הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 17194-08-15

לפני כבוד השופט ירון בשן, סגן נשיא

התובעת

פלונית

נגד

הנתבעות
1.קניון רננים (ניהול) בע"מ
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ

נגד

צדדי ג'
1.צחי את נעים בע"מ
2.הראל חברה לביטוח בע"מ
3. פיני ויינברג – גר שמיר אדריכלות ועיצוב פנים

פסק דין

זוהי תביעה בשל נזק גוף שנגרם לתובעת בשל קריסת תקרה דקורטיבית במתחם האוכל בקניון ביום 30.1.2012. במועד התאונה נבנתה תקרה דקורטיבית בקניון רננים שבבעלות הנתבעת 1 ובניהולה. הנתבעת 2 ביטחה אותה. צד ג1 ביצע את העבודה ובוטח על-ידי צד ג2. צד ג3 תכנן את עיצוב העבודה. המהנדס שתכנן את העבודה והמפקח שליווה אותה אינם צד להליך. ביום 13.12.2018 ניתן פסק דין חלקי שבו יושבה התביעה העיקרית והודעת צד ג' המשיכה להתברר.

בתקרת הקניון שכבה "עליונה" מוצקה. מתחתיה מתקנים שונים ולמטה מהם תקרה משנית, דקורטיבית, החשופה לעיני הקהל. בעת העבודות הותקנו מתחת לתקרה הדקורטיבית ה"ותיקה" רכיבים עיצוביים נוספים. כעת מסכימים הכל שהתקרה הדקורטיבית המקורית היתה רעועה. ערב התאונה, הסתיימו כל עבודות השיפוץ למעט מקטעי גמר הכוללים צבע. בעקבות קריסת התקרה והתאונה, נערך תחקיר עם מהנדס העיר, מהנדס הקניון והמפקח על העבודה. הוא לא הוגש כראיה. לפי עדי הנתבעות לא הטיל התחקיר אחריות על מי מצדדי ג'. אין חולק שמהנדס העיר הורה לנתבעות לחזק את הקונסטרוקציה הקיימת. עבודות החיזוק התבצעו על ידי צד ג1 ולאחר שהסתיימו נמשך השיפוץ כמתוכנן.

הנתבעות טוענות שצדדי ג' אחראים בלעדית לתאונה. הקבלן הוא זה שביצע בפועל את העבודה, היה אחראי על מנהל העבודה ולא דאג למניעת קריסת התקרה. לטענתן, עקב עבודות הקבלן נגרמו זעזועים לתקרה, שיחד עם הקונסטרוקציה הרעועה גרמו לקריסת התקרה. כמו כן, בהסכם שנחתם בין הנתבעת 1 וצד ג1 הצהיר הקבלן כי הוא ביקר באתר וביצע את כל הבדיקות המקדמיות הדרושות לביצוע העבודות ולכן עליו לשאת באחריות כמעט מלאה לתאונה. לטענת הנתבעות, האדריכל, על אף שנשכר לשם מתן שירות עיצובי בלבד, גם צריך לשאת באחריות כי לא בדק את אתר העבודה ולא התייעץ בטרם מסר את התכנון לביצוע.
צדדי ג' 2-1 טוענים שהתבקשו רק להחליף תקרות דקורטיביות ולא התבקשו כלל לחזקן. לטענתם, הקבלן לא היה צריך לבדוק את הקונסטרוקציה של התקרה הקיימת וגם לא יכול היה לבדוק אותה, שכן הקונסטרוקציה הייתה מוסתרת מתחת לגבס (שחובר אליה באופן לא תקני). מי שאחראי לבדוק את הקונסטרוקציה הם מתכנן הפרויקט והמפקח שנשכר על ידי הנתבעות. הקבלן ביצע את העבודות כנדרש בהתאם לתוכניות שנקבעו על ידי האדריכל ולשביעות רצונם של המפקח והאדריכל.

צד ג3 טען שהוא לא לקח חלק בתכנון או בבניית התקרה, וממילא הסיבה לקרות הנזק לדעת מומחה הנתבעות היא ליקוי בביצוע ולא בתכנון. שירותי האדריכל נשכרו לשם מתן שירותי עיצוב אדריכלי שאינו קשור לאירוע התאונה, וכי האחריות מוטלת על הקבלן או המפקח או מנהל הפרויקט. עוד נטען, שכל העדים, לרבות העדים מטעם הנתבעות, תמימי דעים כי האדריכל לא התרשל במילוי תפקידו.

דיון והכרעה
עבודת בניה נעשית על-ידי קבלן מבצע לפי תכנית שהכין מהנדס ותחת השגחתו של מפקח. לכל אחד מהם כשירויות שונות ותפקידים שונים ולכן גם חובות שונות. במהלך השגרתי, כאשר טוענים לרשלנות של קבלן מבצע, מגישים את התכנית ההנדסית שהוטלה עליו ומוכיחים באמצעות חוות-דעת ועדויות במה חרג ממנה. לא כך נהגו הנתבעות כאן. התכנית ההנדסית לא הוגשה כראיה. המתכנן והמפקח לא העידו. ממילא לא הוכח שהקבלן חרג במשהו מהתכנית ההנדסית שהוטלה עליו.

המרחב בין תקרת הבטון לבין התקרה המשנית (שתחתיה) הכיל מערכות שונות שמהיקשו על חיבורן הישיר. כיום מסכימים הצדדים שהתקרה המשנית הקיימת שאליה חוברו אלמנטים עיצוביים נוספים היתה רעועה. בעוד שצדדי ג' מייחסים לכך את קריסת התקרה, טוענות הנתבעות שעבודת הקבלן בכלים גרמה ל"זעזועים" שתרמו לנפילת התקרה. טענה זו אינה נכונה. הוכח שהאלמנטים שהוספו הם קלים וחיבורם לא דרש הפעלת כח. לא "זעזועים" עקב הפעלת כלי עבודה גרמו לתאונה, אלא מצבה הרעוע המקורי של התקרה.

בתכנית ההנדסית המקורית לא נדרש הקבלן לחזק את התקרה או לתמוך בה, אלא רק להחליף רכיב עיצובי חיצוני, גלוי לעין. הקבלן הצהיר בחוזה שהוא ביצע בדיקות מקדמיות הדרושות לביצוע העבודות. דומני שניתן להבין זאת בהקשר של העבודה – היינו, מדובר בבחינה חיצונית בלבד. המהנדס אילן אליהו העיד מטעם הנתבעות, ש"היה צריך" לערוך בדיקה מדגמית של כמה מקומות מראש כדי לוודא שניתן להתקין את התקרה. הוא גם העיד שמי שאחראי לערוך בדיקה כזו הוא מתכנן הפרויקט, הקונסטרוקטור ולא האדריכל או הקבלן (או מנהל העבודה מטעם הקבלן). אכן, מסקנה זו מתחייבת מהבדלי הכשירות והתפקידים.
מר אליהו סבר שהקבלן המבצע היה חייב לשים לב שהתקרה הישנה לא יציבה ולדווח על כך למזמיני העבודה ולמתכנני הפרויקט. כעניין של עובדה, אין ראיה לכך שלפני התאונה היה סימן חיצוני לחוסר היציבות. ממילא לא היה לקבלן "על מה לדווח". הקבלן העיד שכלל אי אפשר היה לראות את הקונסטרוקציה אם לא מפרקים את הגבס ופירוק כזה לא נדרש ממנו. מנכ"ל הקניון, מר בן משה תמך בטענה זו של הקבלן. הוא העיד כי "מה שקרה זה לא קשור לעבודות. העבודות כבר היו ממש לקרת הסיום"; "התקרה שנפלה גם אם היית מביא 10 מהנדסים אף אחד לא היה רואה את זה"; "זה דברים נסתרים מהעין, זה תקרה ישנה, תקרה שכבר הייתה מחופת. אתה יכול לבוא להסתכל על התקרה הזו, להגיד שהיא תקרה מאוד מאוד חזקה, אין לך מושג מה קורה בפנים"; "לא הייתה בדיקה של מהנדס יום יום".

בבחינה חיצונית אכן לא נראתה חולשת התקרה לפני התאונה ונותר רק להתפלא שהנתבעת 1 המתכנן מטעמה והמפקח לא היטיבו לבדוק אותה לפני התאונה . מישהו חייב היה לבדוק לפני תחילת העבודה את כושר הנשיאה של התקרה ולקבוע כיצד יש לחבר לה בבטחה את האלמנטים שהוסיפו תחתיה. בדיקה כזו היא חלק משלב התכנון. זמנה, לפני שדורך "קבלן מבצע" באתר העבודה. החובה לבדוק את כושר הנשיאה של התקרה היא של המהנדס המתכנן. החובה "לשים לב" לחוסר היציבות שלה תוך כדי העבודה היא של המפקח. אם הם לא עשו את מלאכתם, מדוע מצפות הנתבעות שצדדי ג' – שתפקידיהם שונים – יעשו אותה במקומם? יחסי הנתבעות עם המהנדס שתכנן את העבודה ועם מי שפיקח עליה לא ברורים, אך ברור שאין זה מקרה שהם לא נטלו צד בהליך וגם לא העידו.

הנתבעת 1 יזמה עבודת בניה. התכנון ההנדסי היה לקוי. העבודה נעשתה ברכוש של הנתבעת 1 שנמצא בשליטתה שנים רבות. הנתבעת 1 מזמינה את הציבור הרחב לקניון. היא מפיקה רווח מכך שהציבור מאמין לה שהמקום בטוח, אלא שהיא נכשלה בתחזוקה השגרתית של המבנה וכלל לא טרחה לברר את מצב תקרתו. זה היה מחדל חמור גם אלמלא נעשתה שם עבודה כלשהי . עבודת השיפוץ נעשתה גם היא באופן לא אחראי. מי שהכין את התכנית ההנדסית ומי שפיקח על ביצועה לא בדקו כראוי (מסתבר שאפשר – זה פשוט כרוך בעבודה) את מצב התקרה. זו רשלנות חמורה, שסיכנה חיי אדם. כאשר התממש הסיכון נשלחה הודעת צד ג' לגורמים שלא יכלו ולא היו חייבים לבחון את הסיכון ההנדסי שבביצוע העבודה. איש מהם לא הפר חובת זהירות בנזיקין ואיש מהם לא חרג מחובתו החוזית.

שיפוי מכח חוזה

הנתבעות סבורות שעל הקבלן מוטלת חבות חוזית לשפותן בשל מה ששילמו לנפגעת מכח סעיף 9 לחוזה שכותרתו "אחריות ונזיקין". לפי הוראה זו הקבלן ישא לבדו באחריות לכל נזק מחמת "מעשה או מחדל, רשלנות או אסון או כל סיבה אחרת הקשורה או הנובעת מביצוע העבודות על ידו..." הנתבעות טוענות שהקבלן הפעיל שיקול דעת והחליט כי במסגרת ביצוע העבודות הוא מוכן לקבל על עצמו באופן בלעדי את האחריות לכל נזק שיארע לכל אדם עקב כל רשלנות או סיבה אחרת הנובעת או קשורה לתאונה, אף אם אינו נגוע באשם. צד ג1 טוען כי התקרה קרסה שלא עקב ביצוע העבודות על ידי הקבלן אלא עקב התמוטטות השלד הישן ועקב עומס יתר או בלאי טבעי שלא נתון בשליטת הקבלן, שפעל לפי תכניות האדריכל ובאישור המפקח. לפיכך, ההסכם אינו רלבנטי. עוד טוען צד ג1 כי יש לפרש בצמצום את תניית השיפוי תוך הכרה בחריג של מחדליו של הקניון כמזמין העבודות, מפקח על הבניה ובעל המקרקעין.

החוזה הטיל על הקבלן אחריות בלעדית לנזק הנגרם "מכל סיבה הקשורה או נובעת מביצוע העבודות על ידו." בשרשרת הסיבתית המובילה מהתכנון לתאונה, ביצוע העבודות דווקא על-ידי הקבלן – ולא על ידי כל אדם אחר - הוא רכיב חסר משמעות כלשהי. הנזק לא נגרם בשל "ביצוע העבודות" כשלעצמו אלא בשל ביצוען לפי תכנון לקוי. הקבלן לא התרשל ועמד בחוזה בנאמנות. הנתבעות מבקשות להטיל עליו חובת שיפוי בדיוק מפני שקיים את חלקו בחוזה.

המפרש חוזה נדרש לרדת לחקר "אומד דעת הצדדים" היינו, להפיק מלשון החוזה את כוונתם. האם התכוונו הצדדים לכך שגם בנסיבות כאלה ישלם הקבלן לנתבעת את עלות הנזקים שנגרמו בשל כך שביצע את התכנית כראוי? ברור לגמרי שאילו הוצגה השאלה כך ערב כריתת החוזה, היה הקבלן מסרב ליטול על עצמו התחייבות כזאת. אין זה מפתיע, התחייבות כזאת אינה חוזה קבלנות אלא חוזה ביטוח, שבו "מבטח" הקבלן את מיומנותם והגינותם של היזם, המתכנן והמפקח. עיסוקו של הקבלן הוא בבניה, לא סחר בסיכונים. התחייבות כזו גם משקפת "היפוך תפקידים" אנטי נורמטיבי: במקום שהמהנדס והמפקח ישאו באחריות (שהיא לפי כשירותם) לוודא שהקבלן עובד כשורה, נדרש הקבלן (שאינו מהנדס) לוודא שהתכנון ההנדסי והפיקוח שלפי הוראותיהם הוא עובד, אינם רשלניים! תוצאה אבסורדית כזאת אינה יכולה להיות פירוש נכון של חוזה.

שיפוי מכח ביטוח

הנתבעות טוענות שצד ג' 2 צריך לשפותן עקב קיומו של ביטוח ראשוני המורחב לנזק "הנגרם עקב רעידות והחלשות משען" לפי נספח ז1 ("אישור ביטוח עבודות השוכר"). לטענתן, הפרשנות של "רעידות והחלשות משען" כוללת את עבודות תליית התקרה והחלפתה, שיצרו רעידות והחלישו את התמיכות של התקרה הישנה. צד ג2 טוען שאין רלבנטיות לאישור קיום הביטוחים, שכן הוא נועד לבטח חבות שתוטל על קבלן או על הקניון כמזמין העבודה בשל אחריות הקבלן. לטענתם, הואיל ואין לקבלן כל אחריות הפוליסה אינה מכסה את החבות שיש להטיל על הקניון. לטענתם, ניסיונן של הנתבעות לטעון כי עבודה עם מברגה מהווה מקרה ביטוח המכוסה תחת הרחבה זו דינה להידחות.

טענת הנתבעות נסמכת על מסמך שלפי תוכנו נוגע רק לעבודה ספציפית בחנות כלי נגינה בקניון – עניין שעל פניו אין לו כל זיקה לתאונה שבה עסקה תביעה זו. די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה. שוכנעתי גם שבעת העבודה כלל לא היו "רעידות". אוסיף, שלא הוכח מהו "משען" או שהוא "נחלש" – והוכחת רכיבים אלה מוטלת על הנתבעות. הרבה מעבר לנחוץ אוסיף, שספק בעיני אם יכולות הנתבעות (הנושאות באחריות לתאונה) להנות מפוליסת ביטוח אחריות של הקבלן שבעצמו אינו נושא בכל אחריות לתאונה.

סיכום

הנתבעות 2-1 נושאות באחריות המלאה לנזק. היא אינה זכאית לכך שמי מצדדי ג' ישפה אותה בשל חבותה כלפי התובעת. הודעת צד ג' נדחית. הנתבעות ישאו בשכ"ט ב"כ צד ג' 1-2 ב סך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, בשכ"ט ב"כ צד ג' 3 בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן בשכר עדים ככל שנפסק וביתרת אגרות המשפט בהליך .

ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, 14 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.