הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 17139-04-12

לפני
כבוד ה שופטת אילה גזית

התובע:

בנימין חן, עו"ד

נגד

הנתבעים:

1.ניסן ברוש
2.חביבה מוסליזה
3.ציפורה רוזנפלד
4.שרה רובין
5.רונית עפר
6.ורדה קרני
7.שמשון אהרון רובין
8.זאב רוזנסקי
9.ברוך בן ציון אריאלי
10.צבי רובין
11.רבקה שפרינצק, עו"ד
12.בועז יואל קראוס, עו"ד

פסק דין

מבוא

1. התובע הינו עורך דין אשר הגיש תביעה לתשלום שכר טרחה כנגד הנתבעים אשר לטענתו, לא שולם לו על-ידם. התובע טוען, כי נחתם בין כל הצדדים לתובענה הסכם שכר טרחה אשר עליו היו חתומים עו"ד רבקה שפרינצק, הנתבעת 11 אשר ייצגה את הנתבעים 1-10 לתביעה זו, ועו"ד בועז יואל קראוס, הנתבע 12 אשר ייצג את היורש מר ישראל שחורי. לטענת התובע, הואיל וכל העבודה המשפטית בוצעה על-ידו, רוב שכר הטרחה מגיע לו.

הנתבעים 1-10 טוענים, כי התובע לא ייצג אותם, והם לא חתמו לו על כל מסמך אשר מחייב אותם כלפי התובע, והסכם שכר הטרחה סוכם מול הנתבעים 11-12.

הנתבעים 11-12 טוענים, כי הסכמים יש לכבד, וההסכם שנחתם מסדיר את חלוקת שכר הטרחה ויש לפעול על-פיו.
טענות הצדדים

2. התובע טוען, כי מר רובין גדליהו ז"ל (להלן: "המנוח") נפטר ביום 4.3.08. המנוח היה ערירי ולא היו לו אישה וילדים. שישה אחים ואחיות שהיו למנוח, נפטרו לפניו, והשאירו אחריהם ילדים. בשל סכסוכי עבר היסטוריים, לא היה המנוח בקשר עם אחיו ואחיותיו ועם ילדיהם במשך עשרות שנים, והיחידים שהיו בקשר כלשהו עם המנוח היו אחותו איטה שחורי (שנפטרה ביום 22/7/05) וילדיה.

התובע טוען, כי היה מכר קרוב של בני משפחת שחורי וטיפל בענייניהם המשפטיים מזה עשרות שנים. במועד כלשהו כשנת 2004, לאחר שהסתבר למר שחורי, כי למנוח מונתה עמותת קשת כאפוטרופסית, הוא פנה אליו לאבחן את המצב המשפטי בהקשר למנוח, או אז התברר, כי בבית-המשפט לענייני משפחה בר"ג, ביום 25/3/04 מונתה עמותת "קשת אפוטרופסות" כאפוטרופוס לרכוש המנוח, וביום 13/9/04 הוכרז המנוח כפסול דין בתיק.

התובע טוען, כי השקיע שעות רבות באיסוף מידע בדבר בני משפחת המנוח, ופנה אל היורשים בטלפון ובמכתבים, וחלקם הגדול ייפה את כוחו בבקשה לצו ירושה על התחייבות לשכר טרחתו בשיעור 3% + מע"מ מהסכום שיתקבל מהעיזבון. להסכמה למינוי התובע כמנהל עיזבון הצטרף גם מר שחורי, ובסה"כ 8 מתוך 14 היורשים חתמו על כתב הסכמה למינויי כמנהל עיזבון המנוח: ניסן ברוש (הנתבע 1), חביבה מונסליזה (הנתבעת 2), צפורה רוזנפלד1 (הנתבעת 3), שרה רובין (הנתבעת 4), וכן עטרה צוקרמן, מריס בראון, עטרה- ומר שחורי.

התובע טוען, כי ששת היורשים שלא חתמו על כתב הסכמה הנ"ל, הם הנתבעים 5-10, אשר פנו אל עו"ד רבקה שפרינצק היא הנתבעת 11. לטענתו, באורח "פלא", הנתבעים 1-4, הודיעו לו על ביטול ייפויי הכוח וכתבי ההסכמה שנתנו לו, וקיבלו את תשובתו, כי יעמוד על קיום התחייבותם בכתב לשכ"ט בשיעור של 3% + מע"מ מחלקם בעיזבון.

התובע טוען, כי הצדדים ובאי כוחם ניסו לגבש הסכמה בין כל היורשים, וסוכם כי מר שחורי יקבל סכום של 500,000 ש"ח, לפני חלוקת יתר העיזבון בין כל היורשים לפי חלקיהם על פי צו ירושה. הנתבעים 1-4 התנו הסכמה זו בוויתורו על זכותו לקבל מהם שכ"ט של 3% בתוספת מע"מ על פי התחייבותם בכתב והנתבע 12 לחץ על התובע להסכים לכך ע"מ לא לטרפד את ההסכמה הנ"ל, ובלחץ הדברים ועל -מנת שלא לטרפד את ההסכמה הנ"ל, התובע הסכים.

בעקבות זאת, טוען התובע, כי הנתבעת 11 ניסחה ביחד עם הנתבע 12 מסמך הסכמה בין היורשים, ושלחה אותו אליו, ובעקבות זאת חתמו על מסמך ההסכמה שלושת עורכי הדין. לטענתו, מעת חתימת ההסכם ואילך, כל הפעולות הנדרשות, מול כל הגופים המוסדיים לרבות בית המשפט, הרשם לענייני ירושה, האפוטרופוס הכללי, משרד הפנים, קשת אפוטרופסות, בית הורים הדקל (בו שהה המנוח עובר לפטירתו), בנקים, חברות ביטוח וכול הגופים הפיננסיים, לרבות, נסיעות, הכנת מסמכים משפטיים, בקשות, לרבות ישיבות ופגישות תגובות, מכתבים (כמאה מסמכים), מאות שיחות טלפון, מיילים, פקסים, דואר, איסוף מידע ודו"חות, לימודם השוואה ושימוש בנתונים, וכל ועוד, נעשו כולם על ידו בלבד.

ביום 15.11.11 נפגש התובע עם הנתבעים 11 ו-12 וטען, כי שכר הטרחה אמור להיות משולם בגין טרחה עבודה, והואיל ורובה נעשה על-ידו, הרי שרוב השכר מגיע לו. לטענתו, הוא ביקש מעורכי הדין את הסכמתם שניתנה לפנות אל היורשים, לפרט בפניהם את העבודה הרבה שהושקעה, ולבקש מהם שכר טרחה בשיעור של 3% במקום 2%.

התובע טוען, כי גם אם בעת הגשת הבקשה למתן צו ירושה לא פעל בשם כל היורשים, הרי משלב ההסכם ואילך פעל בשמם. שכר הטרחה בגין כך על פי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין אמור להיות בשיעור של 1.5% מן העיזבון באין התנגדות + תוספת של 0.25% כשיש התנגדות (כמו במקרה דנן), וזאת בתוספת מע"מ כחוק.

התובע טוען, כי כוונת הצדדים בסעיף 4 להסכם הייתה, כי השכר המוסכם של 2% + מע"מ צריך להיות משולם למי שמבצע את העבודה, וההתייחסות בסוגריים "שליש לכל אחד מהם" הייתה בהנחה שכ"א משלושת עורכי הדין יבצע שליש מהעבודה, ובנסיבות בהן הוא עשה את כל העבודה, עליו לקבל את כל השכר. כוונה זו קיבלה משנה תוקף בהבהרות היורשים בדיעבד לפיהן יש לחלק את השכר באופן לא שוויוני בהתאם לכמות העבודה שהושקעה ע"י כ"א מעורכי הדין.

3. מטעם התובע העיד מר אריה ישראל שחורי, יורש נוסף אשר התובע ייצג אותו, ולטענתו ליווה את התובע לאורך כל התהליך בעניין עזבון המנוח. מר שחורי טוען, כי התובע זכאי לחלוקה לא שוויונית של שכר הטרחה של 2% בתוספת מע"מ (על-פי הסכם היורשים), באופן שתילקח בחשבון העבודה הרבה שהשקיע התובע ביחס לנתבעים 11-12. כמו-כן, מר שחורי טוען, כי לעניות דעתו, מגיע לתובע תוספת של 1% בתוספת מע"מ בגין טרחתו הרבה שלא ניתן היה לצפות מראש בעת חתימת ההסכם בין היורשים, כפי שראה לנכון הוא ושלושה יורשים נוספים שייצג התובע.

4. הנתבע 1, מר ניסן ברוש טוען, כי התובע לא מייצג את הנתבעים ואין להם כל מחויבות כלפיו, אלא רק עם ההסכם שנעשה עם 2 עורכי הדין. לטענתו, הוא שילם את חלקו בשכר טרחת עורכי הדין במלואו במועד חלוקת הכספים, ואין לו כל חוב כלפי התובע ויתר עורכי הדין.

הנתבע 1 טוען, כי ייפויי כוח וכתב הסכמה, שנחתמו ע"י הנתבע 1 בוטלו ביום 7.11.2008 מספר חודשים לאחר החתימה עליהם. הסתבר לנתבע 1, כי התובע ביצע במשך מס' שנים קודם לפטירה, יחד עם היורש ישראל שחורי מהלכים שהיה בהם כדי להשפיע על יתרת הירושה עבור הנתבע 1, זאת בהיות המנוח תחת חסות אפוטרופוס ממונה. הנתבע 1 איבד אמון ביכולתו של התובע לייצגו באופן הוגן וללא משוא פנים, והעביר את ייצוגו לנתבעת 11.

5. הנתבעת 2, הגב' חביבה מונסליזה טוענת, כי היא ביטלה את ייפוי הכוח וההסכמות שנתנה לתובע וניתקה עמו קשר עוד לפני שביצע פעילות קונקרטית עבורה בתקופה שהייתה לקוחה שלו, וזאת כי אבדה את האמון בו. לפיכך, הנתבעת 2 טוענת, כי אין לתובע זכות כל שהיא לבוא אליה בדרישות כספיות.

6. הנתבעת 3, גב' ציפורה רוזנפלד והנתבעת 4, גב' שרה רובין טוענות, כי הן איננן צד בסכסוך זה. התובע פעל כך עבור לקוחותיו, פעילות זו לא קשורה כלל לאיתור כספי העיזבון ולכן לא ברור מדוע הוא דורש תשלום בגין פעילות זו מנתבעים 1-10 שאינם לקוחותיו.

7. הנתבעת 5, הגב' רונית עפר טוענת, כי התובע מנוע ומושתק מלהעלות טענות כלשהן נגדה, בכל הנוגע לפעולותיו ביחס לעיזבון המנוח רובין גדליה ז"ל, שכן התובע חתם על כתב ויתור מפורש על כל טענה ודרישה כנגד מרשיה של הנתבעת 11 (עו"ד רבקה שפרינצק), שהיא נמנית עימם.

הנתבעת 5 טוענת, כי היחסים ההסכמיים שבין עו"ד חן לבינה הוסדרו בהסכם החתום על ידי התובע, והיא עמדה בכל התחייבויותיה כלפי התובע על פי המסמך האמור.

הנתבעת 5 טוענת, כי ביחד עם היורשים האחרים שיוצגו ע"י הנתבעת 11, הגיעו לפשרה עם יתר היורשים הנוספים (סה"כ 14 יורשים), להסכמות לגבי הסכומים/האחוזים שכל אחד יקבל מהעיזבון. כחלק מהפשרה בין היורשים, סוכם עם עורכי הדין, כי אלה יקבלו יחדיו שכר של 20%+ מע"מ. הסכמה זו נחתמה ע"י התובע ויתר עורכי הדין.

הנתבעת 5 טוענת, כי מעולם לא פנתה לתובע, לא הסמיכה אותו לפעול בשמה ולא ביקשה ממנו לטפל בשמה בכל עניין הנוגע לעיזבון רובין גדליה ז"ל. לטענתה, התובע פנה אליה טלפונית, בבקשה להגדלת אחוז השכר שנקבע לשלושת עורכי הדין יחדיו, והיא לא הסכימה לבקשה.

8. הנתבעת 6, הגב' ורדה קרני טוענת, כי אין לה ולא היה לה מעולם קשר ייצוגי עם התובע, לא חתמה לו על מסמך כלשהו, ואין לה כל קשר לחלוקת העבודה והכספים בין עורכי הדין.

9. תצהירו של הנתבע 7, מר שמשון אהרון רובין אשר חוזר על עדותה של נתבעת 6.

10. הנתבע 8, מר זאב רוזנסקי והנתבע 9 מר ברוך בן ציון אריאלי טוענים כי התובע לא פנה לנתבעים בשום שלב וביקש לשנות את ההסכם או תוספת שכר, אלא לקראת הסוף, וברגע תהליך חלוקת כספי העיזבון התובע נזכר לבקש מכל אחד מהנתבעים תוספת של אחוז, התובע לא מיצג את הנתבעים ואין לנתבעים שום מחויבות כלפיו.

11. הנתבע 10, מר צבי רובין טוען, כי בשנת 2008 נודע לו כי דודו, גדליה רובין ז"ל, הלך לעולמו, וכי בת דודתו הגב' עטרה אמר לו כי הגישה בקשה לצו ירושה. לטענתו התובע אשר באותה העת לא היה מוכר לו, פנה אליו טלפונית על מנת שיחתום על הסכם לצורך ייצוג. הנתבע 10 טוען, כי בשל חששו מניגוד אינטרסים, שכן התובע ייצג את מר שחורי, הוא לא חתם על הסכם ייצוג עם התובע ושכר יחד עם בני משפחתו, את הנתבעת 11 לייצגו.

הנתבע 10 טוען, כי בפגישה שהתקיימה בבית המשפט לענייני משפחה ביום 23/6/09 חתמו על הסכם לפיו מר שחורי יקבל 500,000 ש"ח ויסיר את ההתנגדות לצו הירושה, זאת על מנת לזרז הליכים.
הנתבע 10 מצהיר, כי בשום שלב במהלך הטיפול לא פנה אליו התובע, ורק לקראת חלוקת כספי העיזבון יצר עמו קשר טלפוני וביקש את העלאת שכרו באחוז נוסף. הנתבע 10 סבור, כי את טענותיו של התובע להעדר שיתוף פעולה מצד הנתבעים 11 -12, עליו להפנות כלפיהם בלבד, וחלוקת העבודה בין שלושת עורכי הדין אינה מעניינו, ואינה מצדיקה תשלום נוסף על מה שסוכם.

12. הנתבעת 11, עו"ד רבקה שפרינצק טוענת, כי התובע אילץ לחתום ולאשר העברת כספים ללקוחותיה, בעוד שהיא לא מקבלת את השכר המוסכם הן על לקוחותיה והן על התובע והנתבע 12. לטענתה היא הסכימה לחלק את מרבית כספי העיזבון בין היורשים מאחר שטובת לקוחותיה הייתה לנגד עיניה.

הנתבעת 11 טוענת, כי תביעת התובע עומדת בניגוד מוחלט להסכם אשר התובע היה שותף להכנתו ולניסוחו, ואשר הסכם אושר ע"י בית-המשפט, לא קבע סייגים בקשר עם חלוקת שכר הטרחה, ולא התנה את החלוקה השוויונית בין עורכי הדין, בחלוקה שווה בביצוע הפעולות השוטפת הנדרשות.

לטענתה, התובע מצדו מידר אותה ואת הנתבע 12 ובחר, בכוונת מכוון, להסתיר ממנה ומהנתבע 12 מידע חשוב לגבי הטיפול בתיק. בדיעבד התברר, לה ולנתבע מס' 12 שהתובע יזם את פעולותיו בתכנון מראש - הוא לא ביקש ממנה, ואף סירב להצעתה שחזרה מדי פעם בפעם בשיחות שלה עם התובע, כי היא תטפל בנושאים שונים.

הנתבעת 11 טוענת, כי התובע חזר ואמר לה, כי כיוון שהכיר את המנוח בחייו, וטיפל בענייניו, הוא מכיר ויודע לאילו גורמים עליו לפנות לאיתור וכינוס כספי המנוח. כל זאת נעשה ע"י התובע כדי שבסוף הדרך יבואו אליה ואל נתבע מס' 12, כמו גם אל הנתבעים מס' 1 עד 10 , בטענות ובדרישות לקבל שכר טרחה נוסף על המוסכם ומאושר ע"י בימ"ש.

הנתבעת 11 טוענת, כי לאחר שניתן צו ירושה בעניין המנוח ע"י כב' השופטת יוכבד גרינוולד בבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא ביום 22.11.2010 (להלן "צו הירושה"), בשיחה שלה עם התובע, ביקשה, כי יקבעו לאיזה מן הבנקים, המוסדות פיננסיים יפנה כל אחד מהם.

התובע השיב לה, כי כיוון שהוא היה כבר בקשר עם הבנקים, המוסדות הפיננסיים וגם עם עמותת קשת עוד בהיות המנוח בחיים כאשר ייצג וליווה את היורש - ישראל שחורי יורש מס' 1 בצו הירושה - בפעולותיו השונות, וגם לאחר פטירת המנוח בייצגו את ישראל שחורי לפני שחדל לייצגו וייצוגו על ידי נתבע מס' 12 , הוא מעדיף לרכז בעצמו את הפניות לגורמים השונים.

התובע הבטיח לעדכן אותה לגבי כל פעולה שיעשה. בשום שלב, החל ממועד מתן צו הירושה ועד סמוך לחלוקת כספי העיזבון בין היורשים, התובע לא פנה אליה, ולמיטב ידיעתה גם לא אל הנתבע מס' 12, בבקשה או דרישה לקבל שכר טרחה נוסף מן היורשים עצמם ולחלוקה בלתי שוויונית של שכר הטרחה המוסכם בין 3 עוה"ד.

הנתבעת 11 מדגישה, כי לו היה התובע אומר לה, כי בדעתו לדרוש שכר טרחה נוסף, היא לא הייתה מסכימה בשום פנים ואופן, והייתה דורשת ממנו, כי יקבעו ויסכמו בכתב את חלוקת הפעולות.

לטענתה, התובע העלה לראשונה את דרישותיו הכספיות כלפיה וכלפי הנתבע מס' 12 בשיחה טלפונית עמו בסוף חודש אוקטובר 2011, וביתר פירוט בפגישה שהתקיימה ביום 15.11.2011 במשרדו של הנתבע 12. לאחר אותה פגישה פנה התובע טלפונית עוד באותו יום אל הנתבעים מס' 1 עד 10 אשר לא יוצגו על ידו כלל וכלל, תוך ביצוע עבירה אתית נוספת.

בהמשך לפגישה במשרד הנתבע 12 ולאחר שנודע לה מלקוחותיה, כי בניגוד להבטחתו של התובע הוא פנה אליהם טלפונית מיד לאחר סיום הפגישה, למחרת היום כתבה לתובע את מכתבה מיום 16.11.2011.

הנתבעת 11 טוענת, כי פירוט שעות העבודה של התובע הינו מופרך, מוגזם ובלתי סביר. התובע מעולם לא ביקש לסייע לו בפעולה כלשהי, נהפוך הוא -התובע דחה הצעות חוזרות ונשנות שלה לפנות אל בנקים ומוסדות פיננסיים בבקשה לקבלת מידע על כספי המנוח והעברתם לחשבון בנק משותף שנפתח על ידי 3 עורכי הדין בו רוכזו כספי עזבון המנוח, וסירב לערוך רישום וחלוקה של המטלות בין 3 עורכי הדין.

13. הנתבע 12, עו"ד בעז יואל קראוס ויתר על הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו.

דיון והכרעה

14. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.

בתיק דנן, התובע עותר לקבלת שכר טרחה מהנתבעים, עבור פעולות משפטיות אשר ביצע לטענתו, והן נחלקות לשתיים: כל הפעולות שביצע מרגע פטירת המנוח, עובר לחקירה ודרישה בכל הקשור ביורשיו ופניות אליהם, הגשת הבקשה לצו הירושה, וכל התהליך הכרוך בכך, לרבות דיונים בבית-המשפט עד לקבלתו בפועל של צו הירושה, וכן כל הפעולות אשר ביצע מרגע קבלת צו הירושה, הכוללות איסוף העיזבון וניהולו עד לחלוקתו בין יורשי המנוח.

התובע טוען, כי חלוקה זו חשובה, שכן לטענתו, ההסכם הכולל שחתמו עליו כל הצדדים בעניין עזבון המנוח אשר קבוע בו, כי שכר הטרחה של עורכי-דין הינו בשיעור של 2% בתוספת מע"מ משווי העיזבון (להלן: "ההסכם הכולל"), התייחס לטענתו, אך ורק לפעולות שביצע התובע מרגע קבלת צו הירושה, ועל-כן לטענתו, על היורשים שהם הנתבעים 1-10, לשלם לו שכר טרחה עבור הפעולות שביצע מרגע פטירת המנוח, הואיל ופעולות אלו אינן נכללות בהסכם הכולל.

כמו-כן, התובע טוען, כי על-פי ההסכם הכולל היה על עורכי-הדין לחלק את העבודה המשפטית ביניהם באופן שוויוני, אולם, לטענתו בפועל הוא ביצע את כל העבודה המשפטית, או את מרביתה, ועל-כן עליו לקבל את כל שכר הטרחה של עורכי-הדין, הנתבעים 11-12 או מרביתו.

לאחר בחינת חומר הראיות בתיק הכולל את המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, ולאחר שמיעת העדויות והתרשמות בית-המשפט מהן עולה, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליו מבחינת מאזן ההסתברויות, ולא הוכח לפני בית-המשפט, כי התובע זכאי לשכר הטרחה הנוסף מהנתבעים, ויתרה מכך, נמצא, כי טענות התובע הינן חסרות כל בסיס עובדתי ומשפטי כאחד ושגויות הן מיסודן, והכל כמפורט להלן.

15. כאמור, התובע טוען, כי על הנתבעים 1-10 לשלם לו שכר טרחה עבור הפעולות שביצע מרגע פטירת המנוח, בהגשת הבקשה לצו ירושת המנוח לרשם לענייני ירושה. לטענתו, הגשת בקשה זו, בוצעה על-ידו בהסכמת שבעת יורשים, שחתמו לו על ייפוי-כוח וכתבי הסכמה, אשר ארבעה מהם, הם הנתבעים 1-4 בתיק דנן (ראו: נספחים 10-12 לתצהיר התובע), ואף חתמו הם על התחייבות לשכר טרחה בשיעור של 3% בתוספת מע"מ, מהסכום שיתקבל מהעיזבון.

אין מקום לקבל טענה זו. מעיון בראיות התובע עולה, כי ההודעות שנשלחו על-ידו אל ארבעת היורשים, הנתבעים 1-4, נערכו ביום 13.4.08 (ראו: נספחים 4-8 לתצהיר התובע), בעוד שבסעיף 11 לתצהירו של התובע טוען הוא, כי הבקשות למתן צו ירושה למנוח לרשם הירושות ולמינוי כמנהל עיזבון הוגשו ביום 14.4.08, היינו, יום לאחר שערך את ההודעות האמורות לנתבעים, ומכאן עולה המסקנה, כי במועד הגשת בקשות אלו, לא היה בידי התובע ייפוי כוח מטעם הנתבעים 1-4 (מה גם, שמעיון בייפוי הכוח לא מצוינים כלל תאריכים). על-כן, בתקופה זו, התובע ייצג אך ורק את גב' אמר, שהינה אחת מתוך ארבעה עשר היורשים, והנתבעים 1-10 לא היו מיוצגים על-ידו, הבקשות האמורות לא הוגשו בהסכמתם, ומכאן שלא ניתן לחייבם בשכר טרחה עבור התובע.

מסקנה זו, אף מתיישבת עם הבקשה לצו ירושה שהגיש התובע (ראו: נספח 16 לתצהיר התובע), בה מצוין, כי המבקשת לבקשה הינה הגב' אמר בלבד, והתובע אף הודה בחקירתו הנגדית, כי בהגשת בקשה זו הוא ייצג אותה (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 16 שורות 9-10). לא זו אף זו, מעיון בעדות התובע עלה, כי הוא הודה, כי קיבל שכר טרחה ישירות מגב' אמר אשר שכרה את שירותיו לצורך הגשת בקשה זו (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 16 שורות 11-13).

16. תמיכה נוספת עלתה מסעיף 59 לתצהיר התובע בה טען באופן ברור, כי: "גם בעת הגשת הבקשה למתן צו ירושה לא פעלתי בשם כל היורשים, הרי משלב ההסכם ואילך פעלתי גם פעלתי בשם כל היורשים", היינו, התובע סותר את טענתו באופן מהותי ומודה, כי בעת הגשת הבקשה למתן צו ירושה לא פעל בשם כל היורשים, לפיכך, התובע אינו זכאי לקבל שכר טרחה מהנתבעים 1-10 עבור פעולות שביצע עבור לקוחתו אשר בגינן קיבל שכר טרחה, וכן בשל העובדה שבעת הזו התובע כלל לא ייצגם, ומכאן דין טענתו זו להידחות.

זאת ועוד, אף דו"ח פעילות שערך התובע וצירף לתביעתו בו הוא מפרט את העבודות וכמות השעות שנדרשו לו לביצוען עד ליום 24.10.11 (ראו: נספח ב' לכתב התביעה), כתמיכה בגרסתו, כי הינו זכאי לשכר טרחה נוסף מהנתבעים 1-10, אינה יכולה להועיל לו. כפי שנקבע לעיל, התובע אינו זכאי לקבל שכר טרחה נוסף מהנתבעים 1-10, אולם אף מעיון בדו"ח הפעילות עולה, כי התובע הכליל פעולות שהוא ביצע לקבלת צו הירושה עבור לקוחתו, היינו, פעולות שביצע לפני החתימה על ההסכם הכולל בין היורשים ועורכי-הדין, והוא אף הודה בעובדה זו בחקירתו הנגדית (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 16 שורות 28-29, ועמוד 17 שורות 12-15), ומכאן, שאף דו"ח הפעילות שערך אין בו כדי לתמוך בגרסתו.
לא זו אף זו, אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע, כי פעולותיו המשפטיות בוצעו בהסכמת הנתבעים 1-10, הרי שביום 25.6.09 חתם התובע על כתב ויתור עבור הנתבעים 1-4 (ראו: מוצג ת/10 וכן ראו מכתב מיום 28.6.09 מוצג נ/1), אשר בסעיף 1 לכתב הוויתור נכתב באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי התובע מוותר על כל תביעה ודרישה כנגד מי ממרשיה של הנתבעת 11, קרי, הנתבעים 1-10, לרבות בגין כל הסכם שכר-טרחה ו/או ייפוי כוח שחתמו הם לטובתו, והואיל והתובע הודה בחקירתו הנגדית, כי חתם על כתב הוויתור (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 9 שורות 15-17), הרי שנשמטת הקרקע תחת טענת התובע, כי הוא ייצג את כלל היורשים בהם הנתבעים 1-10 ופעל עבורם.

אשר על-כן, לא הוכח על-ידי התובע, כי הינו זכאי לשכר טרחה נוסף מהנתבעים 1-10 עבור הפעולות המשפטיות שביצע מרגע פטירת המנוח ועד קבלת צו הירושה ודין טענה זו להידחות.

17. מכאן, יש לבחון את טענת התובע לפיה עליו לקבל שכר טרחה נוסף מכלל הנתבעים מרגע קבלת צו הירושה ועד לחלוקת הכספים מהעיזבון בין היורשים. התובע טוען, כי נחתם הסכם כולל בין כל הצדדים לניהול עיזבון המנוח, אולם לטענתו, כוונת הצדדים להסכם הכולל הייתה, כי שכר הטרחה המוסכם בין עורכי-הדין, קרי, הנתבעים 11-12 הינו 2% בתוספת מע"מ, אשר ישולם למי שמבצע את העבודה המשפטית בפועל, וההתייחסות בסוגריים "שליש לכל אחד מהם", הייתה בהנחה שכל אחד משלושת עורכי הדין יבצע שליש מהעבודה. לטענתו, בנסיבות בהן הוא זה שביצע את כל העבודה המשפטית או את מרביתה, הרי שעליו לקבל את כל שכר הטרחה או מרביתו.

התובע טוען, כי אמנם הוא חתם על ההסכם הכולל, אולם הוא אינו צד לו (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 10 שורות 1-2), והוסיף, כי ההסכם הכולל נחתם בין 14 יורשים ולא בין שלושת עורכי-הדין (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 19 שורות 28-30).
אין מקום לקבל טענה זו.
ראשית, התובע הודה, כי הוא חתם על ההסכם הכולל, והוא מופיע כצד לו והוא אף תובע מכוחו את שכר טרחתו, ולמעלה מכך, עורכי-הדין חתומים לא רק כמייצגים, אלא גם בשם עצמם, וכן הם חתומים על הסכם הכולל בכל הנוגע לחלוקת שכר הטרחה ביניהם, ועל-כן ההסכם הכולל הוא בין עורכי הדין ובין היורשים. טענה זו אף סותרת לחלוטין את האמור בסעיף 20 לתצהיר התובע בה הוא הצהיר באופן מפורש, כי: "ההסכם הינו הסכם בין כלל 14 היורשים וביניהם הנתבעים 1-10, וכן הסכם בין שלושת עורכי הדין, התובע והנתבעים 11 ו-12", ועל כן, אף דין טענה זו להידחות.

18. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע כיצד יש לפרש הסכם: "חוזה יפורש לפי אומר דעת של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם האומד דעת הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו." על-כן, פרשנות ההסכם נלמדת מלשון ההסכם ומהנסיבות החיצוניות לו.

בנסיבות המקרה דנן עולה, כי אומד דעת הצדדים גלוי וברור באמצעות לשון ההסכם, ויש לפרשו לפיו. ראשית, ההפרדה שעורך התובע בין צו הירושה לבין חלוקת העיזבון, כך שלטענתו ההסכם הכולל עוסק אך ורק באיסוף העיזבון וחלוקתו, אינה נכונה, שכן מעיון בסעיף 1 להסכם הכולל נקבע: "הצדדים הגיעו להסכם כולל הן בנוגע לת.ע. 103950/08 והן בנוגע לתיק הרשם לענייני ירושה בתל-אביב מס' 106549", מכאן ובניגוד גמור לטענת התובע, הפעולות המשפטיות הכרוכות בהגשת צו הירושה כלולות בהסכם הכולל.

יתרה מכך, סעיף 4 להסכם הכולל קובע: "לצורך חלוקת העזבון בין היורשים כמפורט לעיל, מסכימים הצדדים כי באי כח הצדדים המפורטים לעיל (עו"ד רבקה שפרינצק, עו"ד בנימין חן ועו"ד בעז קראוס), יפעלו בשמם, יפנו לכל גורם נדרש לצורך איסוף הכספים וחלוקתם בין היורשים. כל יחידי היורשים מסכימים, כי באי כוחם הנ"ל יפעלו כאמור, ושכרם של שלושתם גם יחד יהיה בשיעור של שני אחוז בצירוף מע"מ משווי העזבון (שליש לכל אחד מהם)."

מן האמור לעיל עולה, כי ההסכמה הראשונה בין כלל הצדדים הינה, כי היורשים מסמיכים את שלושת עורכי הדין לפעול בשמם לצורך חלוקת כספי העיזבון, וההסכמה השנייה בין כלל הצדדים שעולה מסעיף זה הינה אופן חלוקת שכר הטרחה בין עורכי הדין, קרי, שליש לכל אחד מהם, ושכר הטרחה הינו נגזרת של אחוזי הצלחה, שני אחוזים, ולא נגזרת של שעות עבודה של עורכי-הדין.

19. בניגוד לטענת התובע, אין כל התייחסות בהסכם הכולל, כי העבודה עצמה תתחלק באופן שוויוני בין עורכי-הדין ולא ניתן ללמוד ממנו פרשנות זו, אלא רק לכך שהיורשים מסכימים, כי עורכי-הדין יפעלו בשמם. ההתייחסות לחלוקה שוויונית בין עורכי-הדין היא אך ורק לגבי שכר הטרחה, וחלוקת השכר הינה שוויונית, על אף שעורכי הדין ייצגו מספר לא שווה של יורשים. מכאן, פרשנותו של התובע, כי ניתן ללמוד שרק מי שמבצע את רוב רובה של העבודה המשפטית בפועל הוא הזכאי לתשלום רוב שכר הטרחה, לא רק שאינה מופיעה בהסכם הכולל, אלא שזו פרשנות שנוגדת את ההסכם.

תמיכה נוספת לאומד דעת הצדדים, ניתן לראות בעדותו של התובע עצמו, כנשאל בחקירתו הנגדית אם ההסכם הינו על-פי אחוזים והתובע העיד: "יש מסמך והמסמך מדבר בעד עצמו" (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 21 שורות 18-20), ודי בעדות זו, אשר יש בה כדי לדחות את הטענה התובע על הסף.

מן האמור לעיל עולה, כי הוראות ההסכם הכולל הינן ברורות ומפורשות, לא עלה מן ההסכם הכולל כל התחייבות, כי תשלום שכר הטרחה בין עורכי-הדין יחולק באופן שוויוני בתנאי שתתבצע העבודה המשפטית באופן שוויוני, וההסכם הכולל הינו על בסיס אחוזי הצלחה באיסוף כספי הירושה ולא על בסיס שעות עבודה, ומכאן שדין טענתו זו להידחות.
יתרה מכך, על התובע הנטל להוכיח לפני בית-המשפט, כי פרשנותו להסכם היא זו אשר מבטאת את אומד דעת הצדדים, וזאת באמצעות ראיות חיצוניות ובאמצעות עדים אשר יתמכו בפרשנותו זו, אולם, הראיות שהביא לפני בית-המשפט אינן יכולות לתמוך בגרסתו. התובע לא ביקש לחקור חקירה נגדית את הנתבע 12, אשר לטענתו ערך את ההסכם הכולל, ואף עדותה של הנתבעת 11 אינה תומכת בגרסת התובע (ראו: פרוטוקול מיום 2.3.17 עמוד 59 שורות 1-6).

20. יצוין, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע, כי כוונת הצדדים בהסכם הכולל, כי שכר הטרחה יחולק באופן שוויוני בתנאי שהעבודה המשפטית תתבצע בין עורכי-הדין באופן שוויוני, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח, כי פעל יותר מעורכי-הדין, הנתבעים 11-12, והראיות שהובאו על-ידו אינן יכולות להועיל לו.

מטעם התובע העיד מר שחורי, לקוח התובע ויורש נוסף, אשר הצהיר בתצהירו, כי הפרטים ידועים לו באופן אישי, מאחר שליווה את התובע לאורך כל התהליך, אולם כשהתבקש מר שחורי לאשר בחקירתו הנגדית, כי כל הפעולות שלכאורה ביצע התובע אותן פירט בתצהירו, הן פעולות שהוא ראה במו עיניו, ולא כי התובע סיפר לו עליהן, העיד מר שחורי: "ת. רוב הדברים שמעתי מהתובע." (ראו: פרוטוקול מיום 28.6.16 עמוד 13 שורה 27). מכאן, שעדותו של מר שחורי הינה עדות מפי השמועה ומשקל הראייתי נמוך עד אפסי.

יתרה מכך, וכאמור לעיל, התובע צירף לכתב התביעה דו"ח פעילות (ראו: נספח ב' לכתב התביעה), בו הוא מפרט את כל הפעולות שביצע ממועד מותו של המנוח, אולם אף דו"ח זה בכללותו אין בו כדי לתמוך בטענותיו. ראשית, אין די ברשימה מפורטת של פעולות משפטיות, ויש לתמוך רשימה זו במסמכים המאמתים את הפעולות, כגון: תדפיסי שיחות טלפון שהתובע מודה כי לא צירף וכשנשאל על כך ענה: "לא צירפתי כי לא צירפתי" (ראו: פרוטוקול מיום 242.16 עמוד 19 שורה 10). תשובתו זו אף חזרה על עצמה כנשאל מדוע לא צירף תכתובת מיום 06.4.11 (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 18 שורות 25-26). כידוע נטל ההוכחה הינו על התובע, וקל וחומר כאשר עסקינן בתובע שהינו עורך דין.

אף מעיון בגופו של דו"ח הפעילות עולה, כי אין בו כדי לתמוך בטענת התובע וכפי שנקבע לעיל, התובע הודה, כי פעולות 1-17 לדו"ח הפעילות, הן פעולות משפטיות אשר נערכו עבור הלקוחה שלו, הגב' אמר, בגין צו הירושה, עוד טרם נחתם ההסכם הכולל, היינו, פעולות משפטיות שקיבל עליהן שכר טרחה מלקוחתו, וממילא פעולות אלו אינן רלוונטיות, שכן הן נעשו עוד טרם חתימה על ההסכם הכולל.

כמו-כן, מעיון בסעיפים 18-19 לדו"ח הפעילות עולה, כי התובע ציין, קיומו של דיון בבית-המשפט לענייני משפחה, וכן עריכת ההסכם הכולל והגשתו לבית-המשפט, תוך שהוא נוקב, כי נדרשו לו 6 שעות עבודה, אולם התובע טען בסעיף 20 לתצהירו ואף הודה לפני בית-המשפט, כי מי שערך את ההסכם הכולל הם הנתבעים 11 ו-12 (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 21 שורות 25-27), וכן הודה בחקירתו הנגדית, כי לדיון בבית-המשפט התייצבו גם הנתבעים 11-12 (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 16 שורות 30-31, ועמוד 17 שורות 1-2, וכן פרוטוקול מיום 2.3.17 עמוד 51 שורות 11-13 ועמוד 62 שורות 26-29). דוגמא דומה ניתן לראות בסעיף 58 לדו"ח הפעילות אשר מציין התובע, כי פתח חשבון בנק ונקב 3 שעות עבודה ואילו בחקירתו הנגדית הודה, כי הנתבעים 11-12 היו עמו בסניף הבנק במועד זה (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 18 שורות 14-15).

21. עיננו הרואות, כי מעבר לכך שבדו"ח הפעילות עלה, כי התובע דורש שכר טרחה עבור פעולות שכלל לא ביצע או פעולות שהשתתפו עמו הנתבעים 11-12, הרי שמהדו"ח עולה אף המסקנה הברורה, כי בניגוד לטענת התובע הנתבעים 11-12 כן פעלו עבור לקוחותיהם, ותמיכה לכך אף עלתה מראיות הנתבעים 11-12 (ראו: מוצגים נ/2, נ/3), על-כן אף מסיבה זו דין טענת התובע להידחות.

לא זו אף זו, מעיון בדו"ח הפעילות עלה, כי כלל הפעולות שמפרט התובע הינן פעולות לאיתור ואיסוף הכספים אשר אינן פעולות נוספות חריגות, כטענתו, אלא כלולות בהסכם הכולל במסגרת סעיף 4 להסכם הכולל הקובע, כי באי-כוח הצדדים יפנו לכל גורם נדרש לצורך איסוף הכספים וחלוקתם. זאת ועוד, דווקא מעיון בעדות הנתבעת 4 עלה, כי בניגוד לטענת התובע, הנתבעת 4 מסרה לו מידע רב כגון: קופות גמל קרנות השתלמות ופיקדונות וכספים בבנקים שונים (ראו: פרוטוקול מיום 20.2.17 עמוד 33 שורות 21-23), ועל-כן לא הוכח על-ידו, כי ביצע פעולות חריגות ונוספות מעבר לקבוע בהסכם הכולל.

לפיכך, דו"ח הפעילות שצירף התובע אינו ראיה מספיקה להוכחת טענתו. אולם למעלה מכך, אף אם היה בו כדי לתמוך בגרסתו, הרי שהסכם הכולל מרוקן מתוכן את דו"ח הפעילות הואיל ושכר הטרחה שנקבע בהסכם הכולל אינו על-פי שעות עבודה אלא על-פי אחוזי הצלחה.

22. זה המקום לציין, כי אף היה מוכח על-ידי התובע, כי כוונת התובע והנתבעים 11-12 הייתה לפעול באופן שוויוני עבור לקוחותיהם, ועל-כן שכר הטרחה היה מחולק ביניהם באופן שוויוני, הרי שמהתנהגותו של התובע עלה, כי הוא ויתר ו/או מושתק מלטעון טענה זו, ועל-כן נשמטת התביעה כולה, ויוסבר.

התובע טען בסעיף 22 לתצהירו, כי מעת חתימה על ההסכם הכולל אשר נחתם ביום 28.6.09, הוא ביצע את כל הפעולות המשפטיות הנדרשות, אשר בוצעו לטענתו, על-ידו בלבד, אולם רק ביום 15.11.11, מספר ימים לפני הפגישה בין עורכי-הדין לחלוקת כספי העיזבון, העלה לראשונה את דרישתו לחלוקה שונה מזו שנקבעה בהסכם הכולל (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 11 שורות 10-13 ועמוד 14 שורות 14-16).

עיננו הרואות, כי עד למועד זה, התובע לא פנה בפניה מסודרת בכתב אל עורכי הדין ולא טרח לשלוח ולו דרישה אחת לנתבעים בגין שכר טרחה שלטענתו מגיע לו (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 20 שורה 5). התובע לא מחה לפניהם, כי ביצע את כל הפעולות המשפטיות או ביצע יותר מהם, ואף לא ביקש לשנות את ההסכם הכולל בעקבות טענתו זו (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 14 שורות 21-32, ועמוד 15 שורות 1-5, ושורות 16-21), וכנשאל התובע מדוע לא פנה אל הנתבעים במסגרת חלוקת העבודה, העיד: "ת. אני פועל כדי לקדם עניינים אני לא מפיל על מישהו אחר כדי שיתקע..." (ראו: פרוטוקול מיום 24.2.16 עמוד 20 שורות 30-31).

מן האמור עולה, כי העובדה שהתובע בחר בידיעתו המוחלטת שלא לפנות אל עורכי-הדין, הנתבעים 11-12, בבקשה לחלוק בנטל העבודה, שהתגלתה לטענתו כעבודה רבה, ובחר לפעול לבדו, הינה התנהגות העולה לכדי ויתור ו/או השתק ו/או הסכמה שבהתנהגות היוצרת מניעות מהתובע להעלות טענה זו, ועל-כן אין לתובע להלין, אלא על עצמו בלבד. יצוין, כי מהתנהלות התובע מול הנתבעים עולה חוסר תום לב מובהק עת בחר להעלות את דרישתו לשינוי שכר הטרחה רק לאחר שהכספים נאספו בחשבון הנאמנות, תוך שהוא מעכב את כספיהם של הנתבעים 1-10, בעוד שאת הכספים השייכים לארבעת היורשים הנוספים שהינם לקוחותיו, הוא חילק ואף קיבל מהם את שכר טרחתו.

23. אשר לטענה התובע, כי העובדה שארבעת היורשים שאינם נתבעים בתיק זה, הסכימו, לטענתו, לשלם לו מרצונם החופשי אחוז נוסף לשכר הטרחה, מלמד כי אף על הנתבעים 1-10 לשלם לו אחוז נוסף לשכר הטרחה - לא רק שלא הוכחה על-ידו, אלא שטענה זו אינה רלוונטית, ככל ועיקר, ואין בה כדי לחייב את היורשים הנוספים בתיק דנן, קרי, הנתבעים 1-10 עימם חתם על הסכם כולל, והכלל הוא, כי הסכמים יש לכבד.

בעניין זה, התובע טוען, כי הנתבעים 11-12 היו מוכנים לוותר על חלק משכר טרחתם המגיע להם על-פי ההסכם הכולל לטובת התובע, כך שהנתבעת 11 תעביר מחלקה סך של 5,000 ₪, והנתבע 12 יעביר סך של 18,000 ₪, ומכאן טוען הוא, כי הנתבעים 11-12 הכירו בעובדה, כי התובע ביצע את מרבית העבודה או כולה והכירו במחויבות לחלוקה לא שוויונית של השכר המוסכם, בהתאם למכתבה של הנתבעת 11 אל התובע מיום 16.11.11 (ראו: נספחים 152-153 לתצהיר התובע), ולמכתבו של הנתבע 12 אל התובע מיום 8.1.12 (ראו: נספח 162 לתצהיר התובע).

אולם, אף טענה זו אין לה על מה שתסמוך. ראשית, הצעות אלו, ניתנו לתובע לצורכי פשרה בלבד, ועל-כן, לא ניתן לבסס את עילת תביעתו, אך בשל העובדה שהנתבעים ניסו למנוע את הגשת התביעה ולסיים את הסכסוך בדרכי שלום. יתרה מכך, דווקא מעיון ממכתבה של הנתבעת 11 עולה, כי היא הודיע לו באופן חד משמעי, כי הצעת הפשרה מטעמה מבוטלת, והיא דורשת לקבל את מלוא 1/3 שכר טרחתה בהתאם להסכם (ראו: עמוד 2 למכתבה מיום 16.11.1), ובסופו של דבר, התובע סירב לקבל הצעות פשרה אלו, ומכאן שאף דין טענה זו להידחות.
אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו, כי הינו זכאי לקבל שכר טרחה נוסף על-פי ההסכם הכולל.

24. למרות האמור לעיל, ולמעלה מן הצורך, נבחן ונדון בטענות הנוספות אותן העלה התובע, וכפי שיפורט להלן, אף טענות אלו אין בהן כדי להועיל לו.

התובע טוען, כי הוא רשאי לבטל את סעיף 4 להסכם הכולל וכן את כתב הוויתור שחתם עליו (ראו: מוצגים ת/10 ונ/1), בשל הטעייה או טעות על-פי סעיף 15 לחוק החוזים, שכן לטענתו, לו ידע על הפסקת פעילות עמותת קשת או על קיומם של אחי המנוח שנספו בשואה או על המוטבות בקופות הגמל או על כך שייאלץ לעשות את כל העבודה המשפטית או מרביתה לבדו - לא היה מתקשר בהסכם הכולל לרבות כתב הוויתור. ראוי לציין, כי טענה זו לא בא זכרה בכתבי הטענות ובתצהירים והיא הועלתה לראשונה בסיכומי התובע, ועל-כן מדובר בהרחבת חזית, אולם אף על-פי כן, טענה זו אינה יכולה לעמוד לו, ויוסבר.

ראשית, התובע לא עתר בכתב תביעתו לביטול ההסכם ולביטול כתב הוויתור, ועל-כן אך מסיבה זו דין טענתו להידחות. למעלה מן הצורך ייאמר, כי אף מעיון בראיות בתיק עולה, כי לא הוכח על-ידי התובע, כי התקיימו יסודות הטעייה וטעות מצד הנתבעים, וככל שטעה התובע, הרי שטעותו הינה טעות בכדאיות העסקה, בהתאם לסעיף 14 (ד) לחוק החוזים, ועל-כן צד להסכם אינו יכול להתנער ממנו רק על סמך הטענה שהעסקה אינה כדאית עבורו, וטעות זו אינה עולה כדי פגם בכריתת ההסכם ואינה מזכה את הצד שטעה בביטולו (ראו: בע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי, פ"ד מח(2), 513, 527 (1994)).

כידוע, טעות בכדאיות העסקה היא טעות ביחס לסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, או שראוי, על-פי הנסיבות, לייחס לאותו צד נטילת סיכון זה. התובע הצהיר בסעיף 21 לתצהירו, כי בנסיבות חתימת ההסכם היה נראה לו, כי עמותת קשת, אפוטרופסית המנוח, ריכזה וניהלה באופן מסודר את עזבון המנוח עובר לפטירתו, ומה שנותר לטיפול הינו דבר של מה בכך, שיצריך ממנו השקעת מספר שעות עבודה ותו לו. בדיעבד לטענתו, התבררו לו עובדות שהבהירו, כי ההערכה זו הייתה מוטעית לחלוטין.

25. מן האמור לעיל עולה, כי התובע לא העריך נכונה את הקצאת הסיכונים בבסיס ההסכם הכולל, ועל-כן, וכפי שנקבע לעיל, מדובר בטעות בכדאיות העסקה. יתרה מכך, צד הטוען לטעות או הטעיה, אינו יכול להעלותן כטענות בעלמא, אלא עליו לספק תשתית עובדתית המבוססת על ראיות, כי הוא טעה או הוטעה באופן שלו ידע מראש עובדות אלו, לא היה מתקשר בהסכם. אולם, לא רק שהתובע לא עמד בנטל זה, אלא שמעיון בעדותו של התובע עצמו עולה תמונה עובדתית התואמת את גרסת הנתבעים.

התובע אישר בסעיף 25 לסיכומיו, כי הנתבעים 1-10 אישרו לפני בית-המשפט בחקירות הנגדיות, כי לא ידעו, ועל-כן גם לא הודיעו לתובע או למי מעורכי הדין על הפסקת פעילות עמותת קשת או על המוטבות בקופות גמל של המנוח, על-כן, טענת התובע בדבר הטעייה של הנתבעים בגין עובדות אלו הינה חסרת בסיס.

אשר לטענת התובע, כי הנתבעים 1-10 ידעו, כי למנוח היו אחים אשר נספו בשואה, והעובדה שלא מסרו לו מידע זה מראש, גרר פעולות נוספות שביצע לטענתו לאחר החתימה על ההסכם הכולל ומדובר לטענתו בהטעיה מוכוונת מצדם, לא רק שלא הוכחה על-ידו, הרי שאף לטענת התובע בעת עריכת ההסכם עורכי-הדין לא ידעו על אחי המנוח הנספים בשואה (ראו: סעיף 17 לסיכומי התובע), ועל-כן לא ניתן לקבוע, כי אי מסירת מידע זה על-ידי הנתבעים 1-10 הינה הטעייה מכוונת מצדם.

כמו-כן, הנתבעים 1-10 אינם לקוחותיו של התובע ומכאן, שלא קמה להם כל חובה למסור מידע לתובע, ולמעלה מכך, מעיון בעדותו של הנתבע 8 עלה, כי כל היורשים ידעו על הנספים וכך גם לקוחתו של התובע, הגב' אמר (ראו: פרוטוקול מיום עמוד 49 שורות 4-5). למעלה מן הצורך, ייאמר, כי בניגוד לטענת התובע, הרי שלפעולות של הצהרות מוות של אחיו של המנוח אשר נספו בשואה ייצג את היורשים עו"ד אחר (עו"ד דולינגר), אשר שולם לו שכר טרחה בגין הליך משפטי נפרד זה (ראו: עדותה של הנתבעת 11 בפרוטוקול מיום 2.3.17 עמוד 58 שורה 18-21), ועל-כן, אף בשל סיבה זו דין הטענה להידחות.

26. למעלה מן הצורך, ייאמר, כי אף אם טענות אלו התגלו לו לאחר חתימה על ההסכם הכולל אשר דרשו ממנו עבודה נוספת, הרי שמדובר בסיכון שעורך-דין לקח על עצמו, ומכאן, כפי שנקבע לעיל, מדובר בטעות בכדאיות העסקה של התובע. עוד יצוין, בהקשר זה, כי התובע קרא את ההסכם לפני שהוא חתם עליו, שכן בסעיף 20 לתצהירו, טען כי הנתבעת 11 שלחה לו את ההסכם לפני שחתם עליו. הלכה ידועה היא, כי אדם אשר חותם על מסמך, חזקה עליו, כי הסכים לתוכנו ולא יישמע בטענה, כי לא קרא או לא הבין את המסמך, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתובע שהינו עורך-דין במקצועו, ומודע למשמעות הנובעת מחתימה על ההסכם. במקרה דנן, מדובר בתובע עורך-דין ותיק ומנוסה, אשר מנסה להתכחש להסכם עליו הוא חתום.

לא זו אף זו, על-פי סעיף 20 לחוק החוזים היה על התובע לבקש את ביטולו של ההסכם הכולל תוך זמן סביר מהמועד בו נודע לו עילת הביטול, קרי, מהרגע שנודע לו, כי כמות העבודה אינה כפי שציפה וכי לכאורה עורכי-הדין אינם מבצעים את חלקם בהסכם הכולל. אולם, התובע לא ביקש ביטולו של ההסכם הכולל והוא שריר וקיים, ויתרה מכך, התובע אף מבקש לאכוף אותו עם שינויים המבוקשים על-ידו. זה המקום לציין, כי בהתאם לאמור לעיל, עולה המסקנה הברורה, כי התובע מבקש לתקן את ההסכם הכולל שנחתם בין הצדדים, ואין זה מתפקידו של בית-המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה חדש.

27. טענה נוספת שהעלה התובע היא, כי הנתבעים 11- 12 נהגו כלפיו בחוסר תום לב בקיום ההסכם ולא נהגו בתום לב במשא ומתן לכריתת ההסכם על-פי סעיף 12 וסעיף 39 לחוק החוזים. לטענתו, חובת תום הלב מחייבת לחלק את שכר הטרחה למי שביצע את העבודה בפועל. ראשית, לא הוכחה התחייבות זו מלשון ההסכם הכולל, שכן אף סעיף 39 לחוק החוזים קובע, כי: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב, והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה", היינו, הוראת הסעיף דורשת חיוב הנובע מהחוזה, והואיל ובמקרה דנן אין חיוב לחלק את שכר הטרחה בהתאם לכמות העבודה, אזי דין טענה זו להידחות. כמו-כן, סעיף 12 לחוק החוזים אינו חל ב מקרה דנן, שכן הנתבעים לא הטעו את התובע. מי שאינו נוהג בתום לב בעת קיום ההסכם הינו התובע עצמו אשר מחזיק את הכספים השייכים לנתבעים, ומעכבם .

28. עוד טוען התובע, כי למרות שבנסיבות המקרה דנן, הוא לא מונה כמנהל עזבון של היורשים על-ידי בית-המשפט, הרי שלטענתו כל הצדדים התייחסו אליו כמנהל העיזבון בפועל, ועל-כן, ניתן להקיש מהוראות תקנה 45ג(א) ותקנה 45ב לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות הירושה"), הקובעות, כי שכר מנהל העיזבון אינו כולל שכר בעד בקשה לצו ירושה, וכי שכר מנהל עזבון הינו עד 3% משווי העיזבון, וכשהיו פעולות חריגות או שנדרש מאמץ מיוחד מטעם מנהל העיזבון ניתן להגדיל את השכר ל-4% משווי העיזבון. לפיכך, טוען התובע, כי לאור הוראות תקנות הירושה לעיל, במקרה דנן, היו פעולות חריגות ומאמץ מיוחדות מצדו כמן מנהל עיזבון, ועל-כן יש מקום לתוספת של 1% לשכרו, כך ששכרו יעמוד על 3% בתוספת מע"מ מחלקם של היורשים מהעיזבון.
אין ממש בטענות אלה.
ההסכם הכולל בין הצדדים תקף ושכר הטרחה שסוכם הינו על-פי אחוזי הצלחה, ואין מקום לשנות ממנו. התובע לא מונה כמנהל העיזבון על-ידי בית-המשפט, ולא ביצע פעולות משפטיות החלות על מנהל עזבון אשר מונה על-ידי בית-המשפט, ועל-כן הוא אינו יכול לדרוש שכר טרחה על-פי תקנות הירושה. תקנות הירושה חלות רק על מנהל עזבון שמונה על-ידי בית-המשפט. יתרה מכך, לא הוכח על-ידו כי ביצע פעולות בהתאם לתקנות הירושה וכפי שנקבע לעיל, הפעולות שבוצעו היו בהתאם לנקבע בהסכם הכולל.
29. טענה נוספת שהעלה התובע בכתב תביעתו ובסיכומיו, היא כי יש להתייחס אל ההסכם הכולל כשיתוף קנייני בין שלושת עורכי-הדין, לפיו טרם יחולקו פירות הרווחים, יש להפחית תחילה את הסכום המגיע למי שעבד, כשכר בגין עבודתו, ורק את הסכום הנותר יש לחלק באופן שווה בין השותפים. בעניין זה, הפנה התובע לע"א 274/82 יוצר נ' יוצר, פ"ד לט(1) 53 (להלן: "פרשת יוצר"). אולם אף טענה זו דינה להידחות. ראשית, מעיון בפרשת יוצר לא ברורה ההפניה אליו, שכן נסיבות ועובדות פרשת יוצר כלל אינן רלוונטיות לעובדות ולנסיבות המקרה דנן, והן אף שונות בתכלית השינוי.

בפרשת יוצר דובר על נכס בבעלות משותפת המפיק פירות, ועל-כן סעיף 35 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, יושם תוך שהוא מסדיר את זכויותיהם של השותפים בנכס ובפירות הנובעים ממנו. במקרה דנן, אין כל נכס מקרקעין שהינו בבעלות משותפת של אף אחד מהנתבעים, אלא הסכם כולל לחלוקת כספי העיזבון ולחלוקה של שכר טרחה בין עורכי-הדין, ומכאן שלא ניתן ליישם את פרשת יוצר לנסיבות המקרה דנן.

30. התובע טוען, כי הנתבעים 11-12 התנהלו באופן בלתי אתי ובלתי קולגיאלי ובלתי חברי תוך הפרה סעיף 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986, ומכאן לטענתו, נגרם לו נזק בר פיצוי בגובה סכום התביעה. יובהר, כי מעבר לעובדה, כי טענה זו כלל אינה רלוונטית לתיק דנן, הרי שהתובע לא הביא לפני בית-המשפט ולו בדל של ראיה להוכחת טענה זו, אשר נטענה בעלמא, ועל-כן דינה להידחות.

הדברים שנקבעו לעיל, אף חלים לטענת התובע, כי הנתבעים 11-12 התרשלו כלפיו. טענה אשר שוב נטענה ללא כל תימוכין וללא כל הוכחה.

31. טענה נוספת שמעלה התובע הינה, כי הנתבעים התעשרו או מבקשים להתעשר על חשבונו שלא כדין, ולפיכך עליהם לשלם לו את סכום התביעה על-פי הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979. יודגש, כי הסעד הניתן בחוק עשיית עושר ולא במשפט הינו סעד השבה – סעד אשר לא התבקש בכתב התביעה, ולמעלה מכך, התובע מחזיק את הכספים המהווים חלק משכרם של עורכי-הדין, הנתבעים 11-12 ומכאן שטענת ההתעשרות נופלת ודינה להידחות.

32. עוד טענה שהועלתה לראשונה בסיכומיו של התובע, הינה, כי הנתבע 12 ערך את ההסכם הכולל ולכן הוא פועל לרעתו, קרי, לרעת המנסח. מעבר לכך, שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומיו, ומכאן שזו הרחבת חזית אסורה, הרי שאף טענה זו אין בה כדי להועיל לתובע. הכלל פירוש כנגד המנסח, נועד ככלי פרשני עבור בית-המשפט על-מנת לבחון הסכם שממנו עולים פירושים שונים ובהתאם לסעיף 25(ב1) לחוק החוזים: "חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". אולם במקרה דנן, לשון ההסכם נהירה, ברורה וחד משמעית.

אשר לטענת התובע בסיכומיו, לפיה יש לקבל תביעתו כנגד נתבע 12 הואיל והנתבע 12 נמנע מהגשת תצהיר עדות ראשית ואף לא העיד בבית-המשפט, יאמר, כי אין הדבר פוטר את התובע מלהרים את נטל ההוכחה, ובוודאי שעובדה זו אינה הופכת את נטל ההוכחה.

סיכום

33. אשר על כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

לנוכח תוצאת פסק-הדין, ולנוכח העובדה, כי אין מאחורי התביעה דנן כל בסיס עובדתי ו/או משפטי ולנוכח התנהלותו של התובע בתיק דנן, יש מקום להשית על התובע הוצאות, כמפורט להלן:

בהחלטת יום 20.2.17 קבע בית המשפט: "בדיון מחוץ לפרוטוקול המליץ בית המשפט לתובע לשקול משיכת תביעתו, זאת לאחר שתמה פרשת התביעה, ובית המשפט שמע את עדי התביעה, ובהתחשב בעובדה שנטל ההוכחה ונטל הראייה מוטל על התובע".

למרות זאת, התובע עמד על זכותו לחקירה נגדית של כל הנתבעים (מלבד הנתבע 12), תוך שחקר בחקירה מייגעת שוב ושוב כל אחד ואחד מהנתבעים, בשאלות שחוזרות על עצמן (כפי שניתן לראות בפרוטוקולי הדיונים), אשר לא הוסיפו לתמיכת גרסתו ואשר גרמו לבזבוז זמנם של הנתבעים שנאלצו להתייצב מכל קצוות הארץ לכל הדיונים, ולא פחות מכך, לבזבוז זמנו של בית-המשפט.

הנתבעים התייצבו לכל דיוני ההוכחות, מבלי שהתובע ינסה לחסוך בהוצאותיהם. נהפוך הוא, התובע עמד על חקירת כל אחד ואחד מהנתבעים היורשים, וזאת שלא צורך.

יתרה מכך, וכפי שתואר לעיל, התובע מחזיק בכספי הנתבעים 1-10, ללא כל צידוק ומעכב את חלוקת כספי הירושה , והכל בשל מחלוקת מול עורכי-הדין, הנתבעים 11-12. העובדה שהתובע מעכב את כספי הירושה לנתבעים 1-10 היא לא ראויה ונועדה לשמש כאמצעי לחץ באמצעות הגשת התביעה דנן.

אשר על-כן, ולאור כל האמור לעיל - התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט, בסך של 9,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ח, 01 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.