הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 17011-06-16

מספר בקשה: 16
לפני כבוד סגנית הנשיא, השופטת כרמלה האפט

המבקש:
יצחק אוסטרוביצקי

נגד

המשיבים:

  1. אריאל מנחם רבינדב
  2. ליטל רבינדב
  3. סיגל-רבקה רבינדב

כונס הנכסים: עוה"ד משה לין בתפקידו ככונס הנכסים

החלטה

לפניי בקשה למתן הוראות לכונס נכסים.

רקע

ביום 8/4/2019 ניתן פסק דין בהסכמת המבקש והמשיבים שבמסגרתו הוריתי על פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 110 בגוש 6907, שהינו מגרש ועליו בניין עם 4 יחידות דיור, המצוי ברחוב טבריה 4 בתל אביב – על דרך מכירה לכל המרבה במחיר (להלן: " פסק הדין", "המבקש", המשיבים", ו- "המקרקעין", בהתאמה). לצורך האמור מיניתי את עוה"ד משה לין לשמש ככונס נכסים לביצוע המכירה (להלן: "הכונס"). עוד נקבע במסגרת פסק הדין שהמקרקעין ימכרו כפנויים וכי התמורה תתחלק בין הצדדים בהתאם לזכויותיהם במקרקעין.

בהמשך להליך התמחרות שבוצע, נחתם הסכם מכר של המקרקעין מול החברות "נדלנס' בע"מ" ו- "ריאליטי 4 שותפות בת, שותפות מוגבלת", שאושר על ידי בית המשפט ביום 4/11/2019 (להלן: "הסכם המכר", ו- "הרוכשות", בהתאמה).

הבקשה למתן הוראות

ביום 4/8/2020 הגיש המבקש בקשה למתן הוראות במסגרתה ביקש כדלקמן (להלן: "הבקשה"):

לפעול לאלתר לפינוי המשיבים מהמקרקעין וזאת בהתאם להסכם המכר;
להורות לכונס לחייב את המשיבים בדמי שימוש ראויים בסכום של 31,500 ₪ לחודש, מהמועד שבו הם היו אמורים לפנות את מהמקרקעין בהתאם להסכם המכר – 90 ימים מהמועד הקובע, ועד למועד הפינוי בפועל;
להורות לכונס לשלם למבקש את הריבית בסכום של 232,716 ₪ בגין עיכוב בביצוע הסכם המכר עד למועד הגשת בקשה זו;
להורות לכונס להגיש דו"ח מסודר ומפורט בצירוף אסמכתאות ותכתובות בכל הנוגע להתנהלותו וניהול המקרקעין, ובפרט בכל הנוגע לשינויים, בכל דרך שהיא שנעשו בהסכם המכר;
לחייב את המשיבים בשכ"ט עו"ד ובהוצאות בקשה זו.

במסגרת הבקשה טען המבקש כי בהתאם להסכם המכר היה על המשיבים לפנות את המקרקעין תוך 90 ימי ממועד אישורו, היינו עד ליום 4/2/2020 וכי עד למועד זה היה על הרוכשות לשלם את יתרת התמורה. בפועל, המשיבים לא פינוי את המקרקעין ויתרת התמורה לא שולמה. כמו כן, מתנהל כיום משא ומתן עם הרוכשות ביחס למועד פינוי המשיבים כמו גם ביחס לעיתוי תשלום התמורה. המבקש מלין על כך שהכונס לא הביא לידיעתו את האמור.

לטענתו, משאושר הסכם המכר על המועדים שבו, הוא הופך להיות חלק מהחלטת בית המשפט. לכן, אם הכונס או המשיבים חפצים לשנותו עליהם להביא שינויים אלו לאישור בית המשפט.

המבקש טוען כי הוא זכאי לדמי שימוש ראויים בגובה של 31,500 לחודש, לתקופה של חצי שנה, ובסך הכל לסכום כולל של 189,000 ₪ (המבקש מצרף חוות דעת שמאית כנספח ב' לבקשה);

עוד נטען שהוא זכאי לריבית שהצטברה בגין עיכוב של חצי שנה בתשלום התמורה המגיעה לו (6,020,000). בהתאם לתחשיב שהציג המדובר בסכום של 232,716 ₪ (תחשיב צורף כנספח ג' לבקשה).

המבקש מדגיש כי התנהלות הכונס מהווה הפרה של חובתו כלפיו וכלפי בית משפט.

ביום 15/9/2020 הגיש הכונס את תגובתו לבקשה. לטענתו, העיכוב בפינוי היה על דעתו של המבקש אשר נהג לבקר במשרדו כפעמיים בשבוע. הוא מוסיף כי למבקש הייתה תכנית לשכנע אותו להסב את המכירה משמו של המבקש לשמם של בתו וחתנו מאחר והם מצויים בהפסדי מס והדבר היה יכול לאין את מס השבח בעסקה. אולם, כאשר הכונס התנגד לכך "התהפך" עליו המבקש ואז גם נולדה הדרישה לתשלום דמי השכירות.

כמו כן, העיכוב ברישום המקרקעין על שם המבקש רובץ על כתפי המבקש מאחר והוא זה שעיכב את העברת המסמכים לרישום לכונס.

הוא מוסיף כי המבקש שעבד לטובת נושים נכס סמוך נוסף, מגרש ששוויו 18,000,000 ₪ ועד היום הוא לא מימש את המגרש. במגרש זה אין שותפים שמפריעים לו במימוש.

על כן, יש לדחות את הדרישה לחיוב בדמי שימוש ו/או ריבית שכן המבקש הסכים לעיכוב בפינוי מסיבותיו והוא בעצמו עיכב את הרישום. כמו כן, דו"ח על התנהלות הכונס יימסר בהקדם; ויוגש בקרוב לאישור מתווה משלים עם הרוכשות שיאפשר תשלום מלוא התמורה למבקש.

המבקש הגיש ביום 15/9/2020 תשובה לתגובה. במסגרתה טען כי בתגובת הכונס בבקשה מספר 14 כתב הכונס שהסיבה לעיכוב נובעת מקשייהם ושבריריותם של המשיבים והקושי שלהם להתנהל לרכישת דירה חלופית. כמו כן, אף אם היה בסיס לטענת הכונס כי המבקש גרם לעיכוב, אין בכך כדי להוות עילה לעיכוב פינוי המשיבים.

הכונס הגיש ביום 23/9/2020 ריכוז מענה ודיון, בין היתר ביחס לבקשה 16.

דיון

לפי הסכם המכר על הרוכשות לשלם בתוך 90 ימים מיום אישור ההסכם על ידי בית המשפט את יתרת התמורה המהווה שיעור של 50% ממנה (סעיף 4.1.4 להסכם); החזקה תימסר לרוכשות אף היא תוך 90 ימים מיום אישור הסכם המכר ובכפוף לתשלום התמורה במלואה (סעיף 5.1).

כפי שעולה, נכון ליום כתיבת החלטה זו, המקרקעין טרם פונו ויתרת התמורה טרם שולמה, למרות שאלו היו אמורים להתבצע עד ליום 4/2/2020.

בעוד שהכונס טוען כי המבקש ידע על העיכוב בפינוי ושהעיכוב ברישום רובץ לפתחו, המבקש טוען כי הדבר כלל לא היה ידוע לו ונודע לו רק במסגרת תשובת הכונס בבקשה מספר 14.

מבלי להיכנס לעובי הקורה בשאלה האם ידע המבקש על העיכוב או לא, אני סבורה כי לצד אחריותו של הכונס לקיום הוראות הסכם המכר במועדן, הרי שגם למבקש קמה האחריות לוודא ולעקוב אחר קיומן ולכל הפחות – קיום ההוראות העיקריות והמהותיות בדבר קבלת התמורה ופינוי הנכס. משכך, אוסיף כי עולה ספק בקשר לאי ידיעתו של המבקש בדבר העיכוב בפינוי ואי קבלת יתרת התמורה.

זאת ועוד, לפי הסכם המכר, במועד מסירת החזקה ימסור הכונס לרוכשות כנגד תשלום יתרת התמורה, בין היתר, את המסמכים הנחוצים להעברת הזכויות ברמ"י ו/או בלשכת רישום מקרקעין (סעיף 5.4). עיכוב בהעברת מסמכי הרישום על ידי המבקש בוודאי הייתה מונעת את קיום הוראה זו אף אם הפינוי ותשלום יתרת התמורה היו מתבצעים בזמן וייתכן שהיה בה כדי לעכב את תשלום יתרת התמורה.

עם זאת, על הכונס חלה האחריות לפעול בשקיפות ולהעביר דו"חות בקביעות לבית המשפט ולצדדים, לא רק לצורך מעקב ופיקוח אלא גם לשם מניעת סיטואציות כגון זו.

בהחלטת המינוי של הכונס נקבע כי הכונס יגיש דו"ח עדכון בגין פעולותיו אחת לרבעון, כשהדו"ח הראשון יוגש עד ליום 1/8/2019 (החלטתי מיום 8/4/2019). עיון בתיק בית המשפט מעלה כי מאז יום 4/11/2019 לא הגיש הכונס דו"ח למרות האמור בהחלטת המינוי.

לא מן הנמנע כי אילו היה מגיש הכונס את הדו"חות הנדרשים הייתה גם נמנעת המחלוקת בעניין זה.

כך או אחרת, אינני סבורה שיהיה נכון במסגרת זו ובשלב זה, לדון בתשלום דמי שכירות או בתשלום הריבית. לא כל שכן, כשמקריאת טענות הצדדים עולה כי לשני הצדדים קמה האחריות לכך. יחד עם האמור, לצדדים שמורה הזכות בתום הליך המכירה לחשב את צעדיהם המשפטיים זה כלפי משנהו.

על כן, אני דוחה את בשלב זה את בקשת המבקש לתשלום דמי שכירות ולתשלום ריבית.

לגופו של עניין בדבר אי פינוי המקרקעין על ידי המשיבים. בית המשפט אישר את הסכם המכר לרבות, ההוראה לפינוי המקרקעין בתוך 90 ימים מאישורו. עיכוב בפינוי המשיבים יוצר עיכוב בתשלום יתרת התמורה ומעכב את הליכי פירוק השיתוף במקרקעין.

אני דוחה את טענת הכונס כי העיכוב בפינוי נובע כתוצאה מעיכוב במסירת מסמכי הרישום על ידי המבקש. אין הא בהא תליא.

עוד אוסיף כי אף אם העיכוב אכן נובע בשל קשייהם ואישיותם השברירית של המשיבים הרי שנכון למועד זה בוודאי שעבר די זמן כדי לאפשר להם להתארגן כראוי. עם כל האמפתיה כלפי המשיבים, אין כל סיבה הנראית לעין מדוע ימשיכו להחזיק במקרקעין גם כיום ובחלוף כשמונה חודשים מהיום בו היה עליהם לפנות את המקרקעין.

בהקשר זה, גם אם המבקש אכן נתן את הסכמתו בעבר לעיכוב בפינוי הרי שממילא היום הוא מתנגד לכך.

על כן אני קובעת, כי על המשיבים לפנות את המקרקעין וזאת לא יאוחר מיום 1/12/2020.

לעניין מתן הדיווח על ידי הכונס – על הכונס לפעול על פי הוראות בית המשפט ולהגיש את הדו"חות הנדרשים במועדם. הכונס יגיש לבית משפט דו"ח עדכון וזאת בתוך 7 ימים מיום מתן החלטה זו. במסגרת דו"ח זה יפרט הכונס את השינויים שנעשו בהסכם המכר, ככל שנעשו. לעת הזו, אין צורך בצירוף אסמכתאות ותכתובות של הכונס ביחס לניהול המקרקעין. כמו כן, יגיש הכונס במסגרת זמנים זו מתווה משלים עם הרוכשות לאישורו של בית המשפט.

בשולי הדברים אציין כי טענת הכונס בדבר כך שהמבקש שעבד לטובת הנושים מגרש בשווי של 18,000,000 מיליון ש"ח אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין הכרעתי. אני ערה לטענת המבקש כי שינוי הסכם המכר היה צריך לקבל את אישור בית המשפט אולם לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי להרחיב את הדיון בעניין זה.

בנסיבות אינני קובעת צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תמציא לצדדים את העתק ההחלטה כחוק.5129371

ניתנה היום, י"ז חשוון תשפ"א, 04 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.