הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 164457-02

לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

התובעים שכנגד:

  1. כהן יעקב ז"ל
  2. מלכה רגינה כהן ז"ל

באמצעות ריבה וסרצוג יורשתם על פי צו ירושה

נגד

הנתבעים שכנגד:
1.B.G Assustance Ltd
2. B.G Financing Ltd
3. הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציא לי
4. עיזבון עו" ד פרי ז"ל

החלטה

בקשת התובעים שכנגד לעיון מחדש בהחלטה מיום 16.6.2020 המורה על סילוק התביעות שכנגד שבכותרת על הסף;

ביום 2.5.2020 הגישו נתבעות שכנגד 1-2 בקשה לסילוק התביעות שכנגד על הסף מחמת מעשה בית דין לאור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שאושר בפסק דין; בטענה להתיישנות התביעה ובשל היעדר עילה ויריבות. לחלופין, התבקש למחוק את כתב התביעה שכנגד המתוקן שהגישו התובעים שכנגד, ללא רשות, בניגוד לדין ותוך הסתרת עובדות מהותיות.

התובעים שכנגד לא הגיבו לבקשה ובחלוף המועד לתשובתם והיעדר תגובה , סולקו התביעות שכנגד על הסף (ראו; החלטה מיום 16.6.2020).

נתבעים שכנגד מבקשים עיון מחדש בהחלטה אשר סילקה את תביעתם וטוענים שביום 13.5.2020, טרם חלוף המועד לתגובתם, הוגשה על ידם תשובה. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. צורף לה עמ' ראשון של תשובת התובעים שכנגד עליו חותמת בית המשפט מיום 13.5.2020.

לאחר שתי בקשות שהגישו הנתבעות שכנגד 1-2 ושתי החלטות שניתנו, הגישו התובעים שכנגד ביום 30.7.2020 את נוסח התשובה המלא וביום 19.8.2020 את נספחיה.

רקע ותמצית הטענות
ראשיתו של ההליך הוא בשנת 2002, בתביעה של נתבעת 1 ותביעה שכנגד של התובעים שכנגד.

ברקע ההליכים ההדדיים עומדת "פרשת הפנסיה הגרמנית", שעניינה בלקוחות שרכשו מכוח האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל-גרמניה) זכויות לקבלת תשלומים ממוסדות לביטוח סוציאלי של גרמניה. זכויות אלה הותנו בתשלום מלוא תשלומי פרמיות עבר למוסד הגרמני לביטוח סוציאלי. על רקע זה הקים ישראל פרי ז"ל - שעזבונו נתבע במסגרת התביעה שכנגד (להלן: "פרי") את נתבעת שכנגד 3 (להלן: "הארגון") ובאמצעות המשיבות, חברות זרות שהקימו פרי והארגון, ניתנו לזכאים הלוואות אשר שימשו, בין היתר, למימון תשלומי פרמיות העבר ו לתשלום פרמיות ביטוח חיים של הזכאים.

התובעים שכנגד (להלן: "התובעים") נמנים בין הזכאים שהצטרפו לתכנית הפנסיה הגרמנית ונטלו הלוואות מנתבעו שכנגד 1 ו-2 (להלן:" הנתבעות").

בפועל, כפי שפורט בפסק הדין בעניין ע"א 909/16 פרי נ' סידרנסקי (27.2.2019) (להלן:" עניין סידרנסקי") כספים שנגבו על ידי הנתבעות לטובת תשלום פרמיות הביטוח לא שולמו לחברת ביטוח חיצונית, אלא נותרו בידי פרי. בגין מעשים אלה הוגש כתב אישום כנגד פרי והארגון והם הורשעו, בין היתר, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ותיווך בביטוח שלא בהיתר (ת.פ 40258/01). ערעור שהוגש על הכרעת הדין נדחה (ע"פ 1784/08) ובקשות למשפט חוזר נדחו אף הן (ראו; פסק הדין מיום 29.1.2014 בבקשה השלישית למשפט חוזר בעניין מ"ח 5251/13). בדיון נוסף שהתקיים בהליך הפלילי בבית המשפט העליון לא בוטלה ההרשעה בעבירת הגניבה (דנ"פ 2334/09).

ההליכים שהחלו בשנת 2002 עוכבו, כמו הליכים אזרחיים אחרים באותה פרשה, בשנת 2004 או בסמוך לכך עד להכרעה בהליך הפלילי.

ביני לביני נפטרו התובעים.

ביום 31.7.2019 הוגשה מטעם התובעים "הודעה" על שינוי ייצוג במסגרתה התבקש לקבוע מועד דיון בתביעות שכנגד . בהמשך הוגש כתב תביעה שכנגד מתוקן אחד בשם התובעים, באמצעות הגב' ריבה וסרצוג שהוצגה כיורשת על פי דין של התובעים.

התביעה העיקרית לא חודשה ולדברי בא כוח נתבעת 1 בפרוטוקול הדיון מיום 3.3.2020, לא תחודש.

טענות הצדדים בתמצית
התובעים מבקשים לעיין מחדש בהחלטה אשר הורתה על סילוק תביעתם בהיעדר תגובה, תוך שהם מלינים על קלות היד במתן ההחלטה, שעה שהנתבעים שכנגד הורשעו בגניבה והתובעים מבקשים להשיב את כספם, וכן כאשר בית המשפט בהליך נוסף המתנהל מול הנתבעות במסגרת ת.א 56073-06-17 לא דקדק עם ה נתבעות 1-2 כשהן לא עמדו במועדים .

לגוף הבקשה טוענים התובעים שביום 13.5.2020, בטרם חלוף המועד שנקצב לתשובתם לבקשה לסילוק התביעות שכנגד, הוגשה, במסירה ידנית, במזכירות בית המשפט תשובה לבקשה.

הנתבעות מתנגדות לעיון מחדש בהחלטה וטוענות שההחלטה לסילוק התביעות שכנגד כמוה כפסק דין, ולא החלטה אחרת. הדרך להשיג על פסק הדין היא בהגשת ערעור או בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד (שלא הוגשו) ולא ב"עיון חוזר" ולדחיית הבקשה מטעם זה.

עוד טוענות הנתבעות כי גם אילו התובעים היו עותרים לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, הבקשה שהגישו אינה נתמכת בתצהיר ואינה עומדת בתנאים הנדרשים לביטול פסק דין .

ראשית; אין זכר בתיק בית המשפט לתשובת התובעים; העמוד הראשון של התשובה שצורף לבקשה ו נושא חותמת הנחזית להיות של מזכירות בית המשפט, אין לו תיעוד בתיק בית המשפט ואין התובעים מצרפים תצהיר לתמיכת נסיבות הגשתו; התשובה כלל לא הומצאה ל נתבעות בזמן אמת; לבקשה צורף רק עמוד אחד מתוך התשובה, ונדרשו לתובעים למעלה משלושה חודשים להמצאת עותק מלא של התשובה הנטענת ונספחיה, כשלכך לא ניתן הסבר; הנתבעות טוענות עוד כי השוואת העמוד הראשון של "התשובה" לנוסח המלא של התשובה שצורפה להודעת ה תובעים מיום 30.7.20 מלמד כי מדובר במסמכים שונים. בנסיבות אלה, טוענות ה נתבעות, לא ניתן לייחס כל משקל לטענה הבלתי נתמכת בתצהיר שתשובה הוגשה במועד והתובעים אינם עומדים בתנאי הראשון לביטול פסק הדין.

שנית; הנתבעות טוענות כי התובעים אינם מפרטים בבקשה את סיכויי הצלחתם בהליך גופו וכ י אין לתובעים סיכוי לשינוי ההחלטה לסילוק התביעה על הסף גם לאחר בחינת תגובתם.

הנתבעות טוענות כי עיון בתשובת התובעים לבקשה לסילוק התביעה על הסף מלמד כי אין סיכוי שההחלטה המורה על סילוק התביעה על הסף, תבוטל. כתב התביעה המתוקן הוגש שלא כדין ובלא היתר, תביעת התובעים התיישנה ודין התביעה להידחות באיבה לאור פסק הדין שאישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, והיות התובעים חלק מקבוצת התובעים באותו הליך.
לחלופין טוענות הנתבעות כי ככל שפסק הדין המסלק את התביעה יבוטל, הרי שיש להתנות זאת בתשלום הוצאות משמעותיות בפועל לטובתן ש ייקחו בחשבון את התנהלותם הפסולה של התובעים ב נוגע להמצאת עותק מלא של התשובה הנטענת, באופן שהצריך את הנתבעות לפניות לתובעים ולהגשת בקשות לבית המשפט.

הנתבעות דוחות את טענת התובעים שהן הורשעו בפלילי וטוענות כי הן כלל לא הואשמו ולא הועמדו לדין פלילי.

דיון

הליך של "עיון מחדש" שמור להחלטת ביניים שאינה יוצרת מעשה בית דין מקום שחל שינוי נסיבות, או נתגלו עובדות חדשות לאחר מתן ההחלטה או במקרים חריגים כאשר נתגלתה טעות בולטת בהחלטה (ראו; ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505 (2002); רע"א 1547/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן (14.7.2011)). כאשר מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, הדרך להשיג על פסק דין ולפעול לשינויו הוא הגשת ערעור או בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ההחלטה מיום 16.6.2020 אשר הורתה על סילוק התביעות שכנגד על הסף ולגביה מבקשים התובעים עיון חוזר, ניתנה בהיעדר תגובת התובעים בעקבות בקשה שהגישו הנתבעות לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, התיישנות והיעדר יריבות. הדרך לבקש את ביטולה היא הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

התובעים לא הגישו בקשה לביטול פסק דין, הנתמכת בתצהיר. התובעים טוענים בבקשה "לעיון חוזר" בהחלטה כי קודם למתן ההחלטה המורה על סילוק תביעתם בהיעדר תגובה, הוגשה תגובה. לבקשה לעיון חוזר לא מצורף תצהיר לתמיכת הטענה. תגובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף אינה מצורפת בשלמותה. צורף רק עמוד ראשון של מסמך שכותרתו "תשובה לטענות התובעת ונתבעים שכנגד 1 ו-2" נושא חותמת הנחזית להיות חותמת מזכירות בית המשפט מיום 13.5.2020. נוסח התשובה המלא, על נספחיו, הוגש לתיק רק ביום 30.7.2020 למעלה מחודש לאחר הגשת הבקשה לעיון חוזר. את נספחי התשובה נדרש לתובעים פרק זמן נוסף להגיש, ואלה הוגשו ביום 19.8.2020 כחודשיים לאחר ה גשת הבקשה לעיון חוזר.

השוואת העמוד הראשון של התשובה לבקשה לסילוק התביעה שצורף לבקשה לעיון חוזר לנוסח המלא של התשובה שה וגש לתיק ביום 30.7.2020 מלמד ת על הבדלים בין המסמכים . בכותרת המסמך המאוחר שהוגש מופיע שמם של מייצגי הצדדים ופרטיהם, בעוד שמסמך התשובה שצורף לבקשה לעיון חוזר נעדר פרטים אלה; מ ספר הנתבעים בכותרת שני המסמכים שונה (בנוסח התשובה שהוגש ביום 30.7.20 מצוין נתבע נוסף); ה נוסח המלא של התשובה אינו נושא חותמת תאריך ההגשה של בית המשפט. במצב דברים זה, היה על התובעים לצרף תצהיר שיבהיר את נסיבות הגשת התשובה לבית המשפט ומועדה, ואת הבדלים בין המסמכים.

יחד עם זאת, ההבדלים עליהם הצבעתי בעמוד הראשון של שני מסמכי התשובה הם הבדלי ניסוח טכניים בכותרת המסמכים . תוכן האמור בעמוד הראשון של תשובת התובעים לבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף, זהה. בנוסף, העמוד הראשון של תשובת התובעים שמצורף לבקשה לעיון חוזר נושא חותמת הנחזית להיות חותמת של בית המשפט ואשר מועדה קדם למתן החלטת הסילוק בהיעדר תגובה. אין טענה כי חותמת בית המשפט הושגה בדרך לא דרך, ולאור זהות תוכן הדברים בעמוד הראשון של שני המסמכים היעדרו של תצהיר בתמיכה לנסיבות הגשת התשובה אין בו כשלעצמו להביא לדחיית הבקשה.

יש טעם בטענת הנתבעות כי שומה היה על התובעים לפרט במסגרת בקשתם לעיון חוזר בהחלטה את סיכויי הצלחתם להדיפת בקשת הסילוק. בפרט כאשר לבקשה לעיון חוזר לא מצורפת תשובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף בשלמותה. ואולם, תשובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף בנוסחה המלא מונחת בפניי ובשל חשיבות העניין ובשים לב לזכות הפנייה לערכאות, ראיתי לבטל את ההחלטה המורה על סילוק התביעות שכנגד על הסף בהיעדר תגובה, ולדון מחדש בבקשה לסילוק על הסף תוך בחינת תגובת התובעים לבקשה.

הנתבעות מבקשות לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, התיישנות, העדר עילה ויריבות ולחלופין משכתב התביעה שכנגד המתוקן הוגש ללא היתר. התובעים דוחים בתגובתם את טענות הנתבעות ומפרטים טעמיהם כנגד טענות אלה.

בחנתי את הבקשה לסילוק על הסף, את תגובת התובעים ואת טענות הצדדים בגדרן והגעתי לכלל דעה לדחות על הסף את התביעות שכנגד מחמת מעשה בית דין, לאור הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית שהוגשה בעניין "פרשת הפנסיה הגרמנית" בתיק ת"צ 1229/08 (מחוזי-ת"א) בן שושן ואח' נ' הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי ואח' ו אשר אושר בפסק הדין שניתן ביום 19.4.2016 . לאותה מסקנה הגעתי בתביעה מקבילה שהגישה תובעת אחרת (הגב' אופנברג ז"ל) נגד הנתבעות בתיק 56073-06-17, ששמיעתו אוחדה עם הליך זה (ראו החלטה מיום 5.10.2020).

במסגרת התובענה הייצוגית שהוגשה בשנת 2008 לבית המשפט המחוזי בתיק ת"צ 1229/08 נגד הנתבעים שכנגד בהליך זה, הועלו טענות דומות לטענות התובעים בתביעות שכנגד בהליך זה. בהסדר הפשרה שאושר בתובענה הייצוגית נקבע כי כפשרה ישולם לחברי הקבוצה המשתתפים סכום של 75,000,000 ₪ המהווה, בהתאם לסעיף 7.2 להסדר הפשרה "את התשלום המלא, השלם והסופי והמוחלט שישולם על ידי הנתבעים על פי הסדר הפשרה ומכל עילה שהיא". הנתבעות הן צד להסדר הפשרה.

סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 קובע: "פסק דין בתובענה ייצוגית יהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק זה".

בסעיף 5 להסדר הפשרה בתובענה הייצוגית נקבע כי הסדר הפשרה מהווה סילוק מלא, שלם, סופי ומוחלט של כל עילה, תביעה או טענה של התובעים הייצוגיים ושל כל חברי הקבוצה, לרבות שאיריהם, חליפיהם ויורשיהם כלפי הנתבעים בתובענה הייצוגית (ונתבעות כאן בכלל זה ). בהתאם לסעיף 6 להסדר הפשרה, אישור הסדר הפשרה מהווה מעשה בית דין כלפי התובעים הייצוגיים וכלפי כל חברי הקבוצה בקשר עם כל הטענות והעילות שהועלו בתובענה ובבקשה לאישור התובע כייצוגית. בסעיף 7.2 להסדר הפשרה שאושר בתובענה הייצוגית אף נקבע כי תשלום לחברי הקבוצה על פי ההסדר, מהווה "את התשלום המלא, השלם והסופי והמוחלט שישולם על ידי הנתבעים על פי הסדר הפשרה ומכל עילה שהיא".

חברי הקבוצה עליהם חל הסדר הפשרה שאושר בתביעה הייצוגית, הוגדרו בסעיף 4 להסדר הפשרה כדלקמן: "עם חברי קבוצת התובעים נמנים כל לקוחות הנתבעים שנטלו הלוואות מחברי BGF ו/או מחברת BGA (המשיבות כאן - א.ב.) לצורך מימון התשלום הרטרואקטיבי של פרמיות, שכ"ט ופרמיות ביטוח, ושילמו קרן ו/או ריביות ו/או עמלות ו/או פרמיות מתוך הרנטה החודשית להם הם זכאים מן הרשויות בגרמניה, וכן שאיריהם ו/או יורשיהם ו/או חליפיהם של מי שהיו לקוחות והלכו לבית עולמם ". אותה הגדרה נקבעה בפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית (ראו; סעיף 6.1 לפסק הדין).

המבקשים, למקרא כתב התביעה המתוקן שכנגד, נמנים על לקוחות אלה.

חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו -2006 (להלן:" החוק") קובע לגבי חברי קבוצת התובעים המיוצגים בתובענה הייצוגית הסדר מסוג Opt-Out. הקבוצה המיוצגת כוללת את כל מי שעונה להגדרת הקבוצה, כל עוד הוא לא הודיע על רצונו שלא להימנות עליה (ראו; ת.צ (מחוזי-ת"א) 12099-08-16 אמיר חשין ואח' נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ (28.8.2016). בהתאם לסעיף 11(א) לחוק , על חבר קבוצה שאינו מעוניין להיות חלק מהקבוצה להודיע לבית המשפט על רצונו שלא להיכלל בקבוצה תוך 45 ימים מיום פרסום החלטת בית המשפט בדבר אישור התובענה הייצוגית. אותה הוראה נקבעה בסעיף 1 להסדר הפשרה.

בהתאם סעיף 18(ו) לחוק, חבר קבוצה אשר אינו מעוניין שיחול עליו הסדר הפשרה רשאי לבקש מבית המשפט, בתוך המועד שנקבע להגשת התנגדויות, להתיר לו לצאת מהקבוצה שעליה יחול ההסדר.

התובעים ואין על כך מחלוקת, לא הודיעו בשוב שלב לבית המשפט שדן בתובענה הייצוגית על רצונם שלא להיכלל בקבוצה בהתאם לסעיף 11(א) לחוק ולמנגנון הקבוע בסעיף 1 להסדר, ואין טענה שהם פנו לבית המשפט המחוזי, בתוך המועד להגשת התנגדויות להסדר או בכלל, בבקשה לקבלת היתר להחרגתם מהסדר הפשרה, בהתאם לסעיף 18(ו) לחוק.

בכל המועדים הרלוונטיים להגשת התובענה הייצוגית בשנת 2008 , לאישור התובענה הייצוגית בשנת 2012 ולאישור הסדר הפשרה בשנת 2016, התובעים גם לא פעלו לחידוש ההליכים בתביעות שכנגד בהליך זה , אשר מאז שנת 2004 או בסמוך לכך עוכבו בהם ההליכים. בקשה לקביעת דיון, הוגשה לראשונה על ידי התובעים ביום 31.7.2019.

למעלה זה, בהתאם לדו"ח המסכם שהגיש הנאמן בתביעה הייצוגית בחודש אוקטובר 2019 (סעיף 38 לבקשה עמ' 7) ולהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.3.2020 (צורפו כנספחים לבקשה לסילוק על הסף), התובעים אף פעלו באופן אקטיבי לקבלת פיצוי על פי הסדר הפשרה שאושר בתובענה הייצוגית. על פי דו"ח הנאמן, הגב' וסרצוג המוצגת כיורשת של התובעים והגורם באמצעותו הוגשה התביעה שכנגד בשמם של התובעים, פנתה בחודש מאי 2019 לנאמן בהליך ייצוגי בשם יורשי התובעים בבקשה לקבלת כספים המגיעים למבקשים מכוח הסדר הפשרה, ובית המשפט המחוזי אישר זאת.

בכך יש גילוי דעת מובהק כי התובעים ראו עצמם חלק מחברי קבוצת התובעים בתובענה הייצוגית וכמי שחלים עליהם תנאי הסדר הפשרה שאושר.

עובדות מהותיות אלה לא טרחו התובעים לגלות בהודעה שהגישו לחידוש ההליכים בתיק בחודש יולי 2019 ואף לא בכתב התביעה שכנגד המתוקן שהגישו לאחר פנייתם לנאמן. התנהלות זו פסולה ואינה עולה בקנה אחד עם חובת בעל דין, כחלק מעיקרון תום הלב בניהול ההליך השיפוטי, לפרט בפנייתו את כלל הנתונים הרלוונטיים לצורך ההחלטה השיפוטית, בין אם הם מיטיבים עמו, ובין אם הם מרעים עמו ( ראו; בר"ע 9200-06 רזין נ' Bea Hotels N.V (3.12.2006; בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (15.1.2007)). תשובת התובעים במענה ל כך כי מדובר בניסיון לא ישר של הנתבעות להתחמק מכך שהן גזלו את כספי לקוחות הארגון, אין בו מענה ומוטב היה אלמלא באה לעולם.

כאשר התובעים נכללים בקבוצת התובעים בתובענה הייצוגית שהסתיימה בהסדר פשרה שאושר, הם אינם מודיעים לבית המשפט שהם לא מעוניינים להיכלל בין חברי הקבוצה, אינם פונים לבית המשפט הדן בתובענה הייצוגית לקבלת היתר להחרגתם מהסדר הפשרה ואף נוקטים בפעולות אקטיביות על מנת לקבל כספים על הסדר הפשרה, קם כלפי המבקשים מעשה בי דין החוסם אותם בהתאם לסעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות ולסעיפים 5 ו-6 להסדר הפשרה, מלהעלות טענות נגד הנתבעים שכנגד בתיק זה ומלהמשיך לנהל את התביעה שכנגד.

התובעים דוחים בתגובתם את הטענה שהסדר הפשרה בתובענה הייצוגית הקים מעשה בי דין בעניינם , וטוענים כי לקוחות הארגון , דוגמת ה תובעים, המנהלים הליכים פרטניים אינם חלק מהתביעה הייצוגית. לטענת התובעים אף לקוח המנהל תביעה פרטנית לא פנה בבקשה שלא להיכלל בקבוצה, כל לקוחות הארגון, לרבות אלה שניהלו ומנהלים הליכים עצמאים, זכו או לא זכו בהליכים אלה, קיבלו פיצוי במסגרת הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית והסדר הפשרה במסגרת התובענה הייצוגית לא מייתר את התביעות האישיות. טענות אלה עומדות בניגוד לתכלית חוק תובענות ייצוגיות ולהסדר הפשרה שאושר ואין לקבלן.

בהתאם לפסק הדין שניתן בעניין ת.א 68374-99 אפוטקר נ' פרי (31.7.2017) (פסקה 55 לפסק הדין) תובעת, דוגמת ה תובעים, שהגישה תביעה קודם להגשת התביעה הייצוגית, הודיעה לבית המשפט המחוזי כי היא אינה מעוניינת להיכלל בין חברי הקבוצה והחייתה את תביעתה האישית.

התובעים מפנים בתשובתם לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.16 בתובענה הייצוגית לתמיכת הטענה שהייתה הבנה שפיצוי על פי ההסדר ישולם לכל לקוחות הארגון, לרבות אלה שהגישו תביעה אישית. הסדר הפשרה שאושר בפסק ואשר על פי האמור בו הוא לסילוק סופי של כל טענות חברי קבוצת התובעים, עליהם נמנים התובעים כאן, הוא הק ובע ואין רלוונטיות לטענות שהועלו טרם אישורו. מכל מקום, במענה לדברי באת כוח התובעים שהפיצוי המוצע במסגרת הסדר הפשרה נמוך מדי, משיב לה עו"ד שרף שמי שחושב כך "שיפרוש ונפגש בבית המשפט" (עמ' 42 שו' 6) . התובעים לא מסרו כל הודעת פרישה, לא ביקשו להחריג את עצמם מהסדר הפשרה (למרות התנגדות להסדר שהגישו בהליך הייצוגי (ראו בקשה מס' 78). התובעים לא ניהלו תביעה פרטנית במועדים הרלוונטיים, ואף פעלו לקבלת פיצוי מכוח הסדר הפשרה.

מכל האמור, דין התביעה שכנגד בשני ההליכים להידחות על הסף, כנגד כל הנתבעים שכנגד.

לאור מסקנה זו מתייתר הצורך להידרש ליתר הטענות לסילוק התביעה שכנגד על הסף.

התובעים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 6,000 ₪, תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשפ"א, 06 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.