הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 16214-01-16

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובע:

יעקב בר און, עו"ד, ת.ז. XXXXXX206
ע"י ב"כ עוה"ד טורקלטאוב רון ואח'

נגד

הנתבע:

אריה הראל, ת.ז. XXXXXX352
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף יפרח

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד, אשר לטענת התובע, חב לו הנתבע עבור ייצוג במחלוקת שבין הנתבע לאחיו בגין פיצויים ע בור נכס מקרקעין שהנתבע ואחיו היו בעלי זכויות במשותף.

רקע כללי:
תובענה זו תחילתה בסכסוך בין 5 אחים, כאשר הנתבע הנו אחד מהאחים (להלן: "האחים" ו"הנתבע" בהתאמה), שהינם בעלי זכויות במושע של 5 דונם מתוך חלקה גדולה הידועה כגוש 6236 חלקה 127 (כיום חלק מחלקה 5) הנמצאת ברמת-גן (להלן: "המקרקעין" או "הנכס").

הנתבע והאחים נאלצו להיפרד מהמקרקעין בשל החלטת הרשות המקומית תמורת תגמול כספי שהציעו היזמים שקיבלו לידיהם את המקרקעין. היזמים הסכימו לשלם לבעלים של החלקה פיצויים בדמות 4.4 דירות לכל דונם בעלות. האחים והנתבע הצליחו לזכות בפיצוי נוסף, קרי 11 דירות נוספות השוות ל- 8.58 דירות וסך של 408,980 דולר ארה"ב במזומן, וזאת עקב ניהול עסק של משתלה במקום. יחד עם זאת, הפיצוי הנוסף הנ"ל גרם לאחים, לרבות הנתבע, להיכנס לסכסוך משפטי.

על רקע הסכסוך בין הנתבע לאחים פנה הנתבע אל התובע (להלן: "התובע") לצורך ייעוץ וליווי משפטי בעניין היקף התמורה המגיעה לו ובמסגרת הליך פירוק שיתוף במקרקעין.

התובע לקח על עצמו את ייצוגו של הנתבע וגייס לעניין זה עו"ד רפאל דלל (להלן: "עו"ד דלל").

התובענה דנא נולדה בשל מחלוקת בעניין שכר הטרחה המגיע לתובע מהנתבע.

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובע:
לטענת התובע, הוא ייצג את הנתבע בסכסוך שהיה לו עם אחיו עקב פיצוי שקיבלו עבור זכויות בנכס לאחר שעבר שינוי ייעוד.

התובע ייצג את הנתבע בהליכים בגין הסכסוך שהיה לו עם אחיו, כולל הליך הבוררות אשר בסופו של דבר קבע את החלוקה של הפיצוי. בהליך הבוררות בו ייצג התובע את הנתבע זכה הנתבע לקבל פיצוי גבוה יותר מאחיו.

בגין שכר הטרחה עבור ייצוג זה הוגשה התביעה הנידונה, כש הבסיס לתביעה הוא הסכם שכ"ט שבין התובע לנתבע מיום 25.09.10.

לטענת התובע, הנתבע אישר בחקירתו, כי שילם לתובע בגין פעולות קודמות שהתובע ביצע טרם מועד החתימה על הסכם שכר הטרחה . הנתבע אישר כי קיבל את טיוטת ההסכם טרם נפגש עם התובע במעמד החתימה, כי ההסכם תוקן על ידו, כי הצדדים הסכימו על הפחתת התמורה ל- 8.5 אחוז במקום 10 אחוז וכי כל מה שמעבר ל- 3 יחידות דיור יהווה בסיס ל שכר טרחת התובע. הנתבע לא הצליח להסביר מדוע כל אותם הסכמות אחרות לכאורה לא קיבל ו ביטוין בהסכם שכר הטרחה.

הנתבע, ביודעין ובמתכוון, עושה הכול ע"מ להתחמק מחובת התשלום הרובצת עליו מכוח הסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין הצדדים.

במסגרת ההליך ובעצת ביהמ"ש פנו הצדדים להליך בוררות. הבורר נתן פסק בוררות, אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת החלטת ביהמ"ש המחוזי ביום 15.01.15.

הסכם שכר הטרחה המקורי מיום 25.09.10 מהווה את הבסיס לכל חיוביו של הנתבע. הטיפול המשפטי עבור הנתבע נוהל למעלה מארבע שנים ועבר את כל הערכאות והיה מקצועי, כפי שאף הנתבע העיד.

הסכם שכ"ט המקורי מיום 25.09.10, כפי שאף הודה הנתבע, עדיין שריר וקיים וכל הסכמי שכ"ט הנוספים שבאו אחריו נערכו בשל הטיפול הנרחב בתיק. הנתבע מנסה לצקת פרשנות מטעה לסעיף 3 להסכם שכ"ט המקורי, מקום בו יש לפרשו כפשוטו וע"פ לשונו.

הסכם שכ"ט מיום 25.09.10 קובע בסעיף 3, כי התובע זכאי לשכ"ט בסך השווה ל- 8.5% משווי הקרקע ל- 7 יחידות דיור (לפי 1,725,000 ₪ ליחידה אחת) וכן 8.5% מסך של 253,061 דולר (דהיינו סך של 98,151 ₪). בנוסף, לחובתו של הנתבע נותר סך של 3,400 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט שלא שולם, ובסך הכול חייב הנתבע לתובע סך של 1,302,410 ₪.

הליך ההתמחרות הפנימית- לטענת התובע, הנתבע זורה חול בעיני ביהמ"ש בטענה כאילו התנגד להליך ההתמחרות הפנימית, כאשר גרסה זו הופרכה במהלך חקירתו , אז עלה כי עורכי דינו של הנתבע לא פעלו בניגוד לדעתו (עמ' 52 לפרט' מיום 13.05.19 החל משורה 4). כך גם הודה הנתבע בחקירתו, כי לא טרח ליידע את עורכי דינו על תוצאות ההתמחרות וכפועל יוצא על הסכום לו הם זכאים בגין שכר טרחתם כנגזרת מהאמור בסעיף 3 להסכם שכ"ט. הנתבע הפר את ההסכם ביודעין ובמתכוון ויש לתת את הדעת על התנהלותו זו של הנתבע.

פועלו של עו"ד בובליל- עו"ד בובליל ייצג את הנתבע בהליך ההתמחרות הפנימית (להלן: " עו"ד בובליל"). עו"ד בובליל העיד בחקירתו, כי קיבל מהנתבע סך של 870,000 ₪ בגין ייצוגו בהליך ההתמחרות ועריכת הסכם המכר, וזאת מבלי שעו"ד בובליל הופיע בביהמ"ש. עדותו של עו"ד בובליל גילתה טפח והסתירה טפחיים.

טענות קיזוז- בעניין טענות הקיזוז או חיובי היתר, טוען התובע, כי הנתבע לא הוכיח שביצע תשלום ביתר. הנתבע קיבל לידיו את כלל החשבוניות. הנטל להוכיח טענות קיזוז מוטל לפתחו של הטוען אותן. הנתבע לא הגיש את הצהרתו לשלטונות מיסוי מקרקעין. הנתבע לא הגיש תצהיר רו"ח או כל חו"ד אחרת בעניין זה אשר ילמדו, כי היה לו הפסד כלשהו , או כי הייתה לו אפשרות לניכוי חשבוניות שאותה לא יכול היה לנצל בשל טענותיו כנגד התובע. הנתבע אף הודה, כי במועד האמור לא היה בידיו עוסק מורשה (עמ' 58 בפרט' ש' 9-24).

לאור האמור, לטענת התובע, יש לקבל את התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ כדין.

תמצית טענות הנתבע:
לטענת הנתבע, אכן הנתבע ו- 4 אחיו היו הבעלים במושע של 5 דונם מתוך חלקה גדולה ברמת-גן. בעקבות שינוי יעוד הסכימו היזמים לשלם לנתבע והאחים בגין כל דונם פיצוי בשיעור של קרקע ל- 4.4 דירות. אולם, מדובר בפיצוי שהגיע לכל אחד מהאחים באופן שווה וכלל לא היה שנוי במחלוקת.

המשתלה- לטענת הנתבע, הוא ניהל עסק של משתלה ללא שותפות האחים (להלן: "המשתלה"). בגין עסק המשתלה ניתן ע"י היזם פיצוי נוסף. הפיצוי הנוסף ניתן בעזרת פועלם של עו"ד עופר טויסטר והשמאי אריה קמיל (להלן: " הפיצוי הנוסף"). התובע ועו"ד דלל לא היו מעורבים בקבלת הפיצוי הנוסף. לאחר קבלת הפיצוי הנוסף התגלעו חילוקי דעות בין הנתבע והאחים. הנתבע טען שהוא זכאי לקבל 85% מסכום הפיצוי הנוסף, בעוד אחיו טענו שהוא זכאי ל- 20% מהפיצוי הנוסף, כלומר ע"פ חלוקה שווה בין האחים.

הסכסוך בין הנתבע והאחים התברר בהליך בוררות בפני כב' הבורר עו"ד מוטי בניאן, ז"ל. בסכסוך זה יוצג הנתבע ע"י התובע ועו"ד דלל.

ביום 25.09.10 נחתם הסכם שכר-טרחה בין הנתבע לתובע, אשר נוסח ע"י התובע. לטענת הנתבע, הוא לא קיבל טיוטה של ההסכם.

לטענת הנתבע, מעיון בשתי השורות הראשונות של ההסכם עולה, כי התובע קיבל על עצמו לייצג את הנתבע בכל הקשור לזכויות הנתבע במשתלה אותה ניהל וכן בפירוק השיתוף עם אחיו. מההסכם עולה, כי על הפיצוי השוויוני, לפיו לכל אחד מהאחים היה דונם וכל אחד היה זכאי לקרקע ל- 4.4 דירות, נתון אשר אינו במחלוקת- הנתבע לא היה זקוק לייצוג, ולכן לתובע ולעו"ד דלל לא הגיע כל שכר טרחה.

בכתב התביעה הראשון שהגיש התובע ביום 10.01.16 (לאחר מכן תוקן כתב התביעה) לא תבע התובע שכ"ט בגין שווי קרקע לבניית 4.4 יחידות דיור (סע' 3 בכתב התביעה הראשון). בכך למעשה הודה התובע, כי אינו זכאי לשכר טרחה בגין הפיצוי השוויוני שקיבלו הנתבע ואחיו, שלא היה שנוי במחלוקת.

הפיצוי בגין המשתלה- גם לגבי המשתלה קיים מרכיב שאינו שנוי במחלוקת ואינו נתון בסיכון. במקרה דנן אין כל מחלוקת, כי לנתבע מגיע לפחות 20% מהפיצוי הנוסף. ביחס למרכיב זה לא זכאי התובע לקבל שכר טרחה הנגזר מ- 20% מהפיצוי הנוסף שניתן לנתבע עבור זכויותיו במשתלה, שכן מרכיב זה אינו שנוי במחלוקת, כאמור (ג'. קלינג, אתיקה בעריכת דין, עמ' 235-237).

חישוב שכ"ט לכאורי המגיע לתובע ע"פ חישובי הנתבע:
בגין זכויות 4.4 יחידות דיור – התובע אינו זכאי למאומה, שכן מדובר בפיצוי שוויוני שאינו נתון במחלוקת.

בגין הפיצוי הנוסף עבור המשתלה (זכויות ל- 8.58 דירות ו- 408,980 דולר)- זכאותו של הנתבע ל- 20% אינה במחלוקת. מדובר בפיצוי הנתבע בקרקע ל- 1.716 דירות וסך של 81,796 דולר. בגין מרכיב זה אין התובע זכאי לשכר טרחה, שכן לטענת הנתבע, מדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת.

כדי לחשב את מה שהיה שנוי במחלוקת, לטענת הנתבע, יש להפחית את האמור לעיל מכלל הפיצוי שקיבל הנתבע, שהנו בסך הכול זכויות ל- 10 דירות וסך של 253,061 דולר. אם כן, הסכום שהנו במחלוקת ושנפסק לזכות הנתבע הנו קרקע ל- 3.884 דירות ו- 171,265 דולר.

ע"פ סעיף 3 בהסכם שכר הטרחה, התובע זכאי לשכ"ט הנגזר מעבר ל- 3 דירות. על כן, התובע זכאי לשכ"ט (8.5%) מקרקע ל- 0.884 דירות וסך של 171,265 דולר.

לכאורה מגיע לתובע סך של 129,617 ₪ (לפי שווי קרקע לדירה בסך של 1,725,000 ₪) ובנוסף 14,558 דולר , כלומר- 186,393 ₪. לסכום יש להוסיף סך של 3,400 ₪ (ע"פ סעיף 7 לכתב התביעה) – ובסך הכול 189,793 ₪. מסכום יש להפחית 8,000 ₪ (ע"פ סעיף 1 להסכם שכ"ט), ולכן מגיע לתובע לכאורה סך של 181,793 ₪.

יחד עם זאת, טוען הנתבע, התובע אינו זכאי לשכר טרחה זה. ע"פ ד"ר קלינג (ג'. קלינג, אתיקה בעריכת דין, עמ' 240-241), כאשר מדובר בשכ"ט מותנה אם הסכם שכ"ט שותק לגבי טיפול בערעור, הרי שהוא כולל גם אותו, ולכן התובע ועו"ד דלל לא זכאים לשכ"ט בגין טיפול בערעור.

לטענת הנתבע, התובע ועו"ד דלל גבו מהנתבע שכ"ט החורג מההסכם מיום 25.09.10 בסכום מצטבר של 198,640 ₪ (כולל מע"מ). נספחים ט'-טז' לתצהיר הנתבע מתייחסים להליכים משפטיים בגינם גבה התובע כספים שלא כדין, כאשר הליכים אלה נכללו בהסכם שכר הטרחה מיום 25.09.10, ולכן לא צריך היה לגבות בגינם כספים נוספים. עמדתו של התובע בעניין זה הייתה סותרת.

למעשה, התובע ועו"ד דלל סברו שההסכם מיום 25.09.10 מכסה את שכ"ט בבוררות בלבד, ולכן הם דרשו שכר נוסף. מדובר בהפרת חובת אמון כלפי לקוח.

לאור האמור לעיל, התובע לא זכאי לשכ"ט נוסף ויש לדחות את התביעה.

לחילופין, טענת קיזוז- אי המצאת חשבוניות לנתבע - התובע לא המציא לנתבע חשבוניות בגין תשלום (העתקי השיקים צורפו כנספחים א' ו-ב' לתצהיר הנתבע). פנייה בעניין זה לא נענתה. כתוצאה מכך נגרם לנתבע נזק (סעיף 23 סיפא לתצהיר הנתבע). ביום 01.05.18 הגיש התובע בקשה להגשת סיכום שכ"ט המפרט את שכ"ט ששולם לתובע- לבקשה צורפו החשבוניות לראשונה, אך ללא תצהיר תומך.

בתצהיר התשובה של הנתבע בעניין זה צוין, כי לתצהיר המשלים של עו"ד דלל צורפו חשבוניות חלקיות בלבד. לא הומצאו חשבוניות בגין תשלומים בסך 14,040 ₪ ו- 7,080 ₪. כמו כן, לא הומצאו חשבוניות בגין שיקים שזמן פירעונם חל בשנת 2016 (סעיף 8 בתצהיר תשובה של הנתבע).

בשל אי המצאת החשבוניות, לטענת הנתבע, נגרמו לו נזקים עקב חוסר היכולת לקזז את המע"מ ומשום שלא ניתן לדרוש את הסכום כהוצאה מנוכה מהחבות במס שבח במסגרת הדיווח למיסוי מקרקעין.

כך גם אין קשר בין סכומי השיקים לבין סכומי החשבוניות ואין פירוט בחשבוניות עבור מה התשלום נעשה ולמה הוא מתייחס.

הנתבע שילם לתובע ולעו"ד דלל סך של 198,640 ₪ (כולל מע"מ) וקיבל בזמן אמת חשבוניות רק בגין סך של 27,500 ₪. על כן, לטענתו, הוא לא יכול היה לנכות את המע"מ בסך של 24,867 ₪. כך גם, לו החשבוניות היו מוגשות ומוכרות כהוצאה במסגרת הדיווח למיסוי מקרקעין היה נחסך סך של 36,569 ₪ (המהווה 25% מסכום החשבוניות ללא מע"מ).

הנזקים בעניין אי המצאת חשבוניות מסתכמים בסך של 61,436 ₪. מדובר בסכום שיש לקזזו. על כן, כטיעון חלופי, טוען הנתבע, כי יש לקזז סך של 61,436 ₪ מהסכום של 181,793 ₪ (שלו לכאורה זכאים התובע ועו"ד דלל), ולכן התובע ועו"ד דלל זכאים לכאורה לסכום של 120,357 ₪.

כשל בייצוג- לטענת הנתבע, היה כשל בייצוגו בשל שני טעמים: האחד, התובע ועו"ד דלל נתנו הסכמתם להתמחרות פנימית בין הנתבע לארבעת אחיו, בשעה שהנתבע ביקש שפירוק השיתוף ייעשה בדרך של חלוקה בעין או בדרך של מכירה לצד ג'. כאשר נשאל עו"ד דלל האם החתים את הנתבע על מסמך שהוא מסכים להתמחרות, עו"ד דלל הסביר שהכול נעשה בעל-פה עמ' 55 ש' 4-7). עדותו של עו"ד דלל נותרה עדות יחידה ללא סיוע. השני, עו"ד דלל לא הגיע להתמחרות והורה גם לנתבע לא להגיע. כתוצאה מהכשל בייצוג, על שני טעמיו, 4 האחים של הנתבע רכשו את זכויותיו בסכום מופחת של 11,351,547 ₪ (סעיף 24ב בעמ' 7 בתצהיר הנתבע).

פועלו של עו"ד בובליל- הנתבע שכר את שירותיו של עו"ד בובליל שגייס צד שלישי שהיה מוכן להשתתף עם הנתבע ברכישה של זכויות האחים וכפועל יוצא מכך אחיו רכשו את חלקו תמורת סך של 17,255,000 ₪, כאשר עו"ד בובליל קיבל מסכום זה כשכ"ט סך של 850,000 ₪ + מע"מ. כלומר, מדובר בסכום שהוא 6 מיליון ₪ יותר מהסכום שנקבע בהתמחרות.

פסיקה מהעת האחרונה- הנתבע מפנה לת"א (מחוזי- ת"א) 55183-05-17 קוגן נ' אלטרץ. מדובר שם בהסכם שכ"ט מותנה בתוצאה. נקבע שם, כי כאשר הפסקת קשר ייצוג נעשה ע"י לקוח באופן ענייני ולא כדי לחמוק מתשלום, לא ניתן לכפות על הלקוח לשלם לעו"ד פיצויי ציפייה בדמות שכ"ט מוסכם. כך גם במקרה דנן.

סיכום טענת הקיזוז- הנתבע זכאי לקזז, לטענתו, ע"פ ההסכם מיום 25.09.10, שהוא לכאורה 181,793 ₪ את הסך של 198,640 ₪, או למצער, את הסך של 61,436 ₪, ובנוסף- גם את הסכום ששילם לעו"ד בובליל (850,000 ₪ + מע"מ).

לאור האמור, לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה:
במרכזה של המחלוקת בין הצדדים עומד הסכם שכר הטרחה בין הצדדים מיום 25.9.10 (להלן: "ההסכם" או "הסכם שכ"ט המקורי" או "הסכם שכ"ט הראשון") הקובע כדלקמן (נספח א' לכתב התביעה):

"לכבוד,
מר אריה הראל
פקס: 6763239.
א.נ.,

הנדון: הסכם שכר טרחה – תביעה נגד האחים.

בזה הריני לאשר לך כי סוכם בינינו ששכר הטרחה המוסכם בקשר לטיפולינו בעניין פירוק השותפות עם האחים שלך וקבלת זכויותיך במשתלה שאתה מנהל עד עצם היום הזה.

להלן פירוט שכר הטרחה:

עבור טיפולינו עד היום, שקיימנו 4 מפגשים אתך עם האחים שלך ועם עו"ד טויסטר נקבל את הסך של 8,000 ₪.
עבור ניהול מו"מ לגישור עם האחים באמצעות עורך דינם או במישרים איתם נקבל עבור כל הופעה סך של 2,000 ₪.
כל פיצוי מעבר ל- 3 יחידות דיור נקבל 8.5% מהשווי בעת התשלום.
במידה ויהיו הוצאות הכרוכות בכך יחולו עליכם.
להנ"ל יש להוסיף מע"מ כחוק.
במידה ולא נצליח להגיע לידי הסכם עם האחים ותוגש תביעה משפטית, התשלום האמור בסעיף 1 יופחת משכר הטרחה עליו נגיע לידי הסכם.

בכבוד רב,
יעקב בר-און עו"ד
אני הח"מ הראל אריה מסכים לאמור לעיל:
חתימה: ____________ "

אתייחס לטענות שהעלו הצדדים לפי סדרן, להלן:

היקף הייצוג:
המחלוקת הראשונה מתייחסת לסעיף הראשון, אשר קובע את היקף הייצוג. לטענת התובע, ההסכם מתייחס לכל הפיצוי שיתקבל (הן בגין פירוק השותפות והן בגין ז כויות הנתבע במשתלה), ואילו הנתבע טוען, כי מדובר רק על הפיצוי שיתקבל בגין הזכויות במשתלה.

במחלוקת זו אני מקבלת את עמדת הנתבע- הן לאור לשון ההסכם והן לאור מהות ההסכם. ההסכם מדבר בצור ה מפורשת על הזכויות במשתלה. אין מחלוקת על כי מלכתחילה הוצע פיצוי בגין הזכויות בשטח, כך שכל אחד מהאחים יקבל 4.4 דירות. המחלוקת בין האחים ליזמים הייתה לגבי פיצוי נוסף על הזכויות במשתלה, אשר הסתיים כך שהאחים קיבלו יחדיו פיצוי של 11 דירות נוספות, השוות ל- 8.58 דירות וסך של 408,980 דולר ארה"ב במזומן (להלן גם: " התוספת הייחודית" או "הפיצוי הנוסף").

המחלוקת בין הצדדים נסובה אך ורק על חלוקת הפיצוי הנוסף. לשון ההסכם קובעת ב"רחל בתך הקטנה " - " זכויותיך במשתלה", דהיינו בנבדל מהזכויות בכל השטח. גם לגבי המהות, הרי שאין צורך לשכור את שירותיו של עורך דין לגבי סכומים שאינם שנויים במחלוקת, והסכום הבסיסי של 4.4 דירות בגין השטח לא היה שנוי במחלוקת.

היטיב לנסח זאת הבורר בסעיף 1 לפסק הבוררות (נספח ב' לכתב התביעה):

בפניי סכסוך בין 5 אחים שהינם בעלים במושע של 5 דונם מתוך חלקה גדולה הידועה כגוש 6236 חלקה 127 הנמצאת ברמת גן.
בעקבות שינוי ייעוד בחלקה, היזמים הסכימו לשלם לבעלים של החלקה פיצויים בדמות של 4.4 דירות לכל דונם בעלות. בעוד שיתר בעלי החלקה לא החזיקו חלק מסוים במקרקעין, הצדדים החזיקו חלק מסוים וידוע בחלקה בשטח של כ- 5 דונם שבפי רבים כונה משתלת הראל.
באמצעות פעולתם המבורכת של עו"ד עופר טויסטר והשמאי אריה קמיל, האחים הצליחו לזכות במנה נוספת של פיצוי קרי 11 דירות נוספות השוות ל- 8.58 דירות וסך של 408,980 דולר ארה"ב במזומן (להלן: תוספת ייחודית), וזאת בשל העובדה כי בשטח שהוחזק על ידם התנהל עסק של "משתלה".
דא עקא, תוספת ייחודית זו גרמה לאחים להיכנס למערבולת של סכסוך משפטי ארוך ומייגע ולא מכובד.
אחד האחים ושמו אריה הראל טען כי התוספת שהיזמים הסכימו לשלם הינה בעיקר בשל משתלה שהוא ניהל.
יתר האחים מכחישים עובדה זו וטוענים שהתוספת הייחודית שהיזמים מוכנים לשלם קרי אותם 8.58 דירות ו- 408,980 $ שייכת לכל האחים יחדיו וכי התוספת חייבת להתחלק בין חמשת האחים שווה בשווה, באשר גם הם ניהלו עסק של משתלות שם."

חיזוק נוסף לקביעתי זו מצאתי בחקירת התובע ועו"ד דלל. התובע והעד מטעמו חזרו והעידו, כי בעקבות הייצוג שלהם הנתבע קיבל 65%, לטענתם , מכל השטח כולל המשתלה, אלא שחישוב פשוט מעלה ש65% התקבלו רק מהזכויות במשתלה, כפי שצוין בפ ירוש בפסק הבורר שפירט חישוב מדויק. חישוב הכולל את כל הדירות שהתקבלו, שהם כשלושים דירות , הרי חלקו של הנתבע שהגיע לכ- 10 דירות הוא כשליש. מהאמור לעיל עולה, כי גם התובע מודע לכך שההישג של קבלת 65% מתייחס רק לזכויות הנוספות עבור המשתלה.

לאור האמור לעיל, אני קובעת , כי הסכם שכר הטרחה מתייחס, כלשונו הברורה, רק לזכויות במשתלה, דהיינו לא כולל את 4.4 הדירות שק יבלו כל אחד מהאחים בגין השטח.

קביעה זו מובילה אותי לשאלה הבאה השנויה במחלוקת האם לפי סעיף 3 להסכם שכר הטרחה יש לחשב את שכר הטרחה ממלוא הפיצוי הנוסף בקיזוז ערך של שלוש דירות כעולה מטענת התובע, או יש לקזז בנוסף 20% המגלמים את החלוקה שבין האחים, שלטענתם אינה שנויה במחלוקת ?

סעיף 3 להסכם שכר הטרחה:
במחלוקת זו מצאתי לקבל את טענת התובע, שכן ההסכם מדבר על קיזוז של שלוש דירות ולא על כל קיזוז נוסף. אני מסכימה עם טענת הנתבע, כי אין צורך בשירותי עורך דין לגבי נושאים שאינם שנויים במחלוקת, אך הדרך לתמחר את שכר הטרחה עבור אותם נושאים ששנויים במחלוקת יכולה להיות גם בדרך של אחוזים וגם בדרך של מספרים מוחלטים. במקרה הנדון נקבע שלוש דירות, אשר הינן מעבר ל20%, כך שסביר שהן מכילות את ה- 20% בתוכן.

ראו בעניין זה הדברים שנאמרו בע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319 בעמ' 326, מפי כב' השופט א' גרוניס:

"קיימות כמה דרכים מקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך-הדין. שיטה אחת הינה הסכמה על סכום קבוע שישלם הלקוח לעורך-דינו עבור פעולה משפטית מוגדרת בלא תלות בשעות הטיפול או בתוצאותיו. דרך נוספת הינה תשלום שכר טרחה בהתאם למספר שעות הטיפול של עורך-הדין. שיטה שלישית, היא הרלוונטית לענייננו, הינה קביעת "שכר טרחה מותנה" (Contingency Fee). הכוונה היא לכל מנגנון אשר לפיו תלוי שכר הטרחה באופן כלשהו בתוצאות הטיפול. כך, המבנה הנפוץ של שכר טרחה מותנה מבוסס על שיעור מסוים, בין קבוע ובין משתנה, מהסכום שהלקוח זוכה בו."

לאור האמור לעיל, חישוב שכר הטרחה צריך להיות על בסיס ערכן של 2.4 דירות והסכום שהתקבל במזומן.

ערך הדירות:
התובע ערך חישוב בהתאם לסכום שהתקבל עבור כל דירה בהתאם להתמחרות השנייה שהייתה בין הצדדים, אשר בה ייצג את הנתבע עו"ד בובליל. לא התובע ולא עו"ד דלל היו מעורבים בהתמחרות זו. למעשה, ערך דירה בשלב בו הופסק הייצוג על ידי התובע ועו"ד דלל עמד של סך של 1,100,000 ₪ . אין מחלוקת על כי לא התובע ולא עו"ד דלל היו שותפים לייצוג התובע בהתמחרות השנייה שהניבה את התוספת לערך כל דירה. אין גם מחלוקת על כי התובע שילם לעו"ד בובליל עבור הייצוג באותה התמחרות וסיום הליכי המכר.

מחומר הראיות שהוצג בפניי ניתן ללמוד, כי התובע ועו"ד דלל ייצגו את הנתבע עד לשלבי ההתמחרות. הדעות חלוקות אם היה זה הנתבע שאמר לתובע שלא ללכת להתמחרות הראשונה אצל עו"ד ויניצקי, או היה זה התובע שאמר לנתבע לנהוג כך, אך אין מחלוקת על כי ההתמחרות נערכה ללא הנתבע וללא בא-כוח מטעמו. באותה פגישה נקבע ערך כל דירה על סך של 1,100,000 ₪. מכיוון שעד שלב זה ייצג התובע את הנתבע, מצאתי שזה הסכום הראוי כבסיס לחישוב שכר הטרחה.

טענה לנזקים בשל ייצוג כושל:
לנתבע היו טענות כנגד הייצוג של התובע והוא אף טען שהתובע גרם לו לנזקים. ממכלול הראיות מצאתי , כי עיקר הייצוג היה בבוררות והבקשות הנלוות אליה. לאחר עיון בפסק הבוררות מצאתי , כי הנתבע יוצג נאמנה על ידי התובע ועו"ד דלל, אש ר הגיעו לתוצאה טובה עבור הנתבע.

פסק הבוררות מנתח בהרחבה ובצורה ברורה את טיעוני הצדדים ובסופו של דבר קיבל הבורר את רוב טענותיו של הנתבע ופסק לו כ- 65% מהתוספת הייחודית . רק לאחר שלב זה ולאחר הערעורים שהגישו שני הצדדים על פסק הבוררות, הופסק הייצוג של הנתבע.

השלב המעשי באותו זמן שהנתבע קיבל בגין התוספת הייחודית תוספת של 5.543 דירות וסכום של 264,201 דולר. בגין ייצוג זה מגיע לתובע שכ"ט בהתאם להסכם . ערך כל דירה לפני תחילת הייצוג של עו"ד בובליל, כאמור לעיל, עמד על סך של 1,100,000 ₪.

לאור סעיף 3 להסכם חישוב שכר הטרחה ייעשה מערך הדירות שמעבר ל- 3 הדירות הראשונות.

החישוב אם כך הוא כדלקמן: 8.5 אחוז מערך של 2.54 דירות וסכום של 264,201 דולר. משכך, 8.5% כפול 2.54 דירות לפי שווי של 1,100,000 ₪ לכל דירה (משמע, סך של 237,490 ₪) ובנוסף 264,201 דולר לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק הבוררות (3.564 ₪ לדולר) אשר הוא שווה ערך ל- 941,612 ₪ ומתוכו 8.5% שכר טרחה הנם 80,037 ₪. ביחד סך של 317,527 ₪.

טענת קיזוז:
לטענת הנתבע, הוא שילם לתובע עד למועד הגשת התביעה סך של 198,640 ₪ (כולל מע"מ) שיש לזקוף על חשבון שכר הטרחה. לחילופין, לטענתו, יש לקזז סכום של 61,436 ₪ בגין מניעת האפשרות של קיזוז מע"מ עקב אי המצאת חשבוניות במועד. לחילופי חילופין, יש לקזז סך של 850,000 ₪ בתוספת מע"מ ששילם הנתבע לעו"ד בובליל לאחר שהודיע לתובע על הפסקת הייצוג.

הפן הנורמטיבי:
בהתאם להלכה הפסוקה, טענת קיזוז יש לטעון בצורה מפורטת ונטל ההוכחה הוא על הטוען את טענת הקיזוז (למרות היותו הנתבע).

הלכה היא כי המבקש להעלות טענת קיזוז עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. את טענת הקיזוז יש לפרט כשם שמפרטים חוב בהגשת תביעה. בעניין זה יפים דבריו של כבוד הנשיא (כתוארו דאז) השופט שמגר בע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה (5) 729:

"אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קיזוז, הרי היה על המערערת להכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת" (ראה: ע"א 544/81, 604, קיהל נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י ל"ו(3) 518 527-526; ע"א 579/85, אריאן ואח' נ. בנק לאומי לישר אל בע"מ, פד"י מ'(2) 765 767)".

במקרה הנדון, כבר אציין, כי האסמכתאות בגין טענת הקיזוז אינן מספקות, אך מנגד, גם התנהלות התובע בעניין הצגת החשבוניות אינה משביעת רצון. לפנים משורת הדין ניתנה לתובע האפשרות לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית ל הגיש תצהיר משלים בעניין החשבוניות, זאת למרות שהנושא עלה הרבה קודם. מכל מקום, עשיתי כמיטב יכולתי לבחון את טענות הצדדים בעניין טענת הקיזוז על בסיס החומר שהיה מצוי בתיק.

הנתבע טען, למעשה, שלוש טענות שו נות לגבי 3 סוגי קיזוז, אתייחס אליהן להלן:
האחד- טענה בדבר קיזוז בסך 61,436 ₪ לצרכי מס- מהם 24,867 ₪ בגין ניכוי מע"מ לו היה מקבל את החשבוניות בזמן, וכן סך של 36,569 ₪ בגין ניכוי הוצאה למס שבח.

ייאמר בעניין זה, כי הנתבע לא צירף את המסמכים הנדרשים להוכחת טענה זו. לעניין קיזוז מע"מ הנתבע לא הוכיח ש הוא היה עוסק מורשה בזמן הרלבנטי. לעניין קיזוז מס שבח הנתבע לא הציג את השומה , ולכן לא ניתן להתייחס לטענה זו. לאור כך, הטענה נדחית.

השני- קיזוז סך של 850,000 ₪ בתוספת מע"מ לעו"ד בובליל- שכ"ט של עו"ד בובליל התקבל עבור הטיפול שביצע מהנקודה שהתובע סיים את הטיפול המשפטי. ייאמר, כי מחד- הנתבע בחר להחליף עו"ד בשלבים סופיים של ההליכים, ומאידך- בשלב בו רק החל הליך מימוש פסק הבורר.

בהתאם להלכה הפסוקה, כלל הוא כי עורך-דין חב חובת זהירות כלפי לקוחותיו, ונדרש להפעיל מיומנות סבירה בטיפול בכל ענייניהם המשפטיים (ראו: ע"א 3699/11 אלישבע חסן נ' עו"ד טל שחם (מיום 01.06.16); ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב, [פורסם בנבו] בפסקה 51 והאסמכתאות שם (14.2.2011); כן ראו: ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקאות 45-41 (16.9.2014)).

מצאתי, כי התובע ועו"ד דלל ייצגו את הנתבע בצורה מקצועית בהליכי הבוררות והגיעו לתוצאות טובות עבורו. בגין עבודתם זו מגיע להם שכר טרחה בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.

הליכי מימוש הסכם הבוררות הם הליכים נפרדים, אשר בגינם שכר הנתבע את שירותיו של עו"ד בובליל אשר כיהן ככונס נכסים יחד עם ב"כ האחים, עו"ד ויניצקי, ובגין פועלו בעניין זה קיבל את שכר הטרחה. בפועל, הנתבע לא הוכיח שהייתה רשלנות מצד התובע ועו"ד דלל, ואף לא נגרם לנתבע כל נזק כתוצאה מההתמחרות הראשונה. אציין , כי לא היה ברור מעדויות הצדדים מה בדיוק אירע באותה התמחרות ראשונה, אך לא מצאתי כי לאור התוצאות המעשיות יש צורך להרחיב בעניין זה. הצד דים אף לא הביאו כל ראיות בעניין זה. לאור האמור לעיל, הטענה נדחית.

בשולי הדברים יוער, כי כאשר חישבתי את גובה שכר הטרחה המגיע לתובע בגין טיפולו בנושא הבוררות, עשיתי זאת על בסיס הערך הכספי שהיה במועד בו הופסק הייצוג ולא בהתאם לערך הכספי הגבוה יותר שהתקבל לאחר כניסתו של עו"ד בובליל לתמונה.

השלישי- קיזוז בגין כספים ששולמו עבור שכ"ט:
הטענה העקרונית של הנתבע היא שלמעשה הוא נדרש לשלם שכ"ט פעמיים. פעם אחת במסגרת הסכם שכר הטרחה הראשון מיום 25.09.10 ובנוסף בגין אותו שירות, לטענתו , הוא נדרש לשלם בהסכמי שכ"ט נוספים על סכומים נמוכים יותר שהצטברו יחד, לטענתו, לסכום של 198,640 ₪ (כולל מע"מ).

הנתבע טוען, כי לתובע כעו"ד הייתה חובת אמון כלפיו בעריכת הסכמי שכ"ט אשר הופרה ע"י התובע שערך הסכמים כפולים בגין אותו שירות.

אכן, בהסכמי שכ"ט בין עו"ד ללקוח קיים חוסר איזון מסוים כאשר הלקוח לא מיוצג ואילו עו"ד שאמור לייצגו למעשה מייצג את עצמו. על כן, הסכמי שכ"ט נבחנים ע"י ביהמ"ש תוך הבנת הסיטואציה המיוחדת.

למרות האמור לעיל, חזקה על עורכי-דין שגם הם מודעים למצב ו עורכים הסכמי שכ"ט הגונים לאחר מו"מ שמתקיים בין הצדדים ואשר הנו מו"מ עסקי לכל דבר ועניין.

במקרה הנדון, נכון שקיימים מספר הסכמי שכר טרחה שמתייחסים לאותו נושא, אך כל אחד מהסכמי שכר הטרחה מתייחס להליך ספציפי. לא מצאתי, כי בהתנהלות זו יש משום כפילות, שכן עו"ד רשאי לבחור לקבוע הסכם שכ"ט אשר כולל הכול, או לקבוע הסכם שכ"ט בהתאם להליכים שהוא נדרש לבצע עבור הלקוח. לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה, אך לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה על שיטה מסוימת עליהם לנהוג בהתאם למוסכם. ככל שהנתבע לא היה מעוניין לפעול בדרך זו ורצה להפסיק את הקשר עם התובע, היה יכול לעשות זאת כשם שעשה זאת לאחר מכן.

אוסיף ואציין, כי נוהלו הרבה הליכים אשר בסופו של דבר הניבו תוצאה טובה לנתבע ואין ספק שהתובע זכאי לשכ"ט בגינם.

יחד עם זאת, התובע לא זכאי לשכ"ט עודף על השכר שנקבע בהסכמים בין אם קיבל את שכ"ט ישירות מהנתבע ובין אם קיבל אותו באמצעות הוצאות ששולמו ע"י הצד השני בהליכים שניהל עבור הנתבע. אני חוזרת ומציינת כי הניסיון להבין מהמסמכים שצורפו ע"י שני הצדדים את הנהלת החשבונות שהייתה בין הצדדים היה קשה מאוד , אך עשיתי כמיטב יכולתי. כמובן שלו היה התובע מצרף דף הנהלת חשבונות מכרטסת הנה"ח שניהל על שם הנתבע היו הדברים ברורים יותר.

לאחר שהתרתי להגיש תצהיר משלים אשר אפשר לתובע לתת הסברים נוספים, הגעתי למסקנה שיש לקזז את הסכום של 11,600 ₪ (כולל מע"מ) בהתאם לסעיף 1 להסכם שכ"ט מיום 25.09.10 ובהמשך לסעיף 6 לתצהיר המשלים של עו"ד דלל (חשבונית צורפה כנספח א' לתצהיר המשלים), וכן 8,000 ₪ בהתאם לסעיף 1 להסכם שכ"ט מיום 25.09.10 וכן סך של 7,080 ₪ (כולל מע"מ) בגין הסכום שקיבל התובע מתוך 50,000 ₪ שנפסקו כהוצאות בפסק הבוררות (סעיף 1 לתצהיר הנתבע).

יוער, כי לא נמצא הפרש של ממש בין סכום כל ההמחאות שצילומם צורף ע"י הנתבע לתצהירו לבין סכום הסכמי שכר הטרחה כפי שמופיע בתצהיר המשלים מטעם התובע.

יחד עם זאת, לא הובאו ראיות מספיקות בכדי להיכנס לפירוט נוסף על זה שפורט לעיל.

לאור האמור לעיל, דחיתי את רוב טענות הקיזוז, אך מצאתי, כי יש לקזז את הסכומים האמורים לעיל , ולכן הסך אותו יש לקזז הנו 26,680 ₪.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי התובע זכאי לשכר טרחה כדלקמן:
שכ"ט בגין הפיצוי הנוסף שניתן עבור המשתלה, דהיינו סך של 317,527 ₪ ובתוספת מע"מ שכר הטרחה הנו 371,507 ₪. מסכום זה יש לקזז בגין כספים שכבר התקבלו סך של 26,680 ₪. אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע בגין שכר טרחה סך של 344,827 ₪ , כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מינואר 2016 ועד התשלום בפועל. התשלום ישולם תוך 30 יום.

במקרה הנדון, לא מצאתי לפסוק הוצאות ושכ"ט עו"ד, וזאת מהסיבה שהסכום הנפסק הנו נמוך משמעותית מסכום התביעה המתוקן שעמד ע"ס 1,302,410 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תמוז תש"פ, 30 יוני 2020, בהעדר הצדדים.