הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 15968-05-14

לפני
כבוד ה שופט בכיר אהוד שוורץ

התובע/נתבע שכנגד:

מיכאל אושרי
ע"י ב"כ עו"ד שי בייזר

נגד

הנתבעים/תובעים שכנגד:

1.יצחק שילה
2.צבי קלמן
ע"י ב"כ עו"ד און תבור

פסק דין

כללי וטענות הצדדים
זו תביעה כספית ע"ס 215,493 ₪ ובגין הפרת הסכם נטענת.

לטענת התובע, שהיה במועד הרלוונטי , בעלים של 50% מהזכויות במותג "נקסט הפקות" ו/או "נקסט". חתם ביום 30.6.08 על הסכם, לפיו מכר לנתבעים את זכויותיו במותג בתמורה לסך 220,000 ₪ , כאשר סך של 25,000 ₪ מהתמורה, היה אמור להיות משולם לאלון בן דוד. לטענתו, סוכם כי התמורה תשולם בשלושה תשלומים כך שביום 1.8.08 ישולם סך של 40,000 ₪ , ביום 15.9.08 ישולמו 100,000 ₪ (מתוך זה יועבר התשלום לאלון בן דוד) , וביום 30.10.08 ישולם סך 80,000 ₪ .
עוד סוכם כי השיקים יוחזקו אצל עו"ד שי גבסי, ב"כ הנתבעים בעסקה , ושימסור אותם לתובע במועד הפרעון. סוכם כי אי פרעון של תשלום יהווה הפרה יסודית של ההסכם .

נטען כי במעמד החתימה על ההסכם, ביקשו הנתבעים מהתובע, שלא ייקח את השיקים מעו"ד גבסי , אלא ישלמו לו תמורתם במועד הפרעון במזומן.
עוד סוכם כי צד מפר יחויב בפיצוי מוסכם מראש בסך של 75,000 ₪, וכל שינוי של ההסכם ייעשה בכתב ובחתימת כל הצדדים, אחרת לא יהיה לו תוקף, עוד נקבע כי אם צד לא אכף זכות לפי ההסכם, הדבר לא יהווה ויתור, וכי שום התנהגות של הצדדים לא תיחשב כויתור על זכות כלשהי.

נטען כי החל מהתשלום הראשון עוררו הנתבעים בעיות, ושלמו את התשלום הראשון באיחור של חודש. נטען כי התשלום השני שולם במזומן ובאופן חלקי , 50,000 ₪ , ובחודש וחצי של איחור מן המועד המוסכם, כשכל העת הנתבעים טוענים כי נמצאים בקשיים כספיים וישלמו הכל, רק שעל התובע, להתאזר בסבלנות, והתובע בתמימותו נעתר להם.
לאחר פניות רבות מסרו הנתבעים לתובע תשלומים נוספים כדלקמן: שיק ע"ס 3,450 ₪ ליום 24.12.08, שיק ע"ס 1700 ₪ ליום 29.1.09, שיק ע"ס 1750 ₪ ליום 20.2.09. שני תשלומים במזומן ע"ס 1000 ₪ בימים 15.2.12, 15.3.12, העברה בנקאית ע"ס 1000 ₪, כן נמסר שיק נוסף ע"ס 15,000 ₪, שלא כובד.

נטען כי בשלב כלשהו, ונוכח הבטחת הנתבעי ם כי ישלמו לו היתרה שנותרה בהקדם, הסכים להפחית סך של 25,000 ₪ מן התמורה, ואולם גם נכונות זו לא הועילה, והנתבעים לא פרעו את יתרת חובם לתובע.

נטען כי בחודש 2/12 קיבל מהנתבעים שיקים נוספים לביטחון, ועל חשבון החוב, הנתבעים ביקשו שלא יפקיד אותם, ויקבל תמורתם במזומן, מה שלא קרה.
נטען כי הימנעותם של הנתבעים לשלם התמורה במועד, ועל פי ההסכם, מהווה הפרה יסודית, וגרמה לתובע נזקים כספיים חמורים , צער ועוגמת נפש רבה.

נטען כי הנתבעים שילמו סך של 99,900 ₪ במקום 195,000 ₪, כאשר למיטב ידיעתו התמורה למר אלון בן דוד שולמה ע"י הנתבעים , סה"כ הנתבעים חייבים לתובע , נכון למועד הגשת התביעה בצירוף ריבית והצמדה כחוק 115,493 ₪ כיתרת תמורה , ובנוסף 75,000 ₪ פיצוי מוסכם הקבוע בהסכם , וכן נדרש סך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

לטענת הנתבעים, מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שכל כולה תולדה של מסכת הטעיה ומצגי שווא, תוך ניצול חוסר הבנתם , ואמונם המלא בתובע , והעובדה כי ראו בתובע חבר קרוב, ולא העלו על דעתם , כי יפיל אותם בפח. בזמנים הרלוונטים ,היו בני 25 ,אשר עבדו כ"א בנפרד בעבודות שונות, הקשורות לחיי הלילה של ת"א.

נטען כי מדובר בהסכם מכר של מותג, שהתברר ככלי ריק מתוכן, אשר אינו מגלם זכויות כלשהן והלכה למעשה כלל לא קיים, התובע הציג מצגי שווא, כי מדובר במותג מצליח ומשגשג , העוסק בהפקת אירועים בתחום חיי הלילה בת"א, וכולל פרטי 300,000 לקוחות צעירים פוטנציאלים, המשתתפים בארועים המופקים ע"י המותג.

נטען כי קודם לחתימה הציג התובע מצג, באשר לארוע ענק , שמפיק התובע לחברת אורנג', באמצעות המותג שהרווח הצפוי בגינו, נאמד בעשרות אלפי ₪. נטען כי על סמך מצגי התובע ביקשו הנתבעים לרכוש את זכויותיו במותג .
נטען שזמן קצר לאחר החתימה על ההסכם, הוברר לנתבעים כי מצגי התובע היו מצגי שווא שיקריים, כי ארוע הענק של חברת אורנג', שהיה אמור להיות מופק ע"י התובע בוטל, הנתבעים הביעו תרעומת מאחר והסתמכו על אירוע זה בהתקשרותם עמו, משכך התובע הציע להפחית 25,000 ₪ מסכום התמורה. בשל חוסר הבנתם, סברו כי אין באפשרותם לבטל את ההסכם ,ומשכך הסכימו להפחתה .

נטען כי ניסו להפיק ארוע הפלגת צעירים, וכשפנו למאגר הלקוחות שנרכש התברר לנתבעים גודל והיקף התרמית.
נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של 6 שנים, דבר המעיד על אפיסותה, ועל העדר תו"ל של התובע.
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד ע"ס 300,000 ₪ , חזרו על טענותיהם, ודורשים השבה ופיצוי בגין נזקיהם , בעילה של הטעיה, מירמה והפרת הסכם.

דיון
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, וכן התובע הגיש תצהיר משלים.
התובע והנתבעים העידו בעצמם, והוגשו סיכומים; נסיון למיצוי הגעה להסדר /פשרה לא צלח.

ב"כ התובע בסיכומיו, מדגיש כי אין מחלוקת שנחתם בין הצדדים הסכם, לפיו מכר את הזכויות במותג בתמורה ל 220,000 ₪. אין מחלוקת שהנתבעים לא שילמו לתובע את מלוא התמורה, אין מחלוקת שהתובע העביר לנתבעים את זכויות השימוש במותג, והם ע ושים שימוש במותג עד היום.

נטען כי התובע הציג גרסה סדורה, עקבית ומפורטת , לגבי הסכומים ש שולמו- סה"כ 99,900 ₪ . ועדותו לא נסתרה. כאשר מנגד הנתבעים הציגו גרסה מבולבלת, ולא עקבית , לגבי הסכומים שש ילמו לתובע. לא זוכרים כמה כסף הם שילמו, הציגו טענות סותרות, וריבוי גרסאות, המלמדות על חוסר אמינותם, ו כי אין להם מושג כמה כסף שילמו לתובע. הסכומים שאישרו בחקירתם אינם תואמים את הסכומים בתצהיר. גם לעניין ההפחתות הנטענות והמוכחשות, אינם יודעים/ זוכרים את השתלשלות האירועים, וכאשר מנגד התובע הציג גרסה סדורה ועוקבת מפורטת לגבי מחיר המותג לגבי התשלומים שקיבל והפחתות שלא היו. מדובר בטענת הודאה והדחה, ונטל הראייה להוכחת ההפחתות, מוטל על הנתבעים, התובע מכחיש כי היו הסכמות שכאלה, למעט אותה הפחתה מותנית ע"ס 25,000 ₪, שאינה מחייבת עוד את התובע. בנוסף מדובר בטענות בעל פה כנגד מסמך, וכאשר אין מחלוקת בין הצדדים על קיומו ותוקפו של ההסכם .

נטען כי התביעה שכנגד באה להוות חסם מלאכותי לתביעה המוצדקת של התובע. הנתבעים לא הביאו ראיות מספקות בעניין, לא הוכיחו כלל אילו מצגי שווא הציג להם התובע. המצגים פורטו בסעיף 3 להסכם , אלו המצגים היחידים שהיו. והטענות להבטחות שהפכו למצגי שווא, לא קיבלו ביטוי כלשהו להסכם בין הצדדים , מה שמלמד שלא היו. נטען כי הנתבעים התרשמו בעצמם מאירוע מוצלח של המותג, כך שלא היה צורך במתן מצגים נוספים על אלו המצוינים בהסכם.

נטען כי הנתבעים לא ביטלו את ההסכם לא בפרק הזמן שנקבע לכך (סעיף 4 להסכם) ולא בכלל.
נטען כי ההסכם ממצה את מלוא המוסכם בין הצדדים , ומבטל ומחליף כל התחייבות מצג או הסכמה קודמים. ההסכם נוסח על ידי עו"ד של הנתבעים, התובע לא היה מיוצג כלל, ו יש להחיל את כלל פרשנות ההסכם כנגד המנסח.

נטען כי התובע מכר לנתבעים את השם והמוניטין, ולא מאגר לקוחות, ואין כל איזכור או מצג בהסכם לגבי מאגר לקוחות, בו עושים שימוש עד היום. נטען כי מאגר הלקוחות דורש, וא ף מחייב, עבודת תחזוקה שוטפת ורציפה , שאינה מסתיימת לעולם , וכי בזמן מכירת הזכויות במותג לנתבעים , הם קיבלו מאגר לקוחות מעודכן לאותו מועד. כיצד טוענים למותג ריק מתוכן, שעה שעושים בו שימוש במשך 10 שנים תמימות.

ביחס להפלגה המשותפת בה לטענת הנתבעים השקיעו 100,000 ₪ כל אחד , נטען כי לא היו דברים מעולם, הטענה לא הועלתה לא בכתב ההגנה ולא בכתב התביעה שכנגד, ולא במכתבים שנשלחו לתובע לפני הגשת התביעה , ואינה מגובה בראיות.

נטען כי הטענה לנזק כלכלי עומדת בסתירה מוחלטת להתנהלות הנתבעים, כאמור הנתבעים המשיכו ועשו שימוש במותג במשך 10 שנים ללא הפסקה , ועד עצם היום הזה. ואף הגדילו את האחזקות שלהם במותג, בנוסף היו עסקאות נוספות אשר משקפות מותג וחברה בעלי ערך.
נטען כי הנתבעים לא עומדים בנטל להוכיח , כי נגרם להם נזק כלכלי , נזק בכלל , או שקיים קשר סיבתי לתובע בעניין . הדוחות הכספיים שהוצגו מלמדים כי לחברת הנתבעים יש הוצאות הנהלה וכלליות בשיעור גבוה מאד, וביחס למחזור ולהכנסות, שהיו גבוהות מאד.

ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי התובע בחר להגיש תביעתו כ- 6 שנים, לאחר ההסכם, תוך הסתרת פרטים מהותיים. שיהוי זה גרם נזק ראייתי רב לבירור העובדות ו/או טענות הצדדים, וכי התובע בעצמו שכח לא מעט פרטים עקב הזמן הרב שחלף , מאז המועדים הרלוונטים לתביעתו.
נטען כי אין מחלוקת שהצדדים היו חברים טובים, צעירים שעבדו יחד במועדון "הריץ" בתל אביב, לאחר תקופת העסקה משותפת באילת. הבעלים של המועדון באותה עת היה אלון בן דוד, כך שהתובע והנתבע 1 , הכירו אותו במסגרת יחסי עובד מעביד, כאשר הוא היה הבוס.

נטען כי השם נקסט היה מוכר לנתבע 1 , והוא למד עליו מאלון בן דוד והשותף הנוסף רועי שממה. אין מחלוקת כי הכרותו של הנתבע 1 את המותג, החלה עם השתתפותו כבליין בהפלגה לאי ה נאפה , בחודש אפריל 2008 , מתוך פירגון לתובע חברו הטוב אשר רכש את מחצית הזכויות במותג והיה הבעלים יחד עם אותו אלון.

נטען כי לאחר ההפלגה, התובע לא חדל מלהאדיר את המותג המצליח והמשגשג , שהביא את ההפלגה להצלחה כלכלית כבירה. מיד לאחר אותה הצלחה , הוצ עו למכירה זכויות התובע במותג. לקידום הליך המכירה הציג התובע מאגר לקוחות המונה 300,000 לקוחות צעירים פוטנציאליים. וכן הציג אירוע ענק מתוכנן שהרווח בגינו נאמד בכמה עשרות אלפי שקלים. לצורך הכרת המותג, הוצ ע לנתבעים , ש יצטרפו כשותפים להפקה של ההפלגה הבאה, שתוכננה לספטמבר 2008 , שיפיקו תחת שם המותג סטארס, והתובע ואלון בן דוד תחת המותג נקסט. הנתבעים שילמו את חלקם בהתחייבות הנדרשת לקראת ההפלגה המשותפת. נטען כי עבור זכויות התובע במותג, נדרשה תמורה גבוהה יותר משוויו בשוק , ובשל המצגים המטעים. נטען כי התובע תכנן היטב את מעשי המרמה והעוקץ, מבעוד מועד , ו התברר כי מדובר במצגי שווא שקריים, על חשבון הנתבעים. התובע מכר כלי שהינו ריק מתוכן, והכל בנסיבות של הטעייה תרמית ועושק.
נטען כי לאחר ההתקשרות, ולאחר ביטול אירוע אורנג', היתה הסכמה להפחתה של 25,000 ₪ מתמורת ההסכם. וכן נטען להפחתה שנייה , בסך 35,000 ₪ , לאחר קריסתם הכלכלית של הנתבעים.

נטען כי בהמשך תוכננו שתי הפקות תחת המותג נקסט, אשר נועדו לשקם את מצבם הכלכלי , אולם בגינן הפסידו כספים רבים , ונגרם להם נזק כלכלי הנאמד בכ- 700,000 ₪ . בשלב זה החליט הנתבע 2 על הפסקת פעילות, וחיפש מי שירכוש את חלקו במותג , והנתבע 1 המשיך בהפעלת העסק כאשר מניעיו היו אמוציונליים, ולא רציונליים , הפסיד כסף רב, אך בשל העובדה שהיה מדובר בכספי ירושה שקיבל מהוריו, הרגיש צורך פנימי , להמשיך ולהוכיח את עצמו.

נטען כי לאחר הקריסה בשנת 2010 , פנו לתובע, התקיימה פגישה , במסגרתה הוסכם כי מתוך החוב שנותר נכון לאותה עת , על סך 70,000 ₪ , תשולם רק מחצית 35,000 ₪. נטען כי בשל המו"מ לפשרות, והסכמות , מטבע הדברים , ובהסכמה , נדחו מועדי התשלום. וכן נטען להפחתה שלישית נוספת ומוסכמת על סך 17,000 ₪, בפגישת גמר חשבון.

נטען כי בשל כישלון שתי הפקות הענק משנת 2010 , התובע ידע על מצבם הכלכלי בקשה, ו בחר שלא לנקוט כל הליך משפטי כנגד הנתבעים, וחרף הזמן שחולף ויתרת התמורה אינה משולמת, משכך כל שינוי היה מוסכם. נטען כי לבסוף התקיימה בין הצדדים פגישה, והוסכם שישולם סך סופי של 18,000 ₪. בהתאם לכך נמסרו לידי התובע 3 המחאות על סך 1,000 ₪ ועוד המחאה על סך 15,000 ש"ח. כאשר התובע העיד כי הוסכם על 18 תשלומים בסך 1,000 ₪. נטען כי התובע פנה לעו"ד גבסי בדרישה שימסרו לידיו ההמחאות, שהחזיק בנאמנות מכוח ההסכם המקורי, אולם עו"ד גבסי סירב , מאחר שידע שבין הצדדים קיימות הסכמות מאוחרות יותר , באופן שמא יין את זכות התובע לשחרור אותן המחאות לידיו.
נטען כי התובע, ללא זכות שבדין, חזר בו מכל ההסכמות המאוחרות שהושגו בין הצדדים, ומשכך הנתבעים אף הם, ראו עצמם משוחררים מהסכמות אלה, ומכאן התביעה הנגדית, שעניינה ביטול ההסכם מחמת הפרתו היסודית על ידי התובע, חוסר תום לב בניהול מו"מ הטעייה, תרמית ועושק ונזקים שנגרמו.

נטען כי מעשיו של התובע לאחר ההתקשרות עימו הסבו לנתבעים נזקים כבדים בגינם זכאיים לביטול ההסכם , כאשר דורשים קיזוז סך של 143,000 ₪ ששולמו עד ליום 24.12.13 , וכן סך 75,000 ₪ פיצוי מוסכם, ובנוסף סך 700,000 ₪ בגין ההפסדים והנזקים הכלכלים שנגרמו לנתבעים בגין ההתקשרות.

נטען כי התובע פעל באופן מכוון ומתוכנן, להוצאת כספים שלא כדין , תוך הצגת מצגי שווא שקריים המהווים מרמה ועושק, ומהווים הפרה בוטה ויסודית של ההסכם, שבגינם היו זכאים ורשאים לבטל את ההסכם , אלא שנוכח תמימות הנתבעים, וחוסר הבנתם את מצבם המשפטי , ובזמן אמת, הוסכם על תשלום יתרה מופחתת, ופריסה חדשה של תשלומים. נטען כי הנתבעים עמדו בהתחייבויותיהם שלפי ההסכמות המאוחרות, ובטרם חלף המועד שנקבע לתשלום היתרה המופחתת , הודיע התובע בחוסר תום לב, על חזרתו והתנערותו מההסכמות אליה ן הגיעו הצדדים , שתחילתה בדרישה מופרכת לתשלום היתרה המק ורית שבהסכם, וסופה בהגשת התביעה כאן.

לאחר עיון בחומר שבתיק , הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעה ברובה , ולדחות את התביעה שכנגד , ואלו נימוקי:

אין מחלוקת כי ביום 30.6.08 נחתם הסכם בין הצדדים , לפיו התובע מכר לנתבעי ם 50% ממניות זכויות השימוש במותג נקסט , ובתמורה מוסכמת בסך 220,000 ₪ .

המוכר/התובע הצהיר בסעיף 3 להסכם והתחייב כדלקמן:
א. הוא הבעלים הבלעדי של 50% מזכויות השימוש במותג.
ב. הזכויות במותג משוחררות מכל התחייבות אחרת לרבות חוב , עיקול , שיעבוד, משכון ,
וזכות כלשהי לטובת צד ג'.
ג. אין כל הגבלה ו/או איסור ו/או מניעה בין בדין ובין בהסכם על העברת הזכויות במותג.
ד. לא תלויים ועומדים הליכים משפטיים כנגדו הקשורים בדרך כלשהי במותג."

והרוכשים/ הנתבעים הצהירו בסעיף 6 והתחייבו כדלקמן:
"הרוכשים מצהירים ומתחייבים כי הינם בעלי יכולת למלא אחר התחייבויותיהם על פי הסכם זה , לרבות ביצוע התשלומים כמפורט להלן"

לטענת התובע , הנתבעים הפרו את ההסכם ולא שילמו את יתרת התמורה בגין המותג שנמכר להם, אין מחלוקת כי אכן התמורה לא שולמה במלואה, הגם שקיימת מחלוקת לגבי היתרה לתשלום. והסכמות אם היו , להפחתות מיתרת התמורה.
כמו כן אין מחלוקת כי התובע העביר לנתבעים את זכויות השימוש במותג, ואולם הנתבעים טוענים כי לאחר חתימת ההסכם, גילו כי קיבלו מותג ריק מתוכן, וכי הוצגו להם מצגי שווא, שב גין אותם מוצגים רכשו את המותג.
האם התובע הפר את ההסכם ,והאם הוצגו מצגי שווא? אני סבור שהתשובה לכך שלילית.
תחילה ייאמר, כי עיון בהסכם מעלה כי מלבד הגדרה כללית של הממכר בהסכם, המונח מאגר לקוחות לא הוזכר כלל בהסכם .

לנתבעים הייתה "תחנת יציאה " במהלך השנה הראשונה, כך בסעיף 4 להסכם:
"ככל שיתברר במהלך 12 החודשים שלאחר החתימה על הסכם זה, כי הצהרת המוכר לגבי זכויותיו במותג אינן נכונות, יבוטל הסכם זה בהודעה שישלחו הקונים למוכר בכתב, בצירוף הנימוקים והאסמכתאות לטענה כי הזכויות אינן שלו ובמקרה כזה, יחזיר המוכר לקונים, בתוך 14 יום את התמורה ששולמה לו בהסכם זה . במקרה כזה לא ישולם הפיצוי המוסכם...".
ולא נעשה בו שימוש, או נטען ביחס אליו.

ה"ממכר" הוגדר כבר בהואיל הראשון של ההסכם - 50% מזכויות השימוש במותג "נקסט הפקות" ו/או "נקסט", הא ותו לא.
התובע ציין כי מכר את שם המותג והמוניטין שלו, ציין כי הנתבעים הכירו את המותג, והם אלה שביקשו לרכוש אותו, ולא כפי שטוענים הנתבעים , כי הו א הציע להם לרכוש אותו.
" המותג שמכרתי אותו היה מותג מצליח, היה מותג שאיציק וצביקה הכירו, לא הייתי צריך לעשות
שום מצג, הוא היה באירוע." (עמ' 13 לפרוטוקול)

התובע טען בחקירתו כי לא הייתה הפלגה משותפת, וזו המצאה של הנתבעים (עמ' 11 לפרוטוקול).
"ש: אז אני עוד הפעם חוזרת לתקופה הזאת של ההפלגה המוצלחת ואחר כך אתה מציע לחבר'ה האלה,
ת: הם הציעו לי.
ש: הם הציעו לך לקנות, ולמעשה תכננתם יחד איזושהי הפלגה משותפת, אחרי ההפלגה המוצלחת הוצעה הצעה לרכוש את הזכויות ואתם מתכננים יחד הפלגה משותפת שבגינה כל צד משלם סכום מסוים של כסף ואתם מתכננים לצאת יחד להפלגה משותפת בספטמבר כשאתה תחת המותג נקסט יחד עם אלון בן דוד, והחבר'ה תחת המותג סטארטס, נכון?
ת: ממש לא וכתבתי את זה. לא היתה ולא נבראה הפלגה משותפת, זאת המצאה, רק אחרי תקופה, אני לא יודע איך ההמצאה הזאת קמה, לא היה דבר כזה, אני לא מכיר אותו, זה לא הגיוני בכלל שהם השקיעו 100 אלף שקל ואין על זה שום מסמך. הם השקיעו 100 אלף שקל ואני רציתי למכור אחרי שאנשים השקיעו כסף במותג.
ש: אני גם לא נראה לי הגיוני לשים השקעה של רכישה ב-130 אלף שקל ולא לקחת עורך דין בגינה, הגיון לא היה פה. כל צד פה בא עם איזושהי ינקות מסוימת של החיים וניסיתם לעשות חיל, זה בסדר גמור אבל גם אתה השקעת כסף בלהיות מיוצג מבלי למעשה לעשות הסכם רכישה.
ת: כן אבל את מדברת על הפלגה משותפת שלא היתה ולא נבראה, זה משהו שלא קיים זאת המצאה לחלוטין."

לעניין ההפלגה המשותפת, מדובר בטענה שעלתה לראשונה בתצהירי העדות של הנתבעים, הטענה אכן לא נטענה בכתבי הטענות. הנתבעים טענו כי כל אחד מהם הוציא 100 אלף ₪ כהשקעה, אולם לא הציגו בדל ראיה בעניין, לא הציגו אסמכתא על העברה או הוצאה של הסכום , והטענה בעניין נדחית, דיונית ומהותית.

התובע מנגד הוכיח כי הנתבעים עשו שימוש במותג משך שנים רבות, כך הנתבע 1 אישר בחקירתו כי עושה שימוש במותג נכון למועד חקירתו( עמ' 29 לפרוטוקול).
"ש: נכון שאתה ממשיך לעשות שימוש במותג נקסט עד עצם היום הזה?
ת: כן הוא שלי."

כמו כן הוצג נספח ב (1) – פרסומים של המותג , נספח ב (2) – העתק של עמודי פייסבוק כללי, וכן נספח ב(3) העתק של עמודי פייסבוק ד ף של נקסט, נספח ב' (4) – העתק של עמודי פייסבוק של הנתבע 1 , נספח ב (5) העתק של עמודי פייסבוק של הנתבע 2.

מן הדיון שוכנעתי, שהתובע מכר את זכויותיו במותג, שהיה בעת הרכישה מותג קיים ובר מכירה, התובע מכר ל נתבעים את השם והמוניטין של המותג, דין הטענות למצגי שווא והטעיה להידחות.
אני סבור שהנתבעים ידעו, בזמן אמת, שמדובר במותג פעיל ומצליח למועד הרכישה , וברי שלא היו רוכשים מותג כושל. שוכנעתי שאין מדובר במותג ריק מתוכן, או במצגים מטעים מטעם התובע .

התשלומים וההפחתות
התובע הציג גרסה עובדתית מפורטת ומספקת, לגבי הסכומים ש שילמו לו הנתבעים, סה"כ קיבל 99,900 ₪, כאשר סכום זה אינו כולל , את הסך של 25,000 ₪ שנמסר ישירות לשותף אלון בן דוד.
בנספח א' להסכם פרטו הצדדים את גובה התשלום ומועד הפרעון כדלקמן:

  1. התשלום הראשון בסך 40,000 ₪ באמצעות שני שיקים נפרדים (ע"ס 20,000 ₪) של כל אחד מן הנתבעים ליום 1.8.08.
  2. התשלום השני בסך 50,0000 ₪ באמצעות שני שיקים נפרדים ( ע"ס 25,000 ₪)של כל אחד מן הנתבעים ליום 15.9.08 , בנוסף באותו מועד שולם בשיק נפרד נוסף סך 25,000 ₪ לאלון בן דוד בשיק משוך ע"י הנתבע 2.
  3. תשלום שלישי בסך 80,000 ₪ באמצעות שני שיקים נפרדים ( 40,000 ₪) של כל אחד מן הנתבעים ליום 30.10.08.

לטענת התובע התשלום הראשון שולם ע"י הנתבעים באיחור של חודש ובטענה כי מצויים בקשיים כספיים וביקשו שימתין בסבלנות . לטענת התובע התשלום השני התקבל חודש וחצי לאחר המועד המוסכם. ולאחר שרדף אחרי הנתבעים, שלח להם הודעות , והם המשיכו להבטיח כי ישלמו וביקשו שימתין בסבלנות.

התובע העיד כי הוא נעתר להפחתה אחת, מותנית בסכום של 25,000 ₪ , כאשר התנאי היה שיקבל את יתרת החוב מהנתבעים ללא דיחוי. גם עו"ד גבסי פנה אליו , באמצע הלילה, ביחס לאותה הפחתה, וגם לו אמר התובע כי מסכים להפחתה , ובתנאי שיתרת החוב תשולם בהקדם, ו אולם גם לאחר הסכמה זו, הנתבעים לא שילמו את יתרת החוב. מכיוון שהנתבעים לא פרעו את יתרת החוב, תוך פרק זמן קצר כאמור, הרי שהסכמה להפחתה אינה מחייבת יותר את התובע.

צילומי המיסרונים (נספח ג') מלמדים, כי התובע פונה פעמים רבות לנתבעים בדרישה לתשלום יתרת החוב , וכאשר הנתבעים דוחים אותו בטענה שהמצב קשה. שוכנעתי כי התובע , באותה עת, האמין לנתבעים כי ישלמו לו את היתרה המגיעה .

התובע טען כי בשל העובדה שהנתבעים לא שילמו לו את התשלומים נכנס לקשיים כלכליים ונטל הלוואות כדי להתקיים ופנה ב2/12 לנתבע 1 ואף נפגש עימו, ושוב ביקש דחייה של התשלומים , גם בשם הנתבע 2 , כשלבסוף הנתבע 1 נעתר לשלם לו על חשבון החוב , כשכל העת ברור לנתבע 2 שאין מדובר בגמר חשבון שיתנו לו 18,000 ₪ ב - 18 שיקים כ"א בסך 1,000 ₪ . אולם בפועל נמסרו לו 4 שיקים שלושה בסך 1,000 ₪ ושיק ע"ס 15,000 ₪ שיק שנשאר אחרון והנתבע 1 הבטיח כי יביא לו 15 שיקים נפרדים, כן התובע נתבקש לא להפקיד את אותם שיקים אלא יקבל התשלום במזומן . בפועל נפרעו רק שלושה שיקים.
כאמור מלבד אותם 90,000 ₪ ששולמו , לתובע נמסרו שיקים בסכומים קטנים, ושנפרעו, כמפורט :
שיק בסך 3,450 ₪ ליום 24.12.08, שיק בסך 1,700 ₪ ליום 29.1.09 , שיק בסך 1,750 ₪ ליום 20.2.09
שיק בסך 1,000 ₪ ליום 15.2.12, שיק ע"ס 1,000 ₪ ליום 5.3.12, העברה בנקאית ע"ס 1,000 ₪.

התובע פרט באופן סדור את התשלומים שהתקבלו. שוכנעתי כי "רדף" אחרי הנתבעים, במשך תקופה ארוכה , ושהם פוטרים אותו ב"לך ושוב" ובטענה לקשיים כלכליים, ושעה שלפי הדוחות הכספיים בזמנים הרלוונטיים , למותג הכנסות גבוהות, בצד הוצאות מרובות, מה שהביא להפסד.

מנגד הנתבעים בחקירתם נשאלו כמה שילמו, אולם לא ידעו להשיב על שאלה זו באופן ברור, והציגו מספר גרסאות בעניין . כך למשל העיד הנתבע 1 ( עמ' 21 לפרוטוקול) :
"ש: חוץ מה-40, 50, 25 ששילמתם לאלון, מה שילמתם עוד?
ת: פיזית בלי הנחות, בלי אלון?
ש: כן.
ת: כמה מיכאל קיבל. שניה אני אגיד לך. 115. להערכה, זה מה שאני זוכר.
ש: לא, אני רוצה שתגיד לי במדויק. אתה שילמת באוקטובר 8 40 אלף, בדצמבר 8 עוד 50 אלף, עוד 25 אלף לאלון בן דוד,
ת: נכון, ועוד 9,900 שזה 2 כפול 3,450,
ש: שזה הסכומים שמוזכרים בתצהיר של מיכאל?
ת: כן. עוד שני צ'קים של אלף ועוד אלף בהעברה בנקאית.
ש: אז זה עוד 3 אלף, ועוד 10 אלף. אז בוא תגיד לי אם זה נכון, אתה אומר שאתם שילמתם 40+50+25+10 זה 125, ו-128, נכון?
ת: כן.
ש: ובנוסף עוד 25 לאלון.
ת: לא, חישבת את אלון. עוד 25 אלף הנחה של אירוע אורנג' אולי לזה אתה מתכוון.
ש: אז בעצם אתם שילמתם 40 ו-90, 128 אלף שקל?
ת: בלי ההנחה. כן, הגיוני.
ש: אז למה בתצהיר שלך אתה מצהיר סכום אחר? איפה אתה משקר בתצהיר או פה עכשיו שאתה אומר?
ת: תראה לי איפה בתצהיר.
ש: בסעיף 37 אתה אומר שבית המשפט התבקש לקזז את הסך של 145 אלף ₪ ששילמנו על פי ההסכם.
ת: אוקיי.
הנתבע 2 העיד בעניין בעמ' 34 לפרוטוקול:
ש: בוא תגיד לי בבקשה סכום, תעשה את החישוב בבקשה בראש ותגיד לי כמה כסף הוצאתם מהכיס ושילמתם לו עד היום.
ת: יש 40 אלף ששילמו ועוד 50, היה 25 אלף (מילה לא ברורה) הפחתה של 25 אלף לאורנג' ו-9,900 ששולמו – זה בינתיים מה ששולם. יש 70 אלף שנותר לשלם שבמשך השנים היו הפחתות מעבר לזה.
ש: מה הסכום ששילמתם אתה יודע להגיד לי או שאני צריך לעשות חישוב?
ת: בבקשה.
ש: 40 + 50 + 25 + 9900 + 25. 150 אלף שקל. אז למה בתצהיר שלך אתה אומר ששילמתם 145 אלף שקל?
ת: איפה רשום?
ש: סעיף 34.1 וסעיף 31.
ת: יכול להיות שהיתה איזושהי טעות בחישוב עצמו פה בדבר הזה אבל זה החישוב המדויק, מה שאמרתי לך. 40, 50, 9,900, 25 לאלון בן דוד עוד הפחתה של 25 על אורנג', בטוטאל זה 150, נשאר עוד 70.
ש: ה-25 הפחתה של אורנג' זה כסף ששילמתם?
ת: זה לא כסף ששילמנו זה כסף שהופחת בגלל שלא קרה אורנג'.
ש: זאת אומרת שאתם בעצם שילמתם אם אני לא מחשב את ה-25 של אורנג' אז הכסף שיצא לכם מהכיס זה 125 אלף.
ת: כן.
ש: בוא נעשה עוד פעם חישוב נראה שאנחנו לא טועים – 40 + 50 + 25 לאלון + 10 זה 125 אלף.
ת: אוקיי.
ש: תאמר לי בבקשה, הסכום ששולם עד 2009, כמה סכום שולם אתה יודע?
ת: לא זוכר מה היה ב-2009 בדיוק.
ש: מה שילמתם אחרי 2009?
ת: אני יודע ששילמנו מה שאמרתי לך, אחרי 2009 היה את כל הקיזוזים ואני לא זוכר חוץ מזה.
ש: בכתב הגנה שלכם בסעיף 15 אתה רושם "לאחר גילוי הדברים במהלך שנת 2009 ולאחר ששילמנו 142 אלף ₪ פנו הנתבעים אל התובע". אחרי שנת 2009 אתם שילמתם עוד כספים?
ת: באמת אני לא זוכר, אני זוכר שהיה את השלושה צ'קים של האלף, אלף, אלף, שהם שולמו. אני לא זוכר באיזה תאריך זה היה אז אני לא יודע להגיד לך במדויק.

אכן הנתבעים העלו מס' גרסאות, ושאינן תואמות לעניין התשלומים בפועל. וחזקה על הנתבעים, כמי שאמורים לשלם תמורה, ונותרת לחובתם יתרת חוב , שידעו את הסך הכולל, של הסכומים ששולמו, והיתרה הנותרת, תוך הצגת אסמכתאות מתאימות, עניין שאינו מתקיים, לפי הדיון.

בנוסף הטענה להפחתות תמורה מחייבות, מנוגדת לסעיף 11 להסכם לפיו:
"כל שינוי, תיקון או תוספת להסכם לא יהיה להם תוקף אלא אם נעשו בכתב וייחתמו ע"י כל הצדדים להסכם".
הנתבעים לא הביאו ראיות מספקות , להוכח ת תקפות טענת ההפחתות, וסכומן המדויק, לא הביאו עדים מטעמם בענין , למשל עו"ד שי גבסי, שהיה לטענתם מודע בעניין ההפחתות.

ההלכה בעניין, כי אי הבאת עד חיוני לעדות ע"י צד, מקימה חזקה, כי ככל שהיה מגיע לעדות הייתה עדותו עומדת לרועץ לאותו צד: " אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו [פורסם בנבו] וכן ראה ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ) [פורסם בנבו].

פיצוי מוסכם
בסעיף 9 להסכם נקבע:
"מוסכם בזאת כי הפרת תנאי מתנאי הסכם זה מקנה לצד הנפגע את הזכות לתבוע את כל הסעדים הקבועים לעניין זה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ), תשל"א-1970 .
עוד מוסכם כי הפרה יסודית של הסכם זה, תחייב את הצד המפר בפיצוי מוסכם מראש בסכום של 75,000 ₪ (שבעים וחמישה אלף ₪ ), מבלי לגרוע מכל סעד אחר העומד לזכות הצד הנפגע , סעיפים 3, 4 ו-6 להסכם זה הינם יסודיים"

לטענת התובע הנתבעים לא מילאו את התחייבויותיהם לפי ההסכם, ונותרה לנתבעים יתרת חוב גבוהה ובלתי מסולקת, התובע מעולם לא ויתר על זכותו בעניין , ויש בכך הפרה יסודית של ההסכם, המזכה במלוא הפיצוי המוסכם.

סעיף 12 קובע :
" לא אכף צד להסכם זה זכות מזכויותיו על פיהם, לא ייראה הדבר כוויתור על אותה זכות או כוויתור על זכויות אחרות כלשהן ".

וסעיף 13 קובע:
"שום התנהגות מצד מי מהצדדים לא תחשב כויתור על איזו מזכויותיו על פי הסכם זה ו/או על פי כל דין, או כוויתור או כהסכמה מצדו לאיזו הפרה או אי קיום תנאי ההסכם על ידי הצד האחר או כנותנת דחייה או ארכה או כשינוי, ביטול או תוספת של איזה תנאי שהוא, אלא אם כן נעשו במפורש ובכתב".

כפי שנקבע לעיל, הנתבעים אכן לא מילאו את התחייבותם על פי ההסכם, ולא השלימו את התמורה במלואה, ובמועד הקבוע בהסכם.

שוכנעתי כי התובע, נתן לנתבעים הזדמנות, להשלים את התמורה, וללא פניה לערכאות משפטיות. ובזמן אמת התובע אכן, אף ויתר, על חלק מהתמורה כדי לסיים את הפרשה ,והמתין זמן רב מאד לקבלת התמורה, האמין לנתבעים כי ישלמו לו כשירווח, כפי שהבטיחו, אך כאמור לא עשו כן.
משכך, יש לדחות את טענת הנתבעים לשיהוי כשולל חבות, ונוכח התנהלות הצדדים בזמן אמת , כאשר התובע חוזר ומבקש את המגיע לו על פי ההסכם , נותן מספר הזדמנויות לתיקון , ואילו הנתבעים בפועל, הם אלה ש"מושכים" את הזמן , וללא הצדקה , מעבר למצוקה כספית, וחיסרון כיס, ושאינה בשל התובע.

נזק נטען לנתבעים
הנתבעים טוענים כי בשל השקעתם במותג , ונוכח מצגי שווא של התובע , נגרמו להם נזקים אדירים, בגובה של 700 אלף ₪ ושהביא אותם לקריסה כלכלית, אולם התנהלות הנתבעים מלמדת לכאורה אחרת .
הנתבעים החזיקו ב-2009 ב- 50% מהמותג.
לא ברור, כיצד ולמה ביקשו הנתבעים להגדיל את האחזקות שלהם במותג, עד בעלות מלאה של 100% , כאשר במאי 2009 , לאחר פחות משנה , מההסכם עם התובע , מכר אלון בן דוד , השותף של הנתבעים בזמנים הרלוונטיים , את מניותיו בחברה (48%) לעידו וסרמן, והנתבעים קיבלו שליטה בחברה, כאשר קיבלו 2% ממניות החברה, מאלון בן דוד.
ובהמשך , בדצמבר 2009 , רכשו את אחזקותיו של עידו ווסרמן ועד לבעלות 100% במותג, ובנוסף לקחו על עצמם חובות נוספים של החברה בסך 182,000 ₪ .
באוקטובר 2012 מכר הנתבע 2 את אחזקותיו לזיו מוסרי בתמורה ל- 110,000 ₪ , כלומר העסקה לפי שווי חברה של 220,000 ₪. על פניו, המשך אחזקת המותג, שנים לאחר ההסכם עם התובע, ורכישת מלוא הבעלות בו, מלמדת, לכל הפחות, שאין מדובר בתמונה מלאה , מצד הנתבעים, ושעה שמייחסים לתובע נזקים כאמור. וגם אם ניתן לסבור אחרת, עדיין התרשמתי, שאין מדובר בהפסדים הנעוצים בהפרת ההסכם, נשוא הדיון, מצד התובע.

הנתבע 2 העיד בעניין, בעמ' 36 לפרוטוקול:
"ש: מיכאל מכר לכם 50%, איך היה לכם 52?
ת: לדעתי אז ברכישה של אלון היה לנו הסכם עם אלון שאנחנו נהיה כוח יותר חזק מהבחור שהוא מכניס.
ש: אז בעצם כבר אחרי הרכישה אתם קיבלתם עוד 2% מאלון?
ת: לא כבר אחרי הרכישה, מתי שאלון מכר את החלק שלו.
ש: וזה אתם סיכמתם עם אלון?
ת: זה משהו שהיה בהסכם עם אלון.
ש: באיזה שלב סיכמתם איתו שהוא מעביר לכם 2%?
ת: אני לא זוכר.
ש: זה היה לפני שרכשתם את המניות ממיכאל או אחרי?
ת: עוד פעם?
ש: הסיכום שלכם עם אלון שהוא מעביר לכם 2% היה לפני ההסכם עם מיכאל או אחרי?
ת: בזמנו זה בכלל לא היה קשור למיכאל, בכלל לא קשור למיכאל זה קרה הרבה אחרי הקניה".

הטענה שהמותג גרם לנתבעים להפסדים כלכליים עצומים נחלשת, שעה שהנתבעים , בתקופה קצרה יחסית, מגדילים את אחזקותיהם במותג עד כדי בעלות מלאה.
יתרה מזו, מדוחות הכספיים שהציגו הנתבעים עולה כי ההכנסות של המותג היו גבוהות.
הגם שהדוחות הכספיים מצביעים על הפסד , עולה כי בשנת 2008 היו הכנסות של 572,000 ₪ , בשנת 2009 היו הכנסות של 900,000 ₪ בנוסף עולה כי שיעור ההוצאות היה גבוה מאד .
העובדה שההכנסות היו בסימן עליה, מלמדת כי המותג, לאחר רכישתו המשיך לעבוד היטב, אולם ככל הנראה התנהלות הבעלים , ושיעור ההוצאות הגבוה גרם להפסדים, התנהלות שאינה מעניינו של התובע , ואינה קשורה במערכת ההסכמית עימו, ואין לנתבעים , אלא להלין על עצמם.
הארועים שהפיקו הנתבעים שנתיים לאחר הרכישה, ושגרמו להם לטענתם הפסדים כבדים, אינם באחריות התובע , ולא הוכח קשר סיבתי מספק, בין אותם הפסדים לבין ההסכם נשוא התביעה, והתחייבויות התובע בו.

סוף דבר
1. התביעה העיקרית מתקבלת ברובה , ולמעט הדרישה בגין עוגמת נפש, שלא ראיתי לפסוק כאן, ושעה שנקבע תשלום / פיצוי, לפי ההסכ ם שבין הצדדים, ואין נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת פיצוי שכזה , ובנוסף.
התביעה שכנגד נדחית.

2. אני מחייב את הנתבעים , ביחד ולחוד, לשלם לתובע את יתרת החוב הנומינאלית לפי ההסכם, בסך 95,100 ₪, הסכום יישא הפרשי הצמדה למדד מיום 30.10.08 (מועד התשלום האחרון לפי ההסכם), ועד להגשת התביעה , וממועד הגשת התביעה, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

3. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, פיצוי מוסכם הקבוע בהסכם , ובסך 75,000 ₪ , הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מ היום ועד לתשלום בפועל.

4. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות הדיון בעניין בסך 30,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק , החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ח, 08 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.