הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 15719-11-13

לפני כבוד השופטת אילה גזית

התובעת:

עזר - תעוש בניה בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.סאלח אגבאריה
2.יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ולבנין בע"מ-נמחקה

פסק דין
מבוא

1. חברת עזר תיעוש בנייה בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה העוסקת בייצור ייבוא ותכנון של תבניות מתכת לבניין, הגישה תביעה כספית כנגד חברת יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ובניין בע"מ (בפירוק) (להלן: "חברת יפים פרדימן"), וכנגד מר סאלח אגברייה (להלן: "הנתבע"), שהינו קבלן ביצוע.

התובעת טוענת, כי סיפקה תבניות ליציקת בטון עבור חברת יפים פרידמן, אלא שההמחאות אשר נמסרו לה על-ידה כתמורה עבור התבניות חוללו, ובמסגרת תיק פש"ר 23302-09-12 אשר נדון בבית-המשפט המחוזי, ביום 10.9.12 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד חברת יפים פרידמן. על-פי הסדר פשרה ביניהן סוכם, כי הואיל והתבניות שייכות לתובעת, היא תפעל ללקיחתן מהאתר, אלא שהתברר לה, כי הנתבע עשה דין לעצמו, ולקח אותן, ללא כל רשות.

התובעת פנתה לבית-משפט המחוזי בבקשה למתן הוראות להשבת התבניות אליה, וביום 28.7.13 ניתנה החלטה המורה לנתבע להשיב את התבניות אל התובעת, ולחילופין להגיש כתב תביעה זה כנגד הנתבעים על-מנת לקבל את שוויין של התבניות שנלקחו על-ידי הנתבע.

הנתבע טוען, כי על-פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, חברת יפים פרידמן רכשה את התבניות עבורו, בהתאם למערכת קיזוזים פנימיים ביניהם, ועל-כן, הוא בעל התבניות שתמורתן לטענתו, שולמה באמצעות ההמחאות שנפרעו במועד שנקבע לכך. כמו-כן, טוען הנתבע, כי בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 28.7.13 אין כל קביעה סופית וחלוטה בדבר נזק שנגרם לתובעת, אלא קביעה לכאורית בלבד.
בהחלטת יום 23.3.14 נקבע, כי חברת יפים פרידמן נמחקת מכתב התביעה, הואיל והיא מצויה בהקפאת הליכים על-פי צו של בית-המשפט המחוזי של פירוק מיום 10.9.12.

כמו-כן, בהחלטת פרוטוקול מיום 30.5.18 נקבע, כי לאחר שב"כ התובעת הודיע, כי נפרעו 2 תשלומים, סכום התביעה יתוקן ויעמוד על סך של 140,900 ₪.

טענות הצדדים

2. מטעם התובעת העיד מר אבי מן, מנהל התובעת, אשר לטענתו ביום 22.3.12 התקשרה התובעת עם חברת יפים פרידמן והנתבע אשר שימש כקבלן ביצוע של חברת יפים פרידמן, בהסכם למכירת תבניות ליציקת בטון, עבור פרויקט באתר בנייה למגורים בחולון.

מר מן טוען, כי ביום 10.09.12 ניתן כנגד חברת יפים פרידמן צו הקפאת הליכים, וביום 20.09.12 הגישה התובעת בקשה לבית-המשפט המחוזי למתן הוראות לחברת יפים פרידמן להורות לה על השבת התבניות המתכת המודולריות לבעלותה של התובעת.

לטענתו, לאחר דין ודברים, הוסכם בין באת-כוח התובעת למשרד המנהל המיוחד, כי תבניות הבנייה אשר מצויות באתר ותחת פיקוח של הנאמן, יוחזרו לידי התובעת.

מר מן טוען, כי ביום 11.11.12 הגישו התובעת וחברת יפים פרידמן הודעה ובקשה מטעמם לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובה הודיעו, כי סיימו את המחלוקת בפשרה, כך שכל צד חוזר בו מטענותיו, והתובעת תפעל ללקיחת התבניות בעצמה, והסדר זה אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי.

מר מן טוען, כי לאחר אישור הסדר הפשרה האמור, הגיעה התובעת לאתר שבפיקוח המנהל המיוחד, ואז התברר, כי הנתבע עשה דין לעצמו, ולקח מהאתר את התבניות השייכות לתובעת. התבניות האמורות לא היו בחזקתו של הנתבע, אלא היו באתר הבנייה עצמו כשהיה תחת מינויו של המנהל המיוחד של חברת יפים פרידמן. הנאמן פנה לנתבע והורה לו להשיב את התבניות, אך הן לא הושבו, וזאת למרות החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין זה, ובניגוד לדין.

מר מן טוען, כי התובעת פנתה בבקשה בהסכמה עם הנאמן לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וביקשה הוראות לגבי השבת התבניות, ולחילופין ביקשה לקבל את השווי של התבניות מהכספים ששייכים לנתבע ומצויים בקופת המנהל המיוחד. בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטה מיום 28.7.13 כי על הנתבע להשיב את התבניות לתובעת, ולחילופין על התובעת להגיש כתב תביעה בכדי שתהיה זכאית לקבל את הכספים המגיעים לה בגין התבניות שנלקחו על-ידי הנתבע.
מר מן טוען, כי הנתבע הגיש תגובה מטעמו לבית-המשפט המחוזי בנוגע להשבת התבניות, וטען להגנתו, כי קיימת לו זכות נשייה.

3. הנתבע טוען, כי במהלך שנת 2012, ביצע עבור חברת יפים פרידמן עבודות בנייה בחולון, ובאותו פרויקט בוצעה העבודה באמצעות תבניות שסופקו לאתר על-ידי התובעת על-פי הסכם בינה לבין חברת יפים פרידמן מיום 22.3.2012.

הנתבע טוען, כי הוא אישית לא היה צד להסכם זה, וחתימתו על ההסכם אינה הופכת אותו כצד להסכם, בכותרת ההסכם וגם בתוכנו מוביל למסקנה, כי הלקוחה של התובעת הייתה חברת יפים פרידמן, החשבונית עבור העסקה נשוא ההסכם הופקה על-שם חברת יפים פרידמן, והיא זו שנטלה על עצמה את ההתחייבות לתשלום תמורת התבניות לתובעת כמוסכם ביניהן.

לטענת הנתבע, הסיבה שהוא מעורב בהסכם היא כי חברת יפים פרידמן רכשה את התבניות עבורו, אשר תמורתן קוזזה מהכספים המגיעים לו ממנה, בהתאם למערכת קיזוזים פנימיים שהיו ביניהם.
הנתבע טוען, כי טענת התובעת, כי היא הבעלים של התבניות הינה מוטעית ביסודה, שכן התובעת ידעה היטב, כי חברת יפים פרידמן רוכשת את התבניות עבורו, וכי חברת יפים פרידמן קיזזה את התמורה עבור התבניות מכספים המגיעים לו ממנה בגין ביצוע עבודות עבורה בפרויקטים אחרים, שכן לא הייתה כל סיבה לחברת יפים פרידמן לרכוש עבורו תבניות, באם לא הייתה חייבת לו כספים אותם ביקש לקבל ממנה.

הנתבע מדגיש, כי המעורבות שלו בהליך שהתנהל בבית-המשפט המחוזי היה כל כך מינורי, והתובעת התעלמה ממנו בהליך זה ומהזכות שלו בתבניות כפי שעולה מההסכם עצמו, שעליו היא מבססת את תביעתה. לטענתו, התובעת פנתה אליו בשלהי ההליך בבית-המשפט המחוזי, כשהוא כלל לא היה מיוצג והוא הגיש תגובה ספונטנית לפיה התנגד למסירת התבניות לידי התובעת, בין היתר, בטענה כי חברת יפים פרידמן חייבת לו כספים בסכומים גדולים.

במועד שבו קיבל הנתבע את החלטת בית-המשפט המחוזי שניתנה ביום 28.07.13, עשרה חודשים לאחר הגשת הליך הפירוק, לא הייתה בידו ולו תבנית אחת מהתבניות האמורות בכדי להחזיר לתובעת, ולמעשה לא הייתה בפניו כל אפשרות לקיים את החלטת בית-המשפט המחוזי.

לטענתו, הוא לא לקח את כל התבניות מהאתר, אלא מספר בודד של תבניות. לאחר שככל הנראה, קבלנים אחרים הספיקו להיכנס לאתר ולקחת אותן. הנתבע מבהיר, כי סוכם בינו לבין חברת יפים פרידמן, כי התבניות הן שלו ובבעלותו.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא צירפה את ההמחאות שנמסרו לה על-ידי חברת יפים פרידמן, ולא צירפה כל הוכחה על כך, כי המחאות אלה חוללו על-ידי הבנק הנפרע.

דיון והכרעה

4. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה להתקבל ברובה.

בתיק דנן, המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה, האם טענת הנתבע, כי התבניות אשר נרכשו על-ידי חברת יפים פרידמן מהתובעת שייכות לו - נדונה והוכרעה בהליך המשפטי הקודם בין הצדדים על-ידי בית-המשפט המחוזי של פירוק, ועל-כן הנתבע מושתק מלהעלות טענה זו בתיק דנן, באופן שמהווה מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא.

על-מנת שניתן יהיה להשיב על שאלה זו, יש לבחון את הקביעות שנקבעו בהליך הקודם, בבית המשפט המחוזי של פירוק, והאם קביעות אלו מהוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא כלפי הנתבע.

במסגרת תיק הפש"ר 23302-09-12, הוגשה ביום 11.11.12 בקשה מוסכמת מטעמה של התובעת וחברת יפים פרידמן, כי התובעת תפעל ללקיחת התבניות מהפרויקט בחולון (ראו: נספח 4 לתצהירו של מר מן), ועל בקשה זו ניתנה ביום 13.11.12 החלטה על-ידי כבוד השופטת אלשייך, כי: "הסדר הפשרה מאושר כמבוקש." (ראו: נספח 2 לתגובה מטעם המשיבה לבקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה).

התובעת טוענת, כי לאחר שהתברר, כי הנתבע לקח את התבניות, הוגשה בקשה דחופה למתן הוראות לבית-המשפט המחוזי של פירוק, להורות לנתבע להשיב את התבניות אשר נלקחו על-ידו לתובעת. ביום 6.2.13 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי כי על הנתבע להשיב לבקשה תוך 14 יום מהמסירה (ראו: נספח 6 לכתב התביעה).

לאחר שהנתבע הגיב לבקשה, ביום 28.7.13 ניתנה החלטתה של כבוד השופטת אלשייך וקבעה:

"מונחת בפני בקשתה של חברת עזר תיעוש ובניה בע"מ (להלן: המבקשת") לקבל לידיה את התבניות המודולריות השייכות לה, אשר נלקחו שלא כדין על ידי מר סאלח אגברייה (להלן: "הקבלן").
...החברה, המצויה בהקפאת הליכים, העסיקה את הקבלן עובר לקריסתה בפרויקט בנייה. לשיטתו של הקבלן, החברה חייבת לו כספים, ומשכך, על החברה לשלם לו את חובו. לטענת המבקשת, מברור שנערך עם החברה והקבלן, עולה, כי השני לקח את התבניות לרשותו בטענת נשייה בחברה...

...הקבלן, בתגובה לקונית שאיננה מגובה בתצהיר, לא התייחס לגופן של טענות ולכל הקשור בגורלן של התבניות, אלא אך הסתפק בטענת נשייה. ממסכת העובדות עולה, כי המבקשת נקלעה למצב דברים קפקאי שלא בטובתה משל הייתה "בת ערובה" בידי הקבלן. נושה, הטוען לנשייה בחברה הנמצאת תחת הקפאת הליכים, אינו יכול לעשות דין לעצמו וליטול לרשותו נכסים של החברה בטענה הנדמית כזכות לעיכבון. עיכבון הינה זכות ולגיטימית, אך עליה להתגבש מכוח העילות והתנאים המוכרים בדין ולא מכוח עשיית דין עצמי בסגנון של "כל דאלים גבר". הדברים יפים לענייננו אף ביתר שאת, מקום שהתבניות האמורות אינן שייכות כלל וכלל לחברה, אלא למבקשת, דבר אשר מטיל צל כבד על מעשהו של הקבלן ובמיוחד שזה כבר הגיש תביעות חוב לנאמן....

מעבר לדרוש יוער; במקרה דנן, אף אם הקבלן היה מעלה טענה לעיכבון לא היה בכך כדי להועיל לו. התבניות האמורות לא היו בחזקת הקבלן אלא באתר הבנייה עצמו. משהותר לקבלן להיכנס לאתר הבנייה ולקחת רק את הציוד שלו, אך למעשה, לקח לכאורה אף את התבניות שאינן שלו וללא רשות, אין הוא יכול לטעון כי הנכס המעוכב הגיע לחזקתו כדין ובמסגרת חוזה העבודה בין הצדדים.

אי לכך, אני מחליטה כי התבניות יוחזרו למבקשת לאלתר ולא יאוחר משבעה ימים. אשר לקבלת כספי פיצויים בגין נזקים שגרם לכאורה הקבלן למבקשת, עולה כי אין בידי בית משפט זה לפסוק הסכום המבוקש במסגרת הוצאות משפט....טענת המבקשת צריכה להתברר כדבעי במסגרת תביעה נזיקית...".
(ראו: נספח 1 לכתב התביעה).

מן האמור לעיל עולה, כי כבוד השופטת אלשייך קבעה בהחלטתה שלעיל קביעות עובדתיות אשר מונעות מהנתבע להעלותן פעם נוספת לבירור בתיק דנן, ויוסבר.

על-פי הפסיקה "מעשה בית דין" הינה דוקטרינה משפטית הבנויה על שני עקרונות מרכזיים - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא", ודוקטרינה זו מבוססת על עקרון סופיות הדיון:

"עיקרון זה מעוגן בשני שיקולים עיקריים שבטובת הציבור: טעם אחד עניינו בהפעלה יעילה של מערכת המשפט ובמניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט וביוקרת בתי-המשפט (שם בעמ' 14). טעם שני עניינו באינטרס כי ייעשה צדק עם בעל-הדין האחר, כך "שלא יהא נטרד פעמיים או יותר בשל אותה עילה או אותה פלוגתא..." (ראו: ע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ראשון לציון, נא(1) (1997) 68, 97).

כלל השתק עילה חל במקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-המשפט המוסמך, שאז אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, ככל שזו מתבססת על עילה זהה. כלל השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני בפני בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה, עובדתית או משפטית, שנדונה בין הצדדים בעבר, בתנאי שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, וזו הוכרעה באותו הליך, במפורש או מכללא, שאז בעלי הדין מושתקים מלהתדיין בעניינה מחדש באותה שאלה, אף אם אין זהות בין שתי העילות ( ראו: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כ"ב(2), 561, 583 (1968); ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות, (פורסם בנבו) 2011, עמוד 12).

השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני, בהתקיימותם של ארבעה תנאים מצטברים:
הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא.
ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממיצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.
ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית בהתדיינות הראשונה.
(ראו: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642 ,650 (2000);ע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין, מד(2), 576, 579).

מן הכלל אל הפרט.

מעיון בהחלטתה של כבוד השופטת אלשייך שלעיל עולה, כי בנסיבות המקרה דנן, ארבעת התנאים שלעיל להתקיימותו של השתק פלוגתא מתקיימים: התנאי הראשון - הפלוגתא העובדתית שעולה בתביעה דנן – הינה אותה פלוגתא אשר נדונה במסגרת הבקשה למתן הוראות בבית-המשפט המחוזי – טענת הנתבע, כי אינו נדרש להשיב את התבניות והואיל ולטענתו הן שייכות לו.

התנאי השני – בהליך בבית-המשפט המחוזי קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא ולנתבע היה יומו בהתדיינות הראשונה, וכי קיימת זהות בין הצדדים וקרבה משפטית. התובעת וחברת פרידמן יפים היו המבקשות בבקשה למתן הוראות והנתבע היה משיב לבקשה, ומכאן שקיימת זהות בין הצדדים.

הנתבע הגיש את תגובתו לבקשת התובעת למתן הוראות לבית-המשפט המחוזי, העלה את טענותיו לעניין התבניות, וכבוד השופטת אלשייך הכריעה בהן בהחלטתה. טענת הנתבע, כי לא היה מיוצג בהליך הקודם, ותגובתו הייתה ספונטנית, כהצהרתו, אין בהן כדי לקבוע, כי לא היה לנתבע יומו בבית-המשפט. במסגרת תגובתו של הנתבע ניתנה לו הזדמנות ראויה לשטוח את כל טענותיו ואף לצרף ראיותיו ביחס לאותה פלוגתא, והנתבע מימש זכות זו.

בעניין זה ייאמר, כי הנתבע טען בתגובתו לבקשה למתן הוראות בבית-המשפט המחוזי טענת נשייה מחברת יפים פרידמן, אלא שכנשאל בחקירתו הנגדית, העיד: "ש. ...כב' השופטת אלשיך הורתה לך לתת תגובה לתבניות נשוא ההסכם שאישרת שאתה חתום עליו. למה לא ציינת באותו מועד שהתבניות שלך? ת. אני אמרתי שהתבניות שלי." (ראו: פרוטוקול מיום 25.6.18 עמוד 16 שורות 23-26). בהמשך העיד הנתבע: "ש. למה לא הגשת ערעור על ההחלטה או בקשת רשות ערעור על ההחלטה, וטענת שהתבניות שלך ולחלופין לקחת תבניות אחת. למה לא הגשת ערעור על אותה החלטה? ת. אני לא צריך לטעון. התבניות שלי." (ראו: פרוטוקול מיום 25.6.18 עמוד 18 שורות 20-24).

מן האמור לעיל עולה, כי טענת הנתבע בתיק דנן, כי הינו הבעלים של התבניות, בעוד שבהליך הקודם בבית-המשפט המחוזי של פירוק, טען טענת נשייה בלבד, הינה סתירה מהותית היורדת לשורשו של עניין, ופוגמת במהימנותו של הנתבע. יתרה מכך, על בעל דין להעלות את כל טענותיו במסגרת ההתדיינות הראשונה, היינו בהליך הפש"ר, ולעניין זה, יפים הדברים הבאים:

"...מעשה בית דין אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו על-ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותם במסגרת הליך זה...

...העובדה כי בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול היה להעלותה בפני בית-המשפט במסגרת הליך משפטי, ולא עשה כן, עולה בקנה אחד עם השיקולים העומדים בבסיס דוקטרינת "מעשה בית דין". על צד להליך לדאוג להביא בפני בית-המשפט את כל טענותיו הרלוונטיות במועד. העובדה, כי בעל הדין שמנגד יוצא נשכר לכאורה כתוצאה ממחדלו של המערער להעלות טענותיו במועד, אין בה כדי להצר את תחולת ההשתק" (ראו: ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם בנבו (ביום 8.9.05) עמוד 10).

לפיכך, ובנסיבות המקרה דנן, בהליך בבית-המשפט המחוזי קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא ולנתבע היה יומו בהתדיינות הראשונה ועל-כן התנאי השני מתקיים.

התנאי השלישי - ההתדיינות הראשונה אכן הסתיימה בהכרעה מפורשת באותה פלוגתא ונקבעו בה ממצאים עובדתיים. בהחלטת בית-המשפט המחוזי של פירוק נקבע באופן מפורש, כי הנתבע עשה דין לעצמו עת לקח את התבניות השייכות לתובעת, ועל הנתבע להשיבן לתובעת.

התנאי הרביעי - ההכרעה אכן הייתה חיונית לצורך פסק-הדין, שכן התבניות האמורות הינן חלק מהנכסים שהיו בידי חברת יפים פרידמן המצויה בהקפאת הליכים, ועל-כן הכרעת בית-המשפט המחוזי של פירוק בקביעתו, כי הנכסים שייכים לתובעת, ולא לחברת יפים פרידמן, משליכה הלכה למעשה, לגבי היקף הנכסים העומדים לחלוקה בין הנושים שלה.

בעניין זה יודגש, כי תרופתו של הנתבע בנוגע לקביעותיה של כבוד השופטת אלשייך בהחלטתה היא הגשת ערעור, אלא שלא הוגש ערעור על-ידו, ועל-כן הנתבע מיצה את זכויותיו הדיוניות וההחלטה האמורה הפכה חלוטה. משעה שההחלטה הפכה חלוטה, הרי שעילה או פלוגתא שהוכרעה בין אותם צדדים במסגרתה לא תידון פעם נוספת.

לאור האמור לעיל, ובנסיבות דנן, משהתקיימו במקרה דנן ארבעת התנאים המנויים לעיל, הרי שקביעותיה של כב' השופטת ורדה אלשיך מיום 28.7.13 בהחלטתה בבית-המשפט המחוזי של פירוק הוכרעו ויצרו מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, ביחס לפלוגתא אשר עלתה בתיק דנן באופן המקים מחסום דיוני מפני בירור חוזר של טענת הנתבע.

יוצא אפוא, כי דין התביעה להתקבל, הואיל והתובעת היא הבעלים של התבניות והנתבע לקח את התבניות לרשותו (ראו: פרוטוקול מיום 25.6.18 עמוד 15 שורות 17-20 ו- 29-30), ואף הודה בדיון אחר כי מכר אותן בשל חוב שהיה לו כלפי הפועלים (ראו: פרוטוקול מיום 23.3.14 עמוד 3 שורה 21), לפיכך, על הנתבע להשיב לתובעת את שווין של התבניות אשר עומד על סך 135,400 ₪.

התובעת עתרה לראש נזק נוסף שהינו הוצאה בגין משאיות שיצאו לקחת את התבניות בסך של 5,500 ₪, אלא שהוצאה זו לא הוכחה על-ידה, ולו בבדל ראיה, לא הובאה כל אסמכתא לסכום הנדרש על-ידה, ועל-כן ראש נזק זה דינו להידחות.

סוף דבר

5. אשר על-כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת עבור שוויין של התבניות בלבד.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 135,400 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 13,000 ₪ (בתוספת מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ט, 02 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.