הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 14343-03-17

לפני כבוד השופטת אפרת בוסני
ע"י ב"כ עו"ד ערן שדה

התובע/נתבע שכנגד:
יאיר יעקובי ת.ז.XXXXX202
ע"י ב"כ עו"ד שיאון מורבצ'יק

נגד

הנתבעים:
נתבע 2- תובע שכנגד

  1. אוגיניה רבקה פורטל ת.ז. XXXXXX678
  2. אייל פורטל ת.ז. XXXXXX428
  3. פנחס פורטל ת.ז. XXXXXX359

פסק דין

נתבע 2 רכש נדל"ן להשקעה בארה"ב, באמצעות התובע. הנכס הושכר , התובע שימש כנציג נתבע 2 להעברת מידע, מסמכים וכספים. הנתבע טוען שהתובע הונה אותו, נטל ממנו כספים ולא העביר לו את ההכנסות מהנכס שאמור היה להיות נכס מניב, למעט סכומים זניחים וכי כ ך פעל התובע כשיטה כלפי משקיעים אחרים. על רקע זה נולדו התביעות ההדדיות בתיק זה.

התובע הגיש תביעה לפיצויים בעילת לשון הרע, על רקע הפרסומים של הנתבעים ברשתות חברתיות ופניות אליו, לבתו ולבת הזוג לשעבר בטענה כי מדובר באיומים והשמצות . סכום התביעה הועמד על סך 100,000 ₪.

נתבע 2 הגיש תביעה שכנגד על סך 503,014 ₪ בגין כספים המגיעים לו, לטענתו, מהתובע.

רקע הדברים ותמצית הטענות
התובע אזרח ישראלי ואמריקאי, תושב מדינת נאבדה בארצות הברית, העוסק ב תיווך נדל"ן בארה"ב.

נתבעים 1-3 אזרחים ותושבי מדינת ישראל. נתבעים 1 ו-3 הם הוריו של נתבע 2 (להלן: "הנתבע").

אין מחלוקת שבשנת 2013 רכש הנתבע, באמצעות חברה אמריקאית שייסד עבורו התובע, נדל"ן להשקעה במדינת אוהיו ארה"ב. התובע טיפל עבור הנתבע ברכישת הנכס.

התובע והנתבע נפגשו באחד מביקוריו של התובע בישראל בשנת 2011 . התובע הקים עבור הנתבע חברה בארה"ב בשם PORTAL RES LLC (להלן:" החברה") ופתח חשבון בנק בארה"ב לחברה בבנק CITY NATIONAL BANK.
בחודשים יולי - אוקטובר 2011 העביר הנתבע לחשבון הבנק של החברה בארה"ב כספים, ששיעורם המצטבר נכון ליום 19.10.2011 (לאחר ניכוי עמלות הבנק) עמד על סך של 73,830.47 $ (ראו; דו"ח הבנק נספח א' לתצהיר התובע). הנתבע טוען שבנוסף להעברות לבנק, העביר כספים נוספים במזומן לתובע , באמצעות בתו של התובע ואנשים נוספים.

הנכס באוהיו נרכש על ידי חברת PORTAL שבבעלות הנתבע, תמורת סך של 38,900 $ ( ראו; פרסום באתר הרשמי ZILLOW - נספח 32 לתצהיר הנתבע).

לתצהירי התובע צורפה חשבונית חברת Profit Pooftop לחברת PORTAL על סך 38,100$ בגין שיפוץ (נספח ג' לתצהיר התובע) . התובע טוען שמדובר בשיפוץ הנכס, כך שעלות רכישת הנכס כולל שיפוצו עמדה על סך של 77,000 $.

הנכס הושכר לסוכנות ממשלתית לדיור ציבורי החל משנת 2013, ובחלק מהתקופות נוהל על ידי חברות ניהול בארה"ב.

התובע שימש כנציגו של הנתבע מול מנהלי הנכס וכצינור להעברת מידע, מסמכים וכספים.

הפעילות הכספית בארה"ב בנוגע לנכס התנהלה בחשבון אחר מהחשבון אליו העביר הנתבע את הכספים לרכישת הנכס - חשבון שהתובע פתח לחברת PORTAL ב- US BANK.

התובע העביר לנתבע בחודש אוגוסט 2017 סך של 3,881.59 $ מחשבון חברת PORTAL ב- US BANK, בגין כל השנים בהם הנכס הושכר. קדמו להעברת התשלום פניות של הנתבעים לתובע בדרישה לקבלת כספים ומסמכים.

ביום 7.2.2018, במהלך ההליך ולפני הגשת התביעה שכנגד, נמכר הנכס. מחיר המכירה בהתאם לשטר נספח יד' לתצהיר התובע, עמד על סך של 80,000 $. הנתבע טוען שבפועל קיבל לידיו סכום כ-39,000 $.

הנתבע הגיש תלונה במשטרה בישראל נגד התובע בגין מרמה. לאחר הגשת התביעה, הגיש הנתבע תלונה נגד התובע בארה"ב.

במקביל לרכישת הנכס בארה"ב, פעל הנתבע לגיוס לקוחות בישראל לרכישת נדל"ן בארה"ב באמצעות התובע . הוסכם על חלוקת הרווחים מהלקוחות שיגויסו בין התובע והנתבע בחלקים שווים. הנתבע טוען שהוא לא קיבל את חלקו ברווחים של הלקוחות שגייס ולא החזר של השקעותיו.

בשנת 2016 פנו נתבעים 1 ו-2 לתובע בתכתובת דוא"ל שהתובע טוען שתכנה מאיים עליו ועל משפחתו; נתבעים 1 ו-2 פרסמו בדף הפייסבוק של התובע פרסומים המציגים את התובע כגנב, מניפולטיבי, שקרן ונוכל, מזהירים מפני התובע ומזמינים ליצור עמם קשר ב"פרטי" ; נתבעת 1 אף פנתה לבת הזוג לשעבר של התובע בעניין התובע ונתבע 3 פנה בעניין לבתו של התובע.

טענות התובע בתמצית

התובע טוען שהוא פעל ללא רבב וכי פרסומי הנתבעים ברשת החברתית פייסבוק ופניותיהם לבתו, לבת זוגו ואליו בלשון משמיצה, בוטה ומאיימת, מהווים פרסום לשון הרע ואיום והוא תובע לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק בס ך 100,000 ₪ .

התביעה לחיוב הנתבעים לפרסם התנצלות ולאסור על הנתבעים להטרידו, נזנחה בסכומים.

התובע טוען שהנתבע הוא שפנה אליו בבקשה לרכוש נכס בארה"ב להשקעה, כשהוא מציג עצמו כאדם אמיד וכמי שכבר השקיע בחו"ל ו מאשר שסייע לנתבע, בהתנדבות, לרכוש נכס במדינת אוהיו, לאחר שהבהיר לנתבע כי השקעה בנדל"ן, ככל השקעה, כרוכה בסיכון.

הנכס נרכש עבור הנתבע באמצעות חברה בבעלותו תמורת סך של 77,000$ - הכוללת עלות רכישת הנכס ועלות שיפוצו. הנכס נוהל על ידי מנהלי עסקים, שהיו אמונים על העברת דין וחשבון ותקבולי דמי שכירות. התובע שימש, לבקשת הנתבע, כנציגו של הנתבע בפני מנהלי הנכסים וכצינור להעברת מידע, מסמכים וכספים וה וא העביר לנתבע בדוא"ל דו"חות חודשיים בטבלת אקסל שערך בצירוף אסמכתאות. כל זאת ללא רווח.

התובע טוען כי הנתבע נהג כלפיו בכפיות טובה, האשים את התובע בהשקעה שלא צלחה כפי שקיווה ובחר מטעמיו לא לפתוח חשבון בנק להעברת הכספים ומנע בכך קבלת הכספים. עם העב רת הסך של 3,881.59 $ לנתבע, טוען התובע, הועברו כל הכספים שהגיעו לנתבע מהנכס.

התובע טוען עוד כי לנתבע, אשר מכר את הנכס תמורת סך של 80,000 $ ל א נגרם נזק, וכי הוא אינו זכאי לכספים אותם הוא תובע בתביעה שכנגד.

לגבי שותפות הנתבע ברווחי עסקאות מלקוחות שהנתבע יגייס, טוען התובע כי פעולות הנתבע לקידום שיתוף הפעולה לא היו מתואמות עמו, כי לא היו רווחים והוא העביר לנתבע 14,330 $ לכיסוי השקעותיו.
טענות הנתבעים בתמצית
הנתבעים טוענים כי התובע הוא נוכל סדרתי שניצל את הנתבע ו ישראלים נוספים, הוציא מהם סכומי כסף ניכרים במסווה של עסקאות נדל"ן עם תשואה גבוהה, כאשר בפועל שלשל את הכספים לכיסו והותיר את הרוכשים והנתבע בכללם, מול שוקת שבורה.

התובע "צד" את הנתבע, שהיה בן 27, במהלך ביקור התובע בישראל לניחום אבלים, סיפר על הצלחתו בארה"ב ו שכנע את הנתבע למכור דירה שהייתה בבעלותו בקריית ים, דירה אותה רכש הנתבע מכספי פיצויים שקיבל בעקבות שריפה בה נכווה בגיל 18 חודשים, ולהעביר אליו את הכספים על מנת שהתובע יקנה עבורו נכס בארה"ב. כל זאת כאשר התובע פועל להרשים את הנתבעים על מנת לרכוש את אמונם ומציג שמדובר בעסקה בטוחה ושלאחר שנה, הבנק האמריקאי ייתן לנתבע מימון והוא יוכל לקנות ארבעה נכסים.

הנתבע טס לבקר את התובע בארה"ב והתובע עשה כל שאל ידו על מנת להרש ימו - התובע אירח את הנתבע בבית מפואר, לקח אותו לחופשה, הציג רכב יוקרה כרכבו ו משרדי תיווך גדולים כמשרדים בבעלותו ו שכנע את הנתבע לגייס עבורו לקוחות בישראל ושיהיו שותפים ברווחים.

הנתבע האמין בתובע והשקיע עשרות אלפי ₪ מכספו על מנת לקדם את התובע בישראל , והגם שגייס לקוחות עבור התובע הוא לא קיבל את חלקו בהכנסות וגם לא את השקעותיו. אישור התשלום בגין ההשקעות אליו מפנה התובע, טוען הנתבעים הוא מסמך שהוכן לבקשת התובע לצורך תביעה מול שותפו, והתשלום מעולם לא שולם.

הנתבע העביר לתובע מעל 80,000 $ מ מכירת הדירה שהייתה בבעלותו והגם שהכספים הועברו בחודשים יולי-אוקטובר 2011 ו למרות פניותיו, רק בחודש אפריל 2013 רכש התובע עבורו נכס בעלות של 38,900$. התובע לא הציג אסמכתא על ביצוע שיפוץ בפועל בגינו נדרש לשלם סך של 38,100 $ והגם שהנכס הושכר, התובע לא העביר לו את דמי השכירות מהנכס, למעט סכומים זניחים כשהתובע עושה בכספים שהתקבלו כבשלו באמתלות שונות . התובע טען שנכס ששופץ לא הושכר, קיזז מדמי השכירות תשלומים בגין תיקונים לכאורה שבוצעו בנכס ללא תימוכין, מנע מהנתבע גישה לחשבון הבנק של החברה בארה"ב והשתלט על הכספים ולא העביר לאורך השנים וחרף דרישות הנתבעים, פרוט הכנסות והוצאות.

נתבעים טוענים כי טבלת האקסל שערך התובע והציג לגבי הכנסות והוצאות של הנכס לאקונית ולא ברורה, ואף אינה בהלימה לנתונים שהתקבלו מחשבון הבנק של החברה ומהחברה הממשלתית אשר מימנה דמי שכירות לדיירים מעוטי היכולת שהתגוררו בנכס; כי לא דווח שבחודשים מאי 2017 ועד ינואר 2018 נמצא שהנכס אינו ראוי למגורים וש החברה הממשלתית הפסיקה לשלם ודיירים המשיכו להתגורר בנכס ללא תשלום; כי התובע לא דאג לתחזוקת הנכס, הזניח אותו ו לא תיקן נזילה חמורה וכי לאור ההפסדים נאלץ הנתבע למכור את הנכס במחיר הפסד ושלאחר קיזוז חשבון המים והמסים, הוא קיבל עבור הנכס פחות מ-40,000 $.

בגדרה של התביעה שכנגד מבקשים הנתבע לחייב את התובע בתשלום הוצאותיו בגין רכישת הנכס בני כוי הסכומים שהוחזרו בסך 41,100$ (143,850 ₪ ); בהפסד דמי שכירות בסך 1,200$ לחודש ממועד העברת הכספים לתובע בשנת 2013 ועד לרכישת הנכס (18 חודשים) בסך 21,600$ (75,600 ₪); הפסד דמי שכירות בסך 1,500$ לחודש בחודשים מאי 2017 ועד ינואר 2018 (9 חודשים) בהם הנכס לא היה ראוי למגורים ודיירים עשו בו שימוש ללא תשלום בסך 13,500$ ( 47,250 ₪); בדמי שכירות מחודש ספטמבר ועד למועד הגשת התביעה בסך 56,000$ (196,000 ₪); הוצאות פרסום וכנסים לקידום התובע בסך 7,814 ₪; עמלה של 2,500$ בגין 10 לקוחות שהנתבע גייס עבור התובע בסך 25,000$ (87,500 ₪); פיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪. סה"כ 503,014 ₪.

לגבי הפרסומים טוענים הנתבעים כי משהבינו שהתובע הונה אותם ומדובר בנוכל מקצועי, הם חשו חובה מוסרית לפרסם את האמת על התובע ולהזהיר את הציבור מפניו וכי עומדת להם הגנת אמת הפרסום, והגנת תום הלב שבסעיף 15(2) ו-15(3) לחוק איסור לשון הרע.

הראיות

ניסיונות להביא את הצדדים להסדרת המחלוקת בדרכי שלום, לרבות במסגרת הליך פישור, לא צלחו. התובע והנתבעים הגישו תצהיר עדות מטעמם. הנתבעים, שלא כפרו בפרסומים מושא תביעת לשון הרע שהגיש התובע, פתחו בהבאת הראיות. התובע איחר בהגשת ראיותיו ועיכב את ההליך מספר חודשים ובגין כך חויב בהוצאות (ראו; החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 6.7.2020).

בישיבת ההוכחות שהתקיימה נחקרו התובע ונתבעים 1 ו-2 על תצהירם. נתבע 3 לא התייצב לדיון ותצהירו מוצא. בתום פרשת הראיות, הוגשו סיכומים בכתב ועם אחרון הסיכומים נפנה בית המשפט למלאכת ההכרעה.

דיון והכרעה

טענת התובע בכתב התביעה כי פרסומי הנתבעים ופניותיהם למקורביו מהווים פרסום לשון הרע המזכה אותו בפיצוי כרוכה, לאור טענות ההגנה שמעלים הנתבעים, בברור טענות הנתבעים בכתב התביעה שכנגד לגבי התנהלות התובע. בטענות אלה אדון תחילה.
בחנתי את העדויות ואת הראיות, נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים והגעתי למסקנות הבאות;

רכישת הנכס

אין מחלוקת כי התובע, ישראלי לשעבר וסוכן נדל"ן אמריקאי בהווה, רכש בשנת 2013 עבור הנתבע נדל"ן להשקעה באוהיו ארה"ב , באמצעות חברת PORTAL שהתובע הקים עבור הנתבע בארה"ב.

אין גם מחלוקת שהתובע פתח לחברת PORTAL חשבון בבנק בארה"ב - CITY NATIONAL BANK, אליו הפקיד הנתבע במהלך חודשים יולי 2011 עד אוקטובר 2011 כספים לרכישת הנכס, שסכומם הכולל על פי דו"ח הבנק עמד על סך של 73,380.47 $.

הנתבע טוען שהוא העביר לתובע כ-80,000 $ וכי מעבר להעברת הכספים לחשבון הבנק של חברת פורטל בארה"ב הוא העביר לתובע כספים במזומן, באמצעות בתו של התובע ואנשים נוספים שהתובע שלח. תשתית ראייתית להעברת כספים במזומן לתובע לצורך רכישת הנכס ושיעורם, לא הוצגה. מהמסמכים אליהם מפנה הנתבע, לא ניתן לקבוע זאת.

ב תכתובת הדוא"ל של התובע במסגרתה מודה התובע לנתבע על העברת סך של 60,000 ₪ לבתו, ירדן (נספח 29 לתצהיר הנתבע ) לא ניתן לקבוע שמדובר בכספים שהועברו לרכישת הנכס. הנתבע לא הביא למתן עדות את בתו של התובע ועל עדות הנתבע לבדה, כפי שאפרט, לא מצאתי להסתמך. הסכום על פי המסמך (60,000 ₪) בתוספת העברות הבנקאיות של הנתבע (בסך העולה על 73,000$) עולה בהרבה על סך הכולל הכספים שהנתבע טוען שהעביר לתובע בגין הנכס (כ-80,000 $). האדם שעל פי נספח 31 לתצהיר הנתבע קיבל כספים, לא הובא על ידי הנתבע לעדות, והקשר שלו לתובע ולנכס לא הוכחו .

עלות רכישת הנכס, בהתאם פרסום באתר הנדל"ן Zillow עמדה על סך של 38,900 $ . אין על כך מחלוקת. לעלות הרכישה יש להוסיף את עלות השיפוץ של הנכס בסך 38,100 $, בהתאם לחשבונית של חברת Rooftop לחברת PORTA (צורפה כנספח ג' לתצהיר התובע). כך שעלות הנכס הכוללת עמדה על 77,000 $.

הנתבע אינו כופר בכתבי הטענות בחשבונית השיפוץ ובאוטנטיות שלה. טענתו ש לא בוצע שיפוץ בפועל וכי התובע נטל את הכספים לכיסו. הטענה נטענת בעלמא, ללא בדל של ראייה. טענת הנתבע שלא הוצגו לו ראיות על ביצוע שיפוץ בפועל, אינה הלימה לתכתובת דוא"ל של התובע לנתבע בצירוף סרטונים ודיווח הגורם המשפץ על התקדמות השיפוץ (ראו; נספח ד' לתצהיר התובע). הנתבע אף אישר בחקירתו הנגדית שהנכס נרכש בסכום של 77,000 $ (עמ' 14 שו' 32-33 ועמ' 15 שו' 9-10) ו כי התובע העביר לו את הדיווחים של חברת השיפוץ על התקדמות השיפוץ והסרטונים (עמ' 15 שו' 1-9).

טענת התובע כי לצורך רכישת הנכס ועלות שיפוצו הוא הוסיף מכיסו "כהלוואה" סך של כ-4,000$ לכספים שהתובע הפקיד בחשבון הבנק של החברה בארה"ב (בסך 73,380.47$), אין לה תימוכין בראיות. התובע גם אינו דורש במסגרת התביעה שהגיש תשלום זה ואינו טוען בכתב ההגנה שכנגד לקיזוז סכום זה מהתביעה שכנגד.

את ניסיון הנתבעים להציג את התובע כמי ש'צד' את הנתבע ופיתה אותו להעביר לתובע כספים, לאחר שהתובע בביקור פרטי בארץ בשנת 2011 הציג עצמו לנתבע כאיש עסקים מצליח, הרשים את הנתבע בסממנים חיצוניים (כמו ענידת שעון רולקס יקר, קיום פגישה במקום יוקרתי (קיסריה) ושימושו בשפה האנגלית) והציג מצגים לרווחים גדולים ושמדובר בעסקה בטוחה וכי הנתבע תוך שנה ירכוש מספר דירות, אין בידי לקבל.

לא נתתי אמון בגרסת נתבעים 1 ו-2 בנוגע למצגים שהציג התובע , ולראות בנתבע כקורבן ש"ניצוד" על ידי התובע. עדותו של הנתבע לא הותירה רושם מהימן. עדותה של הנתבעת (אמו של הנתבע) אינה אלא עדות שמיעה. התובע הבהיר בתצהירו שהוא הסביר לנתבע שיש בהשקעה סיכון, כי רכישת הנכס תתבצע באמצעות חברה שתוקם בארה"ב וכי החברה שתוקם ת צבור וותק פיננסי ודירוג אשראי שיאפשר לה בעתיד ליטול הלוואות להמשך פעילות עסקית. גרסתו עדיפה עלי. עדותו של התובע בעניין הותירה רושם כן ומהימן. מעדותו של ה נתבע בבית המשפט התרשמתי שלא ניתן להתייחס אליו כניצוד וכמי שהיה שבוי תחת מצגים בדבר רווחים שהציג התובע, בהחלטתו לרכוש נדל"ן להשקעה בארה"ב. הנתבע ידע היטב לאיזה עסקה הוא נכנס. הוא אישר בחקירתו הנגדית שאין זו העסקה הראשונה בה רכש נכס בחו"ל להשקעה, כי הוא מכיר את הסיכונים בהשקעה כזו וכי נדל"ן שהוא רכש להשקעה בחו"ל (תאילנד) קודם לרכישת הנכס באמצעות התובע, לא הניב לו רווח (עמ' 12 שו' 21-26). הנתבעת 1, אמו של הנתבע, אישרה שיש לה רקע בנדל"ן (עמ' 25 שו' 11-1).

בנוגע לשימוש התובע בשפה האנגלית ובכינוי "יאיא", הבהיר התובע בחקירתו הנגדית שהוא נמצא בארה"ב מזה 15 שנים, כי קודם שעזב את ישראל עבד בחו"ל, כי הוא נוהג להתכתב באנגלית גם עם בנותיו שבישראל והשם "יאיא" בו הוא עושה שימוש, הוא כינוי שדבק בו בילדותו בארץ. עדותו של התובע הייתה עקבית ומשכנעת, והיא לא נסתרה.

הנתבע מתאר את מאמצי התובע להרשימו בעת שביקר את התובע בחו"ל על מנת להמריצו לרכוש נכס באמצעותו, באירוח בבית מפואר , בילויים והצגת התובע רכב יוקרה ומשרד תיווך גדול כשלו. אלא שתכתובת דוא"ל ששלח הנתבע לנתבעת (אמו) ביום 13.11.2011 (נספח 8 לתצהיר הנתבעים) מלמדת כי ביקור הנתבע אצל התובע בחו"ל היה לאחר העברת הנתבעת את הכספים לחשבון הבנק של חברת PORTA בארה"ב לצורך רכישת הנכס.

טענת הנתבעים כי התובע שכנע את הנתבע למכור דירה שהייתה בבעלותו בישראל, אותה רכש מכספי פיצויים שקיבל, לצורך העברת הכספים לרכישת הנכס בארה"ב וכי הנתבע מכר את הדירה ופרע הלוואת משכנתא שהייתה על הדירה בפירעון מוקדם, אינה נתמכת בראיות. הסכם למכירת דירת הנתבע בישראל ואסמכתא לשיעור התמורה שהתקבלה מהמכר, ככל שהיה, ומועדה - לא הוצגו . למעלה מזה, אישור סילוק של ההלוואה אליו מפנים הנתבעים בתצהירם (נספח 7) הוא משנת 2018. הנתבע העביר כספים לרכישת הנכס בארה"ב וביקר את התובע בחו"ל בשנת 2011.

כאשר הנתבע הופנה בחקירתו הנגדית לפער השנים במועד פירעון ההלוואה, תשובתו הצלה על גרסתו ועל האמינות שניתן לייחס לעדותו. תחילה השיב הנתבע "אתה טועה ובגדול. אני לא יודע מאיפה הבאת את הנתונים האלה. מה שסילקתי לפני זה זה על דירה אחרת ולא הדירה נשוא התיק, לא הדירה שמימנה את העסקה" (עמ' 13 שו' 6-7). בהמשך חזר בו ואישר שאישור פירעון מוקדם של ההלוואה שהציג בנספח 7 לתצהירו מתייחס לדירה שמכר לצורך רכישת הנכס (עמ' 13 שו' 12). הסבר לפער השנים לא ניתן.

הנתבע מבקש לחייב את התובע בתשלום הפסד דמי שכירות של הנכס בשל איחור ברכישת הנכס, תקופה בת 18 חודשים ממועד העברת הכספים לרכישת הנכס (סעיף 68(ב) לכתב התביעה שכנגד). מדובר בטענה בעלמא ודין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

הנתבעים אינם טוע נים להתחייבות התובע לרכישת הנכס עבור הנתבע ולהשכרת הנכס במועד מסוים . לא הוצגה תשתית ראייתית לכך. לא הוצגו ראיות גם לכך שהנתבע פעל להקדמת מועד רכישת הנכס, לפניות של הנתבע לתובע בדרישה בעניין מאז העביר את הכספים ולא הוכח קיומה של אפשרות השכרת הנכס בכלל ובדמי השכירות הנתבעים בפרט . עדותו של הנתבע בהקשר זה הייתה מיתממת ולא עוררה אמון. הנתבע העיד שכל אותה תקופה הוא סמך על התובע שמסר כל פעם גרסה אחרת. כאשר נשאל הנתבע מדוע אם זה המצב במשך שנה וחצי הוא אינו מתנתק מהתובע , הוא השיב שהוא פעל מהלב, הגם שתמיד הוא פועל בהגיון (עמ' 14 שו' 16-29). קשה להאמין. הדבר אינו סביר ולא כך התרשמתי שהנתבע פועל.

התביעה לתשלום דמי שכירות

הנתבע מבקש לחייב את התובע בתשלום דמי שכירות בגין הנכס החל מחודש ספטמבר 2013 ועד למועד הגשת התביעה שכנגד, בטענה שהתובע הונה את הנתבע ולא העביר לו את מלוא ההכנסות מדמי השכירות של הנכס ו עשה בכספים שהתקבלו בגין דמי שכירות ובחשבון הבנק של החברה שהוקמה לצורך רכישת הנכס, כבשלו כשהוא מונע מהנתבע גישה לחשבון הבנק ו אינו מדווח על הנעשה בכספים.

התובע מתואר בתצהירי הנתבעים כנוכל סדרתי שפעל בדפוס שיטתי דומה כלפי משקיעים ישראלים נוספים. כמי שמפתה ישראלים 'תמימים' לרכוש באמצעותו נדל"ן להשקעה בארה"ב בהבטיחו תשואה גבוהה, טוען שיש לבצע שיפוץ בנכס אך לא מבצע שיפוץ ונוטל את כספי השיפוץ לכיסו, משכיר את הנכס ונוטל את דמי השכירות לכיסו לאחר שהוא מקזז הוצאות לכאוריות בגין תיקונים, חשבונות ומיסים שלא היו. הנתבעים טוענים שהנתבע נועד עם עוד 7 לקוחות של התובע במשרד עו"ד על מנת להוציאם מהמצב אליו נקלעו בעטיו של התובע ומצרפים לתצהירם, כתימוכין, קבלה על שם הנתבע מיום 2.12.2015 עבור ייעוץ משפטי; תכתובת של התובע ומכתב עו"ד משנת 2012 לתובע בטענה להפרת הסכם שיתוף פעולה בין התובע לחברה אחרת (נספחים 3, 4 ו-28 לתצהיר הנתבע).

מדובר בטענות חמורות של מרמה והונאה המיוחסות לתובע, להן גוון מעין פלילי והנטל להוכחתן מצריך עמידת הנתבע הטוען לכך ברף ראיות גבוה ובחינה זהירה וקפדנית של הראיות (ראו; ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלכי אמנון (פורסם בנבו, 11.4.2013) ; ע"א 9178/12 המכללה האקדמאית הערבית לחינוך חיפה נגד ג'מאל ח'יר (פורסם בנבו, 24.9.2015)). הנתבע אינו עומד בנטל הוכחה מחמיר זה.

לבד מעדותם של נתבעים 1 ו-2, עדות יחידה של בעלי דין להם עניין ממשי בתוצאות ההליך ואשר על עדותם התקשיתי להסתמך ולתת אמון , לא הוצגה תשתית ראייתית המלמדת על מרמה ו הונאה מצד התובע כלפי הנתבע וכלפי אחרים ועל הדפוס השטתי בהתנהלות התובע, לו טוענים הנתבעים . לא השתכנעתי מהמסד הראייתי שהוצג שהתובע פיתה את הנתבע, הונה אותו ונטל לכיסו את כספי שיפוץ הנכס שרכש עבור התובע ולא מצאתי לחייב את התובע בתשלום מלוא דמי השכירות שהתקבלו. הגם שהגעתי למסקנה שיש לחייב את התובע להשיב לנתבע כספים שהופחתו מדמי השכירות משלא הוצגו אסמכתאות להוצאות אלה, לא מצאתי בתשתית הראייתית שהוצגה לקבוע כי התובע נטל כספים אלה לכיסו וכי התנהלותו עולה כדי מרמה, הונאה וגניבה כטענת הנתבעים.

לגבי דפוס הפעולה של התובע מול משקיעים אחרים, טענות הנתבעים נטענות בעלמא. לא הוצגה בדל ראייה לתמיכתן. אותם אחרים, שבעה לקוחות של התובע שהנתבע טוען בתצהירו שנועד עמם לצורך הגשת תביעה ו בהם שלושת הלקוחות שהנתבע מציין את שמם בחקירתו הנגדית, לא הובאו על ידי הנתבעים למתן עדות. חשבונית בגין 'ייעוץ משפטי' משנת 2015 של הנתבע (נספח 3 לתצהיר הנתבעים) אין בה ללמד על ההתנהלות המיוחסת לתובע. כך גם תכתובת עצמית של הנתבע (נספח 4) וכך בהתייחס למכתב של עו"ד בעניין הסכם שיתוף פעולה עם אחר (נספח 28) , שלא הובא למתן עדות ולא ניתן לקבל את מכתבו כראייה לאמיתות תוכנו.

אמנם התובע אישר בעדותו בבית המשפט שהיו לו עוד לקוחות לא מרוצים וכי הוא זכה בתביעה שהגיש נגדו אחד מהם וקיבל כספים (עמ' 35 שו' 7-12). לא ברור על מה ולמה הוגשה אותה תביעה ואין בכך ללמד על התנהלות שיטתית של הונאה, כטענת הנתבעים. הנטל להוכחת הטענה מוטל על הנתבעים, ובנטל זה הם אינם עומדים. הנתבע עצמו אישר כי ע סקת רכישת נדל"ן בחו"ל טומנת בחובה סיכונים.

התקשיתי להסתמך על עדות הנתבע ולתת בגרסתו אמון . הנתבע לא הותיר רושם חיובי בחקירתו ועדותו הייתה רווית פרכות. בעוד שהנתבע הציג את עצמו כקורבן שניצוד על ידי התובע ו כמי הלך שבי אחר מצגי התובע ובעקבות הרושם שהתובע עשה עליו בעת ביקורו את התובע בחו"ל, החליט להעביר לתובע כספים לרכישת נכס להשקעה עבורו בחו"ל. עדותו נמצאה תלויה על בלימה. התברר שלנתבע היה ניסיון ברכישת נדל"ן להשקעה בחו"ל, כי הנתבע היה מודע לסיכונים בעסקה וכי הוא ביקר את התובע בחו"ל לאחר העברת הכספים לרכישת הנכס - נתונים אותם לא טרח הנתבע להזכיר בתצהיר עדותו . הנתבע לא הציג תימוכין לטענתו שמכר דירה בבעלותו לבקשת התובע, וגרסתו לפירעון מוקדם של המשכנתא על הדירה נסתרה למול אישור סילוק ההלוואה מאוחר בשנים שהציג. גרסת הנתבע כי התובע מנע ממנו גישה לחשבון הבנק של החברה בחו"ל וכי הוא לא קיבל דיווחים שוטפים מהתובע לגבי הפעילות הכספית בקשר לנכס, נסתרה אף היא. גרסתו לגבי מכירת הנכס ולהפסד במכירתו לא הייתה בהלימה למסמכים.

תצהיר העדות של נתבעת 1, אמו של הנתבע, היה דומה בתוכנו לתצהירו של הנתבע, אלא שאין בעדותה להאיר על המחלוקת ועל התנהלות התובע . חקירתה הנגדית של הנתבעת לימדה שמדובר בעדות שמועה. הנתבעת אישרה שאין לה ידיעה אישית וכי הדברים נמסרו לה על ידי בנה, הנתבע, לאחר שנים שהוא נמנע מלשתף אותה (עמ' 23 שו' 22-27 ועמ' 24 שו' 11-19).

נתבע 3, אביו של הנתבע, לא התייצב לדיון ההוכחות ותצהירו הוצא.

ולעצם העניין; הנכס הושכר בחודש אפריל 2013. התובע העביר לנתבע בחודש אוגוסט 2017 3,881.59 $ מחשבון חברת PORTAL ב- US BANK, בגין כל השנים בהם הושכר הנכס. הנתבע מבקש לחייב את התובע בתשלום נוסף בגין דמי שכירות בסך של 56,000 $ עד למועד הגשת התביעה שכנגד (אפריל 2018) . לא ניתן לקבל זאת.

הנתבע אינו מציג ראיות לגובה ההכנסות שהתקבלו מדמי השכירות של הנכס. הוא מסתמך על נתוני ההכנסות מדמי השכירות ב טבלה שצורפה כנספח ז' לתצהיר התובע, ומתעלם מכך שלצד הכנסות היו הוצאות בגין הנכס והשכרתו . הנתבע עצמו אישר בחקירתו הנגדית שהיו הוצאות, שהארנונה מחושבת על בסיס שומה ולא על פי שטח הנכס, שיש מיסים למחוז ולעירייה, 10% דמי ניהול וכן הוצאות תיקונים ותחזוקה שוטפת (עמ' 15 שו' 11-25). כשם שהנתבע לא הציג תימוכין בראיות לשיעור ההכנסות מדמי השכירות, הוא אינו מציג תימוכין להוצאות ש הוא מאשר שיש להפחית מההכנסות.

אין בידו של הנתבע לטעון לזכותו לקבלת דמי השכירות בהתעלם מההוצאות ו אין גם בכוחו של הנתבע ללמד שלא קיבל כספים להם היה זכאי בגין השכרת הנכס, אך בשל כך שבפועל בגין מעל 3 שנות השכרת הנכס קיבל הנתבע כ-3,800 $ בעוד שסך כול התקבולים מדמי שכירות על פי נתוני הטבלה עמדו על יותר מ-56,000 $. חקירתו של הנתבע העלתה ש הנתבע ידע שיש הוצאות והיה מודע לסיכון ברכישת נכס להשקעה בחו"ל וכי גם בעבר שרכש נכס במקום אחר, הוא לא הרוויח.

לתצהיר התובע מצורפות חשבוניות חיוב מיסים בגין הנכס על סך כולל של 10,671.86 $, דו"ח על חשבונות מים בסכום העולה 4,000 $ ודוחות כספיים של חברת הניהול Remax וחברת Lokal - החברות שניהלו את הנכס, גבו את דמי השכירות וטיפלו בהוצאות של הנכס ושל השכרתו- המפרטים לצד ההכנסות מדמי השכירות את הוצאות שהוצאו בגין הנכס. התובע אינו חולק על מסמכים אלה.

דו"ח חברת הניהול Remax לשנת 2013-2014 מלמד על הכנסות בניכוי הוצאות בסך של 5,336.31 $. דו"ח חברת Lokal לשנת 2017 מלמד על הפסד של 3,290.38 $. התובע קיבל בשנת 2017 סך של 3,881.59 $, יותר מההפרש בין הסכומים.

התובע אישר שהוא שימש "צינור" להעברת מידע, נתונים וכספים לגבי הנכס מחברות הניהול לנתבע ושהוא ריכז את כל הנתונים בנוגע לתקבולי דמי השכירות, הוצאות אחזקה, תיקונים ושיפוצים והיה עקבי בגרסתו שהוא העביר לנתבע לאורך התקופה דו"חות חודשים מפורטים בצירוף אסמכתאות (ראו; סעיפים 15-16 לתצהיר התובע וסעיפים 24, 74-75 לסיכומיו). על כך חזר התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 32 שו' 28-29). טענת הנתבעים בתצהירם שהנתבע לא קיבל פירוט על הנעשה בכספו, נסתרת בסעיף 51 לתצהיר הנתבע. כאשר הנתבע מבקש להטיל ספק בנתוני דיווחי התובע, הוא מציין שדו"ח היה נשלח אליו מדי חודש על ידי התובע.

לתצהיר התובע צורפה כנספח ז' טבלה מרכזת של הדיווחים החודשיים של נתוני ההכנסות וההוצאות לחודשים ספטמבר 2013 ועד נובמבר 2016, כולל הערות לגבי הנתונים שבטבלה וההתחשבנות הכספית שנעשתה. בעדותו הסביר התובע את אופן ההתנהלות לגבי כספים שהתקבלו מדמי השכירות. התובע העיד שהיו הוצאות, תשלומי מיסים ומים והוצאות לתיקון ושיפוץ הנכס במהלך השכרתו וכן בעקבות נזקי נזילה ונזקים שגרמו דיירים. כאשר לא היה כסף בחשבון הוא (התובע) שילם את ההוצאות שהיו בגין הנכס וגבה אותן חזרה כשהיו הכנסות, ואם לא היה לנתבע חוב - כל הכספים שביתרת הזכות על פי הטבלה הופקדו בחשבון הבנק . עדותו של התובע הייתה עקבית. בחקירתו אישר התובע "קיזזתי... מכספים שהגיעו" )עמ' 32 שו' 16-20 ) והבהיר "הכוונה שלי שאני אומר מימנתי, שאני שילמתי והפחתתי את זה כשהיו הכנסות מהשכירות" (עמ' 32 שו' 25-26 ). כך גם עולה מהטבלה המסכמת שהתובע צירף לתצהירו ומהשוואת נתוני הסיכום בטבלה שהציג התובע מול נתוני ההפקדות בבנק (ראו; טבלה מרכזת שצורפה לסיכומי התובע).

הטענה שהתובע העביר כספים מהחשבון לצדדים שלישיים נטענות בעלמא. לא ניתן ללמוד זאת מהשוואת נתוני ההפקדה בבנק לנתוני היתרה בטבלה של התובע. כאשר התובע הופנה בחקירתו לאי התאמות בחודשים 11/2013 ו-12/2013 למול ההפקדות בבנק הוא הראה שהכספים הופקדו בבנק (ראו; למשל עמ' 26-27 ו-33 לפרוטוקול עדות התובע) וכאשר הנתבעים מפנים בסיכומים לאי התאמה בנתוני ההפקדה בחודש יוני 2014 (צריך להיות מאי 2014) כך שהופקד בבנק סך של 717 $ בעוד שהיתרה אותו חודש על פי נתוני התובע עמדה על סך 993 $, בחודש יולי 2014 במקום סך של 78$ על פי הטבלה הופקד בבנק סך של 311.8$.

בהיעדר הלימה מלאה בין נתוני ההפקדות בבנק לנתוני הטבלה המרכזת של ההתחשבנות הכספית בנוגע לנכס וכאשר הנתבעים מצדם לא הציגו נתונים משלהם על הכנסות הנכס וההוצאות שהנתבע אישר שניתן להפחית מדמי השכירות, ההתחשבנות וההתנהלות בכספים תיבחן בהתאם לנתוני הטבלה המרכזת של התובע , ולא על פי נתוני ההפקדה בבנק.

הטבלה כוללת טור של הכנסות מדמי שכירות, הוצאות ביטוח והוצאות אחרות (Utilities, Landscaping, Property Manag) עליהן הנתבעים אינם חולקים. הנתבע עצמו אישר שיש להפחית הוצאות בגין מיסים ודמי ניהול. התהיות שמעלים הנתבעים לגבי נתוני הטבלה ודרישתם שלא להכיר ב נתונים מתייחסת לסעיף 'שונות' (other) בטבלה בסך כולל של 13,254 $ שהופחתו מיתרת ההכנסות בחודשים ספטמבר 2013 ועד נובמבר 2016.

לגבי הפחתות אלה, התובע אינו מציג אסמכתאות להוצאות שהוצאו . הטבלה אמנם כוללת הסברים, אך ראיות לסכומים שהופחתו בסעיף שונות בטבלה - אין. התובע אינו טוען שאין לו את האסמכתאות ולשאלת בית המשפט הבהיר "... אני משיב שאין לי פה את החשבוניות על כל ההוצאות" (עמ' 32 שו' 28).

הגם שעל הנתבע להוכיח את זכאותו לסכומים אותם הוא תובע בגדרה של התביעה שכנגד ואף בלא צורך להידרשות לשאלה האם האסמכתאות נשלחו לנתבע במצורף לדיווחים החודשיים של התובע לאור פניות הנתבעת לתובע מחודש דצמבר 2015 בדרישה לקבלת נתונים ואסמכתאות על הנעשה בכספים (ראו; נספח 36 לתצהיר הנתבעים), התובע ריכז את הפעילות הכספית של הנכס ומי ששלט בחשבון הבנק אליו נכנסו הכספים. למרות הטענות החמורות המועלות נגדו, התובע אינו מוצא להציג אסמכתא להפחתות שבוצעו והדבר פועל לחובתו. חסר זה אין בכוחו של התובע לרפא על דרך הערות בעלמא, ללא תימוכין בעדות ובראייה, בטבלה שצורפה לתצהירו או לסיכומיו.

את ניסיון התובע לגלגל על הנתבע את מחדל אי המצאת אסמכתאות לתמיכת ההפחתות בסעיף "השונות" בטבלה, אין בידי לקבל.

הנתבע טען שההתנהלות עם התובע הייתה באמצעות תיבת הדואר שלו, שאת הסיסמא אליה איבד וביקש צו המופנה לחברת WALLA לשחזור הסיסמא ולהארכת המועד להגשת כתב תביעה שכנגד עד לאחר קבלת המסמכים (ראו בקשת הנתבעים מיום 23.3.2017). צו ניתן בפרוטוקול הדיון מיום 25.9.2017 ופסיקתא נחתמה ביום 14.11.2017. הנתבע הגיש את התביעה שכנגד בחודש מרץ 2018 ולא המציא את כלל התכתובות בין הצדדים במצורף לתצהיר עדותו. הדבר מעלה יותר משאלה האם יש בתכתובת הדו א"ל של הנתבע לתמוך בטענות התובע. עם זאת התובע, אליבא עדותו, הוא מי ששלח לנתבע את האסמכתאות. התובע אינו טוען שהמסמכים אינם בידיו ואינו מצביע על מניעה להצגת התכתובת והאסמכתאות ששלח מתיבת הדוא"ל שלו .

לתצהיר התובע מצורפות חשבוניות חיוב מיסים בגין הנכס על סך כולל של 10,671.86 $, דו"ח על תשלום חשבונות מים בסכום העולה 4,000 $ ודוחות כספיים של החברות שניהלו את הנכס המפרטות את ההוצאות בגין הנכס שהופחתו מדמי השכירות (נספחים ח-י' ו-יג' ). יש קושי לייחס את ההפחתות בסעיף 'השונות' בטבלת ההתחשבנות שהציג התובע למסמכים אלה. התובע גם אינו טוען לכך.

בחשבוניות של Mae Jhonson שצורפו כנספח יא' לתצהיר התובע בסך כולל של 2,785 $ , לא ניתן לראות אסמכתא להפחתות בסך של 13,254 $ בסעיף 'שונות' בטבלת התובע. עולה ספק לגבי אוטנטיות החשבוניות, המקים קושי לקבלן כראייה. בחשבוניות לא מצוינים פרטי יוצר החשבונית (כתובת, כתובת דוא"ל מספר טלפון ופקס). אין מספר חשבונית ותאריך ספציפי, אלא חודש ושנה ולא הוצגה אינדיקציה שחשבוניות אלה שולמו. התובע לא הביא נציג מטעם עורך החשבונית למתן עדות ורק אחת החשבוניות בסך של 375 $ נכלל ת ב סעיף 'שונות' בטבלת התובע.

התובע הוא מי שניהל את חשבון הבנק אליו נכנסו כספים מהשכרת הנכס ועל פי הוראתו נמשכו כספים מהחשבון. העברת יתרת הכספים בחשבון הבנק לנתבע בחודש אוגוסט 2017 בוצעה בהוראת הנתבע (ראו; נספח יג' לתצהיר התובע). התובע אישר בתצהירו שכרטיס האשראי של חשבון הבנק הונפק על שמו וגם אם התובע לא עשה שימוש בכרטיס האשראי, בסעיף 19 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד מאשר התובע שבחודשים בהן עלו ההוצאות על ההכנסות, התובע הלווה לנתבע כספים ואז פרע אותם ישירות מהחשבון וכך גם העלתה חקירתו הנגדית.

בנסיבות אלה כאשר המידע והכוח לביצוע ההפחתות מהכספים שהתקבלו הם בידי התובע ופרט לנתוני הטבלה של התובע הנתבע אינו מציג נתונים אחרים ואינו חולק על רכיבי ההוצאות למעט בסעיף 'השונות', הנטל להוכיח ההוצאות בסעיף 'השונות' בטבלת התובע, מוטל לפתחו של התובע. משהתובע לא הציג ראיות לכך, עליו לשלם לנתבע את מלוא סכומי ההפחתות בסעיף זה בסך של 13,254 $.

אין פרוש הדבר שטענת הנתבעים למרמה והונאה בהתנהלות התובע כלפי הנתבע וכלפי אחרים הוכחה, או שיש לקבוע כי התובע נטל את כספי דמי השכירות המגיעים לנתבע לכיסו. התמהיל הראייתי שהוצג אינו מאפשר לקבוע זאת ואין בו לחייב את התובע בתשלום מלוא דמי השכירות של הנכס, כמבוקש בתביעה שכנגד.

הנתבע, המבקש לחייב את התובע בתשלום תקבולי דמי השכירות בגין הנכס בגין כל תקופת השכרתו, אינו משכיל לעמוד בנטל המוטל עליו ולהוכיח את שיעור הכספים להם הוא זכאי מעבר לסכום ההפחתות בסעיף "שונות" בטבלה אשר לגביהם התובע אינו מציג אסמכתאות. הנתבע אינו טוען שפנה לתובע במסגרת הליך זה בדרישה לגילוי מסמכים ולא נענה. ממילא אין פנייה בעניין לבית המשפט. היה מצופה כי הנתבע יציג ניתוח של ההוצאות מול ההכנסות בעצמו או באמצעות מומחה מטעמו על מנת להוכיח כי קיימת לזכותו יתרת כספים שלא הועברה לידיו. הדבר לא נעשה ולא ניתן לקבוע על סך החומר הקיים כי מגיעים לנתבע כספים נוספים מעבר לסכום זה.

הנתבע אישר בחקירתו שמדמי השכירות יש להפחית הוצאות מיסים, דמי ניהול, הוצאות שיפוץ ותחזוקה. בסעיף 51 לתצהירו הוא מאשר שקיבל מהתובע דיווחים חודשיים והמסד הראייתי אף מעלה שהיה בידי הנתבע לעקוב מקרוב על ההתנהלות הכספית בחשבון הבנק.

התובע העיד שהוא העביר לנתבע שם משתמש וסיסמא לאתר הבנק בארה"ב בו התנהל חשבון החברה אליו העביר התובע את הכספים לרכישת הנכס (CITY NATIONAL BANK) וכאשר חשבון החברה הועבר משיקולים רגולטוריים לבנק US BANK, אליו נכנסו הכספים לאחר השכרת הנכס, הוא העביר לנתבע את הנתונים לגישה לאתר הבנק. טענת הנתבע שהתובע מנע ממנו גישה לחשבון הבנק, בכך שמסר לו פרטי גישה שגויים, נטענת בעלמא. הנתבע לא הציג בדל של ראייה לפרטים השגויים שלכאורה קיבל מהתובע הנתבע וגם אינו מציג אסמכתא המלמדת שפנה לתובע בטענה שנמנעת ממנו גישה לחשבון. למעלה מזה, הנתבע אישר בחקירתו הנגדית שבחודש אוגוסט 2014 הוא ביצע משיכה מהחשבון בכרטיס אשראי, הגם שבאותה נשימה טען שלא הייתה לו גישה לחשבון (עמ' 17 שו' 5-19). לפי דוחות US BANK (צורפו כנספח יג' לתצהיר התובע) חשבון הבנק התנהל לפחות מחודש מאי 2013.

כאשר אלה הם פני הדברים, מוצגים דוחות חברות הניהול על הכנסות והוצאות בגין הנכס שסכומם עולה על הכספים שהועברו לנתבע ; מוצגות חשבוניות על תשלומי מיסים ומים בסך של כ-14,000$ ; הנתבע מאשר שיש הוצאות שיש להפחית מדמי השכירות אך לא מוכיח את שיעורן; הנתבע מאשר שהוא דווח באופן שוטף מדי חודש על ידי התובע וטענתו למניעת גישה לבנק בו התנהלה הפעילות הכספית נסתרה, אין לקבוע שהתובע פעל במרמה על אף חיובו בהשבת סך של 13,254$ בשל אי הצגתו אסמכתאות.

הנתבעים מעלים תמיהה על כך שלמרות שנטען לביצוע שיפוץ בנכס בעלות של 38,100 $ לפני השכרתו, הופחתו הוצאות שיפוצים ותיקונים נוספים במהלך שנות השכרת הנכס. התובע הבהיר בחקירתו שמדובר בנכס ישן בן 100 שנים וכי השיפוץ שנעשה בהתחלה לא ייתר שיפוצים ותיקונים לאחר השכרת הנכס, בפרט לאחר נזקי נזילת מים שהיו בנכס ונזקים שנגרמו על ידי אחת הדיירים (עמ' 29-30). עדותו הייתה משכנעת ולא נסתרה ואותה אני מקבלת .

התובע סוכן נדל"ן בעיסוקו. טענתו שהוא פעל בהתנדבות עבור הנתבע מעוררת קושי. לא סביר בעיניי שהתובע אשר רכש נכס עבור הנתבע, הקים עבורו חברה, פתח חשבון בנק, שימש כנציג של הנתבע מול חברות הניהול של הנכס ומסר דיווחים שוטפים לנתבע - פעל בהתנדבות. ואולם אין בספק זה ללמד על פסול בהתנהלות התובע ועל מרמה .

לתצהיר הנתבעים צורפו פניות של הנתבעת לתובע מחודש 12/2015 בדרישה לקבל מסמכים ואת הכספים (נספחים 36). למרות שהיחסים עלו על שרטון, את יתרת הכספים בחשבון הבנק (בסך 3,881.59$) העביר התובע לנתבע רק בחודש אוגוסט 2017. ההסבר שניתן על ידי התובע לכך דחוק ואינו משכנע. טענת התובע כי הנתבע עיכב את העברת הכספים בשל סירובו להעביר מספר IBAN, מעוררת קושי. שעה שהדרישה לקבלת מספר IBAN עלתה במכתב בא כוח התובע מחודש ינוא ר 2017 (נספח 39 לתצהיר הנתבע). אף שהדעת אינה נוחה מהתנהלות זו של התובע, אין בכך לקבוע שעליו לשלם כספים מעבר לסכום הפחתות בסעיף השונות בטבלה או לייחס לתובע מרמה .
התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום דמי שכירות בגין התקופה מחודש מאי 2017 ועד חודש ינואר 2018, תקופה בת 9 חודשים בה לטענתו הנכס לא היה ראוי למגורים, החברה הממשלתית לא שילמה את דמי השכירות והדיירים המשיכו להתגורר בנכס ללא תשלום. זאת מהטעם שהתובע התרשל. אין בידי לקבל את הטענה ואת התביעה בגין רכיב זה. רשלנות של התובע בהשכרה ובתחזוקת הנכס, לא הוכחו. התובע מסר בתצהירו שעשה כל שביכולתו להשכיר את הנכס ולתחזק אותו וכי בשלהי שנת 2016 חדל לטפל בנכס, וניהולו נמסר לחברת Lo kal. עדותו לא נסתרה. הנתבע גם לא הוכיח שדיירים עשו שימוש בנכס מבלי לשלם.

מכל האמור פרט לסך של 13,245 $, ששווים במועד הגשת התביעה שכנגד עומד על סך 46,622 ₪ (שער של 3.52 ₪ לדולר) , דין התביעה לתשלום דמי שכירות (סעיפים 68(ב),(ג),(ה) לכתב התביעה שכנגד) להידחות .

מכירת הנכס

בשנת 2018 מכר הנתבע את הנכס. הנתבע טוען שהוא נאלץ למכור את הנכס בהפסד ו הוא מבקש בכתב התביעה שכנגד לחייב את התובע בתשלום נזקיו בסך של 41,000 $ - ההפרש בין סך הכספים שהוא העביר לתובע (82,000$) לכספים שהא לטענתו קיבל ממכירת הנכס (40,000$). לא ראיתי לקבל את טענת הנתבע למכירת הנכס בהפסד ו את התביעה בגין כך.

בהתאם לשטר הרשמי שצורף כנספח יד' לתצהיר התובע, מחיר המכירה של הנכס ( SALE AMT) היה 80,000 $. עלות רכישת הנכס כולל שיפוצו, כפי שקבעתי, עמדה על סך של 77,000 $ (ולא כ-80,000$ כפי שהנתבע טען בתצהירו או 82,000$ כפי שהרחיב וטען בסיכומים). סכום הכספים שהנתבע העביר לחשבון הבנק בארה"ב לצורך רכישת הנכס עמד על סך של 73,380.47 $. כך שהתובע הרוויח ולא הפסיד.

הנתבע טוען בתצהירו שהוא קיבל לידיו ממכירת הנכס סך של 39, 000 $ ומעלה גרסה מעוררת תמיהה שאין בידי לקבלה. הנתבע טוען שלא הוא מי שמכר את הנכס, אלא "משקיע" בשם ירון קנדלקר אליו חבר איש נדל"ן מארה"ב בשם נדב אמיר, שעמו התקשר הנתבע. אותו משקיע מכר את הנכס לאחר ששיפץ אותו בסכום של 80,000 $ והיה מוכן לרכוש את הנכס מהנתבע לפני השיפוץ תמורת תשלום סך של 52,700 $ . הנתבע טוען שלאחר תשלום עמלה לנדב, מיסים וחובות נותר בידיו כ-39,000 $. גרסה זו של הנתבע אינה נתמכת בראיות וכשלעצמה מעוררת תהייה, אם לא יותר מכך .

הנתבע אינו מציג בדל של אסמכתא לכספים שקיבל ממכירת הנכס, לגרסת המכירה לה טען, לחלוקת הכספים הנטענת בינו לבין 'המשקיע' (ירון קנדלקר) ו 'איש הנדל"ן' (נדב) ולהשקעות בשיפוץ הנכס, כטענתו . המשקיע ואיש הנדל"ן לא הובאו על ידי הנתבע למתן עדות לתמיכת גרסתו ומחדל ראייתי זה פועל לחובת הנתבע וכנגד קבלת גרסתו. על מסמך ה"הצהרות" של חברת הנאמנות נספח 43 לתצהיר הנתבע, שלטענת הנתבע נ ערך על ידי עורך הדין שטיפל במכירה, לא ניתן להסתמך. עורך המסמך לא הובא על ידי הנתבע לעדות. אין גם במסמך הלימה לגרסת הנתבע בנוגע לאופן חלוקת הכספים. המסמך נחזה להיות חתום על ידי 'המשקיע' בלבד. המוכר במסמך היא חברת פורטל ו מחיר המכירה על פי הוא 80,000 $, ולאחר מיסים 72,094 $. הסך של 52,700 $ שהנתבע טוען שהמשקיע שילם לו לכאורה, על פי המסמך לא מצוין בשמו של הנתבע (או בשמה של חברת פורטל) והנתבע עצמו אישר בחקירתו, בניגוד לגרס תו הראשונית, שהמשקיע קנה מסקייפ (עמ' 21 שו' 33 ועמ' 22 שו' 1-2). לא ממנו.

בחקירה הנגדית אף התפתחה גרסת הנתבע והוא טען שהסכום ההתחלתי שקיבל במכירה היה 39,000 $ ל ובסוף נכנס לכיסו 30,000 $ (עמ' 21 שו' 5-8).

מכל האמור דין התביעה לקבלת פיצוי בגין הפסד ממכירת הנכס (סעיף 68(א) לכתב התביעה שכנגד, להידחות.

התביעה להחזר השקעות ותשלום עמלות

אין מחלוקת שבמקביל לרכישת הנכס בארה"ב, הנתבע פעל לגיוס לקוחות בישראל לרכישת נכסים באמצעות התובע. הנתבע טוען בתצהירו שהוא השקיע עשרות אלפי שקלים בגיוס לקוחות עבור התובע, מבלי לקבל תשלום עבור השקעותיו ומפרט פרסומים בעיתונות, ארגון כנסים ומימון השתתפות התובע בתכנית טלוויזיה. התביעה בגין "הוצאות פרסום וכנסים" עומדת על 7,814 ₪ (סעיף 68(ה) לכתב התביעה שכנגד).

טענת הנתבע שהוא לא קיבל החזר בגין השקעותיו - נסתר ה. לתצהירו של הנתבע צורף כנספח 23 אישור מיום 26.12.2012 בכתב ידו של הנתבע על קבלת סך של 14,330 $ מהתובע במזומן לכיסוי השקעותיו ושירותיו. הרבה מעבר לסכומים שנתבעו ומהאסמכתאות בגין ההוצאות שלטענת הנתבע הוצאו על ידו . גרסת הנתבע שהוא חתם על מסמך אישור קבלת התשלום לבקשת התובע לצורך תביעה של התובע נגד שותפו אך הכספים לא שולמו, נטענת בעלמא בעל פה ונגד מסמך בכתב ואין לקבלה. בעדותו של הנתבע לבדו, אין די.

הנתבע מבקש לחייב את התובע בתשלום חלקו ב הכנסות שהתובע קיבל מ-10 לקוחות אותם הוא גייס עבור התובע, בסך 2,500 $ ללקוח המהווה מחצית מהכספים שהתובע לטענת הנתבע קיבל בגין אותן עסקאות.

על זכאות הנתבע למחצית מהרווחים מעסקאות לקוחות ששלח הנתבע לתובע, אין חולק. התובע מאשר זאת בכתב ההגנה בתביעה שכנגד, אך טוען שהעסקאות של אותם הלקוחות לא הניבו רווחים ולכן הנתבע לא זכאי לתשלום בגין אותן עסקאות. על כך חזר התובע גם בעדותו בבית המשפט (עמ' 28 שו' 23). הנתבע לא סתר זאת ולא הוכיח שהיו רווחים בעסקאות אלה.

המחלוקת עניינה בטענת הנתבע כי הוא זכאי לתשלום מחצית מהכנסות התובע בגין העסקאות עם הלקוחות שגייס עבורו, ללא קשר אם העסקה הניבה רווחים ואם היו הכנסות מהשכרת הנכסים . לא עלה בידי הנתבע להוכיח זאת.

הנתבע אינו מפרט את זהות הלקוחות אותם העביר לתובע . חסר ראייתי זה נרפא בעדותו של התובע אשר אישר שהנתבע גייס 8 לקוחות שקנו באמצעותו 10 או 8 נכסים (עמ' 28 שו' 18-20) ואולם לגבי הכנסות התובע מהלקוחות, הנתבע אינו מציג תשתית ראייתית לתשלום הלקוחות שגייס לתובע כספים בכלל ואת סך של 5,000 $ שאת מחציתו הוא תובע. הנתבע לא הביא למתן עדות מי מהלקוחות ולא הציג אסמכתא על כספים שאותם הלקוחות שילמו לתובע. מדובר בלקוחות שזהותם בידיעת התובע, כמי שטוען שהביאם לתובע. הנתבע בחקירתו הנגדית אף מפרט שמות של 3 מהם. מדובר במחדל ראייתי מובהק הפועל לחובת הנתבע והדברים ידועים ( ראו; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736 (1980)).

התובע העיד שלא היו לו הכנסות מהעסקאות של הלקוחות ולא קיבל כספים מהלקוחות . בחקירה הנגדית הבהיר התובע שאת הסך של 5,000 $ בגין כל אחד מהנכסים הוא קיבל מהחברה שמכרה את הנכסים, לאחר ששיפצה אותו וזאת בכובעו כמפקח מטעמה על שיפוץ הנכסים. אפנה לעדותו:

"ה-5,000 דולר הם לא מהלקוחות אלא מהחברה שמכרה לאחר ששיפצה. אנחנו היינו מפקחים על השיפוץ שלהם. אני אישית הייתי נוסע שלוש או ארבע פעמים בחודש במהלך השיפוצים לארה"ב וה-5,000 דולר היו אמורים לכסות מעט את ההוצאות האל. קיבלתי כ-5000 דולר מכל בית שהיינו צריכים לשפץ, מעל 20 אלף דולר" (עמ' 29 ש ו' 1-5).

גרסה זו של התובע כי הוא קיבל כספים ממוכר הנכסים ללקוחות שהביא הנתבע בגין שירותיו למוכר הנכסים במסגרת שיפוץ הנכסים, נטענה לראשונה בחקירה הנגדית. אין לה זכר בתצהיר העדות של התובע והתובע גם לא הציג ראיות לתמיכת גרסה זו. אין בכך ללמד כי התובע קיבל כספים מהלקוחות מהם זכאי הנתבע למחצית. התובע העיד באופן מפורש "לא היו שום הכנסות מהלקוחות האלה. הלקוחות האלה לא נתנו לי כסף" (עמ' 28 שו' 23). עדותו לא נסתרה. לנתבע הייתה גישה ללקוחות והיה בידו להביאם לעדות או לפעול לקבלת אסמכתא על תשלום כספים מהם. הנתבע בחר שלא לעשות כן, ובכך לא השכיל לעמוד בנטל המוטל עליו להוכחת תשלום הלקוחות כספים לתובע וזכאותו למחציתם.

הפניית הנתבעים לנספחים 21-22 לתצהירם, אין בהם להועיל לנתבע. בתכתובת הדוא"ל נספח 21 לתצהיר הנתבעים, הנתבע (ולא התובע) מפנה לסעיף 38 לא ידוע ומציין על יסוד סעיף עלום זה שהתובע מקבל מכל נכס ושיפוץ 5 ,000 $. ספח 22 לתצהיר הנתבעים המוצג כאישור לכאורה של התובע במסגרת תביעה שהתובע הגיש נגד שותפו בארה"ב ל קבלת 5,000 $ מכל נכס, לא הוגש. התביעה שנטען שהתובע הגיש בארה"ב לא הוגשה כראייה . המסמך אליו מפנה הנתבע חלקי. אין חתימה של התובע עליו ועל יסודו לא ניתן לקבוע כי התובע קיבל כספים מהלקוחות שהנתבע הביא.

למען שלמות התמונה אוסיף כי בעדות התובע שהוא קיבל 5,000$ ממוכר הנכסים בגין שירותיו בנוגע לשיפוץ הנכסים, אין לראות "הודאה והדחה" המטילה על התובע (כנתבע בתביעה שכנגד) את הנטל להוכיח את מקור הכספים שקיבל. לבד מכך שהנתבע לא טען לכך, טענה מסוג הודאה והדחה מחייבת שהתובע יודה בכל העובדות הנטענות על ידי הנתבע (התובע שכנגד) כשבצידה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של הנתבע (ראו; ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143 (1984)). התובע אינו מודה בכל העובדות המקימות לנתבע זכות לקבלת הכספים. התובע מודה בזכאות הנתבע למחצית הרווחים מהעסקאות , ולא בהכנסות שיקבל מהעסקאות ללא קשר לרווחים כטענת הנתבע וטוען שלא היו רווחים ולא קיבל כספים מהלקוחות.

מכל האמור, דין התביעה לקבלת הוצאות פרסום וכנסים וחוב "עמלות" (סעיפים 68(ד) ו-68(ו) לכתב התביעה שכנגד להידחות.

התביעה שכנגד - סכום ביניים

מכל המקובץ על התובע לשלם לנתבע בגין סעיף "שונות" שהופחת בטבלה שהציג התובע סך של 46,622 ₪ למועד הגשת התביעה שכנגד . את יתר רכיבי התביעה שכנגד, ובהם פיצויים בגין נזק לא ממוני, יש לדחות.

התביעה בגין פרסום לשון הרע

התובע מפנה לתגוביות שפרסמו הנתבעים לגביו וטוען שמדובר בפרסומי לשון הרע;

נתבעת 1-
פרסום מיום 29.8.2016 בדף הפייסבוק של התובע:
תחשבו טוב עם מי יש לכם עסק... מי שרוצה יכול להתקשר אלי לכתוב לי בדף הפייס ואני יסביר do not know what you found you bought you really want to know MysaYaya הכל I will tell you probably not a good man we are a manipulative liar international.

פרסום חוזר ביום 9.11.2016 שעה 13:33:
תחשבו טוב טוב עם מי יש לכם עסק.... מי שרוצה יכול להתקשר אלי לכתוב לי בדף הפייס ואני יסביר הכול do not know what you will fund you bought but you really want to know Mysa Yaya I will tell you probably not a good man we are a manipulative liar International

פרסום בפייסבוק מיום 11.11.2016 שעה 16:34 במסגרת תגובה:
Stay away. worst experience ever! Unethical and unprofessional. Do not ever buy a property with them as the listing agent. They will strong arm you, threaten extortion and then try and steal your money. Most unprofessional outfit I have ever seen

פרסום בפייסבוק במסגרת תגובה מיום 9.11.2016 שעה 05:46:

חברת פארי מי שרוצה פרטים מוזמן לכתוב לי!!! לפני שיקנה דירה ויתחרט.
Paddy company who wants information are welcome to write to me!!! Prior to buy an apartment and regret.

פרסום בפייסבוק של תמונות הדמות "כעס" מהסרט "הקול בראש" במסגרת תגובה ביום 7.11.2016 שעה 21:34 ובמסגרת תגובה ביום 7.11.2016 שעה 21:35.

פרסום בפייסבוק ביום 22.1.2017 שעה 19:58 במסגרת תגובה: Leer dog

פרסום בפייסבוק ב יום 29.10.2016 שעה 13:17 במסגרת תגובה:
בבקשה לכתוב לי בפרטי יש לי הרבה להגיד.... לא לקנות!!!!!

פרסום בפייסבוק ב יום 9.11.2016 שעה 13:34 במסגרת תגובה:

do not know what you will fund you bought but you really want to know Mysa Yaya I will tell you probably not a good man we are a manipulative liar International

פרסום בפייסבוק ביום 12.11.2016 שעה 16:13 במסגרת תגובה: Pak you

פרסום בפייסבוק ביום 5.12.2016, במסגרת ביקורת על התובע כעסק:
לא לקנות מימנו שום נכס הוא גנב שקרן מניפולטיבי..... מי שרוצה לדעת שיכתוב לי בפרטי....מקווה שאלוהים שלם לו לפני בתי המשפט...היום הזה קרוב!!! אדון יאיא זבל שקרן רמאי גנב מניפולטיבי לא לקנות מימנו שום נכס !!!!!!!!!!!

פרסום בפייסבוק ב יום 26.11.2016 שעה 8:19 במסגרת תגובה :
הוא בן ז.... נוכל לא לקנות מyaya מנוול שקרן שאלוהים ישלם לו!!!

פרסום בפייסבוק ב יום 26.11.2016 שעה 8:14 במסגרת תגוובה:
לא לקנות מyaya נוכל!!!!! אני אחריך אלוהים יגמור אותך!!!!

פרסום בפייסבוק ביום 26.11.2016 שעה 8:12 במסגרת תגובה:
בשום אופן לא לקנות מ.... yayaנוכל גנב מדבר יפה מסוכן לכסף שלך לא לקנות!!!!! כבל שקרן שאלוהים ישלם לך אמן!!!!! אני ירדוף אחריך עד סוף העולם (פרצופי אימוג'י) !!!! מפלצת

הודעת ווטסאפ שהנתבעת שלחה לבת הזוג לשעבר של התובע:

כל הזמן משקר מצטערת נוכל אמיתי.
כבר אמרתי ליאיר שאני לא יעזוב אותו שאני מוכנה לתת לו לסבול.
בחיים לא נתקלתי באדם רע, אוגואיסט כמו יאיר
בקיצור אני מתכוונת כמו שאמרתי לו להגיד את זה כולם.

נתבע 2
פרסום בפייסבוק מיום 31.1.2017, במסגרת ביקורת על התובע כעסק:

שימו לב! אל תפלו ב"קסם" האישי
נוכל בכול רמ"ח אבריו יציע לכם עסקת חלומות .
בפועל ישתמש בכספכם למרות שיספר לכם שיקבל את חלקו רק עם תרוויחו
אנחנו מס' רב של לקוחות שנפלו בפח
ניתן לדבר איתי אישית בטל 3050-551131
ניתן גם ליראות את יאיר בסיפוריו ביו- טיוב ולרשום portalress הוא מחפש רק את התמימים.
ושתתחילו לשאול שאלות יגיד הבחור שלא נותן יותר שירות
כשתבקשו המלצה יחבר אתכם עם החתן שלו כאלו מדובר בלקוח מין המניין.

נתבע 3
פנייה בהודעה באמצעות "פייסבוק" ביום 24.1.2017 אל בתו של התובע:

"ילדה קקה מפונקת...
שאבא שלך הנוכל גנב מאיתנו...
אני מכירה אותו עוד לפני שנולדת... בטוחה שאמר לך ולאחיותיי לא לדבר איתי... זה לא יעזור לכם!!!! בכלל תגידי לגנב מנוול הזה שיחזיר להן... וגם לשאר האנשים שהוא רימה... אני מאחלת לו שכל הכסף של אבא שלך ילך לו לתרופות..."
"כמו שהוא נתן לבן שלי ועוד... אנשים לסבול לא לישון בלילה אותם לא תשנו עם הוא גבר שיפגוש אותי... יש בתי משפט יש חוק ויש את אלוהים!" .

(ההדגשות לא במקור; השגיאות במקור - א.ב.)

התובע מפנה עוד לפניות בדוא"ל של נתבעים 1-2 אליו ולפניית נתבע 3 לבתו וטוען שתוכנם כולל איומים כלפיו וכלפי משפחת ו באמירות - יש לך בדיוק שעה על השעון להתקשר אלי.... במידה ותבחר לא נכון אני יפנה לבנות שלך לדרוש את הכסף....נישאר בסביבה הקרובה שלהן ולכן אני לא צופה בעיה של תזרים" (דוא"ל של נתבע 2 לתובע מיום 18.5.2016); אנחנו מחפשים אותך בנרות ושתדע שבחיים רק הר והר לא נפגשים, אנשים תמיד הפגשו (דוא"ל של נתבע 2 לתובע מיום 6.10.2016); הר והר לא נפגשים אבל אני יפגוש אותך זה לא היה סימפטי בכלל (דוא"ל של הנתבעת לתובע מיום 18.5.2016) " זה לא איומים זה יבוצע! ... זה יעלה לך ביותר, לא רק אלוהים ישלם לך... תקבל מכה חזקה מאוד. "הילדים שלך ישמעו ממני עוד השבוע, המחותנים שלך הנשים שלך... הנזק שאתה גרמתה לו אני יגרום לך שבעתיים לא מחכה לבתי משפט כי אתה אפס... (דוא"ל של נתבעת 1 לתובע מיום 25.8.2016); כמו שהוא נתן לבן שלי ועוד... אנשים לסבול לא לישון בלילה אותם לא תשנו עם הוא גבר שיפגוש אותי... יש בתי משפט יש חוק ויש את אלוהים ( פניית נתבע 3 בפייסבוק לבתו של התובע).
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") משקף את הצורך לאיזון עדין בין זכויות אדם מרכזיות במשטר דמוקרטי: זכות היסוד לשם טוב מזה, וזכות היסוד לחופש הביטוי מזה (ראו; ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו , 4.8.2008) (להלן:" ענין שרנסקי").

תביעה המוגשת בעילה מכוח חוק איסור לשון הרע, יש לבחון על פי ארבעת השלבים שהותוו בפסיקה. בשלב הראשון תיבחן השאלה האם הביטוי שבגינו הוגשה התביעה מהווה "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו לפי סעיף 2 לחוק. אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא בו נבחנת תחולת ההגנות השונות על הפרסום לפי סעיף 13 ("פרסומים מותרים"), סעיף 14 ("הגנת אמת בפרסום") וסעיף 15 ("הגנת תום לב") לחוק. אם הפרסום אינו נהנה מהגנות החוק, אז עוברים לבחינת הסעדים (ראו; ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם בנבו, 8.2.2012) (להלן: " עניין אילנה דיין"). במקרה זה אין מחלוקת כי הפרסומים מושא התביעה פורסמו על ידי מי מהנתבעים. המחלוקת עניינה בשאלה האם הפרסום עולה כדי לשון הרע, במובנו של חוק איסור לשון הרע והאם עומדים לנתבעים הגנות החוק.

בעניין שרנסקי נקבע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול לפגוע בנכס היקר ביותר לאדם - שמו הטוב וכבודו כאדם בעיני עצמו ובעיני זולתו. היא ביטוי העלול להכתים את אישיותו בעיני הזולת, ולפגוע בביטחונו הפנימי גם כלפי עצמו. היא דבר העלול להרוס במחי יד, וכהרף עין, שם טוב שנבנה ועוצב במשך שנים רבות באופן שלא ניתן להחזירו לקדמותו, וכל פיצוי כספי לא ייטיב באופן אמיתי את הנזק שנגרם. פגיעתה של הדיבה רעה לא רק כלפי מושא לשון הרע עצמו, אלא גם כלפי סביבתו הקרובה - משפחתו, ילדיו וידידיו. היא עלולה לפגוע קשות בנפש האדם, וכן בעיסוקו ובמעמדו החברתי והכלכלי. היא עלולה לפגוע פגיעה ללא תקנה בטעם חייו ובאיכות חייו".

המבחן לקיומו של לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי. אין הכרח כי האדם יושפל או יבוזה בפועל. די בכך שהפרסום היה עלול להביא לתוצאה שכזו. על בית המשפט לבחון איזו משמעות היה האדם הסביר מייחס לפרסום. בחינה זו תעשה תוך בחינת הפרסום בכללותו ומשמעות הפרסום. לא רק על סמך המילים המדויקות, אלא גם אל מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום (ראו "עניין אילנה דיין" (פסקה 84); כב' השופטת א' פרוקצ'יה בעניין רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (פורסם בנבו, 12.11.2006) (להלן: " עניין בן גביר"); הנשיא א' ברק ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון לוני הרציקוביץ', נח(3) 558 (2004) (להלן: "עניין הרציקוביץ'").
כינוי התובע והצגתו בפרסומים של הנתבעת כאדם רע, מניפולטיבי, גנב, רמאי, נוכל ושקרן בינלאומי ; אזהרת הציבור בפרסומי נתבעים 1 ו-2 מפני התובע כמי שינסה לגנוב את כספו והזמנה לקבלת מידע נוסף ב'פרטי' (הפרסומים מיום 29.8.16, 9.11.16 שני פרסומים, 11.11.16, 5.12.16, 26.11.16 והמסרון של הנתבעת) ; הצגת נתבע 2 את התובע כנוכל המפיל לקוחות בפח ונתבע 3 את התובע כנוכל וגנב - לא יכול להיות חולק, על פי המבחן האובייקטיבי של האדם הסביר, שמדובר בפרסומים מבישים, מבזים העלולים לפגוע התובע ובמשלח ידו ומהווים לשון הרע כמשמעותו בחוק.

"פרסום" בגדר סעיף 2(א) לחוק כולל ציור ודמות, אולם בתמונת הדמות "כעס" מהסרט "קול בראש", תמונה המביעה כעס ורוגז - לא ניתן במבחן האדם הסביר לראות בה כפרסום החוסה תחת הגדרת לשון הרע על פי החוק. שימוש הנתבעת במילים Leer dog ו- Pak you וזבל כמו גם הכינוי שכונתה בתו של התובע בפניית נתבע 3 אליה, אינם רא ויים ואולם על אף שאת הנפש מהשימוש בהם , אין לראות בהם כשלעצמם לשון הרע, כמשמעותו בחוק.

אמנם הפרסומים (למעט מסרון אחד של הנתבעת לבת הזוג של התובע) נעשו במרחב הווירטואלי, לגביהם נקודת האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב נוטה לעברו של חופש הביטוי (ראו; רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי טי. סי [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ"ד סג(3) 664 (2010)). אולם גם במרחב הווירטואלי אין להתיר פרסומים מכפישים כפי שפורסמו ביחס לתובע, בבחינת התרת הרסן.

האם עומדות לנתבעים הגנות החוק

הנתבעים טוענים בכתב ההגנה להגנת "אמת דיברתי" ולחלופין לקיומה של הגנת תום הלב בהתאם לסעיפים 15(2) ו-15(3) לחוק. בסיכומים הורחבה היריעה ונטען להגנת סעיף 15(4) לחוק. אקדים ואומר, הנתבעים לא השכילו להוכיח הגנות אלה. נתבע 3 לא העיד, תצהירו הוצא משלא התייצב לחקירה על תצהירו וכמוהו כמי שלא הוכיח הגנה מפני פרסום לשון הרע שפרסם.

סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש" .

הגנת 'אמת הפרסום' מחייבת הוכחת שני יסודות מצטברים: האחד; שהפרסום היה אמת במועד הפרסום . השני; שהיה בפרסום עניין ציבורי. הנטל על הטוען זאת מוטל על הנתבע (ראו; "עניין אילנה דיין"). לעניין אמיתות הפרסום, מדובר ביסוד עובדתי בעיקרו ועניינו התאמה בין תוכנו של הפרסום למציאות העובדתית האובייקטיבית. אין דרישה לזהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום ודי בכך שהפרסום היה אמת לפי משמעותם הכללית של הדברים (ראו; ע"א 10281/03 אריה קורן נ' עמינדב ארגוב (פורסם בנבו , 12.12.2006) (להלן:"עניין ארגוב")). שאלת קיומו של "עניין ציבורי", לעומת זאת, היא שאלה ערכית הבוחנת על פי "מבחן התועלת" שהותווה בפסיקה ועניינו בשאלה האם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרת פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע. שאלה זו מושפעת ממדיניות שיפוטית, ועניינה הוא נורמטיבי, בעל מימד אובייקטיבי, הנבחן על רקע נסיבות המקרה (ראו; "עניין שרנסקי"; "עניין ארגוב"; "עניין בן גביר")).

גם אם יש אניח שיש עניין ציבורי ותועלת חברתית וציבורית בפרסום הנוגע להתנהלות התובע, כמי שמשמש כנציג משקיעים ברכישת נדל"ן בחו"ל והשכרתו, הצגת התובע כמניפולטיבי, גנב, רמאי, נוכל ושקרן בינלאומי וכמי שמפיל לקוחות בפח ואזהרה מפניו כמי שעלול לגנוב את כספם, אינה חוסה תחת הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק מש הנתבעים, לאחר בחינת הראיות, אינם עומדים בנטל להוכיח שמדובר בפרסום שהוא אמת על פי המשמעות הכללית של הדברים ובפרסום שתוכנו ומשמעותו תואמים את המציאות העובדתית שהוכחה.

מדובר בהתבטאויות המייחסות לתובע מעשים לא חוקיים, לגביהם הנטל להוכחת אמיתות הפרסום הוא נטל מוגבר (ראו; "עניין הרצקוביץ"; דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פ"ד נב(3)1 (1998); ע"א 9462/04 מוקדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד ס(4) 13 ( 2005)). בנטל זה אין הנתבעים עומדים.

חיוב התובע להשיב לנתבע סך של 13,254 $ בגין הוצאות שהופחתו מיתרת הכספים להם היה הנתבע זכאי בגין השכרת הנכס בהיעדר אסמכתאות, אין בו ללמד שמדובר במי שניתן להציגו כגנב ונוכל בינלאומי ה מפיל לקוחות בפח ועלול לגנוב את כספם. הנתבעים לא הציגו תשתית ראייתית להתנהלות כזו מצד התובע כלפי הנתבע וכלפי משקיעים אחרים. על עדות נתבע 2 בנוגע להתנהלות התובע כלפי הנתבע, יש קושי להסתמך. לפרסומו "אנחנו מס' רב של לקוחות שנפלו בפח" לא הוצגו ראיות; חקירת הנתבעת העלתה שעדותה בנוגע להתנהלות התובע, היא עדות שמועה ו נתבע 3 כלל לא העיד.

אשר להגנת תום הלב; סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע: " במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;
הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות".
הנתבעים אינם משכילים להוכיח התקיימות אילו מהגנות אלה.

טענת הנתבעים להגנת "הבעת דעה" שבסעיף 15(ד) לחוק, נטענת לראשונה בסיכומים, ואין להידרש לה מטעם זה. בכתב ההגנה טענו הנתבעים לקיו מה של חובה מוסרית, חברתית וחוקית להזהיר את הציבור מפני הונאות התובע במטרה להגן עליהם מפני תרגיל עוקץ אותו חוו בהתאם ל סעיף 15(2) לחוק וכן שהפרסום נועד להגן על עניין אישי כשר של הנתבע וקהל הלקוחות הפוטנציאליים במובנו של סעיף 15(3) לחוק.

למעלה מזה, תוכן הפרסומים בהם עסקינן רחוקים מלהיות הבעת דיעה. פרסום המהווה הבעת דעה עניינו באמירות בעלות יסוד סובייקטיבי, המתארות עמדה אישית של המפרסם בנוגע למצב דברים מסוים ולא בקביעת עובדה . המבחן הוא אובייקטיבי תוך הבאת ההקשר שבו נאמרו או נכתבו הדברים (ראו; "עניין בן גביר"; ע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי (פורסם בנבו, (27.7.2011); ע"א 323/98 אריאל שרון נ' בנזמין, פ"ד נו(3) 245 (2002)). האופן בו הוצג התובע בפרסומים מושא התביעה, במשקפי האדם הסביר, אינו הבעת דעה ואינו בבחינת ביקורת על שירות שניתן, אלא פרסום הנחזה להיות פרסום של עובדות המשקפות מציאות אובייקטיבית שאינו חוסה תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק. הנתבעים לא סיפרו את חוויות הנתבע, אלא שהתובע הוא נו כל, רמאי ושקרן בן לאומי המפיל לקוחות בפח ועלול לגנוב את כספם וקיימים מספר לקוחות שנפגעו ממנו . מדובר בדברים המתייחסים לגופו של אדם (אד - הומינם) ולא לגופם של דברים הנטענים כעובדה, ולא כ הבעת דעה.

אינני סבורה שניתן לראות בפרסומים כחוסים תחת הגנת סעיפים 15(2), 15(3) לחוק. הנתבעים לא הוכיחו קיומה של חובה חוקית, מוסרית או חברתית בפרסום ללקוחות פוטנציאליים, לבתו של התובע ובת זוגו לשעבר או שהפרסום נועד להגן על עניין אישי שלהם או של ציבור הלקוחות הפוטנציאליים. ספק בעיניי אם לתכלית זו נועדו הפרסומים. תוכן הפרסומים וההתכתבויות שהוצגו במצורף לתצהירי הנתבעים, מלמד כי אלה נועדו להפעיל לחץ על התובע להשיב את כספי רכישת הנכס (שאותה עת טרם נמכר).

ואולם, גם אילו היו מתקיימים יסודות סעיפים 15(2) ו-15(3) לחוק אלה ואף בהתעלם מכך שהגנת סעיף 15(4) לחוק לא נטענה בכתב ההגנה, לא התקיימה דרישת תום הלב והסבירות בפרסומים ובכך די של א לחסות תחת הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק.

בבסיס הגנת סעיף 15 ל חוק איסור לשון הרע עומדת דרישת תום הלב וסבירות הפרסום . פרסום באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, שלא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין, מקים על פי סעיף 16(א) לחוק חזקה בדבר תום לב. סעיף 16(ב) לחוק קובע חזקה הפוכה להיעדר תום לב, אם מתקיימת בפרסום אחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה שלו כדלקמן: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת, והוא לא האמין באמיתותו; (2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא, אם לא; (3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".

אלמנט הסבירות מהווה, אפוא, יסוד דומיננטי בפן החיובי ובפן השלילי, של חזקת תום הלב על פי סעיף 16 לחוק. בפן החיובי של חזקת תום הלב יש לבחון באופן אובייקטיבי אם הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות המקרה , שאז חזקה שנתקיים במפרסם תום לב, אלא אם הוכח אחרת. בפן השלילי של החזקה, נדרש לבחון במבחן משולב, אובייקטיבי ועובדתי, האם המפרסם התכוון לפגוע במידה הגדולה מן הסביר להגנת הערכים המוגנים על ידי הגנת תום הלב. בשני הפנים, הסבירות היא ענין נורמטיבי-ערכי, הבנוי על מכלול נסיבות המקרה תוך איזון בין ערכים חברתיים שונים שבהשתלבותם ובהחלתם היחסית מתגבש סדר חברתי ראוי (ראו; " עניין שרנסקי" ודעת הרב של כב' השופטת פרוקצ'יה ב "עניין בן גביר").

במקרה זה הפרסומים המכפישים חרגו מהסביר, הם אינם מקיימים את הפן החיובי של חזקת תום הלב בסעיף 16(א) לחוק ויש בהם לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה לערכים המוגנים ו בכך מתקיים הפן השלילי של חזקת תום הלב במובנו של סעיף 16(ב)(3) לחוק.
פסקי הדין אליו מפנים הנתבעים בסיכומים אין בהם לשנות מסקנה זו. פסק הדין בעניין ע"א 32 3/98 שרון נ' בנזימן עסק בהגנת הבעת דעה (שלא נטענה בכתב ההגנה ולא התקיימה כאן) ובאותו מקרה נמצא כי הפרסום נעשה בתום לב ולא חרג מהסביר. בעניין ע"א 1104/00 אפל נ' חסון לא נדונו הגנות החוק ובעניין בר"ע (מחוזי-חי) 850/06 רמי מור עניינו בחשיפת זהות גולש אנונימי.

תביעת השתקה -האמנם?

הנתבעים טוענים שתביעת התובע אינה אלא תביעת השתקה שהוגשה טקטית ראשונה בניסיון להקדים את הנתבע, על רקע דריש תו לקבלת כספו. בסיכומים נטען לראשונה ש מדובר בתביעת השתקה נגד מי שמותח ביקורת ומי שעומד על זכותו הלגיטימית לקיים דיון ציבורי. אינני מקבלת את הטענה.

תביעת "השתקה" (SLAPP-Strategic Lawsuit Against Public Participation) מתייחסת למצב בו מוגשת תביעה אזרחית נגד פרט או נגד קבוצה, על רקע פעילות ציבורית שהם מנהלים, בידי גוף חזק יותר במטרה להפעיל לחץ על הנתבעים ובכך ליצור 'אפקט מצנן' שיביא להשתקת הפעילות של הנתבעים ושל אחרים. בעניין ע"א (מח-ת"א) 15267-09-17 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו (פורסם בנבו, 28.1.2018) פורטו המאפיינים לסיווג תביעה כתביעת השתקה, תוך שנקבע כי החוק הישראלי אינו מכיר במושג 'תביעת השתקה' ואינו מונע הגשת תביעה הכוללת מאפיינים של תביעה כזו. כך או כך בענייננו לא מתקיימים המאפיינים לתביעת השתקה במטרה להשתיק דיון ציבורי. לא קיימים פערי כוחות גדולים בין התובע ובין הנתבעים והסכום הנתבע אינו חורג מתקרת הפיצויים ללא הוכחת הנזק הקבועה בחוק איסור לשון הרע.

הפיצוי
פיצוי בגין לשון הרע נועד לפצות את הנפגע על הפגיעה בשמו הטוב, לפצות על העוולה ולתקן את העוול שנגרם לנפגע. בפסיקת הפיצוי יש להתחשב, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית, כל מקרה לנסיבותיו. אין לקבוע "תעריפים" ובכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. התנהגותו של המזיק, אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך למשל התנצלות על דברי לשון הרע - עשויה להקטין הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים ומנגד מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בביהמ"ש להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק ובכך להגביר את פיצוי לו יהיה זכאי" (ראו; רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף (פורסם בנבו, 14.8.2001); עניין שרנסקי)).

במקרה זה מדובר במספר פרסומים בעלי תכנים מכפישים שאינם חוסים תחת הגנות החוק. לתוכן הפרסומים של הנתבעת בפייסבוק נרטיב חוזר והם פורסמו באותו אופן ומקום ובסמיכות זמנים וניתן לראות בהם שלושה (3) פרסומים (פרסום אחד ביחס לפרסומים מיום 29.8.16 ומיום 9.11.16; פרסום אחד בפרסומים מיום 11.11.16, 9.11.16 ו- 29.10.16 ופרסום אחד בפרסומים מיום 5.12 ובשני הפרסומים מיום 26.11.16 ) (ראו; ת"א) 14264-11-14 כנפו נ' גינזבורסקי (פורסם בנבו, 4.1.2018)). ערעור על פסק הדין נדחה). פרסום מכפיש נוסף של הנתבעת, שאינו חוסה תחת הגנות החוק, יש במסרון לבת הזוג לשעבר של התובע ; לנתבע פרסום מכפיש אחד בדף הפייסבוק של התובע ולנתבע 3 פרסום מכפיש אחד בפייסבוק של בתו של התובע.

התובע לא מצביע על כמות האנשים שנחשפו לפרסומים בפייסבוק , פרט לבתו ולבת הזוג לשעבר בפרסומים הייעודיים אליהן. אין בפי התובע טענה לכך שהפרסומים גררו תגובות ולנזקים שנגרמו לו כפועל יוצא מכך. אין גם טענה שהפרסומים בפייסבוק עדיין קיימים.

הראיות מלמדות כי בתקופת הפרסומים בשנת 2016 הנתבעים איבדו את אמונם בתובע, חששו לכספו של הנתבע וסברו שהתובע רימה את הנתבע ונטל את כספו . הנתבעת פנתה לתובע בשלהי שנת 2015, בשמו של הנתבע לקבלת מידע, אסמכתאות ואת הכספים ומהתכתובת שצורפה לתצהירה עולה שהמענה שקיבלה לא הניח את דעתה ו תסכולה מהתנהלות התובע ניכר (ראו; נספחים 36 לתצהיר הנתבעים) . הנכס טרם נמכר, הנתבע לא קיבל כספים ולמרות שנעשו פניות חוזרות לתובע לקבלת הכספים, התובע העביר את הכספים ביתרת החשבון לנתבע בסך של כ-3,800 $ רק בשנת 2017. ה תובע אישר שהנתבעת פנתה אליו בבקשה להשיב את הכספים לבנה ושהוא סירב (עמ' 34 שו' 25-30).

אין בכך להצדיק את ההתבטאויות המכפישות ואת האופן בו הוצג התובע בפרסומי הנתבעים ו אין לתת הכשר לפרסומים כאלה, הגם שנמצא שעל התובע לשלם לנתבע כספים. הנתבעים טוענים בסיכומים כי תגוביות הן אמצעי מקובל להבעת דעה שמטרה מניעת עשיית מעשים פליליים ונוכלות. אין זה המקרה. אין לעודד שימוש מכפיש המציג אדם כנוכל, גנב ורמאי בינלאומי בתגוביות או בפרסום בדרך אחרת, כאשר אין זו המציאות העובדתית המוכחת ואין לתמרץ הפעלת לחץ בדרך של פרסום שלילי.

במקרה זה נתתי דעתי לתוכן הפרסומים ונסיבותיהם; לכמות הפרסומים לצד היותם חזרה על הדברים בפרק זמן סמוך ; לכך שלא הוכח היקף תפוצה נרחב של הפרסומים ולמבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת שיעור הפיצוי והחלתם בנסיבות המקרה וכן לאמות המידה הנוהגות בפסיקה במקרים אחרים. לאחר בחינת מכלול השיקולים, הנסיבות הרלוונטיות וטענות הצדדים ובראי אמות המידה הנוהגות בפסיקה, מצאתי להעמיד את גובה הפיצוי שייפסק לתובע על סכום כולל של 25,000 ₪ ולחלקו בין הנתבעים כדלקמן: נתבעת 1 - סך של 15,000 ₪ וכל אחד מנתבעים 2 ו-3 סך של 5,000 ₪.

סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת בחלקה כך שישולם לו סך של 25,000 ₪, בהתאם לחלוקה המפורטת לעיל.
התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה כך שהתובע ישלם לנתבע סך של 46,622 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (17.4.2018) ועד לתשלום המלא בפועל.
הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין.

בשים לב לתוצאה שהגעתי ו לפער הממשי בין סכום התביעה לסכומים שפסקתי בשתי התביעות והתביעה שכנגד בעיקר, אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו, באגרה ובשכר טרחת עורכי דינו.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.