הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 13643-06-17

לפני כבוד השופט אריאל צימרמן

התובע:

פלוני

נגד

הנתבעת:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

בשם התובע: עו"ד עמית ביר ועו"ד אבשלום מחיוט
בשם הנתבעת: עו"ד ניסן גיצה

פסק דין

תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, ברכב שבו נהג, ושביטחה הנתבעת בביטוח חובה. אין מחלוקת בדבר קיומה של חבות וכיסוי ביטוחי תקף. המחלוקת נסבה על גובה הנזק בלבד.

רקע

1. התובע, יליד 1.1.1988, נפגע בתאונת דרכים ביום 5.3.2015, בהיותו כבן 27, עת נהג ברכב שהנתבעת היא מבטחתו, ונפגע מאחור. לאחר התאונה, כך דו"ח מד"א (ת/2) התהלך במקום דקות אחדות, אך התיישב, דיווח לאנשי הצוות על כאבים וחולשה ברגל שמאל, שאז פונה לבית החולים לניאדו להמשך בדיקות. בקבלתו למיון מסר על כאבים בחלק אחורי של הצוואר ובגב מותני. בבדיקה לא נמצא חסר נוירולוגי ובצילום עמוד שדרה צווארי ומותני לא נצפה שבר. שוחרר עם אבחנה של פגיעת פלקציה וכאב בעמוד שדרה ובגב, למנוחה בביתו לשלושה ימים, תרופות נגד כאבים לפי הצורך, ולמעקב אורטופד לפי הצורך.

2. התביעה שהגיש התובע לבית משפט זה כשנתיים לאחר התאונה, והועברה בשלב מסוים לטיפולי, יסודה בהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). בתביעתו הלין התובע, שהיה אז לטענתו סטודנט להנדסת מכונות (ומאז השלים חוק לימודיו ועובד במקצועו), בעיקר על כאבים ופגיעה בעמוד השדרה המותני, המקרינים גם לרגלו השמאלית, ועל הגבלות שמהן הוא סבל חרף טיפולים בקופת החולים. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע על פי החוק והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

3. הצדדים הסכימו על מינויו של מומחה מוסכם בתחום האורתופדי, הוא פרופ' מיכאל סודרי (להלן: המומחה). בחוות דעתו מיום 8.11.2018, עמד המומחה על פרטי התאונה, כמו גם תאונה קודמת משנת 2011, על ביקורי התובע אצל רופאים כפי שהובאו לפניו (בסמוך לתאונה, ביום 2.4.2016, ובסמוך לפני הגשת התביעה), כמו גם על בדיקת CT מותני שבה הודגמו בלט מינימלי במיקום בעמוד השדרה 4-5 L ובקע דיסקלי ניכר במיקום 1 S - 5L עם לחץ על השק התקלי. בבדיקת רנטגן מעודכנת של עמוד שדרה מותני שנערכה לתובע כבקשת המומחה, נמצא מבנה חוליות ומרווחים בין חולייתיים תקינים. בבדיקה הקלינית של עמוד השדרה המותני שערך מצא המומחה תנועתיות כיפוף מעט מוגבלת, ללא חסר נוירולוגי או גירוי רדיקולרי. מסקנתו: נכות צמיתה של 10% בעמוד השדרה המותני, זאת כהוראת ס' 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, המשמשות גם לעניין כאן (להלן: תקנות הביטוח הלאומי). נכות זו, נמצא, יש לייחס במלואה לתאונה מושא ההליך, ולא לקודמתה. כן קבע המומחה נכות זמנית של 100% מיום 5.3.15 ועד יום 31.3.15, ושל 20% מיום 1.4.15 עד יום 31.5.15.

4. בהמשך לחוות דעת המומחה הגישו הצדדים תחשיבי נזק, ועליהם באה הצעת המותב שדן אז בהליך לסיום ההליך בהסכמה, עניין שלא נסתייע. לאחר שההליך הועבר לטיפולי הגישו הצדדים ראיותיהם (שנתקבצו באופן הדרגתי והצריכו תוספות והשלמות אחדות), את תצהירי התובע, זוגתו, וגורם האמון על העסקתו, ומנגד דו"ח חוקר שבא ללמד לשיטת הנתבעת על פעילותו נטולת המגבלות של התובע מאז התאונה. המומחה והמצהירים נחקרו, ב"כ הצדדים סיכמו, תוך שלאחר סיכומים נדרשו הצדדים להשלמות שונות של מסמכים שנשמטו והתובע אף הוסיף טענה באשר להיתר שקיבל להשתמש בקנאביס רפואי להקלת כאביו, והציע כי הנושא ייכלל במניין הנזקים או כי המומחה יידרש לזיקת הצורך בשימוש בסם לתאונה.

דיון

טיב הפגיעה והנכות הרפואית

5. המומחה קבע נכות צמיתה של 10% בעמוד שדרה מותני, הנסמך על סעיף 35(ב)(1) לתקנות הביטוח הלאומי "מותאם". התובע מבקש כי תאומץ עמדת המומחה לעניין הנכות הצמיתה, ומוסיף כי מחקירת המומחה עולה כי סביר שמצבו של התובע יחריף עם הזמן; הנתבעת גורסת כי יש להעמיד את הנכות בשיעור של 5% לכל היותר. מראש יוער כי בפועל, למחלוקת האמורה אין השפעה מכרעת על תוצאת ההליך, שעה שעיקר כאן הוא אובדן כושר ההשתכרות, אשר חרף זיקתו כמובן לנכות התפקודית ובתורה לנכות הרפואית, הוא נתון העומד בפני עצמו, ובעניינו של התובע ממילא יש לקובעו בחישוב גלובלי. עם זאת, בהינתן הזיקה, גם אם החלקית, בין הנתונים האמורים, נלבן את טיעוני הצדדים.

6. נפתח בגישת הנתבעת, שהרי היא המסתייגת מעמדת המומחה. אם ננסה לסכם את עיקרי טענותיה, המבוארות בהרחבה בסיכומיה: המומחה בחר להסמיך את קביעתו על הוראת סעיף 35(1) לתקנות הביטוח הלאומי ("מחלות העצמות והפרקים"–"ארטריטיס רבמטואידית"), בעוד שלשיטת הנתבעת, הסעיף המתאים והספציפי יותר הוא דווקא 37(7) ("הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני"). אילו היה המומחה פונה דווקא לנתיב סעיף 37, היה הוא מסתפק באחוז נכות "מותאם" של 5%, בשים לב לכך שהפגיעה בתובע מוגבלת לאחד מתוך ששה מישורי התנועה של עמוד השדרה המותני, ובאין ממצא של הקרנה (סיאטיקה) לרגל. כן גורסת הנתבעת כי בכל מקרה, בהתאם לכל אחד מן הסעיפים, היה להתאים את אחוז הנכות ל-5% לכל היותר. זאת, אל מול פני הראיות שהציגה למומחה בחקירתו, בפרט באשר להתייצבות התובע לעבודתו מרובת השעות ללא חריגים כמעט, ויכולתו המשתקפת בתמונות התובע לביצוע פעילויות מאמצות, ונכונותו להסכים לכך שבבדיקתו שלו את התובע מצא הגבלה "קלה עד קלה מאד" (עמ' 5, ש' 1 לפרוטוקול). את טעמי המומחה להיוותרותו עם הקביעה של 10% נכות צמיתה מבקשת הנתבעת לדחות. לחלופין, סבורה היא כי היא על התובע היה לפנות לביצוע ניתוח פשוט, שכדברי המומחה "יכול להיות שהיה פותר לו 90% מהבעיות שלו" (עמ' 9, ש' 29 לפרוטוקול), ומשלא עשה כן, לא עמד בחובת הקטנת הנזק. זהו אפוא מן המקרים החריגים שבהם על בית המשפט לסטות מעמדת המומחה, כך הנתבעת.

7. התובע מנגד אינו גורס כמובן שיש לסטות כלפי מטה מקביעת המומחה. אין כל פסול, כך התובע, בשימוש המומחה בסעיף 35 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, ולא בסעיף 37, שעה שממצאיו (גם אם נסמכים על בדיקות קודמות וטענות התובע) עולה כי פריצת הדיסק של התובע גורמת להקרנת כאב מהגב לרגל, עניין היכול לגרום לכאב לסירוגין ולתפקוד לקוי לסירוגין. מצבו של התובע, כך נלמד מדברי המומחה, עלול עוד להחמיר (עמ' 9, ש' 35), ועל רקע האמור ודאי שאין להפחית מקביעת הנכות הצמיתה של 10%, כך תמצית טענות התובע.

8. ולהכרעה בעניין זה: לאחר בחינה זהירה של כל טענותיהם היסודיות של הצדדים, חוות הדעת, המסמכים וחקירת המומחה, הרי שגם אם יש טעם בטענות הסדורות של הנתבעת, לא מצאתי עדיין כי המקרה כאן נמנה עם החריגים המאפשרים את הסטייה מחוות דעת המומחה. אבהיר.

9. אין ספק כי הנתבעת העלתה תהיות שיש להן משקל. מבחינת הסיווג, אין בחוות הדעת עצמה התייחסות מבהירה לשאלה של לבחירה בסעיף 35 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי לצורך סיווג פגיעתו של התובע, חלף סעיף 37 לתוספת. סעיף 35 עניינו ב"מחלות העצמות והפרקים", וס"ק (1) שבו עוסק ב"ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר". זאת בעוד סעיף 37 עוסק בענייני עמוד השדרה, וסעיף 37(7) שבגדרו נראה כממוקד בפגיעה מסוג זה של התובע: "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני (Lumbar Spine)". יוער: הן סעיף 35(1)(ב) הן סעיף 37(7) קובעים נכות של 10%, במקרה של "השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי" או "הגבלה בצורה קלה" (בהתאמה). אך בידי המומחים נהוג לבצע "התאמה" על מנת לגשר על הפער שבין נכות של 0% לזו של 10% כאשר הפגיעה נחזית בעיניהם בתווך בין זו לזו. ביחס לקביעת נכות לפי סעיף 37(7), ציין המומחה כי לו בחר ללכת בנתיב זה, הרי שקביעת הנכות לא הייתה עולה על 5% (עמ' 7, ש' 18-8 לפרוטוקול; כן ראו: עמ' 6, ש' 17-7 לפרוטוקול).

מענה לשאלת הסיווג של הנכות ביקש המומחה לתת כאשר עלה העניין בחקירתו: הטעם לכך שפנה לסעיף 35 לתוספת, העוסק בארטריטיס, הוא כי "אני אומר לפי התחושה שלי. התחושה שלי שיש לו לא בלט אלא פריצה, בקע, דיסק שיכולה לגרום לכאבים לסירוגין ותפקוד לקוי לסירוגין. וזאת הסיבה שבעצם אני העליתי את זה, לסעיף סל, 35(1)(ב) מותאם שמגיע לו יותר [מאשר סעיף 37 – א"צ].". בהסבר זה מבקש כמובן גם התובע להיאחז.

כיוון שהסבר זה לא לובן עוד, הרי שניתן כאמור להבין לתהיות שהעלתה הנתבעת. ועם זאת, בתהיות לא די. המומחה מטעם בית המשפט, כידוע, הוא בבחינת "זרועו הארוכה של בית המשפט" (רע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (9.2.2014); רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (17.12.2017)). בהיות המומחה "ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט" (ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (28.11.2007)), הרי שסטיה – מותרת כמובן – של בית המשפט מחוות הדעת תיעשה "במקרים חריגים ובאופן מנומק" (רע"א 7863/17 הנ"ל; ע"א 8513/12 אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (18.3.2013)). בענייננו, הרי אין מקום לסטייה מקביעותיו של המומחה. הוא בחן את תיקו הרפואי של התובע כדבעי, ערך לו בדיקות, ואם הגיע לכלל מסקנה כי נכון לייחס לתובע את הנכות ממה שהגדיר כ"סעיף סל" שבסעיף 35 לתוספת, זאת בשים לב לתחושתו ביחס למצבו של התובע המסוים שלפניו, הרי שעל יסוד התשתית הראייתית – הבלתי נרחבת – שלפניי, אין מקום לקבוע כהצעת הנתבעת כי מתקיימים התנאים החריגים שבית המשפט העליון עמד עליהם להתערבות בקביעותיו ומסקנותיו (השוו: ע"א 3212/03‏ נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ בפסקה 6 (24.11.2005).

10. לא מצאתי אף בסיס איתן דיו להצעת הנתבעת להתערב בשיעור הנכות שקבע המומחה, של 10%, גם בגדרי סעיף 35 לתוספת. אכן, עלה כי נדבך משמעותי ביסוד הקביעה של גובה הנכות היו תלונות עבר של התובע באשר להקרנת כאב מעמוד השדרה המותני לרגלו השמאלית, בלא שהמומחה עצמו איתר סיאטיקה (הקרנה) במהלך הבדיקה הקלינית שהוא עצמו ערך בתובע. נתון זה, כך הנתבעת, לצד הגבלה "קלה עד קלה מאד" רק באחד משישה צירי התנועה של עמוד השדרה המותני, וכאב הנצפה רק "לסירוגין" וגם זאת בהפרשים ניכרים, אמור להוביל בכל מקרה לקביעת שיעור נכות נמוך משנקבע. ועם זאת, גם כאן, המומחה עומת עם טענות הנתבעת ועם ראיותיה, אך הסביר בפירוט את עמדתו (עמ' 5, ש' 25-1). חשוב לציין כי ניתן להתרשם לאחר שמיעת הסברי המומחה כי גם קביעה של נכות רפואית בשיעור של 5% לא הייתה עושה עוול לתובע, הרי שלא נמצא בסיס איתן דיו להתערבות, זו נעשית "במקרים חריגים ובאופן מנומק", באותה קביעה שבחוות הדעת, שהמומחה ראה לעמוד עליה גם בחקירתו – נכות בשיעור של 10%.

11. אחרונה בעניין זה, טענת הנתבעת לאי-עמידת התובע בחובת הקטנת הנזק, בהימנעותו מניתוח שהמומחה ציין כי "יכול להיות שהיה פותר לו 90% מהבעיות שלו" (עמ' 9, ש' 29). שאלת הפחתתו של הפיצוי בנימוק של אי-הקטנת נזק בשל הימנעותו הניזוק מלעבור ניתוח שאפשר שהיה מסייע לו, היא תדיר שאלה סבוכה למענה. אכן, עקרונית הנטל להקטנת הנזק יכול שיכלול בחובו "במקרים מתאימים" גם את הנטל להסכים לניתוח (ע"א 252/86‏ גולדפרב‎ ‎נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מה(4) 45, 53 (1991)). עם זאת, שנתה הפסיקה, יש להתחשב במספר גורמים שיש בהם כדי להשפיע על סבירות התנהגותו של הניזוק: מידת הסיכון שבניתוח, מידת הכאב והסבל הכרוכים בו ומידת ההצלחה שניתן לצפות לה (שם). בחינתם הזהירה של גורמים אלה מובן שיכולה להיעשות רק על יסוד תשתית ראייתית סדורה דיה וטענות סדורות של הצדדים ביחס אליה. כאן לא ניתן לעשות זאת. סוגיית הניתוח לא עלתה אלא מפי המומחה בחקירתו, אף זאת בידי ב"כ התובע, וכמענה לתהייה האם אפשר שמצבו הרפואי של התובע ישתנה (וניכר כי כיוון השאלה היה: לרעה). המומחה השיב כי "בתור בחור צעיר הייתי ממליץ לו לעבור ניתוח. יכול להיות שהיה פותר לו 90% מהבעיות שלו. כל מה שהוא מספר שקשה לו, בסופו של דבר אם זה מאד קשה אז הולכים לניתוח." עמ' 9, ש' 30-29). ב"כ התובע, שזיהה מיד את הפוטנציאל השלילי מבחינת שולחו הטמון בהצעה שכזו, תהה באשר לסיכונים הטמונים בניתוח, ונענה כי "אם זה כ"כ מפריע לו בגיל שלו אז יש טיפול מודרני של כריתת הדיסק הפרוץ" (עמ' 9, ש' 32). נותרנו אפוא עם תהיה באשר לניתוח, סיכוייו והשלכותיו. ניתן גם לתהות שמא הימנעות התובע מלבחון כלל אפשרות ניתוח והסתפקותו בנתיב השמרני (זאת גם לאחר שהמומחה העלה את נושא הניתוח ואף MRI לצורך אבחון – שם) מלמדים על כך שמצבו אינו כה מפריע לו. אולם קביעה שלפיה עלה בידי הנתבעת לבסס הפרה של חובת הקטנת הנזק, על יסוד תשתית ראייתית כה דלה, תהיה מרחיקת לכת.

12. מן האמור עולה כי חרף טענות הנתבעת, יש לאמץ את קביעת המומחה מטעם בית המשפט, ולפיה לתובע נכות צמיתה של 10%, שיסודה בהוראת סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (כאשר הוא "מותאם" לתובע). יוער: לתהיות המסוימות שהעלתה הנתבעת, ולהבנה כי גם קביעה של נכות רפואית נמוכה מזו שקבע המומחה הייתה בגדר הסביר גם לדידו (גם אם אין מקום להתערב בקביעתו בדבר נכות בשיעור של 10%), צריכים לעמוד לנגד עינינו גם לעת המשך הדיון, זה העוסק בשאלת הנכות התפקודית ובפרט בפגיעה בכושר ההשתכרות, שהיא בעלת המשמעות העיקרית על תוצאת פסק הדין.

הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

13. נפנה לעסוק בשאלת הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות, ושעה שהפנה התובע כראוי להלכת גירוגיסיאן (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)), נעשה זאת תוך חזרה למושכלות ראשונים באשר להבחנה הטרמינולוגית הנאותה. על ההבדל שבין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההתשכרות עמדה הפסיקה בהרחבה, ובעקבותיה נלך (עניין גירוגיסיאן, בעמ' 802-801; רע"א 8532/11 כהן נ' קרקובסקי, בפסקה 7 (25.3.2012); ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, בפסקה 6 (11.1.2015).

הפגיעה התפקודית, דייקה הפסיקה עוסקת בהשלכות התפקודיות שמביאה עמה בדרך כלל הנכות הרפואית: "כשמזכירים 'נכות תפקודית' כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך-כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח 'נכות תפקודית', לבל ניתפס לטעות בהבנת כוונת 'הנכות התפקודית' שאותה מציינים" (עניין גירוגיסיאן, בעמ' 802). הנכות הרפואית היא כמובן מרכזית בהבנת הפגיעה התפקודית, ובידי המומחה להתייחס אליה, אך אין זהות מתחייבת בין השניים (שם, בעמ' 802). יתרה מכך: בהליך דוגמת זה שלפנינו, שעניינו נזקי גוף בתאונת דרכים, הרי שאין בהכרח חיוניות כלל בקביעתה בפסק הדין של מידת הפגיעה התפקודית – זו הכללית, במנותק מן הניזוק המסוים – שכן אין היא אלא כלי עזר בדרך לקביעת העיקר, הוא הגריעה מכושר ההשתכרות (שם, בעמ' 801).

עיקר אפוא, ודאי לצורך הליכים דוגמת זה שכאן, הוא קביעת הגריעה מכושר ההשתכרות. זו הקביעה הנסבה על עניינו של הפרט, בהשפעות הפגיעה בניזוק המסוים על יכולתו בפועל ואף בכוח של אותו אדם להשתכר (עניין כהן הנ"ל). קביעת הגריעה מכושר ההשתכרות מושפעת כמובן מן הנכות הרפואית ומהשפעותיה בתחום התפקודי, אך אפשר שתהיה שונה משני אלה, למעלה או למטה, שכן נתונים הייחודיים לנפגע הם שיכריעו: כך לדוגמה גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו בהינתן הפגיעה בו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה (ע"א 2577/14 הנ"ל), כך גם מידת השפעתה של הנכות הרפואית על היכולת לעסוק במקצועו, יכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה, והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה בפסקה 8 (25.7.2010)).

14. כאן: אך אחדות מטענות הצדדים נסבות מבחינת מהותן על סוגיית הפגיעה התפקודית, כמשמעותה האמורה, ורובן עוסקות (בלא קשר לדרך שבה הוכתרו) בשאלת הגריעה מכושר השתכרותו של התובע.

15. בעניין הפגיעה התפקודית, הערות אחדות אפוא על יסוד דבריו של המומחה בחקירתו: המדובר, הבהיר, במצב קיים שלפיו ההגבלה שאיתר המומחה היא "קלה, קלה מאד" (עמ' 5, בש' 2-1), ולעת הזו מדובר במצב שבו "התפקוד שלו לא נראה מוגבל" (עמ' 5, ש' 23). עם זאת, במקביל חשיבות ראה המומחה בקיומה של פריצת דיסק היכולה לגרום "לכאבים לסירוגין ותפקוד לקוי לסירוגין" (עמ' 7, ש' 22). תדירות הכאבים, הבהיר, אינה עניין מתימטי כמובן: היא יכולה להוביל לכאבים אחת לחצי שנה, או אחת לשנתיים (עמ' 8, ש' 2-1). כאבים אלה אפשר שישפיעו על פעילותו של ניזוק שזו נכותו הרפואית (עמ' 9, ש' 25), ולעתים כאביו יכול שיחמירו עם הזמן, אף שלא בהכרח כך, ואם יחמירו – ניתן להמליץ על ניתוח שיכול שיפתור את עיקר הבעיות (עמ' 9, ש' 35-29). בשים לב לחלוף הזמן שמאז התאונה, הוסיף המומחה, ניתן לבצע כיום MRI מותני כדי לבדוק את גודל הפריצה בדיסק, שכן לעתים המצב מחמיר ולעתים משתפר, כאשר אם הדיסק "משתטח" הדבר יכול להסביר כיצד ניזוק יהיה "פעיל מאד" משך כחמש שנים מאז התאונה (עמ' 10, ש' 4-1). התובע לא הציע בעקבות הדברים לפנות לבדיקה שכזו, אף לא העיר דבר בעניין אפשרות הניתוח שטובים סיכוייו לפתור את רוב בעיותיו "אם זה כל כך מפריע לו בגיל שלו" (עמ' 9, ש' 32).

16. בנסיבות נסתפק בהערות אלה, בלא צורך לקבוע, באופן שיהיה מלאכותי משהו, פגיעה תפקודית קונקרטית, ודאי כזו הנבחנת מן הנכות הרפואית. נתקדם לבחינת הראיות הנוגעות לתובע המסוים, זאת לצורך קביעת הגריעה מכושר ההשתכרות שלו.

17. התובע, כך טענתו בתצהירו (ס' 4), היה בזמן התאונה סטודנט להנדסת מכונות, ועתה הוא מהנדס מכונות. העוסק בתחום זה, כך לכאורה, אינו אמור להיות כזה שהנכות הרפואית של פגיעה בעמוד השדרה המותני תשפיע מהותית על כושר ההשתכרות שלו. ועם זאת נתון זה הוביל דווקא לגישות מנוגדות של הצדדים באשר למידת השפעתה של הנכות על מקצועו של התובע: אם ניזקק לדוגמאות המוכרות של עניין סטוצינר (ע"א 237/55 סטוצינר נ' פומרנצ'יק, פ"ד י 1051, 1060 (1956), שאליו אף הפנה התובע), הרי שלשיטת התובע עניינו נמנה עם זה של הפגיעה בשתי אצבעותיו של הכנר, בעוד שלשיטת הנתבעת, עניינו של התובע נמנה דווקא עם זה של המורה שנפגע באצבעותיו.

נבהיר אפוא את דרך הילוכו של התובע, שביקש לבאר כיצד דווקא תפקידו זה מוביל לכך שהגריעה בכושר השתכרותו משמעותית עוד יותר מאשר זו הנלמדת מן הנכות הרפואית לבדה: הוא עובד בחברה בשם ואלוקס-פיורדיגיטל (להלן: החברה), שאליה התקבל בנובמבר 2015, ובה הוא עובד מאז. מה עיסוקה של החברה – לא צוין, ניתן להבין: דבר מה בקשר למכונות דפוס. התובע מציין כי תפקידו הוא פיתוח מדפסת דיגיטאלית גדולת מימדים, אך מדגיש כי הדבר כרוך גם בעבודה פיזית: כל תיקון, בין אם במפעל ובין אם אצל הלקוח, כרוך בכך שהתובע יבצע עבודה פיזית של הרמה, סחיבה, כיפוף ועוד, ובכל אלה חש התובע מוגבל מאד, ועל כן הוא נדרש להפסקות רבות ולהיעזרות באחרים לשם ביצוע מטלות אלה. קשיים אלה גורמים לו להיעדרויות, חופשות מחלה, ולקושי לטוס לחו"ל להשתלמויות מקצועיות, כך התובע, כך מנהלו בחברה מר ינון וקסלר (להלן: וקסלר) בתצהירו. כל אלה, כך התובע בסיכומיו, מלמדים על פגיעה בו המחייבת את חישוב הפיצויים לפי שיעור גבוה מן הנכות הרפואית: 15%, הצעתו.

18. ברם טענות אלה של התובע ודאי אינן בעלות עוצמה להצדיק סטיה בקביעת הפגיעה התפקודית או הגריעה מכושר ההשתכרות אל מעל לנכות הרפואי, גם לא את חישוב הפיצויים על בסיס אריתמטי של הנכות הרפואית של 10%, ויש לעמוד על אחדים מן הקשיים בטענותיו.

- ראשית, כפי שהסכים גם התובע (וראו ס' 33 לסיכומיו): עבודתו אינה כרוכה בפעילות פיזית כלשהי כל עוד המכונות פועלות כיאות, אלא רק כאשר הן מתקלקלות. עד כמה נפוץ הדבר אין לדעת. בנוסף, אפילו נדרשת פעילות פיזית, קשה לזהות מדוע יצופה דווקא ממהנדס המכונות שיהיה אמון על התיקון הפיזי של המכונה. אין אלא להניח (ואף זאת לא צוין בתצהיר) כי בחברה העוסקת במכונות הדפסה קיימים עובדים נוספים שעיסוקם במכונות הדפסה. למעשה, התובע אישר זאת בתצהירו: אם אין בידו לתקן (ולא זה תפקידו של מהנדס מכונות), יש אחרים שבידו להיעזר בהם (ולכאורה, אלו בדיוק האנשים האמורים לעשות זאת). מכאן שהתשתית הראייתית שהונחה דלה מכדי שניתן יהיה להכריז שהתובע מוצא עצמו על כורחו (להבדיל מאשר כיוון שהפגיעה אינה מפריעה לו כלל ועיקר) עוסק במלאכות פיזיות, שאינן לחם חוקו של מהנדס מכונות.

- שנית, התובע בחר במקצוע הנדסת המכונות באוניברסיטת אריאל לאחר התאונה, ובעניין זה התיאור שבסעיף 4 לתצהירו בעניין היותו סטודנט להנדסת מכונות עובר לתאונה – אינו מדויק. לאחר סיכומים, ביקש להבהיר (את שלא צוין בתצהירו) שלמעשה החל בנטילת קורסים באורט הרמלין כבר משנת 2012; אך לימודים באוניברסיטה, מראשית ועד כלה, כולם מאוחרים לתאונה. קרי, אין המדובר בתאונה שאירעה למי שכבר בחר את נתיבו המקצועי בחיים ויתקשה לשנותו בעטיה של התאונה, אלא בבחירה מקצועית (ראויה), שעשה התובע כשמונה חודשים לאחר התאונה, ובה דבק. הדבר מלמד על תפיסה סובייקטיבית של התובע שלפיה התאונה ופגיעתו בעטיה אינן אמורות להקשות עליו בנתיב שבחר, לאחר התאונה.

- שלישית, ובהקשר דומה, מיד עם תחילת הלימודים באוניברסיטה, כשמונה חודשים לאחר התאונה, בחר התובע להתחיל לעבוד בחברה, זו שבה הוא עודנו עובד גם שנים ארוכות לאחר התרחשות התאונה. שוב, בחירה המלמדת על כך שגם לשיטת התובע המדובר במקום עבודה שהתאונה אינה אמורה להשפיע על יכולתו לעבוד שם. חיזוק לכך קיים בגילוי במעמד החקירה הנגדית, שלפיו בשאלון שנדרש למלא לעת קבלתו לעבודה בנובמבר 2015, ושם התבקש לציין האם יש דבר מה המגביל את עבודתו, בחר לציין שאין כל מגבלה, ולא ראה לציין את דבר תאונת הדרכים שעבר על המגבלות – הכה קשות, תיאורו בהליך המשפטי – היכולות להקשות על עבודתו כמהנדס מכונות בחברה (עמ' 14 לפרוטוקול). הסבריו, על כי ציין את דבר התאונה על פה בפני מנהל (שלא הובא לעדות, אלא דווקא אחר, שהחל בעבודתו 4 שנים מאוחר יותר), לא היוו מענה של ממש לקושי מובהק זה.

- רביעית, הן התובע הן וקסלר ביקשו לעמוד על היעדרויותיו המרובות של התובע מעבודתו (והתברר כי וקסלר עשה זאת אף שאינו עובד עם התובע באותו מפעל, החל לעבוד בחברה זה מקרוב, ונטול ידע באשר להיעדרויות התובע). אך כפי שביאר ב"כ הנתבעת בחקירתו, וכפי שעולה מניתוח דוחות הנוכחות ותלושי השכר, שהתובע צירפם באופן הדרגתי, אין כל רמז לריבוי היעדרויות שכאלה מן העבודה; עבודתו מצטיינת, לאורך שנים, ברציפות מרשימה. עוד יותר מכך, דוחות הנוכחות אף מצביעים על כך שהתובע נוכח בעבודתו שעות עבודה ארוכות, תדיר כ-12 שעות ביום, לעתים גם 15 שעות עבודה, כאשר לכך יש לצרף נסיעה מצטברת של כשעה וחצי ממקום מגוריו של התובע למפעל ביגור, וחזרה (עמ' 13, ש' 25). שילוב נתונים זה, כך גם לשיטת המומחה, "אומר שהמצב הוא נסבל" (עמ' 9, ש' 14).

- חמישית, לתיאור שלפיו התובע נמנע מלטוס להשתלמויות שיכולות היו לסייע בהתפתחותו המקצועית: תיאור שנותר נטול פרטים. יתרה מכך, התברר כי התובע פקד ללא קושי את מדרונות הסקי בחו"ל מספר פעמים (עמ' 15, ש' 32 – עמ' 16, ש' 2); טיסות ודאי אפשריות לדידו.

- שישית, ולא בסדר החשיבות: המדובר בתובע שלמן מועד סמוך לאחר תאונתו ועד ימינו אלה עובד באותה חברה. שכרו, אין חולק ומלמדים תלושי השכר, הולך ומשתבח (לפירוט – עמ' 7 לסיכומי הנתבעת). אין ראיה כלשהי לפגיעה בפועל בשכרו של התובע, בזיקה לתאונה.

ולסיכום אלה: תיאורי התובע באשר לחומרת הפגיעה והקשיים שזו מציבה לתובע במקצועו, אינם מתיישבים עם התשתית הראייתית שהונחה.

19. נתונים נוספים שעליהם עמדה הנתבעת, מפחיתים עוד יותר מעוצמת תיאורי התובע באשר להשפעת התאונה עליו, ומלמדים על פגיעה שאינה משפיעה עליו באופן שוטף ומהותי; על העיקריים שבהם (ואינם היחידים) נעמוד:

- מסמכים רפואיים שצירף התובע מלמדים על כי פקד את הרופאים בתדירות של אחת לשנה (עיקר הבדיקות: סמוך לאחר התאונה וסמוך לפני הגשת התביעה), ואף למטה מכך. נתונים אלה, מתיישבים גם עם ממצאי המומחה, שלפיה לעת עריכת חוות דעתו לא מצא אותה הקרנת כאב לרגלו של התובע (עמ' 6, ש' 4-3), ומצא רק הגבלה שבין "קלה לקלה מאד" בכיפוף עמוד השדרה המותני (עמ' 5, ש' 1).

- התובע, גילתה הנתבעת (ולמותר לציין שהתובע לא עמד על כך מיוזמתו), נסע לסקי בחו"ל לפחות פעמיים בעת האחרונה ולאחר הגשת התביעה, האחת לצרפת והאחרת לאוסטריה, כאשר לכך צירף התובע גם פעילויות סקי באתר החרמון, מספר לא ידוע של פעמים. כך עלה בחקירתו, שנסמכה בתורה על תמונותיו מן המדיה החברתית, שהדגימו שמחה ועזוז לעת הפעילות . אם לא די בכך, הרי שבאחת התמונות נצפה התובע כאשר הוא על מגלשי הסקי שלו, ומחזיק בזרועותיו במאוזן את ארוסתו, חיוך נסוך על פניו. תיאורו של התובע בתצהירו על כי "איני יכול לשאת משאות כבדים" (ס' 30) ו"מתקשה בכל פעולה אשר יש בה הפעלת מאמץ על גבי" (ס' 11), קשה לראות כיצד הוא מתיישב עם החזקתה הנינוחה של זוגתו באוויר, אף אם קלת משקל היא; כך גם התיאורים באשר לקשייו בשטיפת כלים, ניקיון הבית, או סחיבת קניות, שאותם הוא מבקש לייחס לתאונה. בניסיון לבאר כיצד עולה בידי התובע להמשיך בפעילותו הספורטיבית הנחזית כנטולת מגבלות, ביקש הוא לאחוז במשל שציין המומחה על אותו חייל בשדה הקרב שכדור רובה פגע ברגלו והוא יכול היה להמשיך להילחם בלא שחש בפגיעה מחמת האדרנלין (הסבר המומחה, עמ' 5, ש' 15). משל שיש בו עניין, אך כזה שדומה שלא די בו לבאר את התייצבותו היזומה של התובע לפעילות נמרצת רציפה וחוזרת (ומסבת אושר, כך התמונות) באתרי הסקי השונים, שמטיבה מצריכה כוחות ולא פגיעה טורדנית בעמוד השדרה המותני.

- התובע, גילתה הנתבעת (ואף על כך לא עמד התובע מיוזמתו), חבר במועדון רכב, ועוסק בתחום מירוצי הרכב, ההולך ומתפתח בארץ. כך למדה הנתבעת מתמונותיו במדיה החברתית, כך הוסיף ופירט התובע בחקירתו (עמ' 16). התובע רכש בקיץ 2018 (כשלוש שנים וחצי לאחר התאונה) רכב מאזדה ספורט, והוא חלק מקבוצת בעלי רכבים כאלה. הוא מקיים נהיגה תחרותית במסלול המירוצים בפצאל, שבבקעת הירדן, מסלול שהוקם זמן קצר קודם לרכישת רכבו של התובע. המדובר במסלול בעל פיתולים, שבו נוסעים בעלי הרכב במהירויות גבוהות, כאשר ברכבו שלו מגיע התובע להערכתו לכ-150 או 160 קמ"ש (שם). מובן, ואלו חוקי הפיזיקה: נהיגה במהירות גבוהה במסלול מפותל, מפעילה בפיתולים כוחות ניכרים על הגוף, פעילות שקשה להגדירה כאידיאלית לחשים בגבם.

- התובע, ציינה הנתבעת, עבד הן קודם לתאונה הן לאחריה במסלול קארטינג. התובע תיאר בתצהירו, בלא לצרף את דוחות השכר הרלבנטיים, כי "עקב התאונה ופגיעותיי הקשות נאלצתי בתחילה להפחית המשמרות בעבודה ולאחר מכן להפסיקן כליל, שכן העבודה הייתה ברובה עבודת מכונאות על כל המשתמע מכך (ס' 16-15 לתצהיר). ברם התברר כי התאונה לא מנעה מן התובע להמשיך בעבודתו במסלול הקארטינג עוד כשמונה חודשים לאחר התאונה שהיא ברובה עבודת מכונאות (תיאורו שלו), עד לחודש נובמבר 2015 שאז החל לעבוד בחברה, בתחום הנדסת המכונות. כך התברר כאשר התובע צירף לבסוף דוחות שכר אחדים לתקופה שלאחר התאונה. למעשה, כבר בחודש אפריל 2015 שב התובע לעבוד במסלול הקארטינג, בהיקף עבודה שעלה על עבודתו בסיכום שלושה החודשים שקדמו לתאונה גם יחד; שכרו החודשי הממוצע ב-8 החודשים שלאחר התאונה (2,539 ₪), מראים דוחות השכר (החלקיים) בשילוב עם דוח המלל, היה גבוה משמעותית משכרו החודשי הממוצע ב-15 החודשים טרם התאונה (1,855 ₪). אף נתונים אלה מלמדים על כי התאונה לא גרמה לתובע פגיעה שמנעה ממנו את יכולתו להמשיך בעבודתו, חרף טענותיו על השפעת התאונה עליו.

ולסיכום אלה: לפנינו תובע שהתאונה, דומה, באופן משמח לא גרעה מהותית מיכולתו להתחיל ואף להמשיך בנמרצות בעבודתו, או מיכולתו ליהנות ממנעמי פעילויות נופש פיזיות עד מאד. יש לברך כמובן על כי בכל אלה יכול התובע לעסוק ללא קושי חרף התאונה, אך הם ילמדו על כי הפגיעה בפועל בו ובכושר השתכרותו אינם מהותיים במידה שביקש לטעון לה .

20. ולאחר סיכומים: אגב עיסוק בהשלמת מסמכים אחדים שנשמטו ממוצגיו, ראה התובע לצרף להודעה שהגיש העתק רשיון להחזקה ולשימוש של סם מסוכן, הוא קנאביס רפואי, בכמות של 20 גרם לחודש (קרי, 300 ₪ לחודש, נטען). נתון זה, הציע התובע, ראוי לשקללו בהוצאות הרפואיות העתידיות. לחלופין, ולענייננו בפרק זה שעניינו השפעת התאונה על התובע שלפנינו, הוצע לפנות למומחה לצורך מתן התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי שבין פגיעת התובע, הגבלותיו וכאביו כתוצאה מן התאונה לבין מתן הרישיון לאישור השימוש בקנאביס הרפואי. הנתבעת התנגדה: תם שלב הראיות, אין אפשרות להוסיף מעין עדות, ואין מקום לפתיחת ההליך מחדש.

הדין עם הנתבעת: אין כמובן מקום לפתיחת ההליך מחדש. ככל שחפץ בעל דין לסטות מעקרון הגשת הראיות ב"חבילה אחת", בידו להגיש בקשה סדורה שתלמד על קיום החריג שיצדיק הבאת ראיות בשלב מאוחר (ראו: רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח, בפסקאות 14-13 (1.7.2015); רע"א 6869/20‏ פלוני נ' חברת אל מנאר לפיתוח השקעות בפסקה 4 (6.12.2020)). זאת על יסוד שילוב מגוון שיקולים שעליהם עמדה הפסיקה: השלב שבו מצוי ההליך; מועד ידיעתו של המבקש על אודות קיומה של הראיה או המועד שבו היה עליו לדעת על כך; ואופי הראיה שהגשתה מתבקשת ו"פשטותה". כאן, אפילו נניח כי עיסוקו של התובע בקבלת רישיון רכישת הקנאביס הרפואי לא בא אלא לאחר סיכומים, לא נעשה ניסיון לבסס את יתר השיקולים, גם תצהיר לא הוגש. מכאן שניסיון לשלב שוב את המומחה בהוספת קביעות הנוגעות למידת הפגיעה על מצבו של התובע (שילוב שממילא אינו ישים בהתחשב בכך שלא זה תפקידו של המומחה) – אין לו מקום.

21. טרם שנפנה לבחינת ראשי הנזק ובראשם אובדן השכר לעתיד, הרי שסיכום הביניים הוא זה: בהמשך לממצא שלפיו אין להתערב בקביעת המומחה באשר לנכות הרפואית של 10%, גם אם מדברי המומחה ומכלול הנתונים עולה כי ניתן היה לקבוע נכות נמוכה יותר; ובהמשך לממצא שלפיו הפגיעה התפקודית אינה מצריכה קביעה מדויקת אך אינה שונה מהותית מן הנכות הרפואית; באים אנו למסקנה כי אפילו טורדים אותו כאביו של התובע מעת לעת, אין לתאונה השפעה מוחשית על השתכרותו בפועל. התובע, ועל כך יש לברך, אינו נמנה עם הכנרים. כל שנותר הוא הפגיעה-בכח, ובגינה יש כמובן לזכות את התובע, בנכותו הרפואית האמורה, בפיצוי מתאים: כיוון שאנו עוסקים בשאלת הגריעה מכושר ההשתכרות ולא הפגיעה בהשתכרות, הרי שיש להתחשב כמובן בחשש שמא בעתיד לבוא יחמירו הכאבים, ושמא ניתוח לא יהווה מענה הולם, ושמא תמנע מן התובע אפשרות מיצוי מלוא כושר ההשתכרות שלו, או אף המשך העבודה במקום עבודתו הקיים, והכל – על יסוד ההתרשמות ממכלול הנתונים כפי שהביאו הצדדים לפני בית המשפט (ראו: ע"א 6553/96 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מלצר, פ"ד נג(1) 611 (1999)). חישוב הגריעה מכושר ההשתכרות ודאי אינו יכול לחרוג אפוא כהצעת התובע מבסיס הנכות הרפואית; ויתרה מכך, נוכח הנכות הרפואית (10%), הפגיעה התפקודית שוודאי שאינה חורגת מן האמור, והיעדר השפעה ממשית בפועל עד הנה כי אם בעיקר חשש להשפעה עתידית על התובע ועל יכולת השתכרותו, כמפורט בהרחבה לעיל, הרי שחישוב אובדן השכר לעתיד ייעשה על בסיס גלובלי (השוו: עניין מלצר הנ"ל; ע"א 5148/05 ‏קוגלמס נ' לוי (20.2.2008)).

ראשי הנזק

22. כהמשך לניתוח שלעיל, נפנה לחישוב ראשי הנזק.

א. הפסדי שכר לעבר

23. התובע גורס כי בראש נזק זה יש לפסוק לו, על דרך האומדנה, סך של 50,000 ₪. זאת, בשים לב לכך שלטענתו, עובר לתאונה היה בתחילת לימודי הנדסה ועבד בעבודות זמניות בשכר נמוך, עקב התאונה לא יכול היה להמשיך לעבוד וללמוד במקביל, והוא נאלץ בשנה הראשונה לאחר התאונה להפסיד את עבודתו. בנוסף, עד הנה נדרש התובע להיעדר מעבודתו לאור נכות ומגבולותיו מאז ובעקבות התאונה.

24. עמדה זו של התובע נתקלת במספר קשיים, ובפרט כמובן בשים לב לכך שהמדובר בנזק מיוחד, הטעון הוכחה הן באשר לקיומו הן באשר לשיעורו. כאמור, את לימודיו באוניברסיטה החל לאחר התאונה; לימודים דלי היקף במכללה, שלא נראה כי הושפעו מן התאונה, החלו שנים קודם לכן. לעת התאונה עבד בעבודה רציפה, במסלול קארטינג, משנת 2010. את עבודתו זו, כך תלושי השכר ודו"ח המל"ל, לא הפסיק, אלא עבד ברציפות, עובר לתאונה בחודש מרץ 2015, ועד לתחילת לימודיו באוניברסיטה, בחודש נובמבר 2015. שכרו הממוצע בעבודת המכונאות (תיאורו) שבמסלול הקארטינג בתקופה המשמעותית דיה שלאחר התאונה עלה, משמעותית, על שכרו הממוצע בתקופה שקודם לתאונה. קרי, אין ראיה כי הפסיד בקשר לעבודתו זו. כל שניתן להעריך הוא שאם בינואר 2015 עבד כ-22 שעות בחודש, בפברואר – 13 שעות, ובחודש מרץ 2015 (נניח – קודם לתאונה ביום 5.3.2015) עבד 10 שעות, אפשר שהפסיד שעות עבודה אחדות בתקופה שלדידו של המומחה (31-5.3.2015) הצדיקה קביעת נכות זמנית של 100%. לכך נוסיף עבודה זמנית יחידה (דצמבר 2014 – פברואר 2015), שהניבה לתובע כ-900 ₪ לחודש באותם שלושה חודשים, ואין ראיה כי נמשכה בחודש מרץ 2015, בין אם בימים שקדמו לתאונה (5.3.2015) ובין אם לאחר מכן. אשר לעבודה בחברה, בתחום הנדסת המכונות (שהחלה זמן משמעותי לאחר התאונה), התקשה התובע להצביע על פגיעה קונקרטית בשכרו, כאמור.

25. נוכח האמור, פיצוי בגין הפסדי השכר בעבר ייפסק באופן גלובלי, אך על יסוד הנתונים שצוינו לעיל, ויועמד על 3,000 ₪, מחושב ליום פסק הדין.
 
ב. הפסדי השתכרות לעתיד והפסדי פנסיה

26. הדיון בראש נזק זה בא כמובן בהמשך לדיון המפורט שלעיל בכל הנוגע לנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית, והגריעה (בכוח, לא בפועל) מכושר השתכרותו.

27. התובע מציע (פרק ה'2 לסיכומיו) לקבוע פיצוי בראש נזק זה על יסוד חישוב אקטוארי מלא, על יסוד בסיס שכר נטו שלשיטתו יש להעמיד על 18,000 ₪. אם נתעלם מכך שראה להעמיד את הגריעה על 15%, ולא בהתאמה ל-10% נכות הרפואית שקבע המומחה, חישוב אקטוארי היה מוביל לפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד של כ-460,000 ₪ לערך.

28. הנתבעת אינה חולקת על נושא בסיס השכר, אלא גורסת כי חישוב צריך שייעשה על בסיס גלובלי (כזה שלשיטתה אמור להניב פיצוי של 70,000 ₪, תחשיבה).

29. בכל הקשור לשיטת החישוב, הדין עם הנתבעת: שילוב הנכות הרפואית (10%, שבקביעת המומחה ביחס אליה לא נמצא כי יש להתערב, אף כי עלה שניתן היה לקבוע גם נכות נמוכה יותר), הנכות התפקודית, והיעדר הגריעה בפועל מן ההשתכרות כי אם הגריעה-בכוח מכושר ההשתכרות שמא יחמיר מצבו של התובע לעתיד, פיצוי יש לקובעו כאמור בנסיבות על בסיס גלובאלי (השוו: עניין מלצר הנ"ל, עניין קוגלמס הנ"ל). הפיצוי ייקבע אפוא על בסיס גלובלי. מובן שלעת קביעת הפיצוי הנכות הרפואית והחישוב האקטוארי יהוו לנו "מצפן", כתמיד (עניין קוגלמס, בפסקה 9) אך ודאי לא מגנט: זאת בנסיבות שבהן בשנים הארוכות שלאחר התאונה לא נצפתה כל פגיעה בפועל בהשתכרותו של התובע, כאשר הוא מדגים לשיטת המומחה "הגבלה קלה עד קלה מאד" ובבדיקה אצל המומחה לא נצפתה הגבלה של ממש, כאשר פעלתנותו של התובע מלמדת על כי לעת הזו התאונה אינה משליכה מהותית על אורחות חייו ועל עבודתו, שאותה הוא מבצע באורח מקיף ונמרץ. ועם זאת, המדובר בפגיעה בעמוד השדרה המותני, הכל כתיאורו של המומחה, כזו שקיימת האפשרות כי תשפיע בעתיד על התובע ויכולתו להשתכר, כזו שקיימת אפשרות סבירה כל צורכה כי תחמיר, ולא בהכרח לא באופן שיש לו פתרון, כ עולה מדברי המומחה. מכאן הצורך בפיצוי, המשמעותי כל צרכו, ובזיקה לנכות הרפואית שנקבעה, שייקבע על דרך האומדנה.

הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בעתיד יועמד באופן גלובלי על 210,000 ₪ , מחושב ליום פסק הדין.

30. כפועל יוצא מן האמור, הפסדי הפנסיה יועמדו של 12.5% מן האמור, או 26,250 ₪.

ג. עזרת הזולת, לעבר ולעתיד

31. התובע עותר לפיצוי ניכר בעניין זה, אף שאינו נזקק לעזרה בשכר, נוכח העזרה שלה הוא נזקק "במאבקו לחיות חיים מלאים ונורמליים ככל האפשר". מאבק ראוי זה, עולה, הוכתר עד הנה בהצלחה יתרה, גם בלא סיוע יוצא דופן. עיינתי כמובן בתצהיר ארוסתו (אשתו דהיום), העומדת על כך שהיא נדרשת לביצוע מלאכות הבית השונות, ותולה זאת בקשייו של התובע. מה מידת הזיקה שבין חלוקת המטלות במשק הבית שבה בחרו השניים לבין הפגיעה בתובע – אין לדעת, וקשה לקשרה לתאונה דווקא. אין לדעת גם כיצד התנהל התובע בסמוך לתאונה, או בתקופה שבה היה בגפו, וגם לא נדע על בני משפחה שנדרשו לסייע באופן חריג לתובע או לסעוד אותו בסמוך לתאונה (זוגתו דאז לא הובאה לעדות, יוער).

32. במצב דברים זה, כאשר שני הצדדים מסכימים על כי יש לפסוק את הפיצוי על בסיס האומדנה וחלוקים מהותית רק באשר להיקפה, ייקבע הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 5,000 ₪, מחושב ליום פסק הדין.

ד. הוצאות, לעבר ולעתיד

33. הוצאות לעבר, זולת קבלות בסכום כולל של כ-200 ₪ שזיקתן לתאונה אינה נהירה, התקשה התובע להציג, אף עת חובתו להוכיח נזק מיוחד זה בראיות. אפשר שקבלות אבדו, הציע. אשר לעתיד, ודאי ייזקק עוד להוצאות לצורך ביקוריו אצל רופאים ושמא לצורך תרופות. לאחר הדיון הוסיף, כאמור: צפוי הוא להזדקק להוצאה חודשית של 300 ₪ לצורך רכישת קנאביס רפואי, הקשור לתאונה לשיטתו. הנתבעת גורסת מנגד כי אין לצפות להוצאות שהתובע יזדקק להוציא מכיסו, ואשר לקנאביס, לא הוצגו ראיות בעניין כיאות.

34. לאחר הבחינה: לעבר, אין הוכחה להוצאות. כל שיש בידינו הוא לשער שמא, כהמשך לביקורים הבלתי תכופים אצל הרופאים, יידרש התובע לאי-אילו הוצאות לצורך הטיפול הרפואי בו, הכל בהתאם לנתוני התובע כאן, ולהעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, אף זאת על דרך האומדנה, על סך של 5,000 ₪, נכון ליום פסק הדין.

ה. נזק לא ממוני

35. בעניין זה אין חולק כמובן: נוכח הנכות הרפואית ובגילו, זכאי התובע לפיצוי בסך 19,105 ₪, מחושב למועד פסק הדין.

סיכום לפי ראשי הנזק

36. ואלו סכומי הפיצוי, המחושבים כולם למועד פסק הדין:
- הפסדי שכר לעבר 3,000 ש"ח
- הפסדי השתכרות לעתיד 210,000 ש"ח
- הפסדי פנסיה 26,250 ש"ח
- עזרת הזולת, לעבר ולעתיד 5,000 ש"ח
- הוצאות, לעבר ולעתיד 5,000 ש"ח
- נזק לא ממוני 19,105 ש"ח
סך הכל (במעוגל) 270,000 ש"ח

סוף דבר

37. נוכח כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע סך של 270,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ, אגרה, והוצאות זימון העדים שבהן נשא. זאת תעשה בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו כל הסכומים הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

38. איחולי בריאות טובה לתובע.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.