הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 13193-01-20

בפני
כבוד ה רשמת בכירה טל כהן אלימלך

תובעים
פלוני

נגד

נתבעים
איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשה לפטור מאגרה.

טענות המבקשת בבקשת פטור:
תביעת המבקשת הינה לקבלת תגמולי ביטוח באמצעות מימוש פוליסת ביטוח חיים, עם מות בעלה ממחלה קשה.
הנכס היחיד ברשות המבקשת הוא דירת מגוריה בגודל 60 מ"ר ברח' יחזקאל 15/12 בנתניה. דירת המגורים משועבדת בהלוואת משכנתא לבנק מזרחי טפחות, וכן משועבדת לחוב בהוצל"פ.
עם מות בעלה של המבקשת שהיה המפרנס העיקרי, מצבה הנפשי והכלכלי התדרדר.
המבקשת במשך תקופה ארוכה לא עמדה בתשלומי המשכנתא כסדרם ונוצרו חובות פיגורים בנוסף להחזרי המשכנתא.
המבקשת עובדת כמטפלת בקשישים בחברת מטב ומשתכרת בסך 2,000 ₪ ובנוסף מקבלת קצבת שארים מביטוח לאומי בסך של 2,331 ₪.
למבקשת חובות מיסים לרבות חוב של 8,895 ₪ בגין ארנונה. בנוסף למבקשת חוב למי נתניה בסך של 3,649 ₪ אשר אותה היא משלמת בהוראת קבע לבנק.
לאחר תשלומי משכנתא, ארנונה, מים, גז, טלפון, קופ"ח, נסיעות, תרופות וחשמל, נשאר למבקשת בקושי 1,372 ₪ למזון ולכלכלה.
למבקשת לא תמיד יש כסף למזון והיא מבקשת עזרה מאמה הקשישה בת ה-77, הרבה פעמים האוכל הוא לחם עם מרגרינה.
למבקשת אין מיטה לישון עליה, היא ישנה על מזרון על הרצפה.
בנוסף, למבקשת יש דליפה מים מהגג אשר אין ביכולתי לשלם על תיקון.
למבקשת אין שום יכולת לקבל עזרה מילדיה, היות ומצבם הכלכלי בכי רע.
המבקשת מוגדרת בבנק כחייבת מוגבלת ויש לה עיקול מהוצל"פ כך שהמבקשת מקבלת רק קצבת שארים שהינה מוגנת.
המבקשת מציינת כי מונה לה עו"ד מהסיוע המשפטי.
תשובת המשיבה לבקשה לפטור מאגרה:
לא צורפו לבקשה מלוא המסמכים. התובעת לא הוכיחה כי ניסתה לפעול לגיוס כספים ממקורבים בעלי יכולת כלכלית, התובעת לא הציגה נתוני אמת ותימוכין לטענותיה בדבר ההוצאות החודשיות העדכניות וכן לא המציאה אישור בנק בדבר העדר קופת חיסכון/ פיקדון ולא בכדי.
התובעת טוענת לשלל הוצאות חודשיות ביחס להכנסתה אולם מעיון בפירוט התובעת ברור כי אין המדובר בהוצאות חודשיות אלה דו חודשיות/ תקופתיות אל מול הכנסה חודשית. מעיון בחשבונית מס/ קבלה מיום 10.12.19 עולה כי סה"כ חיוב החשמל לתקופת החשבון הינו 210.16 ₪ ואילו 88.84 ₪ הינם בגין חיוב קודם. קרי החשבון החודשי בוודאות אינו מגיע ל300 ₪ כפי שהצהירה התובעת.
בנוסף, התובעת צירפה מסמך מחודש נובמבר 2018 ממנו עולה לכאורה כי באותו מועד לתובעת היה חוב לעיריית נתניה בסך 5,784 ₪. ראשית ברור כי לא מדובר בחוב עדכני. העובדה כי התובעת נמנעה מלצרף מסמך עדכני עומד לחובתה. המסמך הינו מחודש מאי 2019 ממנו עולה לכאורה כי לתובעת באותו מועד היה חוב למי נתניה בסך 1,938.66 ₪ אולם בדומה לחוב לחברת החשמל, לא עולה מהמסמך כי מדובר בחוב עדכני.
טענת התובעת כי אין לה פת לחם ולעיתים היא נאלצת להסתפק בלחם עם מרגרינה לא מתיישבת עם הוצאה בכרטיס אשראי מיום 14.10.19 על סך 154 ₪ ל"קפה לנדוור".
בנוסף, מעיון בתדפיס כרטיס האשראי עולה כי לתובעת מנוי להוט. ביום 27.10.19 שילמה 377.70 ₪ עבור השירות.
המשיבה טוענת כי מהאישור שהמציאה התובעת מבנק דיסקונט עולה כי על שם התובעת פיקדון על סך 800 ₪.
מעיון בתדפיס העובר ושב של התובעת עולה כי בחודש יולי 2019 משכה התובעת כסף מזומן בסך של כ-2,500 ₪ מבלי כל התייחסות בתצהיר לסיבת המשיכה.
בתצהיר המשלים טוענת התובעת כי לאחר מות בעלה המנוח "נותרתי לבד עם הילדים.." מעיון בהמשך התצהיר נהיר כי ילדיה של המבקשת בגירים והם בעלי משפחות משלהם, על כן אין שום הכבדה כלכלית על התובעת.
התובעת נמנעה מלפרט בתצהירה מה כללה ירושת המנוח והאם לאחר מותו היא זכתה לקבלת תשלומים מגורמים שונים כמו חברות ביטוח, פנסיית שאירים ואחרים.
בנוסף, המשיבה טוענת כי על בית המשפט לבחון האם כתב התביעה "מגלה עילה", במקרה דנן גם תנאי זה רחוק מלהתקיים.
המנוח והתובעת רכשו פוליסת ביטוח חיים משכנתא מהנתבעת. כמקובל בביטוח מסוג זה ועל מנת שהנתבעת תוכל לשקול את בקשתם של המנוח והתובעת לבטחם בביטוח חיים, נתבקשו המנוח והתובעת למסור פרטים אודות מצבם הבריאותי. במסגרת הצהרת הבריאות הציג המנוח מצג לפיו הוא בריא, אינו מטופל אצל רופאים, לא משתמש בסמים(למעט מקרה חד פעמי בעברו), לא קיבל טיפול תרופתי קבוע, לא אושפז או נותח בשנתיים האחרונות ולא ידוע לו על אשפוז צפוי ולא אובחנה אצלו כל מחלה וכו'.
לאחר עיון ראשוני בחומר הרפואי התגלה כי המנוח הסתיר מהנתבעת את המצב הבריאותי באותה העת ולאורך השנים שקדמו להצעה, שכן המנוח סבל מאסטמה, הפרעת חרדה, רמות גבוהות של כולסטרול, עישון ושימוש בסמים במשך כ- 25 שנים ועוד.
אילו המנוח היה עונה תשובות נכונות, ולא מסתיר מהנתבעת את מחלותיו ומצבו הבריאותי אשר נודעו לנתבעת רק לאחר הגשת התביעה לתגמולי הביטוח, לא הייתה הנתבעת כמו גם מבטח סביר אחר, מסכימה להתקשר עמו בתנאים בהם התקשרה.
תשובת המבקשת לתגובת המשיבה:
לטענת המשיבה כי המבקשת לא הציגה תדפיס יתרות מהבנק, ביום 18.02.20 בנספח ג' ל"כתב השלמות מסמכים" צורף תדפיס יתרות המלמד על מינוס בעו"ש בסך 3,367 ₪.
כאשר המשיבה "מגלה" כי קיים תדפיס יתרות, טוענת כי יש שם פיקדון של 800 ₪ שאפשר למשוך, כאשר רשום שיש מינוס של 4,167 ₪ ולאחר שהבנק מקזז את הפיקדון נותר מינוס של 3,367 ₪ זאת אומרת שהפיקדון אינו נזיל.
לעניין עילת התביעה טוענת המבקשת כי המנוח נפטר, המשיבה העבירה מכתב דחייה בו פירטה שכביכול הוא לא גילה פרטים לגבי מצבו הרפואי ולטענת המשיבה המנוח "רמאי", יחד עם זאת היא שילמה 106,000 ₪ מתוך פוליסה של 240,000 ₪. לפי סעיף 7(ג) לחוק חוזה ביטוח, אם אכן התשובות שהמנוח נתן היו "בכוונת מרמה" אזי לפי סעיף 8 לחוק חוזה ביטוח המבוטח לא זכאי לשום תרופה, לא מלאה ולא חלקית.
בניגוד לטענות המשיבה, בשאלון הבריאות לשאלת העישון השיב "כן", וכן הצהיר שעבר ניתוח לפני 12 שנה בכפות הרגליים.

תשובת המדינה לבקשה לפטור מאגרה:
אין בידי הפרקליטות מידע רלוונטי מעבר לעולה מן הנתונים שהובאו בפני ביהמ"ש. לצד כך, יצוין כי קיימת אפשרות שמידע הנוגע למצבה הכלכלי של מבקשת הפטור, שיש בו כדי להשליך על ההחלטה בבקשה, מצוי בידי בעלי הדין בהליך העיקרי, שהם בהתאם להלכה בעלי מעמד עצמאי ונפרד בבקשה.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל אשר הובא בפניי הגעתי לכלל מסקנה דין הבקשה
למתן פטור מתשלום אגרת המשפט להידחות ואפרט:
תקנה 14 לתקנות האגרות מסדירה את נושא הפטור מתשלומה של אגרה שעל תובע לשלמה עם הגשת תביעתו ואת הדין החל על בקשה לפטור מאגרה.
14. (א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.
(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.

ביסוד תקנה זו מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות. מחד גיסא, התקנות הקובעות מנגנון של השתתפות הפרט המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי המשפט. מאידך גיסא, מנגנון זה איננו מנגנון פיסיקאלי בלבד אלא הוא גם בא לבסס את רצינות ההליך ויסודו, מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך משפטי, ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור לגופו. זאת ועוד, מושכלות יסוד של מערכת המשפט הינם כי הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין והן על מערכת המשפט (ראה: ת"א 35270-09-11, שוקר נ' inspecs ltd).

נקודת האיזון הראויה מחייבת קיומו של מנגנון שבכוחו להבטיח כי מחד שעריו של
בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה. ומאידך
מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין אל עבר בית המשפט –
יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה. כזהו המנגנון הקיים ומוסדר בתקנה 14 לתקנות האגרות ולפיו, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה מקום בו שוכנע כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה". המנגנון האמור, מבטיח אפוא כי הפגיעה בזכות הגישה לערכאות תעשה בהתאם לכללים שהותוו בפסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דהיינו, שתהא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש (ראה: רע"א 4014/10, מונדז נ' בירן, [פורסם בנבו] פס' 9 לפסה"ד של כב' השופטת הגב' מרים נאור).

תנאי הזכאות לפטור:
עפ"י תקנה 14(ג) לתקנות על מבקש הפטור להוכיח שני אלה: כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה" וכן "שההליך מגלה עילה". בהמשך התקנה מודגש לגבי התנאי הראשון כי "בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".
על המבקשת להגיש בקשה לפטור מאגרה שהיא עומדת בקנה אחד עם תקנה 14(א) לתקנות האגרות. דהיינו, הגשת בקשה מפורטת, שנתמכת בתצהיר ערוך כדין ואסמכתאות כאמור בתקנה. בבחינת קיומו של התנאי הראשון למתן פטור מתשלום אגרה, על המבקשת היה לעמוד בהצגת מצג השופך אור על מצבו הכלכלי ומעיד על אי יכולתו לשלם האגרה.

באשר לאי הוכחת מצב כלכלי המצדיק פטור:

בחנתי את הבקשה, את עמדות הצדדים ואת כלל המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות הנתונים הכספיים שהציגה התובעת, סבורה אני כי לא ניתן לקבוע שהתובעת נעדרת יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה.
המבחנים הנוהגים הם מחמירים, כאשר פטור יינתן רק לאדם שהוכח היטב שאין באפשרותו כל יכולת לשלם את האגרה.

מעיון בבקשת התובעת ובמסמכים שהוצגו לא שוכנעתי כי התובעת נטולת יכולת כלכלית לשלם את האגרה. מבחינת תדפיסי חשבון הבנק אשר צורפו ניתן לראות תנועות והפקדות כגון:
למבקשת מנוי בחברת התקשורת "הוט" בסכום גבוה, אשר מוגדר כמותרות.
למבקשת ישנה הכנסה קבועה בתור מטפלת בקשישים דרך עמותת "מטב".
בנוסף, עולה כי על שם התובעת ישנו פיקדון בבנק דיסקונט על סך 800 ₪.
זאת ועוד, מעיון בתדפיס העובר ושב של התובעת עולה כי בחודש יולי 2019 משכה התובעת כסף מזומן בסך של כ-2,500 ₪ מבלי כל התייחסות בתצהיר לסיבת המשיכה.

לעניין החוב לעיריית נתניה, נראה כי החוב הוא לא עדכני, שכן המסמך הינו מחודש נובמבר 2018.
כך לגבי החוב למי נתניה, המסמך שצורף הינו מחודש מאי 2019 ולכן החוב אינו עדכני.
לעניין טענת המבקשת כי בעלה המנוח היה המפרנס, המבקשת טוענת באותה נשימה שהיא עצמה גם עובדת לפרנסתה.
בנוסף, יש לציין כי סכום האגרה אינו גבוה וכי לפי הנתונים המבקשת יכולה לעמוד בתשלום סכום האגרה.
"באשר לתנאי הראשון, היעדר מסוגלות כלכלית, נדרשת הוכחה הכוללת תיעוד ואסמכתאות, לרבות תדפיסי חשבונות בנק; דיווח על הוצאות חודשיות; תלושי משכורת, של המבקש ובן או בת זוגו, ואף הוריו אם הוא סמוך על שולחנם; וכן תצהיר, כדי לעמוד בו (ראו: תקנה 14(א) לתקנות האגרות)"
גם אם אקבל כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים, הרי שבבעלותה דירה. ובהינתן סכום האגרה בתיק זה הרי ביכולתה של המבקשת לגייס את סכום האגרה באמצעות הדירה ולאו דווקא על ידי מכירתה.
באשר לתנאי השני- עילת תביעה:
נקבע כך בבש"א (מחוזי חיפה) 5107/00 חאנטולי יוניס נ' מ"י מיום 12.06.01:
"אין לנהל עם התובע דקדוקי עניות בקשר לסיכוייו לזכות בתביעה. אם הוא רק מראה שיש לו סיכוי כלשהו יש להיענות לבקשה ולאפשר לו להגיע עם תביעתו ליום הדין. אולם אם אין בידו לשכנע גם בזאת, או כשהצד השני מצליח לשכנע שהתביעה היא חסרת כל תקווה, כי אז אין מנוס מדחיית הבקשה". (ע"א 398/62 כהן נ' כהן, פ"ד י"ז 1829)."
המבקשת תובעת את הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח באמצעות מימוש פוליסת ביטוח חיים, עם מות בעלה ממחלה קשה.
עיון בכתב התביעה מגלה כי קיימת עילת תביעה נגד המשיבים.
מדובר בנטל הוכחה קל המוטל על המבקשת במסגרת הבקשה דנן, וכי מעיון בכתב התביעה עולה כי למבקשת עומדת עילת תביעה ולו לכאורה. טענות הצדדים מתייחסות בעיקרן למצבה הכלכלי של המבקשת.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה של התובעת למתן פטור מאגרה. על התובעת לשלם את אגרת בית המשפט תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו, אחרת, תימחק התביעה.

סוף דבר:
נוכח האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את המסמכים וטענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' תשרי תשפ"א, 23 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.