הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 12680-01-13

לפני
כבוד ה שופטת לימור ביבי

התובעים:

1.סימה שרמן
2.אברהם רודוב
ע"י ב"כ עו"ד צבי שטיין

נגד

הנתבעת:

ג'י.אל.איי. גינדי החזקות בע"מ ח.פ. 51286800-1
ע"י ב"כ עוה"ד אסתר בוקסבוים ושלמה כרוב

פסק דין

במסגרת התביעה לפני עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בפיצויים בגין ליקויי בנייה אשר התגלו בדירתם.
מבוא – העובדות שאינן שנויות במחלוקת, הרלוונטיות לתביעה בקצרה:
בין התובעים כרוכשים לבין הנתבעת כקבלן וכמוכרת, נחתם ביום 30/9/03 הסכם למכירת דירת פנטהאוז בפרויקט אם המושבות בפתח תקווה, בכתובת שרגא רפאלי 3 דירה 68 (להלן: "ההסכם" וכן: "הדירה").

מסירת החזקה בדירה בוצעה ביום 8/3/06.

לאחר מסירת החזקה, בשנת 2007, פנו התובעים אל הנתבעת והצביעו על ליקויים בדירה. בין היתר ובפרט- טענו התובעים לליקוי באריחי הדירה, ליקוי אשר נבע, לטענתם, מרטיבות במצע הריצוף, אשר חדרה אל האריחים וגרמה להם לנזקים. טענותיהם בדבר ליקויים תמכו התובעים בשלוש חוות דעת שנערכו על ידי מומחים מטעמם – המהנדס משה מלכה והמהנדס סטניסלב גולוד.

אין חולק כי הנתבעת מצידה, ערכה חוות דעת באמצעות מומחה מטעמה- מר גיל רפאל – מיום 26/9/06, אשר קבעה כי אמנם קיימת רטיבות במילוי מצע החול וכן, אישרה חלק מהליקויים הנוספים עליהם הצביעו התובעים. משכך, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמה, ביצעה הנתבעת תיקונים בבית התובעים, אשר כללו, בין היתר, פירוק כלל הריצוף בדירת התובעים והחלפתו באחר.

לצורך ביצוע התיקונים בדירה, פינו התובעים את הדירה מיום 8/7/07 ועד ליום 23/8/07, קרי, במשך כמעט שבעה שבועות והתגוררו בבית מלון, על חשבונה של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, תוך כדי החלפת הריצוף בדירת התובעים, בוצעה על ידה בדיקת רטיבות של מצע החול ביום 24/7/07 ורק לאחר שנמצא כי המצע יבש, רוצפה הדירה מחדש על ידה.

לאחר ביצוע התיקונים כאמור וחזרת התובעים לדירה, שבו התובעים ופנו אל הנתבעת בטענות בדבר קיום ליקויים בדירה ובכלל זה ליקויים באריחי השיש , אשר בהקשר אליהם, שבו התובעים על טענתם ולפיה, הליקויים נובעים מרטיבות במצע הריצוף. הנתבעת מצידה ביצעה ביום 26/1/10, בדיקת מעבדה נוספת לשם איתור רטיבות במצע הריצוף ואולם, בדיקה זו העלתה כי מצע הריצוף יבש.

על אף האמור הוסיפו התובעים ופנו אל הנתבעת פניות רבות – אשר אינני מוצאת לפרטן אחת לאחת - ואולם, אשר אין חולק כי בכולן חוזרת כמנטרה הטענה ולפיה, קיימת רטיבות במצע הריצוף ומשכך, נגרמים נזקים לאריחים.

ביום 3/1/12 נערכה בעבור התובעים חוות דעת מטעם המומחה המהנדס יעקב מרזוק, במסגרתה נטען לליקויים בדירת התובעים, אשר שומתם עומדת על 182,100 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי (10%) ומע"מ (באותה עת 16%). עיון בחוות דעת זו מעלה, כי אף במסגרתה הליקוי המרכזי הינו ליקוי לאריחי הדירה, אשר נטען כי הינו הנובע מרטיבות במצע הריצוף (שומתו הוערכה בסך 92,500 ₪). בנוסף הצביע המומחה על ליקויים ברובה במרפסת השמש (18,000 ₪), ליקויי רטיבות במיקומים שונים בדירה (21,000 ₪) ליקוי בחיפוי החוץ של הדירה (30,500 ₪) וליקויים כלליים בדירה (קילוף בטיח הפרגולה – 2,000 ₪, מיקום דלת באיזור החניה- 7,500 ₪, צבע כלל הדירה - 7,500 ₪, סדקים – 1500 ₪, חוסר ברובה גג עליון – 500 ₪, סימון לוח חשמל ותיקון נקודת חשמל -1,100 ₪).

הצדדים חלוקים בשאלה האם חוות דעת זו הומצאה לנתבעת קודם למועד הגשת התביעה.

יחד עם זאת, הצדדים מסכימים כי, במועדים מאוחרים לחוות דעת זו, פנו התובעים אל הנתבעת במספר פניות ובכלל זה בימים 4/2/12, 17/11/12 ובמסגרת פניות אלו, אמנם לא צירפו את חוות דעתו של מר מרזוק ואולם, להלכה ולמעשה, מרבית הליקויים המפורטים בחוות דעתו של המהנדס מר מרזוק, מופיעים בהן. בכלל זה טענו התובעים בדבר הליקוי בריצוף הדירה, ליקויי הרטיבות בדירה, תיקוני רובה במרפסת וליקויים בנושא חיפוי החוץ. לעניין זה יצוין, כבר בשלב זה, כי הנתבעת אינה מכחישה קבלת הפניות האמורות, עובדה הנתמכת גם בתשובות לפניות התובעים אשר הוצאו על ידי הנתבעת עצמה וכן על ידי חברת אלקטרה בנייה בע"מ - שהיא החברה אשר נשכרה על ידי הנתבעת לשם תיקון הליקויים בפרויקט. במסגרת תשובות אלו, הוכחשה אחריותן של החברות לליקוי הריצוף ונטען כי בדיקות רטיבות אשר בוצעו למצע הריצוף, העלו כי לא קיימת בעיית רטיבות. בהקשר זה הוסיפו הנתבעות וטענו, כי מקור הליקוי הוא באריחים עצמם, שהם אריחי אבן טבעית המעלים כתמים בקלות, סופחים נוזלים, רגישים לפגיעות ונוצרים בהם נימים. עוד נכתב כי יבוצעו תיקונים נוספים שונים עליהם הצביעו התובעים.

מתוך התכתובת בין הצדדים עולה כי בוצעו על ידי הנתבעת תיקונים מסוימים ואולם, אין חולק כי הואיל והנתבעת התכחשה לאחריותה בנושא האריחים, לא בוצע על ידה תיקון כלשהו הנוגע לאריחים וזאת, מלבד החלפתם כפי שבוצעה בשנת 2007.

לאור האמור, ביום 13/1/13 הגישו התובעים את התביעה לפני, במסגרתה עתרו לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין נזקיהם הנובעים מליקויי בנייה בדירתם והכל כנתמך ומפורט בחוות דעת המהנדס – יעקב מרזוק, אשר צורפה לתביעתם. הנתבעת מצידה הגישה כתב הגנה אשר נתמך בחוות דעת מומחה מטעמה, המהנדס מר רפאל גיל.

ההליך -
לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים, מונה על ידי בית המשפט, בהחלטתו מיום 7/4/13 מומחה מטעמו – המהנדס מר בס מרדכי, אשר הגיש חוות דעתו ביום 6/9/14.

כבר בשלב זה הנני מוצאת להדגיש כי המומחה מטעם בית המשפט לא מונה בהסכמת הצדדים וכן, לא כמומחה אשר חוות דעתו מכרעת, אלא שהצדדים שמרו על חוות הדעת מטעמם.
יחד עם זאת, אציין כי הצדדים העבירו שאלות הבהרה למומחה ואולם, לא ביקשו לחקור אותו בחקירה נגדית.

עיקרי חוות דעת מומחה בית המשפט הינם:
א. ליקוי ברצפת השיש-
בהקשר זה מצא המומחה כי בפני הריצוף קיימים פגמים של צלקות, חורים והתפוררות, במיוחד בסמוך לדלת היציאה מהסלון למרפסת השמש, באזור המטבח, באזור היציאה מחדר השינה הורים למרפסת ואולם, גם בפיזור במרכז פינת האוכל , הסלון ויתר האזורים. המומחה ציין כי בדיקת רטיבות אשר בוצעה, על ידי מכון התקנים ביום 28/7/14, העלתה כי בחדר שינה הורים הרטיבות היא 1.8% ובסלון, סמוך לדלת הויטרינה - 13.9%. בהקשר לבדיקה זו מצא המומחה לציין כי הבדיקה נערכה בתקופה החמה של שנה.

המומחה קבע כי שיעור הרטיבות אשר נמדד באיזור הסלון גבוה מ – 6% ומשכך, כי יש ליבש את המצע או להחליפו.

בנוסף ציין המומחה כי תשתית מצע החול נמדדה בעובי של 360-400 מ"מ וזאת, בניגוד למקסימום מרווח מותר של 100 מ"מ בהתאם לנספח א-5 לת"י 1629 (שהיה ידוע במועד הריצוף).

זאת ועוד, המומחה ציין כי התערובת ששימשה לשכבה האמצעית במצע לא כללה צמנט חול ביחס של 100 ק"ג צמנט ל – 1 מ"ק, כפי שנדרש בתקן לעיל.

המומחה קבע כי מקור הליקויים באריחים, הוא בעבודה לקויה וזאת, מהגורמים הבאים: ריצוף על גבי חול רטוב, אי ביצוע איטום וסתימת גידים בגב האריחים לפני הנחתם, או ביצוע ליטוש אבן בניגוד לכללי המקצוע עם כמויות גדולות של מים. בנוסף מצא המומחה לציין, כי הוא בדק אריחים בהם לא נעשה שימוש (רזרבה) ומצא כי, הגם חשיפתם לפגעי מזג האוויר, הם תקינים וללא פגמים- עובדה אשר היה בה בכדי לחזק את מסקנתו בדבר מקור הליקוי.

המומחה קבע- באשר לתיקון ליקוי זה - כי הואיל והאבן נמצאה פגומה באופן חמור ביותר עם ריבוי בצלקות, חורים, והתפוררות פני השטח, הרי שלא ניתן לתקנה בליטוש ולא על ידי ביצוע תיקונים עם דבק שיש, הואיל ולא זו בלבד שתיקונים כאלו בולטים לעין ופוגעים במראה של האבן הטבעית, אלא שלאחר חלוף הזמן הם מתפוררים ומתנתקים ממקום התיקון. לעניין זה ציין המומחה כי התובעים רכשו אבן מסוג א' ותיקונים כאמור אינם עולים בקנה אחד עם סוג ורמת הגימור שהוזמן על ידם.

לאור האמור, המליץ המומחה על החלפת האריחים תוך ביצוע ריצוף בהתאם לתקן והכל בעלות של 63,750 ₪.
לעלות זו הוסיף המומחה גם עלות תיקון פגמים במערכת החימום התת רצפתי, אשר סביר שתפגע אגב החלפת האריחים- בעלות של 10,000 ₪.

ב. ליקוי במרפסת שמש – המומחה קבע כי קיימות שקיעות, רובה מתפוררת ושיפועי ניקוז לא תפקודיים במרפסת השמש- לעניין זה מציין המומחה כי אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לקיומו של הליקוי ועלות תיקונו, כן, הינו מציין כי יש צורך בשיפור איטום לאורך סף הויטרינה בעלות של 1,000 ₪ ומשכך, הינו מאשר סך 19,000 ₪ בגין תיקון הליקוי.

ג. ליקוי רטיבות בגין חדירת מי גשמים במרפסת השירות מסביב לצנרת חודרת – נקבע כי הבעיה הועלתה במספר הזדמנויות וחברת אלקטרה לקחה על עצמה אחריות לתקנה וכן, המהנדס גיל הכיר בה – ויחד עם זאת, לא נפתרה והעלות הכספית בשלב זה נקבעה על סך של 5,000 ₪.

ד. חיפוי קירות האבן – אושר תיקון בעלות של 2,180 ₪.

ה. המומחה הצביע על שני ליקויים לקביעת בית המשפט –

  1. ליקוי בפרגולה בה הטיח פגום ומתקלף – לעניין זה מציין המומחה כי מדובר בפרגולה ששייכת לשכן, אם כי הפגם אסתטי וניתן לראותו מדירת התובעים- בנסיבות אלו השאיר המומחה את התיקון בעלות 1,500 ₪ לשיקול דעת בית המשפט.
  2. החלפת כיוון פתיחת דלת הפונה לכיוון החניה- המומחה מציין כי מדובר ברכוש משותף משכך, השאיר המומחה את התיקון בעלות 2,000 ₪ לשיקול דעת בית המשפט.

ו. ליקויים נוספים:

  1. בגמר התיקונים יש לצבוע את כל הדירה- 4,500 ₪.
  2. ליקוי בריצוף קרמיקה בחדר הורים ורובה מתפוררת- נקבע כי יש לתקן בעלות של 700 ₪.
  3. ליקוי רטיבות בפרוזדור בקיר משותף למקלחון הורים- 500 ₪.
  4. סדקים 1,500 ₪.
  5. תיקון נקודת חשמל – 450 ₪.

סך כל הליקויים: 97,580 ₪ בתוספת 10,000 ₪ בגין החימום התת רצפתי.
תיקונים להכרעה שיפוטית: 3,500 ₪.
בתוספת מע"מ , פיקוח הנדסי – 10%, מחירי קבלן מזדמן 20-30%.
המומחה ציין כי לא ניתן להתגורר בדירה בזמן התיקונים במשך 30 ימים ואולם חוות דעתו אינה כוללת עלות דיור חלופי, אחסון זמני של התכולה והובלה הלוך וחזור.

למומחה בית המשפט נשלחו כאמור שאלות הבהרה על ידי שני הצדדים ובמסגרת תשובותיו הוסיף על המידע או העלויות כפי שהוצגו בחוות דעתו כדלקמן:

במענה לשאלות התובעים – הבהיר המומחה בתשובות מיום 3/2/14 וכן, מיום 16/12/16, ארבעה נושאים שהינם רלוונטיים לכאורה, לאור טענות הצדדים בסיכומיהם כדלקמן:
א. ככל ששטח הריצוף בדירה הוא 90 מ"ר ולא 85 מ"ר, יש להוסיף סך 3,750 ₪ להערכת המחיר.
ב. באשר לביצוע רובה במרפסת הגג- בחוות דעתו קבע המומחה כי לאור חלוף הזמן ממועד מסירת החזקה בדירה ועד למועד עריכת חוות דעתו וחלוף מועד האחריות לפריט, הוא אינו מוצא לחייב הנתבעת בפיצוי. התובעים מצידם טענו כי הואיל ובמרפסת זו בוצעו תיקונים בשנת 2007, הרי שלא חלף מועד האחריות. המומחה לא הכריע בטענה, וקבע כי ככל שבית המשפט יקבל את טענת התובעים, הרי שעלות התיקון עומדת על סך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.
ג. המומחה קובע עלות בסך 8,500 ₪ +מע"מ בגין עלות תיקוני גמר ברגי העיגון בקירות החוץ של הדירה. לעניין זה מציין המומחה כי מדובר בקירות שהינם חלקי רכוש משותף ומשכך, ככל שיקבע שיש לתקנם הרי שהעלות המיוחסת לדירה צריכה להיות באופן יחסי מחלקה ברכוש המשותף.
ד. המומחה מציין כי לסעיף 2 לחוות דעתו- קרי הסעיף הדן בהחלפת הריצוף יש להוסיף סך של 8,500 ₪ +מע"מ בגין ליטוש.

במענה לשאלות הנתבעת, במסגרת תשובות לשאלות הבהרה מיום 3/12/14 ומיום 20/5/15, הבהיר המומחה – בכל הנוגע לריצוף כי:
א. אין צורך בבדיקות רטיבות נוספות בדירה וזאת, הואיל והנזקים כבר נגרמו לאבן כפועל יוצא מרטיבות שהייתה בעבר ולכן, בדיקת שיעורי רטיבות כיום לא תייתר הצורך בהחלפת הריצוף. עוד הוסיף המומחה כי הליקויים בריצוף לא נובעים רק מרטיבות אלא גם ממצע חול צהוב ללא ייצוב על ידי צמנט ובעובי של 40 ס"מ במקום 10 ס"מ.
ב. באשר לתקנים הרלוונטיים לריצוף – אישר המומחה מחד כי אמנם בזמן הריצוף חל נספח א' לתקן ישראלי 5566 ולפיו אין כל דרישה ביחס לגובה של שכבת החול מתחת לריצוף וכן אין כל דרישה לייצב את מצע החול בצמנט. יחד עם זאת, הפנה המומחה לסעיף 2.1.5 לתקן הישראלי 5566 אשר בהתאם לו חלה חובה לייצב את המצע באמצעות שכבת צמנט. זאת ועוד, גם לעניין העובי הפנה המומחה לסעיפי התקן גופו מהם נובע כי העובי כפי שבוצע הינו גבוה מידי.
המומחה הבהיר כי ככל שבית המשפט יקבע שאין ליקוי בייצוב, בכפוף לכך שקיימים מספיק אריחים רזרביים, הרי שאין צורך בהחלפת כל הריצוף.
באשר לתקן 1629 נשאל המומחה האם נכון שמדובר בתקן החל על אריחי טראצו ולא על אריחי שיש ואולם, הבהיר כי דווקא הואיל ולא היה תקן מנחה לאופן הריצוף באבן טבעית חלה חובה להתייחס לתקנים אחרים דומים ולעניין זה האריחים הדומים ביותר הינם אריחי טראצו. עוד ציין המומחה כי מהפתיח לתקן 1629, ניתן להבין כי הוא מתייחס גם לאריחי אבן ולחיפוי קירות, הואיל ונקבע בו: "תקן זה אושר על ידי הוועדה הטכנית 110- אריחים ואבן לחיפוי קירות ורצפה" .

אין חולק כי לאחר הגשת חוות דעתו של מומחה בית המשפט, בוצעו על ידי הנתבעת תיקונים במרפסת הגג.
בפנייתו מיום 20/3/16, אישר המומחה כי כל הריצוף במרפסת הגג פורק ופונה מהמקום, הגג נאטם לפי הנחיות יועץ איטום מטעמו וכן בוצעו מספר הצפות, בעקבותיהן בוצעו שיפורים. המומחה אישר כי לאחר האמור, עמד הגג במבחן הצפה שנמשך 72 שעות וכי לאחר מכן בוצע ריצוף כולל התקנת נקזים כפולים, הדבקת שיפולים ורובה בפוגות.
במכתב מסכם מיום 26/4/16 אישר המומחה כי בוצעו כל העבודות במרפסת הגג, לרבות תיקון נזקי הרטיבות ממרפסת הגג בדירה ולמעט תיקון נזקי תוצאות הרטיבות.

במקביל להליכים כפי שפורטו, לעיל מול מומחה בית המשפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ולבקשתם נקבע התיק להוכחות ביום 28/3/17. במועד ההוכחות, הודיעו הצדדים כי אינם מוצאים שיש צורך לקיים את דיון ההוכחות וביקשו כי בית המשפט יכריע בתביעה על בסיס החומר המצוי בתיק ולאחר שיוגשו סיכומיהם.
לבקשתם, ניתן תוקף של החלטה להסכמתם, בהתאמה הוגשו על ידי הצדדים סיכומיהם ולאחר עיון בהם ובכלל החומר המצוי בתיק, ניתן פסק דין זה.

ב"קליפת האגוז" - טענות הצדדים :
מצידו האחד של המתרס, טוענים התובעים בסיכומיהם כי יש לחייב את הנתבעת במלוא עלות תיקון הליקויים, כפי שנקבעה במסגרת חוות דעת מומחה בית המשפט, כמו גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ובתוספת עלויות פיקוח, רווח קבלני ומע"מ. עוד טוענים התובעים, כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש, עלויות דיור בתקופת ביצוע התיקונים ועלויות הובלה ואחסנה. זאת ועוד, התובעים טוענים כי יש להרחיב את תקופת האחריות בגין האיטום לשמונה שנים. בנוסף עותרים התובעים לשיפויים בגין כלל הוצאותיהם ולרבות- עלויות חוות דעת מומחים מטעמם, חלקם בתשלום הוצאות מומחה בית המשפט ואגרה.

הנתבעת מצדו האחר של המתרס טוענת ראשית, כי הואיל ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים שכן, חוות דעת המומחה מטעם התובעים - מר מרזוק, לא הועברה לה קודם להגשת התביעה, הרי שדין התביעה להידחות או למצער, יש לחייבה, לכל היותר, בעלויות כפי שהיו, לו היו מבוצעים התיקונים על ידי קבלן (בעלות שיכולה להגיע כדי 50% פחות מהעלות התיקון באמצעות קבלן מזדמן). יתרה מכך, בנסיבות אלו, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי בכל מקרה אין לחייבה בתוספת 30% בגין רווח קבלני.

מבלי לגרוע מן האמור טוענת הנתבעת כי אין לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לליקוי באריחים וזאת, הן משום שלא הוכחה רטיבות במצע הריצוף (ולכל הפחות התגלתה רטיבות נקודתית רק במקום אחד), הן הואיל ובהתאם לתקנים הרלוונטיים לא חלה עליה החובה להוסיף צמנט לחול לשם ייצוב הריצוף וכן, לא חלה עליה חובה הנוגעת לגובה המצע והן, הואיל וניתן לתקן את הליקוי בדרך של ליטוש עם דבק ואין מקום להורות על החלפת כלל הריצוף.

באשר לליקויים האחרים- טוענת הנתבעת כי הליקויים במרפסת ובחפוי תוקנו על ידה ומשכך יש להפחית עלותם מהסכום הנתבע על ידי התובעים. עוד טוענת הנתבעת כי את הליקויים אשר השאיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט אין לפסוק לטובת התובעים וזאת, בנסיבות בהן לתובעים אין עילה לתביעת תיקונם, בהינתן שליקוי אחד הוא בפרגולה של השכן והליקוי השני הוא ברכוש המשותף (בדלת החנייה).

זאת ועוד, לטענת הנתבעת, אין לחייבה במע"מ הואיל ולטענתה, על אף חלוף הזמן לא תוקנו הליקויים על ידי התובעים, עובדה אשר נותנת שהתובעים לא יתקנו את הליקויים כלל. עוד טוענת הנתבעת כי אין לחייבה בעלויות פיקוח באשר, ככל הנראה ישכרו התובעים קבלן שיפוצים לביצוע התיקונים ולא ידרשו לעלויות פיקוח.

עוד לטענת הנתבעת, אין לחייבה בפיצוי בגין דיור חלופי, הואיל והליקויים אינם מחייבים את פינוי הדירה וקביעת המומחה בעניין זה אינה סבירה. כיוון כשכך טוענת הנתבעת כי ממילא אין לחייבה בעלויות הובלה או אחסנה. עוד טוענת הנתבעת כי ממילא לא הוכח סכום הפיצוי, בהינתן שהתובעים הציגו הצעת מחיר מבית מלון ולא עלות דירה בשכירות באזור הדירה.

הנתבעת מכחישה הדרישה להרחבת תקופת האחריות, בהינתן שטענתם הנוספת של התובעים בדבר רטיבות בחורף האחרון התבררה כלא נכונה וכן, לאור תקופות הבדק הקבועה בחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 (להלן: " חוק המכר (דירות)").

זאת ועוד, הנתבעת מכחישה זכותם של התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש וזאת, בנסיבות בהן התמהמהו ולא העבירו אליה את חוות דעת מר מרזוק, סירבו לאפשר לנתבעת ביצוע התיקונים ובהינתן שהסכום הנתבע אינו סביר.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין לחייבה בהוצאות התובעים בגין חוות דעת מומחים שנערכו קודם להגשת התביעה וזאת, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה על בסיס חוות דעתו של מר מרזוק.

דיון והכרעה:
להלן אבחן את טענות הצדדים, לפי סדר טענות הנתבעת- ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה.

השהוי בהגשת התביעה:
פותחת הנתבעת ומפנה לכך שהתביעה הוגשה בשיהוי, בחלוף זמן רב ולא פחות משבע שנים לאחר מסירת החזקה בדירה והכל בשעה שהיא ביצעה מצידה, בעצמה או באמצעות קבלן מטעמה, תיקון הליקויים עליהם הצביעו התובעים. טענתה זו של הנתבעת אין בידי לקבל. כך, עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים, מצביע על כך שלאורך כל התקופה ממועד מסירת החזקה ועד למועד הגשת התביעה, עמדו התובעים בקשר רציף עם הנתבעת ומסרו ושבו ומסרו התראותיהם, כמו גם אבחנותיהם ואבחנות מומחים מטעמם, בנוגע לליקויים בדירה. יתרה מכך, לאורך התקופה ניסתה הנתבעת אמנם לתקן את הליקויים אשר עליהם הצביעו התובעים ואולם- ראשית, מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה ברורות כי לא כל התיקונים בוצעו על ידה ויתרה מכך- הנתבעת התכחשה לאחריותה בכל הנוגע לליקוי באריחי דירת התובעים- ליקויי שהינו ליקוי משמעותי ואשר בסיכומו של דבר, כפי שיפורט להלן, נחה דעתי כי יש להטילו לפתחה של הנתבעת. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי התובעים השתהו בתביעתם.
מתן הזדמנות לתיקון על ידי הנתבעת:
מוסיפה הנתבעת וטוענת כי לא ניתנה לה הזדמנות לתיקון הליקויים וכפועל יוצא מכך, כי יש להפחית את שיעור עלות הליקויים שתושת עליה.

לאחר ששקלתי הטענה אין בידי לקבלה.

אפתח ואציין כי ככלל, בכל הנוגע לליקויי בנייה, הרי שנקודת המוצא הינה שיש לאפשר לקבלן ביצוע תיקונים קודם לתביעת פיצוי כספי בגינם.

הנני סבורה כי האמור נתמך ראשית בהוראות חוק המכר (דירות), הקובע במסגרתו מנגנון של גילוי ליקויי בנייה ותיקונם. כך, סעיף 4ב' לחוק המכר דירות קובע כי: " התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר"

זאת ועוד, בכל הנוגע למתן אפשרות לתיקון הליקויים קודם לתביעת פיצוי, מקובלות עלי, קביעות כב' השופט אוקון בתא (מחוזי - ת"א) 70103/93 קצנשטיין אליעזר נ' רמט בע"מ (21.07.1999) :
"יושם אל לב: סעיף 4 ב אינו משנה את תפיסת אי ההתאמה כהפרה של ההסכם. פגם בממכר הדירה הוא הפרה. ואולם פגם זה, כל עוד הוא נופל במסגרת סעיף 4ב, אינו הפרה יסודית. על כן יש לתת הזדמנות למוכר לתקנו. משטר חוק החוזים (תרופות)שב על מכונו רק עקב אי ניצול ההזדמנות או שימוש לרעה בה. ניתן לומר שסעיף 4 ב משהה את ההסדר של חוק התרופות. הוא שולל מהנפגע את כוח הבחירה השמור לו בדרך כלל ביחס לסוג התרופה ההולם את ההפרה. המפר רשאי לעמוד על קיומה של תרופה מסוימת דווקא ואולם, אם לא ניצל המוכר את הזכות, היא פוקעת וחוזר על מכונו ההסדר הרגיל הקבוע בחוק התרופות"

כן, יפים בעיני דברי א' ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (תשנ"ז- 1977) בעמ' 328:

"העדפת רצונו של קונה לקבל פיצוי כספי, על פני הצעת קבלן לתקן את הטעון תיקון, תיעשה, רק לאחר שהוכח, כי ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים, וכי הקבלן סירב או לא טרח לתקנם, או שניסיונות התיקון לא עלו יפה ."

קרי- נקודת המוצא הינה כי יש לאפשר לקבלן הזדמנות לתיקון הליקויים ואולם, הזדמנות זו תמוצה על ידי הקבלן, ככל שלא יטרח לתקנם או משניסיונות התיקון לא עלו יפה.

הנני סבורה כי המקרה לפני מגלם את שתי החלופות האחרונות – ראשית, בכל הנוגע למתן אפשרות לתיקון, הרי שתכתובת רבה, אשר צורפה על ידי התובעים לתביעתם, מלמדת על כך שהתובעים שבו ופנו פעמים רבות אל הנתבעת ושטחו בפניה טענותיהם. אציין כי אמנם, התובעים לא הראו שהעבירו את חוות דעת המומחה מר מרזוק לעיון הנתבעת, קודם להגשת תביעתם ואולם, הנני סבורה כי אין במחדלם זה בכדי לאיין מתן האפשרות לנתבעת לביצוע התיקונים וזאת, בהינתן שכפי שפירטתי לעיל, בסעיף 10 לפסק הדין, התובעים פנו אל הנתבעת לאחר קבלת חוות דעת מרזוק ושיקפו לפניה את רוב רובם של הליקויים המפורטים בחוות דעתו.

יתרה מכך, כפי העולה מהפירוט העובדתי - אשר אינו שנוי במחלוקת - הנתבעת ניסתה לתקן את הפגם בריצוף ולשם כך, עזבו התובעים את ביתם למשך שבעה שבועות. יתרה מכך, מאותו מועד ובהתבסס על מבדקי רטיבות אשר בוצעו על ידי הנתבעת, דחתה הנתבעת את פניותיהם של התובעים בנושא זה וזאת, תוך שהינה טוענת שאין להטיל לפתחה כל אחריות בגין הליקוי וכי זה נובע מהאבן אשר רכשו התובעים.

זאת אף זאת – חלק מהליקויים תוקנו על ידי הנתבעת במהלך ההליך המשפטי ובהתאמה תופחת שומתם.

מבלי לגרוע מן האמור, נקבע שאף על פי שלמתן הודעה מוקדמת על קיומם של הליקויים נודעת חשיבות מבחינות רבות, הוכרה בפסיקה גם אפשרות לוותר על דרישת ההודעה הפורמלית על הליקויים מקום שהמוכר ידע על אי ההתאמות, וייתכן שאף מקום שהיה עליו לדעת עליהם (ראו בהקשר זה הטעמים שמעלה השופט חשין, ע"א 2299/99 שפייר נ' חברת דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה (4) 213, בעמ' 223-225). בנסיבות כפי שהונחו לפני, הנני סבורה כי לא היה כל מקום וצורך בהודעה נוספת על אי ההתאמות.

מן המפורט צא ולמד – לנתבעת ניתנה הזדמנות לתיקון הליקויים- ההזדמנות מוצתה על ידי הנתבעת, הן על ידי תיקון ליקויים אשר בחלקם צלחו ובחלקם לא והן משהתכחשה הנתבעת לקיומם של ליקויים ובמיוחד לליקוי באריחים אשר הינו הליקוי המרכזי בדירת התובעים. יתרה מכך לא היה מקום למשלוח הודעה נוספת בדבר אי ההתאמות.

כיוון שכך- זכאים התובעים לפיצוי כספי בגין שומת הליקויים והכל כפי שיפורט ויקבע להלן.

ליקויים באריחי השיש בדירה -
כפי שפתחתי ופירטתי, הליקוי המרכזי לו טוענים התובעים הוא ליקוי באריחים בדירתם, ליקוי אשר לטענתם נגרם כפועל יוצא מעבודה לקויה שבוצעה על ידי הנתבעת.
קיומו של הליקוי האמור, כמו גם תימוכין לטענתם של התובעים באשר למקורו – קרי, בעבודה לקויה של הנתבעת, ניתן למצוא בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

באשר לחוות דעת זו טוענת הנתבעת ראשית כי בהינתן שמומחה בית המשפט מונה בהעדר הסכמה ומבלי שהצדדים ויתרו על חוות הדעת מטעמם, הרי שאין לקבל בהכרח את האמור בחוות דעתו.

טרם אפרוט טענות הנתבעת בכל הנוגע לחוות דעת מומחה בית המשפט, הנני מוצאת להקדים ולציין כי הנתבעת בחרה לוותר על חקירת מומחה בית המשפט והנני סבורה כי ויתורה זה יש בו לעמוד לה לרועץ בטוענה כנגד ממצאי חוות הדעת.

לאמור יש להוסיף כי מתוך עיון בחוות הדעת, כמו גם בתשובות לשאלות הבהרה, התרשמתי כי מדובר במומחה מקצועי ויסודי.

זאת ועוד, ככלל וכנקודת מוצא, המדיניות השיפוטית מוצאת להקנות לחוות דעת מומחה בית המשפט משקל עדיף וזאת בהינתן שמומחה בית המשפט – אינו מומחה מטעם צדדים ומשכך, חוות דעתו מוחזקת כחוות דעת אובייקטיבית (ראו - ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, מב(1) 446 (1988), בעמוד 466; ע"א (מחוזי נצ') 272/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ח'טיב סמיר (28.06.2011)] בנסיבות אלו, הכלל – שלא מצאתי לחרוג ממנו הוא כי – משמונה מומחה על ידי בית המשפט, סביר להניח כי בית המשפט יאמץ את ממצאיו אלא אם כן קיימת סיבה בולטת שלא לעשות כן (ראו - ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל , פ''ד נב(4) 563, 568-570 (1998); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.10), בס' 22; ת"א (מח'-חי') 426/02 לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (14.2.06), בס' 59; ת"א (מח' – חי') 1586/00 דפנה לנגפורד נ' א.ג. תום בע"מ ( 12.12.05), בס' 7).

עוד יפים ומתאימים, לעניין זה, דברים שנכתבו בשעתו על ידי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן , אשר אמנם נכתבו באשר למומחה מוסכם ואולם, מיטיבים לבטא את הקשיים הטבועים בתיקים הנסבים על ליקויי בנייה ואת אופן ההתייחסות הראוי אל חוות דעת המומחה:

"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא..." (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן(2.6.96).

מכאן אעבור לבחון טענותיה של הנתבעת באשר לחוות דעת מומחה בית המשפט.

ביקורתה של הנתבעת, בהקשר לחוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לאריחים, מתמקדת בשלוש טענות עיקריות, אשר לאחר ששקלתי, נחה דעתי כי דינן להידחות:
א. הנתבעת טוענת כנגד הרטיבות כמקור לליקוי באריחים – לעניין זה טוענת הנתבעת כי הואיל ומומחה בית המשפט מצא קיומה של רטיבות רק במוקד אחד, הרי שלא ניתן ללמוד מכך, על קיומה של רטיבות במצע בשאר האזורים.
באשר לטענתה זו של הנתבעת, הרי שראשית- המומחה קבע מפורשות, במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו על ידי הנתבעת, כי לאור חלוף הזמן והנזק שעודו קיים ואשר נגרם כפועל יוצא מרטיבות - אין כל מקום וצורך לעשות בדיקות רטיבות נוספות (ראו לעיל בסעיף 17 לפסק הדין). עוד ציין המומחה, כי רטיבות מתפשטת ומשכך קיומה במקום אחד יש בו להעיד על קיומה במקום אחד. זאת ועוד, המומחה ציין באותן תשובות, כי הליקוי אינו נובע רק מהרטיבות אלא גם מהתקנה לקויה של הריצוף, בהעדר צמנט במצע ובגובה של המצע הגבוה מהתקן. בנוסף ציין המומחה בחוות דעתו, כי חיזוק למקור הליקוי באריחים, ניתן למצוא בבדיקת אריחים נוספים אשר לא הורכבו ואשר סבלו מפגעי מזג אוויר ואולם, לא נגרם להם כל נזק (ראו סעיף 15 לעיל לפסק הדין) בנסיבות כפי שפורטו לעיל ובהינתן ההסברים המקצועיים, המפורטים והעולים עם שורת ההיגיון, כפי שהוצגו על ידי המומחה- הנני דוחה טענתה זו של הנתבעת.

ב. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי קביעות המומחה ולפיהן התקנת הריצוף לוקה הואיל ובוצעה בלא צמנט במצע וכן, בגובה של המצע העולה על התקן – מנוגדות לתקנים, כפי שהיו בתוקף במועד ביצוע הריצוף. לטענה זו נדרש המומחה במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה אשר פורטו בסעיף 17(ב) לעיל לפסק הדין. לעניין זה, אינני מוצאת לחזור על דברי מומחה בית המשפט כפי שהוצגו ופורטו, הנני סבורה כי הם מניחים את הדעת ואף עולים בקנה אחד עם הכתוב בתקנים – כפי שהוצגו על ידי המומחה. זאת ועוד, הנני סבורה – כפי שאמנם סבור המומחה- שבהינתן העדר תקן לנושא מסוים (וספק אם כך הם פני הדברים באשר מהכותרת לתקן 1629 עולה לכאורה כי הוא חל גם על אבן) – חלה על בעל מקצוע סביר החובה לפעול בהתאם לתקנים דומים ומשכך, ממילא חלה על הנתבעת החובה בהתקנת ריצוף האבן בהתבסס על תקן 1629. לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם התקנת הריצוף הייתה לקויה ולא תאמה תקנים או ביצוע על ידי בעל מקצוע סביר.

ג. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי אין כל חובה להחליף את כל הריצוף וניתן לבצע תיקון באמצעות דבק וליטוש- טענה זו אין בידי לקבל ראשית, הואיל וקבעתי בס"ק ב' כי קיים ליקוי בביצוע הריצוף ולא רק באריחים וכי הואיל ובוצע ריצוף בלא צמנט במצע וכשהמצע גבוה מהתקן- ממילא יש להורות על ביצוע הריצוף מחדש. זאת אף זאת, לעניין זה, ממילא ההסבר אשר ניתן על ידי המומחה ואשר לא נשלל ולפיו ביצוע תיקון עם דבר וליטוש, מעבר לכך שאינו אסתטי, הוא נשחק עם הזמן ואינו עולה בקנה אחד עם הגימור אשר רכשו התובעים (ראו סעיף 15 לעיל לפסק הדין)- מקובל עלי.

עוד בעניין הריצוף – טענו התובעים וטענה זו לא נדחתה על ידי הנתבעת שהואיל ושטח הריצוף הוא 90 מ"ר ואילו המומחה חישב עלות ההחלפה לפי 85 מ"ר, כי יש להוסיף לסכום הפיצוי סך – 3,750 ₪. כאמור הטענה לא נשללה על ידי הנתבעת ומשכך, הנני מוצאת לקבלה ולהוסיף סך כנדרש. בנוסף, טענו התובעים כי יש להוסיף על השומה, כפי שנקבעה בחוות דעת מומחה בית המשפט סך 8,500 ₪ בגין ליטוש הריצוף וזאת, בהתאם לתשובות לשאלות הבהרה אשר הגיש המומחה ביום 16/12/16. גם טענתם זו של התובעים לא נסתרה ומשכך, הנני מוצאת להוסיף לעלות הריצוף סך 8,500 כנטען.

לאור כל האמור הנני דוחה טענות הנתבעת בכל הנוגע לליקוי בריצוף הדירה וקובעת כי התובעים זכאים לשומת הפיצוי בגין הריצוף בסך של 86,000 ₪ , לא כולל מע"מ, פיקוח ורווח קבלני.

תיקונים אשר בוצעו במרפסת הגג:
במסגרת חוות דעתו, מתייחס המומחה לליקוי של ליקויי רטיבות בגין חדירת מי גשמים במרפסת השירות, בסך של 5000 ₪. באשר לליקוי זה הרי שכעולה מדווחי מומחה בית המשפט מיום 20/3/16 וכן, מיום 26/4/16- בוצעו תיקונים במרפסת זו לשביעות רצון מומחה בית המשפט.
הנני מוצאת לציין כי ביום 19/1/17, פנו התובעים לבית המשפט בבקשה כי ייתן הוראות למומחה לבדוק רטיבות חדשה אשר התגלתה בביתם של התובעים. בהחלטתי מיום 5/2/17 הוריתי על קיומה של בדיקה, הבדיקה בוצעה ביום 19/2/17 ובחוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט מיום 19/2/17 נקבע כי בדיקתו העלתה שאין ממש בטענה וכי לא קיימת כל רטיבות נוספת בדירה.
בנסיבות אלו, הנני מקבלת טענת הנתבעת וקובעת כי התיקונים במרפסת הגג אמנם בוצעו כדבעי ומשכך, אין מקום לקבוע פיצוי בגינם.
באשר לטענת התובעים ולפיה יש להורות על אחריות בת 8 שנים לאיטום, הרי שאינני מוצאת לקבל תביעתם של התובעים אשר מקורה הנורמטיבי לא הובהר. יתרה מכך, בהינתן שבמסגרת החקיקה הרלוונטית נקובות תקופות בדק ואחריות, לא מצאתי להורות על תקופת אחריות מעבר לתקופות הנקובות ובהתאם לכל סייג הקיים בדין.

זאת ועוד, בהקשר זה הנני מוצאת לדחות גם טענת התובעים, בהסתמך על תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מטעמם ולפיה הינם זכאים לסך 3,500 ₪ בגין הרובה במרפסת, וזאת, בהינתן טענת הנתבעת – שלא נשללה - ולפיה, לאחר האיטום ממילא בוצע שוב הריצוף במרפסת בפיקוח מומחה בית המשפט.

ליקויים אשר הושארו לשיקול דעת בית המשפט:
מומחה בית המשפט השאיר, במסגרת חוות דעתו, שני ליקויים לשיקול דעת בית המשפט – הראשון – תיקון טיח בפרגולה והשני, תיקון ליקוי בדלת לכיוון החנייה. בהקשר לשני ליקויים אלו, הרי שלאחר ששקלתי לא מצאתי לחייב הנתבעת בגינם.
כך, ראשית – בכל הנוגע לתיקון הטיח הרי שבהינתן שמדובר בפרגולה של השכן, לא מצאתי המקור בדין המזכה את התובעים לדרוש תיקון הליקוי ומשכך, הנני דוחה תביעתם בהקשר זה.
שנית- בכל הנוגע לדלת לחנייה- אמנם, כפי שפורט על ידי מומחה בית המשפט מדובר ברכוש משותף ואף לעניין זה לא הצביעו התובעים על מקור בדין המזכה אותם לקבלת פיצוי בגין הליקוי. בהקשר זה אציין כי יכול שהתובעים זכאים לחלק בפיצוי בשיעור חלקם ברכוש המשותף ואולם, הואיל ולא הניחו בפני בית המשפט תשתית המבססת חלקם ברכוש המשותף, ממילא דין טענתם להידחות.

לאור האמור, אינני מוצאת לזכות התובעים בליקויים בסך של 3,500 ₪ אשר הושארו לשיקול דעת בית המשפט .

בנוסף, במסגרת תשובות לשאלות הבהרה אשר נשלחו על ידי התובעים, הוסיף המומחה סך של 8,500 ₪ בין ביצוע תיקונים בחיפוי קירות החוץ ואולם, ציין כי מדובר בקירות שהם רכוש משותף. לאחר ששקלתי האמור - בנסיבות בהן מדובר בקירות חיצוניים אשר אינם פונים לכיוון מרפסת התובעים ומשכך, הינם אמנם רכוש משותף ושבהינתן שגם לעניין זה לא הציגו התובעים המקור לזכותם לקבלת פיצוי זה וכן, לא שיעור חלקם ברכוש המשותף- אינני מוצאת לחייב את הנתבעת בתשלום זה.

יתר הליקויים:
כפי שפורט בסעיפים 15 (ב), (ד) ו – (ו) לפסק הדין לעיל, הצביע מומחה בית המשפט על ליקויים במרפסת השמש (בסך 19,000 ₪), בחיפוי קירות האבן, צביעת הדירה, רובה מתפוררת (בסך 700 ₪ בהבדל מהרובה במרפסת השירות), ליקויי רטיבות, סדקים ותיקון נקודת חשמל- כולם ליקוים אשר הנתבעת לא הצביעה על כל טענה בהקשר אליהם ומשכך, הנני מאשרת פיצוי כספי בגין ליקויים כאמור בסך כולל העומד על 28,830₪.

חיוב בגין פיקוח הנדסי, רווח קבלני ומע"מ
טוענת הנתבעת כי אין לחייב אותה בעלויות פיקוח הנדסי, רווח קבלני ומע"מ. טענותיה אלו משתיתה הנתבעת ראשית על זכותה לביצוע תיקונים- טענה אשר נדחתה על ידי לעיל. כיוון שכך הרי שמשידרשו התובעים לביצוע העבודות באמצעות קבלן מטעמם, יש מקום לפסוק – בהתבסס על חוות דעת מומחה בית המשפט תוספת בשיעור של 20-30% בגין רווח קבלני. בהתאמה לכך, הנני קובעת כי למחירים תתווסף תוספת בשיעור 25%.
זאת ועוד, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי אין לחייב בגין פיקוח הנדסי הואיל וסביר שהתובעים יבצעו התיקונים באמצעות קבלן שיפוצים בלא כל פיקוח. טענה זו נדחתה על ידי מומחה בית המשפט במסגרת תשובות לשאלות הבהרה אשר ניתנו על ידו ביום 3/12/14. שם במסגרת תשובה לשאלה 17 משיב המומחה כי :"במקרה הנדון, ולאור היסטוריה של תיקונים לא מוצלחים אני ממליץ על פיקוח הנדסי, אשר נדרש להתווסף לעלויות חוות הדעת". תשובתו של המומחה, עולה בקנה אחד עם נסיבות התיק, כמו גם היסטורית התיקונים אשר בוצעו במסגרתו ולרבות, כישלונה של הנתבעת מביצוע התיקונים- משכך, הנני סבורה כי יש ממש בדרישה כאמור. משכך הנני קובעת תוספת פיקוח בסך של 10%.
בכל הנוגע לטענת הנתבעת ולפיה סביר כי התובעים לא יבצעו את תיקון הליקויים ומשכך, אין לפסוק לטובתם מע"מ- הרי שראשית טענת הנתבעת הינה בבחינת ספקולציה אשר ספק באם יש בה ממש בכלל ובפרט בתובעים לפני, אשר מתוך התנהלותם נמצאתי למדה על החשיבות הרבה שייחסו לדירתם. זאת ועוד, טענה דומה (שנסבה על מכירת הדירה בלא ביצוע תיקון ליקויים) נדחתה על ידי בית המשפט העליון בעא 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ (2) 858 (להלן: " פסק דין דיור לעולה"), תוך שבית המשפט העליון קבע כי קיומם של ליקויים יש בו בכדי להשפיע על מחיר הדירה. זאת ועוד, בע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן (15.01.2004) ציטט בית המשפט העליון בהסכמה את הלכת בית המשפט העליון כפי שנקבעה בפסק דין דיור לעולה וקבע כי הדיירים זכאים לפיצוי בין אם תיקנו את הדירה ובין אם לאו ובין אם מכרו אותה ובין אם לאו. בנסיבות אלו, אין לי אלא לדחות הטענה.

סיכום ביניים לעניין ליקויי הבנייה:
לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה בסך של 114,830 ₪ וזאת, בתוספת מע"מ (בשיעור 17%), פיקוח הנדסי (בשיעור 10%) ורווח קבלני (בשיעור 25%) ובסה"כ בסך: 184,732 ₪.

חיוב בדיור חלופי ובהוצאות מעבר:
באשר לדיור חלופי והוצאות מעבר, נטען על ידי הנתבעת שאין כל הצדקה לדיור חלופי הואיל והליקויים אינם מצריכים מעבר דירה. טענה זו אין בידי לקבל וזאת, ראשית הואיל וקבעתי כי התובעים זכאים להחלפת כל הריצוף הפגום בדירתם. יתרה מכך, הצורך בדיור חלופי נקבע על ידי מומחה בית המשפט בחוות דעתו ולא נסתר. יחד עם זאת, בכל הנוגע לחיוב בעלות דיור חלופי בפועל, הנני סבורה כי יש להפחית את הסכום לו טוענים התובעים ולהעמידו על סך של 10,000 ₪ וזאת, הואיל והציגו בתמיכה לטענתם הצעת מחיר מבית מלון ל"חצי פנסיון" קרי ללינה וכן, לארוחות- דרישה החורגת מדיור חלוף לו הינם זכאים. במאמר מוסגר אציין לעניין זה, כי הנתבעת טענה שהיה על התובעים לדרוש רק דיור חלוף בדירה שכורה ולמעשה טענתה מושתתת על החובה בהקטנת הנזק. דא עקא, שהנטל להוכיח יכולת וכן שיעור הפחתת נזק מוטל על הטוען לחובה בהקטנת הנזק ומשהנתבעת טענה טענתה זו בעלמא ולא תמכה אפשרויות חלופיות לדיור חלופי בראיות כלשהן, דין טענתה, לעניין זה- להידחות.
באשר לדרישת התובעים לתשלום בגין הוצאות הובלה ואחסנה בסך 8,365 ₪ (כולל מע"מ)– הרי שדרישתם נתמכת בהצעת מחיר שלא נסתרה ומשכך, בהינתן שקבעתי כי התובעים זכאים לדיור חלוף – הנני מאשרת אותה.
לאור האמור הנני קובעת כי התובעים זכאים לעלות דיור חלוף, הוצאות הובלה והוצאות אחסנה בסך של 18,365 ₪.

עוגמת נפש:
כפי שפורט במסגרת המבוא וכפי העולה מכתבי הטענות, בדירת התובעים, אשר נמסרה להם בשנת 2007, התגלו ליקויים אשר לתיקונם נדרשה הנתבעת. לאורך השנים עד למועד הגשת התביעה, פנו התובעים מספר רב של פעמים בנוגע לליקויים, אשר חלקם תוקנו וחלקם נדחו על ידי הנתבעת. בהינתן שכך, הרי שהיה על התובעים לחיות בדירה אשר בה ליקויים וזאת, על אף ששילמו עליה ממיטב כספם. זאת ועוד, הנתבעת תיקנה ליקויים בדירת התובעים, תוך שאלו פונו מדירתם למשך 7 שבועות. יתרה מכך, גם לשם תיקון הליקויים כפי שנקבע במסגרת פסק דין זה, יהא על התובעים לארוז את מטלטליהם ולפנות את הדירה למשך 30 יום. בנסיבות כפי שתוארו הנני סבורה כי אמנם זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, אותו אני מעמידה על סך של 25,000 ₪.

הוצאות התובעים בגין מומחים:
התובעים טענו כי הינם זכאים להחזר שכר הטירחה אשר שילמו למומחים מטעמם וכן, לשכ"ט אשר שילמו למומחה מטעם בית המשפט. לעניין זה, כופרת הנתבעת בזכותם לקבלת תשלום למומחים קודם למומחה מרזוק וזאת, בהינתן שממילא תביעתם הושתתה על חוות דעת מרזוק. טענתה זו של הנתבעת אינני מקבלת בנסיבות בהן, עיון במסמכים אשר צורפו לתביעה מעלה כי הנתבעת ביצעה תיקון ליקויים גם לפי חוות דעת קודמות של התובעים ובכלל זה החליפה את הריצוף בדירה בשנת 2007 בהתבסס על חוות דעת כאמור. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעים נדרשו לחוות הדעת, על מנת לממש זכויותיהם על פי הדין לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת.
כיוון שכך, הנני מוצאת לחייב הנתבעת בהוצאות התובעים בגין שכר מומחים בסכומים כדלקמן:
שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 28/2/06 בסך 1,040 ₪.
שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 31/7/06 בסך 125 ₪.
שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 29/3/07 בסך 708 ₪.
שכ"ט המהנדס משה מלכה מיום 15/7/07 בסך 4,940 ₪.
שכ"ט המהנדס מרזוק מיום 3/1/12 בסך 2,320 ₪.
שכ"ט מומחה בית המשפט בסך 2,950 ₪ מיום 30/7/13.
שכ"ט המומחה מר מרזוק מיום 30/7/13 בסך 1,300 ₪.
שכ"ט עבור בדיקת רטיבות ע"י מכון התקנים מיום 29/7/14 בסך 590 ₪.
שכ"ט המומחה מרזוק מיום 17/10/14 בסך 1,475 ₪.
שכ"ט מומחה בית המשפט מיום 29/1/15 בסך 1,426 ₪.
שכ"ט מומחה בית המשפט בגין פיקוח על עבודות האיטום מיום 10/7/16 בסך 11,115 ₪.

לא מצאתי לפסוק למומחים סך 1,000 ₪ בגין יעוץ לשיפוץ הדירה אשר נטען בעלמא, לראשונה בתחשיב הנזק.

יחד עם זאת, מתוך סכום זה הנני מוצאת לנכות שכר טרחת מומחה בית ה משפט, בו נשאה הנתבעת- לפי קבלה אשר תוצג על ידה - בהתאם להחלטתי מיום 9/2/17 וזאת, בעקבות פניית התובעים וטענתם בדבר רטיבות נוספת, אשר מומחה בית המשפט שלל אותה.

סוף דבר
לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים סכומים כדלקמן:
פיצוי כספי בגין ליקויים בסך של 184,732 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חוות דעת מומחה בית המשפט (6/9/14) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

סך 18,365 ₪ בגין הוצאות הובלה ואחסנה וסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש .

החזר הוצאות התובעים לפי פירוט להלן:
א. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 28/2/06 בסך 1,040 ₪.
ב. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 31/7/06 בסך 125 ₪.
ג. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 29/3/07 בסך 708 ₪.
ד. שכ"ט המהנדס משה מלכה מיום 15/7/07 בסך 4,940 ₪.
ה. שכ"ט המהנדס מרזוק מיום 3/1/12 בסך 2,320 ₪.
ו. שכ"ט מומחה בית המשפט בסך 2,950 ₪ מיום 30/7/13.
ז. שכ"ט המומחה מר מרזוק מיום 30/7/13 בסך 1,300 ₪.
ח. שכ"ט עבור בדיקת רטיבות ע"י מכון התקנים מיום 29/7/14 בסך 590 ₪.
ט. שכ"ט המומחה מרזוק מיום 17/10/14 בסך 1,475 ₪.
י. שכ"ט מומחה בית המשפט מיום 29/1/15 בסך 1,426 ₪.
יא. שכ"ט מומחה בית המשפט בגין פיקוח על עבודות האיטום מיום 10/7/16 בסך 11,115 ₪.
יב. החזר הוצאות אגרה כפי ששולמו על ידי התובעים.
התשלומים לעיל ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ביצוע כל תשלום ותשלום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

באשר למועדים הרלוונטיים לפסיקת ריבית בתביעות ליקויי בנייה עליהם התבססה הכרעתי לעיל ראו - ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.02.2005 ).

שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪, בקביעת שכר טרחת עורך הדין הבאתי לידי ביטוי גם שומת תיקונים אשר בוצעו ולא נקבע פיצוי כספי בגינם וגם מע"מ.

כלל התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ז, 16 יולי 2017, בהעדר הצדדים.