הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 12225-03-15

לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

התובעת:

חברת לוג מוצרים פלסטיים (1993) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דוד הדר.

נגד

הנתבעת:

ס.מ.ל. הצלחה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דרור בן שמואל.

פסק דין

לפני שתי תביעות מאוחדות שהגישה התובעת נגד הנתבעת לתשלום התמורה בגין אספקת בקבוקי פלסטיק שהיא מייצרת.
תחילתו של תיק 12225-03-15 בבקשה לביצוע שלושה שיקים שהגישה התובעת נגד הנתבעת וזאת בגין שיקים בסכומים 97,643 ₪, 250,810 ₪, 8,697 ₪. ב גין השיקים ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בהסכמת התובעת.
בתיק 38294-09-15 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 99,126 ₪, בגין חשבונות פתוחים ביחס לבקבוקים שסופקו לנתבעת, כאשר ניתנה לתובעת רשות להתגונן בהסכמה.

טענות התובעת מכתב התביעה:
התובעת הינה חברה העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק והיא ייצרה עבור הנתבעת מכלי בקבוקים לתינוקות, בעיקר בקבוקים מחומר גלם הנקרא: PES, וכן כמות קטנה יותר של בקבוקים מחומר גלם נוסף, הנקרא באנגלית PP .
הנתבעת היא חברה ישראלית העוסקת בשיווק ובהפצה של בקבוקי האכלה לתינוקות ומוצרים נלווים.
ההתנהלות המסחרית בין הצדדים התבצעה באופן של הזמנות מסגרת, שהיתה הנתבעת שולחת לתובעת ליצור מכלי הבקבוקים, ולאחר מכן , הזמנות רכש עיתיות לביצוע הדפסות על גבי הבקבוקים שיוצרו על פי הזמנות המסגרת.
אחת לתקופה, פעם במספר חודשים, היתה הנתבעת שולחת לתובעת הזמנת מסגרת לייצור כמות נקובה של גופי מכלי בקבוקים בשלושה נפחים שונים. לאחר קבלת הזמנת מסגרת, היתה התובעת רוכשת את חומר הגלם PES או PP , לפי העניין, ומייצרת עבור הנתבעת את גופי הבקבוק ים לכל אחד מהנפחים לפי הכמויות הנקובות בהזמנת המסגרת. יצוין, כי הנתבעת התחייבה לרכוש מהתובעת את כל כמות הבקבוקים הנקובה בהזמנות המסגרת (להלן : "הזמנות מסגרת").
בתוך כך, הי תה הנתבעת שולחת לתובעת, מעת לעת, הזמנות רכש לביצוע הדפסות וכיתובים על גבי גופי הבקבוקים שיוצרו על פי הזמנת המסגרת (להלן: "הזמנות רכש"). בהזמנות הרכש פורטה כמות הבקבוקים מכל נפח שעליהם יש לבצע את ההדפסות והכיתובים וכן סוג ההדפסה והכיתוב, והכל בהתאם למדינת היעד שאליה היה אמור להיות משווק הבקבוק. יצ וין, כי לפי דרישת התובעת ומשיקולי יעילות תהליכי ההדפסה, התחייבה הנתבעת לכמות מינימום של 15,000 בקבוקים בכל הזמנת רכש.
באופן זה, היתה הנתבעת מזמינה מעת לעת הזמנות רכש, על פי צרכיה, עד להשלמת ההדפסה על כל מכלי הבקבוקים הנקובים בהזמנת המסגרת, ולאחר מכן מבצעת הזמנת מסגרת חדשה וחוזר חלילה.
לאחר ביצוע ההדפסות על גופי הבקבוק בהתאם להזמנת הרכש, היתה התובעת מודיעה לנתבעת כי הבקבוקים מוכנים לאיסוף והנתבעת היתה מגיעה למשוך את הבקבוקים ממפעל התובעת.
במעמד משיכת הסחורה, היתה הנתבעת או מי מטעמה מאשרת שכמות הבקבוקים תואמת את הכמויות בתעודות המשלוח ומאשרת זאת בחתימתה.
יובהר, כי הנתבעת לא היתה מושכת בהכרח מיד את כל הבקבוקים שהיו מוכנים ועמדו לרשותה למשיכה, ולעיתים היה חולף פרק זמן ניכר עד שהנתבעת היתה מושכת את הבקבוקים המוכנים. או שהנתבעת היתה מושכת חלק בלבד מהבקבוקים ואת יתרתם היתה משאירה לאחסון אצל התובעת.
למיטב ידיעת התובעת, לאחר משיכת הבקבוקים היתה הנתבעת מעבירה אותם למרכז הלוגיסטי שלה בקיבוץ אפיקים, שם היו נציגי הנתבעת מבצעים בקרת איכות עצמית לבקבוקים המתקבלים, מרכיבה על גופי הבקבוק את פטמות הבקבוק והאביזרים הנלווים, אורזת את הבקבוקים במארזים ומכינה אותם לשיווק.
על פי תנאי התשלום המוסכמים בין הצדדים, היתה הנתבעת משלמת עבור הבקבוקים שסופקו לה, בתנאי תשלום של שוטף + 90 ממועד האספקה.
ככלל, הנתבעת היתה משלמת באמצעות שיקים מעותדים לפירעון בגובה התמורה בגין המשלוחים שסופקו והתובעת היתה מפקידה את השיקים עם הגיע מועד פירעונם.
ביחס לחוב נשוא התביעה, לא מסרה הנתבעת שיקים לתובעת במועד מסירת הסחורה וסירבה למסור אותם גם לאחר מכן ולאחר שהנתבעת לא שילמה עבור המשלוחים שסופקו לה בחודשים יולי – ספטמבר 2014, הודיעה התובעת לנתבעת על סיום ההתקשרות בין הצדדים.
התובעת צרפה לכתב התביעה את תעודות המשלוח החתומות על ידי הנתבעת בגין הבקבוקים שסופקו בין החודשים יולי – נובמבר 2014, וזאת כנספחים 4 א' – 4 ג'.
הנתבעת לא שילמה את התמורה בסך של 97,943 ₪ בגין הבקבוקים שסופקו לה בחודשים אוקטובר – נובמבר והם הבקבוקים נשוא התביעה.
כאמור, בנוסף לבקבוקים שבגינם לא שילמה הנתבעת לתובעת ולא מסרה לה שיקים, קיים לנתבעת חוב נוסף כלפי התובעת בסך של 407,150 ₪ שמקורו בשלושה משלוחי סחורה של בקבוקים שסופקו לנתבעת במהלך חודשים יולי – ספטמבר 2014 שנגדם נמסרו לתובעת שלושה שיקים מעותדים, כאשר בסמוך לאחר מסירת השיקים, ביטלה אותם הנתבעת שלא כדין וסירבה לפרוע את חובה . שיקים אלו הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ, הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בתביעה השטרית, ותיק ההתנגדות אוחד ביחד עם כתב התביעה.

טענות הנתבעת בהתנגדות ובבקשה הרשות להתגונן:
הטענות שפורטו על ידי הנתבעת בהתנגדות ובבקשת הרשות להתנגד זהות בעיקרן ולפיכך אתייחס אליהן במאוחד.
לטענות הנתבעת, כפי שפורטו בתצהיריו של טמיר ברקוביץ (להלן :" טמיר"), שהינו מנהלה של הנתבעת, הנתבעת הינה בעלת זכויות ייצור והפצה של בקבוקים ברמת איכות "פרימיום" וכן מוצרים משלימים. הנתבעת משווקת את מוצריה בארץ ובחו"ל, שם מרכזת הנתבעת את פעילותה השיווקית באמצעות מפיצים מקומיים.
מכלי הבקבוקים, המשווקים על ידי הנתבעת תחת המותג "BFREE", הינם מוצרים המוגנים בפטנטים ונחשבים לאיכותיים ועשויים משלושה סוגי חומרי גלם : האחד PES בנוסף PP וכן בקבוקי זכוכית.
התובעת, המייצרת מוצרי פלסטיק , הת חייבה בפני הנתבעת לייצר עבורה מכלי בקבוקי תינוקות באיכות גבוהה וזאת במועדים ובכמויות ידועות ומוסכמות מראש, כמפורט בהזמנ ות עבודה שהועברו לתובעת.
הנתבעת התקשרה עם התובעת בעיקר על בסיס מצגי התובעת והתחייבותה לייצר עבור הנתבעת מ כלי בקבוק לתינוקות באיכות גבוהה ובהסתמך על מצגי התובעת והתחייבותה למועדי אספקה, כאשר התובעת נהנתה מבלעדיות בענף ייצור מחומרים PES בשוק הישראלי למעלה מעשור.
בהסתמך על מועדי הייצור והאספקה עליהם התחייבה התובעת, התחייבה הנתבעת כלפי לקוחותיה ומפיציה בעולם, בביצוע אספקה מקבילה של הבקבוקים.
בין השנים 2012-2013 ביצעה הנתבעת הזמנות מכלי בקבוקים שיועדו בעיקר לשוק הספרדי ולשוק הסיני בכמות של 578,400 מכלי בקבוקים בסכום כולל של 2,505,750 ₪.
מכלי הבקבוקים שסופקו ללקוחותיה של הנתבעת היו פגומים, לא עמדו בסטנדרטים שהגדירה הנתבעת ולא עמדו באיכות עליה התחייבה התובעת באופן שדופן הבקבוק היתה רכה במקום דופן קשיחה.
הכשל בייצור הבקבוקים הובא לידיעת הנתבעת רק לאחר שהבקבוקים הגיעו למפיצים או ללקוחות הקצה בעיקר בשוק הסיני והספרדי.
התובעת קיבלה אחריות מלאה לכשלים והתחייבה לפצות את הנתבעת על נזקיה.
במהלך חודש יולי 2014, במהלך כנס משווקים בשנחאי, בו נכח נציג הנתבעת, מר עמיקם ברקוביץ, הובא לידיעת הנתבעת, לראשונה, כי לשוק הצרכנים בסין הגיעו מוצרים פגומים, דהיינו, מכלי בקבוק בעלי דופן רכה, וזאת לאחר שהמ פיץ הסיני הביא בפניו את תלונות לקוחותיו וחוסר יכולתו לשווק את הבקבוקים בשל הפגם בייצור הבקבוקים בעלי הדופן הרכה. באותו מעמד, ונוכח תלונות המפיצים נאלצה ה נתבעת לפצותם בסכום מצטבר ולא סופי של 26,500 דולר.
מיד בסמוך לאחר מכן, הוציא טמיר הודעת מייל אל מנהל התובעת המציג בפניו את הליקויים שנפלו בהליך הייצור ולרבות תלונת המפיץ הסיני בדבר הליקויים. עותק הודעת המייל של מנהל הנתבעת מיום 29.7.14, צורף להתנגדות וסומן "2". עותק ממכתבו של "ג'רמי" מפיץ הנתבעת בסין, צורף להתנגדות וסומן "3".
התובעת קיבלה אחריות מלאה על כל כשל בייצור שהיה באחריותה, והתובעת מעולם לא הכחישה את אחריותה למוצרים הפגומים ואת חובתה לפצות את הנתבעת לכדי הנזק שנגרם.
לטענת טמיר, נמסר לו כי מקרה זה בו מייצרת התובעת מיכלי בקבוק פגומים בעלי דופן רכה, הינו למעשה כשל חוזר לכשל דומה שאירע בשנת 2000 לחברה הקשורה לנתבעת.
לטענת הנתבעת, נגרמו לה נזקים עקב מעשיה, מחדליה ורשלנותה של התובעת וכן כתולדה של הפרת התחייבות חוזית כלפיה.
בנסיבות האמורות, לא קמה לתובעת כל זכות לדרוש תשלום עבור סחורה פגומה שסיפקה.
באשר לשיקים, טוענת הנתבעת כי השיקים נמסרו לתובעת כשיקים לביטחון, באופן שעומדת לנתבעת טענת כישלון תמורה מלא ומוחלט בגינם.
התובעת הודיעה על ביטול הסכם ההתקשרות עם הנתבעת שלא כדין, והודעת הביטול הוסיפה נזקים שנגרמו לנתבעת והביאו לאובדן השקעות שביצעה הנתבעת בהתאמת פס הייצור של התובעת, לרבות הצורך בייצור תבניות י יחודיות שיתאימו לפס הייצור של מכלי הבקבוקים.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת הפרה את התחייבותה לבצע אספקת מכלי בקבוקים בהתאם
למועדי האספקה הקבועים בהזמנות והמאושרים על ידה.
האיחור ואי העמידה במועדי האספקה המוסכמים גרמו לנתבעת להפר התחייבויות כלפי לקוחותיה ומנעו מהנתבעת מלספק את מוצריה למפיצים ולצרכנים, אשר העדיפו לרכוש מוצרים של יצרנים מתחרים במקום את מוצרי הנתבעת שלא סופקו.
תוך כדי כך, גרם הדבר לאובדן לקוחות ולנטישת צרכנים ולאובדן פלח שוק משמעותי.
העיכוב באספקה גרם לדחיית מכירות ולבעיות תזרים מזומנים אצל הנתבעת ולפגיעה משמעותית ברווחיות ובפעילותה העסקית השוטפת של הנתבעת, באופן שהנתבעת נדרשה למימון ביניים בעלויות כספיות משמעותיות. גם התראות ובקשות חוזרות ונשנות שהופנו לתובעת בדרישה לתיקון ההפרות, נותרו ללא מענה. עותק תכתובות בעניין עיכוב בקבלת בקבוקים צורפו להתנגדות וסומנו "7".
ביום 15.8.13 התקבלה הצעת הנתבעת לביצוע הדפסות בקבוקים צבעוניים וזאת בהמשך לרצונה של הנתבעת להשיק ליין בקבוקים צבעוניים כחלק מהליך מיתוג חדש.
חרף התחייבויות התובעת לביצוע עבודות ההדפסה ואספקת הסחורה במועדים מוסכמים, הפרה התובעת את ההתחייבות, ובכך גרמה לנתבעת לנזקים כספיים באופן שפגע קשות בקמפיין השיווקי כפי שפורט בחוות דעת מומחה הנתבעת.
התובעת הפרה את ההסכמים עם הנתבעת, ובכך גרמה נזקים כבדים ביותר לנתבעת שפורטו בחוות דעת המומחה, ד"ר זיו רייך , שצורפה להתנגדות וסומנה "10". הנתבעת מקזזת את מלוא הנזקים שנגרמו לה ע"י התובעת כנגד תביעת התובעת.
טענת הקיזוז וחוות הדעת מתייחסת רק לנזק שנגרם בשל איחור ו/או אי אספקת או הדפסת המוצרים אך לא לנזק שנגרם בשל אספקה של בקבוקים פגומים או פגיעה במוניטין, נזק הנאמד במיליוני דולרים, אשר בגינו מתעתדת הנתבעת לתבוע כמפורט בחוות הדעת המשלימה.
הנתבעת טוענת כי עומדת לה טענת קיזוז באופן שהיא רשאית לקזז מסכום התביעה את חובותיה של התובעת לפי חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת מיום 26.2.15 בסך של 1,772,084 ₪ נכון ליום 1.3.15 ובנוסף, בכוונת הנתבעת להגיש תביעה נפרדת בגין פגיעה ונזק בסך של 4,096,734 ₪ נכון ליום 31.5.15.
בתצהירו חוזר טמיר ומפרט את מרכיבי הנזק כפי שפורטו בחוות דעת המומחה.

טענות התובעת בכתב התשובה:
בהעדר הגנה נגד החוב מנסה הנתבעת לבלבל ולפזר מסך עשן תוך העלאת טענות מופרכות לחלוטין וממציאה טענות בדבר "נזקים" ובדבר "קיזוז" תוך שהיא מסרבת לשלם עבור בקבוקים שסופקו לה, הגם שהיא מכרה את כולם למפיציה וללק וחותיה בישראל ובעולם והיא הפיקה את מלוא הרווח מהם.
טענות הנתבעת הן בתביעה השטרית והן בתביעה הכספית, הן מסוג "הודאה והדחה", כאשר בתביעה השטרית עומדת לתובעת גם חזקת התמורה. הנתבעת אינה כופרת בעובדה, כי התובעת סיפקה לה את כל הבקבוקים מושא החוב, אינה כופרת בגובה התמורה, וטענתה היחידה היא טענת קיזוז ולפיכך נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות רובצים על שכם הנתבעת.
כל טענות הקיזוז וכל רכיבי הנזק, הנטענים בחוות הדעת המומחה מטעם הנתבעת ובכתב ההגנה מטעמה, מוכחשים . לנתבעת לא נגרם כל נזק ואין כל קשר סיבתי בין רכיבי הנזק הנטענים לבין התנהלות התובעת.
התובעת סיפקה לנתבעת את כל הבקבוקים שהוזמנו ואשר היו אמורים להיות מסופקים במהלך שנת 2014, והנתבעת מעולם לא טענה בזמן אמת כי לא סופקו לה הזמנות מאושרות, והיא אף המשיכה לשלוח הזמנות חדשות לתובעת.
ככל שכמות הבקבוקים שסופקה אינה תואמת לכמות הבקבוקים שבהזמנות הרכש המאושרות, הרי שהדבר נובע מכך שהנתבעת ביטלה חלק מהזמנות הרכש או הפחיתה את כמויות הבקבוקים בהם, או שינתה אותן לאחר אישורן.
התובעת סיפקה לנתבעת את הבקבוקים במועדים המוסכמים, לא חלו שום עיכובים באספקת הבקבוקים שהיו באחריות או בשליטת התובעת, וכל עיכוב, ככל ש היה, היה באחריות הנתבעת ובשל רשל נותה בניהול ובתזמון הזמנות הרכש ובניהול המלאי שלה.
בהתייחס לטענות הקיזוז שעניינן נזקים בירידה במכירות בגין פגמים בבקבוקים, טוענת התובעת, כי סיפקה בקבוקים תקינים ללא כל פגם. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת אינה יכולה לה ישמע בטענת פגם, שכן היא לא דיווחה לתובעת על פגם במועד קבלת הסחורה לידיה וממילא לא אפשרה לתובעת לבדוק את הבקבוקים. מה גם, שהנתבעת מכרה את הבקבוקים לצדדים שלישיים ולפיכך היא מושתקת או מנועה מלהעלות כל טענה לפגם בהם.
הנתבעת הפקידה בידי התובעת שיקים בסך כולל של 405,000 ₪ והמשיכה להזמין ולקבל בקבוקים מהתובעת גם לאחר, שלטענתה , נודע לה על הפגמים . דבר השומט את הקרקע מתחת ל טענתה בדבר הפגמים. זאת ועוד, אין זה סביר כי הנתבעת תקבל במשך שנתיים וחצי כחצי מיליון בקבוקים פגומים, אך אין ולו תלונה אחת ממנה לתובעת בעניין זה במשך כל אותה תקופה.
לטענת התובעת, גם אילו היתה הנתבעת מצליחה להראות כי סופקו לה בקבוקים בעלי דופן רכה, דבר המוכחש, הרי לא היה בכך כדי להטיל אחריות על התובעת, שכן דופן רכה של בקבוק, אין בה פגם פונקציונאלי או בטיחותי, מה גם שטענה בדבר "רכות" הדופן, היא טענה חסרת משמעות שכן המילה "רך" הינה מונח יחסי שלא ניתן לכמת.
לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי סופקו לה בקבוקים פגומים , ולפיכך אין כל רלוונטיות לחוות דעתו המשלימה של המומחה מטעמה , היוצא מתוך נקודת הנחה שהיו בקבוקים פגומים וכן מנקודת הנחה כאילו היתה ירידה במכירות שיסודה באותו פגם בבקבוקים, שהמומחה הניח בלא כל יסוד את קיומו.
לטענת התובעת, הנתבעת היא מתחמקת סדרתית מתשלום חובות לספקים ונוקטת בדפוס פעולה שיטתי שבו כל אימת שהיא נדרשת לשלם את חובותיה, היא נזכרת להעלות נגד הספק טענות בדבר "נזקים".
ההתנהלות השוטפת מול הנתבעת היתה באופן לפיו הנתבעת היתה שולחת לתובעת אחת לחצי שנה , פחות או יותר, הזמנת מסגרת , שבה צוינה כמות הבקבוקים לייצור מכל נפח.
על בסיס הזמנת המסגרת, ובהתאם לכמויות הנקובות בה, התובע ת היתה מבצעת הזמנה של חומר הגלם ועם הגעתו מתחילה בייצור. בתוך כך, היתה הנתבעת שולחת הזמנות רכש עיתיות לביצוע הדפסות על גבי הבקבוקים שיוצרו לפי הזמנות המסגרת, שכללו הטבעת הלוגו בשפות שונות בהתאם למדינת היעד.
לאחר ביצוע ההדפסות היתה הנתבעת מושכת מעת לעת את כמות הבקבוקים הדרושים לה מתוך מלאי הבקבוקים המוכן, אך בשל ניהול כושל של תזמון ההזמנות והמלאי הקיים, פעמים רבות נוצר מצב, שבו אצל התובעת היה מלאי של בקבוקים מוכנים שלא נמשכו ובה בעת הנתבעת היתה דורשת מעכשיו לעכשיו לקבל בקבוקים מנפח מסוים, שהמלאי ממנו אזל מפני שהתובעת לא הכניסה הזמנת מסגרת די זמן מראש.
במהלך השנים, הנתבעת היתה ידועה במוסר התשלומים שלה ובאיחוריה בפירעון התשלומים בגין הסחורה שקיבלה, וחרף זאת נהגה התובעת באורך רוח עם הנתבעת, אך החל משלב מס וים דרשה מהנתבעת למסור לה שיקים מעותדים לפירעון בגובה התמורה כתנאי לאספקת הסחורה והתובעת היתה מפקידה את אותם שיקים עם הגיע מועד פירעונם. יצוין, כי התובעת, מתוך התחשבות בתזרים של הנתבעת, ולפנים משורת הדין, וכדי למנוע חזרת שיקים בשל אי כיסוי, נהגה לתאם אל מול הנתבעת את הפקדת השיקים.
בגין משלוחים שסופקו לנתבעת החל מחודש 7/14 ועד לסיום ההתקשרות בין הצדדים בחודש 11/14, לא שילמה הנתבעת לתובעת סכום כלשהו.
ביום 21.10.14 הודיע מנכ"ל הנתבעת לתובעת בהודעת דוא"ל כי יש שיקים מוכנים במשרד. מספר ימים לאחר מכן מסרה הנתבעת את אותם שיקים לתובעת והתובעת שחררה לה את הסחורה. בשלב זה, היו בידי התובעת שלושה שיקים מעותדים של הנתבעת לזמני פרעון : 1.11.14, 1.12.14, ו-1.1.15.
כאשר הפקידה התובעת ביום 1.11.14 את השיק הראשון, חזר השיק להפתעתה מחמת ביטולו על ידי הנתבעת. התובעת מחתה בפני הנתבעת על ביטול השיק, והודיעה לנתבעת כי אם לא ישולם החוב, לא תוכל התובעת להמשיך ולספק לה סחורה.
ביום 18.11.14 התקיימה פגישה בין הצדדים שבה טענה הנתבעת, לראשונה, כי מגיעים לה זיכויים בשל בקבוקים פגומים. יש לציין, כי נספח 9, שצורף להתנגדות לביצוע שטר על ידי הנתבעת, מוכחש שכן אינו משקף את הדברים שנאמרו בפגישה.
נוכח הודעת הנתבעת בפגישה, לפיה אין בכוונתה לשלם עבור הסחורה, הודיעה לה התובעת על סיום ההתקשרות בין הצדדים.
בתשובתה פירטה התובעת את כל משלוחי הסחורות שסיפקה לנתבעת וצרפה חשבוניות ותעודות משלוח ביחס לכל אחת ואחת.
התובעת מכחישה את כל טענות הקיזוז והיא מפרטת בתשובתה את טענותיה ביחס לכל אחת מהטענות בנפרד.
לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבעת את כל כמות הבקבוקים על פי הזמנות רכש מאושרות, כאשר בסיום ההתקשרות היה ברשות התובעת מלאי של 50,000 בקבוקים שהיו מיועדים לשימוש הנתבעת. אותם בקבוקים הועברו ליצרן הפלסטיק החדש שעמו התקשרה הנתבעת שהתחייב כלפי התובעת לשלם עבורם במקום הנתבעת.
טענת הנתבעת, שלפיה במהלך שנת 2014 לא סופקה לה 150,000 בקבוקים , הי נה מופרכת, שכן טענה זו לא הועלתה מעולם בזמן אמת והיא אף המשיכה להזמין הזמנות חדשות.
טענת הקיזוז בגין פיצוי למפיץ הסיני הינה חסרת יסוד שכן מסמכי הזיכוי, שצורפו על ידי הנתבעת, אינם מעידים על תשלום כלשהו ואינם מלמדים על הסיבה לתשלום.
טענת הקיזוז בגין תשלום לפיצוי לקבלן הירדני מוכחשת . ההסכם שצורף כנספח י"ז לחוות דעת המומחה אינו מול הנתבעת, אלא מול חברה אחרת שלא ברור הקשר שלה לנתבעת.
טענת הקיזוז בגין עיכובים באספקת סחורה חסרת יסוד, שכן התובעת ייצרה את הבקבוקים בהתאם למוסכם וסיפקה אותם בהתאם לזמני האספקה המוסכמים, ולא היה שום עיכוב באספקת המוצרים שהיה באחריות התובעת.
יש לציין, כי למועדי האספקה שהופיעו בהזמנות הרכש לא היתה כל משמעות בהתנהלות המסחרית שבין הצדדים, כאשר בפועל הנתבעת משכה בקבוקים מהתובעת לפי דרישה.
טענות הנתבעת בכל הקשור להדפסות על בקבוקי –PP מוכחשות, שכן הנתבעת לא גילתה לתובעת מידע ונתונים רלוונטיים לגבי מהות העבודות הנדרשות ממנה בקשר להדפסות, לא גילתה כי הצבעים עמם ביקשה לעבוד אינם מאושרים על פי תו תקן לשימוש במוצרי תינוקות, כך שנדרש זמן רב לאיתור צבעים חלופיים.
הבקבוקים שסיפקה הנתבעת לתובעת כדי לבצע עליהם את ההדפסות לא יוצרו על ידי התובעת, אלא על ידי חברה אחרת, כאשר הבקבוקים הועברו על ידי הנתבעת כמוצר פסול באופן שנדרש מהתובעת לנקותם. הגרפיקאית מטעם הנתבעת מסרה באיחור את דוגמאות ההדפסה באופן שגרם לעיכוב בביצוע העבודות.
חלק מעבודות ההדפסה לא הושלם בשל אי תשלום חובות הנתבעת לתובעת, שכתוצאה ממנו, סיימה התובעת את ההתקשרות עם הנתבעת.
טענת הקיזוז בגין הלוואת בעלים חסרת יסוד , שכן אין קשר סיבתי בין מימון כלשהו שנטלה הנתבעת , ולא הוכח קשר כזה, לבין מעשה או מחדל כלשהו של התובעת.
טענת הקיזוז בגין השקעה בתבניות חסרת יסוד, שכן הנתבעת לא הציגה כל ראיה בגין השקעה כאמור וגם אילו הנתבעת השקיעה בתבניות חדשות, הרי שאין לתובעת כל אחריות לכך, שכן התובעת היתה רשאית לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת בשל סירובה לשלם עבור הסחורה שסופקה לה ולאחר שהנתבעת הודיעה, כי אף אין בכוונתה לשלם בגין סחורה שתסופק לה בעתיד.
לטענת התובעת, חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת הינן מופרכות רצופות בפגמים וטעויות בלי סוף והכל כפי שפורט בתשובה.

דיון והכרעה:
כאמור, בתביעה זו התובעת תובעת מהנתבעת את תמורת המוצרים שסיפקה לה, אשר בגין חלק מהם נמסרו שיקים שחוללו וביחס לחלק הנוסף של המוצרים נותר חוב פתוח.
הנתבעת אינה חולקת על אספקת המוצרים נשוא התביעה, או על סכום החוב הכולל נשוא התביעות וטענתה של הנתבעת היא, כי התובעת גרמה לה נזקים בסכומים ניכרים העולים על סכום החוב, כאשר לטענת הנתבעת, זכותה לקזז חלק מנזקים אלו כנגד החוב, תוך הודעה כי יש בכוונתה להגיש נגד התובעת תביעה בגין יתרת הנזק שנגרם לה . מן הראוי לציין , כי למיטב ידיעתו של בית המשפט, תביעה כזו לא הוגשה ע"י הנתבעת עד ליום כתיבת פסק דין זה.
הואיל וטענת הנתבעת הינה טענת קיזוז, הרי שנטל ההוכחה מוטל עליה. כמו כן , ביחס לחלק התביעה שיסודו בשיקים שבוטלו, מדובר בתביעה שטרית, שבה נטל הראיה מתהפך ולזכות התובעת עומדת חזקת התמורה שעל הנתבעת לסתור.
סוגי הנזקים שנגרמו לנתבעת, לטענתה, פורטו בבקשת הרשות להתגונן ובהתנגדות לביצוע שיקים, כאשר בשלב הגשת הבקשה וההתנגדות, טענה הנתבעת לנזקים בסכום כולל של 1,772,084 ₪. נזקים אלו נתמכו בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת ד"ר זיו רייך, רואה חשבון (להלן: " ד"ר רייך") מיום 26.2.15.
לתצהירי העדות הראשית, שהוגשו על ידי הנתבעת, צורפה חוות דעת של ד"ר רייך מיום 30.3.17, כאשר בחוות דעת זו נאמר, כי היא באה להחליף את חוות הדעת מיום 26.2.15, כאשר הנזק בחוות הדעת זו, הסתכם בסך 1,074,409 ₪.
בנוסף, צורפה לתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי הנתבעת, חוות דעת משלימה מיום 31.5.15 ושבה נוספו נזקים שנגרמו לכאורה לנתבעת בגין אי מימוש רווח גולמי ונזקים נוספים, כתולדה מהפגמים בבקבוקים, כאשר הנזק לפי חוות דעת זו הסתכם בסך של 4,096,739 ₪ (להלן: "חוות הדעת המשלימה").
בפסק דין זה, אתייחס לטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת אחת לאחת, לפי הסדר שבו הן מועלות בחוות דעתו של ד"ר רייך.
עוד אציין כי לדברי הנתבעת, החלק הארי של טענת הקיזוז בתביעות שלפני מסתמך רק על הטענה שלפיה לא סו פקו לה בקבוקים ע"י התובעת , או שסופקו לה באיחור, כאשר הנזקים שנגרמו לה בשל כך מסתכמים בסך של 1,074,409 ₪ לפי חוות הדעת המתוקנת של ד"ר רייך מיום 30.3.17 שצורפה ע"י הנתבעת לתצהירי העדות הראשית מטעמה (להלן: " חוות הדעת המתוקנת") (ראה סעיף 101 לתצהירו של טמיר שצורף להתנגדות לביצוע השיקים וסעיפים 76-78 לתצהיר בקשת הרשות להתגונן).
לטענת הנתבעת, אין היא מקזזת בהגנתה את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הפגמים בייצור הבקבוקים בסך 4,096,739 ₪ כעולה מחוות הדעת המשלימה, כאשר ביחס לנזקים אלו, יש בכוונתה להגיש תביעה נגד התובעת.
יחד עם זאת וחרף הצהרתה לפיה אין היא מבקשת לקזז מתביעת התובעת את הנזקים בגין הפגמים בייצור הבקבוקים, הרחיבה הנתבעת את היריעה בעניין הנזקים שנגרמו לה לכאורה עקב הפגמים הנטענים בבקבוקים, הן בתצהירים מטעמה, הן בחוות הדעת המשלימה של ד"ר רייך, כמו גם בחוות דעת המומחה זמר ס"ט שצורפה לתצהירי הנתבעת כנספח נ-6.
לפיכך, עקב אי הבהירות בטענת הנתבעת בעניין היקף טענת הקיזוז, אתייחס בפסק דין זה גם לטענה לפיה נגרם לנתבעת נזק עקב פגמים בייצור הבקבוקים.
אקדים ואומר כבר בשלב זה, כי לאחר ניתוח הראיות מקובלת עלי מסקנתו של מומחה התובעת, (להלן: "רו"ח זוהר"), ולפיה חוות דעתו של ד"ר רייך מבוססת על השערות ועל הנחות יסוד עובדתיות מוכחשות, אשר לא הוכחו בכל צורה שהיא. מקובל עלי דעתו של מומחה התובעת ולפיה חוות דעתו של ד"ר רייך , שאמורה להיות "כלכלית חשבונאית" , נערכה מבלי שד"ר רייך עיין בדוחו"ת הכספיים של הנתבעת, במאזניה ובכרטסת הנהלת החשבונות שלה כך שחוות דעתו מבוססת על הנחות היפותטיות ותאורטיות בלבד. עוד מקובלת עלי דעתו של רו"ח זוהר , שלפיה לא ברור כיצד ניתן לחתום על חוות דעת כלכלית לעניין אובדן רווחים של חברה מבלי לעיין בדוחותיה הכספיים.
מקובלת עלי קביעתו של רו"ח זוהר, לפיה חוות הדעת של ד"ר רייך המתיימרת לאמוד נזק בשל "אובדן מכירות" בשל בקבוקים פגומים, יוצאת מתוך נקודת הנחה שכל הבקבוקים שסופקו לנתבעת החל משנת 2013 ואילך היו פגומים, כאשר מדובר על מאות אלפי בקבוקים וזאת תוך התעלמות מהעובדה, שהנתבעת המשיכה להזמין ולקבל בקבוקים כרגיל במהלך השנים 2013-2014 מבלי להעלות כל טענה בעניין.
בנוסף, מניח ד"ר רייך קשר סיבתי אוטומטי בין מלוא הירידה במכירות לבין הפגמים הנטענים , וזאת מבלי תשתית עובדתית להוכחת אותו קשר סיבתי.
מסקנתי היא, כי חוות דעתו של ד"ר רייך היתה מגמתית, בלתי מקצועית ואך נועדה לשרת את רצונה של הנתבעת , וזאת בלא להסתמך על נתונים אובייקטיביים ותוך הסתמכות עיוורת על טענות נציגי הנתבעת, טענות שלא הוכחו בכל צורה שהיא.
זאת ועוד, חוות דעתו של ד"ר רייך נסתרה בחקירתו הנגדית והוכח כי החישובים שבה שגויים. לא זו אף זו, אלא שלא ניתן כל הסבר לשוני הרב בין סכומי חוות הדעת הראשונה לבין הסכומים בחוות הדעת המתוקנת שהגיש ד"ר רייך.

הפסד בגין אי אספקת מוצרים:
לטענת הנתבעת ובהתאם לחוות דעת ד"ר רייך, נגרמו לנתבעת נזקים בגין אי אספקת מוצרים בסך של 559,007 ₪.
לטענת הנתבעת, לא סיפקה לה התובעת חלק מהמוצרים שהיא הזמינה, ולפיכך נמנע מ מנה לממש את הרווח הגולמי בגין אותם מוצרים, ובנוסף נפגעה הנתבעת מבחינה תדמיתית מול הלקוחות השונים.
לצורך חישוב הנזק, הסתמך ד"ר רייך בחוות דעתו על דו"ח פיגורים שהתקבל מהתובעת נכון ליום 31.12.14 בגין אי אספקת מוצרים לשנת 2014 ובו מפורטים: תעודת קבלה, תאריך תעודת קבלה, מק"ט, תיאור המוצר, כמות בהזמנה, כמות בתעודה, הפרשי מוצרים שלא סופקו, תאריך הקבלה הצפוי , תאריך קבלה בפועל וכן הפרשי ימים בגין תאריכים אלו, כאשר לחוות דעת צורפה טבלה עליה הסתמך המומחה שסומנה כנספח ד'.
המומחה חישב את הנזק על ידי מכפלת הכמות בתעודה, בסכום הרווח הגולמי שאותו חישב.
בחקירתו הנגדית של ד"ר רייך, הסתבר כי הטבלה, שבה הוא סיכם את הנתונים ואת מסקנותיו (נספח ד'), היתה שגויה לחלוטין וכי אין להסתמך עליה בכל צורה שהיא. בחקירתו הנגדית הודה המומחה בטעותו, ראה בין היתר עמ' 16 לפרוטוקול שורה 15 ואילך.
בתצהירו של איציק עזר מנהל המכירות של התובעת (להלן: "איציק"), נאמר בסעיף 27 ואילך, כי בהתאם לכמויות הנקובות בתעודות המשלוח ובחשבוניות שצורפו לתצהירו, ובהתאם לדו"ח מאזן ההזמנות ממערכת הנהלת החשבונות של התובעת, סיפקה התובעת לנתבעת בשנת 2014 ותחילת שנת 2015, 254,824 בקבוקי PES כאשר 197,000 מתוכם סופקו לנתבעת במהלך שנת 2014 ויתרת 57,824 הבקבוקים היו מוכנים לאספקה בשנת 2014, אך בשל סיום ההתקשרות בין הצדדים סופקו לנתבעת בשנת 2015 באמצעות חברת פלסאל.
על פי הזמנות הרכש של הנתבעת היא הזמינה החל מ-10/13 ועד סיום ההתקשרות בין הצדדים כמות של 193,200 בקבוקיPES שהיו אמורים להיות מסופקים לה בשנת 2014 ולפיכך בהתאם לנתוני הנהלת החשבונות סופקו לנתבעת כל הבקבוקים שהיא הזמינה. דו"ח ממערכת הנהלת החשבונות של התובעת, המפרט את כמות הבקבוקים שסופקה בשנת 2014, צורף לתצהירו של איציק וסומן 17.
לטענת רו"ח זוהר, הבסיס העובדתי ע ליו נשענת חוות דעתו של ד"ר רייך הוא שגוי , שכן מבדיקת המסמכים החשבונאיים עולה כי התובעת סיפקה לנתבעת את כל הבקבוקים שהנתבעת טוענת שלא סיפקה.
בהתאם לבדיקתו של רו"ח זוהר את דו"ח מאזן ההזמנות ומערכת הנהלת החשבונות של התובעת, שצורפו כנספח ג' לחוות דעתו, עולה כי במהלך שנת 2014 סופקו לנתבעת 253,705 בקבוקים, כאשר למספר זה יש להוסיף 57,824 בקבוקים שסופקו לנתבעת באמצעות חברת פלסאל בתחילת בשנת 2015.
זאת ועוד, בשנת 2014 הנתבעת זיכתה את התובעת בכרטיסי הנהלת החשבונות שלה בסך של כ-1.1. מיליון ₪, המשקף קבלת כמות של 250,666 בקבוקים , והכל כמפורט בטבלה שצורפה לחוות דעתו של רו"ח זוהר. מסקנתו זו נתמכת גם בבדיקת כל החשבונות שזוכו על ידי הנתבעת בשנת 2014 או בתחילת שנת 2015.
לדברי רו"ח זוהר, הסיבה לתוצאה השגויה בחוות דעתו של ד"ר רייך הינה חישוב אריתמטי שגוי של ההפרש בין כמות הבקבוקים בהזמנות לבין כמות הבקבוקים שסופקו לפי תעודות המשלוח.
לדברי רו"ח זוהר, בחישובי ד"ר רייך נפלו שגיאות חישוביות שכתוצאה מה ן הגיע ד"ר רייך לתוצאה שגויה ולפיה כביכול לא סופקו 101,680 בקבוקים , למרות שב פועל בקבוקים אלו סופקו. כאמור, מחקירתו הנגדית של ד"ר רייך עלה, כי הוא מודה בטעויות, כי אכן חישוביו היו שגויים מיסודם וכי הטבלה שצורפה כנספח ד' לחוות דעתו ושעליה השתית את חוות דעתו בפרק זה, משוללת יסוד ושגויה לחלוטין, כך שלא ניתן להסתמך עליה בכל צורה שהיא. ראה בעניין זה, את הסברו המלא של רו"ח זוהר בעמ' 24-28 לחוות דעתו, הסבר המקובל עלי במלואו והתואם לנתונים הגולמיים שצורפו לחוות הדעת, הסבר אשר לא נסתר בחקירתו הנגדית של רו"ח זוהר.
אציין כי עדותו של ד"ר רייך, בחקירתו הנגדית בעמ' 23 ואילך, הייתה מבולבלת , ו ד"ר רייך הודה בעצם כי היו כפילויות בטבלה נספח נ/1 שעליה ביסס את חוות דעתו (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 19 ואילך), כך שהיא הייתה שגויה.
עוד טוען רו"ח זוהר, כי חישוב הנזקים בחוות דעתו של ד"ר רייך הוא היפותטי ותיאורטי, שכן לא הוצגה על ידי הנתבעת כל הזמנה של לקוח של הנתבעת שבוטלה או שלא סופקה בעקבות מחסור בבקבוקים. לטענת רו"ח זוהר, טענה המקובלת עלי, בהעדר הזמנות שבוטלו או לא מומשו, לא ניתן לטעון לאובדן רווח גולמי.
על פי חוו"ד רו"ח זוהר, מעיון בדוחות הכספיים של הנתבעת עולה כי הנתבעת החזיקה בשנים 2013-2014 מלאי בהיקפים של 3-4 מיליוני ₪ ולפיכך אין זה סביר שי גרמו נזקים של אובדן רווחים גולמי לחברה המחזיקה במלאי בהיקף זה, שכן יש באפשרותה למכור מתוך המלאי הקיים ולממש את הרווח הגולמי, גם אם לא סופקה לה סחורה במועד.
בהתייחס לבקבוקים מסוג PP, הרי שהתובעת התבקשה לבצע עליהם עבודות הדפסה בלבד, ללא ייצור של הבקבוק עצמו. לדברי המומחה , בקבוקים אלו הוחזרו לנתבעת שביצעה את ההדפסות אצל ספק אחר ומכרה את הבקבוקים, כאשר גם באשר לבקבוקים אלו לא הוצגה כל ראיה להזמנת רכש של לקוחות הנתבעת של בקבוקי PP שלא בוצעה כתוצאה ממחסור בבקבוקים אלו.
ב"כ הנתבעת, שהיה ער לטעויות שנפלו בחישובי המומחה מטעמו, ביקש בסיכומיו כי בית המשפט בעצמו "יצלול" למספרים ויבדוק את החשבונות, כדי לבדוק כי טענות הנתבעת נכונות.
אינני סבור כי בית המשפט, שאינו מומחה חשבונאי, אמור ל"צלול" לחשבונות הנתבעת כדי לתקן את טעויות המומחה מטעמה. כאמור, על הנתבעת מוטלת החובה להוכיח את מלוא טענותיה לרבות את הטענות החשבונאיות.
לפיכך, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כל נזק וגם אי מימוש רווח גולמי בגין בקבוקי PES שלא סופקו , או בגין בקבוקים מסוג PP.
עוד יצוין, כי מעבר לכך שהנתבעת לא הוכיחה את טענתה לנזק ואי מימוש רווח גולמי בשל אי אספקת הבקבוקים, הרי שגם לא עלה ביד הנתבעת להוכיח את טענתה הבסיסית כי הבקבוקים הנטענים לא סופקו לה. נהפוך הוא – מהמפורט לעיל עולה, כי טענה זו נסתרה ועלה בידי התובעת להוכיח כי כל כמות הבקבוקים שהזמינה הנתבעת מהתובעת בשנת 2014 סופקו לנתבעת.
לפיכך, גם טענתה של הנתבעת להפרת התחייבויותיה החוזיות של התובעת באי אספקת כמות הבקבוקים שהוזמנה, לא הוכחה לפניי.

הנזק בגין עיכוב באספקת מוצרים:
לטענת הנתבעת, מאחר והתובעת לא סיפקה לה מוצרים במו עד נגרם לה נזק בסך של 29,803 ₪ .
על פי הנטען בתצהירו של טמיר ברקוביץ, מנהל הנתבעת (להלן: " טמיר"), החל בשנת 2014 חדלה התובעת לעמוד במועדי האספקה ובכך הפרה את התחייבותה לספק בקבוקים במועדים ובכמויות כנקוב בהזמנות, אשר חלק ם סופק באיחור ניכר ויתרתם כלל לא סופקו.
לטענת הנתבעת, העיכובים באספקה של מ כלי הבקבוקים, המהווים הפרת התחייבויותיה של התובעת, גרמו לנתבעת להפר את התחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים, לאובדן לקוחות ולנטישת צרכנים. כן , גרמו לה העיכובים לדחיית מכירות , לבעיות תזרים מזומנים וכן לפגיעה משמעותית ברווחיות.
בהתאם לאמור בתצהירו של איציק, עד התובעת, אופן העבודה השוטף מול הנתבעת היה מתבצע באופן שבו מדי חצי שנה היתה הנתבעת שולחת לתובעת הזמנת מסגרת שבה צוינו כמות הבקבוקים לייצור מכל נפח (בדרך כלל 50,000 בקבוקים מכל נפח). על בסיס הזמנות המסגרת היתה התובעת מזמינה את חומר הגלם הדרוש, ועל גבי גופי הבקבוק "הערומים" היתה התובעת מבצעת הדפסות בהתאם להזמנות רכש שהנתבעת היתה שולחת מעת לעת, כאשר כמות המינימום לכל הזמנת רכש להדפסה, היתה בהתאם למוסכם בין הצדדים 15,000 בקבוקים.
לאחר ביצוע ההדפסות על פי הזמנת הרכש, היתה הנתבעת מושכת את כמות הבקבוקים הדרושה לה מתוך הבקבוקים המודפסים. עם קבלת הבקבוקים אצל הנתבעת, היתה נמסרת לנתבעת תעודת משלוח עם פירוט של כמות הבקבוקים מכל נפח שסופקה, מועד האספקה וציון המספר הסידורי של הזמנות הרכש הרלוונטיות שסופקו באותו משלוח. הזמנות הרכש לא סופקו בהכרח במשלוח אחד, אלא פוצלו למספר משלוחים בהתאם לדרישות הנתבעת.
לדברי איציק, תנאי התשלום היו שוטף + 90 יום כשהנתבעת כמעט תמיד שילמה באמצעות שיקים מעותדים עם זמני פירעון התואמים את מועד התשלום המוסכם, כאשר התובעת נהגה לתאם עם הנתבעת את הפקדת השיקים על מנת לוודא שיהיה להם כיסוי ומתוך התחשבות מסחרית בתזרים המזומנים של הנתבעת.
בהתאם לחוות דעתו של רו"ח זוהר, כל החישוב של הנתבעת ושל ד"ר רייך הינו תיאורטי וה וא לא הראה כל דחיה ב פועל במימוש רווח גולמי, ולא הראה כי הנתבעת נאלצה לדחות אספקת הזמנות ללקוחותיה כתוצאה מאיחור נטען באספקת בקבוקים על ידי התובעת.
כן, טען רו"ח זוהר כי שיעור הריבית שנקב ד"ר רייך בחוות דעתו הוא שרירותי וחסר בסיס, ולא הוצגה כל ראיה לכך שהנתבעת נשאה בפועל בעלויות המימון שהוא נוקב בהן.
גם בעניין זה, העדפתי את גרסת התובעת והמומחה מטעמה, על פני גרסת הנתבעת שלא הוכחה, ושהתבססה על הנחות והשערות של ד"ר רייך, כך שלא עלה בידה להוכיח את טענתה לעניין זה.
ויודגש גם בהקשר זה, גם הטענה הבסיסית של הנתבעת בדבר העיכובים באספקת הבקבוקים וגם הטענות לנזקים כתוצאה מכך – לא הוכחו. כך, לא הוכיחה הנתבעת כי התובעת הפרה התחייבויותיה החוזיות ולא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מהתנהלות התובעת.

הפסד בגין מוצרים משלימים ללא תחליף (פטמות):
לטענת הנתבעת נגרם לה נזק בגין אי מכירת מוצרים משלימים בסך של 329,208 ₪.
בהתאם לאמור בחוות דעתו של רו"ח זוהר, אין מקום למסקנת ד"ר רייך בקשר להפסד בנושא הפטמות.
אציין, כי מאחר ולא קיבלתי את טענות הנתבעת, לפיה ן התובעת לא סיפקה לה מוצרים או שהיא הפרה את התחייבותה לעניין מועדי אספקת המוצרים, הרי שממילא עניין מכירת הפטמות הינה תאורטית בלבד ואין לייחס כל נזק בגין אי מכירת פטמות להתנהלות התובעת. מה גם , שכל נזק כאמור, הינו תיאורטי לחלוטין ולא הוכח על ידי הנתבעת ולפיכך אינני מקבל את טענת הנתבעת גם בעניין זה.

נזק בגין תשלום לחברה INAYA (ירדן)
גם הטענה המתייחסת לנזק זה בסך 65,000 ₪ בגין אי אספקת בקבוקים היתה תיאורטית ולא הוכחה בכל צורה שהיא.
גם לעניין זה יפה מסקנתי, לפיה לא הוכח כי התובעת לא סיפקה בקבוקים במועד, והאמור בחוות דעת ו של ד"ר רייך , מומחה הנתבעת, בעניין זה מבוסס על השערות והנחות בלתי מבוססות.

טענה בדבר זיכויים לסין
לטענת הנתבעת, בתח ילת שנת 2014 איתר מפיץ חדש בסין. לטענת הנתבעת , בעת ביקור בתערוכה בסין למוצרי תינוקות, הראה מפיץ משנה של הנתבעת למר עמיקם ברקוביץ בקבוק פגום הארוז בקופסה, שצידו האחד היה רך ממשנהו, לטענת הנתבעת מר ברקוביץ נוכח כי הבעיה קיימת גם בשאר הבקבוקים.
לטענת הנתבעת, מר ברקוביץ, עקב מצוקתו, העביר זיכוי בסך 10,000 $ למפיץ החדש כדי שסכום זה ישמש זיכוי למפיצי משנה מתלוננים. במועד מאוחר יותר שולם , לטענת הנתבעת, בגין פגם זה פיצוי נוסף בסך 26,500 $.
בסך הכל טוענת הנתבעת כי נגרמו לה נזקים בגין הפיצויים ששילמה בסך 94,814 ₪.
מדובר בטענה סתמית שהופרחה באוויר ולא הוכחה בכל צורה שהיא. כל האמור בחוות דעת המומחה בעניין הפיצוי לסין מהווה השערה , המבוססת על עדות מפי השמ ועה, ואין כל ראיה כי התשלומים שהועברו לסין מהווים פיצוי עבור ליקוי בבקבוקים.
כמו כן, גם ביחס לתשלומים עצמם ששולמו לסין, הרי לפי האמור בחוות דעת רו"ח זוהר, התשלום בסך 10,000 $ מוגדר בנספח י"ט כ "בונוס" ולא כפיצוי ואילו התשלום בסך של 16,500 $ מוגדר בנספח י"ט 2 כהנחה מסחרית.
לפיכך, לא הוכיחה הנתבעת גם ראש נזק זה.

הנזקים בחוות הדעת המשלימה של ד"ר רייך
בתצהיריהם טענו טמיר ועמיקם ברקוביץ כי הנזקים העקיפים כתוצאה מהאירועים שפורטו בתצהיריהם, מסתכמים בסך של 6,510,460 ₪. בתצהיר יהם ציינו העדים רק ראשי פרקים לנזק, תוך הפניה לחוות דעתו של ד"ר רייך כחזות הכל, מבלי ליצור כל תשתית עובדתית לנזקים העצומים שנטענו.
לטענת הנתבעים, מכלי הבקבוקים שסופקו ללקוחות הנתבעת היו פגומים ולא עמדו בסטנדרטים שהגדירה הנתבעת וזאת באופן שדופן הבקבוק היה רך במקום דופן קשיח , כמקובל.
לטענת הנתבעת, עבור נזק בגין אי מימוש רווח גולמי בגין בקבוקי PES נגרם לה נזק נומינלי בסך 2,580,553 ₪, כמפורט בחוות דעתו המשלימה של ד"ר רייך.
לטענת הנתבעת, עבור נזק בגין אי מימוש רווח גולמי בגין פטמות נגרם לה נזק נומינלי בסך 1,009,152 ₪, כמפורט בחוות דעתו המשלימה של ד"ר רייך.
עוד נטען, כי נגרם לנתבעת נזק בגין מימון הלוו את בעלים בסך 126,069 ₪.
לטענת ד"ר רייך בחוות דעתו, הנזק המשוערך שנגרם לנתבעת נכון ליום 31.5.15 מסתכם בסך 4,096,739 ₪.
הרושם שהתקבל על ידי כי חוות הדעת המשלימה נועדה להאדיר ולחזק את "הנזק" שנגרם לכאורה לנתבעת, ללא יסוד במציאות, כדי להגדיל את משקלה הסגולי של טענת הקיזוז מול התביעה.
בעניין זה, מן הראוי לציין, כי חרף הצהרת הכוונות מצד הנתבעת בדבר כוונתה להגיש תביעה נגד התובעת, היא לא הגישה תביעה כלשהי בגין הנזקים האדירים שלכאורה נגרמו לה (כ-6.5 מיליון ₪ לטענתה) למרות ש חלפו כ-4 שנים ממועד הגשת התביעה נגדה. התנהלות זו אומרת דרשני, שכן רב המרחק מהעלאת טענת טענת קיזוז סתם , לבין הגשת תביעה על סכום זהה, שכן תביעה כרוכה בתשלום אגרה בסכום גבוה וסיכון בחיוב בהוצאות מתאימות אם תידחה.

טענות הנתבעת בדבר אספקת בקבוקים פגומים:
לטענת הנתבעת, כפי שפורטה בתצהיריהם של טמיר ועמיקם ברקוביץ', בין השנים 2012-2013 הזמינה הנתבעת 578,400 ₪ מכלי בקבוקים, אשר יועדו בעיקר לשוק הספרדי והסיני.
בשנת 2014 איתרה הנתבעת מפיץ חדש בסין וזאת לאחר שהמפיץ הקודם הפסיק את פעילות ההפצה נוכח ירידה משמעותית בהיקף המכירות שנבע מאספקתם של מכלי בקבוקים פגומים על ידי התובעת.
נסיבות עזיבתו של המפיץ הקודם הובאו לידיעת עמיקם ברקוביץ', כנטען בתצהירו, במהלך תערוכה וכנס משווקים שהתקיימה בשנ חאי ביולי 2014 שבו הועלו בפני עמיקם תלונות מצד סוכניו של המפיץ הקודם, כך שבמהלך התערוכה, הוציא אחד הסוכנים של המפיץ הקודם מארז של אחד ממ כלי הבקבוקים והציג בפני עמיקם בקבוק פגום בעל דופן רכה . לדברי עמיקם, כך היו גם יתר המ כלים.
לטענת עמיקם, לאחר שובו ארצה, התקיימה פגישה במשרדי הנתבעת כאשר באותה פגישה העלתה הנתבעת את טענותיה בפני נציגי התובעת בעניין הבקבוקים הפגומים, כאשר באותה ישיבה הוחלט עם נציגי התובעת שלא לבצע השבה של הבקבוקים מהלקוחות ( recall) נוכח העלות הכספית הכרוכה באיסופם מהשוק הסינ י וחוסר היכולת הטכנית לבצע את פעולת האיסוף (סעיף 21-22 לתצהיר עמיקם) .
לטענת עמיקם, עם היוודע הפגם במכלי הבקבוקים, עורר הדבר חשש אצל הלקוחות הסינים כי מדובר בניסיון זיוף של מוצרי הנתבעת, דבר שגרם לירידה משמעותית במכירות המוצרים בשוק זה.
לטענת הנתבעת, משווקי העולם הגיעו תלונות רבות בנוגע לייצור פגום של הבקבוקים, באופן שדופן הבקבוק רכה , ובעקבות כך, הייתה ירידה דרמטית במכירת כלל מוצרי הנתבעת, כאשר מכלי הבקבוקים מהווים את מוצר הבסיס של הנתבעת .
על טענות עמיקם ברקוביץ', חזר גם טמיר ברקוביץ' בתצהירו . הנתבעת צירפה לראיותיה חוות דעת של מומחה מטעמה, זמר ס"ט , אשר בדק 12 בקבוקים שהובאו לו וקבע כי מרביתם פגומים באופן שקיימים הבדלי עובי דופן משמעותיים במרבית הבקבוקים. חוות דעת המומחה צורפה כנספח נ-6 לתצהיר הנתבעים.
לטענת הנתבעים, לאחר היוודע דבר אספקת הבקבוקים הפגומים על ידי התובעת, הוציא טמיר הודעת דואר אלקטרוני למנהל התובעת המציג בפניו את הליקויים.
לטענת הנתבעת, מנהלי התובעת לא הכחישו את אחריותם למוצרים הפגומים ואף הודיעו כי יקבלו אחריות מלאה על מעשיהם או מחדליהם.
לטענת התובעת בתצהירה, אין יסוד לטענת הפגמים בבקבוקים. טענת הפגמים עלתה לראשונה ביולי 2014 כאשר הנתבעת העבירה למר עזר הודעת דוא"ל שלטענתה נשלחה אליה מהמפיץ החדש שלה בסין ושבה הוא מלין כביכול כי בקבוקים שסופקו לו לאחרונה היו בעלי דופן רכה. לטענת התובעת, מדובר בשולח אנונימי שלא ניתן לבדוק את זהותו ומה הם קשריו המסחריים עם הנתבעת, כאשר לטענת התובעת, לא ניתן לטעון על סמך מייל אחד ביולי 2014 כי כל מאות אלפי הבקבוקים שסופקו לנתבעת בשנים שקדמו לכך, ונמכרו על ידה ללקוחותיה, היו פגומים.
לטענת התובעת, הנתבעת לא הציגה כל תלונה מאת צרכן קצה של הבקבוקים וכל שיש לה הוא מייל של גורם מעוניין מטעמה.
מבחינת התובעת, העובדה לפיה הנתבעת קיבלה לידיה במשך כל השנים את הבקבוקים ולא העלתה כל טענה לגבי "דופן רכה", מהווה אישור מצד הנתבעת כי הבקבוקים שסופקו לה עונים לדרישותיה.
עוד טוענת התובעת, כי במהלך 7 שנים שבמהלכן יצרה התובעת בקבוקים עבור הנתבעת, החל משנת 2008 ועד נובמבר 2014, סופקו לנתבעת מאות אלפי בקבוקים, כאשר במהלך כל אותן 7 שנים לא העלתה הנתבעת כל טענה בעניין "דופן רכה", עד לפעם הראשונה והיחידה ביולי 2014.
לטענת התובעת, הנתבעת מכרה לצדדים שלישיים את כל הבקבוקים שסופקו לה לאורך השנים, לאחר שהיא בדקה אותם בעצמה בעת קבלתם ולא מצאה בהם שום "דופן רכה". זאת ועוד, הנתבעת מכרה לצדדים שלישיים גם את כל הבקבוקים שסופקו לה אחרי יולי 2014 וגם אז לא הועלתה כל טענה לגבי "דופן רכה".
לטענת התובעת, על הנתבעת מוטלת חובה לבדוק את הבקבוקים לפני שליחתם ללקוחותיה ואם היא היתה סבורה כי הבקבוקים רכים מדי, היה עליה לדון בכך עם התובעת ולהגדיר פרמטרים מדויקים למידת הרכות הרצויה. כך , שהעובדה שהנתבעת קיבלה את הבקבוקים שסופקו לה במשך השנים ומעולם לא טענה כי הם רכים או שהדופן שלהם אינה אחידה, כמוה כאישור והסכמה מפורשת של הנתבעת שהבקבוקים שסופקו לה היו לשביעות רצונה. עוד טענה התובעת כי, הנתבעת בודקת את כל הבקבוקים שמגיעים אליה לפני שהיא שולחת אותם ללקוחותיה, בין היתר, בשלב ההרכבה של חלקי הפלסטיק הנוספים של הבקבוקים. ואכן, במהלך 7 השנים בהם י יצרה התובעת בקבוקים עבור הנתבעת, היו מקרים בהם החזירה הנתבעת בקבוקים שלטענתה היו לקויים, כך שאין ספק כי היא נהגה לבדוק את הבקבוקים עם קבלתם אצלה.
לטענת התובעת, טענה לפיה דופן הבקבוק היא "רכה", היא טענה חסרת משמעות שכן, "רך" הוא מושג סובייקטיבי.
בניגוד לטענת הנתבעת, טוענת התובעת, כי היא מעולם לא הודתה באספקת מוצרים פגומים, אלא שמההתכתבויות בין הצדדים עולה כי התובעת הכחישה את טענות הנתבעת, אך אמרה כי אם יוצגו לה דוגמאות של בקבוקים פגומים, היא תבדוק את הטענה לגופה ואם יתברר כי היו בקבוקים פגומים, היא תהיה מוכנה לזכות בגינם.
למרות שהנתבעת לא העבירה דוגמאות של בקבוקים פגומים לתובעת, הודיעה לה התובעת במייל מיום 14.10.2014, כי הנתבעת תזוכה בעלות משטח בקבוקים בסך של 3,550 דולר, כי התובעת תוותר לה על השקעה בסך של 6,000 ₪ בגין חלקה במימון עלויות הרכישה של מערכת ההדפסה של בקבוקי וכוסות ה – PP. ההחלטה האמורה נעשתה לפנים משורת הדין, מטעמי שימור לקוחות ולאור הקשר המסחרי רב השנים בין החברות.
התובעת מצידה, הגישה את חוות דעת המומחה דן לאונר בעניין איכות הבקבוקים. המומחה לאונר התייחס בחוות דעתו לחוות הדעת שהוגשה על ידי מומחה הנתבעים, זמר, כאשר לדברי המומחה לאונר, הבעיה היחידה בבקבוקים לפי חוות דעת זמר, הינה תחושה של אזורים רכים ב-9 מתוך 12 הבקבוקים שנבדקו על ידו, מבלי לבסס תחושה זו בפרמטרים כמותיים כלשהם.
לדברי המומחה לאונר, הוא עצמו בדק את כל 12 הבקבוקים ומצא אותם תקינים, איכותיים וללא כל פגם וליקוי והוא הגיע למסקנה כי כל 12 הבקבוקים שנבדקו היו תקינים לחלוטין.
בהתייחס לחוות דעת המומחה זמר, אמר לאונר כי לא ניתן להסיק מסקנה כלשהי לגבי איכותם של מאות אלפי בקבוקים שסופקו לנתבעת מבדיקה של 12 בקבוקים בלבד, שכן, גודל המדגם הנבדק אינו עולה בקנה אחד עם המדגם המינימלי הקבוע בתקן.
במסקנות חוות דעת המומחה לאונר נקבע כי בהיעדר הגדרה כמותית במפרט במידת קשיחות מסוימת של עובי הדופן, אין משמעות לטענה המועלית בדו"ח זמר בדבר רכות הדופן.
אציין כי דוגמאות 12 הבקבוקים אבדו לתובעת, לאחר בדיקתם ע"י שני המומחים. הנתבעת מלינה על תקלה זו וטוענת כי יש בכך כדי לפגוע בה, שכן נבצר מבית המשפט עצמו להתרשם באופן בלתי אמצעי מהבקבוקים ולהשתכנע כי הינם פגומים.
מסכים אני כי מדובר בתקלה מצערת שלא היתה אמורה לקרות, אולם אינני סבור כי יש בתקלה זו כדי לפגוע במי מהצדדים, שכן הבקבוקים אבדו לאחר שנבדקו ע"י מומחי שני הצדדים, כאשר בית המשפט אינו "מומחה" לעניין זה, ואין ערך ראייתי רב, אם בכלל, להתרשמותו מהבקבוקים אלמלא אבדו.

הטענה לעניין הפגמים בבקבוקים לאור הוראות חוק המכר:
בסעיפים 13 ו-14 לחוק המכר תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר") נקבע:
"13.(א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו.
(ב) הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד, ואם הועבר הממכר למקום אחר בלי שהקונה בדק אותו והמוכר ידע או היה עליו לדעת על אפשרות של העברה כזאת – מיד לאחר שהגיע הממכר למקום האחר.
(ג) על המוכר לתת לקונה, לפי דרישתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר לפני המועדים האמורים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב).
14. (א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר.
(ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה."
לטענת הנתבעת, התובעת סיפקה לה בקבוקים פגומים בהיקף של מאות אלפים וזאת לאורך השנים 20 08-X014 (התביעה מתייחסת לשנים 2011-2014), כאשר הפעם הראשונה שבה העלתה הנתבעת טענה בדבר הפגם בבקבוקים היתה לאחר חודש יולי 2014.
ודוק, לא נטען ולא הוכח על ידי הנתבעת כי היא העלתה טענה כלשהי ביחס לבקבוקים במועד מוקדם יותר.
בהתאם לסעיף 13 (א) לחוק המכר: " על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו".
ובהתאם לסעיף 14 (א) לחוק: "על הקונה להודיע למוכר על אי ההתאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13 (א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה. הכל לפי המוקדם יותר".
בסעיף 14 (ב) לחוק נקבע: " לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה ".
הוכח לפני, כי לאחר שהסחורה היתה מסופקת לנתבעת, היה קבלן ההרכבות מטעם הנתבעת, קיבוץ אפיקים, מבצע עבור הנתבעת את הרכבת המוצרים ואת בקרת האיכות (ראה עדותו של טמיר בעמוד 56 לפרוטוקול שורות 18-19): "אני עבדתי בקבלנות עם קיבוץ אפיקים. קיבוץ אפיקים ביצע עבורי את הרכבת המוצרים ובקרת איכות תמורת תשלום.."
מאחר והבקבוקים נבדקו בצורה שוטפת על ידי הנתבעת או מטעמה בסמוך לאחר אספקתם, והואיל והנתבע ת לא הודיעה לתובעת על פגם כלשהו בסמוך לאחר הבדיקה, הרי שכאמור, לפי סעיף 14 (ב) לחוק המכר , אין הנתבעת זכאית להסתמך על אי ההתאמה.
זאת ועוד, בניגוד למצופה ממנה, הנתבעת לא הוכיחה ואף לא ניסתה להוכיח כי התקבלו במהלך כל השנים תלונות מלקוח כלשהו, בין בארץ ובין בחו"ל, על פגם בבקבוקים ובמיוחד על הפגם מסוג של "רכות" (ראה בעניין זה עמוד 57 לפרוטוקול, שורות 1-2. עמוד 59 לפרוטוקול , שורות 2-4, שורות 5-9, שורות 27-29 ו בעמוד 60 לפרוטוקול, שורות 1-2 והחל משורה 10 עד עמוד 27).
לא הוכחה על ידי הנתבעת כל תלונה ביחס לבקבוקים "רכים" ע"י מי מהלקוחות, לא הוכחה החזרה של בקבוקים על ידי מי מהלקוחות, כאשר מדובר בלקוחות רבים ובמאות אלפי בקבוקים לאורך התקופה ו סביר להניח, כי אילו הבקבוקים היו פגומים או לפחות חלק גדול מהם, יכולה וצריכה היתה הנתבעת להציג תלונות או ראיות כאלה או אחרות. אולם , הנתבעת לא עשת ה כן וטמיר אף אישר בעדותו כי לא הוגשה נגד הנתבעת תביעה על ידי מי מהלקוחות בגין בקבוקים פגומים.

בעמ' 56 לפרוטוקול החל משורה 28 נשאל טמיר והשיב :
"ש. בקיזוז שלך אתה טוען שנגרמו לך נזקים ב-6 מיליון ₪ ואתה אומר שכל המשלוחים שלוג סיפקה לך בשנים 2012-2014 היו פגומים?
ת. למיטב ידיעתי.
ש. מה זאת אומרת, אתה לא יודע אם היו פגומים או לא?
ת. הבקבוקים נמצאים בסין. מכרתי את כל הבקבוקים וקיבלתי את הכסף ובמקביל לכסף קיבלתי נזק הרבה יותר גדול מהכסף שקיבלתי ובינתיים לוג התעשרה על חשבוני.
לשאלת בית המשפט, איך נגרם לך נזק גדול יותר אם קיבלת את הכסף, אני משיב שכתוצאה מהפגמים וכל האיחורים . היו לי מכירות מעל 10 מיליון ₪ והלקוח שלי בסין היה מדבר איתי ואומר לי שהמותג שלך בין 10 המותגים החזקים למוצרי תינוקות בסין והכל ירד לטימיון. המפיץ עזב אותי בגלל אותן בעיות והמפיץ החדש התחיל לעבוד.
לשאלת בית המשפט, אין לי מסמך על הפסקת התקשרות. חד משמעית הכל נעשה בטלפון ואין לי הרבה התכתבויות..... "
בעמ' 57 לפרוטוקול, החל משורה 19 נשאל טמיר והשיב:
"ש. אתה אומר שהפסיק לעבוד איתך ואני מקריא ממה שהוא כתב לך (מצטט). הוא אומר לך בדיוק הפוך ממה שאתה טוען. הוא אומר לך להמשיך לתת לו פי.אי.אס.
ת. אם הוא אומר להמשיך בפי.אי.אס ומה שהוא אומר שהוא לא רוצה להפסיק הוא רוצה לקנות פי אי אס."
ובעמ' 58 לפרוטוקול, החל משורה 21 נשאל טמיר והשיב:
"ש. אתה אומר לנו בשנים 2012-2014 כל המפיצים עזבו אותך ?
ת. זה לא מה שאמרתי.
ש. אמרת שקיבלת בקבוקים פגומים, איפה מכתבי תלונה מלקוחות ואיפה מפיצים שמתלוננים? מישהו החזיר לך בקבוקים פגומים?
ת. הדוגמאות שהעברתי ואיבדתם.
ש. האם הלקוחות שמכרת להם בקבוקים שסיפקנו לך החזירו לך בקבוקים פגומים?
ת. ברוב המקרים שצרכן קונה בקבוק ולא מרוצה הוא זורק אותו. המפיץ יקבל את הבקבוק שחזר מהחנות ולא מהצרכן. הוא צריך בקבוק הוא יקנה אחר.
ש. לא קונים ממנו החנויות והוא ממשיך להזמין ממך, נכון?
ת. אתה יכול למקד אותי?
ש. האם אי פעם מישהו מהמפיצים שלך בסין כי אתה מוכר למפיץ בלעדי שהוא משווק באותה מדינה את הבקבוקים לצ רכי הקצה. האם המפיץ הבלעדי הזה החזיר לך בקבוקים ואמר שהוא לא מוכן לשלם עליהם ?
ת. לא.
ש. יש לך איזו ראייה, מסמך שצרפת משנת 2012 שאיזה מפיץ אומר לך שהבקבוקים פגומים?
ת. אמרתי שכמעט כל ההתנהלות שלי עד היום היתה בטלפון ולא בכתב. כשמפיץ רוצה לסיים התקשרות כשהוא נמצא בסין, הוא לא יתחיל לכתוב לי, הוא פשוט יפסיק לרכוש ממנו וכך היה.
ש. יש איזה מפיץ שהגיש נגדך תביעה על בקבוקים שלא יכול היה למכור ?
ת. מפיץ בסין לא הגיש נגדי תביעה."
ובהמשך בעמ' 59 לפרוטוקול, החל משורה 27:
"ש. יש לך תלונה מסופרפארם או מאמא שרכשה את הבקבוק והחזירה לסופר?
ת. מאוד יתכן שהגיעו תלונות לסופרפארם. אתה צריך לשאול אותם. אני לא יודע. כשצרכן מחזיר בקבוק לסופרפארם, סופרפארם מחייב אותי ולא שואל.
לשאלת בית המשפט, סופרפארם הפסיקה לעבוד איתי. הם הודיעו למנהלת המכירות שלי והם כתבו לנו למה אנחנו כל הזמן מאחרים ואין סחורה על המדף. הם לא אמרו איכות מוצרים ודיברו על איחור באספקה.
ש. המסמכים האלה לא נמצאים בפני בית המשפט, נכון ?
ת. אמרתי שהם אמרו למנהלת המכירות שלי בפגישה.
ש. אז הם לא כתבו את זה בכתב ?
ת. לא. הם כתבו לנו על בעיות אספקה. בסוף ההתקשרות הם לא כתבו ש הם נפרדים בגלל משהו כזה או אחר."
ובעמ' 60 לפרוטוקול, החל משורה 30:
"לשאלת בית המשפט: אולי מצא מישהו שמוכר זול ממך ? אני משיב, שלא יכול להיות. אבא שלי במאמצים גדולים לשקם את המותג. הפטנט של אבא שלי. הראיות שהבאתי על איחורים ואי אספקה. אני לא יכול להמציא ראיות ואני גם בחיים לא הייתי מעלים ראיות.
ש. אתה מספר לנו בתצהירך שבמהלך השנים התקבלו עשרות תלונות משווקי העולם, איפה הן?
ת. אצל המפיצים. מדובר בסינית.
ש. בספרד גם מכרת בקבוקים, אז ספרדי יודע לדבר אנגלית? מה עם התלונות מספרד?
ת. אני מתנהל בטלפון ואם אתה רוצה לפתוח את נושא ספרד, לא סיפקתם לי 9-10 חודשים."
אין די בשלוש הודעות דואר אלקטרוני ממפיץ סיני עלום, שלא זומן לעדות, בדבר בקבוקים "רכים" , כדי להוכיח כי מאות אלפי בקבוקים שסיפקה התובעת לנתבעת לאורך שנים היו פגומים. מה גם , שהודעות הדוא"ל מהוות עדות מפי השמועה .
לא זו אף זו, אלא שבאותם דברי דוא"ל, בנשימה אחת עם התלונה בדבר הבקבוקים הרכים, מבקש אותו מפיץ סיני לשלוח לו בקבוקים נוספים מאותו סוג, דבר שאינו מתיישב עם "חומרת" הפגם או עם טענות הנתבעת כי בשל פגם זה חדלו המפיצים להזמין ממנה סחורה.
כאמור, הנתבעת לא זימנה כל עד (למעט המומחה) לצורך הוכחת הליקויים בבקבוקים, או כדי להוכיח כי היו תלונות של לקוחות כתולדה של ליקויים בבקבוקים, ולעניין זה, נקבע בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 בעמוד 658 כדלקמן:
"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. ב ע"א 240/77 [3], בעמ' 705 , אומרת השופטת (כתוארה אז) בן-פורת, כי "אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוואנטיים - א' ג') יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה....וכי "על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית-משפט זה בע"פ 112/52 בע' 254 מול האותיות ב-ג, מפי השופט זוסמן (כתוארו אז), וב ע"א 373/54, גם הוא מפי השופט זוסמן" (שם). וכן ראה דברי השופטת בן-פורת בע"פ 437/82 [4], בעמ' 97-98, כי: "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה... "
הייתי מצפה כי הנתבעת תמציא ראיות ותזמן עדים לעניין הליקויים בבקבוקים. מצפה הייתי כי הנתבעת תזמין לעדות את המפיץ בסין , שלטענתה התלונן כי קיימים פגמים בבקבוקים וכן מפיצים שחדלו לעבוד עם הנתבעת עקב ליקויים בבקבוקים, אפילו שמדובר בעדים מחו"ל, שכן כאשר מדובר בנזקים הנאמדים במיליונים, מצ ופה מהנתבעת להביא גם עדים מחו"ל, חרף ההוצאות הכרוכות בכך.
לפחות הייתי מצפה מהנתבעת להביא עדים מסופרפארם, כדי להעיד על סיבת הפסקת ההתקשרות או על ליקויים בבקבוקים.
הגעתי לכלל מסקנה כי הטענות בדבר היות הליקויים בבקבוקים כאלה שגרמו למפיצים בחו"ל להפסיק ולעבוד עם הנתבעת הן בגדר טענות בעלמא, וכי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הבקבוקים שסופקו לה ע"י התובעת לאורך התקופה היו פגומים.
כן, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי מישהו מלקוחותיה ניתק את הקשר העסקי ע מה עקב אספקת בקבוקים פגומים.
כמו כן , לא עלה בידי הנתבעת להראות כי נגרם לה נזק כלשהו כתוצאה מאספקת הבקבוקים ע"י התובעת.

האם התובעת היתה רשאית להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת
לטענת הנתבעת, התובעת הפרה את ההסכם עימה כאשר ביטלה את ההסכם עימה והפסיקה לספק לה בקבוקים.
לטענת התובעת, כאמור בתצהירו של איציק שלא נסתר, ביום 14.1.14 הוא פנה בהודעת דוא"ל למנכ"ל הנתבעת ודרש לתאם מולו את הפקדת השיקים שהיו ברשות התובעת וכן דרש שיקים לתשלום בגין הסחורה שסופקה בחודשים אוגוסט וספטמבר 2014.
ביום 21.10.14 שלח מנכ"ל הנתבעת דוא"ל לתובעת ובו הודיע כי השיקים מוכנים. התובעת לקחה את השיקים שזמן פירעונם 1.11.14, 1.12.14 ו-1.1.15. והסחורה סופקה לנתבעת, בטרם נפרעו השיקים.
ביום 1.11.14 הפקידה התובעת בבנק את השיק שזמן פירעונו 1.11.14, אולם השיק חולל עקב ביטולו על ידי הנתבעת. התובעת הודיעה לנתבעת כי אם לא יוסדר התשלום, לא ניתן יהיה להמשיך ולספק לה סחורה.
ביום 18.11.14 התקיימה פגישה בין הצדדים ובפגישה זו טענה הנתבעת כי מגיעים לה זיכויים בשל בקבוקים פגומים שסופקו לה, אם כי באותה פגישה ביקשה שהתובעת תמשיך לייצר עבורה בקבוקים.
התובעת דחתה את הטענות לגבי הפגמים, שכן לא שהוצגה לה כל הוכחה בדבר קיומם והודיעה לנתבעת, כי באם לא ישולם החוב בהקדם, היא תאלץ להפסיק את פעילות הייצור.
לטענת התובעת, הנתבעת הוציאה מסמך שכונה "סיכום פגישה", אשר לא שיקף את הנאמר בפגישה , וביום 26.11.14 שלחה התובעת לנתבעת מייל נוסף עם דרישה להסדיר את החוב הפתוח שאם לא כן, לא תוכל להמשיך בייצור. על מייל זה השיבה הנתבעת במייל מיום 26.11.14, ובו הודיעה כי היא מסרבת לשלם את החוב נוכח טענותיה.
ביום 30.11.14 שלחה הנתבעת מכתב נוסף ובו העלתה טענת קיזוז. בעקבות טענה זו שלחה התובעת לנתבעת ביום 11.12.14 הודעת דוא"ל, בה דחתה את טענת הקיזוז .
ביום 25.12.14 התקיימה פגישה נוספת בין איציק לבין טמיר ובפגישה זו הודיעה הנתבעת כי אין לה כוונה לשלם את החוב הפתוח וכי היא עוברת לעבוד עם יצרן אחר, ובכך הסתיימו היחסים המסחריים בין הצדדים.
לאור האמור לעיל, עולה כי הנתבעת ס ירבה לשלם לתובעת את תמורת הבקבוקים שכבר סופקו לה, וזאת עקב טענת הקיזוז שהעלתה.
השאלה הנשאלת הינה, האם חייבת התובעת להמשיך ולקיים את חיוביה לפי החוזה, כאשר הצד השני הפר ועודנו מפר את התחייבויותיו שלו .
סעיף 43א(3) ל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע:
"(א) המועד לקיומו של חוב נדחה –
(1) אם נמנע הקיום במועדו מסיבה תלויה בנושה - עד שהוסרה המניעה;
(2) אם תנאי לקיום הוא שיקויים תחילה חיובו של הנושה - עד שקויים אותו חיוב;
(3) אם על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד - כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו."
מקובל להבחין בין שלושה סוגים של חיובים: חיובים עצמאיים, חיובים מותנים וחיובים מקבילים, כאשר במקרה שבפני מדובר בחיובים מקבילים.
כותבת על כך ג. שלו בספרה "דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה) " בעמ' 455-456 כדלקמן:
"מעצם טיבו כולל כל חוזה חיובים חוזיים. בחוזה הדדי (סינאלגמטי) מוטלים על שני הצדדים חיובים, ומולם ניצבות זכויות חוזיות....חיובי הצדדים בחוזה הדדי יכולים להיות עצמאיים זה מזה, מותנים זה בזה או שלובים זה בזה....
"חיובים שלובים (אשר יש המכנים אותם "חיובים מקבילים") הם חיובים נגדיים בחוזה הדדי אשר הדין קבע שיש לקיימם בד בבד....סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים הכללי קובע במשפטנו את דין השילוב. סעיף זה מאפשר לצד לחוזה הדדי לדחות ולעכב את הקיום מצידו, עד שהצד שכנגד יהיה מוכן לקיים את חיובו....כאשר צד לחוזה עושה שימוש בזכות לדחות את קיום חיובו כל עוד אין הצד השני מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו, הוא מפעיל סעד עצמי, הניתן להפעלה אוטונומית ומיידית."
"בחוזה שחיוביו שלובים זה בזה אין צד אחד חייב לקיים את חיוביו קודם שהצד האחר יהא נכון לקיים את חיוביו שלו. לא נדרש קיום בפועל, באשר דרישה כזו היתה מביאה לידי מעגל שוטה שיסכל את קיום החוזה."
בע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני (פורסם בנבו, מיום 21.06.84) נקבע בעניין חיובים שלובים כי:
"במובן מסוים החיובים השלובים אינם אלא סוג של חיובים מותנים, אך בשל אופיים המקביל והשלוב, יש תמיד הדדיות המעוגנת בתנאים שמילויים הוא בגדר חיוב של הצדדים לחוזה. הווה אומר, החיובים ההדדיים קיימים ותקפים, וההתנאה אינה מופנית להשתכללותו של חיוב, אלא השפעתה אך על חובת הדדיות בביצוע החיובים. לצד קיום החיוב צמחה ההכרה בנכונות לקיים חיוב, כאחת מצורות הקיום של החיוב השלוב, כפי שנא מר: "מקום בו על שני צדדים או יותר, לקיים חיובים מקבילים, אין האחד יכול לתבוע את רעהו בשל הפרתו של החוזה אלא אם קיים - או לפחות היה נכון לקיים - את חלקו הוא בחיובים המקבילים" .....עיקרו של דבר, להבדיל מחיובים מותנים רגילים, הרי נוסף כאן אלמנט חשוב, והוא, חובת קיום חיובי הצדדים בו-זמנית, בגדר "טול לי ואטול לך" באותו מעמד."
לעניין חיובים שלובים עוד נקבע בה"פ 32100-04-10 דסאו נ' ברוך ואח' (פורסם בנבו, מיום 22.7.10 ):
"כך, שעה שמדובר בחיובים שלובים (או מקבילים), מורה סעיף 43 (א) (3) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") כי צד אחד לחוזה (החייב) רשאי לעכב את ביצוע חיובו, כל עוד הצד השני (הנושה) אינו מוכן לקיים את חיובו-שלו. במילים אחרות, הנושה אינו יכול לטעון כי דחיית ביצוע חיובו של החייב, מהווה הפרה של החוזה. טעמו של דבר הוא שכל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את חיובו, זכאי החייב לדחות את ביצוע התחייבותו. בנסיבות שכאלה, החיוב המקביל אינו משתכלל והחייב פטור מחובתו (ראו שלו ואדר דיני חוזים 120 ה"ש 46 (2009)). עם זאת, אם נכון הנושה לקיים את חיובו ואילו החייב אינו נכון לקיים את המוטל עליו, עולה התנהגותו של האחרון כדי הפרת החוזה (ראו ע"א 6276/95 מגדלי באך נ' חוזה, פ"ד נ (1) 562, 568 (1996); ע"א 204/91 זרי נ' זרי, פ"ד מו (3) 552, 556 (1992)). "
בת"א 13600/04 סמל דורון נ' גרינבאום דורון (פורסם בנבו, מיום 22.5.08) נקבע כי:
"במקרה שלפני שני הצדדים טוענים כי ההסכם הופר על ידי הצד האחר. ישנם מקרים של חיובים מותנים, בהם אין הצד הנפגע יכול כלל לקיים את התחייבותו הוא, כל עוד לא קוים חיובו של הצד שכנגד, אפילו רצה בכך (ע"א 368/83 מסיקה ואח' נ. ועקנין ואח' פ"ד מ(2) 477 בעמ' 480). ישנם מקרים אחרים, וזה המקרה שלפני, בהם יוכל הצד הנפגע, תיאורטית ומעשית, לקיים את חיובו, אלא שאין לדרוש ממנו בנסיבות העניין לעשות יותר מאשר לתת ביטוי לנכונותו לקיים את החיוב (ראה: ע"א 674/83 דניאלה ס.א. חברה זרה נ' "גד שט" שותפות פ"ד מא (4), 113 עמ' 125 – 126)."
ניתן גם ללמוד מתא"ק 16342-10-09 ס.ד.מ לסביבה 2006 בע"מ נ' מועצה מקומית כפר יאסיף (פורסם בנבו, מיום 5.4.2012):
"מטיבם וטבעם של דברים, מתן השרות ותשלום התמורה כמוסכם בין הצדדים, הינם חיובים שלובים ועל כן לא ניתן לבקר את החלטת התובעת להפסיק את איסוף ופינוי האשפה אור ליום 20.10.08 לאחר חודשים ארוכים של מתן שרות ללא תמורה. ניתן אפוא לקבוע כי הנתבעת היא זאת אשר הפרה באופן יסודי את ההסכם שבין הצדדים. על אף זאת נראה שהתובעת נזהרה מנקיטת צעד חריף של ביטול ההסכם בעקבות ההפרה ובחרה בצעד מתון יותר של הפסקת השרות עד למציאת פתרון, בעיתוי רגיש של ערב בחירות מוניציפאליות, צעד שלא היה מקובל על הנתבעת אשר הודיעה לתובעת כי היא מפסיקה את עבודת התובעת בתחומה. מקובלת עלי עמדת התובעת כי האחריות להפרת ההסכם מוטלת לפתחה של הנתבעת."
לאור כל המפורט לעיל, התחייבותה של הנתבעת לשלם בגין המוצרים והתחייבותה של התובעת להמשיך ולספק בקבוקים הם בגדר חיובים שלובים, ואין לצפות מהתובעת להמשיך ולספק סחורה לנתבעת כאשר היא אינה משלמת עבור הסחורה כמוסכם ו אף מודיעה במפגיע כי אין בכוונתה לשלם, שכן לא יעלה על הדעת כי התובעת תמשיך לספק סחורה ל נתבעת המסרבת לשלם עבור הסחורה שסופקה לה.

סוף דבר
הגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה את תביעתה וכי הנתבעת לא הוכיחה את טענת הקיזוז שהעלתה בכל צורה שהיא. יתרה מכך, לא הוכח לפניי כי התובעת הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפי הנתבעת.
הנני מקבל את תביעות התובעת במלואן, הן התביעה הכספית והן את התביעה השיטרית.
אשר על כן הנני מורה כדלקמן:
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 99,126 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
הנני מורה על שפעול ההליכים בתיק הוצל"פ 51-6399011-5.
הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא הוצאות המשפט שהוציאה, לרבות אגרות ותשלום שכ"ט למומחים, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם ע"י התובעת ועד מועד התשלום בפועל. ב"כ התובעת יגיש ל רשם בית המשפט רשימה מפורטת של ההוצאות, בצירוף קבלות, בתוך 10 ימים מי ום פרסום פסק הדין כדי שישום את ההוצאות.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ט, 14 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.