הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 12225-03-15

לפני
כב' הרשם הבכיר אבי כהן

התובעת / המבקשת

חברת לוג מוצרים פלסטיים (1993) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דוד הדר

נגד

הנתבעת / המשיבה

ס.מ.ל. הצלחה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דרור בן שמואל

החלטה

לפני בקשה מיום 04.04.19 מטעם התובעת לשומת הוצאות משפט לפי תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "הבקשה שבנדון") וזאת בהמשך לפסק דינו של כב' השופט עזריה אלקלעי שניתן בתיק זה ביום 14.03.19 (להלן: "פסק הדין"), ולפי החלטת כב' השופט אלקלעי מיום 19.03.19 ולפיה תועבר שאלת שומת ההוצאות לטיפול הרשם הדן בבקשות מסוג זה.

עובדות והליכים רלוונטיים

על פי פסה"ד מדובר בשתי תביעות שהדיון בהן אוחד ומהות שתיהן כאחת תשלום התמורה בגין אספקת בקבוקי פלסטיק שייצרה התובעת עבור הנתבעת.
בת"א 12225-03-15 הוגשה תביעה לביצוע שלושה שיקים שחוללו בסך כולל של 407,150 ₪ (להלן: "התביעה השיטרית").
בת"א 38294-09-15 הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 99,126 ₪ בגין חוב פתוח (להלן: "התביעה הכספית").
עם איחוד התביעות ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בהסכמת התובעת. הנתבעת לא חלקה על אספקת המוצרים נשוא התביעה או על סכום החוב הכולל, אולם העלתה טענת קיזוז על חוב נטען שחבה לה התובעת בגין נזקים שגרמה ל נתבעת.
פסה"ד המפורט בחן את טענות הצדדים אחת לאחת ובסיכומו מצא כב' השופט אלקלעי כי הנתבעת לא הוכיחה טענותיה בכל צורה שהיא וקבע כי הוא "מקבל את תביעות התובעת במלואן, הן התביעה הכספית והן את התביעה השיטרית". בהתאם נפסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת מלוא הסכום המבוקש בתביעה הכספית וכי תיק ההוצל"פ בו החלה דרכה של התביעה השיטרית ייפתח מחדש.
בנוסף נפסק גם כי "הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא הוצאות המשפט שהוציאה, לרבות אגרות ותשלום שכ"ט למומחים, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם ע"י התובעת ועד מועד התשלום בפועל." לצורך כך הונחה ב"כ התובעת לה גיש רשימת הוצאות מפורטת, בצירוף קבלות.
למען הסדר הטוב יובהר כי שכ"ט עוה"ד נקצב ע"ס 75,000 ₪ ואינו עומד לשאלה בבקשה זו.
ביום 19.03.19 הוגש תצהיר של חשבת התובעת, הגב' אורנה ברס אדם, מיום 18.03.19, בעניין הוצאות התובעת בתיק זה (להלן: "תצהיר הבקשה שבנדון"). לתצהיר צורפו כנספחים העתקים של חשבוניות וקבלות בגין תשלומים למומחים שהציגה התובעת בתיק זה, רו"ח זוהר אברהם ומומחה הפלסטיק דן לאונר, וכן תדפיסים לעניין תשלומי האגרות ותדפיס לעניין חישובי הצמדה וריבית מתוך מחשבון אתר "נבו".
באשר למסמך זה ניתנה ההחלטה על העברת הטיפול בבקשה לרשם , כאמור לעיל.
ביום 21.03.19, בהמשך להחלטה הנ"ל מיום 19.03.19 ולאור חוסר היכרותי עם התיק ולמען הסדר הטוב , ביקשתי מהתובעת לחדש בקשתה בצירוף תצהיר המפרט את כל ההליכים, הראיות והעדויות בתיק, תוך התעכבות על כל אחת מההוצאות מושא הבקשה ועיגונה בהליכים ובמסכת הראייתית הנ"ל. כמו כן ביקשתי לצרף לתצהיר את כל האסמכתאות הרלוונטיות, לסמן ולמספר באופן ברור את כל נספחי התצהיר ולהגיש ללשכתי עותק פיסי וכל זאת עד יום 10.04.19.
ביום 03.04.19 חידשה התובעת בקשת ה כאמור אך זו לא ענתה על הדרוש כנ"ל ועל כן לא נ דונה, כמפורט בהחלטתי מאותו יום.
ביום 04.04.19 הוגשה הבקשה שבנדון במערכת נט המשפט ו ביום 07.04.19 הוגש בלשכתי עותק פיסי של הבקשה שבנדון – שני כרכים עבי כרס המחזיקים מאות עמודי נספחים, כתבי טענות, חוות דעת מומחים מטעם שני הצדדים , פרוטוקולים של הדיונים בתיק זה, העתקי חשבוניות וקבלות, ומסמכים נוספים. אל הבקשה צורפו בין היתר גם התצהירים הבאים:
תצהיר הבקשה שבנדון על נספחיו, כפי שהוגש ביום 19.03.19, כנ"ל.
תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת מיום 30.03.17 מאת מר טמיר ברקו ביץ, מנהל ובעל מניות אצל הנתבעת (נספח 9 לבקשה), כפי שהוא מופיע בתיק בית המשפט (יום 09.04.17).
טיוטת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת מיום לא ידוע מאת מר עמיקם ברקוביץ, אביו של מר טמיר ברקוביץ הנ"ל (נספח 9 לבקשה), כפי שהיא מופיעה בתיק בית המשפט (יום 09.04.17).
תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת מיום 12.11.17 מאת איציק עזר, מנהל מכירות אצל התובעת שעמד בקשר עם הנתבעת, בצירוף עשרות עמודי נספחים הכוללים תכתובות דוא"ל בין הצדדים, העתקי הזמנות רכש ותעודות משלוח ועוד.
ביום 07.04.19 הוריתי בהחלטתי על העברת הבקשה לתגובת הנתבעת ולתשובת התובעת על תגובה זו.
ביום 15.04.19 הוגשה תגובת הנתבעת ובה היא מבקשת לדחות את הבקשה שבנדון ובנוסף מצהירה כי בכוונתה לערער על פסה"ד . עיקר נימוקי התגובה הוא שדרישתה הכספית של התובעת מוגזמת וחריגה ואינה על פי הדין והפסיקה שכן "לא מדובר בהוצאות סבירות המחויבות במסגרת ניהולו של ההליך המשפטי". היקף התגובה 2 עמודים והיא הוגשה ללא תצהיר וללא כל נספח אחר .
ביום 18.04.19 הוגשה תשובת התובעת לתגובת הנתבעת. נטען כי תגובת הנתבעת היא "התנגדות סרק לאקונית וסתמית" וכי אין בה נימוק או הסבר לטענה בדבר דרישה כספית בלתי סבירה. לעניין האגרות נטען כי מדובר בתשלום חובה. טענות התובעת לעניין שכר המומחים יפורטו מטה בפר ק דיון והכרעה. יצוין כי התובעת ביקשה להטיל על הנתבעת "הוצאות משמעותיות וריאליות בגין בקשה זו בנפרד" לנוכח היקף העבודה שהושקעה בה ולאור התעלמות הנתבעת מהנחייתי לעניין שאלת ההוצאות בהחלטתי מיום 07.04.19.
עוד יצוין כי לתשובה לא צורף תצהיר או כל נספח אחר.
ביום 28.04.19 הוגש ע"י הנתבעת ערעור על פסה"ד בע"א (מחוזי ת"א) 52280-04-19.
נכון למועד כתיבת שורות אלה אין בתיק הערעור הנ"ל בקשה /החלטה לעיכוב הליכים הנוגעים לפסה"ד.
ביום 29.04.19 ביקשתי מה תובעת להגיש תצהיר משלים לבקשה שבנדון ובו פירוט והבהרה לעניין התשלומים למומחים מטעמה, בעבור איזה שירות בדיוק שולם כל סכום וסכום בכל חשבונית שצורפה לכתב הבקשה שבנידון.
ביום 06.05.19 הוגש ע"י התובעת תצהיר משלים בהתאם לבקשתי – תצהיר מיום 06.05.19 מאת אורנה ברס אדם, חשבת התובעת (להלן: "התצהיר המשלים"). המוצהר לעניין תשלומי שכר המומחים יפורט מטה בפרק דיון והכרעה. התצהיר הוגש באיחור של יום אחד ובאישור בית המשפט בהחלטתי מיום 08.05.19.
לתצהיר צורפו כנספחים העתקי חשבוניות כפי שצורפו לבקשה שבנידון מיום 04.4.19 וכן העתק הצעת מחיר והתכתבות דוא"ל עם המומחים מטעם התובעת.
דיון והכרעה
מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית.

המסגרת הנורמטיבית

נושא שומת הוצאות משפט מוסדר כיום בתקנה 512 (ד) (שהחלי פה את תקנה 513) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

512. קביעת סכום ההוצאות
(ד) סכום הוצאות המשפט ייקבע בידי השופט או הרשם שנתן את ההחלטה בדבר הטלת הוצאות (להלן – ההחלטה); לא התאפשר הדבר, ייקבע סכום הוצאות המשפט בידי רשם ויהיה צירופם של אלה, זולת אם קבע אחרת בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה:
(1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;
(2) הוצאות משפט אחרות, אם היו, ייקבעו לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שמי שדן בבקשה נתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם וראה כי ההוצאות האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.

על השונה והדומה במהות שתי התקנות (513 ו-512[ד]) עמדה כב' השופטת חיות (בתוארה אז) ב-רע"א 5188/16 אי. די. בי. חברה לפתוח בע"מ נ' יעל כבירי שמיע ואח' (פורסם בנבו, 13.10.2016) בקבעה כי אמות המידה שיש להפעיל בפסיקת הוצאות לא השתנו עם שינוי התקנה וכי "תקנה 513 וכמוה תקנה 512(ד) מבחינות בין שני סוגים של הוצאות: הוצאות המנויות בתקנת משנה (1) אשר בהיעדר הוראה אחרת של בית המשפט או הרשם יפסקו לבעל הדין הזוכה במלואן; והוצאות אחרות שאליהן מתייחסת תקנת משנה (2) אשר בית המשפט או הרשם רשאי לפוסקן או שלא לפוסקן וכן להפחית מהן לפי שיקול דעתו אם מצא כי הן אינן סבירות או כי לא היו הכרחיות לניהול ההליך".

הוראות תקנה 513 לתקסד"א, שכאמור הפכה כיום לתקנה 512(ד), פורשו בהלכה הפסוקה, כמפורט להלן:

בהלכה עקרונית של בית המשפט העליון ב-ע"א 2617/00 מחצבות כינרת שותפות מוגבלת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נצרת עילית (פורסם בנבו, 30.6.05), נפסק שזוכה בפס"ד זכאי להוצאות ריאליות: "כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (השוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" [12]). הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר ה וצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו Crains supra [41], at p.488 ) לפיכך אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות-יתר של בעל הדין (השוו W. Rechberger “Austria” in International Encyclopedia of Laws – Civil Procedure [43], at p.71 ) ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות-יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v. Home Office [2002] [23] [Lord Woolf]) פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו."
בהלכה תקדימית של בית המשפט העליון, ב- רע"א 2993/04 בנק המזרחי נ' יצחק לונדנר, פ"ד נח (5) 49 (04.04.04), פורשה בצמצום סמכות הרשם כך: נפסק כי, בהיעדר "הוראה אחרת" בפסה"ד שחייב בתשלום הוצאות משפט, על הרשם לשום את ההוצאות כולן ובמלואן באופן טכני, ואין בידי הרשם סמכות של שיקול דעת להפחית מהוצאות אלה, גם כאשר פסה"ד מקבל באופן חלקי בלבד את התביעה.
ב-ע"א 8869/05 ארז לוסטיג נ' גבריאל דוביצי (פורסם בנבו, 27.12.2005) אופיינה סוגיית שומת ההוצאות כמשפטית בעיקרה. נפסק, כי מחלוקת בשאלת ההוצאות אותן שם רשם היא מחלוקת משפטית בעיקרה, כאשר במחלוקת זו העובדות, בדרך כלל, אינן שנויות במחלוקת ולשם הכרעה בסוגיית שומת ההוצאות נשמעים טיעוני הצדדים, אך לא נשמעים עדים.
ב-ע"א 361/00 עאזם ד'אהר נ' סרן יואב, נט(4) 310 (2005) נקבעו מס' כללים לגבי אופן ביצוע השומה : ראשית, נפסק כי נטל ההוכחה בהליך זה מוטל על הזוכה מבקש השומה; שנית, נפסק שבהליך זה אין חובה להוכיח שההוצאות שולמו בפועל, ודי להוכיח שהוצאות אלה נוצרו ושעל הזוכה המבקש לשלמן; שלישית, נפס ק כך לגבי אמצעי ההוכחה בהליך: "קיימות הוצאות המעידות על עצמן גם בלא קבלות, כגון הוצאות עבור צילומים, כאשר הצילומים שהוכנו מצויים, או עבור משלוח דואר וטלפונים, כאשר עולה מן התיק שאכן קיימת תכתובת ואכן התקיימו שיחות טלפון. הוצאות אלה ישופו. בנוסף, קיים טווח של סבירות, כאשר ניתן לומר שניהול תיק משפטי בפני שתי ערכאות ודאי דורש מספר מינימלי מסוים של שיחות טלפון וצילומים. אף הוצאות אלה ישופו. עם זאת, השיפוי ייעשה על דרך האומדנא, והספק יפעל לטובת המשיבים."; רביעית, נפסק שאין להבחין בין הוצאת בעל הדין הזוכה לבין הוצאת בא-כוחו של בעל הדין: "נראה כי אין להבחין בין הוצאה שהוציא עורך הדין בעבור לקוחו, לבין הוצאה שהוציא הלקוח. שכר טרחתו של עורך הדין משולם עבור זמנו של עורך הדין ולכל היותר עבור העלויות בתוך משרדו (כגון טלפון, צילומים בתוך המשרד). כל עלות נוספת אשר שולמה על ידי עורך הדין לגורם חיצוני יש להשיב, על פי הכללים הקבועים לכך בדין."
ב-בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 6650/08 הדר הדמיה ואבחון רפואי בע"מ נ' ממוגרף חדרה מכון לאבחון רפואי בע"מ (פורסם בנבו, 11.08.2008) נקבע שאין בשיהוי בהגשת בקשה לשומת הוצאות, לבדו, כדי למנוע את הליך השומה. במקרה שנדון באותה החלטה היה מדובר בבקשה שהוגשה כשנה לאחר מתן פסה"ד המחייב בתשלום הוצאות.

מן הכלל אל הפרט

הבקשה שבנדון מגלה שלושה סעיפי הוצאות – אגרות, שכר המומחה הכלכלי ושכר המומחה לפלסטיק.
אגרות
התובעת בבקשתה מפרטת את האגרות ששולמו בגין שתי התביעות שנפתחו בנפרד ואוחדו:
במסגרת התביעה השיטרית שולם סך 5,091 ₪ (מחצית שנייה בלבד; מחצית ראשונה שולמה בתיק ההוצל"פ) , שהם 5,188.51 ₪ משוערכים ליום הגשת הבקשה שבנדון.
במסגרת התביעה הכספית שולם סך כולל 2,478 ₪ (בשתי מחציות) , שהם 2,548.75 ₪ משוערכים ליום הגשת הבקשה שבנדון.
בתשובה לתגובת הנתבעת מציינת התובעת כי מדובר בתשלומי חובה וטוענת כי מובן מאליו שהנתבעת תחוב בהם.
הנתבעת בתגובתה אינה מתייחסת לעניין האגרות כלל .

הכרעת בית המשפט:
טענת התובעת איתנה ומבוססת הן בדין והן בפסיקה, האסמכתאות שצורפו להוכחתה וכן רישומי תיקי בית המשפט מגלים כי הסכומים שצוינו אכן שולמו. הנתבעת מצידה אינה חולקת על טענה זו. אני קובע כי התובעת זכאית להוצאות בגין האגרות ששולמו, בכפוף לאמור בפסה"ד בנוגע להפרשי הצמדה וריבית.

שכר טרחה למומחה הכלכלי
כעולה מדברי התובעת בבקשתה, בתשובתה ובתצהיר המשלים, נטען כי התובעת שילמה לרו"ח זוהר אברהם (להלן: "המומחה הכלכלי"), באמצעות חברת ס.ק.א ייעוץ כלכלי בע"מ (להלן: "חברת המומחה") שבבעלותו , שכ"ט משוערך ליום הגשת הבקשה בסך כולל של 24,841.42 ₪ ע"פ הפירוט הבא :
ביום 14.05.17 – 10,559 ₪ (10,872.84 משוערך) , עבור מקדמה לכתיבת חווה"ד.
נספח 2א ל תצהיר המשלים – ח שבונית מיום 14.05.17 מאת חברת המומחה לכבוד התובעת בעבור "חוו"ד כלכלית מקדמה", ע"ס 10,559 ₪.
ביום 18.10.17 – 10,530 ₪ (10,775.23 משוערך) , עבור השלמת התמורה המוסכמת בגין כתיבת חווה"ד.
נספח 2ב לתצהיר המשלים – ח שבונית מיום 18.10.17 מאת חברת המומחה לכבוד התובעת בעבור "ייעוץ כלכלי", ע"ס 10,530 ₪.
ביום 04.03.18 – 1,433 ₪ (1,466.75 משוערך) , עבור הכנה ונוכחות בדיוני הוכחות ב-12 וב-13 בפברואר 2018.
נספח 2ג לתצהיר המשלים – ח שבונית מיום 04.03.18 מאת חברת המומחה לכבוד התובעת בעבור "ייעוץ כלכלי", ע"ס 1,433 ₪.
ביום 04.02.19 – 1,724.58 ₪ (1,726.60 משוערך), עבור עדות בבית המשפט ביום 21.01.19.
נספח 2ד לתצהיר המשלים – ח שבונית מיום 04.02.19 מאת חברת המומחה לכבוד התובעת בעבור "בגין עדות", ע"ס 1,724 ₪.

לטענת התובעת, חווה"ד שערך המומחה הכלכלי "מקיפה ויסודית והושקעו בה משאבים עצומים" והצורך בה התעורר "על מנת לסתור ולהפריך" את האמור בשתי חוו"ד כלכליות שהגישה הנתבעת ושנערכו ע"י מומחה מטעם הנתבעת.
בתשובתה לתגובת הנתבעת, טוענת התובעת לעניין שכ"ט שני המומחים, סה"כ 41,163 ₪ (לפני מע"מ), כי הוא מהווה כ-8% מסכום התביעה, כ-0.7% מסכום טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת, וכי בנסיבות העניין ולנוכח היקף החומר שהיה על המומחים לבחון "מדובר בסכום שהוא לא רק סביר אלא נמוך ביותר". עוד נטען כי בשל טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת התהפך סדר הבאת הראיות בתיק והנתבעת הביאה שלוש חוות דעת של מומחים מטעמה ובכך "אילצה למעשה את התובעת להגיש חוות דעת נגדיות" ולשאת בשכ"ט המומחים מטעמה. (הערה: טענה זו רלוונטית כמובן לעניין שכ"ט שני המומחים מטעם התובעת, ולא רק המומחה הכלכלי)

הנתבעת בתגובתה מציינת כי "לא ברור מדוע נדרשו למבקשת מומחים כה רבים" בהתייחסה לשאלת שכ"ט שני המומחים יחד.

הכרעת בית המשפט:
לאור טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, כאמור, התהפך סדר הצגת הראיות בתיק זה כך שביום 09.04.17 הגישה הנתבעת חוו"ד כלכלית מטעמה שערך המומחה רו"ח פרופסור זיו רייך, וכן חוו"ד משלימה מאת אותו מומחה, שנועדו לתמוך בטענת הקיזוז ולהוכיח את הנזקים הכלכליים הנטענים שגרמה התובעת לנתבעת.
ביום 13.11.17 הגישה התובעת חוו"ד מומחה כלכלי מטעמה שערך רו"ח זוהר אברהם שתחום מומחיותו י יעוץ כלכלי. חווה"ד מחזיקה כ-50 עמודים ועוד מאות עמודי נספחים ובמסגרתה נתבקש המומחה הכלכלי ע"י התובעת "לבחון את חוות הדעת של מר זיו רייך" שהוגשה מטעם הנתבעת כאמור לעיל. במסקנתו הסופית מציין המומחה הכלכלי כי חווה"ד מטעם ה נתבעת לקו בפגמים מהותיים ושגיאות מתודולוגיות וכלכליות ועל כן "דין חוות דעת רייך להידחות ולא ניתן לבסס עליהן כל טענה לנזקים" שנגרמו ל נתבעת.
בפסה"ד, פרק דיון והכרעה, פסקאות 93-147, נבחנות טענות הנזק של הנתבעת בהסתמך על חוות הדעת הכלכליות שהוגשו מטעם הצדדים. כעולה מהכתוב, פעם אחר פעם דוחה בית המשפט את האמור בחווה"ד מטעם הנתבעת ומאמץ את האמור בחווה"ד מטעם התובעת.
במסמכי הבקשה לא מצאתי טענות הצדדים לשכר עד שנפסק למומחה הכלכלי מאת בית המשפט. עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 21.01.19 בו נחקר המומחה הכלכלי, וגם שם נעלמה מעיני החלטה בעניין זה. תגובתה של הנתבעת רפה ובלתי עניינית. התובעת מצידה טענה ל-4 תשלומים ששולמו למומחה הכלכלי ועל אף שלא עשתה כן מלכתחילה, בתגובה לבקשתי הציגה בתצהיר פירוט תשלומים מפורט ומגובה הן בחשבוניות התואמות את הנטען והן בהעתק הצעת מחיר התואמת את הנטען לעניין שכ"ט המומחה הכלכלי.
לאור סקירתו המקיפה והיסודית של בית המשפט בפסה"ד לעניין חווה"ד השונות והעדפתו הברורה לתמונה העולה מחווה"ד של המומחה הכלכלי מטעם התובעת; נוכח הפירוט והאסמכתאות שהציגה התובעת בבקשתה; נוכח תגובתה הבלתי עניינית של הנתבעת; ובכפוף לתקנה 512(ד)(1) לתקנות אני קובע כי התובעת זכאית להוצאות בגין שכר המו מחה הכלכלי כמבוקש, בכפוף לאמור בפסה"ד בנוגע להפרשי הצמדה וריבית.

שכר טרחה למומחה הפלסטיק
כעולה מדברי התובעת בבקשתה, בתשובתה ובתצהיר המשלים, נטען כי התובעת סיכמה "הסכם התקשרות (בעל-פה)" עם המומחה דן לאונר (להלן: "מומחה הפלסטיק") ועל פיו תשלם לו התובעת 17,550 ₪ (כולל מע"מ) עבור הכנת חוו"ד וכן 300 ₪ לשעה (לא כולל מע"מ) בעבור "הכנה לעדות והעדות בבית המשפט". סה"כ שכ"ט משוערך נטען ליום הגשת הבקשה בסך כולל של 23,320.48 ₪ ע"פ הפירוט הבא:
ביום 01.08.17 – 17,550 ₪ (18,050.91 משוערך), עבור "הכנת חוות הדעת והגשתה לבית המשפט".
נספח 4ב לתצהיר המשלים – ק בלה מיום 02.08.17 מאת מומחה הפלסטיק לכבוד התובעת בעבור "חוות דעת הנדסית בנושא ס.מ.ל", ע"ס 17,550 ₪.
ביום 15.02.19 – 5,265 ₪ (5,265 9.57 משוערך), עבור הכנה לעדות, נוכחות מומחה בדיוני הוכחות ב-12 וב-13 בפברואר 2018, וכן עבור עדות המומחה בדיון מיום 23.01.19.
נספח 4א לתצהיר המשלים – ק בלה מיום 16.02.19 מאת מומחה הפלסטיק לכבוד התובעת בעבור "חוות דעת הנדסית – תיק ס.מ.ל (בבית משפט) ", ע"ס 5,625 ₪.
בנוסף צורף בנספח 5 לתצהיר המשלים פירוט שעות העבודה של מומחה הפלסטיק שבהתאם לו נעשה החיוב ע"ס 5,625 ₪.
הערה: בנספח 5 ל תצהיר המשלים צורפה גם חשבונית מס/קבלה נוספת, מיום 07.02.19 מאת מומחה הפלסטיק לכבוד התובעת בעבור "חוות דעת הנדסית תיק ס.מ.ל – עדות בבית משפט" ע"ס 5,625 ₪ , אולם ככל שסכום זה לא הוסף לסכום ההוצאות המבוקש איני מוצא להתייחס לכך בהחלטתי מעבר להערה זו.
לטענת התובעת, חווה"ד שערך מומחה הפלסטיק היתה נחוצה ע"מ להפריך את הנטען בחווה"ד של המומחה לפלסטיק מטעם הנתבעת שמצא כפגומים בקבוקים שיוצרו ע"י התובעת עבור הנתבעת.
הנתבעת בתגובתה, כאמור, מציינת כי "לא ברור מדוע נדרשו למבקשת מומחים כה רבים" בהתייחסה לשאלת שכ"ט שני המומחים יחד.

הכרעת בית המשפט:
כאמור, בתיק זה התהפך סדר הצגת הראיות לאור טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת. ביום 09.04.17 הגישה הנתבעת חוו"ד שערך המומחה לפלסטיק מטעמה, מר זמר ס"ט, שנועדה לתמוך בטענת הנתבעת כי התובעת סיפקה לה בקבוקים פגומים שהיוו סיבה למפיצים מרחבי העולם לעצור הזמנותיהם מהנתבעת, דבר שכנטען הסב לנתבעת הפסדים ניכרים.
ביום 13.11.17 הגישה התובעת חוו"ד שערך המומחה לפלסטיק מטעמה , המהנדס דן לאונר, שתחום מומחיותו הנדסה בתחום הפלסטיקה. חווה"ד מחזיקה כ-13 עמודים ועוד עשרות עמודי נספחים. במסגרת חווה"ד נתבקש מומחה הפלסטיק ע"י התובעת להתייחס לאיכות בקבוקי פלסטיק לתינוקות (שיוצרו ע"י התובעת עבור הנתבעת) וכן להתייחס לחווה"ד שנערכה ע"י מומחה הפלסטיק מטעם הנתבעת, כאמור לעיל. במסקנותיו קובע המומחה לפלסטיק כי 12 הבקבוקים שנבדקו על ידו וע"י המומחה מטעם הנתבעת נמצאו תקינים ואף לו נמצאו פגומים "עדיין לא היה ניתן להסיק מכך שום מסקנה לגבי מאות אלפי הבקבוקים" שסיפקה התובעת לנתבעת.
בפסה"ד נמנע בית המשפט מלאמץ חוו"ד אחת באופן חד משמעי אולם קובע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בדבר אספקת בקבוקים פגומים ובדבר ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מכך, כאמור לעיל.
גם בעניינו של המומחה לפלסטיק לא מצאתי במסמכי הבקשה ובפרוטוקול הדיון מיום 23.01.19 אזכור כלשהו או טענה כלשהי לקצבת שכרו של המומחה או לתשלום שכרו כעד , להוציא כמובן את טענות התשלומים שטענה התובעת והן ליבה של בקשה זו – שני תשלומים ששולמו למומ חה הפלסטיק כמפורט לעיל וגובו בהצגת קבלות מתאימות ופירוט שעות עבודה של המומחה.
נוכח כל האמור לעיל, הפירוט והאסמכתאות שהציגה התובעת בבקשתה, התגובה הרפה והבלתי עניינית שהציגה הנתבעת ובכפוף לתקנה 512(ד)(1) לתקנות אני קובע כי התובעת זכאית להוצאות בגין שכר המו מחה לפלסטיק כמבוקש, בכפוף לאמור בפסה"ד בנוגע להפרשי הצמדה וריבית.

סוף דבר

בבקשה לשומת הוצאות משפט שהוגשה מטעם התובעת התרשמתי שהתובעת הציגה פירוט מקיף ומלא של הוצאותיה בשלושת הסעיפים שנידונו בבקשה – אגרות, שכר ה מומחה הכלכלי ושכר מומחה הפלסטיק. בנוסף, התרשמתי כי תגובתה של הנתבעת לבקשה אינה רצינית, אינה עניינית, ובאופן כללי אינה מהווה משקל נגד לטענות ולאסמכתאות שהוצגו ע"י התובעת, ולא נותר לי אלא להניח שאין לה לנתבעת טענות של ממש לעניין זה, או שאין לה עניין לטעון אותן. כך או כך, התוצאה זהה – בקשתה של התובעת מתקבלת במלואה.

בהתאם לאמור בפסה"ד של כב' השופט אלקלעי, על הנתבעת לשלם לתובעת מלוא הוצאותיה הנטענות בסך כולל של 55,889.16 ₪ ( שהם סך הוצאותיה של התובעת שנידונו בבקשה שבנידון , משוערכות ליום הגשת הבקשה).

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות הוצאות הליך זה שלפניי בסכום מתון של 2,500 ₪, וזאת גם בשל כך שנאלצתי לבקש מהתובעת, מס' פעמים, להשלים ולחדד טיעוניה ומסמכיה בהליך זה.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ט, 17 מאי 2019, בהעדר הצדדים.