הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 11230-09-15

לפני כבוד השופט אילן צור

התובעת:

הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעות:

1.משה פינק בע"מ
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ

נגד

צד ג': משרד הפנים – נציבות כבאות והצלה

פסק דין

לפניי תובענה כספית כתביעת סוברוגציה, שעילתה בהוראות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן – " החוק"), בסך של – 378,212 ₪. בגדרה של תובענה זו, תבעה התובעת את הנתבעות 1 ו – 2, בגין נזקי מים, אשר נגרמו לטענתה, ל נכס מקרקעין ותכולתו (להלן: "הנכס") של המבוטחת מטעמה – רשת עמל 1 (להלן – " המבוטחת"), בעיר דימונה, וכמי ש שילמה למבוטחת - תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח תקפה .
לטענת התובעת בכתב התביעה, ביום 1/10/11 (הוא יום הכיפורים שחל בשבת), פרצו במפתיע מים מאחד המתזים של מערכת כיבוי האש האוטומטית, לה אחראית לטענתה הנתבעת 1 וכתוצאה, נגרמו למבנה ותכולתו נזקים רבים וכמפורט בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעמה. במסגרת זו נתבעה גם הנתבעת 2, כמבטחת של הנת בעת 1, תוך כינון יריבות ישירה. יצוין, כי במסגרת סעיף 11 לכתב התביעה, פירטה התובעת את הנימוקים לאחריותה של הנתבעת 1 לגרימת הנזק.

בכתב ההגנה, הכחישו הנתבעות את אחריותן לגרימת הנזק ואף צירפו חוו"ד מומחה מטעמן. כן הגישו הנתבעות הודעה לצד שלישי נגד 4 צדדים, כאשר בסופו של יום נמחקו צדדי ג' מהתובענה - תוך הותרת נציבות כיבוי והצלה בלבד - כצד ג'.

בכתב ההגנה מטעם צד ג', הכחישה צד ג' את אחריותה לגרימת הנזק ואף טענה כי ההודעה כלפיה משוללת כל יסוד שבדין או בעובדה , וכי מלכתחילה ראוי היה שלא לצרף אותה כצד ג' לתובענה דנן.

כאמור, בגדרה של התובענה העיקרית, הפנתה התובעת אצבע מאשימה כלפי הנתבעת 1, תוך הטלת האחריות לפתחה כמי שהיתה אחראית על מערכת כיבוי האש בנכס ועל תחזוקתו השוטפת וכי בשל רשלנותה – נגרמו למבוטחת התובעת נזקים שונים, כמפורט בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעמה.

הערה מתודית: השאלה הראשונה העומדת לפניי ובה אדון בתחילה, עניינה באחריות לגרימת הנזק. לאמור, ככל שימצא כי קיימת אחריות לנתבעות ביחס ל גרימת הנזק - נכון יהיה להמשיך ולדון ביתר הרכיבים ובהודעה לצד ג'. ככל שייקבע כי אין לנתבעות חלק ונחלה בגרימת הנזק – תידחה התובענה וממילא לא יהיה צורך לדון בשאלת אחריותה של צד ג'.

מטעם התובעת העידו לפניי, נציגת התובעת – עוה"ד סיון שונים ; נציגת המבוטחת – הגב' אתי יצחק ; השמאי – מר רון טוסמן ; והמומחה – אינג' מאיר קנדלר.

מטעם הנתבעת, העידו מר משה פינק – מנהל בנתבעת 1 וכן מר דן ארבל - המומחה מטעם הנתבעות, באמצעותו הוגשה חוו"ד וכן חוו"ד משלימה.

מטעם צד ג' העיד לוחם האש – מר גולן עמר , אשר לתצהירו צורף דו"ח ממועד האירוע.

בסיכומיהם, שבו הצדדים וחידדו את עמדותיהם, ביחס לנסיבות קרות האירוע וגרימת הנזק, כמו גם בדחיית טענות הצדדים האחרים , לתובענה .
אבהיר, כי בפסק דין זה, אין בכוונתי להיכנס ולדון בכל טענה ונימוק אשר הועלו בסיכומי מי מהצדדים, אלא אך ורק לאלה הדרושות לצורך הכרעתי בתובענה זו.

המסגרת הנורמטיבית

נטל הבאת הראיות ונטל ההוכחה הסופי
כאמור, תבעה התובעת את הנתבעות, בעוולת הרשלנות - תוך שהיא נכנסת בנעלי המבוטחת מטעמה וכמפורט בסעיף 11 לכתב התביעה. כן נטען כי מים הם דבר נמלט על כל המשתמע מכך. עוד נטען בסעיף 15 לכתב התביעה, להפרתן של חובות חקוקות מכוח חוק החוזים ומכוח חוק חוזה קבלנות התשל"ד – 1974.

ודוק: הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן העובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו - מונח לפתחה של התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (2007) בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - " דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589, 598 (1986)).

ככלל, אף שנטל השכנוע מוטל על כתפי התובע , הרי שחובת הראיה עוברת מבעל דין אחד לשני. חובת הבאת הראיה מצד הנתבע, איננה "חובה" במשמעותה הרגילה - שכן היא רק מתריעה בפניו שהיה ולא יפעל למלאה , יכול בית המשפט לקבוע שהתובע הוכיח את תביעתו. לכן, בשעה שהתובע מרים את נטל הבאת הראיות שיש בהן די לביסוס תביעתו, עובר הנטל לנתבע להביא ראיות לסתור, אשר ישמיטו את הבסיס מתחת לראיות אשר הובאו לחובתו, במקרה ומחליט הנתבע שלא להביאן יכריע בית המשפט על סמך הראיות אותן הביא התובע. (י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה" (חלק רביעי), תש"ע – 2009, 1757 ).

בהקשר לנטל השכנוע, נקבע מפורשות בפסיקה בזו הלשון :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]
במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן. לעניין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598 כי בכל הנוגע למאזן ההסתברויות :

"...דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע - חשיבות במקרים בהם בתום הערכת מכלול הראיות כפות המאזניים מעוינות. במקרה זה, כאמור מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. בהקשר זה ראוי גם לציין, את הוראת ס' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971, לפיה, בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה, אך ורק אם ינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. הלכה למעשה, קיים צורך בקיומו של טעם ממשי למתן הכרעה על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה. לאור העובדה שבעל דין הינו באופן ברור בגדר "עד מעוניין", לו עניין אישי בתוצאה, יש לנהוג בזהירות רבה בהכרעה על סמך עדות שכזאת, הגם שאין זה כך במקרה שלפניי.

אוסיף, כי בחלק ה' לסיכומי התובעת, טענה התובעת להיפוך נטל הראיה, נוכח הוראות סעיפים 38 ו – 41 לפקודת הנזיקין. לדידה של התובעת , מדובר בנזקי מים אשר בהגדרתם מהווים בבחינת "דבר נמלט" בהתאם להוראות סעיף 38 לפקודה, ולפיכך – על הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו. וזו לשונו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה. " (ההדגשה לא במקור – א' צ')

כעולה מהוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין, תנאי הוא - "כי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר". אני מקבל את הטענה כי מים באים בגדרו של "דבר נמלט" ואף לעיתים "מסוכן". ואולם, אין בידי לקבל את הטענה (ככל שנטענה) כי הנתבעת 1 היתה "הבעלים" של המים ו/או "הממונה" עליהם או על המתז, ובוודאי שאינה ולא היתה בבחינת "תופש הנכס" - ממנו נמלטו המים ואף אין לראותה ככזו, רק משום שבדקה את המתזים בנכס וקביעה שכזו, לא ניתן לקבל במקרה שלפניי . בנסיבות הללו, אין תחולה לסעיף 38 לפקודת הנזיקין בעניין ונטל הראיה וההוכחה הסופי, רובץ לפתחה של התובעת .

עוד טוענת התובעת, כי גם נוכח הוראות סעיף 41 לפקודה, ומחמת שהתובעת אינה יודעת מהן הנסיבות שגרמו לנזק – הרי שנוכח העובדה שהנתבעות היו אלה אשר בדקו בפעם האחרונה את המתזים ב נכס, יש לראות בה כמי ששלטה עליו באופן מלא ו/או על רכיביו הפנימיים.

וזו לשונו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."
(ההדגשה לא במקור – א' צ')

קריאה מדוקדקת של סעיף 41 לפקודה מלמדת, כי על התובעת להוכיח לפחות 2 יסודות כדי לבוא בשעריה של הוראה נורמטיבית זו: היסוד הראשון – הוא העדר הידיעה או היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנזק ; היסוד השני – נוגע לנכס שלנתבע שליטה מלאה עליו. לאמור יש להוסיף החלטה שיפוטית , לפיה האירוע מתיישב יותר עם אחריותו של הנתבע לנזק כמי שלא נקט בזהירות סבירה.

דומה, כי למקרא כתב התביעה ניתן ללמוד, כי שני היסודות הללו - לא התקיימו במקרה שלפניי. כעולה מכתב התביעה ומחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, ברור לתובעת כיצד נגרם הנזק ומה היו הנסיבות שהובילו לכך. הנה כי כן טוענת התובעת, כי הנזק נגרם כתוצאה ממתז כיבוי אש אשר כשל, ואשר המים שפרצו מתוכו גרמו לנזק הנטען. לפיכך, הנסיבות אשר גרמו לנזק - ידועות גם ידועות, לא רק לנתבעת אלא לכל הצדדים.

זאת אף זאת, גם הטענה לקיומו של היסוד השני – אין בידי לקבל. לטענת התובעת – הואיל והנתבעת 1 היתה האחרונה אשר ביצעה את הבדיקה השנתית של תקינות המתז, יש לראות בה כמי שהיתה לה "שליטה מלאה עליו" ו/או על רכיביו הפנימיים של המתז – מאחר ואירוע הנזק התרחש בתקופת האחריות לה התחייב ה הנתבעת 1 כלפי המבוטחת של התובעת. לאישוש טענתה, הפנתה התובעת לפסק דינו של כב' השופט זכריה ימיני בת.א. 41633-06-16.

אבהיר לאלתר, כי אין הנדון דומה לראיה. בכל הכבוד, אין דומה אחריותו של יצרן המנפק תעודת אחריות על מכשיר מסויים, לאחריותו של מי שעורך בדיקת תקינות שנתית לאותו מוצר. עוד אבהיר, כי במהלך המשפט, הבהיר מותב זה מספר פעמים - לתובעת, כי ראוי ונכון היה לצרף את יצרן המתז וכי נוכח חוו"ד המומחה מטעמה, הוא בעל דין ראוי. אלא שהתובעת מסיבותיה השמורות עמה – מצאה שלא לעשות כן.

לגופו של עניין, ברי כי אין לראות בנתבעת 1, כמי שהיתה לה "השליטה המלאה" על המתז התקול , אך בשל בדיקת תקינות שנתית שערכה, בנכס. קביעה מעין זו, מפליגה למחוזות רחוקים וסופה מי ישורנו. יתרה מכך, דווקא מבוטחת התובעת, היתה זו אשר לה השליטה המלאה על הנכס ואין לראות בנתבעת 1, רק משום שהוזמנה לנכס לבצע בדיקה שנתית – כמי שיש לה שליטה עליו בוודאי שלא במו עד קרות האירוע הנזיקי. הניסיון להטיל על הנתבעת 1, אחריות מעין זו – לא רק שאינה תוא מת את לשון החוק , אלא שה יא מלאכותית ואינה תואמת את העובדות לאשורן.

אשר על כן, אני דוחה את הטענה/הבקשה להיפוך נטל הראיה.

עוולת הרשלנות
וכך קובע סעיף 35 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן – " פקודת הנזיקין"), כדלקמן:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות ; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

שלושה (יש שיאמרו ארבעה) הם יסודותיה של עוולת הרשלנות.
האחד – קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק ( ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113). קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות קרי, האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק. נקודת המוצא היא, כי מקום שניתן לצפות נזק כעניין טכני - קיימת חובת זהירות מושגית. גם קיומה של חובת זהירות קונקרטית נבחנת במבחן הצפיות ואולם, הבדיקה נעשית בין המזיק הספציפי והניזוק הספציפי ונסיבות המקרה.
השני – הפרת החובה.
השלישי – נזק שהתרחש וקשר סיבתי בין ההפרה של חובת הזהירות לנזק שנגרם ( ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982)).

יובהר, כי הנטל החל על התובעת בהקשר זה, הוא הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - דהיינו את האירוע הספציפי, את האחריות הנובעת מאותן עובדות האירוע, את הנזק אשר אירע כפועל יוצא מכך וכן את הקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע הספציפי.

הפרת חובה חקוקה
בסעיף 15 לכתב התביעה נטען, כי הנתבעת 1 הפרה חובות חקוקות - על פי חוק חוזה קבלנות, תשל"ד – 1974 וכן מכוח הוראות חוק החוזים.

המסגרת הנורמטיבית לעוולת מסגרת זו קבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין וזה לשונה:
הפרת חובה חקוקה
63. (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני.

כאן המקום לציין, כי עוולת הפרת חובה חקוקה, היא "עוולת מסגרת" שאין בה כשלעצמה כדי להוות עוולה ספיציפית, אלא היא יוצרת עילת תביעה בנזיקין , ביחס לחובות חקוקות הנשאבות מחיקוקים אחרים אל תוך מסגרתה. חובות חקוקות אלה, צריך שי יקבעו ב"חיקוק" והן נקבעות במהותן ובהיקפן, בהתאן להוראות החיקוק אשר נטען כי הופר. (ראו: ע"א 245/81 חוריה ג'מיל מחמוד סולטאן נ' חסן כמאל סולטאן, פ"ד לח(3) 169)

ואלה הם יסודותיה של עוולת הפרת חובה חקוקה כפי שנקבעו בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122:
קיומו של חיקוק מפורש המוטל על המזיק ושאינו בפקודת הנזיקין.
החיקוק נועד לטובת הניזוק.
החיקוק הופר על ידי המזיק.
הפרת החיקוק גרמה לנזק מהסוג אליו התכוון החיקוק ושאותו נועד למנוע.
קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת החובה החקוקה לנזק הנובע מהפרתה.
(וכן, כי החיקוק לא התכוון לשלול את התרופה הנזיקית)

אבחן את הדברים. במקרה דנן, טוענת התובעת להפרתן של חובות חקוקות הנמנות עם חוק חוזה קבלנות, תשל"ד – 1974 וכן מכוח הוראות חוק החוזים. יובהר לאלתר, כי טענה מעין זו להפרה של חוק באופן כללי, מבלי להצביע על הוראת החיקוק הספציפית אשר מוטלת על המזיק – אין בה כדי למלא אחר החובה לפירוט כנדרש בכתב התביעה ואין זה מתפקידו של בית המשפט להתחקות אחר הוראות חוק התואמות את אופי התובענה שלפניו , אך משום שזו נטענה בעלמא.

ודוק: על התובע לפרט במדויק מהו החיקוק אותו הפר הנתבע, לצורך קימומה של עוולה זו. בהיעדר הוראת ח יקוק ספציפית, עליה יכול להצביע התובע - ככזו המוטלת על המזיק – לא ניתן לדון בתובענה לפי עוולה זו ובית המשפט לא יזדקק לה.

בעניין זה קובעת תקנה 74(א) לתקסד"א כדלקמן:
(א) הועלתה בכתב טענות טענה של הפרת חובה חקוקה, יצויין החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה.

בתי המשפט נדרשו בעבר לצורך ולחובת הפירוט של עוולה זו בכתב התביעה - ובכגון דא, ראוי להביא דברים כלשונם כפי שהובאו בת.א. (י -ם) 7744/03 גולד יוסף נ' קריית יצחק וולפסון בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 5/12/2005) וכדלקמן:

"די בטענה שהעלו הנתבעות לפיה לא פורטו החובות החקוקות בכתב התביעה, בניגוד לתקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כדי לדחות טענה זו..."

וראו גם:
"צודקות הנתבעות בטענתן כי משהחובות החקוקות שלהפרתן נטען, לא פורטו כדבעי בכתב התביעה, כמצוות תקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הרי הנטען בעניין זה בסיכומים, הינו בגדר הרחבת חזית אסורה". (ת"א (ת"א) 84551/01 סוקולוב ואח' נ' צ.ג. אורפז ואח'"

יובהר, כי נקיטה בחוק באופן כללי כפי שעשתה התובעת בכתב התביעה, המכיל הוראות רבות ושונות, אינו ממלא אחר ה תנאי ראשון והמקדמי לכניסה בשעריה של עוולה זו – והוא פירוט החיקוק הספציפי הנטען כי הופר. בהיעדר הצבעה על חיקוק ספציפי כאמור, אין התובעת יכולה להיכנס בשעריה של עוולה זו.

אכן השאיפה היא לפסוק במישור המהותי ולא רק לבסס את ההכרעות על יסוד כללים פרוצדורליים. ואולם, בנסיבות שלפניי, לא ניתן להימנע ואף לא להתעלם מאופן ניסוח כתב התביעה שאינו מותיר מקום לספק.

יוער, כי בשעה שאחד מהיתדות אשר נעוצים בבסיס התביעה - הוא הפרת חובה חקוקה, הרי שבעל הדין הטוען כאמור להפרתה, נדרש לציין זאת במפורש בכתב התביעה. ולא זו בלבד, אלא שעליו לציין את טיבה של אותה חובה חקוקה הנטען כי הופרה, ואף להראות קיומו של קשר סיבתי - שבין הפרתה של החובה החקוקה לנזק הנטען כתוצאה מהפרתה. וכך נקבע בת"א (מחוזי י-ם) 2054/08 עזבון המנוח ליעד גולן ז"ל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 18.3.11)

"תקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מחייבת לציין את החיקוק שהפרתו מהווה עילה לתובענה, ובפסיקת בתי המשפט השתרשה העמדה כי החובה היא להפנות אל הסעיף המדוייק שהוראתו הופרה. התובעים לא עשו כן בכתב התביעה. ספק רב אם ניתן לדחות את טענת התובעים אך ורק בשל החוסר הזה (ת"א (י-ם) 432/94 צעירי נ' בוני הבירה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 10.4.02)), אולם בעניין שלנו אין מדובר בחוסר פורמלי גרידא כי אם בחוסר מהותי: דומני כי גם אילו ביקשו התובעים להצביע על הוראת חיקוק שהופרה, מבין הוראות הפקודה והתקנות הנ"ל, לא היה הדבר עולה בידם. אין בהן הוראות המקימות חובה לגבי עניין כענייננו. תקנות נוספות צויינו בסיכומי התובעים אך לא בכתב התביעה, ואין להתיר הרחבת חזית בשלב זה. "

ראו גם: ע"א 7183/13 אסתר ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 12/07/15) וכדלקמן:

הכלל הוא, אפוא, כי אזכורה של הוראת דין בכתב התביעה הוא בגדר רשות ולא חובה, להוציא המקרה של הפרת חובה חקוקה (תקנה 74(א) לתקנות; ע"א 9422/06 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' BTR Environmental Limited, [פורסם בנבו] פסקה י"ט (17.1.2010); ע"א 11900/05 אלומות חולון בע"מ נ' לחם חי בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (19.6.2007); ע"א 6064/93 מימסב חברה למילוי מיכלי סודה ביתיים בע"מ נ' סודהגל בע"מ, פ"ד נ(3) 35, 44 (1996)).

משלא הצביעה התובעת על חיקוק מפורש הנועד להגן על האינטרסים אשר לטענתה נפגעו כתוצאה מהפרת אותו החיקוק – לא ניתן להידרש לטענה זו.

הגדילה התובעת בסיכומיה, עת בקשה מ בית המשפט לקבוע, כי תקן - 1928 בא בגדרו של חיקוק וככל שכך, הרי שהנתבעות הפרו חובה חקוקה בשל תקן זה .
יוער, כי סעיף 63(א) לפקודת הנזיקין קובע כי:
"מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון... וכו' ".

סעיף 1 לחוק הפרשנות, תשמ"א – 1981 (להלן – " חוק הפרשנות") מגדיר "חיקוק" מהו כדלקמן:
" 'חי קוק' – חוק או תקנה"

"חוק" מוגדר בחוק הפרשנות כ: "'חוק' – חוק של הכנסת או פקודה".
"תקנה" מוגדרת כ: "'תקנה' – הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פועל תחיקתי".

יצוין, כי תקנה בת פועל תחיקתי, חייבת פרסום ברשומות, בהתאם ל סעיף 17 לפקודת הפרשנות נוסח חדש (ראו: ע״פ 213/56 אלכסנדרוביץ׳ נ׳ היועץ המשפטי לממשלה, פ״ד יא 695 ; בג׳׳צ 4950/90 פרנס נ׳ שר הביטחון, פ"ד מז(3) 36).

כעולה מהאמור לעיל, תקן זה שמספרו 1928 ומסוגו – אינם באים בגדרו של חיקוק. ל פיכך, אין בידי לקבל את תקן 1928 בגד רו של חיקוק כמובנו בסעיף 63 לפקודת הנזיקין והפרתו אף אם תוכח לפניי – אין בה כדי לשכלל עילת תביעה מכוח עוולה של הפרת חובה חקוקה .

וכך נקבע בת.א. (י -ם) 7744/03 גולד יוסף נ' קריית יצחק וולפסון בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 5/12/2005) :
"ה"חובה" הנטענת נשענת על תקן ישראלי שאינו תקן רשמי. אף כי המומחה מטעם התובע התעקש בחוות-דעתו (שנוסחה כמסמך משפטי לכל דבר, ולא כחוות-דעת מומחה) ובעדותו כי ת"י 1918 הוא "תקן רשמי ומחייב" (עמ' 8 לחוות-הדעת; עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 6-7 בהן טען כי מאז הוכן המסמך שהוצג בפניו ניתן לתקן מעמד רשמי), התברר מתעודת עובד ציבור מטעם מכון התקנים כי גם כיום התקן אינו תקן רשמי, אף כי כשנה ושנתיים לאחר התאונה מפנה אליו מחוקק המשנה בעניינים מסויימים הנוגעים לנגישות מבני ציבור לאנשים מוגבלים. ממילא אין המדובר בהפרת הוראת חיקוק, כמשמעה של זו בסעיף 63 ל פקודת הנזיקין.

יובהר, כי במסגרת הבאת הראיות - לא הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מכון התקנים ו/או כל גוף אחר, שיש בו כדי לאשש את הטענה כי מדובר בתקן רשמי. מכל מקום, לו גם מדובר בתקן ישראלי רשמי , אינני משוכנע כי מדובר ב"חיקוק" כמשמעותו בסעיף 63 לפקודת הנזיקין. יתרה מכך, לו גם היה ניתן להחשיב תקן ישראלי של מכון התקנים כחיקוק, נוכח פרסומו ברשומות (ראו: י"פ 4520 מיום 11 במאי 1997) בבחינת תקנה בת פועל תחיקתי – הרי שלטעמי, תקן זה לא הופר ע"י מי מהנתבעות וכפי שיפורט להלן, הנתבעות פעלו בהתאם להוראות תקן זה.

אשר על כן, אני דוחה את עילת התביעה ככל שהיא נסמכת על עוולת – הפרת חובה חקוקה הן בהיעדר הצבעה על חובה חקוקה בהתאם לתקנה 74(א) לתקסד"א והפסיקה אשר פירשה תקנה זו והן מחמת שתקן 1928 – לא הופר, כפי שיבואר להלן.

משקבעתי כאמור, אפנה לדון בשאלת האחריות בפירוט . ברם, מצאתי לציין, כי אין בדעתי להידרש לכל העדויות ולנתח כל ראיה שהוגשה וכל טענה שנטענה - אלא אך ורק את העדויות והראיות הדרושות לצורך הכרעה בשאלת האחריות, לקרות האירוע הנזיקי ולשיעור הנזק, ככל שאדרש לכך.

דיון והכרעה
מטעם התובעת העיד העד המומחה מר קנדלר. על פי המסקנות העולות מחוות הדעת אותה ערך ו מניתוח הממצאים (סעיף 6 לחווה"ד ) לא נמצאו במתז סימני פגיעה חיצוניים כלשהם וכי המתז התקבל ללא הפקק וטיפת הזכוכית שנתבקעה.

קריאה מדוקדקת של סעיפים 7 ו – 8 לחווה"ד מלמדת, כי מדובר בכשל פנימי אפשרי של המתז, עליו ניתן ללמוד בבדיקת מעבדה בלבד - תחת מיפוי מקרוסקופי ואף זאת רק לאחר ביצוע חתך במתז, שכן מדובר בתהליכי קורוזיה פנימיים, אשר בסופו של דבר ייתכן כי הפעילו לחץ על הפקק וגרמו לפריצת המתז.

הלכה למעשה, חוו"ד המומחה מטעם התובעת, תומכת באפשרות הסבירה יותר , לפיה מדובר בכשל פנימי של המתז אשר נגרם בתהליך הייצור, אותו ניתן לאבחן בבדיקה פנימית לאחר ביצוע חתך במתז - באמצעות מיפוי מקרוסקופי מעבדתי וכי לא נצפתה פגיעה חיצונית כלשהי במתז.

במסגרת חקירתו הנגדית - העיד מומחה התובעת, כי קיבל לידו את המתז לבדיקה לאחר כשנתיים וכי לא ידוע לו באילו תנאים הוחזק המתז, עד למועד בדיקתו. במסגרת חקירתו הנגדית, הציג לבית המשפט מתז "שאינו בדיוק כמו המתז מושא התובענה" (פרוטוקול מיום 12/11/18, עמ' 12 ש' 19).
עוד עולה מחקירתו, כי לא ביצע תחשיב באשר לכוח אשר פעל על פקק המתז, מאחר שלא היו בידו נתונים ומאפיינים הדרושים לכך. כן ציין, כי במסגרת בדיקתו את המתז תחת מקרוסקופ - גילה תהליך קורוזיה ייחודי אותו לא ניתן לראות מבחוץ ובלשונו:

"ש. מהם המימצאים שאתה ראית תחת המיקרוסקופ?
ת. הם מתייחסים לסעיף 5 שנקראת מטלוגרפיה. (סעיף 5 עמו2 2 בדו"ח המעבדה) כאן גילנו את תהליך הקורוזיה הייחודי שגילנו.
ש. כלומר כשאתה הסתכלת על המתז בבדיקה חזותית ללא אמצעי מיקרוסקופ אתה לא ראית אבץ?
ת. לא ניתן לראות מבחוץ"
(פרוטוקול מיום 12/11/18, עמ' 13 ש' 1 - 6).

ובעניין זה השיב לשאלות בית המשפט ובזו הלשון:
ש. תסכים איתי שצבע של האטם בגומי הוא חום?
ת. כיוון שמדובר במוצר צבע כסוף זה בולט
ש. אבל אתה לא יודע מה היה הצבע של האטם
ת. נכון אני לא יודע
ש. תסכים איתי שאם לאחר שביצעת את החתך וראית בפנים את הקורוזיה אז כנראה שיש פגם בייצוא של המתז שכן, תפקידו לפחות לכאורה לעמוד לאורך שנים בנזקים מהסוג שמייצרים מים עומדים?
ת. לא בהכרח. ומדוע? כי אם יש ציפוי מהסוג החיצוני שהוא ציפוי כרום כמו שאני מניח שהיה במתז בנסיבות אלה המתז יכול להחזיק לזמן מאוד ארוך.
ש. מפנה לחוות הדעת שלך – (מצטט...) סעיף 5.2 – זאת אומרת שהייצור של המתז לא היה מושלם?
ת. נכון
ש. זאת אומרת שלפי חוות הדעת שלך שהיה פגם בייצור שגרם לקורוזיה שאותה היה צריך לזהות על ידי המתחזק כחלק מהנחיותיו
ת. נכון.
ש. בתחילת הדברים אמרת שבדיקה ויזואלית על פי התקן ממרחק רצפה או מרחק של 6 מטר לא ניתן להבחין בקורוזיה הזו
ת. נכון
ש. זאת אומרת שבודק סביר שהיה בודק את זה ועומד בכל הוראות התקן לא היה יכול להבחין בקורוזיה הזו
ת. נכון
(פרוטוקול מיום 12/11/18, עמ' 14 ש' 28 – 31 ; עמ' 15 ש' 1 - 17 ).
נוכח עדות מומחה התובעת - נמצאנו למדים, כי עניין לנו בכשל פנימי בייצור של המתז , אשר אותר בבדיקת מעבדה , זאת בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעת וכמפורט לעיל. משהגעתי לכלל מסקנה במישור העובדתי , כי מדובר בכשל פנימי של המתז אשר נוצר בעת ייצורו אני קובע כך – אין להטיל אחריות על מי מהנתבעות , אלא אם יוכח - כי יכלו להבחין בכשל זה – באופן חיצוני , בהתאם לנוהלי הבדיקה לה ה ן מחויב ות כדין .
עוד אבהיר, כי גם לגישתו של המומחה מטעם התובעת – בודק סביר לא יכול היה להבחין בכשל מסוג זה על פי נוהלי הבדיקה הקיימים. סיכומו של דבר, מעדותו של מומחה התובעת עולה, כי מדובר בכשל פנימי של המתז אותו לא ניתן לראות בעין בלתי מזויינת , בוודאי שלא בהתאם לתקן 1928 שכן מדובר ב"פגם נסתר" שעניינו בכשל פנימי מקרוסקופי - בעת ייצורו.

כאן המקום לציין, כי במהלך הדיונים אשר קדמו לישיבת ההוכחות, העיר בית המשפט, כי נוכח חוו"ד המומחה מטעם התובעת, רצוי לשקול את צירופו של יצרן או יבואן המתז אשר כשל – כבעל דין בתו בענה, דבר אשר לא נעשה.

די היה באמור, כדי לדחות את התביעה נוכח נטל ההוכחה הרובץ לפתחה של התובעת. ואולם בכך לא סגי. כדי לבסס את טענותיה, הגיעה לעדות הגב' סיון שונים, עו"ד במקצועה כנציגת התובעת. בעדותה של הגב' שונים, לא מצאתי רבותא לשאלת האחריות באשר לכשל של המתז , שכן חקירתה הוקדשה בעיקרה לשאלת הכיסוי הביטוחי, למעט בחקירתה הנגדית של ב"כ צד ג' ממנה עולה, כי לא ידעה להשיב על פרטים שונים הנקובים בפוליסה. כך למשל השיבה לשאלות ב"כ צד ג':
"ש. האם כדי לעמוד בתנאי הפוליסה אחד מהאמצעים להקלת הסיכון הוא שבמקרה חירום תהיה אפשרות או דרך להודיע למבוטח כדי שיגיע למקום? לדוגמא חייגן שיצלצל אליו?
ת. חייגן אמור להיות ואם המבוטחים היו מקבלים הודעה אני מניחה שהם היו מגיעים. לפי הידוע לנו הם לא קיבלו הודעה
ש. כלומר מבחינתך אמור להיות חייגן
ת. לא אמרתי שאמור להיות. וגם אם היה כזה במקרה הזה המבוטחים לא קיבלו שום הודעה
ש. למה לא קיבלו שום הודעה
ת. לפי הידוע לי המקרה אירע ביום כיפור ואולי זו הסיבה.
ש. מה נמסר לכם על ידי המבוטחים
ת. שהם הגיעו למקום ביום ראשון ביום 09/10/11. זה הרגע שבו התגלה
ש. המערכת מתקשרת גם למבוטחים
ת. אני לא יודעת
(פרוטוקול מיום 12/11/18, עמ' 21 ש' 22- 30 ; עמ' 22 ש' 1 - 4).
כן העידה, מטעם התובעת הגב' אתי יצחק. בחקירתה הנגדית השיבה הגב' יצחק, כי באולם הפיס – המצוי במבנה מושא התובענה, קיימת משאבת מים וכי אב הבית מתחזק את האולם. כן עולה מחקירתה, כי לא זכרה האם הנתבעת 1 אחראית על מערכת הכיבוי בנכס שכן חלפו כ – 8 שנים . ואולם מבחינתה מר פינק הוא היחידי שהתעסק עם מערכת זו לכיבוי אש, בהתאם לקריאתו של ממונה הבטיחות מטעם המבוטחת , ומכאן אחריותה של הנתבעת 1. וכך השיבה לעניין אי המענה לטלפון במועד האירוע הנזיקי:

"ש. האם את יודעת שמכבי האש טוענים שהם הגיעו למקום והם התקשרו למוקד העירוני והם טוענים שאף אחד לא הגיע – את יודעת על זה?
ת. כן.
ש. בדקת למה זה קרה?
ת. מה שקרה זה היה יום כיפור הטלפון שלי היה כבוי ואני באתי למחרת ואז נודע לי מה קרה. מי שגילה היה זה אב הבית.
(פרוטוקול מיום 12/11/18, עמ' 25 ש' 14 - 19).

בחקירתה הנגדית לב"כ צד ג' השיבה, כי היא מנהלת אשכול הפיס שהוא נותן לבית הספר שירותים בכל מה שקשור למדעים ואומניות. כן השיבה כי המערכת שהותקנה, היתה אמורה להתקשר אליה וכן לאב הבית מר מיכאל אוחנה, אלא שהטלפון שלה היה כבוי (פרוטוקול מיום 12/11/18 עמ' 26 ש' 18 – 24). עוד עולה מחקירתה הנגדית, כי סיימו את יום העבודה ביום חמישי בשעה 16:30 ועד לכניסת צום הכיפורים - ביום שישי אחר הצהריים, הטלפון הנייד שלה היה זמין ואם מישהו היה נכנס למבנה, היא היתה מקבלת התראה. ואולם, כשנכנס הצום כיבתה את הטלפון. וכך השיבה לשאלת ב"כ צד ג' לעניין אחריותה בעת חירום:
"ש. למה כמנהלת המרכז לא דאגת לזמינות תמידית של איש קשר במקרה חירום?
ת. האמת זו שאלה טובה אני לא הייתי מודעת לקטע הזה שאני אהיה זמינה 24 שעות. אף אחד לא הבהיר לי שאני צריכה להיות זמינה תמיד, אחרת בחיים לא הייתי מכבה את הנייד כי לראיה מאז המקרה אני כל הזמן זמינה לכל טלפונים שטותיים שיש אני עצמי הולכת בשעות לא שעות.
ש. מפתחות המקום היו לך?
ת. יש לי תמיד
(פרוטוקול מיום 12/11/18 עמ' 27 ש' 6 - 12) )

הנה כי כן, מסבירה סגנית מנהל בית הספר , המודעת לכך שהחייגן האוטומטי מתקשר אליה בעתות חירום, כי איש לא הבהיר לה את אחריותה למק רה חירום וכי לא היתה מודעת לכך חרף העובדה שהמפתחות היו בידה וידיעתה כי החייגן האוטומטי היה מתקשר אליה.
בכל הכבוד – אינני מקבל את טענתה. ברור מעל לכל ספק, כי מדובר בגב' יצחק אשר אחריותה מתפרסת בעתות חירום ומחוץ לשעות העבודה והמנוחה ואשר לשם כך הופקדו בידיה מפתחות המבנה ואף מספר הטלפון שלה הוטמע בחייגן האוטומטי של מערכת כיבוי האש, תוך ידיעה ברורה שלה לכך. בנסיבות הללו, יש לראות בכיבוי הטלפון שלה משום אשם תורם בעל משמעות מכרעת לנזק, אשר יכול היה להימנע בקלות לו היה עולה רצון מלפני הגב' יצחק להותיר את הטלפון הנייד שלה זמין – כפי היה מצופה ממנה וכפי שידעה. ואני קובע כאמור גם במ ישור העובדתי.

יצוין, כי מר מיכאל אוחנה, העובד תחת ניהולה של הגב' יצחק כ"אב הבית", לא הגיע למסור עדות ואולם כעולה מעדותה של הגב' יצחק, הרי שמר אוחנה הוא אסיר, המרצה עונש מאסר בפועל. מכל מקום, דומה כי לא היה בעדותו כדי לתרום מעבר לדברים שנאמרו ע"י הגב' יצחק – האחראית עליו.

עדי הנתבעות וראיותיהם
כאמור לעיל, מטעם הנתבעות העידו מנהל הנתבעת 1 - מר משה פינק, וכן המומחה מטעם הנתבעות מר דן ארבל.

מעדותו של מר פינק עולה כי הוא בעל מניות בנתבעת 1 ומנהל בה. לדבריו, אדם בשם עמוס העובד בנתבעת 1 ביצע את הבדיקה במרכז הפיס בדימונה בהתאם לתקן. לדבריו, מערכות המתזים והבדיקות למערכות כיבוי אש, נעשות אחת לשנה וכי אחת ל – 25 שנים יש להחליף את המתזים. עוד עולה מעדותו כי בהתאם לבדיקה אותה ערך הרי שבשעה שרואים מגובה הרצפה מתז תקול – יש להחליפו (פרוטוקול מיום 15/4/19 עמ' 37 ש' 31).

גם הניסיונות לקעקע את עדותו של מר פינק לא צלחו. וכך השיב לשאלות ב"כ התובעת:

"ש. הסימנים הצהובים שרואים על המתז ייתכן שייראו רק אחרי שהמתז פורק?
ת. שני דברים, אחד – הצבע, שינוי הצבע שאתה מראה לדעתי הוא לא קורוזיה, אבל יותר מזה אין שום חיוב במערכת הבדיקות...
בוצעה הפסקה ע"י בימ"ש:
ת. אין שום חיוב במערכת הבדיקות לטפס ולהגיע אל המתז עצמו. ברגע שהזכוכית נמצאת לא רואים המקום שיש בו כאילו קורוזיה, משום שהזכוכית מכסה. זה מה שעל פניו נראה פה.
ש. אתה אומר שזו לא קורוזיה? כי המומחה שלנו שבחן את זה אומר שהסימנים האלה הם קורוזיה. תבחן זאת שוב.
ת. מצטער. אין פה קורוזיה. זה סה"כ טיפה אבק או לכלוך. אני לא רואה פה קורוזיה. ברגע שיושבת פה הזכוכית אתה לא יכול לראות גם אם תרצה. אם הזכוכית אותו הבלם שעוצר את הכאן אם הוא נמצא במקום הוא בכל מקרה מכסה על המיקום שאתה טוען שיש פה קורוזיה.
ש. הזכוכית יושבת כאן בתוך הרווח אז למה אתה אומר שהיא מכסה את הסימנים שאני רואה פה למטה?
ת. הזכוכית יושבת ויש לה עובי מסוים וגם אם נטפס עם סולם ואסתכל עם משקפת לא אוכל לראות את הנקודה הזו כי הזכוכית יושבת בצורה שאי אפשר לראות מתחתיה וגם אין לי דרישה לעשות את זה.
ש. בהנחה שאלו סימני קורוזיה, ממה הם יכולים להיווצר? יכול להיות שמנזילה קטנה שעומדים פה מים?
ת. בפירוש לא.
ש. אז בהנחה שזה קורוזיה, ממה היא יכולה להיווצר?
ת. שאלה שאני לא יודע לתת עליה תשובה, כי אין קורוזיה.
ש. בתקן כתוב גם סע' פיינטינג. אני רואה את הצבע כסוף ולמטה אני רואה צבע שונה. זה לא מצריך ממך מבחינת התקן להחליף את הספרינקלר?
ת. ממש לא.
(פרוטוקול מיום 15/4/19, עמ' 39 ש' 25 - 27 ; עמ' 40 ש' 1 – 31 ; עמ' 41 ש' 1 - 3).

כן עולה מעדותו של מר פינק אשר לא נסתרה, כי הוא עובד לפי הנחיות תקן 1928 הדורש בדיקה מגובה הרצפה, ולכן האמריקאים נותנים עליו 50 שנות אחריות על המתז מפני שהם יודעים את כל ההשפעות של מזג האוויר ועדיין מבקשים במסגרת התקן הנ"ל לבדוק מלמטה. עוד מסר, כי ניתן גם ניתן לראות קורוזיה על מתז גם ממרחק רב יותר שכן הקורוזיה "לא מתיישבת" בפינה אחת אלא גם חודרת לחלק החיצוני התחתון של המתז. לכן קובע התקן, כי יש לבדוק מהרצפה, כי בשעה שקיימת נזילה כתוצאה מקורוזיה רואים זאת מלמטה מכיוון הרצפה. כן העיד, כי תהליך של קורוזיה יכול לגרום לנזילת מים מהמתז ואז התקן דורש מהבודק לזהות זאת ולהחליפו.

עיינתי שוב בעדותו של מר פינק אשר מצאתיה מהימנה. כמו כן, לא מצאתי כי התרשל הוא או מי מטעמו או מי מטעם הנתבעת 1, בבדיקה של המתז בכלל ו/או בבדיקת המתז – לפי תקן 1928 ו/או כי הופרה כל חובה או חוזה אחרים. כאמור, נחקר העד גם בנושאים שונים ע"י ב"כ הצדדים האחרים, אשר לא מצאתי להידרש אליהם, באשר אינם דרושים לצורך הכרעתי בשאלת האחריות.

מעדותו של מומחה הנתבעות מר דן ארבל עולה, כי קיים תקן 1596, תקן ישראלי (ת"י) אשר מאמץ את התקן האמריקאי NFPA13 וכי ת"י 1928 הוא תקן הבדיקה , המהווה תרגום לעברית של מכון התקנים לתקן האמריקאי הנ"ל . רשימת הבדיקות לפי תקן זה, נקבע ת ע"י התקן 1928 שהוא תקן הב דיקה, העושה סדר ברשימת הבדיקות אשר קבלנים אמורים לבצע (פרוטוקול מיום 25/11/19 עמ' 39 ש' 1 – 7). כן עולה מעדותו, כי אם כל קבלן היה נאלץ לבדוק כל מתז ממרחק של 10 ס"מ - שנמצא בגובה בלתי מוגבל, הרי שדבר אשר יביא חורבן על כל התעשייה, נוכח העלויות הכרוכות בכך (שם. ש' 16). בעניין זה נשאל מומחה הנתבעות בחקירתו כדלקמן:

"ש. אני שואל אותך שאלות באופן כללי על התקן, ... כקבלן אני צריך לבדוק מתזים שגבוהים ולא יכול לשלול חלודה או שחסר נוזל באימפולה האם אני כקבלן, אם הייתי אומר ללקוח שאני צריך להעמיד סולם, אז אעלה לסולם ואבדוק את מצב המתזים ועל כך אני רוצה תוספת מחיר?
ת. זה התקן, זה מה שהחברות ביטוח מבקשות לבצע. אם אתה רוצה לראות דף של אליינס, חברה גרמנית, מהגדולות בעולם, שהחברות בישראל עושות אצלה ביטוח משנה, הוא שולח אותך אל התקן הזה. כי אחרת, עלות הבדיקה של מערכת מתזים תהיה יותר גדולה מעלות ההתקנה של המתזים ואף אחד לא יעשה יותר בדיקות."
(פרוטוקול מיום 25/11/19, עמ' 40 ש' 29 – 32 ; עמ' 41 ש' 1 - 4 ).

מומחה הנתבעות המשיך והסביר בחקירתו הנגדית כי הרשימה בתקן 1928, כוללת שישה סעיפים, וכי בכך מסתכמת חובתו של הקבלן. בהמשך חקירתו הנגדית נשאל מומחה הנתבעות והשיב כדלקמן:

"ש. הקבלן נדרש לבצע בדיקה ולראות אם יש חלודה או לא. אתה אומר כי אין לזה משמעות כי החלודה הזו, מה יכולה לגרום, היא לא יכולה לגרום להתפרצות המתז או כשל במתז, מדוע יש לב לבדוק את החלודה, הרי היא לא יכולה לגרום להתפרצות המתז?
ת. אם החלודה נובעת מתוך המתז אז זה מסוכן.
ש. קנדלר, המומחה שלנו, זיהה חלודה בתוך המתז, לפי חוות הדעת שלו?
ת. אני דיברתי על חלודה חיצונית והוא דיבר על חלודה מבפנים.
ש. חלודה חיצונית יכולה לגרום לכשל במתז וגם חלודה פנימית יכולה לגרום לכשל במתז?
ת. הבאת אם.אר.איי מסורוקה? חלודה פנימית, לא ניתן לזהות אותה. החלודה הפנימית זה יצירה של אבץ, הפליטה של אבץ מתוך המתז, מתוך הפליז, יש לו גם נחושת וגם אבץ. היצירה של האבץ עפ"י הרקורד, שאני יכול לתת לך פה, יכולה לגרום לפורוזיטי (חרירה) של גוף מתז וטפטוף."
(פרוטוקול מיום 25/11/19, עמ' 43 ש' 1 - 10).

עינינו הרואות, כי במקרה דנן, מדובר ב"פגם נסתר" ופנימי, בדיוק כפי שהסביר מומחה התובעת, לפיו מדובר בפגם מקרוסקופי שאותו לא ניתן לזהות באופן סביר ממרחק הרצפה גם אם פעלו בהתאם לתקן 1928.

אציין, כי לא זו בלבד שמצאתי את עדותו של מומחה הנתבעות כמהימנה, הגיונית ובהירה, אלא שהיא אף עולה בקנה אחד עם עדות המומחה מטעם התובעת - בכל הנוגע לאחריות הנתבעות לבדיקת המתז בהתאם לתקן 1928.

מכלול העדויות והראיות שלפניי בעניין זה מלמדות, כי הנתבעות או מי מטעמן פעלו בדרך מקובלת וסבירה וכי לא היה עליהם לפעול מעבר לבדיקה שערכו בהתאם לתקן 1928. אוסיף, כי הנתבעת 1 או מי מטעמה, לא יכלו לצפות קיומו של כשל פנימי בייצור המתז - בבדיקות במסגרת הבדיקה השנתית שנערכה על פי הנוהל המחייב.

אוסיף, כי הגם שהפירוט המתחייב, לעניין הפרת חובות חקוקות לא פורט כיאה וכיאות בכתב התביעה ודי היה בכך כדי לדחות את הנטען בעילה זו, הרי שגם עיון בסיכומי התובעת אינו יכול להוביל לתוצאה שונה. משקבעתי במישור העובדתי - כי הנתבעות ערכו את הביקורת בהתאם לנהלים הנוגעים לעניין זה – אין הם חבים ברשלנות ואף לא בהפרת חובה חקוקה כלשהי.

עדות צד ג' וראיותיה
מטעם צד ג' העיד לוחם האש – רס"ר עמר גולן.
מתצהיר עדותו הראשית עולה, כי במועד האירוע ביום 8 /10/11 - הוא יום הכיפורים שחל בשבת, בשעה: 13:00, נקרא למרכז הפיס הקהילתי בדימונה. בסריקה שערכו סביב הנכס - שהיה סגור, לא אותרה שריפה ולא ריח של שריפה או עשן. לאור האמור, יצר העד קשר עם המוקד העירוני ובקש שיפתחו את הנכס לצורך עריכת סריקה פנימית. המוקד העירוני הודיע לו כי לא ניתן לפתוח את הנכס וכי רק לאב הבית יש מפתח ובהתחשב ביום הכיפורים – לא ניתן להשיגו. מאחר ולא זוהתה שריפה או סימנים לכך ולא ניתן אישור לפריצת הנכס – לא היה מקום להמשך פעילות. בדיעבד הסתבר כי גם לא פרצה כלל שריפה במקום.

לתצהירו של העד צורף דו"ח האירוע, ממנו עולה כי ביום האירוע בשעה 13:00 נתקבלה קריאה כאמור, שעת ההגעה לנכס היתה 13:14 ושעת הסיום 13:25. עוד עולה, כי בשעה 13:17 הצטרפה לכוח הכיבוי גם ניידת משטרה , אשר יחד סרקו את המקום עד לשעה 13:25 – סריקה ממנה לא עלה דבר.

בחקירתו הנגדית שלא נסתרה, מסר העד ביוש ר ובהגינות , כי בזמן האירוע נשוא התובענה היה סגן מפקד צוות וכי הוא מכיר את מבנה אשכול הפיס מושא התובענה. כן מסר העד, כי למחרת יום הכיפורים בו התרחש האירוע - התקשר אליו מפקד התחנה וביקש ממנו להתלוות אליו למקום האירוע יחד עם חוקר שריפות ובקש מידע באשר להשתלשלות האירוע. העד שב וציין, כי קיבל הודעה על חייגן (אזעקת אש) במרכז פיס קהילתי, בדימונה ו כאשר הגיע למקום הבחין בצפצוף הגלאים. כמו כן, ביצע סריקה חיצונית ולא הבחין באש או עשן בתוך המבנה. בהגינותו מסר העד, כי לא יכול היה להבחין במתז שפרץ, משום שהאזעקה היא כללית ומתריעה על שריפה בכל המבנה. העד שב וציין כי פנה למוקד העירוני ובקש כי מישהו עם מפתחות יגיע למקום האירוע. ברם נמסר לו, כי לא ניתן להשיג את אב הבית או מנהלת המבנה משום שזהו יום כיפור וכי האחרונים אינם עונים לטלפונים ביום הכיפורים. עוד הוסיף העד בחקירתו הנגדית שלא נסתרה, כי המשטרה שנכחה אתו במקום האירוע - לא נתנה אישור לפריצה, כיוון שלא היו סימנים לשריפה במבנה. וכך השיב העד לשאלות בית המשפט:
" ש. ביהמ"ש, אתם צריכים אישור של המשטרה כדי לפרוץ?
ת. אם רואה אש - אני לא צריך אישור. אם אני לא רואה אש – אני חייב
אישור משטרה כי היו מקרים שפרצנו לדירות, גם כאשר לא ראינו
מבחוץ אש והוגשו נגדנו פריצות (הערה שלי א'צ' – צ"ל "תביעות")
ש. האם יש נוהל שצריך אישור של משטרה?
ת. כן. רק באישור של משטרה ניתן לפרוץ."
(פרוטוקול מיום 25/11/19, עמ' 52 ש' 6 - 10).

הניסיון לקעקע את עדותו של העד לא צלח, וזה השיב כי העדרו של דו"ח חוקר השריפות נובע מן העובדה הפשוטה - לפיה לא התרחשה שריפה כלל. כך גם באשר לנהלים לאחר אסון הכרמל. העד שב וציין, כי ערך סריקה סביב המבנה וכי לא זיהה אש, או עשן או חלונות חמים או דלת חמה. העד הוסיף כי בדו"ח שערך, לא צויין כי לא ניתן אישור משטרה לפריצת המבנה משום שכל השיחות מוקלטות. בהגינותו ציין, כי הדו"ח עצמו נכתב ע"י פקוד שלו מר עמוס שגב.
כמו כן, העד שב והסביר את הפנייה ע"י המוקדנית למשטרה לצורך קבלת אישור פריצה למבנה, ואשר סורב. עוד הוסיף העד, כי לאור יום הכיפורים – לא ציפה כי מישהו יגיע מאחר ולא ניתן להשיג אותם ביום כיפור.

וכך השיב העד לשאלה מדוע זומנה המשטרה:
"ש. אתה לקחת על עצמך, שהיתה לך אינדקציה של שריפה, ע"ס סיבוב
שלך במבנה, שאין שריפה ולא צריך לפרוץ את הדלת?
ת. ממש לא. יש נהלים, ברגע שאני לא מזהה עשן או כל סימן של שריפה
במבנה עלי לבקש אישור מקצין משטרה. "
(פרוטוקול מיום 25/11/19, עמ' 54 ש' 26 - 30).

לשאלת בית המשפט
"ש. ביהמ"ש, למעשה קצין המשטרה מנע ממך את הפריצה?
ת. גם המשטרה וגם המוקד העירוני, מכיוון שטענו שהמקום לא יישאר פתוח עד למחרת ואין מי שישמור על המבנה, ביום הכיפורים שלא ייגנב ציוד. כי אם אני פורץ אני הורס את כל הדלת והמקום נשאר פרוץ עד למחרת.
ש. היה דין ודברים בינך לבין קצין המשטרה?
ת. קצין המשטרה לא נוכח במקום אלא הסייר שדיבר איתו בטלפון. למיטב זכרוני, דיבר איתו בטלפון ולפי דברי הכבאי, שהוא לא מזהה שום שריפה או עשן או כל ממצא אחר על אירוע בתוך המבנה, אז לא ניתן אישור. "
(פרוטוקול מיום 25/11/19, עמ' 54 ש' 30 ; עמ' 55 ש' 1 - 7 ).

עוד מסר העד, כי הכבאי הנוסף – מר עמוס שגב, נכח אף הוא במקום האירוע יחד איתו ו אף הוא ראה שאין שום סימני שריפה. מר שגב ביצע יחד עם העד סריקה מסביב למבנה, והם אף נגעו בדלתות ובחלונות ולא זיהו חום או עשן, בתוך המבנה. כן מסר העד כי אם אינו מזהה שריפה בתוך המבנה, הוא פועל עפ"י הנהלים ועפ"י תורת הלחימה שלימדו אות ו, וכי ברגע שהוא רואה עשן או להבות בתוך מבנה - אין שום ספק. ואולם, בהיעדר אחד מהסימנים האלה, עליו לפעול על פי הוראות המשטרה במקום, שכן רק המשטרה נותנת אישור לפריצה לצורך סריקה פנימית של המבנה . מחמת שבאירוע הנ"ל, לא זוהו שום סימנים של שריפה - קצין המשטרה לא נתן אישור לפריצה, זאת גם על סמך עדותו של השוטר שהיה במקום, על אף שהיו לו כלי פריצה.

העד הוסיף, כי לעיתים מתקבלות התראות בתדירות שונה, וכי הדברים רשומים ביומן של המוקדנים. כן ציין, כי מחוץ למבנה לא ניתן להבחין ברכזת גילוי אש וגם לו היה ניתן לו אישור לפרוץ למבנה , לא היה מסתמך על הרכזת אלא היה עורך בדיקה פיזית של כל חלקי המבנה.

בחקירתו הנגדית לב"כ התובעת שלא נסתרה , מסר העד , כי כאשר פורצת שריפה בתוך מבנה הוא אינו עוזב את המקום עד לכיבוי סופי של האש. העד שב על עדותו שלא נסתרה וציין, כי ביקש מהמוקד העירוני להשיג את אב הבית או את המנהל שיגיע למקום האירוע ויפתח את המבנה אך הם טענו בפניו שמחמת יום הכיפורים לא ניתן להשיג אף אחד. לאחר מכן פנה לשוטר שהיה עימו במקום, שיקבל אישור מקצין משטרה לפריצת הדלת - אך לא ניתן אישור עקב הממצאים שהיו בזירה לפיהם אין שריפה או עשן או חום. עוד הוסיף העד כי לא היתה לו אפשרות לברר מי מחזיק במפתחות של המבנה וכי רק המוקד העירוני יכול לדעת את כתובתו ומספר הטלפון של אב הבית.

בסיום עדותו השיב העד לשאלת בית המשפט - כיצד מבטלים את האזעקה במוקד, שהרי זו ממשיכה – כדלקמן:

"ש. ביהמ"ש, איך אתם מבטלים את זה וקובעים, הרי הצפירות ממשיכות
במוקד, כאילו יש שריפה, האם יש כפתור הקובע כי זה אזעקת שווא?
ת. האפשרות לבטל היא רק אם אני מגיע לרכזת או כאשר המוקדנית קיבלה
דיווח ממני על המתרחש באירוע ואז היא מקבלת עוד קריאות, היא מסתמכת על יסוד הדיווח שלי."
(פרוטוקול מיום 25/11/19, עמ' 58 ש' 25 - 29).

כאמור, עדותו לא נסתרה בחקירתו הנגדית. אוסיף כי מצאתי את עדותו מהימנה, קוהרנטית ועולה בקנה אחד עם תצהירו ודו"ח האירוע ומתיישבת עם העובדות ונסיבות המקרה כפי שאלה התרחשו בפועל, במסגרת מכלול הראיות שהובאו לפניי . מדובר בעד – לוחם אש, אובייקטיבי ונטול אינטרסים , אשר העיד ביושר ובאופן מדויק את אשר התרחש הלכה למעשה - מעת שקיבל את הקריאה ועד לסיום האירוע ואני מקבל את עדותו בשלמותה כמהימנה.

לפיכך אני קובע, כי לא זו בלבד שצד ג' או מי מטעמו - אינו נושא באחריות כל שהיא לנזקי הנתבעות שולחות ההודעה ו/או התובעת, אלא שדומה בעיניי, כי צד ג' פעל כנדרש ובהתאם למוטל עליו בנסיבות העניין , ולא ניתן לצפות ממנו לעשות עוד דבר - מעבר לכך.

אשר על כן, אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג'.
אשם תורם
אף כי לאור התוצאה אליה הגעתי - אינני צריך לדון בכך, מצאתי להוסיף ולא בשולי הדברים, כי מעדותם של עדי צד ג' – עולה, כי במועד קרות האירוע הנזיקי עשו כל מאמץ ואף התקשרו למוקד שניסה ליצור קשר עם אב הבית מטעם המבוטחת, אשר החזיק במפתח לנכס, ככונ ן למקרה חירום - כדי לנסות ולהשיג את המפתח לנכס. אלא שנוכח תחולתו של יום הכיפורים במועד האירוע , לא היה מענה לטלפון, אשר כאמור היה אמור לשמש לעתות חירום.

בעניין זה העידה מטעם התובעת הגברת אתי יצחק, כי החייגן האוטומטי מחייג אליה במקרה חירום וכי היא מודעת לכך. ואולם בשל יום הכיפורים כיבתה את הטלפון הנייד שלה (פרוטוקול מיום 12/11/18 עמ' 27 ש' 6 - 12)).

מהות תפקידו של הכונן היא בשעת חירום דווקא, בימים אלה של שבתות וחגים ובמיוחד ביום הכיפורים, להיות ערוך ומוכן לכל קריאה או צלצול חירום, בדיוק כפי שלוחמי האש הגיבו לאזעקה כמו גם המוקדנית העירונית. כיבוי הטלפון של מי מהאחראים מטעם המבוטחת – הוא רשלנות לשמה שאין למעלה ממנה. לפיכך, לו גם הייתי מקבל את התובענה במלואה או אף בחלקה, הרי שעניין לנו באשם תורם של מבוטחת התובעת בשיעור העולה כדי 100%, באופן שהיה בו כדי לאיין את התובענה כליל, לו נתקבלה.

דומני, כי לא אחדש דבר בעניין זה אם אציין, כי מחד עומדות לתובעת כל הטענות אשר עומדות למבוטחת מטעמה כלפי ה"מזיק". ברם ומנגד, עומדות ל"מזיק" כל טענות ההגנה, אשר יכול היה לטעון כלפי הניזוק המבוטח.

בנקודה זו מצאתי לבהיר, כי טענת התובעת בסיכומיה לפיה בזמן הזה של 30 הדקות הראשונות, נגרם הנזק המשמעותי – מופרכת מיסודה ואין בידי לקבלה. הגם שכמות של - 8,000 ליטרים נכבדה היא, הרי שזו אינה עומדת בשום פרופורציה לכמות של - 320,000 ליטרים, אשר זרמו במשך 20 שעות לפחות, זאת גם אם אקבל את תחשיבי התובעת – שאותם כאמור אני דוחה. קיים הבדל משמעותי ומכריע, בין כמות מים הזורמת (בקצב אחיד ) משך כ - 30 דקות (מרגע קרות האירוע ועד להגעת המחזיק במפתח), לבין זרימתם במשך כ - 20 שעות על הצד הנמוך - כהערכת התובעת בסיכומיה. בכל הכבוד, מדובר בזמן הכפול פי 40 מהזמן שלהערכת התובעת יכלה הגב' אתי יצחק, להגיע עם המפתח לנכס.

אשר על כן, אני מוצא לדחות את התביעה גם מטעם זה של רשלנות תורמת בשיעור מלא.

סוף דבר
משמצאתי את הממצאים העובדתיים דלעיל, באשר לכשל הפנימי של המתז, לא מצאתי להשית אחריות בנזיקין או בכל עילה אחרת - על מי מהנתבעות או צד ג' בעילות המבוקשות ע"י התובעת. כאמור, לא מצאתי כי הנתבעות או צד ג' התרשלו ולחלופין כי הופרה חובה חקוקה או כל חובה אחרת ע"י מי מהנתבעות או ע"י צד ג' ולא מצאתי כי קיימת עילה חוזית או אחרת שיש בה כדי להטיל אחריות על מי מהצדדים האחרים.
לכל האמור יש להוסיף את רשלנותה התורמת של מבוטחת התובעת, שאילולא רשלנות זו, הנזק היה נמנע באופן מוחלט – ואני קובע כאמור כקביעה עובדתית.

נוכח כל המקובץ לעיל – אני מורה על דחיית התביעה כלפי הנתבעות 1 ו – 2. כ ן אני מורה על דחיית ההודעה כלפי צד ג' ולפיכך בנסיבות העניין, אני פוסק הוצאות ושכ"ט עו"ד כדלקמן:
התובעת תשלם לנתבעות 1 ו – 2 סך של - 45,000 ₪ , בתוספת הוצאות שכ"ט המומחים מטעמה, כנגד הצגת אסמכתאות מתאימות. כן תישא התובעת בשכר עדי הנתבעות כפי שנפסק בדיון .
הנתבעות ישלמו לצד ג' סך של - 45,000 ₪ , בתוספת הוצאות שכ"ט המומחים מטעמה - ככל שהיו, כנגד הצגת אסמכתאות מתאימות. כן יישאו הנתבעות בשכר עדי הנתבעות כפי שנפסק בדיון .
כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח לכל הצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ז אלול תש"פ, 06 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.