הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 11152-09-11

לפני כבוד השופט הבכיר אלי ספיר

התובעת

אביאור חן חשמל בע"מ

נגד

הנתבעות
1.הראל חברה לביטוח בע"מ
2.רשף בטחון (1993) בע"מ

בשם התובעת - עוה"ד חני ברוך אלון
בשם הנתבעת 1 - עוה"ד לימור נגלר , עוה"ד קרן תגר ועוה"ד תמיר מלכה
בשם הנתבעת 2 - ע"י עו"ד יניב חי

פסק דין

א. רקע
1. מדובר בתביעת חברה לשיווק ומכירת מוצרי חשמל, ברחוב מצודת בית"ר 3 בבת ים (להלן: העסק) בבעלותו של מר אבי סרידרוב (להלן: אבי) בעקבות פריצה לעסק ביום 16.3.10 שבה נגנב רכוש רב.

2. התביעה הוגשה נגד חברת הביטוח שביטחה את העסק (להלן: הראל) וכנגד החברה שהתקינה בעסק את מערכת האזעקה ונתנה את שירותי המוקד והסיור לגביה (להלן: המוקד או רשף).

3. התביעה הוגשה בסכום של 443,775 ₪ אך במהלך הדיון הועמד הסכום המוסכם על 150,000 ₪ מבלי לתקן את כתב התביעה.

וזאת השתלשלות העניינים:

4. אחד מתנאי המיגון בפוליסה שתחולתה מיום 1.1.10 עד 31.12.10 היה כי מערכת האזעקה בעסק תהיה עם חיבור תקין של משרד אלחוטי וחיבור קווי למוקד, המפעיל שירותי סיור.

5. הפורצים, לפני כניסתם לעסק, חתכו את חוטי הזנת קו הטלפון של העסק, לכן היתה אמורה להתקבל קריאה אלחוטית במוקד שהיה אמור לשלוח סייר לעסק.

6. אבי הודיע להראל על הפריצה ובמסגרת בירור החבות, מצא מומחה האזעקות של הראל מר שוקי חביב (להלן: שוקי) כי המשדר האלחוטי לא פעל ולכן לא התקבלה קריאה במוקד ולא נשלח סייר לעסק.

7. שוקי ביקש מאבי לשלוח לו אישור "שהאזעקה שמחוברת למוקד רשף ביטחון תקינה". אבי שלח לשוקי את האישור, שקיבל מהמוקד מיום 15.1. 09, ובו מצוין כי המערכת תקינה ומשדרת למוקד באופן קווי ואלחוטי. לא היתה מחלוקת לגבי האותנטיות של אישור זה , וכי ב-15.1.09 התשדורת האלחוטית לעסק היתה תקינה (ראה סעיף 34 לסיכומי התשובה של התובעת).

8. בתגובה שלח שוקי מכתב לתובעת מיום 24.3.10 שבו היא מתבקשת להמציא "אישור תקינות המערכת הקווית והאלחוטית נכון למועד האירוע (המסמך שהומצא מכם תקף לשנת 2009)".

9. בעקבות בקשה זו טלפן אבי ביום 25.3.10 למוקד וביקש מהמוקדן שעבד באותו זמן מר עוזי לוי (להלן: "עוזי") אישור. עוזי שלח לו בפקס בזה אחר זה שלושה אישורים כדלקמן:

א. אישור מיום 25.3.10 לפיו מערכת האזעקה משדרת למוקד באופן קווי. האישור לא חתום (מוצג 21 לתצהירי התובעת).

ב. אישור זהה לקודם עם תוספת לפיה: במערכת מותקן גם משדר סלולרי אשר נבדק ונמצא תקין. האישור חתום על ידי עוזי (מוצג 20 למוצגי התובעת).

ג. אישור "תקינות מערכת אזעקה למוקד" מיום 5.1.10 לפיו: "המערכת תקינה ומשדרת למוקד... במקרה של אזעקה, פתיחה, סגירה וכל תקלה שיש במערכת. על האישור חתום עוזי" (מוצג 22 למוצגי התובעת).

10. האישור מיום 5.1.10 היה במוקד המחלוקת בין התובעת להראל ורוב המשפט התנהל סביבו.

11. במהלך המשפט הובהר כי הנתונים המהותיים באישור התקינות מיום 5.1.10 אינם אותנטיים כדלקמן:

א. עוזי עבד כמוקדן ברשף ולא היה מוסמך לתת אף אחד מהאישורים שנתן, ובוודאי שלא את האישור האחרון.

ב. עוזי עבד ביום 5.1.10 אצל התובעת ולא ברשף. בדיון הובהר, כי עוזי עבד ברשף, ולאחר מכן שנתיים אצל התובעת, ובמועד הפריצה שוב ברשף , ולכן הייתה הכרות מוקדמת בין אבי לעוזי.

ג. הפורמט ולוגו החברה עליו ניתנו האישורים ישנים ושונים מהפורמט והלוגו שהיו נוהגים ברשף, נכון למועד נתינתם.

12. הראל טענה כי אבי ידע , כבר מ שנת 2009, מיונתן קליף מנהל המוקד (להלן: יונתן), כי אין תשדורת אלחוטית בין העסק למוקד בגלל בעיית מיסוך, אך לא קיבל את הצעת יונתן לפתור את הבעיה על ידי התקנת אנטנה על גג העסק בגלל חיסכון בכסף. לאחר הפריצה, כאשר הוא התבקש להמציא לשוקי אישור תקינות מערכת האזעקה , נכון ליום האירוע , הוא רצה להסתיר מהראל את העובדה שהמשדר האלחוטי לא היה תקין כבר לפני הפריצה. לכן הוא ניצל את ההכרות שלו עם עוזי והפעיל עליו לחץ לזייף עבורו אישור רטרואקטיבי למועד שלפני הפריצה. אבי מסר את האישור המזויף לשוקי, ביודעו כי מדובר באישור כוזב, וכי מערכת האזעקה לא היתה תקינה , וכי תקינותה הינה תנאי מהותי בחוזה הביטוח , וזאת כדי לקבל במרמה תגמולי ביטוח.

13. אבי כפר בטענות סביב הוצאת האישור בשלושה עניינים:
א. הידיעה כי אין תשדורת אלחוטית – אבי טען כי רק ל אחר הפריצה נודע לו משוקי, כי אין תשדורת אלחוטית. הוא טלפן למוקד ויונתן אמר לו רק בשלב זה, כי הבעיה נובעת ממיסוך וכי הוא נדרש להתקין אנטנה על הגג.

ב. נסיבות קבלת האישור - אבי לא כפר בהכרות המוקדמת עם עוזי, וכן בכך שהפורמט והלוגו של האישור לא היו עדכניים. הוא גם לא סתר את הטענה כי עוזי הוציא את האישור ללא סמכות, אולם טען כי מדובר בעניין פנימי של המוקד. אבי טען כי העובדה שעוזי השיב לו לטלפון הייתה צירוף מקרים. הוא לא כתב את האישור ולא רשם את התאריך על האישור. החלק שלו התבטא בכך שהוא טלפן למוקד, וביקש אישור למועד שלפני הפריצה כי זה מה שהתבקש להמציא על ידי שוקי.

ג. הכוונה לרמות – אבי טען כי לא היתה לו כל כוונה לרמות את הראל. אם היה שמץ של רבב בבקשה זו יש להפנות את האצבע המאשימה להראל שהכשילה אותו בכך שדרשה ממנו לקבל אישור נכון למועד האירוע כאשר היא יודעת שבמועד האירוע לא הייתה תשדורת אלחוטית מהעסק למוקד.

14. אבי העביר את האישורים לשוקי, ושוקי שלח אותם להתייחסותו של יונתן ועל גבי האישור מיום 5.1.10 רשם בכתב ידו: "לידי יונתן... נא התייחסותך לאי תקינות התשדורת האלחוטית".

15. ביום 2.5.10 שלח יונתן מכתב תשובה לשוקי כדלקמן:
"הריני להודיעך כי המכתב שיצא בשם מוקד רשף המאשר קיום שידור אלחוטי מאביאור חשמל בבת ים, יצא על ידי גורם ש אינו מוסמך לאשר תקינות מערכת אזעקה בגלל הכרות אישית של הלקוח. כותב המסמך עוזי פוטר באותו יום ממשרדנו.
לעניין תקינות המערכת בחנות החשמל, התקשורת האלחוטית לא היתה תקינה במועד הפריצה, הלקוח היה מודע על כך ולא רצה לשדרג מטעמי חיסכון בכסף. כיום המערכת מחוברת למוקד החברה בחיבור קווי בלבד".

16. בעקבות אותו מכתב דחתה הראל את התביעה משני נימוקים:
א. מסירת מידע כוזב ביחס לאמצעי המיגון באמצעות האישור הכוזב, וזאת במטרה לקבל במרמה תגמולי ביטוח.
ב. אי קיום אמצעי המיגון הנדרש (חיבור אלחוטי תקין ).

17. לאחר קבלת מכתב הדחייה וההבהרה למכתב הדחייה, הוגשה התביעה ביום 12.9.11 תחילה כנגד הראל בלבד. לאחר שהסתיים שלב הגשת הטענות הגישה התובעת ביום 1.12.13 כתב תביעה מתוקן והפעם נתבעה בנוסף גם רשף ביטחון.

עד כאן השתלשלות העניינים.

18. המחלוקת בין התובעת להראל התמקדה בעיקר סביב טענת המרמה של הראל . בנוסף נטענו טענות נוספות שיידונו בהמשך.

19. א. טענת התובעת נגד רשף היתה כי רשף התרשלה בכך שלא הודיעה לתובעת לפני הפריצה כי המשדר האלחוטי לא פועל בגלל בעיית מיסוך, ו כי נדרשת התקנת אנטנה על הגג. לולא רשלנותה, התובעת היתה מתקינה את האנטנה, התשדורת האלחוטית הי תה תקינה, היתה מתקבלת התרעה במוקד, המוקד היה שולח סייר והפריצה היתה נמנעת.

ב. תגובת רשף בכתב ההגנה היתה שבמועד הפריצה היא לא העניקה כל שירותי מוקד לתובעת, וכי השירותים הופסקו כבר בתאריך 30. 01.10 עקב חוב כספי.

ב. המועד בו התקיימה שיחת הטלפון בין יונתן לאבי שבה נאמר לאבי כי התשדורת האלחוטית לא תקינה בגלל בעיית מיסוך, ויש להתק ין אנטנה על הגג כדי לפתור את הבעיה

20. א. יונתן העיד, כי בשנת 2009 לאחר מתן האישור ביום 15.1.09 על תקינות המשדר הקווי והאלחוטי, נערכו על ידם בדיקות, שגילו כי אין תשדורת אלחוטית מהעסק למוקד. הבעיה נוצרה כתוצאה ממיסוך הנגרם באזור מבניינים גבוהים בסביבת העסק. הוא שוחח עם אבי, והתריע בפניו על הבעיה, והציע לו לפתור אותה בעלות כספית , אך אבי לא הסכים לפתור את הבעיה משיקולים כספיים. יונתן הדגיש, כי לא הייתה כל אפשרות להסדיר תקשורת אלחוטית למוקד מבלי לבצע שדרוג.

ב. אבי העיד כי יונתן אינו דובר אמת , וכי לא נאמר לו בשום שלב, כי יש בעיה כלשהי עם המשדר האלחוטי, מאז האישור שניתן ביום 15.1.09 ועד לפריצה. רק לאחר הפריצה שוקי הודיע לו, כי המשדר האלחוטי לא פעל. הוא פנה למוקד, ויונתן אמר לו כי קיימת בעית מיסוך, וכי הוא נדרש להוסיף אנטנה על הגג בעלות של 5 ,000 ₪ כדי לפתור אותה.

ג. גב' סמדר דואן (להלן: סמדר), עובדת בעסק העידה, כי השיחה הטלפונית לאחר הפריצה בין אבי למוקד התנהלה בטונים גבוהים. היא שמעה את אבי אומר שהמוקד "פישל", ולא הגיוני שלא התקבלה במוקד קריאה מהאזעקה במהלך הפריצה. אחרי השיחה , אבי אמר לה , כי נאמר לו שהמשדר האלחוטי לא הגיב בגלל בעית מיסוך, וכדי לפתור את זה צריך להוסיף אנטנה על הגג בעלות של 5,000 ₪. סמדר הוסיפה כי לפני הפריצה לא נאמר להם כי קיימת באזור בעיית מיסוך שגורמת לכך שהמשדר האלחוטי לא מגיב.

21. הנתבעות הסתמכו על הודעתו של אבי שנמסרה לחוקר הראל מר אייל קלדס (להלן: החוקר) ביום 6.6.10 (נ/7), וטענו כי אבי הודה בחקירה , כי יונתן הודיע לו בשנת 2009 על התקלה , ובכך הוא אישר את עדותו של יונתן. כך עולה מההודעה נ/7:

"ש.ת יונתן פנה אלי אחרי שיצא מכתב בשנת 2009 על תקינות המערכת, והתריע שהיא לא תקינה. זה היה במהלך שנת 2009. יונתן פנה אלי אחרי המכתב בתחילת 2009 וביקש ממני 5000 ₪ להתקין אנטנה חיצונית וכששאלתי אותו מה זאת אומרת ? ענה לי, שבנו בניינים גבוהים באזור ויש מיסוך. עניתי לו, מה אתה חולה בראש?" (ראה נ/7 מעמוד 2 שורה 19 עד עמוד 3 שורה 6).

משקל ההודעה
22. התובעת העלתה את הטענות הבאות כנגד משקל ההודעה:

א. החוקר ערך הודעה משוכתבת ומתמליל ההקלטה עולה כי הדברים שצוטטו לעיל לא נאמרו מעולם על ידי אבי.

בחקירה נגדית הוקרא הקטע הנזכר לעיל ואבי נשאל האם נכון שאמר זאת.

תשובתו: "זה לא נכון". ואז הוא נשאל: "אתה לא אמרת את זה?" ותשובתו: "לא, ממש לא" (ראה עמוד 104 שורות 6-20 לפרוטוקול מיום 1.11.16).

ב. החוקר "שאב" מאבי את המידע כי נודע לו על התקלה בשנת 2 009 לאחר שהפעיל עליו מניפולציות ובלבל אותו. הוא שאל אותו בשאלה אחת גם לגבי מועד יציאת מכתב התקינות וגם לגבי מועד מסירת ההודעה על התקלה, וציין את השנה 2009 עם סימן שאלה. אבי השיב "כן". ברור כי התשובה ניתנה למועד הוצאת האישור והחוקר הוציא דברים מהקשרם כאשר הוא מייחס את התשובה למועד בו מסר לו יונתן את ההודעה על התקלה.

ג. מהשוואה בין ההודעה לתמליל עולה, כי החוקר השמיט שורות שלמות שבהן אבי אומר במפורש , כי עד למועד הפריצה לא ידע על כל תקלה בשידור האלחוטי.

ד. ההודעה כוללת שתי גירסאות סותרות ואבי חתם עליה. הדבר מראה שאבי מתקשה בקריאה ובמיוחד במצבי לחץ ולכן אין לחתימתו כל משקל. התובעת מפנה להתרשמות העולה מעמוד 116 לפרוטוקול שורות 11-27 מיום 1.11.16, וכן מצרפת צילום מההודעה בכתב ממנו עולה שכתב היד של החוקר אינו קריא.

ה. החקירה של החוקר היתה מגמתית ולא הוגנת, והוא העדיף לחקור את אבי, שהוא אדם פשוט, ולא את סמדר שהוצאה מהמשרד במהלך החקירה.

23. לאחר שבחנתי את הטענות הגעתי למסקנה כי יש לדחותן.
ואלה הנימוקים להחלטתי:

א. לטענת השכתוב -

1. האזנתי להקלטת ההודעה. מדובר בחקירה שנמשכה למעלה משעה והתמליל המתעד את החקירה הוא בן 47 עמודים. ההודעה נ/7 היא בת 9 עמודים בכתב יד , המודפסים בשניים וחצי עמודים (נ/10). ברור שכדי "להכניס" מלל הנמשך למעלה משעה, והמתפרש על פני 47 עמודים ב -9 עמודים בכתב יד, נדרשת עבודת עריכה ותמצות. מהשוואה בין הדברים הנשמעים בקלטת לנ/7 עולה , כי חלק מהדברים נכתב בצורה של הכתבה, כאשר החוקר שואל ואבי עונה , והתשובה נרשמת מילה במילה. בחלק אחר, החוקר שואל שאלה , ולאחר מכן בעקבות תשובה מתפתח דו שיח של שאלות ותשובות, ואז החוקר מוציא את העיקר מהתשובות, ורושם את הדברים תוך כדי שהוא מקריא אותם. הדברים נרשמים בתמצות כשאלה/ תשובה.

2. מהאזנה להקלטה עולה, כי כל הקטע שצוטט לעיל בסעיף 22 על ידי הנתבעות מההודעה מופיע בשלמותו בתמליל מעמוד 11 שורה 4 עד עמוד 12 שורה 9, כאשר השיחה לגבי נושא זה מתחילה מעמוד 5 שורה 25 ונמשכת עד עמוד 20 שורה 9. החוקר בהודעה רשם ב -8 שורות את הדברים ומדובר בעריכה ובתמצות.

3. לכן אני קובע כי עדותו של אבי, כי לא אמר את הדברים שהוקראו לו , אינה עדות אמת.

4. לאור האמור, אני דוחה את הטענה, כי החוקר "שיכתב" את ההודעה בצורה כזו שרשם בה דברים שלא נאמרו על ידי אבי.

ב. לטענה כי המילה "כן" ביחס לשנת 2009 הוצאה מהקשרה –

1. מהאזנה להקלטה עולה כי אבי מסר שתי גירסאות סותרות. בהתאם לגירסה האחת, השיחה בינו לבין יונתן התקיימה ב -2009, ובהתאם לגירסה האחרת, השיחה התנהלה לאחר הפריצה מיום 16.3.10. בש תי הגירסאות יונתן אומר כי אין תשדורת אלחוטית עקב מיסוך, ונדרש להציב אנטנה על הגג בעלות של 5 ,000 ₪. בשתי הגירסאות אבי מוחה נמרצות על ההצעה. ישנו הבדל מהותי בין שתי הגירסאות, מלבד התאריך 2009 שמצוין מספר רב של פעמים בגירסה האחת. בגירסה האחת , זו המייחסת את השיחה ל-2009 אבי מתקשר לאיציק ארמה, ושואל אותו לדעתו , ואיציק ארמה אומר לו שלא ידאג והוא לא צריך לעשות כלום והתשדורת האלחוטית בסדר גמור. ואילו בגירסה האחרת , זו המייחסת את מועד השיחה לאחר הפריצה , אין מחלוקת , כי אבי הזמין את אותו ארמה וארמה הגיע לעסק ביום 25.3.10 עשה את הבדיקות מול עוזי , ואף התקין בעסק מתאם סלולרי.

2. הגירסה לפיה השיחה אירעה ב-2009 נמשכת למעלה מחצי שעה, ומתפר שת בתמליל מעמוד 5-20. בתחילת השיחה מוסר אבי על הפניה לאותו ארמה. החוקר שואל אותו אם ארמה היה בעסק, ובדק האם יש תקלה , ואבי משיב בשלילה. לדבריו, הוא סמך על חוות הדעת שהתקבלה בטלפון מאחר וארמה הוא איש מקצוע. בהמשך, כל השיחה מתנהלת סביב נסיונו של החוקר לשכנע את אבי, כי הדרך שבה נהג כאשר סמך על חוות דעת טלפונית ללא בדיקה פיזית ובלתי אמצעית בעסק , היא דרך לא הגי ונית. אבי נותן מספר הסברים לדרך שבה נהג. כמו: הוא קיבל אישור תקינות החיבור הקווי והאלחוטי ביום 15.1.2009, ולכן מבחינתו העניין סגור למשך שנה עד 15.1.2010, כל האנשים שטלפן אליהם צחקו ואמרו לו שזו "עבודה בעיניים", וכי הוא לא בדק גם כאשר יונתן שלח את אדי להתקין את המערכת האלחוטית , ומה שקרה , שאדי כלל לא התקין את המערכת ב -2009 ולכן היא לא פעלה.

3. מכאן, שכל המאזין להקלטה יכול להתרשם באופן חד משמעי מתי אבי אומר את הגירסה לפיה השיחה התקיימה ב-2009, ומתי הוא עובר לגירסה השנייה לפיה השיחה היתה לאחר הפריצה.

4. מכאן, שלא מדובר בטעות ולא מדובר בהוצאת דברים מהקשרם. אבי מציין, באותו קטע את השנה 2009, והוא מתייחס בציון שנה זו באופן ברור הן לקבלת האישור ב-15.1.09 והן למועד קיום השיחה.

5. לאור האמור אני דוחה את הטענה.

ג. הטענה להשמטת הגירסה כי השיחה התקיימה לאחר הפריצה –

1. הגירסה של אבי מופיעה בשלמותה בעמוד 1 להודעה שורות 8-10 וכן בעמוד 5 משורה 1 עד עמוד 6 שורה 5. בתמליל הגירסה נאמרת בשתי שורות בעמוד 3, ולאחר מכן מעמוד 20 ועד עמוד 47. כפי שציינתי לעיל, לא ניתן ל -"הכניס"
מלל של 27 עמודים במספר שורות אלא על ידי עריכה ותמצות. הגירסה כולה באופן מהותי נרשמה בהודעה. לא כל המשפטים המופיעים בתמליל מופיעים גם בהודעה. בדיוק כפי שלגבי הגירסה האחת זו שלכאורה תומכת בהראל נעשתה עבודת עריכה ותמצות והיא נרשמה בהודעה הכתובה ב-8 שורות, כך גם הגירסה שלכאורה תומכת באבי נרשמה תוך כדי עריכה ותמצות והיא מתפרשת על פני 27 שורות.

2. לאור האמור אני דוחה את הטענות.

ד. הטענות כי אין משקל לחתימה של אבי ואי עמידתו בלחץ –

1. ציינתי לעיל, כי בהודעה נכללות שתי הגירסאות הסותרות, זו התומכת בעמדת הראל וזו התומכת בעמדת אבי. אין בכך כל דבר לפסול את המשקל. הרי בדיוק כך צריכה להירשם הודעה הוגנת. ההודעה צריכה לכלול את כל מה שאומר הנחקר גם אם הדבר עולה בקנה אחד עם "טובת" הגוף ששכר את שירותיו של החוקר וגם כאשר הדבר מנוגד לאינטרס של אותו גוף.

2. אכן כתב היד לא קריא, וברור שאבי לא קרא את הדברים. יחד עם זאת, ברור שהדברים אכן נאמרו על ידו. בנסיבות אלה אין לחתימה של אבי כל משמעות.

3. לאחר שבחנתי את ההודעה בכתב עם התמליל ועם ההקלטה אני קובע, כי ההודעה אכן נרשמה מפיו של אבי.

4. לגבי טענת הלחץ מול החוקר : התובעת מסתמכת על קטע בפרוטוקול הדיון ממנו משתקף כי אבי אינו במיטבו. אכן, באותו שלב בחקירה הנגדית ניכר היה שאבי לא מרגיש טוב, ולכן קיבלתי את בקשת באת כוחו , עו"ד חני אלון ברוך , לדחות את הדיון , ולא להמשיך את החקירה הנגדית. הדברים שעולים בפרוטוקול מתייחסים לבעיה רפואית שהייתה לאבי בדיון , ואינם מלמדים דבר על התנהלותו בעת החקירה מול החוקר. בעניין זה אציין כי היה קטע אחד בחקירה שבו היתה לאבי בעיה של חוסר ריכוז. זה קרה בדיוק בקטע שבו אבי עובר מהגירסה האחת, לפיה השיחה התקיימה ב-2009 לגירסה השניה, לפיה השיחה התנהלה רק לאחר הפריצה.
החוקר מנסה לאמת אותו עם הגירסה האחת ומקריא לו את הדברים כדלקמן:

"ח. יונתן פנה אלי אחרי שיצא המכתב של שנת 2009 על תקינות המערכת והתריע כי היא לא תקינה. זה היה במהלך שנת 2009, יונתן פנה אלי אחרי המכתב של שנת 2009 וביקש ממני 5000 ₪ להתקין אנטנה חיצונית שאלתי אותו".

וכאן אבי מפסיק את החוקר ואומר:

"נ. מה זה תקשיב רגע, אני מה זה לא מרוכז, תקשיב רגע, מה אני אה ... " (ראה עמוד 24 לתמליל משורה 24 עד שורה 28)

בשלב זה סמדר מתערבת.

ברור שאבי אמר שהוא לא מרוכז כיוון שלא היה לו מה לענות. משלב זה החקירה המשיכה בצורה תקינה עד עמוד 47.

5. לאור האמור אני דוחה את הטענות.

ה. הטענה כי החקירה לא היתה הוגנת –

1. העובדה כי החקירה הוקלטה במלואה והוגש לי דיסק ההקלטה וכן התמלול, א יפשרה לי לבדוק ולבחון ולהעביר את החקירה תחת שבט הביקורת.

2. מובן שחקירה איננה "סמול טוק" ואין מדובר בשיחה סתמית. לחוקר יש מטרה ברורה והוא חותר אליה. מותר לחוקר לבצע תרגילים חקירתיים. לא מצאתי כי בחקירה הזו היה משהו חריג.

3. אכן החוקר הוציא את סמדר מהחדר שבו התנהלה החקירה. החוקר הסביר כי הוא היה מעוניין לקבל תשובות רק מאבי שאיתו התנהלו כל השיחות עם המוקד. סמדר התערבה, ולכן ביקש ממנה לצאת. מדובר בבקשה לגיטימית לחלוטין בנסיבות העניין.

24. לאור כל האמור אני דוחה את כל הטענות כנגד משקל ההודעה, ואני נותן להודעה את מלוא המשקל. ברור כי לאור קביעתי כי החקירה היתה הוגנת הרי שגם להקלטת השיחה אני נותן את מלוא המשקל והקלטה זו מתעדת את החקירה בשלמותה.

25. ההודעה של אבי חותרת אנושות תחת מהימנות גרסתו. בנוסף, ההודעה מהווה חיזוק משמעותי ומהותי לעדותו של יונתן. אין זה הגיוני שיונתן מסר עדות שקר ואבי מיוזמתו בחר "לדקלם" את אותו שקר בשיחה שערכה למעלה מחצי שעה עם החוקר. מה ההגיון בכך? הרבה יותר הגיוני שיונתן אמר את האמת, ואבי, כאשר לא היה דרוך לומר רק מה שמשרת את האינטרס שלו , חזר על אותה אמת מהצד שלו. אבי התעשת וחזר על הגרסה האחרת רק לאחר שנשאל:

"ח. לאחר הפריצה מתי נודע לך לראשונה שהתקשורת האלחוטית לא תקינה, או שלא נודע לך גם זה גם האופציה דייק לי, ...?" (דקה 34:58 להקלטה (עמוד 20 לתמליל שורה 9)):

בראשית החקירה – אבי אומר את שתי השורות לפיהן הוא לא ידע על התקלה לפני הפריצה – גם אז אחרי שהוא נשאל על כך. כפי הנראה, שאלה ישירה גרמה לו להיות יותר זהיר בתשובותיו ולמסור גרסה התואמת את האינטרס שלו, גם אם אינה אמת.

26. לאור האמור אני קובע כי עדותו של יונתן היא עדות אמת , ואני דוחה את עדותו של אבי וקובע, שעדותו כי השיחה לגבי התקלה התנהלה רק אחרי הפריצה אינה עדות אמת. אני קובע כי אבי ידע כבר בשנת 2009, לפני שהפוליסה הנוכחית נכנסה לתוקף, כי אין תשדורת אלחוטית, וכדי לפתור את הבעיה נדרשת מצדו עלות כספית. אבי סירב לשדרג את מערכת האזעקה (התשדורת האלחוטית) בגלל חיסכון בכסף , והשאיר ביודעין את מערכת האזעקה בעסק כאשר התשדורת האלחוטית לא פועלת.

27. לגבי עדותה של סמדר – סמדר אישרה שלא שוחחה מעולם עם יונתן. העובדה, כי שמעה שיחה לאחר הפריצה בין אבי למוקד בטונים גבוהים אינה תומכת דווקא בגרסת אבי. סמדר האזינה רק לדבריו של אבי בשיחה , וגם לגבי השיחה מ-2009 – סמדר ניזונה בעדותה על דבריו של אבי, ולכן ברור שמדובר בעדות שמיעה. לאור כל האמור, לא נתתי משקל לעדותה.

28. לאור קביעתי כי אבי ידע כבר משנת 2009 שהתשדורת האלחוטית לא פועלת , ובחר במודע שלא לשדרג את המערכת כדי לפתור את התקלה, הרי שכל הטענות כנגד רשף כי רשף לא הודיע לו בזמן על בעיית המיסוך שגורמת לכך, שאין תשדורת אלוחטית מהעסק למוקד, דינן להידחות.

29. לאור האמור התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית.

ג. הנסיבות שבהן קיבל אבי את האישור מעוזי

30. לגבי נסיבות הוצאת האישור על תקינות האזעקה מיום 5.1.10 היו שתי גירסאות. גירסתו של אבי מצד אחד, וגירסתו של עוזי מן הצד השני. גירסתו של אבי נשענת כולה על כך, שלא ידע עד לפריצה כי התשדורת האלחוטית לא תקינה. הוא התבסס על האישור שהיה לו מיום 15.1.09 לפיו התשדורת הקווית והאלחוטית תקינה. הוא לא קיבל כל הודעה מהמוקד עד לאחר הפריצה על בעיה כלשהי. לכן, כאשר התבקש להמציא אישור תקינות נכון למועד הפריצה, הוא התקשר למוקד. היה זה צירוף מקרים שעוזי ענה לו , והוא ביקש אישור תקינות למועד שלפני הפריצה. הבקשה היתה בתום לב והוא עשה בדיוק מה שהתבקש על ידי שוקי.

31. אין ספק כי גירסה זו של אבי אינה יכולה לעמוד לאור קביעתי החד משמעית כי אבי ידע כבר ב 2009 שהתשדורת האלחוטית לא תקינה.

32. נוסף לכך, גירסתו לגבי הנסיבות שבהן קיבל את האישור מעוזי היתה רצופה בסתירות מהותיות, ובכל פעם מסר גירסה אחרת כדלקמן:

א. הגירסה כי: האישור מיום 5.1.10 על תקינות האזעקה היה כבר במחשב וכאשר הוא פנה לעוזי, עוזי הוציא לו את האישור.

גירסה זו נמסרה לחוקר כדלקמן:

"אני ביקשתי ... אישור ... מעוזי על התקינות של המערכת... והוא אמר לי , אבי , אני אוציא לך את זה מהמחשב ויש לי את זה בתוך המחשב " (ראה עמ' 35 לתמליל, משורה 11 עד 14).

ובהמשך:

"ח. מה תגובתך לכך שעוזי לוי טוען, שלבקשתך הוא כתב את המכתב הזה ולא היה כזה במחשב קודם, מה אתה אומר?
נ. אני לא אומר, זה עוזי צריך לתת לך את התשובות... עוזי אמר לי שיש לו שמה את האישור, או קיי, שיש אישור במחשב ואני ביקשתי ממנו שיביא אותו זה הכל..." (ראה עמ' 40 לתמליל, משורה 15 עד 21).

ב. הגירסה כי: אחרי שקיבל את שני האישורים הראשונים הוא ביקש מעוזי שישלח לו את האישור הרשמי שמגיע לו.

וכך מתועדת הגירסה הזו בפרוטוקול.

"אני באופן אוטומטי לא הסתכלתי על תאריכים, לא הסתכלתי כלום, באופן אוטומטי שלחתי... אחרי שהגיעו האישורים אני מסתכל בתאריכים, וואלה התאריכים לא מתאימים ואז פניתי לעוזי, אמרתי לו עוזי המסמכים שאתה מביא לי הם לא נכונים, תביא לי מסמך נכון... אני צריך לפני האירוע את האישור, הרי אני מחובר למוקד, המוקד עשה את הבדיקות שלו בכדי לחבר אותי אוקיי, עשה אותם, תן לי את האישור הרשמי שמגיע לי, למה אתה הולך איתי בהפוכה.
ש. אמרת שאתה רוצה שהוא יוציא לך אישור לפני האירוע, למרות שאתה מסכים איתי שלא עשו לך שום בדיקה בעסק לפני האירוע שהראתה שהמערכת תקינה?
ת. בטח". (ראה עמ' 74 שורה 24 עד עמ' 75 שורה 23 לפרוטוקול מיום 1.11.16).

ג. הגירסה כי: אחרי ששוקי ביקש אישור נכון למועד האירוע תוך ציון "שהמסמך שהומצא מכם תקף לשנת 2009" הוא ביקש מעוזי לשלוח לו שוב את אותו אישור מ 2009 שלא היה ברשותו.

וכך זה מתועד בפרוטוקול:

"אין לי אישור של 2010, לא נדרשתי להביא 2010. אני גם לא פניתי לעוזי שיוציא לי 2010, איך עוזי יכול להוציא לי 2010 אם אין מסמך כזה...
ש. אז מה ביקשת?
ת. את 2009 שישלח לי שוב כי זה האישור האחרון.
...
ש. אז יש לך את 2009?
ת. אבל הוא לא היה באותו רגע... הוא לא היה לי בהישג יד". (ראה עמ' 78 שורה 17 עד עמ' 82 שורה 14 פרוטוקול מיום 1.11.16).

הגרסה האחרונה היא גם שינוי חזית, מאחר והועלתה לראשונה רק בשלב החקירה הנגדית, גם אינה מתיישבת עם ההיגיון וגם עומדת בסתירה לסעיף 38 לתצהירו של אבי לפיו: "התקשרתי למוקד רשף ביטחון, עוזי לוי ענה לטלפון. אמרתי לעוזי שחברת הביטוח מבקשת שנשלח אישור לשנת 2010 שהאזעקה תקינה".

33. מול עדותו מלאת הסתירות של אבי, עומדת עדותו של עוזי. התובעת טענה כי כל הגירסה של עוזי הינה גירסה כבושה ש-"נשתלה" במוחו על ידי החוקר. התובעת ביססה טיעון זה על ההבדל בין התמליל, שלטענתה משקף את הגירסה האותנטית, לבין התצהיר ועדותו בבית המשפט. אכן, לחוקר, עוזי לא מסר את כל העובדות כפי שעלו בתצהיר ובעדות בבית המשפט . ניתן להבין זאת לאור הסיטואציה הקשה שבה היה נתון. הוא היה צריך בנשימה אחת גם "להלשין" על חבר וגם להתמודד עם הסיכון כי דבריו יסבכו אותו בחקירה פלילית ובמשפט פלילי. המבחן האמיתי למהימנות גירסתו היה בדיון עצמו. עוזי נחקר נגדית על ידי בא כוח התובעת, והסביר באופן ברור, הגיוני ומשכנע, כיצד בדרישה ובלחץ מצד אבי, הוא חצה את הקו המפריד בין "עזרה לחבר" לבצוע עבירה פלילית של זיוף מסמך. בתחילה הכל נראה תמים. אבי התקשר אליו לטלפון הנייד שלו, לאחר מכן היה תיאום בינו לבין אבי, כי אבי י ביא טכנאי ותיעשה בדיקה "בשיחת ועידה" לגבי תקינות המערכת. הוא לא היה מוסמך לתת אישורים והוא אמר זאת לאבי. יחד עם זאת, יש להדגיש, כי עוזי לא ידע כלל אודות השיחה שהתקיימה במהלך 2009 בין אבי ליונתן, שבה יונתן הודיע לו שהמשדר האלחוטי לא תקין. עוזי ידע שאצל אבי אירעה פריצה , וכי המשדר האלחוטי לא שידר בזמן הפריצה. הוא לא ידע את אשר ידע אבי, כי המשדר האלחוטי כבר לא היה תקין לפני כן, וכי אבי היה מודע לכך. לכן, אני מסיק, כי בנסיבות אלה, החריגה בהוצאת שני האישורים הראשונים לא נראתה כה חמורה בעיני עוזי. האישורים, הראשון והשני, אמנם ניתנו בלא שהייתה לו סמכות לכך, אך אישורים אלה שיקפו את המציאות , ולכן לא היו כוזבים. אני מסיק, כי בשלב זה, גבר הרצון של עוזי לעזור לאבי, לאור ההכרות ביניהם. אז הגיעה הדרישה של אבי לאישור השלישי והרטרואקטיבי. כאן הייתה חציית הקו. וכך מסביר עוזי בעדותו:

"אני הוצאתי את זה על דעת עצמי, אני יודע שעשיתי טעות אבל עשיתי את זה על דעת עצמי, עם לחץ ודרישה מאביאור, הוא היה בלחץ... בלחץ, בדרישה של אביאור, ניסיתי להוריד אותו מזה, אמרתי לו שאסור לי, אמרתי לו גם שבאותה תקופה, בתאריך של המכתב בינואר אני בכלל עבדתי אצלו. אז גם אמרתי לו גם שזה לא הגיוני שאני אוציא מכתב בזמן שעבדתי אצלו" (ראה עמ' 195 שורה 22 עד עמ' 196 שורה 4 לפרוטוקול מיום 29.1.17).

ובהמשך:

"אחר כך הוא אמר תשמע, אני צריך אחורה... לפני מועד הפריצה... הוא אמר לי תאריך... סתם 5.1... אמרתי לו שגם אני לא מורשה להוציא, וגם הסברתי לו גם כמה פעמים שאני לא מורשה אבל הבנתי גם שהוא היה במצוקה וזה, ניסיתי לעזור לו בקטע של להוציא את האישור שיהיה לו אישור... הוצאתי את האישור, אמרתי לו חוץ מזה גם שעבדתי אצלך, אז לא יכול להיות שאני אוציא את האישור הזה...
עו"ד ברוך אלון: רגע, יכול להיות שבתחילת 2010 היה אישור?
ת. לא, כי אני שיניתי... אני עבדתי על אותה תבנית".

עוזי הסביר, כי שינה את התאריך באישור האותנטי שהיה במערכת מיום 15.1.09, שזה האישור האחרון שהיה, לתאריך מיום 5.1.10, בהתאם לבקשתו של אבי (ראה עמ' 209 – 213 לפרוטוקול מיום 29.1.17).

34. בחנתי את עדותו של עוזי והגעתי למסקנה, כי יש להעדיפה על פני עדותו של אבי. לעוזי לא היה כל אינטרס לזייף את האישור. להיפך, הדבר הסב לו נזק רב והוא פוטר מעבודתו בגלל אותו זיוף. לעוזי גם לא היה אינטרס לחשוף בפני החוקר את עניין הזיוף. כפי שציינתי, בהתחלה, הוא גם לא הבין את החומרה היתרה שבמעשה, כיוון שלא ידע את אשר ידע אבי, כי המשדר האלחוטי לא היה תקין כבר מ-2009. לעומת זאת, לאבי היה אינטרס מובהק לקבל את האישור, כדי להסתיר מהראל, שהמשדר האלחוטי לא היה תקין כבר לפני הפריצה.

35. לעדותו של עוזי היו חיזוקים כדלקמן:

א. עדותו של יונתן, כי עוזי הוציא את האישורים ללא סמכות ולכן פוטר מידית.

ב. עוזי העיד, כי ידע כיצד מוציאים את האישורים ובמקרה הנדון, הוא לקח את האישור שהיה קיים במחשב מיום 15.1.09 ושינה את התאריך. יונתן העיד, כי עוזי השתמש בפורמט ובלוגו שלא היו עדכניים לתקופה שבהם הוצאו. יונתן הראה את הלוגו והפורמט העדכני (נספח 6 לתצהירו). אכן, האישור מיום 5.1.10 הוא באותו פורמט ועם אותו לוגו של האישור מיום 15.1.09 והוא שונה מהפורמט ומהלוגו בנספח 6. הדבר מחזק את עדותו של עוזי.

36. לאור האמור, אני דוחה את עדותו של אבי לגבי הנסיבות להוצאת האישורים בכלל והאישור מיום 5.1.10 ומעדיף את עדותו של עוזי וקובע, כי עדותו היא עדות אמת.

37. לאור האמור, אני קובע, כי נסיבות הוצאת האישור מיום 5.1.10 היו כדלקמן:

א. אבי ידע היטב, כפי שקבעתי עוד במהלך 2009, כי אין תשדורת אלחוטית מהעסק למוקד. לכן, כאשר הוא התבקש על ידי שוקי להביא אישור, נכון ליום האירוע, הוא ידע היטב שהוא לא יכול לפנות ליונתן, כי יונתן מיד יגיד לו, "אמרתי לך".

ב. אבי ידע היטב, כי הוא לא יכול ל הביא אישור אותנטי לשנת 2010 וזאת לאור העובדה, שכבר ב-2009 המשדר האלחוטי לא פעל בגלל בעיית מיסוך.

ג. לכן, אבי החליט לנצל את היכרותו עם עוזי ופעל בעורמה, כדי להביא אותו להוצאת האישור המזויף מיום 5.1.10. אבי ידע היטב שהוא לא צריך אישור מיום 25.3.10, שלאחר הפריצה, לא אישור על המערכת הקווית התקינה ולא אישור, כי במערכת הותקן משדר סלולרי. את האישורים האלה הוא ביקש מעוזי, כי ידע שעוזי יתקשה לסרב לאישורים שהם למעשה מעידים על המציאות לאמיתה. רק לאחר מכן, ביקש אישור רטרואקטיבי. הוא הצליח תוך הפעלת לחץ ושכנוע, לשדל את עוזי להוציא את האישור, כאשר הוא יודע שעוזי לא מוסמך להוציא את האישור וכאשר הוא יודע שהמסמך שהוא מבקש, "נחזה להיות את אשר איננו והוא עשוי להטעות". אבי ידע היטב, שעוזי עבד אצלו ולא במוקד ביום 5.1.10 וכן ידע היטב, כי המשדר האלחוטי לא פעל באותו מועד .

ד. אבי שידל את עוזי לזייף מסמך והוא לקח את המסמך ביודעו שהמסמך מזויף וכוזב ומסר אותו לשוקי חביב, מומחה האזעקות של הראל, במסגרת בירור החבות לאחר הפריצה.

38. אני דוחה את הטענה המ יתממת כי הוצאת האישור המזויף הייתה פרי הכשלה או אילוץ של הראל. אבי ידע שתקינות המשדר האלחוטי הוא תנאי מהותי בחוזה הביטוח , וכן ידע שהמשדר לא פעל כבר מ שנת 2009. אבי החליט להתגבר על קושי זה בשידול עוזי לזייף עבורו את המסמך. הוא לקח את המסמך המזויף, כאשר הוא יודע שמדוב ר במסמך כוזב ומזויף, ומסר אותו להראל במטרה להסתיר את העובדה שלא עמד בתנאי המיגון וכדי לקבל במרמה תגמולי ביטוח.

ד. הראל הצליחה להוכיח את היסודות הנדרשים כי אבי מסר לה עובדות כוזבות ביודעין בכוונת לקבל תגמולי ביטוח במרמה

39. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שכותרתו: מרמה בתביעת תגמולים קובע כי:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב
מסרו למבטח עובדות כוזבות או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח,
והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחבותו."

המלומד אליאס בספרו מסביר כי :

"בבסיס סעיף 25 עומדת תפיסה שונה מזו העומדת ביסוד חוק חוזה הביטוח: בעוד שהמבטחת נתפסת, בדרך כלל, כצד החזק בעסקת הביטוח, ועל כן מרבית ההסדרים בחוק נועדו להגן על המבוטח מפני כוחה העדיף של המבטחת, הרי שישנם מצבים הדורשים התערבות לטובת המבטחת דווקא, כשהמובהק שבהם הוא מקום בו התרחש מקרה הביטוח" (ירון אליאס דיני ביטוח כרך ראשון 477 (2002)) .

המלומד ולר בספרו מסביר כי:

לאחר קרות מקרה הביטוח, נהנה המבוטח מיתרון מידע על פני המבטחת. יתרון זה 'עשוי להתבטא בעצם הידיעה אם אכן התרחש הפסד, בהכרת נסיבות ההתרחשות שלו, בידיעת שיעור הנזק המדויק שנגרם לו מההפסד, ובעובדה שהוא לומד על התרחשות מקרה הביטוח לפני המבטחת. במקרים מסוימים עלול המבוטח לנסות להסתיר מידע מהמבטחת. הוא יכול לטעון שנגרם לו הפסד מהתרחשות מקרה ביטוח, שעה שמקרה ביטוח לא אירע כלל; הוא יכול להפריז בשיעור הנזק שנגרם לו; הוא יכול למסור מידע כוזב בדבר נסיבות התרחשות ההפסד כך שמאורע שאיננו מבוטח ייחשב למבוטח והוא יכול לייחס נזקים שאירעו בעבר לאירוע המדובר... זוהי בעיית סיכון מוסרי' (שחר ולר חובת הגילוי לאחר קרות מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח עלי משפט א(2000) 277, 278). סעיף 25 נועד, אפוא, לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי האמורה. ההנחה היא שהסנקציה החמורה הקבועה בו – שלילה מוחלטת של זכות המבוטח לקבל תגמולי ביטוח במקרה בו תביעתו נגועה במרמה – תרתיע מפני מרמה או לפחות תהווה ענישה הולמת" (שחר ולר חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 כרך ראשון 542 (2005); להלן: ולר)".

40. ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים; 12 .4.11) נקבע כי :

"אכן, הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25 לרבות כוונת המרמה, מוטל על המבטחת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. מאחר שמדובר בהטלת 'סטיגמה של בצוע עבירה פלילית' ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת – של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח – דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 1986; אליאס בעמ' 556). יחד עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט – יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הבטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה כזו."

41. במקרה הנדון, הוכיחה הראל, כי אבי שידל את עוזי ביודעין ובמודע להוציא עבורו אישור כוזב בדבר תקינות מערכת האזעקה ביום 5.1.10. התובעת טענה, כי הראל לא הצליחה להוכיח, כי מדובר באישור כוזב וזאת ראשית, כי לא הוכיחה שביום 5.1.10 התשדורת האלחוטית לא פעלה, ושנית, לא נאמר באישור, כי התשדורת האלחוטית הייתה תקינה. אני דוחה טענות אלה:
יונתן העיד, כי ב-2009 הוא הודיע לאבי, על סמך בדיקות שנעשו, כי אין תשדורת אלחוטית מהעסק למוקד, וכי ניתן להתגבר על בעיה זו רק בדרך של שדרוג. קיבלתי את עדותו כמהימנה. אבי התכחש לקיום השיחה במועד זה, וטען כי השיחה התנהלה לאחר הפריצה. מכאן עולה, שאין טענה של אבי שביצע שדרוג כלשהו, ומכאן שהתשדורת האלחוטית לא פעלה ממועד השיחה ב-2009 ועד לפריצה. הכזב כאן מתייחס לתקופה ולא לתאריך ספציפי. אבי טוען, שהשיחה התנהלה לאחר הפריצה, והראל טוענת שלפניה. לאור גרסתו של יונתן, כי אבי היה מודע כבר לפני הפריצה כי התשדורת האלחוטית לא תקינה, אבי התבקש להמציא להראל אישור כי המערכת הייתה תקינה לפני הפריצה. אבי ידע, כי תקינות התשדורת האלחוטית היא תנאי מהותי בחוזה הביטוח, והבין כי בדרך הישרה לא יוכל להשיג את האישור. לכן הוא שידל את עוזי להוציא עבורו אישור מזויף וכוזב. האישור כוזב באופן מהותי. התאריך של האישור הוא פיקטיבי. אבי בחר את התאריך – 5.1.10, כיוון שידע שאישורי תקינות מוצאים בראשית ינואר. הראל, כדי להצליח להוכיח את הכזב, לא נדרשת להוכיח כי הייתה בדיקה ביום 5.1.10, ובתאריך זה לא הייתה תשדורת אלחוטית. הראל הוכיחה, כי התשדורת האלחוטית לא פעלה כבר מ-2009.
האישור שניתן נושא את הכותרת: "אישור תקינות מערכת האזעקה" ומצוין בו כי: "המערכת תקינה ומשדרת למוקד במקרה של אזעקה, סגירה וכל תקלה שיש במערכת". אישור גורף זה כולל גם את החיבור הקווי, וגם את החיבור האלחוטי. לכן אני דוחה את הטענה.
התובעת הסתמכה בטיעוניה על תשובתו של יונתן באחת הפעמים בחקירתו, כי השיחה התקיימה בינואר 2010. בעניין זה אציין, כי בהתאם לעדותו של יונתן, שקיבלה חיזוק מההודעה של אבי, קבעתי שהשיחה התקיימה ב-2009. אולם, גם אם השיחה התקיימה בינואר 2010, אין לכך כל משמעות לעניין הכזב. מדובר עדיין בתקופה שקדמה לפריצה. לאבי הייתה מודע ות מלאה לפני הפריצה , כי התשדורת האלחוטית אינה פועלת, וכי נדרש שדרוג כדי לפתור את הבעיה, והוא ידע כי קיום התשדורת האלחוטית הינו תנאי מהותי בחוזה הביטוח. אבי יזם את זיוף האישור כדי להסתיר את העובדה, שכבר לפני הפריצה החיבור האלחוטי לא פעל. אבי שידל את עוזי לזייף עבורו את האישור הכוזב ומסר אותו להראל. האישור היה כוזב גם כי הוא ידע שלפני הפריצה התשדורת האלחוטית לא פעלה, גם כי הוא ידע שביום 5.1.10 עוזי עבד אצלו בעסק ולא במוקד, וכי מדובר במסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות. אבי מסר את המסמך הכוזב והמזויף להראל במסגרת בירור החבות בכוונה להסתיר מהראל את העובדה, כי הוא לא קיים את תנאי המיגון, בכך שהתשדורת האלחוטית לא פעלה.

הראל הוכיחה עובדות אלה בראיות מוצקות הרבה מעבר למה שנדרש במשפט אזרחי. לכן הוכחו היסודות הראשון והשני. אבי הכחיש, כי ידע שמדובר באישור מזויף, ולכן לא העלה כל טענה בדבר מניע. במקרה הנדון, העובדות הנכונות התגלו במהלך המשפט. דהיינו, שאלת המניע הובהרה במהלך המשפט וניתן בקלות להסיק אותו מהנסיבות. אבי ידע שאישור תקינות התשדורת האלחוטית הוא מהותי לחוזה הביטוח. אבי היה צריך את האישור נכון למועד שלפני האירוע בהתאם לדרישת שוקי, מומחה האזעקות של הראל. הוא היה צריך אישור זה כדי להצליח בתביעתו מול הראל, לקבלת תגמולי ביטוח לאחר הפריצה. לכן, המניע ברור במקרה זה. אני קובע, כי אבי יזם את זיוף האישור הכוזב, ושידל את עוזי לזייף את האישור. הוא לקח את האישור המזויף והכוזב ומסר אותו להראל במסגרת בירור החבות, לאחר שנדרש להביא אישור על תקינות האזעקה. אבי מסר להראל את האישור הכוזב כאשר הוא יודע שהאישור כוזב , ועשה זאת כדי לקבל במרמה תגמולי הביטוח. לכן, הוכח לפני גם היסוד השלישי.

42. משכך, אני קובע, כי הראל הוכיחה, כי במקרה זה חל סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, ולכן חלה גם הסנקציה. לכן, דינה של התביעה להידחות מסיבה זו.

ה. אי נקיטת אמצעים להקלת הסיכון אי הודעה על החמרת הסיכון

43. אחד מתנאי המיגון בפוליסה היה חיבור תקין של משדר אלחוטי וחיבור קווי למוקד רשף המפעיל שירותי סיור.

44. במסגרת בירור החבות נמצא כי המשדר האלחוטי לא פעל, ולכן לא התקבלה קריאה במוקד ולא נשלח סייר.

45. כפי שקבעתי אבי היה מודע לכך שהמשדר האלחוטי לא פועל כבר בשנת 2009 לפני כניסת הפוליסה הנדונה לתוקף.

46. מתצהירו של מנכ"ל רשף ומכתב הגנתה למדה הראל כי שירותי המוקד לתובעת הופסקו ביום 28.1.10 לפני אירוע הפריצה בגלל אי תשלום.

47. לטענת הראל אי קיום כל אחד מהתנאים המוקדמים, משדר אלחוטי תקין ואי החיבור לשירותי סיור מהווה גם אי נקיטת אמצעי להקלה בסיכון וגם אי הודעה על החמרת הסיכון, ובהתאם לסעיף 18 (ג) לחוק חוזה הביטוח ו בהתאם הלכת סלוצקי היא פטורה מחבותה.

48. לפני שאני עובר לדון בטענות ברצוני להסיר כבר עתה את טענת הראל המתייחסת לאי החיבור לשירותי המוקד. בדיון הובהר כי יש חוסר התאמה בולט בין מה שהיה ידוע לאנשי הטכנולוגיה והמוקד ברשף לבין אנשי ההנהלה. המוקד לא ידע כלל על החוב והנהלה לא ידעה שהתשדורת האלחוטי ת לא תקינה. לכן התובעת נותקה מנהלית מהמוקד אך לא נותקה פיזית. יונתן העיד כי אם היתה מתקבלת קריאה בתשדורת האלחוטית הוא היה שולח למקום סייר. לאור האמור, הטענות לגבי אי החיבור למוקד נידחות. במידה והטענה לא היתה נידחית מהטעם הזה היא היתה נידחית בגלל החריגה ממכתב הדחייה. אומנם הראל לא ידעה על כך עד להגשת כתב ההגנה של רשף ויתכן מאוד שלו היתה מגישה בקשה לתיקון כתב ההגנה, הבקשה היתה נענית בחיוב. אך היא לא ביקשה את התיקון ולכן דין הטענה להידחות גם מטעם זה.

49. כן אני דוחה את טענת התובעת, כי הראל מנועה מלטעון להחמרת סיכון כיוון שהדבר לא עלה במכתב הדחייה. לאחר קבלת מכתב הדחייה ביקשה התובעת הבהרה וזו אכן ניתנה. בהבהרה צויין בין היתר כי: "התנהלות נציגי מרשתך ... הביאה להוצאת פוליסת הביטוח במרמה תוך הסתרת מידע מהותי... ולכל הפחות מהווה הפרת חובתה ...להודיע על החמרת הסיכון". מכאן שהטענה עלתה במכתב הדחייה השני ודין הטענה להידחות.

50. התובעת טענה כי תנאי המיגון לא פורטו ברשימת הפוליסה משנת 2006 אלא היתה הפניה לדו"ח הסוקר. אבי מסר בתצהירו כי לא קיבל את דו"ח הסוקר, וכי לא הסבירו לו דבר לגבי אמצעי המיגון.

51. קשה להתייחס ברצינות לטענות אבי והתובעת על כך שלא ידעו על אמצעי המיגון לאור העובדה שהתובעת חתומה על הצעה לביטוח, שבה מצוין כי מערכת האזעקה במקום קיימת בהתאם לדו"ח סוקר. בנוסף לכך, הוצגו לבית המשפט על ידי הראל האישורים על עמידה בדרישות המיגון כדלקמן: אישור חיבור מערכת אזעקה למוקד מיום 5.2.06, אישור מבוטח על הצבת מטף כיבוי אש מיום 6.3.06, אישור תקינות מערכת האזעקה מתחילת 2006 ואישור תקינות מערכת האזעקה מיום 15.1.0 9.

52. התובעת טענה כי דרישות המיגון פורטו בדו"ח הסוקר ובכך הראל הפרה את החובה לפרט את אמצעי המיגון בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או בהבלטה מיוחדת. בנוסף טענה התובעת כי בשנת 2007 הוספו תנאי המיגון לגוף הפוליסה והיה על הראל לשלוח למבוטחת מכתב נפרד שבו יצוין באופן מפורש השינוי שבוצע בפוליסה מ-2007 לעומת הפוליסה הראשונה משנת 2006 וכן לוודא שהמבוטחת יודעת אודות השינוי וערה לכך שאם לא תמלא אחר התנאים היא לא תהיה זכאית לקבל תגמולי ביטוח. לכן, הראל לא יכולה להתבסס על תנאי המיגון בכלל ועל תנאי המיגון של משדר אלחוטי בפרט.

53. לאחר שבחנתי את הטענות הגעתי למסקנה כי דינן להידחות.
ואלה הנימוקים להחלטתי :

א. מבחינת ה-"ההסטוריה" של הפוליסה עולה, כי בפוליסה מ -2006 נרשם בדף 1, כי: "נערך סקר הגנות... מיום 9.1.06 של אדלר משה", ובדף 2 נרשם באופן מודגש , כי תנאי המיגון הינם בהתאם לדו"ח הסוקר . בדו"ח הסוקר נרשם כי "המערכת מחוברת באמצעות משדר אלחוטי וחיבור קווי ... למוקד רשף המפעיל שירותי סיור". לתובעת נשלחה הפוליסה וכן מכתב המפרט את דרישות הראל ומצורף דו"ח הסוקר. כפי שציינתי, התובעת במהלך השנים מילאה את התנאים , ולכן אין ספק שהיא היתה מודעת לתנאים.

ב. בשנים 2007, 2008 ו-2009 חודשה הפוליסה בהראל עם אותם תנאים כפי שהיו בפוליסה ב-2006. בכל אחת מהפוליסות צוין בדף 1 לרשימה , כי נערך סקר ההגנות הנ"ל ובדף 3 לרשימה , בכל אחת מהפוליסות , צוי ין כי "מערכת האזעקה מחוברת באמצעות משדר אלחוטי וחיבור קווי למוקד רשף רשף המפעיל שירותי סיור".

ג. בפוליסה הרלבנטית מ-2010 בדף 1 לרשימה נרשם באותיות קידוש לבנה כי: "חשוב נא תשומת ליבך לדרישות המיגון המהווים תנאי מוקדם לקיום הביטוח בפוליסה זו", ובדף 3 לרשימה נרשם בדיוק כפי שנרשם בפוליסות הקודמות כי: "מערכת האזעקה מחוברת באמצעות משדר אלחוטי וחיבור קווי למוקד שמירה רשף המפעיל שירותי סיור". בדף 4 צויונו תנאי הביטוח בנושא מערכת האזעקה, ובין היתר הודגש, כי קיומה של מערכת האזעקה – על כל רכיביה, לרבות המשדר האלחוטי, היא בגדר תנאי מוקדם לקיום הביטוח.

ד. עיננו הרואות כי לא נעשה כל שינוי ואם ניתן לראות בהגדשה בדף 1 של הפוליסה מ-2010 שינוי לצורך העניין, הרי שהוא שינוי שבא להבהיר מעל לכל ספק את החובה לקיים את דרישות המיגון שהינם תנאי מוקדם לקיום הביטוח בפוליסה.

54. לכן אני קובע שהתובעת לא מילאה את תנאי המיגון של קיום משדר אלחוטי תקין המחובר למוקד.

55. לגבי אי ההודעה על החמרת הסיכון – סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח קובע:

"(א) נודע למבוטח שחל שינוי מהותי, עליו להודיע על כך מיד למבטח בכתב.
(ב) לעניין סימן זה, שינוי מהותי – כל אחד מאלה :
(1) שינוי בעניין מהותי ששאלה עליו הוצגה למבוטח לפני כריתת
החוזה ושחל אחרי שניתנה תשובה לאותה שאלה.
(2) ...
(3) ... ".

56. התובעת נשאלה בהצעה לביטוח מיום 4.1.06: "האם קיימת מערכת אזעקה במקום? אם כן, מאיזה סוג?" התובעת השיבה: "לפי דו"ח סוקר".

57. בשנת 2009 נודע לאבי כי המשדר האלחוטי לא פועל והיה עליו להודיע מיידית בכתב לנתבעת. הוא לא עשה כן ולכן הוא לא קיים את חובתו להודיע מיידית על החמרת הסיכון.

58. בהתאם להלכת סלוצקי, לאחר קביעתי כי התובעת הפרה את האמצעי להקלת הסיכון לגבי משדר אלחוטי תקין וכן הפרה את חובתה להודיע על החמרת הסיכון, עובר נטל הראיה על הנתבעת להוכיח אחד מהשניים: או שיש לה פוליסה יקרה יותר, אשר אינה כוללת את האמצעי להקלת הסיכון הזה או את התנאי המהותי המחמיר את הסיכון; או שאף מבטח סביר לא היה מבטח ללא האמצעי או עם הסיכון המוגבר, גם לא בתמורה לפרמיה גבוהה יותר.

59. הראל הביאה לעדות את מר יצחק איזנברג, ששימש כחתם במנור סוכניות ביטוח בע"מ במשך עשרים שנה ,שהינה סוכנות חיתום וניהול תביעות עבור חברות הביטוח הבאות: עילית (היום כלל) מנורה, הדר (היום פניקס), אריה (היום כלל), ומשנת 2003 הוא משמש כחתם אצל הראל. מר איזנברג הגיש תצהיר, העיד במשפט ונחקר נגדית. מר איזנברג הצהיר כי לדעתו ומנסיונו, שום חברת ביטוח אחרת לא היתה מוכנה להתקשר בחוזה ביטוח בית עסק המבטח כיסוי פריצה (שנרכש תמורת פרמיה נוספת ולא ככיסוי בסיסי) , אף לא בדמי ביטוח מרובים יותר, מבלי שבית העסק יעמוד בדרישות המיגון שנדרשו על ידי הסוקר והכוללים חיבור אלחוטי.

60. מר איזנברג הצהיר, כי אי-חיבור מערכת האזעקה לחיבור אלחוטי מהווה החמרת הסיכון הביטוחי, ולכן לו בהראל , כמו אצל כל מבטחת סבירה אחרת , היו יודעים כי בבית העסק אין חיבור אלחוטי למערכת האזעקה, לא היתה מוצאת פוליסת ביטוח לעסק , ובוודאי שזו לא היתה מחודשת אף בדמי ביטוח מרובים יותר.

61. התובעת לא המציאה כל חוות דעת נגדית.

62. לאור האמור אני קובע, כי הראל הצל יחה להוכיח את החלופה השניה של הלכת סלוצקי דהינו, כי אף מבטח סביר לא היה מבטח את התובעת ללא תנאי מיגון של תשדורת אלחוטית תקינה, או עם הסיכון המוגבר שנוצר.

63. נטען על ידי התובעת, כי הנתבעת לא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין אי קיומו של תשדורת אלחוטית תקינה והחמרת הסיכון – ובין הנזק. מהראיות עולה שיש קשר ברור בין הנזק ובין העדרו של אמצעי המיגון והחמרת הסיכון. בכל מקרה, נטל השכנוע בדבר העדרו של הקשר הסיבתי מוטל על המובטח ולא על חברת הביטוח: "נטל השכנוע להוכחת התגבשות אחד הסייגים הקבועים בסעיף 19 מוטל על המבוטח" (אליאס, לעיל, בעמוד 884).

64. לאור האמור הראל פטורה מחבותה גם מנימוקים אלה.

ו. מרמה בגובה הנזק

65. הראל טענה, כי התובעת הגישה תביעה לתגמולי ביטוח בסכום של 389,088 ₪. לאחר שהראל בחנה את הנזקים באמצעות רואה חשבון מצא כי מדובר בנזק בסכום של 136,462 ₪. כלומר, שליש מהנזק הנטען על ידי המבוטחת. בסופו של דבר הוסכם, כי הנזק יעמוד על סכום של 150,000 ₪. מכאן, שהמבוטחת מסרה להראל מידע כוזב בנוגע לגובה הנזק , ולכן מדובר במרמה בגובה הנזק.

66. לאחר שבחנתי את הטענה הגעתי למסקנה שיש לדחותה. ואלה הנימוקים:

א. מדובר בהרחבת חזית אסורה. לו רצתה הראל לטעון את הטענה, היה עליה להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה. היא יכלה לעשות זאת בכל שלב גם אחרי שהצדדים הגיעו להסכמה. הראל לא הגישה בקשה, ולכן היא מנועה מלטעון את הטענה כעת גם אם מדובר בטענת מרמה.

ב. לא נשמעו ראיות לגבי הנזק ולכן לא הוכחה כלל הטענה.

ז. סיכום

67. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית כנגד שתי הנתבעות.

68. הנתבעות תגשנה תוך 20 יום פרטת הוצאות, והתובעת תשיב לפרטת תוך 10 ימים לאחר מכן.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.