הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 10498-09-17

לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל

התובע:

ש.ב.

נגד

הנתבעת:

איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע בתיק זה מבקש לדחות את התביעה ללא צו להוצאות. הנתבעת מסכימה לדחיית התביעה נגדה אך עומדת על הוצאותיה. משכך, השאלה העומדת לדיון והכרעה הינה שיעור ההוצאות שיש לפסוק ל טובת הנתבעת אם בכלל.

העובדות וטענות הצדדים
תביעה זו עניינה, בטענת התובע שהוא זכאי לקבל תגמולי ביטוח מהנתבעת בגין מחלה קשה בה לקה, בהתאם לפוליסה בה היה מבוטח אצל הנתבעת.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית מטעם התובע בתחום הרפואה הפנימית והאונקולוגיה, לפיה התובע סובל ממלנומה ממאירה, אשר הצריכה שני ניתוחים בהליך דחוף. על פי הספרות הרפואית המקובלת, גידול זה מהווה גידול סרטני ממאיר לכל דבר ועניין בעל אחוזי תמותה בלתי מבוטלים. על פי רביזיית הבדיקה הפתולוגית, בגידול זה שתי מיטוזות לממ"ר, מכאן שהגידול לא נכלל ברשימת הגידולים המוחרגים בפוליסת הביטוח.
הנתבעת אינה מכחישה שהתובע מבוטח אצלה בפוליסה, המעניקה בין היתר תגמולי ביטוח בגין מחלות קשות ואולם עיקר טענתה היא שהתובע לקה במלנומה קטנה מעובי של 0.75 מ"מ ולפיכך שטחית יותר ומוחרגת ממקרה הביטוח בהתאם להגדרתו בפוליסה.
הנתבעת תמכה את הגנתה בחוות דעת פתולוגית מטעמה לפיה, לתובע הייתה melanoma in situ בלבד. למלנומה כזאת אין כלל עובי, והיא אינה יכולה בכלל לשלוח גרורות. מאחר והתהליך הגידולי הוא בשלב התחלתי וקבוצות תאי הגידול נמצאות במעבר בין האפידרמיס לדרמיס, וגם בצורת איים או תאים בודדים באפידרמיס עצמו. לתאי הגידול במצב זה אין אפשרות להתפשט לכלי הלימפה או הדם, אלא רק לשוב ולגדול אם לא מבצעים הרחבה של הכריתה, במידה שמספר תאים נותרים בשולי הביופסיה. לחולה אכן בוצעה הרחבה ובבדיקה לא נמצאו עוד תאי מלנומה. לפיכך ברור לגמרי שהמקרה מוחרג מתנאי הפוליסה והיא אינה חלה על הגידול שלו.
לאחר הגשת חוות דעת הנתבעת, ביקש התובע להגיש חוות דעת בתחום הפתולוגיה מטעמו, בחוות דעת זו, טען המומחה, תוך ניתוח הממצאים שנמצאו בבדיקת הסליידים, שהמדובר בגידול הנכלל בתנאי הפוליסה.
נוכח המחלוקת בין המומחים, מונתה מומחית בתחום הפתולוגיה מטעם בית המשפט. המומחית בדקה את הסליידים וקבעה, כי לדעתה במקרה דנן, מדובר בנגע מלנוציטרי שפיר שעבר טראומה כלשהי שגרמה לפיזור מוקדי של מלנוציטים באפידרמיס. נסיבות אלה, גרמו לחשד שווא בנוגע לקיומה של melanoma in situ. דהיינו לפי דעת המומחית, הנגע ממנו סבל התובע איננו כלל נגע סרטני.
בעקבות חוות הדעת, הגיש התובע בקשה להורות על דחיית התביעה וביקש שהדבר יעשה ללא צו להוצאות. התובע הדגיש שכל מומחי הצדדים סברו שמדובר בגידול סרטני והמחלוקת הייתה האם הוא נכנס לגדר הפוליסה אם לאו. התובע הדגיש עוד, כי גם הרופאים מטעם בית החולים וקופת החולים קבעו שהתובע לקה בסרטן מסוג מלנומה, בעקבות סרטן זה בוצעה הסרה של הנגע הסרטני ולאחר מכן אף ניתוח להרחבת הכריתה. התובע הוסיף שניהל תביעה דומה מול חברת ביטוח אחרת וקיבל סכום לא מבוטל של 250,000 ₪. התובע ציין שכל המומחים אשר בדקו את הסליידים, השתמשו בצביעה של התאים במרקרים שונים וקיבלו תוצאה חד משמעית של מלנומה.
לטענת התובע, לאחר שקיבל את חוות דעת המומחית של בית המשפט שקבעה שלא מדובר במלנומה, ניסה להיעזר במומחים רפואיים מטעמו לצורך ניסוח שאלות הבהרה אולם ככל שהתקדם הייעוץ הרפואי, התברר שלא תהא יעילות לשאלות אלו, הואיל וחוות דעתה בנויה על מה שראתה בפועל, ולא ספרות רפואית או פרקטיקה נהוגה כלשהי בניגוד לכל המומחים.
בנסיבות אלה, מבקש התובע להורות על דחיית התביעה ללא צו להוצאות. התובע מדגיש שהתביעה הוגשה עקב אבחון שגוי של התובע כחולה בסרטן מסוג מלנומה ממארת, דבר שלא היה כלל במחלוקת בין הצדדים, ואף לא במכתב הדחייה. התובע מציין שהגיש תביעתו בתום לב ולאחר שאובחן במספר הזדמנויות שונות כחולה במלנומה ועתה עליו להתמודד עם החשש שמא אובחן באופן רשלני. לטענת התובע, אף הנתבעת חולקת על חוות דעת המומחית, כאשר המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם המיטוזות שנמצאו היו מחוץ לגידול או בתוכו.
לדברים אלה מגיבה הנתבעת בטענה שנשאה בעלויות לא מבוטלות לצורך ניהול התביעה העולות כדי 24,000 ₪ בנוסף לשכר טרחה. הנתבעת מדגישה שתכלית של פסיקת הוצאות היא לשפות את בעל הדין על ההוצאות שהוא הוציא לטובת ההליך שבסופו זכה. הנתבעת מפנה לפסיקה לפיה תכלית ההוצאות, הינה מניעת חסרון כיס מן הצד הזוכה, הרתעת תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק ועידוד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה. הנתבעת מדגישה עוד שיש לפסוק הוצאות על הסכומים שהוצאו בפועל, על מנת שלא ישאר בעל הדין שזכה בחסרון כיס.
הנתבעת מפנה בין היתר לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2019, בהן נקבע, שבתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות. דהיינו הכלל הוא חיוב בהוצאות, החריג הוא מטעמים מיוחדים.
הנתבעת מדגישה שההוצאות שהוצאו במקרה דנן, הן סבירות והכרחיות, שכן לולא הוצאו לא היה חוזר בו התובע מתביעתו.
לדברים אלו השיב התובע, שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע חלה בסרטן, וכי הנתבעת עצמה לא האמינה עד כמה שפר גורלה כאשר המומחית מטעם בית המשפט, טרפה את הקלפים וטענה שהתובע אינו חולה סרטן. במצב זה פעל התובע בהגיון ובהגינות וביקש להפסיק את התובענה. הנתבעת לעומת זאת מנסה לנצל את המצב ולהתעשר על חשבון התובע. התובע מדגיש שכפי שעולה גם מהתקנות החדשות ניתן שלא לפסוק הוצאות מטעמים מיוחדים, הכל כפי שפורט בבקשתו המקורית. התובע הוסיף עוד, שהוצאות הנתבעת הן מופרזות כאשר שילמה למומחה מטעמה כ- 19,000 ₪ בתוספת מע"מ יותר מכפול ממומחית בית המשפט וכאשר מדובר במי שאין לו מומחיות בפתולוגיה של העור.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, כי אין מקום לחייב את התובע בהוצאות בתיק זה.
תקנה 511(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט, אם לאו, כאשר הן התקנות והן הפסיקה התוו קווים מנחים באשר למרכיבי שיקול הדעת האמור (ראו: תקנה 512(ב) לתקנות; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פסקה 3 (16.6.2005)). אכן, ככלל, ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין לטובת הצד הזוכה, כך שלא ייגרם לו חסרון כיס ( ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"דנג (5) 581, 598 (1999) והאסמכתאות הנזכרות שם). ואולם, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק, ולא אחת קורה שבתי המשפט, מחליטים שלא לפסוק הוצאות לזוכה, או לסטות מעקרונות היסוד בסוגיה, לא רק בשל נסיבותיהם הספציפיות של התיקים שבפניהם, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות במיהות בעלי הדין, מהות האירוע ונסיבותיו ופעמים גם לפנים משורת הדין. טעמים שעניינם ב"נסיבות העניין", במיהות בעלי הדין ומצבם, במהות ההליך ובשאלה האם מדובר בהליך סרק, הוכרו כטעמים המצדיקים הימנעות מפסיקת הוצאות (ראו: רע"א 6894/14 AIG חברה לביטוח בע"מ נ' אמנונית דרור (24/2/2014)). כך לדוגמא , ב רע"א 6568/05 כץ נ' כץ פסקה ג (17.08.2005), שעה שבית המשפט נמנע מפסיקת הוצאות מאחר שמדובר בסכסוך משפטי, דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע דברים שאין אלא לחזור עליהם כלשונם:
"לא אחת יארע שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבותיהם הספציפיות של תיקים שלפניהם, לא רק כאשר התוצאה אינה חד משמעית לכיוון אחד, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים שכך גם לפנים משורת הדין. הדברים מסורים לשיקול הדעת ולתחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק".
כפי שמציינת הנתבעת, בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2019, הושם הדגש על כך שפסיקת ההוצאות היא הכלל, והימנעות מפסיקת הוצאות הוא החריג מטעמים שירשמו. גם בהתאם לתקנות אלה, נותר שיקול הדעת בידי בית המשפט להחליט מה גובה ההוצאות אם בכלל. בתקנות אלה גם מונחה בית המשפט לנהל הליך שיפו טי ראוי והוגן ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך (ראו תקנה 2) .
המקרה דנן, הוא אחד מאותם מקרים, בהם במכלול נסיבות העניין, בשים לב למיהות הצדדים, נסיבות הגשת התביעה, אופן התנהלות הצדדים ומהות טענותיהם מ ביאים לידי מסקנה שנכון שלא לחייב את התובע בהוצאות בבחינת "מודה ועוזב ירוחם".
תביעתו של התובע, באה על רקע חוזה ביטוח עם הנתבעת, לפיו זכאי התובע לתגמולי ביטוח אם וכאשר חלילה יחלה במחלה קשה. מן המסמכים הרפואיים, עלה שלכאורה חלה התובע במחלת הסרטן, על כך לא חלקה גם הנתבעת, אלא שהמחלוקת בין הצדדים השתרעה לעניין השאלה האם מח לתו עומדת בתנאי הפוליסה אם לאו.
הנתבעת כלל לא העלתה את הטענה שהמחלה בה חולה התובע אינה סרטן, אלא טענה שלא מתקיימים תנאי הפוליסה, ומכאן שהצדדים שניהם לא יכלו לצפות את אשר תקבע המומחית מטעם בית המשפט.
המחלוקת בין הצדדים הייתה מחלוקת עובדתית, משפטית כנה בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה. אין המדובר בתובע שהגיש חוות דעת רפואית מופרכת, אשר נסתרה בחוות דעת מטעם נתבעת ולאחר מכן בחוות דעת מטעם מומחה בית המשפט מאותם טעמים ואשר ניתן לטעון שפעל שלא בזהירות מספקת בהגשת תביעתו ובבחירת המומחה שיתמוך בטענותיו. אלא נראה שמדובר היה במקרה מורכב, אשר הטעה ככל הנראה את הרופאים שטיפלו בתובע ואת מומחי הצדדים, הכל כפי שמפרטת בחוות הדעת המומחית מטעם בית המשפט.
מתוקף התחייבויות הנתבעת בחוזה הביטוח כלפי התובע וכל מבוטח, נדרשת לא פעם הנתבעת לברר את חבותה מחוץ לכותלי בית המשפט ואף בין כותלי בית המשפט, דבר שמן הסתם כרוך בעלויות. עלויות אלה, לא תמיד ניתן וראוי לגלגל על המבוטח, גם כאשר הבירור נעשה בין כותלי בית המשפט.
לענייננו חשוב, שעיון בחוות הדעת ובכתבי הטענות מעלה שמלכתחילה לא ניתן היה להגדיר את התביעה כתביעה חסרת סיכוי, הכל גם בשים לב למסמכים הרפואיים של התובע מזמן אמת ולטיפולים שעבר. כפי שציין התובע, העובדה היא שחברת ביטוח אחרת, קנתה סיכון ושילמה לתובע תגמולי ביטוח באותן נסיבות ממש.
על פניו מדובר באדם שחלה או שסבר שחלה וביקש לממש את פוליסת הביטוח הקיימת לו, באופן ענייני ותם לב. נסיבות אלה מצדיקות שלא להעמיס על גבו הוצאות מעבר לאלה שכבר הוציא לצורך הוכחת תביעתו.
אינני מתעלמת מהעובדה שלנתבעת נגרמו הוצאות בעין לרבות לצורך מימון חוות דעת רפואיות, אך אציין שאיני מוצאת כל הצדקה לשכר הטרחה שנטען בנוגע למומחה בתחום הפת ולוגיה. זכותה של הנתבעת לשלם כל סכום שתמצא לנכון, אך על פניו מדובר בהוצאה לא מידתית ומופרזת אשר ע ומדת לפתח הנתבעת ולא לפתח התובעת.
אכן יש טעם בטענת הנתבעת, כי ראוי לנקוט במדיניות שלא תעודד הגשת תביעות סרק, אולם מן העבר האחר ראוי גם לתת משקל של ממש להתנהלות נאותה של תובעים הקשובים להתפתחויות בהליך, שמחליטים, גם לאחר שהלכו כברת דרך, שלא להכביר בהוצאות לחזור מהתביעה בשלב מוקדם יחסית מבלי להיגרר להליך הוכחות מיותר. במקרה דנן, ביקש התובע לדחות את התביעה, כך שהנתבעת לא מצויה בסיכון של הגשת תביעה נוספת באותה עילה.
סוף דבר:

התובענה נדחית ללא צו להוצאות. כמפורט כבר לעיל, מכריעות בעיני, הנסיבות לפיהן מדובר בהתנהלות בתום לב של התובע בהתאם למסמכים הרפואיים וחוות הדעת מטעמו.
כאשר את ההוצאות שנגרמו לנתבעת, חלקן לפחות, ניתן לראות כחלק מן ההוצאות הצפויות לצורך בירור תביעה של מבוטח, אשר ממילא עומדות לפתחה כחלק מחובות שנטלה על עצמה בעת שבחרה לבטח את התובע.
מכל מקום, תחושת הצדק היא, כי בנסיבות תיק זה לא יחוייב התובע בהוצאות, גם אם הדבר הוא בבחינת "לפנים משורת הדין".
משלא התקיימו הוכחות בתיק, הצדדים פטורים מיתרת האגרה .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ט, 02 יולי 2019, בהעדר הצדדים.