הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 10252-03-18

בפני כב' השופט עידו רוזין, שופט בכיר
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד גיא סיוון

נ ג ד

הנתבעת:
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד זוכובסקי

פסק דין

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סך של 151,353 ₪, בגין גמלאות קצבת שאירים, שהוא שילם וישלם לבני משפחת המנוח, פרידמן אברהם אהרון ז"ל (להלן: "המנוח") , בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים מיום 5.6.2009 (להלן: "התאונה") , וכתוצאה ממנה נפטר המנוח ביום 21.11.2009.

2. המדובר בתביעת שיבוב חוזית, אשר מבוססת על הסכם רב שנים שנכרת בין הצדדים, על פיו התחייבה הנתבעת לפצות את התובע, באותם מקרים בהם היא אחראית לפצות נפגעים מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1985.

הפיצוי המוסכם שעל הנתבעת לשלם לפי ההסכם, הינו בשיעור של 55% מהגמלאות ששילם התובע למשפחת המנוח, וזאת לאחר הנחה של 45% שנועדה למנוע התדיינות בין הצדדים, חסכון במשאבים, ומניעת הצורך לבחון בצורה עניינית ופרטנית כל מקרה ומקרה .

3. לאחר התאונה ובעקבותיה הכיר התובע בפגיעה של המנוח ושילם וישלם לו ולבני משפחתו קצבת שארים, בסכום של כ – 165,000 ₪ . התובע פנה לנתבעת בדרישה לתשלום 55% מסך גמלאות השארים.

4. בחודש אוגוסט 2015 שלחה הנתבעת לתובע המחאה על סך 43,042 ₪ בלבד המהווה פירעון חלקי של הדרישה, הואיל ולשיטתה יש להתחשב בקיצור תוחלת חייו של המנוח עקב מצבו הרפואי עובר לתאונה (וללא קשר לתאונה). נטען כי המנוח היה נפטר תוך 3 שנים ממועד התאונה, זאת בשל מצבו הרפואי הטרום-תאונתי וללא כל קשר לתאונה. ובמילים אחרות – התאונה הקדימה את פטירתו בשלוש שנים.
לשיטתה של הנתבעת, הואיל וממילא תוך שלוש שנים ממועד התאונה, וללא קשר לתאונה, היתה משתלמת לשאריו של המנוח, קצבת שארים – יש לקבוע כי המוסד לביטוח לאומי זכאי אך ורק לשיבוב בגין אותן שלוש שנים "הקשורות" לתאונה.

5. שני הצדדים מסכימים כי מקום בו קיים קיצור תוחלת החיים עקב הפגיעה בתאונה – אין מקום להתחשב בו בתביעת השיבוב של המל"ל , זאת לנוכח ההסכם החוזי שבין הצדדים, עליו מבוססת תביעת השיבוב.

השאלה שבמחלוקת בתיק זה, האם המצב שונה, מקום בו קיצור תוחלת החיים נובע ממצבו הטרום תאונתי של הניזוק?

6. ברקע להליכים בתיק זה התנהלה תובענה נוספת בעניין תביעת העיזבון והתלויים כנגד הנתבעת, במסגרת ת.א. 7889-09 בביהמ"ש השלום בירושלים, במסגרתו ניתן פסק דין ביום 07/06/2015, שם נפסק, בין היתר, כי על הנתבעת לשלם לתלויים של המנוח סך של 352,400 ₪ (נקבע כי מסכום זה יש לנכות תגמולי המוסד לביטוח בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהוגשה לביהמ"ש), ובתביעת העיזבון נפסק סך של 100,500 ₪.

7. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 30.4.19, התגבשו שני הסדרים דיונים.

ההסדר הדיוני הראשון מתייחס לסכום הנתבע בתובענה. הצדדים הבהירו כי במידה ובית המשפט יקבע שאין להתחשב בקיצור תוחלת החיים של המנוח, הרי שבמקרה כזה יתרת החוב של הנתבעת תעמוד על 122,524 ₪ (בערכי קרן).

ביחס לסכום הנתבע נותרה מחלוקת אחת (קטנה) בשאלה האם יש להוסיף הצמדה מיום 03/08/15 ועד למועד הגשת התביעה.

ההסדר הדיוני השני בעניין דרך ההכרעה בתובענה – הוסכם על ידי הצדדים שההכרעה תהא ללא שמיעת עדים והיא ת תבסס על המסמכים שהוגשו לתיק וטיעוני הצדדים בכתב.

8. בהסכם רב השנים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין הנתבעת, נקבע בין היתר:

"2 ב. מוסכם ומוצהר בזאת כי כל דרישות השיבוב שתוגשנה על ידי המוסד לפי הסכם זה, תשולמנה במלואן בהתאם לתנאים ולמועדים על פי דרישת התשלום הראשונה שנשלחה מאת המוסד.
דחיית תשלום על ידי החברה תיעשה אך ורק במקרים הבאים –
טעות אריתמטית בחישוב סכום הדרישה...
במקרה של העדר כיסוי ביטוחי של החברה כלפי הנפגע בתאונת הדרכים.
החברה תהא רשאית לטעון בפני המוסד כי התאונה היא "בשירות המעביד" ולכן החברה אינה חייבת לשלם את סכום הדרישה...

ג. מסוכם ומוצהר במפורש כי ההנחה לזכאית החברה מסכום השיבוב המלא, על פי האמור בהסכם המקורי, וכשיעורה של הנחה זו הניתנת לחברה, הינה כנגד ההתחייבות המפורשת של החברה, בהסכם זה, לשלם את כל דרישות השיבוב, על פי דרישתו הראשונה של המוסד. כל זאת לאחר שהחברה שקלה, בדקה ושיקללה את כלל הסיכונים והסיכויים של מכלול הדרישות במהלך תקופת ההסכם ובנוסף לכך, מתוך כוונה להימנע לחלוטין מהתדיינות משפטית...

ד. התחייבות החברה לתשלום סכומי השיבוב ע"פ דרישתו הראשונה של המוסד, יורדת לשורשו של הסכם זה. ומהווה תנאי יסודי ברור ומפורש לתוקפו.

3. החברה מצהירה ומתחייבת בזאת כי ערכה את כל הבדיקות, השיקולים והבחינות הרלוונטיות לעניין שקילת כדאיות התחייבותה על פי הסכם זה ובמיוחד לעניין התחייבות תשלום סכום השיבוב ע"פ דרישה ראשונה כנגד שיעור ההנחה.

4א. מוסכם ומוצהר במפורש בזאת, כי מקום בו לא תעמוד החברה בהתחייבותה לתשלום דרישה כלשהי, למעט במקרים המפורטים בסעיף 2 ב' לעיל, יהא בכך משום הפרה יסודית של ההסכם היורדת לשורשו והמוסד יהיה רשאי לבטל את ההסכם..." (ההדגשה שלי ע.ר).

9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את עמדת התובע וכתוצאה מכך לקבל את התביעה. מקובלים עלי נימוקי התובע בכתב "השלמת סיכומים מטעם התובע" אשר הוגש ביום 12/11/2019. אפרט נימוקיי בקצרה.

הסכם רב השנים שבין הצדדים קובע באופן חד משמעי כי ישנו הבדל בין תביעת שיבוב הסכמית, לבין תביעת שיבוב מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. אין מחלוקת כי במקרה שלפני תביעת השיבוב מבוססת על ההסכם שבין הצדדים, כך שעל הנתבעת לבצע את התשלום, בשיעור מוסכם, וללא דיון אינדיבידואלי ביחס לניזוק הפרטני. דיון כזה עשוי ליצור "הנחה" כפולה שכן, לפי ההסכם זכאית הנתבעת להנחה חוזית בשיעור של 45% ומכאן שאין לבדוק הצורך ב"הנחה" נוספת בגין קיצור תוחלת חיים.

עילות דחיית התשלום על ידי הנתבעת מפורטות בסעיף 2 להסכם והמדובר ברשימה סגורה. טענת הנתבעת במקרה שלפני, אינה נמנית על אחת מעילות הדחיה שנקבעו ברשימה הנ"ל.

עקרונות ההסכם שבין הצדדים מטרתם להגיע להסכמה גורפת לתשלום הפיצוי, ללא בחינת כל מקרה לגופו, היינו לאחר שהצדדים לקחו בחשבון אפשרות כי בחלק מהמקרים ירוויחו ובחלק מהמקרים יפסידו. ולפיכך, אין בעובדת תשלום ייתר במקרה אחד כדי להצדיק קביעה המאפשרת בדיקה פרטנית בכל תיק ותיק. ההסכם נועד כדי למנוע התדיינות נוספת בין הצדדים כך שמשולם סכום קבוע (55% מהגמלאות ששולמו על ידי התובע) - דבר החוסך בירור פרטני והתדיינות מיותרת.

רבות נכתב אודות התכלית העומדת בבסיס ההסכם – מניעת התדיינות וחסכון במשאבים כך שבמקום הצורך בבחינתו של כל נפגע ונפגע הושג הסכם לפיו בהתקיים שני תנאים (שבאשר להתקיימותם אין מחלוקת בתיק שלפני), תשלם חברת הביטוח את השיעור הקבוע בהסכם בהתאם למקרה מתוך תגמולי המל"ל ששולמו או ישולמו לפי תקנות המל"ל.

בעניין אררט נקבעו הדברים הבאים בנוגע לקיצור תוחלת חיים שנרגמה בתאונה (דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4) 132 (2006):

"מסכים אני אפוא לדבריה של חברתי השופטת חיות, כי "... ההסדר החוזי יצר משטר אחר בכל הנוגע לזכות השיפוי המוקנית למל"ל בגין הגימלאות ששילם. הסדר זה סוטה באופן משמעותי מהסדר השיפוי הסטטוטורי, והוא נעדר כמעט לחלוטין את הסממנים המאפיינים סוברוגציה" (ע"א אררט [1], בעמ' 117), ומסכים אני למסקנתה של חברתי כי "...עילת התביעה לשיפוי, המוקנית למל"ל כלפי המבטחים על-פי ההסכמים שבנדון, איננה אלא עילה חוזית..." (שם, שם). אכן, ההסדר החוזי בא להסדיר מראש, ובמבט כולל, את שאחרת היה צריך לברר, בהליך משפטי פרטני, בכל מקרה ומקרה שבו קמה למל"ל זכות שיפוי מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. ..המכניזם שנקבע משקף רצון משותף של הצדדים לוותר על בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה, והוויתור הזה כורך עמו, מניה וביה, הבנה שייתכנו מקרים שבהם ההסדר הכללי שנקבע מראש לא יתאם באופן מלא את הנסיבות הפרטניות. לעתים, כך יש להניח, יוצא המל"ל נשכר מן ההסדר המוסכם, ולעתים יהיו אלה חברות הביטוח שההסדר החוזי ייטיב עמן. ..
עובדת היותו של ההסדר החוזי הסדר כולל וקבוע מראש, העומד על רגליו שלו ואיננו תלוי בצלע האחרת במשולש – זו הנמתחת בין הניזוק למזיק – היא העומדת בבסיס יעילותו והיא המגשימה את תכליתו. עצמאותו של ההסדר משתקפת למשל באחוז המופחת שהמל"ל זכאי לו כשיפוי ובכך שחברת הביטוח אינה חבה בפיצוי המל"ל מקום שבו סכום התביעה אינו עולה על 2,000 ל"י (סעיף 5(א) להסכם). ...
לנוכח אי-התלות של ההסדר החוזי הכולל במאפיינים הפרטניים של כל מקרה ומקרה, קיים קושי לייחד עניין מסוים – קיצור תוחלת חיים – שבו, דווקא בו, תתחדש הזיקה. אכן, ניתן להניח כי תוחלת החיים של נפגעים רבים מתקצרת בעקבות תאונת דרכים שהם מעורבים בה. אולם אין זה אלא אחד מאותם המקרים שבהם הנוסחה הקבועה עשויה להיטיב דווקא עם המל"ל. יש להניח כי בקביעת אחוז השיפוי המופחת שהמל"ל זכאי לו לפי ההסכם גילמו הצדדים גם את הסיכון הזה. התחשבות נוספת בקיצור תוחלת החיים בקביעת היקף השיפוי מעוותת אפוא את חלוקת הסיכונים והסיכויים המקורית".
נוכח ההסכם בין הצדדים ועל סמך הרציונאלים שנקבעו בהלכת אררט, לא מצאתי שיש מקום לערוך הבחנה בין קיצור תוחלת חיים , שמקורה בתאונה , לבין קיצור תוחלת חי ים בשל מצב רפואית קודם (וללא קשר לתאונה) . בשני המצבים – ההנחה היא שהצדדים גילמו הסיכון הזה במסגרת ההסדר החוזי.
10. ביחס למחלוקת בעניין תוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן, עד למועד הגשת התביעה, מצאתי לקבל את עמדת התובע, שכן אין הצדקה להותיר את סכום הקרן מקום בו הנתבעת מעכבת את התשלום למשך תקופה ארוכה. גם אם ההסכם שבין הצדדים "שותק" בסוגיה זו, הרי שיש להפעיל את הכללים הרגילים לפי חוק פסיקה ריבית והצמדה.

בענייננו – התובע וויתר על תוספת ריבית לתקופה של עד הגשת התביעה, ומכאן שאין מניעה להוסיף הצמדה למדד המחירים לצרכן, שאחרת יצא חוטא נשכר.

11. מכל המקובץ לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כדלקמן:
א. סך של 122,524 ₪ (בערכי קרן).
ב. לסכום האמור בס"ק א' לעיל יש להוסיף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 3.8.15 ועד למועד הגשת התביעה ( 6.3.18).
ג. לסכום המתקבל מס"ק ב' לעיל, יש להוסיף ריבית הסכמית, כמפורט בסעיף 6 להסכם מחודש מאי 1981 - מיום הגשת התביעה (6.3.18) ועד לתשלום המלא בפועל.
ד. שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.55% מהסכומים האמורים בס"ק א'-ג' לעיל.
ה. הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

12. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

זכות ערעור כחוק לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ג' כסלו תש"פ, 01 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.