הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 10071-11-17

מספר בקשה: 14
לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

התובעת:
אוניל מערכות בע"מ

נגד

הנתבעים:

  1. רשת עולם הקולנוע (2007) בע"מ
  2. אברהם בר שדה

החלטה

לפניי בקשה למתן החלטה בבקשת הנתבעים לחיוב התובעת בערובה להבטחת תשלום הוצאות.

ברקע תביעה לצו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות ולסעד כספי על סך 500,000 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים ועניינה בטענת התובעת לשימוש מפר של הנתבעים בסימן מסחרי "CYCOO" (סייקו") של התובעת, תוך ניצול מוניטין הסימן המסחרי והטעיית ציבור הצרכנים.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים מפרסמים ומציעים למכירה באתר האינטרנט שלהם אופני "סייקו" לכאורה בהנחה משמעותית של 30%, אולם בפועל מוכרים אופניים אחרים. בעקבות פרסומים אלה, יצר נציג התובעת קשר עם עסק הנתבעים הזמין אופניי "סייקו" מדגם נינג'ה ושילם תמורתם. בעת תאום המשלוח התברר, בדרך אגב, כי הנתבעים התכוונו לשלוח אליו אופניים אחרים. לאחר שנציג התובעת התעקש לקבל את האופניים שהזמין, הנתבעים סיפקו לו אופניים משומשות מתצוגה שרכשו מזכיין של התובעת בדגם שאינו תואם לדגם אותו מפרסמים הנתבעים.

התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי. לאחר שניתן צו מניעה קבוע בהסכמה לפיו הנתבעים יחדלו מלהפר, במישרין או בעקיפין, את סימן המסחר "סייקו" וזאת מבלי שהנתבעים מודים שביצעו הפרה של הסימן המסחרי, בהתאם להחלטה מיום 2.6.2019 הועבר הסעד הכספי שנותר לברור בתובענה לבית משפט השלום.

הנתבעים עותרים למתן החלטה בבקשה שהגישו לחיוב התובעת בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם, כתנאי להמשך ברור התובענה ולקיום הדיון המקדמי הקבוע ליום 4.11.2019, לאור נימוקי הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה (בקשה מס' 6) ולנוכח הרעה משמעותית במצבה הפיננסי של התובעת.

הוגשה תשובת התובעת בכתב.

הבקשה לחיוב בערובה הוגשה במקור ביום 16.9.2018, בעת שההליך התברר בבית המשפט המחוזי. הוגשה תשובה ותגובה לתשובה ובהתאם להודעה משותפת מטעם הצדדים, עמדו הצדדים על חקירת המצהירים בתמיכה לבקשה ולתגובה. לא ניתנה החלטה בבקשה לאור פניית הצדדים להליך גישור. הליכים אלה, בהתאם להודעת הצדדים מיום 31.1.2019, לא צלחו, ומכאן הבקשה למתן החלטה.

טענות הצדדים בתמצית
בבקשה, הנתמכת בתצהירו של נתבע 2, טוענים הנתבעים כי מדובר בתביעת סרק, ובהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות קמה חזקה כי התובעת, חברה בע"מ, תחויב בערובה להוצאות והנטל לסתור חזקה זו מוטל על התובעת.

לטענת הנתבעים קיימות אינדיקציות המעידות על חוסר יציבות התובעת וחשש ממשי לגביית כספים ממנה לכשתידחה התביעה. אינדיקציות כאלה יש לטענת הנתבעים בכך שבעל השליטה בתובעת, מר ערן כהן, מקים באופן סדרתי חברות ובמהלך 6 השנים האחרונות 7 חברות שהיו בשליטתו נמכרו או הפסיקו פעילותן, 7 סניפים שפעלו תחת מותג התובעת נסגרו בשנתיים האחרונות, וכנגד התובעת , בעל השליטה בתובעת וחברות נוספות בקשורות עמו תלויה ועומדת תביעה בסך של 1,000,000 ₪ במסגרת ת.א. (שלום י-ם) 27445-01-14).

הנתבעים טוענים כי יש משנה תוקף לבקשה, בשים לב לכך שסיכויי התובענה קלושים ביותר והתיאור העובדתי בכתב התביעה שגוי ומטעה, באופן המצדיק סילוק התביעה על הסף. כך כאשר בעת שהנתבעת פרסמה את אופני "סייקו" היו ברשותה שני זוגות מהדגם שפרסמה; כך משפרסומי הנתבעת היו כדין ללא הפרת סימן מסחרי של התובעת, ללא גניבת עין או הטעייה; וכך כאשר ההתעניינות באופני "סייקו" הייתה אפסית והנתבעת לא מכרה ולו זוג אופניים אחד, מלבד לנציג התובעת בעקבות מצגי שווא שהציג, ולתובעת לא נגרם נזק.

עוד טוענים הנתבעים שאין בכתב התביעה או בכתב התשובה תשתית עובדתית ומשפטית המקימה עילת תביעה כנגד נתבע 2.

מוסיפים הנתבעים וטוענים כי התובעת היא חלק מקונצרן חברות המגיש תביעות מופרכות בתחום הקניין הרוחני אשר נדחות על ידי בית המשפט.

לאור זאת מבקשים הנתבעים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה שלא יפחות מסך של 50,000 ₪ (10% מסכום התביעה).

בתגובה, הנתמכת בתצהיר מנהל התובעת, טוענת התובעת לכך שדין הבקשה להידחות על הסף בהיותה מבוססת על נתונים שגויים ותצהיר כוזב של מצהיר, הנתבע 2, שאינו מודע לעובדות ואף חתם אך על העמוד האחרון של תצהירו.

עוד נטען כי הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הביאו, ולו תחילת ראייה לקיומו של קושי לגבות הוצאותיהם מהתובעת.

בהתייחס לטענות הנתבעים ביחס לחוסנה הכלכלי של התובעת, טוענת התובעת כי טענת הנתבעים בעניין מכירות והפסקת פעילות של חברות בשליטת בעל השליטה בתובעת הן חלק מדינמיקה עסקית מקובלת ואין לה רלוונטיות לשאלת חוסנה הכלכלי של התובעת. התביעה מוגשת על ידי התובעת ולא על ידי בעל השליטה בה, מבוקש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה ואין כל רלוונטיות לעסקיו השונים ומצבו הכלכלי של בעל השליטה בתובעת.

התובעת טוענת עוד כי טענת הנתבעים לקיומה של תביעה על סך מיליון ₪ נגדה, היא טענה כוזבת. הטענה מתעלמת מכך שהתובעת הגישה שתי תביעות כנגד הגורם שתבע אותה (אחת מהן בגין הפרת סימן המסחר של התובעת ובה ניתן צו מניעה קבוע מוסכם), כי התביעה כנגד התובעת באותו הליך אינה בגין בחוב כספי אלא נוגעת לסכסוך עסקי בין שתי חברות שהסתיים בהסדר מוסכם, ובהתאם לפסק דין שניתן ביום 20.3.18, לפני הגשת הבקשה, נדחו כל שלושת התביעות.

התובעת מוסיפה וטוענת בבקשה ובתצהיר של מנהלה, כי אין חשש שהתובעת לא תוכל לשלם למבקשים הוצאות, ככל שייפסקו. מדובר בחברה וותיקה, יציבה ורווחית הפעילה בשוק האופניים החשמליים מזה עשור, כשטרנד האופניים החשמליים עדיין בחיתוליו ואשר אותה מפתחת התובעת ומקדמת. כן נטען שמעבר לפעילות עסקית ענפה ורווחית, התובעת מחזיקה ב-4 סימנים רשומים של מוצרים מובילים בשוק האופניים החשמליים, במדגם רשום ועוד 5 בקשות מדגם וכן בבקשות פטנט על אמצאות שהיא פיתחה בתחומים אלה בישראל, ארה"ב וסין.

לתגובה מצרפת התובעת דוח D&B מיום 15.10.18 וטוענת על יסודו שמדובר בחברה יציבה עם הכנסות מכובדות, כי התובעת מעסיקה עשרות עובדים ולא תלויות נגדה תביעות משפטיות. כן מצורף לבקשה אישור רו"ח של התובעת מיום 15.10.18 בו נאמר "כרו"ח של החברה הריני לדווח כי החברה התחילה את פעילותה העסקית החל משנת 2013 והינה רווחית משנת 2013 ועד היום".

לעניין סיכויי התביעה טוענת התובעת כי סיכוי התביעה להתקבל גבוהים. אין מחלוקת שהנתבעים פרסמו אופניים מדגם "סייקו" ללא שקיבלו הרשאה לכך וללא שהחזיקו אופניים מדגם זה במלאי, וזאת על מנת לפתות צרכנים לרכוש אופניים אחרים והדבר מוכח בהקלטות. טענת ההגנה היחידה שהנתבעים מעלים היא שבזמן הפרסום הם החזיקו ברשותם שני זוגות אופניים מדגם "סייקו".

אולם בכך שהנתבעים פעלו לפיתוי צרכנים פוטנציאליים לפנות אליהם ואז הציעו להם אופניים אחרים בטענה שהמלאי אזל - הפרו הנתבעים את זכויות התובעת. שכן, אין אדם רשאי להשתמש בסימן רשום של אחר ולפרסם שהוא מוכר את מוצרי האחר, בעוד שהוא כלל אינו מחזיק מלאי מוצרים של אחר, והדברים נכונים ביתר שאת כאשר הוא מפרסם שהוא מוכר את מוצרי האחר ב-30% הנחה. כך שכל שנותר לקבוע הוא את הפיצוי המגיע לתובעת.

אשר לנתבע 2, טוענת התובעת כי התביעה הוגשה נגדו כאורגן בתובעת ובתי המשפט נוהגים בדרך שבשגרה לחייב נושא משרה בעוולות נזיקיות שבוצעו על ידי נושא משרה ובפרט בתחום הקניין הרוחני.

התובעת טוענת כי אין ממש בטענת הנתבעת לכך שהתובעת מגישה באופן שיטתי תביעות בתחום הקניין הרוחני שנדחות בבתי המשפט. הפניית הנתבעים להליכים שננקטו על ידי חברות אחרות בשליטת בעל השליטה בתובעת, אין בהן אינדיקציה להתנהלות התובעת, ורב ההליכים שהתובעת ניהלה הסתיימו בפשרות ופסקי דין לטובת התובעת.

מנגד טוענת התובעת, רשות להגנת הצרכן הטילה על חברה אחות של הנתבעת קנס בגובה של למעלה מ-2 מיליון ₪, בין היתר, בגין אספקת מוצרים שונים מאלה שהוזמנו על ידי הצרכנים.

לסיכום טוענת התובעת כי בהתחשב בחוסנה הכלכלי ובסיכויים הגבוהים שתביעתה תתקבל, יש לדחות את הבקשה. לחלופין מבקשת התובעת להסתפק בערבותו האישית של צד שלישי בשר ודם חלף ערובה כספית. זהות אותו צד שלישי אינה מוצעת.

בתשובה לתגובה חוזרים הנתבעים על טענותיהם ומחדדים כי על התובעת להוכיח את איתנותה הפיננסית ולהפריך את החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות וכי התובעת כשלה מלעמוד בנטל זה. לטענת הנתבעים מלבד הצהרות ריקות, התובעת לא תמכה תשובתה במאזנים, דוחות כספיים, תדפיסי בנק או אמצעי אחר הנדרש בדין. אישור רואה החשבון שצורף אינו מהווה ראייה לאיתנות פיננסית של התובעת. אין במסמך הסבר מה הגדרת הרווח. לא צורפו אסמכתאות לקביעות רו"ח במסמך, אין במסמך פירוט נתונים של נכסים שוטפים ובלתי שוטפים, התחייבויות שוטפות ובלתי שוטפות, ומה רווחי החברה בדוחות הכספיים המדווחים לרשויות המס והמסמך אף אינו מתייחס לעתיד אלא לעבר.

מוסיפים הנתבעים וטוענים כי עצם העובדה שהתובעת אינה מצרפת לתגובתה פסק דין בו בית המשפט פסק לטובתה פיצוי כספי, מלמדת כי מדובר בתובעת סדרתית המגישה תביעות חסרות תוחלת.

הנתבעים עומדים על בקשתם לחיוב התובעת בהפקדת ערובה כספית ומתנגדים לערבות צד שלישי, חלף ערובה כספית.

בבקשה למתן החלטה, הנתמכת בתצהיר נתבע 2, טוענים הנתבעים כי לאחרונה מדו"ח D&B מעודכן התברר שחלה התפתחות שלילת במצבה הפיננסי של התובעת והיא מצויה בקשיים פיננסיים חמורים.

התובעת הגישה תשובה תמציתית לבקשה למתן החלטה. במסגרתה הודיעה שהיא אינה מוותרת על חקירת המצהיר מטעם הנתבעים על תצהירו ומבקשת לדון בבקשה לחיוב בערובה בדיון הקבוע ליום 4.11.2019.

כן מבקשת התובעת לדחות על הסף את הטענות החדשות שמעלים הנתבעים לעניין "התפתחות שלילית" במצבה. התובעת טוענת כי הנתבעים במסגרת הבקשה לחיוב בערובה שטחו את טענותיהם, אליהם נדרשה התובעת להתייחס, ועתה מועלות טענות חדשות תוך יצירת מעגל בלתי נגמר של טענות בבקשה פשוטה, תוך בזבוז זמן ומשאבים של הצדדים ושל בית המשפט. לאור זה מבקשת התובעת לקבוע שהטענות החדשות שהנתבעים מעלים במסווה של "בקשה למתן החלטה" ומבלי לבקש לתקן את הבקשה לחיוב בערובה, לא יהוו חלק מטענות הבקשה לחיוב בערובה.

דיון
10. בחנתי את טענות הצדדים במסגרת הבקשה לחיוב בערובה (בקשה 6) ובבקשה למתן החלטה (בקשה 17) וראיתי לדון בבקשה על יסוד טענות הצדדים בכתב, מבלי להידרש לחקירת המצהירים ולחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים כתנאי להמשך ניהול התובענה. אבהיר טעמיי;

11. ראשית, אף שהצדדים הודיעו על רצונם לחקור את המצהירים מטעם הצדדים, אינני סבורה שבנסיבות העניין נדרשת חקירה כזו. תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט להחליט על יסוד הבקשה והתשובות בלבד או "אם ראה צורך בכך" לאחר חקירת המצהירים על תצהירם. שיקול הדעת כיצד לנהוג מצוי בידי בית המשפט ועל פי התקנה אין מניעה להחליט בבקשה בהתבסס על בקשת הנתבע, תשובתו של התובע, והתגובה לתשובה, אף מבלי לקיים דיון בבקשה. במקרה זה אינני סבורה כי יש צורך בחקירת המצהירים.
12. המבקשים עותרים לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם מכוח הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") הקובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

תכליתה העיקרית של הוראת הסעיף היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ [פורסם בנבו] (14.02.2016) (להלן: "עניין אור בנמל")).

13. התובעת טוענת כי הנתבעים לא הביאו בדל של ראייה לקיומו של קושי לגבות הוצאותיהם מהתובעת. בכך נתפסת התובעת לכלל טעות. הפסיקה פרשה את הוראת סעיף 353א ל חוק החברות כך שהכלל הוא שיש לחייב חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת במתן ערובה, ואילו מתן הפטור מהפקדת הערובה הוא החריג, אם סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. הנטל להוכיח חריגים אלה מוטל על החברה התובעת (ראו; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר [פורסם בנבו] (13.7.2008); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ [פורסם בנבו] (29.12.2011); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ [פורסם בנבו] (23.5.2011) ). החלטת רשם הפטנטים בעניין אייל מקיאג' אליה מפנה התובעת, אין בכוחה לסטות מכך.

14. בפסק הדין המנחה בעניין רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (11.2.2009) (להלן: "עניין ל.נ הנדסה") קבע בית המשפט העליון מבחן תלת שלבי לבחינת בקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה:
"על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון . ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים" (פסקה 13 לפסק הדין) (ההדגשות לא במקור - א.ב.).

15. היינו, בשלב הראשון, יש לבחון האם החברה התובעת הרימה את הנטל להוכחת יכולת כלכלית לעמוד בהוצאות שייפסקו לטובת הנתבע אם תידחה תביעתה. אם במסגרת בחינה זו לא הצליחה התובעת להוכיח שיש ביכולתה לעמוד בהוצאות הנתבע, עובר הדיון לשלב השני בו בוחן בית המשפט האם התובעת הרימה את הנטל להוכחת קיומן של נסיבות המצדיקות לפטור מהפקדת ערובה. בשלב השלישי, על בית המשפט לקבוע את גובה הערובה. בשלבים השני והשלישי נדרש בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכות הנתבע לקניין (ראו; עניין ל.ה. הנדסה ממוחשבת; עניין אור בנמל).

16. אשר לסיכויי התביעה, ככלל אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר (ראו; עניין ארט יודאיקה).

מן הכלל אל הפרט;

17. במקרה זה התובעת לא השכילה לעמוד בנטל המוטל עליה לסתירת החזקה הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות ולהוכחת היותה בעלת חוסן פיננסי ויכולת לעמוד בתשלום הוצאות המבקשים, אם וככל שתידחה התביעה.

18. בתשובה לבקשה לחיוב בערובה, הנתמכת בתצהיר מנהלה, טוענת התובעת שאין חשש שהיא לא תוכל לשלם הוצאות, ככל שייפסקו וכי מדובר בחברה וותיקה, יציבה ורווחית הפעילה בשוק האופניים החשמליים מזה עשור, ואותו היא מפתחת ומקדמת. כן נטען שמעבר לפעילותה העסקית הענפה והרווחית, התובעת גם מחזיקה ב-4 סימנים רשומים של מוצרים מובילים בשוק האופניים החשמליים, במדגם רשום ועוד 5 בקשות מדגם וכן בבקשות פטנט על אמצאות שהיא פיתחה בתחומים אלה בישראל, ארה"ב וסין.

לתשובה מצרפת התובעת דו"ח D&B מיום 15.10.18 על יסודו נטען בבקשה ובתצהיר מנהל התובעת
שמדובר בחברה יציבה עם הכנסות מכובדות, המעסיקה עשרות עובדים ולא תלויות נגדה תביעות
משפטיות. נתוני דו"ח D&B אינם מפורטים בתצהיר.

מנהל התובעת מפנה בתצהירו למכתב רואה החשבון של התובעת מיום 15.10.2018 וטוען כי גם רואה החשבון המלווה את פעילותה של התובעת מאשר שהתובעת רווחית מאז החלה לפעול בשנת 2013 ועד היום. במכתב רו"ח של התובעת נאמר: "כרו"ח של החברה הריני לדווח כי החברה התחילה את פעילותה העסקית החל משנת 2013 והינה רווחית משנת 2013 ועד היום".

19. תצהיר מנהל התובעת, דו"ח D&B ומכתב רו"ח שצורפו לתשובת התובעת, אין בהם די לעמידה בנטל המוטל על התובעת לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות לחיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, ולהוכחת איתנות פיננסית של התובעת.

20. בקשר להוכחת איתנות כלכלית של תובעת - חברה, כבר נקבע כי על החברה הטוענת לאיתנות כלכלית לפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות. זאת, בין היתר, על ידי הצגת ראיות בנוגע לנכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה. נתונים שיש לבסס על מאזנים, דו"חות כספיים מאושרים על ידי רואה חשבון, דוחות לרשויות מס, דפי חשבונות בנק, מסגרות אשראי, פירוט נכסים והצגת מסמכים להוכחות זכויות בנכסים אלה ושווי אותם נכסים ופרוט הליכים משפטיים בהם מעורבת החברה התובעת (ראו; ת.א. (מחוזי-ת"א) 40653-12-09 יובלים - נדל"ן וקמעונות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן (בע"מ) [פורסם בנבו] (31.1.2011); ת.א. (מחוזי- ת"א) 40844-01-16 יעקובוביץ נ' ליסאני [פורסם בנבו] (13.12.2018); ת.א. (ת"א) 19283-04-11 א. הרנסון בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ [פורסם בנבו] (5.9.2011)). התובעת לא הציגה מסמכים אלה.

21. מנהל התובעת טוען בתצהירו כי התובעת היא חברה וותיקה, יציבה ורווחית, בלא פרוט בתצהיר, נתוני הרווחים מול התחייבויות של התובעת וללא הצגת תשתית ראייתית לכך. נתוני דו"ח D&B מיום 15.10.18 אינם נתמכים בתצהיר, ובעוד שבתצהיר מנהל התובעת נטען על יסוד דו"ח זה שלא תלויות תביעות משפטיות נגד התובעת, בדו"ח מצוינות תביעות נגד התובעת. מכתב רואה החשבון של התובעת אינו נתמך בתצהיר ובאסמכתאות. רואה החשבון של התובעת אינו מפרט נתונים בדבר היקף הרווחים מול התחייבויות של התובעת. לא צורפו דוחות כספיים של התובעת, ולא הוצגו נתוניהם ומסמכים להוכחת איתנותה הכלכלית של התובעת. בנוסף, המכתב מוגבל למועד המכתב ואינו נושא פני עתיד בו ימשכו ההליכים המשפטיים.

22. היה על התובעת, הטוענת ליציבות ורווחיות להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה, הנתמכת בראיות, אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות הנתבעים. אין די בטעון כללי בתצהיר מנהל התובעת ובמכתב שאינו נתמך בתצהיר לרווחיות, ללא הצגת ראיות ונתונים בנוגע לנכסים שיש לתובעת ושווים, הכנסות, זכויותיה והתחייבויות של התובעת הנתמכות הדוחות פיננסיים ובמסמכי בנק, כדי לעמוד בנטל המוטל על התובעת ללמד על איתנות וחוסן כלכלי.

23. למעלה מזה; בהתאם לדו"ח D&B מיום 26.9.19 שצורף לבקשה למתן החלטה ונתוניו פורטו בבקשה ובתצהיר, דירוג האשראי של התובעת צנח מאז הדו"ח שהוצג על ידי התובעת בשנת 2018 ב-27 נקודות לדירוג 7 והתובעת הוגדרה כ"סיכון התקשרות גבוה". בנוסף, על פי הדו"ח מחודש ספטמבר 2019 כנגד התובעת הוגשו מספר תביעות בהיקף כולל של כ-1.8 מיליון ₪ ותביעת פינוי. התובעת לא סתרה זאת בתשובה שהגישה לבקשה למתן החלטה. התובעת כלל לא התעמתה עם טענות הנתבעים ונתוני דו"ח D&B העדכני, ולא מקובלת עלי בקשתה להתעלם מהם. בפרט כאשר הותר לתובעת להגיב.

24. בנסיבות אלה אין הצדקה לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 353א ל חוק החברות ומחיוב התובעת בערובה ("שלב הבדיקה השני").

25. אשר לסיכויי התביעה. בנסיבות העניין שלפניי ובשלב המקדמי בו מצוי ההליך טרם שמיעת הראיות, לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההליך גבוהים ביותר באופן שיש בו כדי להוביל לסטייה מהחזקה לפיה תובעת שהינה חברה בע"מ מחויבת בהפקדת ערובה. מבלי לקבוע מסמרות באשר לגורל ההליך, כתב התביעה כמות שהוא מעלה שאלה לגבי זכותה של התובעת לקבלת סעד מהנתבעים ולחיוב הנתבע 2 באופן אישי בפרט. התובעת טוענת כי פרסום הנתבעים אופניים מדגם שהיא בעלת הסימן הרשום בו, מבלי שהיה לנתבעים אופניים מדגם זה במלאי, נעשה מתוך מטרה לפתות צרכנים לרכוש אופניים אחרות מהנתבעת ובכך הופרו זכויותיה וכי גם אם הנתבעים החזיקו בזמן הפרסום שתי זוגות אופניים מהדגם בו לתובעת סימן רשום, פרסום האופניים בהנחה של 30% תוך שהוצע לפונים אופניים אחרות מפר את זכויותיה.

26. מכל האמור לעיל, יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

27. במסגרת "שלב הבדיקה השלישי", יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. בהתחשב בסכום התביעה (500,000) ומורכבות ניהולה,
בשאלות העולות על פניו מכתב התביעה- האיזון מידתי ראוי בין זכות התובעת לגישה לערכאות לבין
זכותם של הנתבעים להיפרע את הוצאות המשפט שייפסקו לטובתם, ככל שייפסקו, אם תידחה התביעה מחייב לקבוע את גובה הערובה שעל התובעת להפקיד על סך של 20,000 ₪.

לא מצאתי בנסיבות העניין לקבל את בקשתה החלופית של התובעת ולהסתפק בערובה של צד ג', בשר ודם. בפרט כאשר מדובר בבקשה בעלמא, ללא פרוט זהות אותו אדם ויכולתו הכלכלית.

28. התובעת תפקיד ערובה בסך של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים, במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד, עד ליום 4.12.2019.

לא תופקד הערובה, תימחק התביעה.

251293
אין צו להוצאות.

הדיון הקבוע ליום 4.11.2019 - מבוטל.

תז"פ5.12.2019
54678313

ניתנה היום, ה' חשוון תש"פ, 03 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.