הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו רע"צ 34593-04-18

לפני כבוד השופט עמית משה סובל-שלום ת"א

המבקשים:

1.דוד חי מנשה
2.הילה מנשה

נגד

המשיבים:

1.משה סויסה
2.שרית סויסה

פסק דין

1. כללי
המבקשים, החייבים בתיק הוצל"פ 523194-08-17 מבקשים רשות ערעור על החלטתו מיום 7.2.18 של כב' רשם ההוצל"פ גיא סמולרצ'יק לפיה מינה את ב"כ המשיבים לכונס נכסים לצורך השלמת הסכם מכר בין הצדדים.
בנוסף, עותרים המבקשים להארכת המועד להגשת הבר"ע אשר הוגשה בפועל בתאריך 18.4.18 שכן אין מחלוקת כי לא הוגשה במועד.
המשיבים הגישו תגובה בכתב לבר"ע וכן לבקשה להארכת מועד ובנוסף צרפו את החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 5.6.18.
בתאריך 11.6.18 התקיים דיון וב"כ הצדדים סיכמו בקצרה את טענותיהם בשתי הבקשות.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו, ועפ"י המפורט להלן.

2. הארכת מועד
תקנה 23יאלתקנות ההוצל"פ קובעת את סמכותו של רשם ההוצל"פ לפי שיקול דעתו אם ראה טעם בכך בנסיבות העניין להאריך את המועדים שנקבעו בתקנות.
תקנה 528 לתקנות סדה"א קובעת כי מועד שנקבע בחיקוק רשאי בית המשפט להאריכו "מטעמים מיוחדים שירשמו" (הדגשה לא במקור).
תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצל"פ קובעת כי בר"ע תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה ואם ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד מיום שהומצאה ההחלטה.
בדיון הבהיר ב"כ המבקשים מהו לשיטתו הטעם המיוחד המצדיק הארכת מועד וציין כי המבקשים לא היו מיוצגים באותו שלב ולא ידעו כיצד לפעול ומפנה להחלטת הרשם מיום 11.2.18 שהגיעה למבקשים לאחר כשלושה שבועות.
בנוסף, מפנה ב"כ המבקשים לנספח ל"א המכיל שני אישורי מחלה כאשר חופש מחלה מהווה טעם מיוחד. אישורי המחלה הינם מיום 1.3.18 ועד 31.3.18 ומיום 28.1.18 ועד 28.2.18.
ב"כ המשיבים טוען שלא הוצג טעם מיוחד להארכת המועד וכי החלטת הרשם לא ניתנה במעמד צד אחד שכן המבקשים הוזמנו כדין לדיון ולא התייצבו ומפנה לתגובה ולתצהיר שהגישו עוד קודם להחלטה כך שיכולים היו להתייעץ בעורך דין, לו רצו בכך.
כן מפנה ב"כ המשיבים לדחיית הדיון, לבקשתם של המבקשים ולמרות הדחייה לא התייצבו, ובשום שלב לא טענו שברצונם להסתייע בעורך דין.
הטענה כי נדרש למבקשים זמן כדי לאתר עורך דין ולאפשר לו ללמוד את החומר, לא מסתדרת עם העובדה כי כבר ביום 21.3.18 ביקשו אורכה להגשת תגובה לבקשת הכונס למתן הוראות, תגובה ארוכה שהוגשה ביום 26.3.18.
כן נטען כי הפסיקה אליה מפנים המבקשים מדובר באשפוז של ממש בבית חולים, בהבדל מכאן.

3. לא מצאתי כי הציגו המבקשים טעם מיוחד ואפילו לא טעם סתם המצדיק הארכת מועד.
המבקשים היו מודעים להחלטה מיום 7.2.18 שהרי הגישו בקשה ולא אחת לעיון חוזר ובקשתם נדחתה סופית בהחלטתו של הרשם מיום 11.2.18.
את מניין הימים ניתן לספור לכל המאוחר מיום 11.2.18. לא ניתן לייחס משקל כלשהו לאישורי המחלה שאף לא נערכו בהתאם לפקודת הראיות ואשר הנרשם בהם אין בו כדי לקבוע שנבצר מהמבקשים להגיש את הבר"ע במועד.
בנוסף, אישורי המחלה מתייחסים למבקש בלבד ולא למבקשת שיכולה הייתה היא להגיש בר"ע.
באישור מיום 29.1.18 נרשם כי המבקש נמצא בבירור קרדיאלי ואילו האישור השני נושא את התאריך 26.3.18 וקובע העדרות רטרואקטיבית מעבודה מיום 1.3.18.
כאמור, אינני מייחס משקל לאישורים ואין בהם כדי לקבוע שלא ניתן להגיש את הבר"ע במועד.
אכן הפרוצדורה איננה חזות הכל ואולם על בעלי דין להקפיד על המועדים שקבע המחוקק כדי שההליכים המשפטיים יתנהלו כסדרם ובמועדם.
עוד אציין כי מדובר באיחור של ממש, למעלה מחודשיים ללא נימוק של ממש.
הבקשה להארכת מועד נדחית ולמעשה ניתן היה לסיים את פסק הדין כבר עתה ואולם כדי להפיס דעתם של המבקשים, אוסיף כי דינו של הערעור להידחות גם לגופו.

4. הבקשה למתן רשות ערעור
הבקשה למתן רשות ערעור מתייחסת להחלטת רשם ההוצל"פ מיום 7.2.18 וב"כ המבקשים הבהיר כי מערער על כך שהרשם לא קיים דיון, טרם שמינה כונס נכסים. בנוסף, נטען כי פסק הדין שהוגש לביצוע איננו אופרטיבי אלא הצהרתי המורה לצדדים לקיים את הסכם המכר, וקיום הסכם אין משמעו אכיפה. ככל שנטענת הפרה של ההסכם ממילא לא ניתן לבררה בפני רשם ההוצל"פ. את ההפרה הנטענת יש לברר בבית המשפט ומינוי כונס נכסים גורם להוצאה כספית ולא מקדם, שכן גם הכונס לא מוסמך להכריע במחלוקת בין הצדדים ואף לא ליתן פרשנות לסעיפי ההסכם.
ב"כ המשיבים משיב כי אכן פסה"ד שאישר את פסק הבוררות הראשון לא קבע שיש למנות כונס נכסים ואולם בהמשך משלא התקדם הליך המכר פנה לבית המשפט וביום 3.7.17 ניתנה החלטת בית המשפט המפנה את המשיבים להוצל"פ לרבות מינוי כונס נכסים.
בעקבות החלטת ביהמ"ש פנו המשיבים ללשכת ההוצל"פ וניתנה בסופו של יום החלטה מיום 7.2.18 הממנה כונס נכסים.
חשוב להדגיש, כבר עתה, את החלטתה של כב' השופטת יהודית שבח מיום 3.7.17 בו נאמר, בין היתר לענייננו ".... משמדובר בהוצאתו לפועל של פסק בוררות שקיבל תוקף של פסק דין, המקום המתאים לביצועו הוא ההוצאה לפועל, לרבות בכלים הביצועיים שבאכסניה זו, לרבות מינוי כונס נכסים וכו'".
דומני כי ההחלטה מדברת בעד עצמה, ואכן ביצועו של פסק דין הינו בלשכת ההוצל"פ ומשאין הצדדים מצליחים בכוחות עצמם לבצע את ההסכם אשר בית המשפט הורה לבצעו, מתבקש מינוי כונס נכסים שיפעל בפיקוחו ועפ"י הוראותיו של רשם ההוצל"פ.
אף המבקשים עצמם בתגובה שהגישו לבקשה למינוי כונס נכסים, ציינו בסעיף 27 כי נדרש גורם שלישי מוסכם שיפקח על המשך תהליך הסכם המכר.
"גורם שלישי" איננו אלא כונס נכסים המתמנה לביצוע ההליכים ולא בורר להכריע במחלוקות, כפי שניסה לטעון בדיון ב"כ המבקשים.

5. מקובלת עלי החלטתו של הרשם על מינוי כונס נכסים וטוב עשה שלא נעתר לבקשות הסחבת של המבקשים.
ממילא נדרש מינויו של כונס נכסים אשר יפעל בהתאם למה שיורה לו הרשם ולאחר שהמבקשים יוכלו להביא עמדתם, טרם כל החלטה לנקיטת הליכים.
ככל שיש למבקשים טענות על פעולות והחלטות שקיבל הכונס על דעתו וללא אישור הרשם, רשאים הם לפנות בנדון לרשם ההוצל"פ בבקשה מתאימה, ואין בכך כדי לבטל את המינוי שכן ברור כשמש שללא כונס נכסים לא יתקדם ולא יסתיים הליך המכר, בהתאם לתנאי ההסכם שבין הצדדים ובכפוף להחלטות בית המשפט.
פסק הדין הינו אופרטיבי גם אם לא נאמר מפורשות שיש למנות כונס נכסים והזויה בעיני טענתו של ב"כ המבקשים הטוען כי על המשיבים לפנות בהליך חדש לבית המשפט, אם טוען שהמבקשים אינם מקימים את התחייבויותיהם, עפ"י ההסכם.
ביצועו של ההסכם אמור להתבצע אך ורק בלשכת ההוצל"פ. כמובן שטענה בדבר הפרת ההסכם לא אמורה להתברר בפני רשם ההוצל"פ והרי המבקשים עצמם הגישו את ה.פ. 31686-05-18 לביטול הסכם המכר בעילה של הפרתו ע"י המשיבים.

6. במסגרת התביעה ההצהרתית עתרו המבקשים לעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ וביום 5.6.18 ניתנה החלטת ביהמ"ש במסגרתה ניתנו הוראות פוזיטיביות לכונס הנכסים, תוך איזון בין האינטרסים של הצדדים.
הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה ברובה, ובסעיף 8 קבע בית המשפט שכונס הנכסים יוכל להמשיך בהשלמת ביצוע ההסכם ורישום הדירה ע"ש המשיבים בהגבלה שלא יוכל לבצע דיספוזיציה. ואף קבע בית המשפט מנגנון למסירת החזקה ולתשלום דמי שכירות.
רשם ההוצל"פ כפוף להחלטה ולכל החלטה אחרת של בית המשפט ומחוייב לפעול על פיה שכן תפקידו להוציא לפועל את החלטות בית המשפט ולא מעבר לכך וגם אם סבור שהחלטת בית המשפט שגויה.

סיכום
7. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור הן משום שלא הוגש במועד ואין עילה להארכת המועד והן משום ובעיקר משום שאין ממש בערעור וכל טענות המבקשים נדחו.

המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאות הערעור בסך של 12,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ח, 11 יוני 2018, בהעדר הצדדים.