הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו עש"א 45638-07-19

לפני כבוד השופט עמית משה סובל-שלום ת"א

המערער:

אוריאל שריג

נגד

המשיב:

יהושוע שריג

פסק דין

ערעורו של הזוכה בתיק הוצל"פ 01-XX032-14-3 על החלטתה מיום 28.6.19 של כב' רשמת ההוצל"פ הילה דקל-צמח לפיה נדחתה בקשתו של המערער להחיות את תיק ההוצל"פ אשר נסגר בהתאם להחלטה מתאריך 2.7.17, ולהורות אגב פתיחת התיק על הגדלת קרן החוב כך שהחוב יועמד על סך 560,313 ₪.

טענתו העיקרית של המערער הייתה כי בקשתו להגדלת החוב שהוגשה עוד בחודש פברואר 2014 לא נידונה מעולם, כך שחלק מהסכום האמור טרם שולם, ועל המשיב, החייב, לשלם את הסכום שהגדלתו מבוקשת.

בכתבי הטענות שהגישו הצדדים יש פירוט ההתנהלות הארוכה בתיק, לרבות בהליכים שהתנהלו בערכאות שונות וכן עמדתם לגבי התחשבנויות שונות על בסיס פסק הבורר שבגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל.

המערער טוען כי בעת שפתח את תיק ההוצאה לפועל עדיין לא הגיע המועד לתשלום המחצית השנייה בגין המניות בסך של כ-3,100,000 ₪, וסכום זה ביחד עם סכומים נוספים ביקש לצרף לתיק ההוצאה לפועל על דרך של הגדלת סכום החוב.

דא עקא שבאותו המועד הגיש המשיב בקשה בטענת "פרעתי", ולכן החליט כב' רשם הוצאה לפועל ג'ובראן שאדי, ביום 1.3.14 שלא להגדיל בשלב זה את סכום החוב.
בהמשך התקיים דיון בטענת "פרעתי" וניתנה החלטה לגופה בתאריך 26.10.14 על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל הילה דקל-צמח, שבין היתר אף הורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. על החלטתה של הרשמת הוגש ערעור שנידון בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי כב' השופט עודד מאור לעניין הקבלה החלקית של טענת ה"פרעתי" ובית המשפט דחה את הערעור.

בהמשך התנהלה התחשבנות בין הצדדים, ובתאריך 11.6.17 הורתה רשמת ההוצאה לפועל למזכירות לערוך תחשיב של החוב בתיק על בסיס רכיבים שציינה בהחלטה. ולאחר שנערך תחשיב, נספח 7 להודעת הערעור, ממנו הייתה יתרה שלילית של כ-2 מיליון ₪, הורתה הרשמת ביום 2.7.17 לסגור את תיק ההוצאה לפועל.

על החלטת הרשמת הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה תוך שהוא מופנה להגיש ערעור לבית משפט השלום. המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון לעניין טענת ה"פרעתי", דהיינו האם היה הסכם מאוחר לפסק הבוררות. בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי לדון בטענה, ובית המשפט דחה את הערעור ואימץ את החלטת בית משפט השלום, שקבע כי היה הסכם מאוחר.

באף אחד מההליכים האמורים לא טען המערער לגבי החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 2.7.17 לסגירת התיק.
המערער לא הגיש ערעור על ההחלטה מיום 2.7.17, ובמקום זאת הגיש לאחרונה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצוע פסק הבורר, כאשר הוא מתכוון לאותו חלק בפסק הבורר אשר לא נכלל בפתיחת תיק ההוצאה לפועל בתל אביב. רשמת ההוצאה לפועל בירושלים הורתה לסגור את התיק מנהלית, והפנתה את המערער ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

בתחילה ניתן היה להבין כי המדובר במחצית השנייה של התשלום בגין המניות, אשר בעת שנפתח תיק ההוצאה לפועל בתל אביב, עדיין לא הגיע מועד התשלום. בדיון בפניי היום התברר כי המחלוקת איננה קשורה לתשלום בגין המניות, אלא לחיובים של שכר טרחה א' ו-ב', ואגרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
במצב דברים זה לא ברור כיצד ביקש המערער לפתוח תיק הוצאה לפועל חדש בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, בהסתמך על פסק הבורר, כאשר בעצם כל שמבקש לגבות לא נקבע בפסק הבורר, אלא תוצאה של חיובים בתיק ההוצאה לפועל בתל אביב.
עוד לא ברור כיצד הצהיר המערער בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים כי זו הפעם הראשונה שפסק הבורר מוגש לביצוע.

כפי שציינתי לעיל, הערעור שבפניי הינו אך ורק על החלטת הרשמת מיום 28.6.19 שדחתה את הבקשה להחיות את התיק, ההחלטה שניתנה בעקבות בקשתו של המבקש אשר הוגשה בסמוך להחלטה וכללה עתירה להחייאת התיק.
למעשה, אמור היה המערער לערער על ההחלטה מיום 2.7.17, החלטה המאשרת את התחשיב, ולאחר חילוט המחצית השנייה של העירבון עוד בשנת 2014 מורה וקובעת כי לא נותר חוב בתיק ועל כן מורה על סגירתו.

המערער כאמור לא הגיש ערעור לגבי החלטה זו, ובערעור שבפניי מנסה לכרוך בעקיפין גם את ההחלטה מיום 2.7.17. לא ניתן לכרוך אגב ערעור על החלטה חדשה, ערעור על החלטות ישנות אשר המועד לערער עליהן חלף זה מכבר.
על פי חוק ההוצאה לפועל והתקנות, ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל יש להגיש תוך 20 יום, וכאן נתבקש ערעור על החלטה שניתנה לפני יותר משנתיים.

המערער לא ציין בערעורו כי הוא מבקש לערער גם על ההחלטה מיום 2.7.17, ומכל מקום לא הגיש בקשה להארכת המועד בהתייחס לאותה בקשה, ולהציג טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.
אגב הערעור, טוען המערער כי לא הגיש בזמנו את הערעור לבית משפט השלום בשל טעות של עורך הדין אשר ייצג אותו באותה תקופה, ולמעשה לא עשה זאת גם לאחר שגם בית המשפט המחוזי וגם בית המשפט העליון הפנו אותו לערכאה הנכונה להגשת ערעור.

בנוסף, מנסה המערער לתלות את המחדל במצבו הבריאותי והנפשי, לאחר שעבר אירוע טראומטי בנובמבר 2013 (להזכיר: החלטת הרשמת ניתנה ביולי 2017). להודעת הערעור צירף המערער מסמכים רפואיים, שלטענתו מהווים הסבר לאי-הגשת הערעור במועד, וטעם מיוחד להארכת המועד.

עיינתי במסמכים ובטיעוני המערער, ולא מצאתי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד לאחר פרק זמן של למעלה משנתיים. יצוין כי בפרק זמן זה פעל המערער בערכאות שונות, כך שלא ניתן לקבל את הטענה שמצבו הבריאותי והנפשי היה כזה שלא יכול היה לטפל בענייניו. טעות של עורך דין, ככל שהייתה כזו, איננה בבחינת טעם מיוחד להארכת מועד.

לכל האמור לעיל יש להוסיף את ההליכים המרובים והמורכבים אשר התנהלו בין הצדדים בתיק ההוצאה לפועל ובערכאות אחרות אשר במסגרתן יכול היה המערער להביא לדיון את שאלת החיוב בשכר טרחה ובאגרה, ולהתמודד עם תחשיב גזברות ההוצאה לפועל, ולהראות כי מה ששולם בפועל לא כולל את חיובי שכר הטרחה והאגרה.

דומני כי הגיע הזמן לשים סוף להתדיינות ולכתבי טענותיו המסורבלים והמורכבים של המערער. זכותו של המשיב הייתה לדעת ולהבין כי הסכסוך הסתיים בהחלטת הרשמת להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל ולא להיות צפוי לחידוש הליכים לאחר שנתיים, כאשר ניתן היה לברר עניינים אלה במסגרת הבירור הכולל.

אשר על כן לא מצאתי סיבה להארכת מועד להגשת ערעור , בהתייחס להחלטה מיום 2.7.17, ואף הערעור המתייחס להחלטה מיום 28.6.19 אין בו כל ממש, ודינו להידחות.

המערער ישלם למשיב את הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ט, 26 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.