הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו עש"א 38202-05-19

עש"א 40913-05-19 אשכנזי נ' בן שלמה

לפני כבוד השופט עמית משה סובל-שלום ת"א

המערער:

ציון בן שלמה

נגד

המשיב:

שאול אשכנזי

פסק דין

1. בתאריך 28.4.19 ניתנה בתיק הוצל"פ מס' 514839-04-17 החלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ הילה דקל צמח בבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש שא ול אשכנזי, להלן "החייב", לביטול כל החיובים בתיק ההוצל"פ שנפתח על ידי ציון בן שלמה, להלן "הזוכה".

2. מסקנתה המרכזית של רשמת ההוצל"פ הנכבדה שניתנה על בסיס מסכת הראיות שנפרשה בפניה שתיק ההוצל"פ נפתח כדין ומכאן שדחתה את הבקשה לבטל את חיובי האגרה ושכר טרחה א', וקבעה שיש לחייב בריבית ובהפרשי הצמדה, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט את ההוצאות, בהתאם לחשבוניות שהוצגו.

3. בנוסף נקבע בהחלטה כי אין לחייב בריבית פיגורים אלא רק בריבית משפטית ובהצמדה את החוב הפסוק בתקופה בה הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין ועד למועד העיכוב המוסכם, 19.4.17. תקופה בה היה סכום החוב מופקד על ידי החייב הזוכה בתיק בית המשפט וביצועו של פסק הדין מעוכב בין אם מכוח החלטת בית המשפט ובהמשך בהסכם. בנוסף, לא נקבע חיוב של ריבית כלשהי והצמדה ממועד סיום תקופת עיכוב הביצוע ועד למועד בו הועבר הפיקדון על ידי מזכירות בית המשפט לתיק ההוצל"פ.

4. הרשמת הנכבדה דחתה את בקשת הזוכה לחיוב של שכ"ט ב', למרות שננקטו הליכי עיקול צד ג', טרם אזהרה, הואיל וסברה שהיה על ב"כ הזוכה לברר מיוזמתו האם הוגש ערעור על ידי החייב לבית המשפט העליון ולעדכן בהתאם, כאשר בעדכון שהוגש צוין כי לא הוגש ערעור. הבקשה להטלת עיקולים הוגשה ביום 24.4.17 ולמחרת ביום 25.4.17 הוגש עדכון שגוי, כאמור בעוד הערעור הוגש עוד ביום 23.4.17.

אכן הגשת הערעור לא מעכבת ביצועו של פסק הדין אך בנסיבות האמורות לא זכאי הזוכה לשכ"ט ב', שכאמור לא נפסק לזכותו.

5. לבסוף הורתה הרשמת הנכבדה לערוך תחשיב חדש בתיק בהתאם לחיובים השונים שאושרו ושיעורכם, וחיובים שבוטלו או שנדחו. לאור התוצאה סברה הרשמת כי ראוי שכל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה.

6. לאחר עדכון נותרה בתיק ההוצל"פ יתרת חוב בסך של 303,838 ₪ ועם הגשת הערעור עתר החייב לעיכוב ביצוע, תוך הפקדת הסכום האמור בתיק ההוצל"פ. בהחלטתי מיום 27.5.19 הוריתי לעכב את הביצוע, כפוף להפקדה שבוצעה ובנוסף הפקיד כל צד בתיק הערעור סך של 5,000 ₪ להבטחת הוצאות הערעור.

7. על החלטת הרשמת ערערו שני הצדדים, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות וביום 30.6.19 נערך דיון פרטני ממושך, ב"כ הצדדים מיקדו והבהירו את טיעוניהם ובמסגרת הדיון אף התרתי העדת עד מטעם החייב, עו"ד אסף רז, אשר ייצג בזמנו את החייב.

8. אישורי להעדת העד, כמו גם לטענות שלא הועלו בדיון בפני רשמת ההוצל"פ, מבוסס על עקרון "הערכאה הכפולה" שנקבע בפסיקה. טענות עובדתיות וראיות שנשמעו בלשכת ההוצל"פ ניתנות ל"שמיעה מחדש" במסגרת הליך ערעור, ככל שיש צורך בכך, לבירור המחלוקות ועשיית צדק.

בנוסף ניתן להביא במסגרת הערעור ראיות שלא הובאו במסגרת ההליך בלשכת ההוצל"פ, ככל שיש צורך של ממש בשמיעת הראיות, בהבדל מערעור אזרחי, גם אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בפני הערכאה הדיונית, וגם אם הראיה הייתה בידיו כבר אז, ואין המדובר בראיה חדשה שהתגלתה לו.
ראה בעניין זה רע"א 7750/16 בבית המשפט העליון בעניין צרפתי נ' פורום אביזרים, פורסם בנבו 22.1.18 וכן רע"א 4406/15 של בית המשפט העליון בעניין קורץ נ' מפעלי תחנות, פורסם בנבו 4.8.15 (ראה פס"ד המפורט של כב' השופט זילברטל).
ראה גם בפסקי דין בתיק עש"א 38907-07-16 ובתיק עש"א 25661-09-16.

9. בדיון נתבקשו באי כוח הצדדים למקד את הקביעות בהחלטת הרשמת, עליהן הם מערערים.
ב"כ הזוכה טען לשלושה עניינים:
אי פסיקת שכ"ט ב', תוך קבעה שאין הזוכה זכאי לשכ"ט ב'.
אי חיובו של החייב בהוצאות עת נדחתה בקשתו בטענת "פרעתי".
אי פסיקת ריבית פיגורים מהמועד בו דחה בית המשפט העליון את ערעורו של החייב ועד למועד בו הועבר הפיקדון מתיק בית המשפט לתיק ההוצאה לפועל (22.8.18-13.9.18) ובתקופת עיכוב הביצוע (27.4.17 ועד 22.8.18) לחייב בהפרשי הצמדה ובריבית משפטית.

10. מנגד הבהיר בא כוח החייב כי מערער על שתי קביעות הרשמת:
אי ביטול שכר טרחה א', שנקבע אוטומטית בעת פתיחת תיק ההוצל"פ.
אי ביטול אגרת פתיחת תיק ההוצל"פ.
ביטול שני החייבים מתבקש בשל הטענה כי תיק ההוצל"פ נפתח שלא כדין, בחוסר תום לב, במהלך משא ומתן לעיכוב ביצוע וכאשר הזוכה יודע כי בכוונתו של החייב לשלם את החוב וכל המטרה בפתיחת תיק ההוצאה לפועל הייתה לגרום לחייב נזק כספי וחיובים מיותרים.
בנוסף עולה מהודעת הערעור הסתייגות מהוראת הרשמת לחייב בריבית פיגורים שנקבעה על החוב בין התאריכים 20-26.4.17, סך של 13,349 ש"ח.

לחילופין טוען החייב כי בסכום שהפקיד בתיק בית המשפט לעיכוב ביצוע, כבר נכללו ריבית והפרשי הצמדה בהתייחס לסכום ההוצאות שנפסק בבית המשפט המחוזי, סך של 119,000 ₪ ואין לחייב בפעם נוספת.
טוען החייב כי החוב בתיק ההוצאה לפועל, לאחר ההחלטה נשוא הערעור, איננו 303,838 ₪, אלא רק 267,352 ₪ ובכל מקרה זכאי להשבת ההפרש שבין הסכומים, לאחר שהפקיד בתיק ההוצאה לפועל את הסכום המלא.

11. כאמור, עיקר המחלוקת בשאלה האם נפתח תיק ההוצאה לפועל כדין אם לאו לאור טענתו של החייב והכחשתו של הזוכה כי במועד בו נפתח התיק, 24.4.17, עדיין חלה הסכמה לעיכוב ביצוע וכי הזוכה ו/או בא כוחו התחייבו שלא להגיש את פסק הדין לביצוע בשל הליכי המו"מ שעדיין לא מוצו באותה עת.

לתשובה לשאלה נפקות באשר לחיובים הנובעים מפתיחת התיק ואשר מצטרפים לכל החיובים שנפסקו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.

12. הרשמת הנכבדה קבעה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח כדין ולא מצאה שהתנהלות הזוכה הייתה נגועה בחוסר תום לב, לאחר שבחנה את השתלשלות העניינים כפי שפירטה בהחלטה.
בין היתר הגיעה הרשמת למסקנתה על בסיס העובדות הבאות:
הייתה הסכמה בכתב שהוגשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע עד לתאריך 19.4.17 ובית המשפט המחוזי עיכב ביצוע שלוש פעמים.
בהודעת דוא"ל ששלח ב"כ הזוכה ביום 19.4.17 נאמר כי הואיל ולא הושג הסדר מחד ולא ניתן צו לעיכוב ביצוע מאידך, ינהג הזוכה כפי שנוהג כל זוכה אשר החוב שנפסק לזכותו איננו משולם. מכאן ניתן להבין שבכוונתו של הזוכה להגיש את פסק הדין לביצוע, כפי שאכן הוגש לאחר 5 ימים, ביום 24.4.17.
מהעדויות בפני הרשמת התברר כי לאחר המועד הנ"ל היו שיחות בין עורכי הדין של הצדדים ועם הזוכה, ואולם בהעדר הסכמה אין בכך משום הסכמה להמשך עיכוב ביצוע.
בהודעות לבית המשפט במסגרת הבקשות לעיכוב ביצוע נאמר מפורשות כי בתום התקופה המוסכמת הצדדים יהיו משוחררים מהסכמותיהם ויוכלו לפעול כראות עיניהם.
מכאן שבהעדר הסכמה היה על החייב לדעת ולהבין כי בהיעדר תשלום ייפתח תיק הוצאה לפועל. החוב הופקד בפועל רק לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל.

13. מסקנתה האמורה של הרשמת הנכבדה מקובלת עליי, ובמיוחד לאחר הדיון בפניי בו העיד עו"ד רז, פרקליטו לשעבר של החייב. החייב לא הרים הנטל להוכיח קיומו של הסכם להמשך עיכוב ביצוע או כי הזוכה או פרקליטו הטעו אותו להבין כי ימשיכו לעכב. לו רצה הזוכה לפתוח תיק הוצל"פ יכול היה לעשות זאת עוד במועד מוקדם יותר, לאחר חלוף 30 ימים ממועד מתן פסק הדין ולאחר שהחוב לא שולם.
יש אף ליתן הדעת לסכום הגבוה של החוב אשר הזוכה השתוקק לקבלו, לאחר ניהול מאבק משפטי ארוך בו זכה.

14. לחיזוק טענותיו הביא החייב לעדות בפניי את עו"ד רז. עדותו של העד לא חיזקה בכלום את גרסתו של החייב ואולי אף תמכה בגרסתו של הזוכה. מתוך העדות:

"בתקופה הזו הייתי רק בחלק מהתמונה... היה ניסיון להגיע להסדר כדי לייתר את הערעור... לא זכור לי כל פרט... אני לא זוכר ברמת וודאות הרבה יותר גדולה... אני לא זוכר פרטים מדויקים מה נאמר בכל שיחה. ב-23.4 כמעט בטוח ששוחחתי עם עו"ד מזרחי".

באשר לדוא"ל מיום 19.4.17 השיב העד: "אני קורא שאם לא יקרה משהו, ייפתח תיק ההוצל"פ". בהמשך הוסיף העד כי למרות האמור להבנתו לא ייפתח תיק הוצל"פ. עוד יצוין כי בשל ההתנהלות בא החייב בטענות לעו"ד רז בה הביע את אי שביעות רצונו מטיפולו.

15. עו"ד רז נזהר בעדותו . לא מצאתי כי גרסתו מחזקת את הגרסה של החייב ולפיה בעת שנפתח תיק ההוצל"פ, הייתה הבטחה שלא ייפתח. גם אם כך סבר החייב הרי שטעה בהבנת המצב.

מנגד, גרסתו של הזוכה חד משמעית ולפיה לא הרחיב ואף לו ניתן היה להבין מעמדתו כי ימשיך לעכב את ביצוע פסק הדין לאחר 19.4.17. במועד הקריטי של פתיחת תיק ההוצאה לפועל היה עו"ד מזרחי שרוי באבל על פטירתה של אמו ואף התקיימה שיחה ביום הלוויה כאשר הובהר לחייב ולפרקליטו כי מי שמחליט בקשר לפתיחת תיק ההוצל"פ הוא הזוכה בעצמו ואכן הזוכה הוא שהגיש את פסק הדין לביצוע, ובשיחות בין ב"כ החייב לזוכה, ככל שהיו, לא אמר הזוכה כי ימשיך שלא לפתוח תיק הוצל"פ.

16. לאור האמור לעיל ומשהגעתי למסקנה כי תיק ההוצל"פ נפתח כדין, הרי שאין מקום לבטל, לא את האגרה וגם לא את חיוב שכר טרחה א' המחויב אוטומטית על ידי מערכת לשכת ההוצל"פ בעת פתיחת תיק ההוצל"פ, חיובים הנגזרים מסכום פסק הדין המוגש לביצוע.

ראה סעיף 10 לתיק ההוצל"פ ותקנה 127 לתקנות ההוצל"פ לעניין החיוב בשכ"ט עו"ד.

לחלופין עתר החייב להפחתה משמעותית בשכ"ט א', מהנימוקים שפירט ואשר אין צורך לחזור עליהם כאן.

עקרונית בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לבטל ו/או להפחית שכ"ט הנקבע על ידי מחשב ההוצל"פ, ואולם כדי לבטל או להפחית יש צורך בטעמים של ממש כדי לחרוג מהכלל. בענייננו לא מצאתי כל טעם לבטל את שכ"ט א' אשר הנימוק לבקשת הביטול התבססה על טיעון עובדתי שנדחתה.

הכלל הוא כי שכר טרחה א' נגזר מגובה החוב ו/או מהליכים ומעבודה שביצע הזוכה שכן פתיחת תיק הוצאה לפועל הינה הליך זהה בכל מקרה, ללא קשר לגובה החוב.

משלא נמצא טעם להפחתת שכר טרחה א', הרי שנדחה בזאת ערעורו של החייב בקשר לחיוב של שכר טרחה א', כמו גם לחיוב האגרה בעת פתיחת התיק.

17. באשר לאי-פסיקת שכ"ט ב' לגביו מערער הזוכה, מצאתי שיש לדחות את הערעור בעניין זה הן מהטעמים שציינה הרשמת בהחלטתה לעניין אי הבדיקה והדיווח על הגשת הערעור והן מהטעמים הנוספים כדלקמן. שכר טרחה ב' נזקף לזכותו של עורך דין המייצג את הזוכה, עם ביצועו של הליך גבייה ראשון. לפי כלל 9(2)(א) לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) המוחל על פי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, אם לא שילם החייב את החוב בתקופת האזהרה – יתווסף לחוב שכר טרחה בשיעורים הקבועים לעניין שכר טרחה א'.

בנוסף קובעת תקנה 127(2) לעניין הפרשי הצמדה וריבית: "בעד ניהול תיק ההוצאה לפועל מתום המועד הנקוב באזהרה לתשלום החוב".

סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל קובע את חובת המצאת האזהרה לחייב ובסעיף קטן (ה) נאמר: "לא יוחל בביצוע פסק הדין אלא לאחר המצאת האזהרה ולאחר שעברה התקופה שנקבעה באזהרה" (כחריג רשאי רשם ההוצאה לפועל לאשר נקיטת הליכים לפני מסירת האזהרה).

18. הליך העיקול שננקט עם פתיחת התיק וטרם מסירת אזהרה לא יכול להיחשב כנקיטת הליך המצדיק פסיקת שכר טרחה ב'. המחוקק מאפשר לחייב לשלם את חובו תוך תקופת האזהרה, טרם שיינקטו נגדו הליכים וטרם שיחויב בשכר טרחה ב' כדי להמריצו לשלם את החוב. בפועל הפקיד החייב את מלוא החוב מיד לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל באופן שלא היה מקום לנקוט בהליכי גבייה ולכן גם לחייב בשכר טרחה ב'. בנוסף, ולו גם היה מקום לשכר טרחה ב', הרי שלאור הנסיבות לרבות גובה שכר טרחה א', הפקדת החייב בפועל, והצורך שנמנע מלפעול בתיק לגביית החוב, היה מקום להפעיל שיקול דעת ולא לפסוק שכר טרחה ב'.

הערעור לפסיקת שכר טרחה ב' נדחה בזאת.

19. באשר למחלוקות המשנה לעניין חיובי הצמדה וריבית, בכוונתי להידרש לעקרונות בלבד ולא לתחשיבים.
הוצגו בפניי תחשיבים שונים שאין ביכולתי להכריע ביניהם ומקובלת עליי החלטת הרשמת הבוחנת את התחשיבים הנעשים על ידי גזברות לשכת ההוצאה לפועל.
בצדק קבעה הרשמת כי סכום ההוצאות שפסק בית המשפט, 119,000 ₪, ישוערך בהתאם למועדי החשבוניות הפרטניות המרכיבות את הסכום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משפטית.
שני הצדדים מסכימים לעיקרון ואולם החייב מוסיף וטוען כי שילם במסגרת הסכום שהפקיד גם את החיוב האמור.
לא מצאתי כי הוכיח הזוכה טענתו זו ואינני יכול לבחון אותה לגופא, שכן את סך כל החיובים אל מול סך כל התשלומים, יש לבחון בתיק ההוצאה לפועל.
20. הזוכה טען, במסגרת ערעורו, כי יש לחייב הפרשי הצמדה וריבית את הפיקדון שהפקיד החייב בתיק בית המשפט מהמועד בו הופקד ועד שהועבר בפועל לתיק ההוצאה לפועל.

עד למועד ההפקדה נושא החוב ריבית והצמדה כפי שפסק בית המשפט. ברור שבתקופת עיכוב הביצוע אין לחייב בריבית פיגורים שמטרתה לתמרץ את החייב לשלם שכן אין הוא יכול או חייב לשלם בשל החלטת העיכוב ולכן אין גם מה לתמרץ.
יחד עם זאת יש לחייב בהפרשי הצמדה וריבית משפטית שתחושב מיום מתן צו עיכוב ביצוע עד למועד פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור, 22.8.18, שכן אין מדובר ב"קנס" אלא בשמירה על ערכו של החוב.

ראה רע"א 7777/09 בעניין בראנץ נ' כנפי פורסם בנבו 7.1.13, ככל שלא חויב אצלנו כאמור, הרי שיש לערוך חישוב ולעדכן בהתאם. ראה גם רע"א 5420/07 בעניין דמארי נ' ברקוביץ' פורסם בנבו.

באשר לתקופה שמיום מתן פסק הדין ועד למועד הגעת הכסף לתיק ההוצאה לפועל אין לחייב לא בהצמדה ולא בריבית.

ראשית סירב ב"כ הזוכה לקבל שיק פרטי בגין החוב ובנוסף על הזוכה היה לפעול להעברת הכסף המופקד בבית המשפט ואין זה תפקידו של החייב. כשנתבקש החייב להודיע עמדתו להעברת הפקדון נתן הסכמתו מיידית ולכן אין מקום לחיובו, ויהיה הסכום נמוך ככל שיהיה.

21. לבסוף, מערער הזוכה על כי לא נפסק שכר טרחה לזכותו במסגרת החלטת הרשמת, למרות שלטענתו טענת פרעתי נדחתה. נראה כי בהחלטת הרשמת נדחו טענותיו של החייב, אך גם נדחתה בקשתו של הזוכה, שהוגשה בנפרד, לפסוק לו שכר טרחה ב'. במצב דברים זה מצאה הרשמת לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

הלכה פסוקה כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בשאלת שכר טרחה, ואין זה המקרה שכאן. בפני הרשמת הוצגה התנהלות מורכבת של הצדדים, טענות ותחשיבים, ולכן מצאה בהתחשב בהתנהלות ובכלל הנסיבות שלא לפסוק הוצאות. החלטת הרשמת סבירה ולא מצאתי להתערב בה.

22. לאור כל האמור לעיל תחליט רשמת ההוצאה לפועל לגבי הסכום המופקד בתיק והחלטת עיכוב הביצוע שניתנה על ידי מבוטלת בזאת.

בהתחשב בתוצאות הערעור ובהתחשב בכלל הנסיבות אף אני, כמו הרשמת הנכבדה, לא מצאתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

הגזברות תחזיר לב"כ כל אחד מהצדדים את הפיקדון שהפקיד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.