הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו עמ"א 33764-09-11

לפני כבוד השופט אמיר צ'כנוביץ

המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ולבניה- אור יהודה

נגד

המבקשים:

  1. כפריית השדה בע"מ
  2. שלום גאקי

החלטה

1.החלטה זו הינה בבקשה אשר הגישו המבקשים (מבקשת 1- כפרית השדה בע"מ והמבקש 2- מר שלום גאקי), להורות על ביטול ו/או עיכוב צו הריסה של מבנים במקרקעין שברח' המפעל 3 באור יהודה (להלן: "המקרקעין"), שהוצא ביום 25.7.18, ע"י המשיבה, הועדה המקומית לתכנון ובניה אור יהודה.

רקע עובדתי
2.במסגרת תיק עמק 20161/04 הוגש ביום 06.3.2005 כתב אישום מתוקן כנגד מר צדוק סלע בעלי המקרקעין וכנגד המבקשת 2, כפרית השדה בע"מ, אשר שכרה את המקום, המייחס להם עבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר ושימוש חורג.

3.במסגרת הכרעת הדין שניתנה ביום 14.11.05, בתיק עמק 20161/04, ע"י כב' השופט מוקי לנדמן ז"ל, זוכה, בעלי המקרקעין, מר סלע צדוק, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, ביצוע עבודות ללא היתר, כאשר המבקשת 1, כפרית השדה בע"מ, אשר שכרה את המקרקעין, הורשעה ע"פ הודאתה בעבירה של שימוש חורג ונגזר דינה.

במסגרת גזר הדין שניתן כנגד המבקשת 1, מיום 8.7.2007, ניתן צו המורה על הפסקת השימוש החורג במבנים נשוא כתב האישום המתוקן מתיק עמק 20161/04, אשר יכנס לתוקף ביום 8.10.2007.

4.המשיבה הגישה הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"פ 071244/06), על זיכויו של בעלי המקרקעין, מר צדוק סלע. במסגרת הערעור שהתברר לפני כב' השופטת יהודית שיצר, הגיעו הצדדים (המשיבה ובעל המקרקעין, צדוק סלע) להסדר לפיו הערעור ידחה בכפוף להצהרתו, כי אין לו כל התנגדות להריסת המבנים המפורטים בסעיפים 7(א) ו- 7(ב) לכתב האישום המתוקן, בתיק עמק 20161/04, ובכפוף לכך שבמועד היכנסו של צו ההריסה יחל מיום 1.5.08 והוא יבוצע על ידי המערערת(המשיבה כאן) בעצמה ועל חשבונה, אלא אם עד למועד זה יוצא ע"י בעלי המקרקעין, מר סלע או מי מטעמו היתר בניה כדין.

5.בשנת 2011 הגישה המשיבה במסגרת התיק שבכותרת (עמ"א 33764-09-11) כתב אישום כנגד המבקש2, שלום זאקי, מנהלה של המבקשת 1, וכנגד המבקשת 1 עצמה, שוכרת המקרקעין, המחזיקים במקרקעין, וזאת לאחר שהתברר כי המבנים הנזכרים בסעיפים 7א'+ב' לכתב האישום המתוקן, לא נהרסו.

כתב האישום מייחס למבקשת1, השוכרת עבירה של אי קיום צו שיפוטי להפסקת שימוש חורג, שהוצא כנגד המקרקעין נשוא כתב האישום דנן, וכנגד שני המבקשים, עבירה של שימוש מסחרי חורג.

6.במסגרת דיון שהתקיים בתאריך 28.4.14 , ביקש ב"כ המשיבה לבטל את כתב האישום שהוגש בתיק זה, מהטעם כי הגשתו מקורה בשגגה של ב"כ המאשימה הקודם, שלא היתה ערה להסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרת הערעור(ע"פ 71244/06), לפיו בהסכמת בעלי המקרקעין, צדוק סלע, שקיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוצא צו הריסה למקרקעין, אשר ביצועו באחריותה של המשיבה.

בהתאם לבקשת המשיבה, הורה כב' השופט ש. אבינור, בהחלטה מיום 28.4.14, על ביטול כתב האישום בתיק זה.

7.עם ביטול כתב האישום, הודיעה המשיבה כי תדאג לביצוע ההריסה על חשבונה כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

8.בעקבות הודעת המשיבה כי ברצונה לבצע ההריסה, ביום 1.5.14 הגישו המבקשים בקשה דחופה במסגרת תיק זה למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד) לעיכוב ביצוע צו ההריסה, אשר נתן צו זמני מיום 4.5.14, לעיכוב ביצוע ההריסה.

9.לאחר מתן צו עיכוב הביצוע בשנת 2014 התקיימו לפני כב' השופט נמרוד אשכול מספר דיונים בבית המשפט בניסיון למצוא מתווה מוסכם בין הצדדים להסדרת המחלוקת, אולם ללא הצלחה.
10.ביום 6.8.18 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שהוציאה המשיבה ביום 25.7.18, לטענתם בניגוד לצו עיכוב ביצוע מיום 4.5.14.
בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישה המשיבה תגובה מפורטת המתנגדת לבקשה וב"כ המבקשים הגיש תשובה לתגובת ב"כ המשיבה, ובהמשך נתקיימו כמפורט לעיל, שורה של דיונים לפני כב' השופט אשכול.

11.לאחר הגשת הבקשה האחרונה לעיכוב ביצוע צו ההריסה והתגובות, זימן מותב זה את הצדדים לדיון בבקשה, וביום 4.10.18 התקיים דיון, במסגרתו השלימו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעל פה.

טענות הצדדים
טענות המבקשים
12.לטענת המבקשים, הצו לעיכוב ביצוע של צו ההריסה שניתן בתיק זה מיום 4.5.15, בדין יסודו. לדידם של המבקשים, פסק הדין שניתן בהסכמה בבית המשפט המחוזי אינו תקף לגביהם, שכן לא היו צד לאותו הליך.

13.נוכח כך נטען, כי בחלוף מספר שנים רב עומדת להם הזכות לתקוף את פסק הדין שיצא תחת ידו של בית המשפט המחוזי, שכן זה ניתן "על גבם" וללא ידיעתם.

14.עוד נטען, כי בית משפט זה מוסמך לדון בשאלת עיכוב ביצוע וזאת בהינתן ניהול ההליכים בתיק זה במשך שנים רבות.

15.לעניין המתווה עליו לכאורה הסכימו הצדדים להריסת המבנים A ו – B נטען כי המבקשים הרסו את כל אשר היה עליהם להרוס במסגרת המתווה שגובש בין הצדדים בתיק זה בפני כב' השופט נמרוד אשכול.

טענות המשיבה
16.המשיבה מתנגדת לעצם ההליך שבכותרת, שעניינו בכתב אישום אשר בוטל כפי שתואר לעיל.
לשיטת המשיבה, אין לבקשה לעיכוב ביצוע נשוא הבקשה כל בסיס, שכן היא מייחסת לצו ההריסה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, עוד בשנת 2008.

17. לשיטת המשיבה, הבקשה לעיכוב ביצוע משוללת בסיס אשר אינה אלא "ערעור" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהינו פסק דין חלוט, שטרם חלפה תקופת ההתיישנות לגביו.

18. נטען כי צווי ההריסה שהוצאו על ידי בית המשפט המחוזי תקפים כלפי כולי עלמא ומשכך אין כל משמעות לכך שהמבקשים נשוא תיק זה לא היו צד להסדר שנערך עם בעלי המקרקעין, צדוק סלע, הקובע כי יש להרוס את המבנים.

19.עוד נטען, כי בית המשפט המוסמך לדון בשאלת עיכוב הביצוע של צו ההריסה הינו בית המשפט המחוזי, אשר נתן את הצווים.

דיון והכרעה
20.כפי שתואר לעיל, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במספר שאלות.

ראשית, האם צו המניעה הזמני לעיכוב ביצוע ההריסה, שניתן במסגרת תיק זה, עומד בתוקף ו/או דינו להתבטל.

שנית, האם צו ההריסה שניתן כנגד המקרקעין על ידי בית המשפט המחוזי בשנת 2008 תקף ביחס למבקשים בתיק זה, גם אם לא היו צד להסדר וההסכמה להוצאת צו ההריסה.

שלישית, האם בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה שהגישו המבקשים כעת, לעיכוב ביצוע של צו ההריסה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, וכפועל יוצא - האם ישנם טעמים שלא לקיים את צו ההריסה משנת 2008, נוכח הזמן הרב שחלף ממועד הינתנו.

צו המניעה הזמני לעיכוב ביצוע צו הריסה שניתן ביום 4.5.14

21.המבקשים טוענים כי המשיבה מנועה היתה להוציא צו הריסה חדש למקרקעין, נוכח צו המניעה הזמני לעיכוב ביצוע צו ההריסה שניתן ע"י כב' השופט שאול אבינור מיום 4.5.14.

22.מעיון בבקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכים מלמד כי המבקשים טענו כנגד התנהלות המשיבה אשר תחילה הגישה כנגדם כתב אישום ולאחר כ- 3 שנים חזרה בה מכתב האישום וניסתה לטענתם לפעול באורח בלתי ראוי לפעול ליצוע פסק הדין וצו ההריסה במחטף, אף שאינו חל עליהם, באשר לא היו חלק מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין במסגרת הערעור בבית המשפט המחוזי בע"פ 71244/06.

על טענה זו חוזרים המבקשים בבקשה נשוא החלטה זו לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

23.לא מצאתי כי יש בטענות המבקשים לבסס קיומה של פגיעה במבקשים או בקיומו של הליך הוגן, או כי נמנעה מהמבקשים אפשרות להעלות את כל טענותיהם במסגרת ההליכים שהתנהלו .

מקדמית יאמר כי אין מקום להותרת צו מניעה זמני לעיכוב ביצוע העומד בפני עצמו ללא הליך עיקרי במשך שנים, אשר די בטעם זה בלבד, כדי להביא למסקנה כי יש להורות על ביטול עיכוב הביצוע.

כפי שיפורט להלן בהרחבה, אני סבור כי צו ההריסה שניתן בבית המשפט המחוזי חל ותקף גם כנגד המבקשים, המחזיקים אף שלא היו צד להסכם ולפסק הדין שבערעור במסגרתו ניתן צו הריסה, והתוצאה המתחייבת הינה כי דינו של צו המניעה הזמני המורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה, להתבטל.

24.עיון בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בע"פ 71244/06, מיום 10.2.2008, ובהסכם הפשרה שסומן כנספח א', במסגרתו הוסכם והוצא צו הריסה למקרקעין, בהתאם לכתב האישום המתוקן, מלמד כי הינו פרי הסכמה של הנאשם באותו הליך, מר סלע צדוק, בעלי המקרקעין, ומבלי שהמבקשים היו צד להסכם או לפסק דין זה.

25.כפי שיפורט להלן, העובדה כי המבקשים, לא היו צד להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בבית המשפט המחוזי, אין בה כדי לשלול תחולתו של צו ההריסה שהוצא, החל על המקרקעין, ותקף כלפי כולי עלמא, לרבות המבקשים, המחזיקים ושוכרים מקרקעין אלה.

26.ככל שהיה ברצונם של המבקשים בתיק זה, לערער על פסק הדין היה עליהם לעשות כן במועד הקבוע בחוק(דבר שלא נעשה).
המדובר בצו חלוט שניתן בשנת 2008, וברי כי המועד להגשת ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, חלף לפני שנים רבות.

27.אולם, ספק בעיני אם היה בכך כדי להואיל למבקשים, וזאת לאור דברי בית המשפט העליון ברע''פ 3082/17 שמואל בנימין כץ נ' מדינת ישראל, שם נידונה שאלת מעמדו של מי שלא היה בעל דין בהליך הפלילי בו ניתן צו ההריסה לערער על פסק הדין.

בגדרו של פסק הדין אושרה הפרשנות של בית המשפט המחוזי לפיה "מי שרשאי להגיש ערעור הוא בעל-דין בהליך הפלילי, ולא מי שיכול היה להיות מואשם בהליך הפלילי"
(ראה: עפא (ת"א) 52719-01-17‏ ‏ שמואל בנימין כץ נ' מדינת ישראל).

עוד נקבע בפסק הדין כי "בעל זכות" במקרקעין היכול לערער על פסק הדין הינו בעלי המקרקעין בלבד (ולא השוכר), אף אם לא היה צד להליך.

בנסיבות העניין, בהם המבקשים אינם בעלי המקרקעין, אלה המחזיקים ושוכרים, נעדרים מעמד משפטי לטעון כנגד הריסת המבנים במקרקעין נשוא כתב האישום המתוקן שנבנו ללא היתר.

28.המסגרת הנורמטיבית לעניין עיכוב ביצוע צווים קבועה בהוראות פרק י', סימן ח' לחוק התכנון והבניה, תשכ''ה-1965.

שם, בסע' 254ט(א)(1) נקבע במפורש כי בעל זכות במקרקעין שניתן לגביהם צו הריסה רשאי לבקש עיכוב ביצוע "אם הבקשה לעיכוב הביצוע היא בעניין צו שניתן לגביו פסק דין סופי – רשאי רק מי שהיה צד להליך להגיש את הבקשה והבקשה תוגש לבית המשפט האחרון שדן בעניין".

בענייננו, המבקשים בתיק דנא לא היו צד להליך הערעור בבית המשפט המחוזי במסגרתו ניתן צו ההריסה, ואף אם היו צד לאותו הליך, הוראות הסעיף קובעות כי בית המשפט המוסמך הינו בית המשפט האחרון שדן בעניין, בית המשפט המחוזי.

29. יוצא, אפוא, כי למבקשים בתיק זה אין מעמד לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע הצו שיצא תחת ידו של בית המשפט המחוזי בשנת 2008.
לכך יש להוסיף, כי לפי פסיקת בית המשפט שתוארה לעיל, הפרשנות הנכונה הינה כי שוכר במקרקעין שניתן לגביו צו הריסה אינו עונה למונח "בעל זכות" במקרקעין לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע הצו.

אשר על כן, אני סבור כי פסק הדין שניתן בהסכמת בעלי המקרקעין, ע"י בית המשפט המחוזי במסגרת הערעור בע"פ בע"פ 71244/06, מיום 10.2.2008, לפיו ניתן צו הריסה למקרקעין, חל ותקף כלפי כולי עלמא ובכלל זה כלפי המבקשים, המחזיקים ושוכרים את המקרקעין.
במצב דברים זה אין מקום להותיר את צו המניעה הזמני לעיכוב ביצוע צו ההריסה, ועל כן, אני מורה על ביטולו.

30.למעלה מן הצורך, יצוין, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי טעם לעיכוב ביצוע הצו.
כידוע, עיכוב ביצוע צווי הריסה שיפוטיים ומנהליים שמור למקרים נדירים ובכלל זה מקום בו נתגלו "עובדות חדשות" או שחל שינוי מהותי בנסיבות (רע''פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא, (פורסם בנבו) פיסקה 29 (14.6.2015).

בנסיבות המקרה שלפניי, מקום בו מדובר בעסק מסחרי, לא נטען ע"י ב"כ המבקשים ולא הוכח לבית המשפט, כי אף בחלוף 10 שנים מיום מתן הצו, נתגלו עובדות חדשות או נסיבות הקשורות לשינוי המצב התכנוני באזור באופן המצדיק עיכוב ביצוע הצו או ביטולו.

התנגדות הרשות לשימוש החורג במבנים בגינם ניתן צו ההריסה שנבנו ללא היתר הנעשה במקרקעין שרירה וקיימת, ולא נראה כי מצב זה עתיד להשתנות.

31.טענת המבקשים לפיה המשיבה נמנעה במשך 6 שנים מאז הינתנו של הצו, ועד לעיכוב הביצוע בשנת 2014, אינו מהווה כשלעצמו, טעם המצדיק שלא לקיים צו שיפוטי שניתן בבית המשפט המחוזי, ובמיוחד מקום בו אין חולק כי המבקשים ממשיכים להחזיק ולעשות שימוש במבנים במקרקעין שנבנו ללא היתר ותוך עשיית שימוש חורג, וכאשר בשנים שלאחר מכן, נמנע הביצוע של הצו, בשל צו המניעה הזמני, וקיומה של התדיינות בבית המשפט, לפני מותב קודם, שניסה להביא הצדדים לכלל מתווה מוסכם, וכל זאת ללא הצלחה.

32.טענת ב"כ המבקשים לפיה הצליחו הצדדים, בעזרתו של בית המשפט, ע"י כב' השופט נמרוד אשכול, להגיע לכלל מתווה מוסכם, המסדיר המחלוקת לעניין צו ההריסה שהוצא ע"י בית המשפט המחוזי או כי הרסו המבנים ע"פ המתווה המוסכם, אין בידי לקבלה.

מעיון בפרוטוקולי הדיון שהתקיימו לפני כב' השופט אשכול ובחומר המצוי בתיק, עולה כי נעשה ניסיון ממשי של בית המשפט והצדדים להגיע למתווה מוסכם, אשר ייתר הצורך בהכרעה משפטית, אולם בפועל, לא מצאתי כי הצדדים הגיעו למתווה כולל ומוסכם.

33.בדיון שהתקיים בבקשה במעמד הצדדים ביום 4.10.18, שבו ב"כ הצדדים על האמור בבקשה ובתגובות שהוגשו מטעמם, כאשר ב"כ המבקשים חזר על הטענה כי המבקשים לא זכו להליך הוגן מצד המשיבה, תוך שהינו מצטט קטעים מהכרעת הדין (עמק 20161/07) שניתנה בעניינו של נאשם 1 (סלע צדוק), מיום 14.11.05.
34.עיון בהכרעת דין זו , מעלה כי ניתנה בעניינו של בעלי המקרקעין בלבד ואינה דנה בעניינם של המבקשים, כך שממילא לא יכולה ללמד על ניהול הליך לא הוגן כלפיהם. עיון בהכרעת הדין לא מלמד כי קופחו זכויותיהם הדיוניות או המהותיות של המבקשים במסגרת ההליך שנוהל, ובכלל זה זכויותיהם כשוכרים ומחזיקים במקרקעין.

35.יתר על כן, המבקשת 1, השוכרת והמחזיקה במקרקעין היתה צד לכתב האישום המתוקן וההליך שהתברר לפני כב' השופט לנדמן ז"ל, והורשעה ע"פ הודאתה, כך שמושתקת היא כיום לטעון טענות בעניין זה , אשר מקומן היה להיות מועלה באותו הליך או בהגשת ערעור (אשר לא הוגש מטעמה).
אשר על כן, לא מצאתי כל ממש בטענות אלה.

36.משבוטל כתב האישום נשוא תיק זה והתיק נסגר עוד בשנת 2014, ומשקבעתי כי צו המניעה שניתן לעיכוב ההליכים מבוטל, וכי אין מקום להותרתו, ממילא אין מקום ליתן צו עיכוב ביצוע חדש מאותם טעמים עצמם שפורטו בהחלטה זו.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה שהוצא ע"י המשיבה ביום 25.7.18, מכוחו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי, דינה להידחות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ט, 07 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.