הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו הפ"ב 26578-11-20

לפני כבוד השופט רז נבון

המבקשת:

N.R Motivation Enterprises Limited
ע"י ב"כ עו"ד נפתלי לוין

נגד

המשיבה:

.Israel 18 B.V
ע"י ב"כ עו"ד מאיר וסקר ואליעד אבירם

החלטה
(בבקשת המבקשת להורות על הפקדת ערובה)

ברקע הדברים: הליך בוררות שהתנהל לפני כב' הבורר השופט (בדימוס) דוד גלדשטיין (להלן: "הבורר"), בקשר עם סכסוך שהתגלע בין הצדדים (כמו גם צדדים נוספים), ביחס להלוואה שהעמידה המבקשת למשיבה ; ביום 13 באוקטובר 2020 , ניתן פסק הבוררות. (להלן: "פסק הבוררות"); במסגרת פסק הבוררות, חייב הבורר את המשיבה (ביחד עם אחרים), לשלם למבקשת של 381,482 דולר א רה"ב בתוספת ריבית פיגורים חודשית בשיעור 3% מיום 12 בספטמבר 2016, ובסך של 60,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הוצאות ההליך (לטענת המבקשת אשר לא נסתרה סכום החוב נכון לעת הזו עומד על כ- 500,000 דולר ארה"ב).
ההליך דכאן: על ידי המבקשת הוגשה בקשה לאישור פסק בוררות ואילו על ידי המשיבה הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות. שני ההליכים נדונים במאוחד במסגרת הליך זה. תחילה, לפני סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת רסלר-זכאי ובהמשך לאחר שמונתה לבית המשפט המחוזי, עברו לטיפולו של מותב זה.
הבקשה שלפניי - בקשת ה של המבקשת לחייב את המשיבה שעתרה לבטל את פסק הבורר להפקיד ערובה כספית נאותה כהגדרתה, להבטחת קיום הפסק והוצאות המבקשת. הבקשה נסמכת על הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות") כמו גם על הוראות סעיף 29א לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות").
בתמצית טוענת המבקשת, כי המשיבה הינה חברה זרה מהולנד, ללא כתובת, אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת ואשר מצויה למיטב ידיעתה בהליכי פירוק/חדלות פרעון בהולנד.
יתרה מכך - בחודש מרץ 2021 ניתן כנגד המשיבה פס"ד שהפך להיות חלוט (בבית המשפט המחוזי-מרכז) אשר חייב את המשיבה לשלם לצד ג' סכום של כ-173,000,000 ₪ (ת"א 11845-08-18) וכי סכום זה לא שולם על ידה עד היום.
תשובת המשיבה - המשיבה לא הכחישה, כי היא מצויה בהליכי חדל"פ; לא מסרה כתובת בהולנד, ואף לא כפרה בטענה, כי היא חויבה בפסק דין חלוט בישראל לשלם סך של כ- 173 מיליון ₪ אשר עד היום טרם שולמו. המשיבה ציינה, כי בהליך בבית המשפט המחוזי מרכז הוטל עיקול זמני על מניותיה בידי המבקשת, כך שמצויה בידי המבקשת בטוחה; עוד ציינה המשיבה, כי מצויים אנו בשלב מקדמי של ההליך בו טרם הושלמו ההמצאות לצדדים , וכי זכות הגישה שלה לערכאות צריכה לגבור. המשיבה סבורה גם כי סיכויי הצלחת ההליך טובים באופן שבו פסק הבוררות עשוי להתבטל.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סברתי, כי דין הבקשה להתקבל.
סעיף 29(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), מאפשר לבית המשפט, משהוגשה בקשה לביטול פסק בוררות: "להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות;". תכליתו של מנגנון זה, בדומה להפקדת ערבון בערעור, היא הבטחת מקור פירעון אם תדחה הבקשה (ר' רע"א 5988/19 מיראלי נ' מירלשווילי, פורסם בנבו, 6.11.2019).
ברע"א 7592/08 פי.די.די. יהלומים בע"מ נ' I.D.O. Diamonds (6.12.2018) קבע בית המשפט העליון, כי במסגרת דיון בבקשה להפקדת ערובה יש לבחון את סיכויי הצלחת ההליך וכן את מאזן הנוחות.
ככל שהדברים נוגעים למאזן הנוחות, הרי שזה נוטה בבירור לטובת המבקשת, אשר אוחזת ביד ה בפסק בוררות המחייב את המבקשת לשלם לה כספים אשר לא שולמו עד היום ונוכח מצבה הכלכלי של המשיבה שלא נסתר לא ברור אם ישולמו ככל שיאושר פסק הבוררות . ודוק- הלכה פסוקה היא, כי מי שאוחז בידיו בפסק בוררות, מאזן הנוחות בבקשה לחיוב בערובה למילוי פסק הבוררות נוטה לטובתו (ר' הפ"ב (ת"א) 15190-02-18 מירלשוולי נ'מירלשוולי, 23.9.2018).
אשר לסיכויי ההליך- בקשת הביטול נסמכת על הוראות סעיפים 24(7) ו- 24(9) לחוק הבוררות (לחלופין התבקש תיקון פסק הבוררות). נטען, כי הלכה למעשה הכשיר כב' הבורר ריבית נשך שאותה חויבה המשיבה לשלם למבקשת. לשיטתה של המשיבה מדובר בריבית שנתית בגובה של 72% לשנה.
עיינתי בטענות הצדדים בהקשר זה ודומה (בשלב מקדמי זה, ומבלי לקבוע מסמרות), כי סיכויי ההליך אינם טובים, ודומה שהטענות נושאות אופי ערעורי גרידא.
עילת ההתערבות של בית המשפט לפי סעיף 24(7) נעשית במקרים מצומצמים בהם ברור, כי הבורר בחר להתעלם ביודעין מהוראות הדין, זאת להבדיל ממצב בו הבורר טעה ולא יישם את הוראות הדין (אז בית משפט של בוררות אינו מתערב). ר' לעניין זה רע"א 470/08 כרמל התפלה נ' מדינת ישראל (4.3.2010) בסעיף 48:
"...פיקוחו של בית המשפט בהתאם לעילה זו אינו ביקורת "ערעורית", אלא מדובר בביקורת האם אכן פעל הבורר בהתאם להתנאת הצדדים, קרי, לפסוק על פי הדין. אלא שעל פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, גם אם טעה הבורר בדין, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתו בשיקול דעת הבורר (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1072). "רק מקום שהבורר (אשר חויב לפסוק בהתאם לדין) מחליט ביודעין להתעלם מן הדין המהותי ולפסוק שלא בהתאם לו, תעמיד פסיקתו עילת ביטול לפי סעיף 24(7)" (עניין בן חיים, עמ' 832; ראו גם עניין עיריית חיפה). כאמור, אם הבורר התעלם מהדין ביודעין ובמכוון - יבוטל הפסק, אולם אם הבורר התכוון לפסוק בהתאם לדין וטעה לגביו - אין זו עילה לביטול הפסק (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1073). בבוררות שבה כפוף הבורר לדין המהותי, משהתברר כי הבורר החיל את הדין על המחלוקת שבפניו לא יזקק בית המשפט לטענות בדבר אופן החלת הדין, ובכלל זה, לטענות כי הבורר שגה בפרשנות הדין ובדרך החלתו על מערכת היחסים בין הצדדים (עניין ג'נח)".

בענייננו- גם אם שגה כב' הבורר בהקשר זה (ולמען הסר ספק אינני קובע זאת), וגם אם היה מוכח שהוראות הדין קובעות אחרת (וגם זאת לא הוכח) –הרי שלכל היותר מדובר בטעות משפטית, שאינה מצדיקה עילת ביטול לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות, שכן בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הבורר.

לגוף הדברים ובשלב מקדמי זה, ספק אם שגה הבורר; המדובר בריביות הסכמיות שנקבעו בין חברות עסקיות; ספק גם אם חוק הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג-1993 (שהיה חל באותה עת) רלוונטי ביחס לזהות הצדדים.

לא זו אף זו- בסעיף 73 לפסק הבוררות דן הבורר בכובד ראש בטענות הצדדים ביחס לריבית ולבקשה להפחיתה . כב' הבורר קבע בהקשר זה בסעיף 73 לפסק הבוררות, כי:

"כפי שישראל 18 ציינה, סכום התביעה משקף ריבית של 4.8% מסכום ההלוואה (סעיף 191 לסיכומי ישראל 18). שיעור ריבית שכזה, אשר מתווסף לריביות הנוספות עליהן הוסכם , איננו שיעור שמצדיק התערבות שיפוטית בתוכן ההסכם. אמנם, ביחס לתקופה שבה סכום ההלוואה שהה בפועל בידיה של ישראל 18, סכום התביעה אכן משקף ריבית גבוהה מאוד. עם זאת, הטעם שבגינו תקופת ההלוואה התקצרה באופן זה היה הפרת ההסכם על ידי ישראל 18. בנסיבות אלו, אין זה ראוי כי סכום הריבית יופחת כדי לסייע לצד שהפר את ההסכם".

היינו, במסגרת הליך הבוררות קבע כב' הבורר, כי נוכח הפרת ההסכם על ידי המשיבה, אין מקום להפחית בגובה הריבית. המדובר במסקנה משפטית לאחר שהטענות נדונו. על המשמעות הערעורית של הטענות עמדתי לעיל.

האמור משליך כמובן גם על טענת הביטול שנזכרת בסעיף 24(9), וודאי נוכח הקביעה לפיה עסקינן בצד שהפר את ההסכם.
אזכיר בהקשר זה מושכלות ראשונים, כי ביטולו של פסק בוררות מחמת היותו נוגד את תקנת הציבור הינו חריג שבחריגים בהם מתקיימות נסיבות מורכבות וקיצוניות המצדיקות את ביטולו. ראו, רע"א 6727/10 ‏ ‏עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ, 6.10.20210. בנסיבות העניין הכוללות המשוכה שתצטרך המשיבה לעבור אינה פשוטה כלל ועיקר.
המסקנה – ערובה צריכה להיות מופקדת.
אשר לסכום הערובה - בע"ר (ת"א) 51818-10-18 גבריאל מיראלי (18.12.2018) התייחס בית המשפט לסכום הערובה שאותה יש להפקיד אל מול זכות הגישה לערכאות וקבע, כי הפקדת שליש עד מחצית מסכום פסק הבוררות מאזנת כהלכה בין השיקולים. ראו גם לעניין זה, את רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ (1.2.2105), לאמור:
"גם שאלת גובה הערובה שיש להפקיד נדונה בפסיקת בית משפט זה לא אחת ונקבע כי על החיוב בהפקדת ערובה להיות מידתי, כך שיאפשר למבקש לבטל את פסק הבוררות לקבל את יומו בבית המשפט. לפיכך נקבע לא אחת כי בדרך כלל לא יורה בית המשפט על הפקדת מלוא סכום פסק הבוררות כתנאי לקיום הדיון בבקשת הביטול, אלא על הקפדת חלק מהסכום בלבד כערובה [ראו למשל: רע"א 3482/13 Interton Inc נ' Avr Communication Ltd. (19.6.2013) (הוראה על הפקדת ערובה בסך 1 מיליון דולר כתנאי לקיום הדיון בפסק בוררות שחייב בתשלום של למעלה מ-3 מיליון דולר); עניין פי.די.די (הוראה על הפקדת ערובה בסך 1 מיליון דולר כתנאי לקיום הדיון בפסק הבוררות שחייב בתשלום של למעלה מ-3.3 מיליון דולר); רע"א 5603/10 זורמל בע"מ נ' ניקורית בני ברק בע"מ (13.10.2010) (הוראה על הפקדת מחצית מסכום פסק הבוררות כתנאי לקיום הדיון ); עניין חובב (הוראה על הפקדת מחצית מסכום פסק הבוררות כתנאי לקיום הדיון)]".

המבקשת הבהירה, כי גובה החוב עומד כעת על סך של כ- 500,000$ בהתאם לפסק הבורר שקבע חבות בסך של 381,482$ ארה"ב בצירוף ריבית פיגורים בסך של 3% משנת 2016 ובצירוף הוצאות משפט בסך של 60,000 ₪ + מע"מ.

נוכח האמור לעיל והעקרונות שנקבעו בפסיקה, תוך שאני נוהג מנהג בית הלל, תקבע ערובה בגובה של כ- 1/3 מגובה הפסק (לעניין גובה הערובה לא אביא לעת הזו בחשבון את הריביות שנצברו לאחר מתן פסק הבוררות).
אשר לסעד החלופי שהתבקש - ערובה לתשלום הוצאות מכח הוראות חוק החברות - הרי שגם בקשר לכך דין הבקשה להתקבל (מובן שהפקדת ערובה מכוח סעיף 353א מתייחסת לערובה להבטחת הוצאות להבדיל מהוראות חוק הבוררות הנזכרות לע יל אשר בגינן נקבע סכום להפקדה גבוה יותר ):

סעיף 353א לחוק קובע כהאי לישנא:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
הפסיקה פרשה את ההוראה ככלל, לפיו יש כעקרון לחייב כל חברה להפקיד ערובה, אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מהפקדת ערובה. ר' לעניין זה את החלטתו של כב' השופט אורנשטין בעש"א (ת"א) 31734-03-14 רוברטו רודה ואח' נ' בן מאיר ואח' (12.5.14):
"הפסיקה פרשה את ההוראה האמורה ככלל, קרי, שכעקרון על כל חברה תובעת יש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מהפקדתה. ההוראה דנן היא תולדה של שינויים בחקיקה עובר לחוק החברות וכן תיקון בחוק עצמו. סעיף 232 ל פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") קבע חזקה שלפיה יש ככלל לחייב חברה תובעת במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם כן קיימים בנסיבות העניין טעמים לסתור אותה. ראו: אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" 752 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: "גורן"). הוראה זו נשמטה מחוק החברות אך הוספה בהמשך בתיקון מספר 3 לחוק החברות (הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638), מאחר שהמחוקק סבר שיש מקום להוספת סעיף 353א לחוק החברות המחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. נאמר בהקשר זה בהצעת החוק ש"מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 ל פקודת החברות כדי להבהיר כי לא הייתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע ".
ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.2.2009), עמד כב' השופט מלצר על המבחנים שבהם יש לבחון בקשה להפקדת ערובה (" המבחן המשולש"): המבחן הראשון- על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של החברה. "משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה"; המבחן השני- גם אם החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה- כאן יש להביא בחשבון גם זכויות חוקתיות, אך גם את ההנחה לפיה חיוב חברה בהפקדת ערובה מהווה את הכלל ואילו הפטור מהווה את החריג; המבחן השלישי- גובה הערובה הנדרשת ומידתיותה (בהנחה שהמסקנה היא שיש להפקיד ערובה).

בענייננו לא נסתרה הטענה, כי מדובר בחברה זרה בפירוק שאינה פורעת את חובותיה, לרבות פסק דין חלוט שניתן כנגדה בסכום של כ- 173 מיליון ₪ בבית משפט בישראל. ממילא שלא צורפה על ידי המשיבה שום אינדיקציה לאיתנות פיננסית או בדבר יכולת אחרת לפרוע את פסק הבוררות.
המסקנה המתבקשת היא, כי המשיבה לא הוכיחה כמתחייב, כי ביכולתה לשלם את ההוצאות, ככל שיפסקו אם תדחה בקשתה לביטול פסק הבוררות.

מעת שהכלל מחייב להורות על הפקדת ערובה, הרי שיש להצביע על נסיבות ברורות המצדיקות סטייה מכלל זה. נסיבות אלה לא הוכחו בפניי ואינני רואה גם הצדקה לסטות ממנו שעה שלא הוכחה איתנות פיננסית.

אביא אפוא בחשבון גם רכיב זה אשר מכוון להבטחת הוצאות ההליך.

בטרם סיום אציין, כי לא מצאתי ממש בטענות המשיבה לפיהן מצויים אנו בשלב מקדמי בלבד שכן טרם בוצעה מסירה לצד נוסף שעזב את הארץ. דין טענה זו להידחות, שכן אותו צד ג' לא הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות וממילא שאין לו עניין בהליך זה. למעלה מן הצורך יוער, כי המבקשת כבר הבהירה, כי היא מוכנה שפסק הבוררות לא יאושר ביחס לאותו צד ג' ואילו המשיבה מצדה עומדת על צירופו להליך, אך אינה מבצעת מסירה או ניסיונות לביצוע תחליף מסירה.
תוצאת הבקשה:
הבקשה מתקבלת; עד ליום 23 באוגוסט 2021 תפקיד המשיבה בקופת בית המשפט סך של 550,000 ₪ ובמקביל תמסור הודעה לתיק על ביצוע המסירה.
ככל שלא תבוצע הפקדה ולא תימסר הודעה אורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הבוררות.
המשיבה תישא בהוצאות הבקשה בסך של 8,500 ₪ אשר ישולמו למבקשת בתוך 30 יום מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך.
מזכירות - יש ליצור משימת חיוב/הפקדת פקדון, לדוור לצדדים ולקבוע תז"פ ליומני ליום 24 באוגוסט 2021 .

ניתן היום, י"ב אב תשפ"א, 21 יולי 2021, בהעדר הצדדים.