הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"ת 14037-10-20

לפני כבוד השופט איתי הרמלין

המבקשת:
מדינת ישראל (המשיבה בבקשה לביטול הצו)
ע"י עו"ד לילך כץ ועו"ד אפרת מלמד

נגד

המשיבים:

  1. רועי יזדי ע"י עו"ד יצחק איצקוביץ'
  2. שובל ג'ינאנו ע"י עו"ד יוסי סקה
  3. גל יצחק זיו (המבקש בבקשה לביטול הצו) ע"י עו"ד יאיר רגב

החלטה בבקשה למתן צו זמני ברכוש (מכונית) ובבקשה לביטולו של צו זמני זה

ביום 22.9.2020 הגישה המבקשת כתב אישום נגד המשיבים 1 ו-2. בכתב האישום מיוחסות למשיבים אלה עבירות לפי סעיפים 6, 7, 9 ו-10 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) . עיקרו של כתב האישום עוסק בכך ש לפי הטענה בין החודשים מאי וספטמבר 2020 גידלו השניים צמחי קנביס בדירה שמשיב 1 שכר לשם כך, וצוידה באופן שהפך אותה לחממה ביתית. בעת שהגיעה המשטרה למקום ב-3.9.2020 הגיע משקלם של צמחי הקנביס ליותר מ-30 ק"ג.

בצד הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה שכותרתה: "בקשה למתן צו זמני ברכוש (כלי רכב) וצו חילוט והשמדה של כלים שנועדו לשמש כאמצעי לביצוע עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים". במסגרת בקשה זו התבקשו הסעדים הבאים:

העברת סכומי כסף שנתפסו אצל הנאשמים לקרן החילוט.

שחרור מכונית שהוחזקה ע"י משיב 1 ושימשה אותו וקטנוע שבבעלותו של משיב 2 ל"חלופות תפיסה" (כלומר, שחרורם בכפוף להפקדת ערבון מזומן וערבויות בהתחייבות עצמית ובערבות ג', הטלת עיקול על הרכב ואיסור על העברת הבעלות, החזקה וכל זכות אחרת בכלי הרכב עד הכרעה בבקשת החילוט בתום המשפט).

מכירה (או השמדה אם אין כדאיות כלכלית במכירה) של ציוד חממת הסמים (מזגנים, מנורות חימום, מאווררים, שנאים, מפוחים, אדניות, משקל אלקטרוני וכד') על מנת שלא יאבדו מערכם עד ההחלטה בבקשת החילוט בתום המשפט.

בבקשה צוין שהיא מוגשת לפי סעיפים 35 ו-36א(1) לפקודת הסמים שקובעים את סמכות חילוט הרכוש ולפי סעיף 36ו(א) לפקודה זו שעניינו צווים זמניים שבית המשפט מוסמך להוציא כדי להבטיח את אפשרות החילוט.

הואיל והמכונית התפוסה הנזכרת לעיל, אשר הוחזקה לפי הטענה על ידי משיב 1 ושימשה אותו, רשומה כנמצאת בבע לותו של משיב 3, צירפה אותו המבקשת כמשיב נוסף לבקשתה בבחינת "טוען לזכות" .

ביום שבו הוגשה הבקשה לצו זמני ברכוש (22.9.2020) היא הועברה לטיפולה של שופטת תורנית, שהחליטה בה כך: "מטעמי המבוקש, בשלב זה ועד החלטה אחרת – כמבוקש. המאשימה תפעל להעברת הבקשה והחלטתי זו למשיבים ולטוען לזכות, ואלה יודיעו עמדתם לא יאוחר מיום 11.10.20 ".

ביום 11.10.2020 הגיש ב"כ המשיב 3 בקשה לביטול הצו הזמני במכונית. זאת, לאחר שביום 5.10.2020 קיבל לדבריו המשיב 3 הודעת טקסט מן החוקר שטיפל בתיק, שבה הודיע לו החוקר על החלטת בית המשפט. בבקשה לביטול הצו הזמני מספר המשיב 3 כי הרכב התפוס נקנה על ידו בשנת 2015 כשהמימון לו התקבל בהלוואות שלקח ומשולמות מחשבונו מאז כמו גם ביטוח הרכב . בשל קבלת המימון לרכישת המכונית בהלוואה מן הבנק, נרשם על הרכב משכון. לדבריו, הואיל וחברו, המשיב 1, אינו יכול לקחת הלוואה, מסר לו לשימושו את הרכב מייד עם רכישתו, והמשיב 1 מימן באופן שוטף את תשלומי ההלוואה. לטענתו, לפי הסיכום בינו לבין המשיב 1, עד להשלמת תשלומי ההלוואה ישאר הרכב בבעלותו של משיב 3 . לפי האמור בבקשה, הרכב נרכש ב-213,000 ₪ ויתרת ההלוואה לפירעון עומדת על 55,000 ₪ (כלומר, בהתחשב בריבית על ההלוואה ניתן לקבוע כי יותר משלושה רבעים מסכום ההלוואה כבר נפרע ע"י המשיב 1 ).

בקשתו של המשיב 3 לביטול הצו הזמני הגיעה לטיפולה של השופטת שמטפלת בתיקם הפלילי של המשיבים 1 ו-2, והיא הורתה ב-11.10.2020 למזכירות לפתוח תיק נפרד של החזרת תפוס ולהעבירו לטיפול "על פי סדרי העבודה במחלקה". המזכירות אמנם פתחה תיק נפרד בעניין הבקשה לביטול הצו הזמני ברכוש שהגיש המשיב 3, והבקשה הועברה לטיפולי.

ב-12.10.2020 הוריתי למשיב 3 לצרף את הבקשה המקורית שהגישה המדינה לצו זמני ברכוש, ולאחר שצירף אותה ב-13.10.2020, קבעתי דיון בבקשה ליום 20.10.2020, כשאני מציין שאם מי מהמשיבים מסכים לבקשה או לחלקה, יודיע זאת לפני הדיון.

מעיון בתיק הפלילי נגד משיבים 1 ו-2 עולה כי המשיב 1 הגיש ב-11.10.2020 הודעה התומכת בטענתו של המשיב 3 בעניין הבעלות ברכב - כלומר, שהרכב בבעלות המשיב 3.

המשיב 2 הודיע כי אין לו עניין בדיון שקבעתי. זאת, כיוון שטרם קיבל את חומרי החקירה ומדובר ממילא בבקשה מוקדמת. המשיב 2 ציין כי הוא קשור רק לקטנוע ולסכום כסף מסוים שנתפס אצלו, וביקש לשמור את טענותיו לשלב אחר של המשפט.

בפתח הדיון ביום 20.10.2020 העלה ב"כ המשיב 3 טענת סף שלא עלתה בבקשה בכתב שהגיש. לפי הטענה, לפי ההסדר הקבוע בסעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים, כאשר מוציא בית המשפט צו זמני במעמד צד אחד כפי שנעשה בתיק זה, יש לקיים דיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-10 ימים לאחר שהוצא הצו הזמני. תקופה זו ניתן להאריך ב-10 ימים בהחלטה מנומקת של בית המשפט. לדבריו, הואיל ובתיק זה הוצא על ידי השופטת התורנית צו זמני במעמד צד אחד, ולא התקיים דיון במעמד שני הצדדים בתוך מסגרת הזמנים הקבועה בחוק, יש לדחות את הבקשה לסעדים זמניים.

ב"כ המדינה השיבה לטענת ב"כ המשיב 3. ראשית, טענה שהבקשה לסעדים זמניים במקרה זה הוגשה לפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים ולא לפי סעיף 36ו(ג) לפקודה, ואף לא התקיימו הטעמים הנזכרים בסעיף 36ו(ג) כמצדיקים הוצאת צו זמני במעמד צד אחד. יתר על כן, לפי תפיסתה של ב"כ המדינה הואיל והחלטת השופטת התורנית ניתנה כהחלטה הפתוחה לעיון הציבור ונשלחה למשיבים , היא אינה בגדר החלטה שניתנה במעמד צד אחד. לפיכך, לא חלות לטענתה במקרה זה מגבלות הזמן הקבועות בסעיף 36ו(ג). עוד טענה ב"כ המדינה כי לאחר הגשת כתב האישום ממשיך לחול צו התפיסה שהוצא במהלך החקירה בהתאם להוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ) . בהקשר זה הפנתה ב"כ המדינה להחלטת בית המשפט העליון בע"פ 3390/19 אהרון אביטן נ' מדינת ישראל (2019).

הכרעה

בהסכמת הצדדים אפרט להלן את נימוקי החלטתי שניתנה בדיון ביום 25.10.2020 לקבל את טענתו של המשיב 3 בעניין החריגה מלוחות הזמנים לדיון בבקשה לסעד זמני הקבועים בפקודת הסמים. אציין עוד, שכפי שקבעתי בהחלטתי במהלך הדיון , כיוון שמדובר ברכב תפוס לפי הפסד"פ, כדי להכריע בגורלו של רכב זה לא די בקביעה הנוגעת לבקשה לסעדים זמניים מכוח פקודת הסמים כדי להכריע בגורלו של הרכב, ויהיה מקום בשלב הבא לבחון את טענות הבעלות הנטענות לצורך הכרעה בגורלו לפי הפסד"פ .

כנקודת הפתיחה לדיון יש להזכיר כי זכות הקניין היא זכות יסוד חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע בסעיפים 8 ו-11 כי חובת כל רשויות השלטון לכבד את הזכויות הקבועות בו, וכי אין פוגעים בהן אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. למען הסר ספק אבהיר כי בית המשפט אף הוא אחת מרשויות השלטון החייבות לכבד את זכויות היסוד החוקתיות (ראו למשל: אהרון ברק, " הזכות החוקתית להגנה על החיים, הגוף והכבוד ", משפט וממשל י"ז תשע"ו, עמ' 9).

ההסדר החוקי הנוגע לבקשה שהגישה המדינה בתיק זה קבוע בסעיף 36ו לפקודת הסמים, הקובע כך:

36ו. סעדים לחילוט רכוש

(א) הוגש כתב אישום או הוגשה בקשה לחילוט אזרחי, רשאי בית המשפט, על פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז המפרטת את הרכוש שאת חילוטו מבקשים, לתת צו זמני בדבר – מתן ערבויות מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צוי מניעה, צוי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט, לרבות הוראות לאפוטרופוס הכללי או לאדם אחר בדבר ניהול זמני של הרכוש (להלן בסעיף זה – צו זמני); לענין זה, "בית המשפט" – בית המשפט שלפניו הוגשו כתב האישום או התובענה, לפי הענין.

(ב) בית משפט מחוזי רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף קטן (א), בטרם הוגש כתב אישום או בטרם הוגשה בקשה לחילוט אזרחי, על-פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז הנתמכת בתצהיר כי יש יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט; תקפו של צו זמני לפי סעיף קטן זה יפקע אם לא הוגש כתב אישום תוך תשעים ימים מיום שניתן.

(ג) בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשיה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו; תקפו של צו זמני, שניתן במעמד צד אחד, לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ותוך תקופת תקפו של הצו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד לתקופה נוספת שלא תעלה על עשרה ימים.

עיון בסעיף זה מלמד כי בקשות להוצאת צווים זמניים כסעד לחילוט רכוש לפי פקודת הסמים ניתן להגיש בטרם הגשת כתב אישום (לפי סעיף 36ו(ב)) ואחרי הגשת כתב אישום (לפי סעיף 36ו(א)). סעיף 36ו(ג) אינו קובע סוג שלישי של בקשות להוצאת צווים זמניים, אלא קובע פרוצדורה להוצאת הצווים על ידי בית המשפט הן כאשר הם מתבקשים לפני הגשת כתב אישום והן כאשר הם מתבקשים אחרי הגשתו. ניסוחו של הסעיף שלפיו ניתן להוציא צו זמני שכזה "גם במעמד צד אחד" כאשר מתקיימות נסיבות מסוימות, מלמד על כך שכאשר לא מתקיימות נסיבות אלה, הצו , הפוגע בזכות הקניין, יוּצא לאחר דיון במעמד שני הצדדים. תוקפו של צו שהוצא במעמד צד אחד הוא מוגבל בזמן ונועד למעשה ל הוות גשר עד קיום דיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מעשרה ימים מרגע הוצאת הצו במעמד צד אחד ( שניתן לכנותו לכן: "צו ארעי") . לפי הסעיף, בית המשפט יכול להאריך את תוקפו של הצו הארעי ב-10 ימים נוספים בהחלטה מנומקת.

כאמור לעיל, כותרת בקשתה של המדינה שהוגשה בתיק זה ואת תוכנה פירטתי לעיל, הייתה: "בקשה למתן צו זמני ברכוש (כלי רכב) וצו חילוט והשמדה של כלים שנועדו לשמש כאמצעי לביצוע עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים", והשופטת התורנית החליטה בה ללא קבלת תגובה של המשיבים או קיום דיון, כך: "מטעמי המבוקש, בשלב זה ועד החלטה אחרת – כמבוקש. המאשימה תפעל להעברת הבקשה והחלטתי זו למשיבים ולטוען לזכות, ואלה יודיעו עמדתם לא יאוחר מיום 11.10.20". כלומר, השופטת התורנית נעתרה לבקשה במעמד צד אחד – לרבות בקביעת ערבויות כספיות ותנאים לשחרור המכונית התפוסה כגון רישום עיקול. חזקה על השופטת התורנית שהחליטה להוציא את הצווים המבוקשים במעמד צד אחד משום שסברה שמתקיימות הנסיבות המצדיקות זאת לפי הקבוע בסעיף 36ו(ג). כך או כך, באת כוח המדינה אינה יכולה להיבנות מן הטענה שלהשקפתה לא היו טעמים שהצדיקו החלטה במעמד צד אחד, ושהמדינה אף לא ביקשה צו ארעי, או אף מכך שלהחלטה לא הייתה משמעות מעשית כיוון שהרכוש ממילא תפוס בידי המדינה. החשוב לענייננו הוא ש מדובר בהחלטה פורמאלית להיעתר לבקשה לסעד זמני, ו ההחלטה התקבלה במעמד צד אחד. אני דוחה גם את טענת ב"כ המבקשת שלפיה בשל העובדה שהחלטת השופטת התורנית נמסרה למשיבים אין היא בגדר החלטה שניתנה במעמד צד אחד, שהרי ההחלטה התקבלה על בסיס טיעוני המבקשת בלבד, בלי שניתנה למשיבים אפשרות להשמיע את טענותיהם לפני קבלתה.

הצו שהוציאה השופטת התורנית הוא צו שלפי האמור בסעיף 36ו(ג) הוא צו ארעי שתוקפו המרבי הוא ל-10 ימים אם לא הוארך ב-10 ימים נוספים בהחלטה מנומקת, והוא מחייב קביעת דיון במעמד הצדדים "בהקדם האפשרי ובתוך תקופת תקפו של הצו". בפועל לא נערך דיון בהקדם האפשרי לאחר הוצאת הצו הארעי, ואף לא בתוך עשרת הימים שהיה הצו הארעי בתוקף. החלטת השופט התורנית אף הודעה למשיב 3 רק אחרי שחלפה התקופה שבה היה הצו הארעי בתוקף.

החוק קובע כאמור מפורשות כי יש לערוך דיון במעמד שני הצדדים בתקופה שהצו הארעי עומד בתוקף (ובהקדם האפשרי) . החוק אינו מכיר באפשרות להוציא צו זמני (שאינו ארעי) לאחר דיון במעמד שני הצדדים שנערך לאחר פקיעת הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד בעקבות אותה בקשה לצו זמני . בהתחשב בכך שמדובר בפגיעה בזכות הקניין שהיא זכות יסוד חוקתית, אין כל סיבה לסטות מהוראות החוק הברורות שנועדו להגן על זכות זו. אין גם כל קושי מעשי לעמוד בהוראות סעיף 36ו(ג). כפי שבקשת מעצר עד תום ההליכים נדו נה מייד עם הגשת כת ב האישום, אין לבית המשפט כל קושי מעשי לקיים דיון בבקשה לצו זמני בתוך תקופתו של צו ארעי שניתן במעמד צד אחד, אם הוא מחליט להוציא צו שכזה. לא בכדי עמד בית המשפט העליון על חשיבות העמידה בהוראות סעיף 36ו(ג) ב ע"פ 3558/17 חברה קדישא ליוצאי בוכרה נ' מדינת ישראל (2017) ( אם כי שם התקיימו נסיבות חריגות שבהן לא ניתן היה לקיים את הדיון במועד בשל נסיבות הקשורות בנאשמת, שבגינן היא נחשבה כ"נאשם המסרב להופיע למשפטו"). פסיקת בית המשפט העליון תומכת בעקביות בכך שלוח הזמנים הקבוע בחוק בעניין זה הוא לוח זמנים קשיח (ראו: בש"פ 6159/01‏ יונס אבו עמר נ' מדינת ישראל (2001) , בש"פ 4583/10 משה אדרי נ' מדינת ישראל (2010) ).

ההסדר הקבוע בסעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים ואשר עומד במרכז דיוננו דומה להסדר הקיים בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 בעניין ה ארכת תוקפן של ערבויות שנקבעו כתנאי לשחרור ממעצר –

57. נוכחות בעלי הדין
דיון לפי סעיפים 43, 52, 53 ו-58, יהיה בפני המשוחרר בערובה או סניגורו, בפני עצור, ובפני תובע...

58. תוקף הערובה
הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים; ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע.

את משמעותו של ההסדר החוקי בעניין הארכת תוקפן של ערבויות סיכמה השופטת אסתר חיות בבש"פ 4586/06‏ ‏ ניסים חלידו נ' מדינת ישראל (2006) כך:

"הנה כי כן, הוראת סעיף 57 לחוק המעצרים, המורה כי יש לקיים את הדיון בבקשה לפי סעיף 58 לחוק להארכת תוקף הערובה ותנאי השחרור במעמד הצדדים, נועדה להגשים את זכות היסוד העומדת לחשוד להליך הוגן ובית המשפט אינו רשאי לסטות מהוראה זו. כסיכום ביניים ניתן לומר, אפוא, כי דיון כחוק בבקשה לפי סעיף 58 לחוק המעצרים להארכת תקופת הערובה ותנאי השחרור צריך לקיים שני תנאים מצטברים: האחד - עליו להתקיים בתוך תקופת הערובה, והשני - יש לקיימו במעמד הצדדים, אלא אם כן נתקיימו איזה מן הנסיבות המפורטות בסעיף 57 המאפשרות לבית המשפט לקיים את הדיון במעמד צד אחד
....
המחוקק קבע כי יש לנהוג משנה זהירות בהטלת מגבלות כלשהן על חשוד וזאת נוכח אופיים של הערובות והתנאים, הכוללים כאמור הגבלות משמעותיות על החירות והקניין, וכן נוכח השלב המקדמי בו מוטלות מגבלות אלו, עוד טרם שהחשדות גובשו לכלל כתב אישום. לשם כך תחם המחוקק בזמן את האפשרות להארכת תוקפם של ערובות ותנאים כאמור, וכן התנה את סמכותו של בית המשפט להורות על אותה הארכה בכך שהדיון בעניין זה יתקיים במעמד החשוד ובתוך תקופת תוקפם המקורית של הערובה והתנאים. עמידה דווקנית על הוראות אלו כפשוטן אינה מעוררת קושי מיוחד ועל כן, יש לצפות כי המשיבה תקפיד להגיש את בקשת ההארכה מבעוד מועד ובית המשפט מצידו מחויב לקבוע דיון במעמד הצדדים מייד עם הגשתה, על מנת שניתן יהיה לקיימו בתוך תקופת הערובה, כדרישת החוק ".

השופטת חיות אף דחתה את ההשוואה שערכה המדינה בין הסוגיה של הארכת תוקף ערבויות לסוגיה של הארכת מעצר של מי שהוחזק על ידי המדינה במעצר בלתי חוקי. זאת, לנוכח העובדה שההסדר בעניין הארכת תוקפן של ערבויות קובע בצורה ברורה ומפורשת כי ניתן להאריך את תוקפן רק כל עוד הן עומדות בתוקף, ואילו בענייני מעצר אין הסדר דומה, ולבית המשפט סמכות מעצר קבועה.

ניסוחו של סעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים נבדל מזה של סעיף 35 לפסד"פ, שכיוון שלא נאמר בו שבית המשפט יכול להאריך את תקופת התפיסה רק אם לא חלפה התקופה של 180 יום הקבועה בסעיף, פורש ככזה המאפשר בנסיבות מסוימות גם הארכת תקופת התפיסה בדיעבד (ראו בג"ץ 2393/91‏‎ ‎עזריאל פרידנברג‎ ‎נ' שופטת השלום בתל אביב, הגב' מרים סוקולוב (1991) וכן בש"פ 998/05 קחבר פפיסמדוב נ' מדינת ישראל (2005) ). זה המקום להעיר שלפי ניסיוני המעשי התוצאה של הפרשנות הגמישה שניתנה לסעיף 35 לפסד"פ היא הפרה רבתית מצדה של המשטרה של הוראות החוק הנוגעות להחזקת תפוסים. עדות לכך ניתן למצוא בשורת החלטות מן העת האחרונה: ה"ת (תל אביב) 9368-10-19 ערן קוטש נ' משטרת ישראל תחנת שכונות תל אביב (2020), ה"ת (תל אביב) 63377-01-20 ענבל אביטן נ' מפלג הונאה (2020), ה"ת ( תל אביב) 11347-06-20 משטרת ישראל, מפלג הונאה נ' קולינס נבסון (2020), ה"ת (ראשון לציון) 9998-03-19 דיב אבו ג'אבר נ' משטרת ישראל – אח"מ שפלה (2020), בש"ע (ראשון לציון) 30873-01-20 עמנואל גולדשמיט נ' מדינת ישראל (2020) (וראו הפני ות להחלטות נוספות המפורטות שם) .

הגמשת הכללים באופן המאפשר לסטות ממסגרת הזמנים הקבועה בחוק, אמנם משרתת לעיתים את האינטרס הציבורי במקרה הספציפי, אך היא מובילה לכך שרשויות האכיפה אינן מקפידות על הכללים הקבועים בחוק, וכך נגרמת הפרה רבתית של זכויות יסוד של רבים שעניינם כלל לא מגיע לבית המשפט.

בדיוק כמו לגבי הארכת תוקפן של ערבויות שנקבעו בעת שחרור ממעצר, במקרה שבפניי קובע החוק פרוצדורה ברורה שנועדה להגן על זכות הקניין ועל הזכות להליך הוגן, אשר שתיהן הן זכויות יסוד חוקתיות, ולכן אין לסטות ממנה ( פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן היא פגיעה בכבוד האדם – ראו: ע"פ 5121/98‏ ‏ טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (2006)) . כאמור לעיל, החובה לפעול בהתאם להסדר הקבוע בחוק שנועד להגן על זכויות יסוד חוקתיות חלה הן על רשויות אכיפת החוק והן על בית המשפט עצמו. אין זה משנה בהקשר זה מי מגורמים אלה הוא האחראי לסטייה מהוראות החוק. בריא כי כאשר באי כוח המדינה האמונים על האינטרס הציבורי מגישים בקשה שיש בהיעתרות לה השפעה על זכויות יסוד חוקתיות, עליהם לעקוב באופן מדוקדק ושוטף אחרי טיפולו של בית המשפט בבקשת ם. כך, במקרה שבפניי, היה על ב"כ המדינה לפנות לבית המשפט ולבקש לקבוע דיון דחוף במעמד שני הצדדים מיד לאחר שנודע לה ם על הוצאת הצו במעמד צד אחד על ידי השופטת התורנית. זאת, גם אם לא ביקשו הוצאת צו ארעי במעמד צד אחד, לא סברו שצו כזה נדרש והופתעו מכך שהוצא.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע שהבקשה לצו זמני לפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים שהוגשה ביום 22.9.2020 פקעה עם פקיעתו של הצו הארעי שהוציאה השופטת התורנית , ולא ניתן להיענות לה.

כפי שהבהרתי בהחלטה שנתתי בדיון, והדברים אף היו מקובלים על ב"כ המשיב 3, הקביעה כי בשל החריגה ממסגרת הזמנים הקבועה בסעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים לא ניתן להיעתר לבקשה לסעדים זמניים שהוגשה ביום 22.9.2020 לפי הוראות פקודת הסמים, אין משמעותה שחרור מיידי של הרכב שבמחלוקת. הרכב נתפס לכאורה לפי הוראות הפסד"פ, ובשלב זה יש לערוך דיון בסוגיית הבעלות ברכב גם לשם הכרעה בסוגיית תפיסתו מכוח הפסד"פ (בהחלטתי שניתנה בד יון ביום 25.10.2020 ניתן הסבר מפורט יותר בעניין זה). בהקשר זה אציין שסעיף 36ו לפקודת הסמים מזכיר אמנם מתן הוראות בדבר ניהול זמני של רכוש, אך אינו מזכיר מפורשות תפיסה והחזקה פיזית של רכוש על ידי המדינה . בצד זאת מוזכרים בסעיף קביעת ערבויות "מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש" וכן צווים כגון צווי מניעה וצווי עיקול. חסר זה מעורר את השאלה אם הסעיף נועד לטפל גם במקרים של מכונית התפוסה בידי המדינה או ש מא עניין זה מוסדר בפסד"פ דווקא.

לסיום אזכיר שלמרבה הצער כפי שציינה השופטת דפנה ברק ארז בע"פ 3390/19 אהרון אביטן נ' מדינת ישראל (2019): " הסוגיה של תפיסה וחילוט רכוש מוסדרת בחקיקה בהסדר ספורדי הבנוי 'טלאים טלאים'. חלק מההסדרים הרלוונטיים, כמו אלה הקבועים בפקודה, נמצאים עמנו עוד מהתקופה המנדטורית". אין לי אלא להצטרף לקריאה החוזרת והנשנית בפסיקה, שהמחוקק יסדיר באופן כולל ועקבי את כל הסוגיות של תפיסה וחילוט.

הואיל וב"כ המדינה ביקשו לשקול את עמדתן אשר להמשך ההליכים הנוגעים לתפוסים בתיק, אקבע דיון נוסף שבו תידון התפיסה הפסד"פית רק לאחר שב"כ המדינה יודיעו עמדתן בקשר להמשך ההליכים. ב"כ המדינה יודיעו עמדתן בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 8.11.2020.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

תזכורת פנימית ביום 9.11.2020.

ניתנה היום, 1 בנובמבר 2020, בהעדר הצדדים.