הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 912-06-18

בפני כב' השופט עידו רוזין, שופט בכיר
המבקשת:
ד.פ. – אלמונית – בהעדר

ע"י ב"כ עו"ד נח פרידמן

נ ג ד

המשיבה:
הראל חברה לביטוח בע"מ- נציגת חב' הביטוח – טל דרור

ע"י ב"כ עו"ד גיא מלכאי

פסק דין

1. המבקשת הגישה תובענה זו, בדרך של המרצת פתיחה, במסגרת ה התבקש ביהמ"ש להצהיר על חזרה לתוקף של פוליסה לביטוח חיים שהוציאה המשיבה למבקשת , שמספרה 1754090-7 (להלן: "הפוליסה") ואשר בוטלה על ידי המשיבה בשל אי תשלום פרמיות.

2. המבקשת הינה מורה במקצועה, ילידת 1951, פרשה מעבודתה ממשרד החינוך בשנת 2009.

3. המשיבה הוציאה למבקשת פוליסה לביטוח חיים שמספרה 1754090-7. אין מחלוקת כי תכולת הביטוח החיים (היסודי) חל מיום 01/04/2001, למשך 45 שנים, עד ליום 01/04/2046. בנוסף לביטוח היסודי נכללים בפוליסה שלושה נספחים נוספים , כמפורט להלן:
א. נספח "נכות תאונתית" – (סמל נספח 914) בתוקף מאפריל 2001 ועד שנת 2016 .
ב. נספח "עתיד 90 ימי המתנה" – (סמל נספח 702) בתוקף מאפריל 2001 ועד שנת 2016.
ג. נספח "הרחבה לעתיד" – (סמל נספח 718) – לא צויין תוקף תכולת הנספח.

לנוכח חשיבות הדברים מצאתי לצרף צילום של דף הביטוח, המפרט את רשימת הביטוחים וההרחבות של הפוליסה, כדלקמן:

4. המשיבה שילמה למבקשת במשך 7 שנים, עד גיל 65 שנים, תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה ותוך כדי כך שחררה את המבקשת מתשלום הפרמיות בשל מצב של אובדן כושר עבודה.

5. בעת הגיעה המבקשת לגיל 65, הפסיקה המשיבה לשלם למבקשת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה ודרשה מהמבקשת לשלם את הפרמיות בגין הביטוח היסודי.

6. משלא שולמו הפרמיות על ידי המבקשת שלחה המשיבה למבקשת מכתב אזהרה ראשון ביום 07/06/2016. לאחר מכן נשלח מכתב אזהרה שני ביום 08/0 7/2016 ובסופו של דבר משלא שולמו הפרמיות ביום 29/07/16, שלחה המשיבה למבקשת הודעה על ביטול פוליסה בה נאמר בין היתר: "הננו להודיעך בזה כי על פי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח ועל פי תנאי הביטוח הפוליסה הנ"ל בטלה ומבוטלת עקב אי תשלום הפרמיות מתאריך 04/16".

7. המבקשת איננה חולקת על כך שהמשיבה הייתה זכאית להפסיק את התשלומים בגין אובדן כושר עבודה בעת הגיעה לגיל 65 שנים, ואולם לשיטתה של המבקשת , המשיבה הי יתה צריכה להמשיך ולפטור אותה מתשלום דמי הביטוח, עבור הביטוח היסודי, וזאת במשך כל תקופת הפוליסה היינו עד ליום 01/04/2016, עד הגיעה לגיל 95 שנים. שכן, לשיטתה היא ממשיכה להיות במצב של "אובדן כושר עבודה" ולכן, היא זכאית לשחרור מפרמיות עבור הביטוח היסודי, עד ליום 01/04/2046 .

8. מנגד – טוענת המשיבה כי הכיסוי הביטוחי המתייחס לפטור מתשלום דמי ביטוח, חופף לכיסוי המתייחס לתשלום בגין אובדן כושר עבודה; כך שתכולתם של שני הכיסויים חלים רק עד גיל 65 שנים ולכן, אין מקום לפטור את המבקשת מתשלום דמי הביטוח, עבור הביטוח היסודי .

המשיבה מוסיפה וטוענת כי דין התביעה להידחות ולו מהטעם שהתובעת לא צירפה חוות דעת רפואית להוכחת היותה במצב של אובדן כושר עבודה, כך שבכל מקרה התובעת איננה זכאית לפטור מתשלום דמי הביטוח גם בשל העדר יכולת להוכיח עניין שברפואה.

9. הצדדים הגישו עיקרי טיעון בכתב.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 01/04/2019 השלימו הצדדים את טענותיהם בע"פ וכן נרשמה הסכמת הצדדים בפרוטוקול לפיה ביהמ"ש יתן את פסק הדין על סמך עיקרי הטיעון.

ביהמ"ש אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה.

10. לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין, במסמכים שצורפו, בעיקרי הטיעון שהוגשו בכתב ובהשלמות שהושמעו בע"פ, מצאתי להורות על דחיית התובענה מנימוקי המשיבה אשר מקובלים עלי.

11. סבורני כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את קיומו של הכיסוי הביטוחי הנטען.

12. במסגרת הדיון שהתקיים התבקש ב"כ המבקשת להסביר מהו אותו נספח רלוונטי אשר לשיטתה של המבקשת פוטר אותה מתשלום פרמיות בגין הביטוח הבסיסי, וב"כ המבקשת הבהיר: "אני משיב שנספח 718 שהמשיבה מסרבת להציג".
ראו שורה 32 בעמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 01/04/2019.

למעשה, כל טענותיה של המבקשת מתבססות על אותו נספח 718 שאיננו קיים כלל ועיקר.

המשיבה הסבירה שאותו "סימול נספח" המסומן 718 מתייחס לנספח אחר שמספרו 361 ועניינו בהרחבת הכיסוי הביטוחי למקרה של אבדן כושר עבודה חלקי (מ-25% ועד ל – 50% אובדן כושר עבודה).

הקשר שבין סימול נספח 718 לנספח 361 מוסבר גם בתצהיר שצורף לכתב התשובה מטעם המשיבה.

13. טענת המשיבה הגיונית וסבירה בעיני ואולם, גם אם לא היה עולה בידי המשיבה להוכיח הקשר שבין סימול נספח 718 לנספח 361, הרי משלא הוצג אותו נספח 718, הרי שאין המבקשת יכולה למלא תוכן לנספח בהתאם לרעות עיניה. דומה הדבר שהמבקשת יכלה הייתה לטעון לכל כיסוי ביטוחי נוסף, ב התאם לשיקול דעתה.

למבקשת לא היה כל הסבר המניח את הדעת מדוע אותו סימול נספח 718 שתיאורו "הרחבה לעתיד" יש לו קשר לפטור מתשלום פרמיות בגין הביטוח הבסיסי מגיל 65 ואילך .

לפי דברי המשיבה, נספח 718 לא נמסר לידי המבקשת מכיוון שהוא כאמור מעולם לא היה קיים, וככ ל הנראה, מדובר בטעות בסימול הנספח . התייחסות לכך ניתנה בסעיפים 5 ו-6 בתצהיר של גב' דרור – רכזת מקצועית באגף ביטוח חיים אצל המשיבה. לדבריה, הפוליסה מעולם לא כללה כיסוי ביטוחי לשחרור מתש לום פרמיות עד ליום 01.04.2046 ואף מעולם לא היה קיים נספח שכזה.

זאת ועוד, נספח ז' שצורף להמרצת הפתיחה הינו מכתב מיום 03.11.10 מהגב' יעקובסון מאגף ביטוח חיים אצל המשיבה, בו היא השיבה לב"כ המבקשת כי סימול נספח 718 אינו קיים ומעולם לא הוצא ויש לפעול לפי נספח מס' ת/352.

14. נחה דעתי כי הנספח הרלוונטי לפטור מתשלום פרמיות הוא נספח מס' 352, אשר מתייחס לסימול נספח 702 ובקשר אליו נכתב בשולי הפוליסה "תנאי ביטוח למקרה אובדן כושר עבדוה הינם נספח מספר 352/ת".

משכך, המשיבה לא הטעתה את המבקשת ולא הוצג מצג שווא כלפיה.

עיון בנספח 352 מלמד שמדובר בנספח אשר רלוונטי גם לאובדן כושר עבודה וגם לפטור מת שלום דמי ביטוח (ראו סעיף 5.6 לנספח).

הואיל והמבקשת איננה חולקת על כך שהכיסוי בגין אובדן כושר עבודה מסתיים בגיל 65 והואיל ו אין מחלוקת ששני הכיסויים (גם הכיסוי בגין אובדן כושר עבודה וגם הכיסוי בגין פטור משתלום פרמיות) מקורם באותו נספח, נראה שלא צריכה להיות מחלוקת ששני הכיסויים מסתיימים בגיל 65.

15. לא סביר בעיני ביהמ"ש שהמשיבה הוציאה למבקשת פוליסה לשחרור מתשלום פרמיות במקרה של אובדן כושר עבודה, כך שתכולתו של הכיסוי, כפי טענת המבקשת עד הגיעה לגיל 95 שנים.

יש להניח שרוב המבוטחים יימצאו במצב של אובדן כושר עבודה בגיל מתקדם, ולכן, לא סביר שהמשיבה הייתה מסכימה להוציא פוליסה שהסיכון לשלם בה הוא כמעט ודאי.

שוכנעתי מנימוקי המשיבה שלא רק שהדבר לא נהוג אצל המשיבה, אלא שגם הוא לא נהוג בשום חברת ביטוח אחרת במדינת ישראל, שכן לא ניתן לרכוש כיסוי, לפטור מתשלום דמי ביטוח , ב גין אובדן כושר עבודה, לתקופה שלאחר הגיע המבוטח לגיל 65 או 67.

16. גם אם היו מתקבלות טענותיה של המבקשת בגין קיומו של הנספח המתייחס לפטור מתשלום פרמיות, הרי שגם במקרה כזה דין התביעה להידחות , הואיל והמבקשת לא צרפה חוות דעת רפואית. מכאן – שהמבקשת אינה יכולה להוכיח כל עניין שברפואה. בהעדר יכולת להוכיח אובדן כושר עבודה, היא גם לא יכולה לטעון לזכאות לפטור מתשלום דמי ביטוח.

העובדה שהמבקשת הייתה באובדן כושר עבודה עד גיל 65 שנים, איננה מלמדת בהכרח שאובדן כושר העבודה נמשך גם לאחר גיל 65 שנים.

17. יוער כי כפי שנכתב בהמרצת הפתיחה שהוגשה, מהות הבקשה היא סעד הצהרתי. מטרת הסעד היא הכרזה של בית המשפט שמקורה בדיני היושר. נקבע לא אחת כי התנהגות המבקש צריכה להיות בתום לב. ובית המשפט יימנע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט נגועה בחוסר תום-לב או באי-נקיון-כפיים.

ב"כ המבקשת ניסה לעשות לעצמו דין עת פירש כי יש לצקת תוכן שונה לנספחי הפוליסה וליצור פרשנ ות כי כל זמן שהמבקשת מצויה באי כושר עבודה היא משוחררת מתשלום פרמיות – וזאת עד לשנת 2046.

האפשרות של שחרור מתשלום פרמיות הייתה קימת רק במסגרת נספח 352. תוקף הנספח עד לשנת 2016, ולאחר תקופה זו, אין המבקשת זכאית לשחרור מתשלום פרמיות. ההרחבה לעתיד אשר מפנה לסימול נספח 718 ושותקת לגבי תחילת הביטוח ותום הביטוח, לא עוסק ת בשחרור תשלום פרמיות ומדובר בתקלה טכנית בלבד.

18. לפני סיום מצאתי להעיר למשיבה, כי ראוי היה שסמול הנספח בדף הרשימה של הפוליסה, היה זהה לנספח הפוליסה, כך שלא היה מקום לספקות וככול הנראה התביעה לא הייתה מוגשת כלל . לנוכח תקלה זו שנפלה אצל המשיבה, התחשבתי בשיעור ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת.

19. בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי לקבל את טענת ההתיישנות שהעלתה המשיבה, והחלטתי לדחות את התביעה לגופה. סבורני שעילת התביעה נולדה במעמד ביטול הפוליסה, דהיינו מתאריך משלוח מכתב הביטול (ביום 29/07/16) , וממועד זה ועד הגשת התביעה לא חלפה תקופת ההתיישנות.

20. לפיכך, ומכל המקובץ דין התביעה להידחות.

21. אני מחייב את המבקשת לשלם את הוצאות המשיבה בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.

22. המזכירות תסגור את התיק, תשלח לצדדים עותק מפסק הדין ותחזיר לב"כ המבקשת את העותק של המרצת הפתיחה שנמסר לבית המשפט במהלך הדיון .

זכות ערעור כחוק לבית משפט מחוזי בתל אביב, בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ט, 14 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.