הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 71394-12-18

לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

המבקשים:

  1. יונה קובו
  2. יצחק קובו

נגד

המשיב:
יאיר סיטון

החלטה

לפניי בקשת המבקשים, ה"ה יונה ויצחק קובו, הם המשיבים 2-3 בתובענה שלפניי, לדחיית התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

על ההליך ותמצית טענות הצדדים
ראשיתו של ההליך שבכותרת בהמרצת פתיחה שהגיש המשיב (להלן: "סיטון") כנגד עיריית ת"א-יפו (להלן: "העירייה") וכנגד המבקשים (להלן ביחד: "קובו"), במסגרתה עתר להורות לעירייה להנפיק אישור המופנה לרשם המקרקעין הדרוש להעברת זכויות בעלות שרכש סיטון במקרקעין הידועים כ- 20/1538 חלקים (במושע) מחלקה 7 בגוש 6632 (להלן: "המקרקעין"), באופן שאישור העירייה יפוצל ויחול רק על החלק היחסי שרכש סיטון. לחילופין, עתר סיטון לאכוף את התחייבות קובו כלפי המבקש ולהורות להם לפרוע את חוב היטל ההשבחה בגין החלק ברכשה המבקשת 1 במקרקעין. לחילופי חילופין, עתר סיטון להורות לעירייה לפעול לגביית חובם של קובו.
המשיבים להמרצת הפתיחה הגישו תשובות מטעמם. במסגרת תשובתם, טענו קובו טענות מקדמיות בדבר היעדר עילת תביעה והיעדר יריבות. לגופו של עניין, טענו קובו כי יש להורות על דחיית התובענה, שכן החוב הנטען של המבקשת 1 כלפי העירייה הוא חוב עתידי שטרם התגבש מועד פירעונו. על כן, לא הפרה את התחייבותה לעירייה בכך שטרם שילמה חלקה ב היטל ההשבחה. בנוסף, טענו קובו כי המרצת הפתיחה היא ניסיון של סיטון לשנות הסכמות כתובות שהושגו בין המבקשת 1 לבין העירייה ובעקיפין לשינוי תנאי הסכם המכר, ואין ליתן לו יד בכך.
ביום 7.4.19 התקיים דיון בהמרצת הפתיחה.
במסגרת הדיון, בהסכמת סיטון והעירייה, נמחקה העירייה מהתובענה ללא צו להוצאות.
כמו כן, נקבע כי השאלה העומדת בבסיס התובענה היא שאלה פרשנית גרידא, כאשר פסק הדין יינתן על יסוד המסמכים שנחתמו על ידי הצדדים ופרשנותם. על כן, נקבע כי אין מקום לחקירת המצהירים (מה גם שסיטון גם כך לא התייצב להיחקר על תצהירו) והצדדים סיכמו טענותיהם בתובענה לצורך מתן פסק הדין.
עוד באותו היום בו התקיים הדיון , הגישו קובו את הבקשה שלפניי לדחיית התובענה בהיעדר סמכות עניינית.
במסגרת הבקשה טוענים קובו, כי למעשה הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד של אכיפת הסכם מכר מקרקעין, ועל כן, לבימ"ש זה אין סמכות לדון בתובענה, כאשר הסמכות בעניין נתונה לבית המשפט המחוזי בלבד.
סיטון הגיש תגובה לבקשה, במסגרתה טען כי יש לדחות את הבקשה. הטעמים לדחיית הבקשה, לשיטתו של סיטון הם כדלקמן: הטעם הראשון, הסעד המבוקש בתובענה הוא לאכוף על קובו לשאת ללא דיחוי בתשלום היטל ההשבחה, שחל על כתפיהם לפי התחייבות שנטלו על עצמם, לרבות לטובת סיטון כחיוב הדדי ו/או כחיוב לטובת צד שלישי. הסכום הכספי נשוא ההתחייבות האמורה של קובו כלפי סיטון מצוי בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום. קובו אישר במסגרת הדיון כי המחלוקת היחידה נסובה סביב שאלת מועד תשלום היטל ההשבחה ואינה נוגעת כלל לאכיפת הסכם מכר מקרקעין או לעצם החיוב. כמו כן, טען סיטון כי אף אחד מהצדדים לא טען טענה הנוגעת לביטולו, תוקפו או אכיפתו של הסכם המכר עליו חתמו סיטון וקובו מול המוכרת. הטעם השני, נעוץ במועד העלאת טענת חוסר הסמכות, לאחר שתם שלב הסיכומים בתיק ותוך המתנה לפסק הדין של בית המשפט, כאשר טענת סמכות עניינית יש לעורר בהזדמנות הראשונה.
קובו הגישו תשובה לתגובה, במסגרתה חזרו על טענתם כי הסעד של אכיפת הסכם מכר מקרקעין מצוי בסמכותו של ביהמ"ש המחוזי וכי מדובר בתובענה לאכיפת הסכם המכר של המקרקעין נשוא התובענה, כפי שאף צוין על גבי התובענה עצמה. בהקשר זה מפנים קובו לסעיפים בתובענה, לכותרת התובענה וכן לסיכומי סיטון במסגרת הדיון שהתקיים.
באשר לטענה בדבר מועד העלאת הטענה, מציינים קובו, כי אין ממש בטענה כי טענת היעדר סמכות עניינית יש לעורר בהזדמנות הראשונה, וכי ממילא, בנסיבות מקרה זה, התקיים רק דיון אחד, במסגרתו אמנם סיכמו הצדדים טענותיהם בתיק, אך מיד לאחר הדיון הוגשה הבקשה וכי אין מדובר בחוסר תום לב, שכן הבקשה הוגשה מיד כשב"כ המבקש שם ליבו לעניין ובסמוך לאחר הדיון הראשון והיחיד שהתקיים בתיק.

דיון והכרעה
סעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובע את גדרי סמכותו של בית משפט השלום.
סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט שלום מוסמך לדון בתביעות כדלקמן:
"תביעות אזרחיות – למעט תביעות הנוגעות למקרקעין – כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין".
סעיף 51(א)(3) ל חוק בתי המשפט תוחם את סמכותו של בית משפט השלום בענייני מקרקעין לסוגי התביעות הבאות:
"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".
סמכותו של בית המשפט המחוזי היא סמכות שיורית, ומכאן שבית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון ב"תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין". בפסיקה נקבע, כי תחת סמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי נמצאת שאלת ביטולו, תוקפו ואכיפתו של חוזה מכר מקרקעין. כל שהוסמך בית משפט השלום בהקשר לחוזה מכר כזה הוא לדון בתביעה בדבר החזקה או השימוש במקרקעין הנידונים (ראו: ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי, פ"ד מה(2) 749, 755).
השאלה היא האם התובענה שלפניי מהווה תובענה במקרקעין. ואם כן, האם מדובר בנושא שבסמכות בימ"ש השלום או בימ"ש מחוזי.
הלכה ידועה היא כי שאלת הסמכות העניינית נקבעת לפי "מבחן הסעד", דהיינו האם הסעד שעתר לו התובע בתביעתו מצוי בסמכותה של הערכאה אליה הוגשה התובענה. יפות לעניין זה קביעותיו של בית המשפט העליון בע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561 (1977), שם קבעה דעת הרוב כי: " הסמכות נקבעת על-פי התביעה של התובע ולא על-פי מהותו של הסכסוך".
בענייננו, התובענה היא לנתן צו עשה שיורה למשיבים לשלם את היטל ההשבחה אותו התחייבו לשלם מכוח הסכם לרכישת נכס עליו חתמו כקונים יחד עם המבקש.
דהיינו, כלל אין מדובר בתובענה במקרקעין, כי אם בתובענה לאכיפת חיוב לביצוע תשלום בסכום המצוי בסמכותו של בית משפט השלום.
יתרה מכך, אף מהותו של הסכסוך אינו עוסק בשאלת הבעלות בנכס. במקרה זה מהות הסכסוך זהה לסעד לו עותר המבקש: אכיפת החיוב לביצוע תשלום היטל ההשבחה לעיריית ת"א.
כך שבכל מקרה, סוגיית הבעלות אינה עומדת על הפרק ואין זה משנה כלל שהחיוב אותו מבקש המבקש לאכוף, מקורו בהסכם לרכישת נכס מקרקעין. יפים לעניין זה הדברים בע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז(3) 001 (1983), שם דובר על תביעה לסילוק יד ממקרקעין מכוח התחייבות הנתבעת למכור דירתה לתובעים ולפנותה. התביעה הוגשה לבימ"ש השלום והסעד לו עתרו התובעים היה סילוק יד, דהיינו ענייני חזקה במקרקעין, סעד המצוי בסמכות בימ"ש שלום. נקבע כי לבימ"ש השלום נתונה הסכמות לדון בתביעה אף שהתחייבות הנתבעת קמה מכוח הסכם מכר מקרקעין, שכן המבחן הקובע לעניין סמכות בית המשפט – הוא מבחן הסעד הנתבע.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, לבית משפט זה נתונה סמכות עניינית לדון בתובענה.
הבקשה נדחית.
המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪ ללא קשר לתוצאות התובענה.
פסק הדין יינתן בהמשך כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 7.4.2019.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ט, 13 מאי 2019, בהעדר הצדדים.