הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 63666-12-17

לפני כבוד השופט יאיר דלוגין

המבקשת:
ימית אף. אס. בע"מ
ע"י עו"ד דרור גדרון ועו"ד דן ליברמן

נגד

המשיבה:
רשות שדות התעופה
ע"י עו"ד רעות אושרי

החלטה

לפני בקשה לצו מניעה זמני, למניעת חילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית, שהמציאה המבקשת למשיבה, להבטחת התחייבויותיה לפי ההסכם שנכרת בין הצדדים ואשר לפיו קיבלה המבקשת זכות לנהל חניון ציבורי בנתב"ג.

אין מחלוקת שהמבקשת כבר אינה מנהלת את החניון. אין מחלוקת שנכנס מפעיל אחר במקומה. גם אין מחלוקת כי הוראות החוזה שבין המבקשת למשיבה (ס' 18.2, על תתי הסעיפים שלו) , מסדירות את ההתחשבנות שבין המבקשת ולבין המשיבה לגבי התשלומים המגיעים למשיבה כדמי הרשאה בגין זכותה של המבקשת לנהל את החניון. ההוראות מסדירות גם מצב שבו החוזה מסתיים שלא בתם שנה קלנדרית.

המשיבה טוענת כי כאשר נכנס מפעיל חדש, נוצר מצב שבו המפעיל הקיים צריך להשיב כספים שכבר גבה כדמי חניה. כספים אלה אמורים להיות מועברים למפעיל החדש. כך למשל, כאשר מדובר במנוי שנתי ששולם מראש עבור כל השנה ואילו המפעיל החדש מסיים את חוזהו עם המשיבה באמצע השנה.

לאחר עריכת התחשבנות ביחס לסכומים שעל המבקשת להשיב מהסיבה הנזכרת לעיל, לפי חישובי המשיבה, המבקשת חייבת סכום של 100,293 ₪ (כולל מע"מ) . משלא הסכימה המבקשת לשלם את הסכום הנ"ל, טוענת המשיבה, כי זכאית היא לחלט את הערבות הבנקאית, אשר אין מחלוקת כי עומדת כרגע על סכום של 200,000 ₪, לאחר שהופחת סכומה מספר פעמים בעבר.

המבקשת מנגד טוענת כי החשבון שערכה המשיבה לגבי החוב מוכחש מכל וכל, אולם כך או אחרת, אין עילה לחילוט הערבות הבנקאית , שכן הוראות החוזה שבין הצדדים אינן קובעות התחייבות של המבקשת להעביר כספים למשיבה , בעקבות כניסת מפעיל החדש ועקב כך שנותרו בידי המבקשת כספים בגין דמי חניה לתקופה שמעבר למועד סיום החוזה של המבקשת עם המשיבה . לכל היותר, אם בכלל, על המפעיל החדש , שהכספים שייכים לו (ולא למשיבה), לתבוע כספים אלה מהמבקשת, כך לטענת האחרונה.

המשיבה סבורה כאמור כי ההתחייבות מעוגנת בסעיף 18.2 להסכם, אולם לשיטתה, גם אם ישנה מחלוקת בין הצדדים לגבי עניין זה ולגבי האם המבקשת חייבת להשיב כספים למשיבה, הרי שכאשר מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, אין עילה, בנסיבות שכאלה, למנוע את החילוט. לטענת המשיבה, מניעת החילוט יכולה שתעשה רק במקרה של חריג "חוסר תם הלב הקיצוני" או תחת חריג "הנסיבות המיוחדות", שאינם מתקיימים.

המשיבה מוסיפה שהמבקשת מנועה מלטעון את הטענות שהיא טוענת וזאת על רקע העובדה שכאשר היא נכנס לחוזה כמפעיל חדש, היא עצמה דרשה מהמשיבה ולא מהמפעיל היוצא, את הסכומים שהמפעיל היוצא היה אמור להשיב בגין דמי חניה, כתוצאה מהחלפת המפעילים.

המבקשת מנגד טוענת כי כאשר צד מבקש חילוט של ערבות שנקבע כי באה להבטיח את ההתחייבויות בחוזה, בגין התחייבות נטענת שאינה כלולה בחוזה, אין עילה לחילוט הערבות הבנקאית האוטונומית ולכל הפחות חל החריג האמור. כמו כן, המבקשת טוענת, בין היתר , כי אין דמיון בין הנסיבות שבהן היא נכנס ה כמפעילה ודרשה את מה שדרשה ולבין המצב הקיים וכי בכל מקרה היא לא מנועה מלבקש את מניעת החילוט של הערבות הבנקאית.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לצו מניעה זמני להידחות. לפי סעיף 25.1 לחוזה, הערבות הבנקאית ניתנה "...להבטחת קיום כל התחייבויותיו של המפעיל על פי החוזה..". חוזה יש לקיים בתם לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973).

לפיכך, גם אם אין הוראה מפורשת בחוזה שבין הצדדים, שלפיה על המבקשת להעביר למשיבה או למפעיל החדש את דמי החניה שנותרו בכיסה ואשר שולמו בגין התקופה שלאחר סיום החוזה של המבקשת ואשר כעת מגיעים למפעיל החדש אשר נכנס לפעולה מיד לאחר תם החוזה של המבקשת, על המבקשת להעביר כספים אלה למשיבה , ככל שנותרו בכיסה, מכוח חובתה לקיים את החוזה בתם לב.

המבקשת מנסה לנצל את העובדה שאין הוראה מפורשת בחוזה, כדי להתחמק מהתחייבות ברורה , העולה מכ ללא מסעיף 18.2 לחוזה ומשאר הוראות החוזה יחד וכן העולה מחובת תם הלב שחבה המבקשת בקיום החוזה, כאשר ברור לחלוטין כי הותרת דמי חניה אצלה, ששולמו לתקופה שהיא כבר לא מנהלת את החניון ולא אמורה לקבל דמי חניה, הנה בבחינת עשיית עושר ולא במשפט וכאמור, גם התנהלות שלא בתם לב בקיום החוזה של המבקשת עם המשיבה.

ויודגש – עסקינן בבקשה למניעת חילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית. לפיכך , השאלה, האם החישוב של המשיבה לגבי יתרת החוב נכון אם לאו, אינה רלוונטית כלל. כל מחלוקת בתם לב לגבי עסקת היסוד, לא יכולה למנוע את חילוט הערבות. לשם כך בדיוק נועדה ערבות בנקאית אוטונומית, כדי לחייב את הצד שנתן את הערבות להגיש תביעה להשבת הכספים שנגבו באמצעות הערבות, אם הוא סבור שנגבו שלא כדין, תחת חיוב מקבל הערבות להגיש תביעה כספית לתשלום החוב הנטען.

לפיכך, ברגע שמדובר במחלוקת ביחס לעסקת היסוד ובהינתן כי הותרת כספים אצל המבקשת, ששולמו כדמי חניה לתקופה שלאחר שכבר סיימה להפעיל את החניון, הנה בבחינת חוסר תם לב מצד המבקשת בקיום החוזה, ברי כי אין עילה למניעת החילוט של הערבות הבנקאית.

זאת ועוד - לדידי, העובדה שהמבקשת ביקשה בזמנו מהמשיבה (ולא מהמפעיל היוצא), את הכספים שמגיעים לה לטענתה בעקבות החלפת המפעילים, כפי שכיום דורש מהמשיבה המפעיל החדש שהחליף את המבקשת, אכן פוגמת בניקיון כפיה של המבקשת, באופן המשפיע לרעה גם במובן זה , על בקשתה לקבלת צו מניעה.

גם מאזן הנוחות פועל לרעת המבקשת. הנזק היחיד שייגרם לה הנו בדמות הצורך להגיש תביעת השבה כנגד המשיבה. לעומת זאת, קבלת הבקשה תחתור תחת המטרה שלשמה נועדה הערבות הבנקאית האוטונומית ועל כן תגרום למשיבה נזק רב יותר.

לבסוף ביחס לסכום החילוט, אין מקום לאפשר חילוט של סכום העולה על הסכום שהמשיבה עצמה טוענת כי המבקשת חבה לה. לא מצאתי הוראה בהסכם שלפיה, כאשר מדובר בשלב שבו החוזה כבר הסתיים, ניתן לחלט את הערבות כולה, למרות שסכום החוב קטן מסכום הערבות, בין כפיצוי מוסכם ובין מכוח כסיבה אחרת . המשיבה לא מפנה בסיכומיה לסעיף כזה או לסעיף כלשהו בהסכם בכלל, שמתיר זאת ואך טוענת באופן כללי, כי היא זכאית במקרה של הפרת חוזה לחלט את מלוא סכום הערבות כפיצוי מוסכם.

על כן, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית ביחס לסכום החוב, בסך של 100,293 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.12.17 (מועד הוצאת חשבונית המס בגין חובה זה) ועד למועד חילוט הערבות בפועל וקבלת הכספים בידי המשיבה וכן ביחס להוצאות הבקשה שייפסקו בסעיף 19 להלן .

בהתאם, אני מתיר לחלט מתוך הערבות, את הסכומים הנזכרים בסעיף 17 לעיל. היתרה תשוחרר מהערבות ו/או תוחזר למבקשת.

בנסיבות שבהן המחלוקת העיקרית הוכרעה לטובת המשיבה ומאידך לא התרתי חילוט של סכומים מעבר לסכום החוב, מן הדין שתשלם המבקשת למשיבה את הוצאות הבקשה, אולם בסכום מופחת. בהתאם, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ח, 27 מרץ 2018, בלשכתי.