הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 50299-06-11

לפני כבוד השופט עדי הדר

המבקשים:

1.יחזקאל נחום
2.יצחק צחי נחום

נגד

המשיבים:

1.אבירם מזיוב
2.דרור חטר ישי
3.אסנת חברה לעבודות קבלניות בע"מ (פורמלי)
4.שלתם בנין בע"מ (פורמלי)
5.ע. צובארי בנין בע"מ (פורמלי)
6.ששון נמני (פורמלי)
7.רן נמני (פורמלי)
8.אלי דרוויש (פורמלי)
9.עובדיה רפי שוחט (פורמלי)
10.יצחק שוחט (פורמלי)
11.יעקב גבריאלי (פורמלי)
12.ג.ש.י.ב. נכסים והשקעות בע"מ (פורמלי)

פסק דין

לפניי תובענה על דרך המרצת פתיחה בה המבקשים ביקשו כי יוצהר שהמשיב 1 אינו רשאי לפעול לפינוים משטח מסוים.

כתב התביעה

1. ביום 29.6.11 הגישו התובעים תובענה על דרך המרצת פתיחה בה טענו לקיום העובדות שלהלן:

2. השטח, שצורף כנספח "1" לתובענה הינו מגרש מספר 77/1 הידו ע כחלק מחלקה 77 בגוש 6010 ברח' השבעה באזור (להלן: " המגרש") .

3. המגרש הינו חלק ממתחם בשטח של 37,426 מ"ר (להלן: "המתחם") שנחכר ע"י שלושה חוכרים מהבעלים מדינת ישראל. לאחר מכן, אחד משלושת השותפים העביר חלקו באופן שווה לשני השותפים האחרים עו"ד אהרון חוטר ישי ז"ל ושמעון קרבינסקי ז"ל.

4. בעקבות הליכי כינוס נכסים על רכושו של קרבינסקי, נמכרו זכויותיו במתחם ביום 27.12.99 למשיבה 3 שרכשה הזכויות כנאמנה של מספר נהנים (להלן: "קבוצת אסנת") וביניהם משיבים 9 ו 10 (להלן: "שוחט") שעל פי הודעת הנאמנות היו זכאים להירשם כבעלי 54/1000 חלקים במתחם.

5. בשנת 2001 תפסו שוחט חזקה בשטח "במגרש ששטחו 2,000 מ"ר (2 דונם) וגידרו אותו. שטח זה תואם את חלקם היחסי של שוחט במתחם ( 37,426 מ"ר * 54/1000), ואפילו קטן מעט ממנו. את גידור המגרש ניתן לראות גם בתשריט המתחם, שנערך באותה שנה והמהווה חלק מנספח 11 להלן". התובעים טענו שבאופן דומה נהגו גם רוכשים אחרים, במועדים שונים לאחר מכן.

6. התובעים טענו כי רכשו זכויות שוחט בתמורה לסך של 500,000 ₪ בתוספת מע"מ ביום 15.1.09 וכי תפסו חזקה בסמוך למועד הרכישה ומאז "מנהלים במגרש (המגודר) את עסקם למכירה ולקניית גרוטאות וברזל" וכי במועד הגשת התובענה מצויים במגרש "אלפי טון גרוטאות וברזל מוערך במיליוני ₪ וכן ציוד רב ויקר ערך כמפורט בתובענה."

7. התובעים טענו כי כשנה וחצי לאחר "רכישת המתחם ע"י קבוצת אסנת", משיבה 3 הגישה תובענה לפינוי הפולשים ניסים, יהודה ומשה אברג'יל (להלן :"אברג'יל") מהמתחם. התובענה הועברה מבימ"ש השלום בתל אביב לבימ"ש השלום בראשון לציון ומספרה 6811/01. ביום 24.4.06 ניתן פסק דין ב ו הורה בימ"ש לפולשים אברג'יל לסלק ידם מהמתחם ולמסור בו החזקה לתובעת. נטען כי " מסיבות שונות שאינן קשורות במבקשים, לא בוצע פסק הדין לפינוי אברג'יל".

8. בחודש אוגוסט 2005 הגיש עזבונו של המנוח אהרון חוטר ישי תביעה נגד חברי קבוצת אסנת (ת.א. 59532/05 להלן: "תביעת העיזבון"). העיזבון תבע דמי שימוש ראויים ו צו מניעה האוסר על הנתבעים לבצע שינויים ועבודות במתחם. במקביל הוגשה בקשה לצו מניעה זמני שהתקבלה.

9. ביום 21.9.09 ניתן תוקף של החלטה להסדר בין הצדדים לפיו הוסכם בין חלק מהנתבעים לבין העיזבון על ביצוע הפסק לפינוי אברג'יל. במסגרת הסכמה זו מונה המשיב 1 ככונס לביצוע פסק הדין ביום 7.3.10. הכונס ביקש וקיבל פסיקתא, ולאחר מכן פסיקתה מתוקנת, ומתן החלטות אלה, " גרם למצער, לבלבול רב בנוגע לתפקידו של הכונס ולגבולות סמכותו", אולם "על אף הסמכויות הגורפות שהוקנו לכונס במסגרת הפסיקתא המתוקנת שניתנה בהעדר הצדדים – הרי שפרשנות גדר הסמכות בפסיקתה, כפופה ומוגבלת לפסק לפינוי אברג'יל (במסגרת ת"א 6811/01), ואין בכוחה לקנות לכונס סמכויות מעבר לאמור בו".

10. התובעים טענו כי זמן מה לאחר מינוי הכונס , התברר להם מקבלני הפינוי שהגיעו אליהם למגרש, על כוונת ו לפנותם מהמגרש במסגרת ביצועו של הפסק לפינוי אברג'יל. לכן, הם ביקשו במסגרת תביעת העיזבון למנוע ביצוע הפינוי. הבקשות נדחו ביום 2.6.10. ראה גם החלטה מיום 26.5.11. התובעים טענו כי הכונס הודיע להם שלא יפנה אותם, אך חזר בו לאחר מכן והחליט ביום 23.6.11 לפנותם. התובעים טענו כי שינוי עמדת הכונס נובע מ רושם מוטעה שקיבל לפיו יש קשר פסול בינם לבין אברג'יל.

כתב תשובה מטעם הכונס (משיב 1)

11. הכונס טען כי השגות התובעים כבר הועלו מספר פעמים והפנה להחלטה מיום 26.5.11 שנזכרה ע"י התובעים לפיה הליכי הכינוס כפופים לפס"ד המגדיר את המקרקעין בדרך של גוש וחלקה ולפיכך "גם מי שמחזיק בהם ואינו אברג'יל אמור להיות מפונה". כמו כן הפנה להחלטת ראש ההוצל"פ ומחיקת ה.פ. 7077-03-11.

12. עוד נטען כי התובעים הינם "לא אחרת מצינור עלום המשמש את הפולשים". כמו כן נטען כי התובעים הסכימו לפנות המגרש כפי שעולה ממכתב ששיגר אליהם בעקבות סיור שערך עימם במגרש ביום 27.5.11.

כתב התשובה מטעם חוטר ישי (המשיב 2)

13. משיב 2, בנו של המנוח אהרון חוטר ישי ויורשו, טען בכתב תשובתו כי מדובר בניסיון נואל ופסול של המבקשים שתפסו חזקה בניגוד לצו מניעה, לסכל הליכי פינוי של מקרקעין ובהם פולשים ולמצער להקשות על מימושם.

14. עוד נטען כי על פי חוו"ד מומחה מטעם בימ"ש, נכון ליום 3.1.07, שוחט, או המבקשים שרכשו משוחט זכויותיהם, לא נכחו במקרקעין ולא תפסו בהם חזקה. עוד נטען כי השגות על פעילות הכונס יש להפנות לראש ההוצל"פ וכי בקשה קודמת ודומה בתיק העיזבון נדחתה ולכן נוצר מעשה בי דין .

15. עוד נטען כי התובעים לא הציגו ראיות, למעט מספר חשבוניות עסק, לרכישת הגרוטאות הנמצאות בשטח בו הם מחזיקים ומכאן שהם משמשים "מעין כיסוי לפעולותיו של הפולש אברג'יל ". עוד נטען כי החשבוניות אינן מתעדות רכישה, אלא ממכר. כמו כן נטען כי התובעים הודו בתצהיר כי " שכרו" מאברג'יל שטח.

16. משיב 2 מנה מספר החלטות בתיק ההוצל"פ ובתיק העיזבון בהן נדונו בקש ות להורות לכונס לא לפנותם, לרבות ההחלטה מיום 26.5.11, אולם "הוראה שכזו לא ניתנה נהפוך הוא".

תגובת התובעים לתשובות

17. התובעים טענו כי עד למועד הגשת התובענה לא ניתן לתובעים יומם בבימ"ש וכי החלק שצוטט בהחלטת בימ"ש בתיק העזבון מיום 25.6.11 הינה אמירת אגב. התובעים דחו הטענה כי הסכימו לפנות המגרש וכי הם ידם הארוכה של הפולשים אברג'יל.

דיון מיום 11.7.11

18. ביום 11.7.11 התקיים דיון לפני כבוד השופט עודד מאור. התובעים חזרו בהם מהבקשה למתן צו מניעה זמני.

דיון מיום 15.11.11

19. ביום 15.11.11 התקיים דיון לפני כבוד השופטת ריבה ניב. בימ"ש הביע עמדתו כי אין מקום לחקירת עדים למעט מומחה בימ"ש.

דיונים מיום 4.1.12 , 8.1.12, 9.1.12

20. ביום 4.1.12, 8.1.12, 9.1.12 התקיימו דיונים נוספים לפני כבוד השופטת ניב במסגרת דיון משותף עם תביעת העי זבון ובסוף הדיון ביום 9.1.12 ניתנו לצדדים הוראות להגיש סיכומים.

פסק דין מיום 9.1.14

21. ביום 9.1.14 ניתן פסק דין ע"י כבוד השופטת ניב שבוטל ע"י ערכאת הערעור הנכבדה בע"א 22558-01-14 נחום נ' מזיוב ואח' ביום 9.3.15. נקבע כי יש לברר התובענה.

דיון מיום 7.2.16

22. בדיון שהתקיים ביום 7.2.16 נחקר המודד נתן בן חיים.

דיון מיום 31.5.16.

23. ביום 31.5.16 נחקרו העדים מטעם התובעים דוד מססה וששון נמני.

פסק דין מיום 21.11.16

24. ביום 21.11.16 קבעה כבוד השופטת ניב כי תם תפקידו של הכונס ולכן "מתייתר הצורך לדון בה".

דיון מיום 8.2.17

25. ביום 8.2.17 התקיים דיון לפני מותב זה בבקשה של חוטר ישי לחלט הערבון שהופקד עם מתן צו המניעה בתיק זה. לאחר שהצדדים סיכמו, בימ"ש דחה הבקשה .

ביטול פסק הדין מיום 21.11.16

26. גם פסק הדין מיום 21.11.16 בוטל ע"י ערכאת הערעור הנכבדה בע"א 21133-12-16 חוטר ישי נ' נחום ביום 13.11.17. נקבע כי על ערכאה זאת לברר התובענה.

דיון מיום 13.12.17

27. ביום 13.12.17 התקיים דיון נוסף לפני מותב זה. התיק נקבע להמשך שמיעת ראיות.

דיון מיום 22.2.18

28. ביום 22.2.18 התקיים דיון נוסף לפני מותב זה. נחקרו עד התביעה נחום ועד ה משיב עו"ד ארז חוטר ישי .

דיון מיום 5.3.18

29. ביום 5.3.18 התקיים דיון נוסף לפני מותב זה. נחקר עד המשיב שוחט והתיק נקבע להגשת סיכומים.

סיכומי התובעים

30. התובעים טענו בסיכומיהם, בין היתר, כי הנתבעים חזרו בהם מהטענה שהם חליפיהם של הפולשים אברג'יל וכי הטענה להפרת צו המניעה לא הוכחה. עוד נטען כי פסק הדין של כבוד השופט אורנשטיין היה לפינוי אברג'יל בהתאם למפה שצורפה לכתב התביעה שהגישה משיבה 3 לגבי החזקת אברג'יל אותה עת. כמו כן, נטען שפסק הדין פרסונלי לאברג'יל.

סיכומי המשיב 2

31. המשיב טען בסיכומיו, בין היתר, כי לתובעים אין זכות במקרקעין וכי לאחר פינוי אברג'יל נותרו רק שני הדונם בהם מחזיקים התובעים. זאת, למרות שעל פי הראיות, שוחט, שהתובעים טענו כי נכנסו בנעליהם כמחזיקים, לא החזיקו במקרקעין במועד בו החלה החזקת התובעים בשנת 2009.

סיכומי התשובה

32. התובעים טענו בסיכומי התשובה , בין היתר, כי הוכיחו כי רכשו הזכויות במתחם משוחט וכי נכנסו למתחם מתוקף זכויות שוחט וללא קשר לפולשים אברג'יל.

בקשת המשיב להגיש תגובה לסיכומי התשובה

33. בקשת המשיב להגיש תגובה לסיכומי התשובה נדחתה.

דיון והכרעה

34. להלן המחלוקות שיש להכריע בהן:
34.1 האם פסק הדין של כבוד השופט אורנשטיין הגדיר המקרקעין בדרך של גוש חלקה ולכן גם מי שמחזיק בהן ואינו אברג'יל אמור להיות מפונה.
34.2 האם לתובעים זכות להחזיק במקרקעין ?
34.3 האם התובעים נכנסו כמחזיקים בנעלי שוחט או בנעלי אברג'יל ?
34.4 האם יש הצדקה למנוע פינוי התובעים רק בגלל שממילא זכאים לזכויות קנייניות במקרקעין ?

האם פסק הדין של כבוד השופט אורנשטיין מוגבל לפינוי חלק מהמתחם והאם ניתן על יסוד פסק הדין לפנות אחרים ולא רק את אברג'יל ?

35. התובעים טענו כי אין לפנותם על פי החלטות בימ"ש בתיק העיזבון שכן פסק הדין מוגבל לחלק משטח המתחם שסומן בקו צהוב במפה שצורפה לתובענה שנדונה ע"י כבוד השופט אורנשטיין (נספח 11 לתובענה זו) וכן מכיוון שפסק הדין מסמיך הכונס לפנות אברג'יל ולא אחרים.

36. פסק הדין של כבוד השופט אורנשטיין מגדיר שטח הפינוי כלהלן:
סעיף 2 לפסק הדין: "המבקשת, היא התובעת , רכשה מחצית מזכויות החכירה במגרש הנמצא באזור בשטח של 37,462 מ"ר, הידוע כחלק מחלקה 77 בגוש 600 (להלן "המגרש")".
ובסעיף 17 לפסק הדין נקבע : "לפיכך, דין התביעה להתקבל ואני מורה למשיבים, יחד ולחוד, לסלק את ידם מהמגרש הידוע כחלק מחלקה 77 בגוש 6010 באזור, ולמסור החזקה במגרש לידי המבקשת וזאת לא יאוחר מיום 1.7.06.".

37. מכאן שכבוד השופט אורנשטיין מגדיר כמגרש את מלוא שטח החכירה ולא בכדי. זאת מכיוון שאם אברג'יל היו מגדילים שטח התפיסה לאחר הגשת התובענה לפינויים, לא היה מקום לקבל הטענה כי צו הפינוי חל רק על חלק משטח החכירה ולא על כל מקום אחר בשטח החכירה שאברג'יל השתלטו עליו לאחר הגשת התובענה.

38. קבלת טענה זו הייתה מאפשרת לאברג'יל לגרור התובעים פינוים למסכת של תביעות חוזרות ונשנות בכל פעם שהיו תופסים חלק אחר במתחם רחב הידיים.

39. אשר על כן, קובע כי פסק הדין של כבוד השופט אורנשטיין חל על כל שטח המוחזק ע"י אברג'יל בשטח החכירה ומכאן שאם אברג'יל השתלטו גם על השטח נשוא המחלוקת, שאין חולק כי הוא חלק משטח החכירה, והתובעים נכנסו בנעליהם, מכאן שפסק הדין חל גם עליהם.

האם לתובעים זכות להחזיק במקרקעין ?

40. על פי חוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 (להלן :" חוק המקרקעין") ישנן חמש זכויות ששתיים מהן יוצרות זכות להחזיק במקר קעין, בעלות ושכירות.

41. התובעים אינם בעלי זכות בעלות. הם רכשו זכות להרשם כחוכרים שהבעלים, מ"י, טרם הכירו בה. לעניין זה ראה אישור הזכויו ת שהתובעים צרפו לתביעתם כנספח 7, בו עדיין מופיעים שוחט ולא הם.

42. אולם, גם אם בימ"ש ייצא מנקודת הנחה שהבעלים, ישנו בעתיד עמדתם באמצעות רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), אין חולק שהמדינה לא הכירה במועד הגשת התובענה בחלוקה בעין של השטח בין מי שזכאים להירשם כחוכרים ולבטח לא בזכותם של התובעים להחזיק במגרש .

43. אין חולק שהחוכרים ורוכשי הזכות להירשם כחוכרים לא הגיעו להסכמה בכתב, או על דרך התנהגות, לגבי חלוקת ההחזקה בעין, שכן בעלי מחצית מזכות החכירה על פי אישור הזכויות של רמ"י, המנוח חוטר ישי ויבדל"א בנו דרור, שנכנס בנעליו, לא הכירו בחלוקה בעין של המתחם ואף הגישו תביעת העזבון עקב כך .

44. במשך שנים רבות המתחם עמד כאבן שאין לה הופכין, כאשר אין בו חלוקה בעין בפועל, או על דרך הסכמה לחלוקה בעין. רק לאחר שקבוצת אסנת רכשה זכויות קרבינסקי בשנת 2000, חבריה עשו דין לעצמם וחילקו ביניהם, ועל דעתם בלבד, חלק מהמתחם בחלוקה בעין , ללא קבלת הסכמת בעל מחצית מהזכויות במתחם, המנוח חוטר ישי.

45. לנוכח התנגדות חוטר ישי לחלוקה בעין, לא הייתה זכות למי מהחוכרים, או רוכשי הזכות לה ירשם כחוכרים, לתפוס חזקה בשטח מסוים במתחם.

46. עובדות אלה היו ידועות ומקובלות על שוחט, שהיו חברים בקבוצת אסנת, למרות שבפועל ניסו לתפוס חזקה בחלק מהמתחם, כפי שעשו חברים אחרים בקבוצה. זאת, בימ"ש למד מתוכנם הזהה של שני ההסכמים בין שוחט לבין כל אחד מהתובעים, בו הדברים נכתבו ברחל בתך הקטנה.
ראה ב"הואיל" הראשון בחוזים בו מוגדר הממכר כ"שטח של 1,000 מ"ר (1 דונם) בלתי מסוימים (במושע)".
ראה גם סעיף 3, שם נכתב כי "חלק מבעלי הזכויות במושע במקרקעין תפסו חלק מהמקרקעין ועושים בהם שימוש יחודי".
באותו סעיף הקפידו שוחט לציין כי חוטר ישי הגיש תביעה נגד " כל יתר בעלי הזכויות במקרקעין ובכלל זה המוכר" ואף ניתן צו מניעה, והתובעים הצהירו בהסכם כי המסמכים הנוגעים לתביעה ולצו המניעה שצוינו בהסכם נמסרו לידיהם.
בסעיף 7, התובעים הצהירו כי ידוע להם שהממכר מהווה 27/1000 (בכל חוזה בנפרד) חלקים בלתי מסוימים במושע במקרקעין.
בסעיף 9(ג) התובעים הצהירו כי הובהר וגלוי וידוע להם "היטב ומוסכם כי החזקה בממכר היא חזקה משותפת לקונה ולבעלי הזכויות האחרים במקרקעין. החזקה בממכר פירושה החזקה משותפת ובלתי מסוימת, כ"א בהתאם לחלקו היחסי במקרקעין".

47. די היה בהודאה מפורשת וברורה זו כדי לקבוע שדין התובענה להידחות שכן מרגע שהצהירו ביום חתימת ההסכם, דהיינו, 15.1.09, שאין להם זכות חזקה מסוימת, אין מקום שבימ"ש יתערב למענם וימנע פינויים.

האם התובעים נכנסו כמחזיקים בנעלי שוחט או בנעלי אברג'יל ?

48. התובעים טענו כי על בימ"ש לקבוע, בניגוד להודאתם המפורשת בחוזים עליהם חתמו, כי בפועל שוחט החזיקו במקרקעין וכי קיבלו לידיהם שטח שהוחזק ע"י שוחט ולא ע"י אברג'יל ולכן אין לפנותם שכן סמכות הכונס מוגבלת אך ורק לפינוי "שטחים שמוחזקים ע"י אברג'יל".

49. התובעים התבססו על מספר ראיות.

50. התובעים הפנו לתשריט שמראה שהמגרש היה מגודר בשנת 2001. כמו כן, הסתמכו על עדותם ועדות מססה ונמני שהגישו תצהירים מטעמם.

51. עצם היות המגרש מגודר בשנת 2001 אינה מסייעת לתובעים שכן העדים מטעמם אישרו בעדותם כי למרות ששוחט ניסו לתפוס חזקה במקרקעין, אברג'יל פרקו גדרות שהציב והשתלטו על המקרקעין.
ראה עדות העד מטעם התובעים מססה בעמוד 140 שורה 8, שם העיד על סכסוך בין שוחט לבין אברג'יל שכתוצאה ממנו אברג'יל הוציא לו צו הרחקה. ב שורה 26 העיד " אברג'יל היה מפרק לנו את הפחים של הגדרות, ולכן נקטנו באמצעים לרבות צילום הגדר". בעמוד 141 בשורה 30 לא שלל האפשרות שאברג'יל לקח גם לשוחט את הפחים של הגדר. בעמוד 143 העיד בשורה 5 ששמע שאברג'יל פרק לשוחט את הגדר הצפונית " לא יודע כמה פעמים". לאחר מכן בשורה 8 אישר שאברג'יל פירק לשוחט " את הגדר הקדמית הדרומית למרות שהשטח היה מגודר, ושם שם דברים משלו". העד לא זכר בעמוד 143 שורה 19 אם אמר לב"כ התובעים כי אברג'יל פירק לשוחט את הגדר ושם דברים שלו.

52. לעניין הגדרות, בת/1, תמונה שהוגשה ע"י העד מססה, רואים גדרות פח חלקיות שלדברי העד הוצבו בגבול השטח שלו ושל שוחט. יצוין שבתמונה, הגדרות אינן רציפות. העד אישר שהשטח שלו אכן לא תוחם במלואו.

53. העד מססה, כאמור לעיל, עד מטעם התובעים, אישר בעמוד 139 בשורה 16 כי אברג'יל עסקו בחלפי רכב. העד ציין כי שוחט עסק בבקר ובנדל"ן. לעומת זאת בעמוד 139 בשורה 18 העיד שנחום מוכרים ברזל. בעמוד 143, כאשר נשאל מה שם אברג'יל בשטח של שוחט ? ענה בשורה 15 " אברג'יל יכול לשים כלי רכב לפני ואחרי הפירוק, חלקי רכב, אי אפשר לדעת". העד עיין בצילום האוויר נ/1 מיום 22.10.05 בו רואים את השטח שבמחלוקת, ונשאל האם מסכים "שבתוך השטח שסימנת כשטח ב (ה מגרש – ע.ה.) , השטח מלא מכוניות ? העד ענה בשורה 6 "אני רואה מכוניות, כשם שרואים מכוניות מחוץ לשטח, מדרום לו אבל אני לא יודע של מי המכוניות ומי מחזיק בהם, אני רואה גם מכוניות בצפון מזרח." העד אישר בשורה 11 "למיטב ידיעתי, אלו לא המכוניות של שוחט. אני לא יכול לדעת, כפי שאני מכיר את אברג'יל בהחלט ייתכן שהוא שם שם מכוניות".

54. די היה בעדות זאת של העד מטעם התובעים כדי לקבוע כי גם אם שוחט עשה דין לעצמו והשתלט שלא כדין על מקרקעין מסוימים במתחם, אזי הוא עצמו גורש מהשטח שתפס בשנת 2002 ע"י אברג'יל שתפס חזקה במקרקעין ושם במקום מכוניות כעולה מהתמונה משנת 2005.

55. גם העד הנוסף מטעם התובעים, נמני, אישר העובדות הנוגעות לעניין, לפיה ן שוחט עסק בבקר (עמוד 151 בשורה 27) ואברג'יל תפס תוך זמן קצר יחסית חזקה בשטח ששוחט ניסה לתפוס " אחרי שהם (שוחט – ע.ה.) גידרו יהודה (אברג'יל – ע.ה.) התחיל לזרוק פסולת, גרוטאות ומכוניות לשטח שלהם. עברה תקופה שהמקום היה סגור בפחים ושער, ואברג'יל פרץ והתחיל להכניס לשם כל מיני דברים, כפי שעשה בכל החלקה" (עמוד 152 בשורה 2). בעמוד 153 בשורה 16 תאר כיצד אברג'יל "פירק לסירוגין" הגדר ששוחט הציב עד שהוא פירק אותה לגמרי ובשורה 23 העיד כי אברג'יל החל לפרק הגדר "בתקופה קצרה, אחרי שהם סיימו ועשו גדרות, אחרי חודשים אברג'יל בא ופירק להם. כל פעם הוא התפשט קדימה ואחורה" . כמו כן, שב והעיד בשורה 26 כי תפיסת החזקה ע"י אברג'יל הייתה על ידי כך ש"זרק את המכוניות שלו".

56. לנוכח עדות העד, בימ"ש, כבוד השופטת ניב, היקשה ושאל העד פעמיים (ראה בעמוד 154 משורה 18) הכיצד התובעים החזיקו בשטח של שוחט אם אברג'יל תפס אותו ולא היה לו מענה מניח הדעת.

57. כאן המקום לציין שהתובעים לא העידו את מי מקבוצת אברג'יל, כדי לסתור הטענה כי אברג'יל הוא שהחזיק במקרקעין עובר לתפיסת החזקה ע"י נחום בשנת 2009.

58. כאן המקום גם לציין ששוחט אישר במסגרת עדותו בתיק העזבון ביום 9.11.17 כי אכן גורש ע"י אברג'יל מהשטח כשניסה לתפוס בו חזקה (ראה גרסתו בעמודים 488 - 489) . העד זומן שוב לחקירה ביום 5.3.18, הפעם בתיק זה, ובתחילת הדיון ניתן בעמוד 315 תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה עדותו בתיק העזבון תהיה חלק מהראיות בתיק זה. בעדותו הנוספת חזר על גרסתו בעמוד 316 משורה 24 כי ניסה לגדר בין שטחים של מ ססה (אוסנת – ע.ה.) לבין דרויש וביקש מאברג'יל לפנות המכוניות שהיו במקרקעין . האחרון הביע הסכמה לכך, אך בפועל גרם לכך ששוחט נעצר ע"י המשטרה ו"נכנס עם ערימת מכוניות לשם" (רעה בעמוד 320 בשורה 27).

59. לא זו אף זו, גם המודד בן חיים שביקר במתחם העיד ואישר בעמוד 132 בשורה 3 כי העביר חוו"ד לגבי מצב ההחזקה במתחם בשנת 2007 לחברי קבוצת אסנת, וביניהם שוחט, להתייחסותם, אך שוחט, שלא נכללו ברשימת המחזיקים בחוו"ד, לא חלקו על כך שאינם מחזיקים במקרקעין. הוא אף אישר כי לא ביקר בשטח נשוא המחלוקת בפועל כי אברג'יל מנע זאת ממנו.

60. עדות התובע עצמו לא הועילה כדי לשנות הממצאים לגבי מצב הדברים כפי שעלה מראיות שהתובעים עצמם הגישו לבימ"ש.

61. התובע לא הכיר המגרש לפני שרכש אותו ולכן לא היה באפשרותו להעיד על המצב במקרקעין לפני שרכש זכויות בו בשנת 2009 (ראה עדותו בעמוד 315). כאמור לעיל, עדיו ציירו בעדותם תמונה שונה מתוכן תצהיריהם.

62. בניגוד לטיעוניהם המשפטיים של התובעים בתובענה זו לגבי תחולת צו המניעה, התובע העיד כי בזמן אמת כלל לא הבין את צו המניעה שנזכר בהסכם המכירה (ראה עדותו בעמוד 315). בעת שמיעת עדותו, למרות שבתצהירו לא טען כי לא קיבל את המסמכים הנזכרים, טען לראשונה כי לא קיבל המסמכים לעיונו (ראה עדותו בעמוד 318). לא היה לו הסבר לכך שגרסה כבושה זאת מופיעה לראשונה בעדותו (ראה בעמוד 319 בשורה 4).

63. מר נחום ניסה לטעון כי בניגוד לאמור בהסכם, נמכר לו שטח מסוים וזאת למרות ששוחט שלל גרסה זאת בעמוד 497 משורה 14 וכן בעמוד 515 משורה 17 . בחקירתו הנוספת ביום 5.3.18 בעמוד 321 משורה 1 לאחר שנשאל מי תפס המקרקעין עם מכוניות ענה כלהלן:
"אברג'יל. ובשביל זה אני מכרתי את המקום. ורשום בהסכם שאני מכרתי את מקום במושע, לא מקום מוגדר ולא מקום, ואמרתי להם שיש בעיות במקום הזה. אמרתי לה שיש בעיות במקום הזה. אמרתי שיש בעיות והם קנו את זה (התובעים – ע.ה.)."

64. מעדותו של שוחט עולה כי אכן הייתה גדר מצד מזרח של דרוויש ומצד מערב של אוסנת ומכאן שאם היה גידור, לא הוכח כי שוחט הציב אותו. גם אם הוצבה מדרום גדר, אזי על פי עדויות עדי התובעים, אברג'יל פרק אותה.

65. מר נחום טען כי לא כתוב בהסכם שהשטח אינו מגודר. כשנשאל הכיצד עניין כה מהותי לא נזכר בחוזה, ענה בעמוד 346 כי אין לו מושג מדוע הדברים לא נכתבו. לא רק שאין לקבל תשובה זו, אין גם לקבל שמצד אחד התובע מעיד שנמכר לו שטח במושע ומצד שני טוען שנמכר לו שטח מסוים ומגודר .

66. בנוסף, מעדות שוחט עלה כי בעסקה בינו לבין התובעים היה מעורב מר עזרא לאטי, חבר של התובעים, אולם התובעים לא מצאו להעיד מר לאטי כדי לשכנע בימ"ש שהמצב העובדתי עמד בניגוד לתוכן החוזה ובניגוד לגרסת שוחט. יצוין שעו"ד רשף שערך ההסכם נאסף לבית עולמו.

67. מעדות התובע בעמוד 320 בשורה 22 התברר כי הזמין בזמן הרכישה מודד למקום לצורך הגשת בקשה לרישיון עסק, אולם גם המודד לא זומן להעיד.

68. מעדות התובע בעמוד 325 בשורה 16 התברר כי הזמין גם קבלן "אותו קבלן שעשה לכולם גדר", אולם גם הקבלן לא זומן להעיד.

69. עוד התברר שלתובע ניסיון בהחזקה שלא כדין של מקרקעין שכן עבר למקום הנוכחי ממקום אחר בו ניתן נגדו צו פינוי (ראה עדותו בעמוד 330). לאחר מכן התברר מע דותו בעמוד 343 כי הפרת החוק גרמה לפינויו מהמקרקעין עקב דרישת רשות איכות הסביבה, אולם הוא שב ותפס חזקה במקרקעין.

70. לא זו אף זו, מצאתי טעם והגיון בטענת המשיב לפיה אם היה שמץ של אמת בטענת התובעים לגבי מצג שווא של שוחט כלפיהם, מצופה היה כי תוגש נגדו על ידם תביעה מתאימה.

71. לנוכח כל האמור לעיל, בימ"ש מעדיף את לשון ההסכם וגרסת שוחט שמתאימה לתוכן החוזה ושאר הראיות שנסקרו לעיל לגבי אופן השתלטות אברג'יל על השטח שנחום מחזיקים בו כעת ומצב המקרקעין כאשר התובעים תפסו בהם חזקה .

72. לגבי יחסיו עם אברג'יל, מר נחום ניסה לטעון כי בניגוד לאחרים הוא עמד חוצץ נגד אברג'יל. בעמוד 332 העיד כי "הייתי יותר אולי קצת יותר אובססיבי או יותר חזק משוחט". התובע גם העיד בעמוד 346 שאברג'יל, שכל העדים טענו כי נהג במתחם ביד קשה נגד כל מי שהמרה פיו , אפילו לא הפריע לו להוציא המכוניות שלו מהשטח נשוא המחלוקת.

73. התובע עצמו העיד בעמוד 350 בשורה 13 כי לאברג'יל הייתה "בעיה עם כל מטר שמה דרך אגב, כל מטר היה לו בעיה שמשהוא לקח" לא זו אף זו, התובע העיד בעמוד 351 כי אברג'יל דרש מכל מי ש"בא לקנות שם אדמה ... עליו לפצות את יהודה אברג'יל " וכי הוא לא הסכים לשלם. מובן, שמצופה היה כי אברג'יל יזומן כדי להעיד הכיצד, נהג באופן שונה כלפי נחום, לעומת התנהלותו כלפי אחרים. אולם התובעים לא זימנו אברג'יל להעיד ולענות על שאלה זו.

74. ב"כ התובעים טען במכתב אל הכונס מיום 23.6.11 כי "מרשי נמצא בסכסוך עם אברג'יל" (ראה סעיף 8 למכתב). אולם התובע הודה בעדותו כי למרות טענתו לגבי סכסוך עם אברג'יל וחוזקו של התובע כביכול, הוא שכר שטח מאברג'יל (ראה עדותו בעמוד 350) שאין חולק כי אין ולא היו לו כלל זכויות קנייניות ואף חתם ביום 21.7.11 על וויתור על הדרישה לפנות אברג'יל. כאשר נשאל מדוע חתם על כתב הוויתור, עדותו הלכה והתפתלה, מרגישות לנהי של אשת אברג'יל בעמוד 352 ועד לבסוף לחשש לנזק שייגרם לו, ככל שלא יחתום על כתב הוויתור. גרסה אחרונה זאת לא מתיישבת עם התיאור לחוזק, שעה שאחרים הפגינו כביכול חולשה ומילאו אחר רצונותיו של אברג'יל.

75. כמו כן, אישר בחקירתו כי עו"ד צוקרמן ייצג גם את אברג'יל וגם שימש את התובעים.

76. המסקנה ממארג הראיות המשתלבות זאת בזאת היא שחברי קבוצת אסנת תפסו שלא כדין חזקה במקרקעין צפונית לשטח שהחזיק אברג'יל , אולם הוא לא השלים עם כך , דרש פיצוי, ובכוח הזרוע פרק גדרות שהוצבו והשתלט על חלק מאותן תפיסות שממילא נעשו שלא כדין ולכן חברי הקבוצה עצמה פתחו נגדו בהליכים משפטיים .

77. הוכח כי אברג'יל השתלט על המקרקעין ששוחט תפס שלא כדין וכאשר שוחט התייאש מהניסיונות לתפוס בחזרה המקרקעין, הוא מכר זכויותיו לה ירשם כחוכר לתובעים. בשונה מעניינם של שוחט, התובעים הצליחו לתפוס חזקה במקרקעין שמהם גורשו שוחט. מכאן שהם קיבלו החזקה מאברג'יל בהסכמה שתנאיה לא גולו, בין היתר, מכיוון שהתובעים לא זימנו אברג'יל כדי להשאל על כך. מכאן גם שהתובעים נכנסו כמחזיקים בנעלי אברג'יל כמחזיק ולכן צו הפינוי חל עליהם ויש לפנותם מכוח פסק הדין שניתן לפינוי אברג'יל, זמן רב לפני שהתובעים נכנסו בנעלי אברג'יל כמחזיקים.

78. התובעים הגיעו להסכמה, שתנאיה אינם ידועים, עם אברג'יל לקבלת המקרקעין לידיהם כאשר הם יודעים היטב שאין להם זכות להחזיק במקרקעין על פי חוזה הרכישה וכי חל צו מניעה שאוסר שינוי המצב הקיים. התובעים טענו בתובענה זו כי צו המניעה חל רק בשטח הדרומי של המקרקעין, אולם ממילא לשוחט לא היו זכויות החזקה שהיו רשאים למכור וממילא הוכח כי שוחט כלל לא החזיקו במקרקעין במועד בו התובעים תפסו חזקה, אלא אברג'יל החזיקו בהם ועשו בהם שימוש להחניית, או זריקת, מכוניות.

79. אין צורך להכריע בטענת המשיב כי התובעים רכשו, או קיבלו, המלאי של מכוניות אברג'יל תוך שהוא מצביע על הדמיון הרב בין עסקי אברג'יל לבין עסקי נחום, אך עניין זה רק מצטרף למארג הכללי של העובדות שמצביע על יחסי הסכמה ושיתוף פעולה בין אברג'יל לבין התובעים. כאמור לעיל, האחרונים הודו כי שכרו כביכול שטח מאברג'יל, למרות שאין חולק כי לו אין זכויות להירשם כחוכר. יצוין שרו"ח שהכין מכתב לגבי עסקי התובעים לא זומן על ידי התובעים ליתן עדות לגבי המכתב שהוגש ולכן נותר סימן שאלה לגבי טענת המשיב כי " הר של מכוניות" עבר לשטח התובעים משטח אברג'יל והכחשת התובעים טענה זו.

האם יש הצדקה למנוע פינוי התובעים רק בגלל שממילא זכאים לזכויות קנייניות במקרקעין ?

80. התובעים טענו כי מכיוון שזכאים לזכות קניינית במתחם ומכוחה זכאים לקבל חזקה במתחם "בהתאם ליחסם היחסי במתחם, התואם כאמור, את שטחו של המגרש. אי לכך מה הטעם בסילוק ידם של המבקשים עתה, ובכל ההוצאות הכרוכות בכך ?!"

81. עוד נטען כי גם אם הפרו התובעים צו המניעה, לא עשו זאת במזיד וכי שיקולי צדק ויושר במתן הסעד נוטים בברור לטובת התובעים. התובעים טענו, בין היתר, כי בינתיים המשיב קיבל לחזקתו שטח התואם את חלקו היחסי במתחם.

82. אין בידי לקבל טענות התובעים. אלה חתמו על חוזה בשנת 2009, לאחר שניתן נגדם צו פינוי ממקום אחר, בו הצהירו כי ידוע להם שרוכשים מושע ואף כי קיים צו מניעה שלפי עדותו של התובע כלל לא טרח לבדוק פרטיו , אולם הם עשו דין לעצמם ועל פי הסכמה עם אברג'יל שהבריח את שוחט, תפסו חזקה במקרקעין לצורך ניהול עסק.

83. בשים לב, שאין מדובר במגורי התובעים, והחזקתם נמשכה שנתיים בלבד עובר להגשת תובענה זו, אין מקום להגן בנסיבות אלה משיקולי צדק על מי שתפסו חזקה במקרקעין בניגוד לדין. יש להשיב המצב לקדמותו לפני השתלטות שוחט (אם הושלמה כלל) ולאחר מכן אברג'יל, כך שהשטח יפונה מהחזקה מסוימת וההחלטה מי יחזיק בו תתקבל לפי דין ולא על דרך עשיית דין עצמית.

84. על בימ"ש לשלוח מסר ברור ותקיף כי חזקה במקרקעין יש לתפוס על פי דין ולא על דרך עשית דין עצמית, תוך שליחת הנפגעים, שומרי החוק, למסע יקר, מסוכן, מתיש וארוך לצורך אכיפת הדין.

85. מקוממים במיוחד היו דבריו של התובע תוך כדי עדותו כאשר העיד, חזה, או הבטיח לנוכחים באולם כי הדיון ימשך עוד "עשרים שנה". גם דברים אלה מצדיקים שליחת מסר לכל מי שיבקש לתפוס חזקה על דרך עשיית דין עצמית, כי תגובת בימ"ש תהיה אכיפת הדין באופן מהיר.

86. אין מקום, כהצעת התובעים, לבדוק לצורך פינוי התובעים, מי מחזיק מה וכמה במתחם שכן אם התובעים צודקים, והמשיב מחזיק כיום בשטח הממצה זכויותיו להירשם כחוכר, הסוגיה תתברר בהליך מתאים ולא בהליך זה שאמור להיות ממוקד. התובעים נכנסו בנעלי אברג'יל ולכן על הכונס לפנותם. מה ייעשה במקרקעין שיפונו ע"י הכונס בעתיד ? על כך תינתן החלטה מתאימה על פי דין ולא על דרך הנצחת עשיית דין עצמית והכרה בה בדיעבד, רק כי זאת כבר נעשתה.

87. ברי אם כן, שיש לחדש מינוי הכונס, ובמידה ועו"ד מזיוב יבקש לשחררו מהמשימה, יש מקום למנות כונס אחר שישלים המשימה. המשך עבודת הכונס יתבצע באמצעות מתן הוראות ע"י רשות האכיפה.

סוף דבר

88. דוחה התובענה.

דיון בהוצאות

89. התובענה שלפניי הוגשה על דרך המרצת פתיחה שמטיבה נועדה להתברר בפשטות ובמהירות. למרות האמור לעיל, התובעים הרחיבו היריעה ובעת הגשת הסיכומים טענו כי ישנן טענות רבות שמחייבות פרוט רב, טענה שלא הולמת הליך זה.

90. על התובעים היה לבקש לשנות ההליך לתובענה בסדר דין רגיל ומשלא עשו כן, אין להם, אלא להלין על עצמם. ממילא בימ"ש סבר ונותר בעמדה זו , כי המחלוקת הינה ממוקדת ביותר.

91. המשיבים טענו כי ספק האם הליך זה היה במקומו לנוכח החלטות בתיקים אחרים שחייבו לכאורה התובעים לנקוט הליך ערעורי, אולם בסופו של יום ערכאת הערעור הנכבדה ציוותה לברר העובדות בתיק זה ובימ"ש כיבד ההוראה.

92. לחובתם של שני הצדדים יש לזקוף העובדה ששניהם ניצלו הליך זה כדי לקיים דיון גם בסוגיות שכנראה נדרשות לליבון בתיק העזבון וכך גרמו להתארכות משך הדיון שלא לצורך .

93. בנסיבות אלה, ובשים לב למורת רוחו מעשיית הדין העצמית של התובעים, מספר הדיונים ומשך הזמן הרב שהוקדש לדיון בתובענה, מחייב התובעים לשלם למשיב 2 שכ"ט ב"כ בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, י' אב תשע"ח, 22 יולי 2018, בהעדר הצדדים.