הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 49316-03-19

לפני כבוד השופט אריאל צימרמן

המבקשת:
מועצה מקומית כפר שמריהו

נגד

המשיב:
בועז חיון

ב"כ המבקשת: עו"ד אמיר רנן
ב"כ המשיב: עו"ד רונן בר און

החלטה

הודעה ובקשה לקביעת "מועד מיידי ובהול לדיון". ברם דיון התקיים זה מכבר (במעמד בא כוחה הקודם של המבקשת, שהוחלף עתה), אין זכות מוקנית לדיון נוסף, הדיון המבוקש נסב על בקשה לסעד זמני שבמתכונתה ניתן לדחותה ללא קיום דיון נוסף בה, ו"בהילותה" הקשורה בענייני סיכון נטען כתוצאה מבור שכרה קבלן מבצע של המבקשת לפני קרוב לשנה. קשה להיעתר, אך יש לבחון כיצד לסייע, לרווחת המבקשת, כמו גם תושבי המועצה המקומית, ובכללם המשיב, והציבור ככלל.

רקע

1. תמצית האירועים עד הנה, יוזכר: המבקשת הגישה ביום 21.3.2019 לבית המשפט המחוזי בתל אביב הליך שכותרתו "בקשה למתן צו זמני וקבוע" לבית המשפט, שעניינה בהתקנת צינור ביוב בשטח חצריו של המשיב במועצה המקומית כפר שמריהו. בית המשפט המחוזי הורה ראשית למבקשת לפצל בין הבקשה לצו הקבוע לזמני, וזאת עשתה; כן הורה לה לבאר את מקור סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בעניינים של שימוש במקרקעין, ומשלא עשתה כן להנחת דעתו, הורה על העברת ההליך ובגדרו הבקשה לסעד זמני לבית משפט.

2. כך הגיעה לטיפולי ביום 2.4.2019 בקשת המבקשת ל"צו ביניים במעמד צד אחד" ( כך כינתה את הסעד הזמני המבוקש),זאת למנוע מן המשיב "מלהפריע לביצוע עבודות להתקנת תשתית ביוב ביישוב כפר שמריהו, שתשרת את כלל תושבי הרשות ואת נכסו של המשיב שיחובר עליה. ניסוח על דרך השלילה שניכר בו כי נועד לדמות את צו העשה ה"זמני" המבוקש, של חיוב המשיב לאפשר למבקשת להעביר ולחבר צינור ביוב דרך נכסו, לצו מניעה זמני, שכמוהו קל יותר לתתו כסעד זמני. הנכס המדובר: חלקת קרקע בבעלות המשיב, שעליו בית מגורים שאינו משמש כיום למגורים וחצרו מצמחת עשבים, המצוי בפאתי היישוב ובצמוד ל כביש החוף (כביש 2), ואשר מעבר צינור הביוב דרכו חיוני לה למבקשת לשם חיבור קו הביוב המאסף של היישוב, הכל בהתאם לתכניות ולוחות הזמנים שתוכננו ביחס למערכת הביוב ליישוב.

3. בבקשה עמדה לא ביארה המבקשת אלא בלאקוניות על זרעי המחלוקת: בעודה מטמיעה את קו הביוב המאסף בחצרות נכסו של המשיב ונכסים קרובים, טען המשיב שנגרם נזק במסגרת ביצוע עבודות הביוב בחצרו, ומאז הוא מסרב לאפשר למעוצה לסיים את עבודות הטמעת קו הביוב ולהחזיר את השטח לקדמותו, וכך נותרו העבודות עשויות בחלקן, כששוחות הטמעת קו הביוב בעומק הקרקע בשטח חצרו של המשיב פתוחות, חשופות לפגעי אדם וטבע. המשיב נאות בהמשך לפגישה ביום 2.1.2019 (התאריך היחיד שצוין בכל הנוגע למחלוקת) להציב גדר בטיחות כדי למנוע כל מפגע פוטנציאלי, אולם להשלים את הקו אינו מסכים, לטענת המבקשת – כיוון שהתנה זאת בהצבת שלטי פרסום בחצרו, הפונה לכביש החוף. לזאת לא הסכימה המבקשת, וכך לא ניתן לחבר את הקו המאסף בנכסו של המשיב לקו שהונח לאורך הנכסים השכנים. סירוב זה גורם לעיכוב בהתקדמות העבודות, חשיפ ת המבקשת לתביעות צדדים שלישיים, ואף תביעות אישיות כלפי בעלי תפקידים בה. מכאן הדרישה לסעד זמני: זכותה וחובתה של המועצה המקומית להעביר צינורות ביוב גם בשטח פרטי, כך המבקשת בהיסמך על חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962.

4. צו במעמד צד אחד לא ראיתי לתתו, כאמור בהחלטתי מיום 2.4.2019, אך ראיתי לזמן דיון ראשוני (קרי כזה שאינו מחייב עדיין תשובה ותגובה) במעמד הצדדים ליום 4.4.2019. הצדדים עתרו לדחיית מועד הדיון, כך נעשה, ליום 14.4.2019, תוך מתן הוראה למשיב להשיב (וכך עשה) ולמבקשת להגיב (ולא עשתה). השיב המשיב, ביום 11.4.2019: בקשה דלה בראיות ולוקה באי צירוף מסמכים שחובה היה לצרפם, חסר מובהק אל מול הסעדים ה"זמניים" הקיצוניים שהמבקשת עותרת להם. בפרט תהה המשיב על בהילות הבקשה שעה שכבר מיום 5.9.2018, קרי כשבעה חודשים קודם לכן, הודיע המשיב על היעדר נכונותו להמשך העבודות והמצב בעינו, כמעט ללא שינוי (זולת טענות של המשיב לפעולות נוספות ומזיקות אחדות של הקבלן המבצע בחצרי המשיב). אין המשיב חולק על כך שרשות מקומית רשאית ואף חייבת לפעול להסדרת תשתיות הביוב בשטחה, אולם זאת יש לעשות לפי דין. אם חפצה המבקשת להניח מתקני ביוב בחצרו של המשיב, עליה לקבל את האישורים והנדרשים לפי דין , ולאלה אין זכר בבקשה; ועליה לבחון בנוסף אופציות תכנוניות חלופיות, מה שאין למשיב כל ידיעה אם נעשה עד הנה. בין האישורים הנדרשים עומד המשיב על הצורך, לטענתו, לאישורים של משרד הבריאות, לפי ההוראות למתקני תברואה, התש"ל-1970 ("הל"ת") (ס' 8 לתשובה); היתר בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה (ס' 40-36 לתשובה); ואישור משרד הפנים, שעה שהמבקשת היא מועצה מקומית ולא רשות מקומית (ס' 42-41 לתשובה). ואשר לחלופות, בחינתן מחויבת המציאות לדעת המשיב שעה שהמבקשת חפצה להניח בחצרו לא רק "צינור קטן", כפי שהבטיח לו ראש המועצה הקודם והמשיב נאות לאפשר את תחילת העבודות בחצרו לפני כשנה, אלא צינור מסיבי, הכולל (נוכח הצורך בעיקול הצינור בזווית של כ-90 מעלות ממערב לצפון, בתוך שטח החצר, ניתן להבין) ארבע בריכות איסוף ביוב בולטות לעין וגדולות בתוך שטח החצר של המשיב. לא נתעכב כאן על כל טענותיו הנוספות, הממוקדות בענייני סעדים זמניים.

5. בסמוך לתשובת המשיב, באה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, שכן הצדדים מבקשים ללבן ביניהם את המחלוקת. הדיון נדחה ליום 29.4.2019. הודיעו הצדדים ביום 23.4.2019: עודם נדברים זה עם זה, ועתרו לדחיה נוספת. ביטלתי את הדיון, וציינתי שבפני הצדדים, אם יחושו צורך, לעתור לדיון נוסף. ביום 7.5.2019 הודיעה המבקשת: יש צורך בדיון בבקשה לסעד הזמני, עוד טרם שמיעת ההליך העיקרי שנקבעה ליום 17.7.2019 , שכן כל שנותר הוא לחבר את חצרו של המשיב לתשתיות הביוב הנוספות, ואגב כך ציינה כי יש צורך בהשבת המצב בשטח לקדמותו (קרי כיסוי בורות פתוחים עקב העבודות, שהופסקו) שכן שיש בכך סיכון לבאים לשטח. המשיב מצדו גרס כי אין בהילות בדיון, אך לא קיבלתי את עמדתו. דיון נקבע ליום 13.5.2019; ונדחה לבקשת הצדדים ליום 16.5.2019; שאז נדחה פעם נוספת שעה שהמבקשת גילתה יממה לפני הדיון שראש המועצה מר סרג' קורשיא ומהנדס המוצעה מר דייויד ברייטבורד זומנו לישיבה מרובת משתתפים במינהל התכנון בירושלים ליום הדיון (ישיבה שמועד זימונה לא צוין בבקשה, אך אין אלא להניח שלא היה זה יממה קודם לכינוסה, כך שהמבקשת יכולה הייתה לדעת על כך); ודחיתי פעם נוספת, זו הפעם ליום 20.5.2019.

6. לקראת הדיון בבקשה לסעד הזמני, היו מונחות לפני בית המשפט הבקשה (זו שתמציתה כי זכותה וחובתה של רשות מקומית להניח צינורות ביוב), והתשובה (זו שתמציתה כי חובה על הרשות לפעול לעת מימוש זכויותיה וקיום חובותיה לפי דין, מה שאין לו ביטוי כלשהו בבקשה). לתשובה נוקבת זו לא באה תגובה מצד המבקשת, כזו שתלמד על כך שהיתרים ואישורים יש, וכי חלופות נבחנו (וראו: עע"מ 8489/07 ריכטר נ' ועדת המשנה הנקודתית של הועדה המחוזית (23.11.2009); וכן: החלטתו של כב' השופט י' עמית בבש"א (עכו) 3164/99 סואעד נ' מועצה אזורית משגב פ"מ תשנ"ט (3) 496 (1999); עת"מ 50541-10-10 אבו ראס נ' גבעת אלה ישוב קהילתי כפרי (4.11.2010); עת"מ (מרכז) 32789-11-14 עווד נ' עיריית טייבה (10.12.2015)). תגובה, יוזכר, אמורה הייתה המשיבה להגיש לקראת הדיון שנקבע ליום 14.4.2019; אך לא הגישה כיוון שפנתה להידברות; הייתה רשאית להגיש בכל מקרה מכוח התקנות 10 ימים מתשובת המשיב מיום 11.4.2019, אך לא הגישה, כיוון שפנתה להידברות; והייתה אמורה לבקש להגיש לעת הודעתה ביום 7.5.2019, אך לא הגישה. לעת קביעת מועד הדיון שנשמע לבסוף, וחרף החמצת כל ההזדמנויות של המבקשת להגיב, ראיתי לנכון להזכיר למבקשת כי בידה להשלים את תגובתה לתשובת המשיב, זאת עד יום 19.5.2019 (החלטתי מיום 15.5.2019). זאת, על מנת שלא ייווצר מצב שבו מתקיים הדיון בלא שנשמעה תגובתה הסדורה של המבקשת לתשובת המשיב ובאופן שעד לדיון יהיו מונחים לפני בית המשפט והמשיב גם יחד באורח סדור כל טיעוני המבקשת באשר לחוקיות פעילותה ובקשתה. יוער, כי ברור גם היה שהיעדר תגובה לתשובה יוביל למעשה בנסיבות לדחיית הבקשה לסעד זמני, אף שלגוף הדברים אפשר שפעולת המבקשת נעשית כדין ואף שאפשר שיש חשיבות בכיסויו בהקדם של הבור שפתח הקבלן המבצע לעת הנחת הצינור, טרם שנפסקה העבודה. ולאחר כל אלה: המבקשת לא הגישה תגובה לתשובה.

7. דיון בבקשה לסעד הזמני התקיים אפוא ביום 20.5.2019. מטעם המועצה התייצב ראש המועצה מר קורשיא, אך לא מהנדס המועצה שלפי ההודעה הקודמת אמור היה להתייצב. התייצב המשיב, וכמובן באי הכוח, כאשר המועצה יוצגה אותה עת בידי עו"ד אבי רפאלי. מיד בראשית הישיבה, ובשים לב לכך שלפנינו תשובה שבהיעדר תגובה לה במועד אין כל אפשרות להיעתר לבקשה לסעד הזמני, אך נוכח חשיבות העניין לתושבי המועצה המקומית ולתיקון התקלה בחצרו של המשיב, ביקשתי והסכימו הצדדים לנהל שיחה בלתי פורמלית, שלא לפרוטוקול. מבלי להדרש לפרטיה יוער רק כי במסגרתה הדגימו ראש המועצה מר קורשיא והמשיב מר חיון גישה נעימה, עניינית ופרגמטית, וניכר היה כי הבינו שייטב לצדדים שניהם למצוא פתרון מהיר ומוסכם להנחת דעת כל הצדדים. ביארתי גם את חשיבות מציאת הפתרון בדרך של הסכמה, שכן אם לא יינתן צו עלול הדבר להזיק לצדדים שניהם: למבקשת – אין צורך להוסיף, ולמשיב – החושף עצמו לסכנה שמא אם יימצא לבסוף שהיה עליו לאפשר את השלמת התשתית דרך חצרו, ימצא עצמו חשוף לתביעה בגין נזקי העיכוב, וכך גם אם הסיכון שבחצרו לא יוסר. ברוח האמור, כה הסכימו אפוא הצדדים לעת סיום הדיון:

"בהמשך לשיחה עם בית המשפט, מקובל עלינו לשוב למגעים ביננו בניסיון לייתר את המחלוקת שבין הצדדים, בלא צורך במיצוי ההליך המשפטי. הצדדים יפעלו באופן מיידי על מנת לקיים שיח ושיג אפקטיבי ומכבד לשני הצדדים. במסגרת האמורה תציג המבקשת באורח סדור בפני המשיב, בסיוע באי כוחו, את כל האישורים וההיתרים שיש בידה ואשר לשיטתה מקנים לה את הזכות החוקית להעברת צינור הביוב בשטחו של המשיב ובמתכונת שבה היא מבקשת להעברתו. כמו כן, ומבלי שהמבקשת נוטלת על עצמה כל התחייבות או מסכימה לכל טענה של המשיב, הרי שככל שתוצג בידו תוכנית חלופית בכל הקשור לצינור הביוב זו תיבחן בידה בנפש חפצה, ובסיועם של גורמי המקצוע מטעמה. לצורך כך הרי שהמשיב יאפשר לנציגי המבקשת להיכנס לחצרה על מנת לבחון את כל הדרוש. בנוסף, אגב מגעים אלה, יבחנו הצדדים יחד את האפשרות לפתרונות קבועים או ארעיים לכיסוי מתווה הצינור הקיים לשם מניעת כל מפגע פוטנציאלי, וזאת בלא שיש בכך משום נטילת חבות כלשהי על מי מהצדדים בקשר עם המתווה הקיים, ובלא שיש בכך כדי לגרוע מטענת מי מהצדדים במסגרת ההליך הנוכחי."

הודעה, נקבע, תימסר בתוך 7 ימים ותלמד האם יש צורך בהמשך ניהול ההליכים – בתיק העיקרי, לא רק בבקשה לסעד הזמני. הצדדים שימרו עם זאת זכותם לעתור במידת הצורך גם: " לפנות לבית המשפט בבקשה להכרעה בבקשה לסעד הזמני גם בכל מועד קודם לכן, ככל שחש שהמגעים מוצו ".

8. חלף כמעט שבוע. או אז פנו ב"כ המשיב לבית המשפט: עוד ביום 20.5.2019 כבר שלחו את רשימת המסמכים שהם מבקשים, ולא קיבלו כל תשובה מן המבקשת. הפניתי את הדברים למבקשת ולתקשורת בין הצדדים. ולמחרת היום: הודעה על החלפת ייצוג של המבקשת, לזה של בא כוחה הנוכחי עו"ד אמיר רנן, ולאחריה באה ההודעה והבקשה הדחופה לקביעת "מועד מיידי ובהול לדיון".

9. וזו תמציתה של ההודעה והבקשה, המחזיקה 11 עמודים ו-1 10 עמודי נספחים, ונתמכת בתצהירו של מהנדס המבקשת מר ברייטבורד: בדיון הקודם הוצע למבקשת לבחון חלופות. והנה בחנה את התוואי שהציע המשיב, ולמרבה הצער אך לא ההפתעה נמצא בידי אנשי המקצוע המיומנים של המבקשת כי המדובר בתוואי שאינו בר ביצוע, כמפורט בהרחבה בהודעה. חלופה אין אפוא, כך המבקשת. אשר ל"סיכון הבטיחותי המיידי" המחייב טיפול ודיון, לשיטת המבקשת, התעלה שנחפרה בחצרו של המשיב צמודה למדרכה שבצד כביש 2, וגדר האבן עלולה לקרוס לתעלה הפתוחה, וכך לגרום לנפגעים בין ההולכים לצד הכביש ובין ההולכים לצדו. המשיב, נטען בהסתמך על תכתובות עמו (נספח ה' לבקשה) שמועדן אינו ידוע אך ניתן להבין כי הן קודמות לדיון שהתקיים ביום 20.5.2019 (שהרי המשיב מיוצג עתה), אינו משתף פעולה עם המבקשת בעניין. אי-השלמת הכיסוי וחיבור הביוב אף גורמים לנזקים כספיים כבדים למועצה, נזק לתושבים, ופגיעה בסביבה. ולסוגיה אחרונה: פעולת המבקשת היא כחוק, ביקשה לפרט ולהסביר.

10. הגיב המשיב ביום 28.5.2019: הודעה ובקשה שיש למוחקה. אין זו אלא ניסיון להגשת בקשה חדשה לסעד זמני בכסות של הודעה, תוך צירוף חוות דעת, מצהיר חדש, וטענות עובדתיות ומשפטיות חדשות, הכל לאחר שהמבקשת בחרה אפילו שלא להגיב אפילו לתשובה קודם לדיון, ובאופן המונע גם מן המשיב לערוך את התייחסותו לטענות החדשות, שהרי הבקשה והתשובה הוגשו זה מכבר. המבקשת אינה מנסה אלא להטיל מורא על בית המשפט בטענה ל"סכנת חיים" ביחס לבעיה שיצרה לפני כמעט שנה, טען המשיב. עוד מלין המשיב על שהמבקשת ניצלה את פרק הזמן של 7 ימים שהוקצה לצדדים לשם פתרון המחלוקות ניצלה המבקשת לעריכת בקשתה המתוקנת, ולא בכדי לא הגיבה לפניות המשיב לקבלת מסמכים שילמדו על כי העבודות מבוצעות כדין; ואפילו עתה אין בהודעה החדשה תימוכין כנדרש לכך שהעבודות המבוקשות הן כדין, כך סברת המשיב.

11. הודיעה המבקשת אמש: צורך בדיון דחוף קיים. צוותים שלמים עומדים וממתינים להכרעת בית המשפט, נטען. אם חפץ להעלות טעמי התנגדותו (וכנראה שבכך היא מגיבה לתשובת המשיב) – שיעשה כן, אולם לא ניתן להמתין.

דיון

12. לפנינו דוגמה להתנהלות דיונית בעייתית עד מאד של המבקשת, שדומה כי סברה שעצם חשיבות העניין של חיבור תשתיות הביוב ומניעת מפגעים די בה לייתר את הצורך בעריכת בקשתה לסעד זמני כיאות, או בהצגת הנתונים הנדרשים על מנת ללמד את בית המשפט שמה שהמבקשת חפצה לעשותו יש לה זכות שבדין לעשותו, או לקיים את המגעים עם הצד שכנגד בעקבות הדיון שהתקיים זה מכבר ברצינות הנדרשת. ההתנהלות גם מדגימה סברה מוקשית כאילו חילופי ייצוג די בהם למחוק את שהיה עד הנה ולהתחיל מחדש, וכאילו כך יכול שיתנהל דיון משפטי.

13. המבקשת הגישה "הודעה". בגדרה ביקשה לכאורה לערוך במידה רבה "מקצה שיפורים" (כך סברתה) לבקשה הקודמת לסעד זמני. הדגש אינו דווקא על חוות הדעת המומחים (שעליהן הלין המשיב בהתייחסותו ל"הודעה"), חוות דעת שהוכנו בימים האחרונים, שהרי ניתן לראות בהן משום מענה למה שדובר בו בדיון ביום 20.5.2019: כי המשיב יציג חלופה, והמבקשת תבדוק באמצעות אנשי המקצוע, וזאת עשתה; אף שגם בעניין זה מובן שחוות הדעת עתה ומילוי חובתה המאוחרת לכאורה של המבקשת עתה לבחון חלופות אינן משום תיקון אוטומטי של הבקשה לסעד זמני. אולם עיקר הוא בהוספת טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות, שלא בא זכרן ככאלה בבקשה המקורית, ואף לא בתגובה לתשובה (שלא הוגשה), והן נתמכות בתצהירו של מי שלא בתצהירו נתמכה הבקשה המקורית. לכך אין למבקשת כל זכות מוקנית, ואין בית המשפט יכול לקיים דיון בבקשה לסעד הזמני, כאילו ההודעה מהווה חלק בלתי נפרד הימנה. הבקשה לסעד זמני, זו שהוגשה ביום 27.3.2019, עודנה הבקשה לסעד זמני.

14. "בהילות" הדיון המבוקש מוקשית אף היא. העבודות ידועות מזה זמן. הפסקתן בחצרי המשיב ידועה מאז חודש ספטמבר 2018, הטעים המשיב והצניעה המבקשת. חודשים עד לבקשה. דחיה אחר דחיה בקיום הדיון. הבהילות יוצאת הדופן של המבקשת עומדת בניגוד להתנהלותה הנינוחה עד הנה.

15. גם הסברה ששומה על בית המשפט כלל לקיים דיון נוסף בבקשה לסעד הזמני (וזאת באופן "בהול") , אינה מבוססת. ראשית, ואף שמובן שבקשה לסעד זמני מחייבת ככלל דיון (תקנה 366 לתקסד"א), הרי שיוזכר כי דיון התקיים. זאת ביום 20.5.2019. במהלכו הובהר היטב כי באין עיגון נדרש לכאורה בבקשה לסעד הזמני לחוקיות התקנת תשתיות הביוב, אין אפשרות להיעתר לבקשה, ומכאן שהתקשורת הישירה עדיפה, לטובת הצדדים שניהם כאמור . הודעה אמורה הייתה לבוא וללמד האם נותרה מחלוקת בהליך העיקרי, לא הזמני. ואשר לזמני, הצדדים אמנם שמרו זכויותיהם, ברם לא לדיון נוסף דווקא, כי אם " לפנות לבית המשפט בבקשה להכרעה בבקשה לסעד הזמני גם בכל מועד קודם לכן, ככל שחש שהמגעים מוצו ". שנית, ואפילו גרסתי שניתן להתעלם מן הדיון הראשון שנערך, הכרעה במקרה היא מן החריגים שאינם מחייבים דיון. חשיבות הדיון היא לא רק בליבון עמדות הצדדים (ואלו לובנו זה מכבר) אלא גם בחקירות על תצהירי העדים (שהצדדים לא ראו לעמוד עליהן), וזאת כאשר "הגירסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין" (כמבואר בפסק הדין היסודי ברע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26 (1998), שעליו מיוסד גם הכלל שבתקנה 366 לתקסד"א בעניין חובת קיום הדיון). אולם כאשר המבקשת לא התיימרה אפילו לבסס בבקשתה ובתצהירו התומך של מר קורשיא את הבסיס החוקי לביצוע העבודות הקונקרטיות (להבדיל מחובתה וזכותה הכללית בדין להתקין תשתיות ביוב), וכאשר אפילו תגובה לתשובה לא הגישה (אף שברור שלא בה המקום להשמיע את הטענות שמקומן בבקשה המקורית), קשה לזהות את התועלת הגלומה בדיון ובחקירות הנסבות על האין.

16. דומה שהמבקשת עצמה ערה לכך שמצבה בבקשה לסעד הזמני במתכונתו זו בעייתי. מטעם זה ביקשה לערוך מה שנחזה כמקצה שיפורים לבקשתה אך בלא לעתור (עתירה לא פשוטה כלל ועיקר לעת הזו) לתיקון הבקשה לסעד זמני. ואפשר שמטעם זה החליטה, לאחר חילופי הייצוג, כי היציאה להתקפה היא המועילה ביותר. נמוגה גישתו הפרגמטית והראויה של מר קורשיא, ובמקומה באה הודעה המטיחה במשיב ביקורת חריפה ובלשון פוגענית ("עיכוב בלתי נתפס ... בשל תעלוליו של המשיב", "הפגיעה החצופה בסדר הציבורי", סעיף 10 להודעה ובקשה; "מצפצף על החוק", סעיף 3 להודעה מאמש). ניתן למתן, כיוון שהדבר אינו מסייע למבקשת ואינו ראוי. אם עותרת המבקשת לסעד כדין, די לה שתראה (במועד) כי הסעד מעוגן בדין וכי זכאית לו.

17. אך עתה – יש לבחון כיצד להמשיך. משבחרה המבקשת לקטוע כל תקשורת עם הצד שכנגד ולצאת בהודעתה ובקשתה החדשות, במגמה לחדש את בירורה של הבקשה לסעד זמני, בהחלט אפשר היה לשקול אם להיעתר לבקשה לחידוש, ולדחות את הבקשה לסעד זמני על אתר, כמבואר לעיל. ודאי בלא צורך בדיון שני, על יסוד בקשה שבמתכונתה אינה יכולה לבסס את הסעד הזמני, ותגובה לתשובת המשיב לה לא באה חרף מספר רב של הזדמנויות שניתנו למבקשת. ניתן היה לומר: דיון בתובענה קבוע לעת הזו ליום 17.7.2019; מה שהמתין כמעט שנה, ימתין עוד כחודש ומחצה.

18. ועם זאת, לא אעשה כן לעת הזו. בין תפקידיו של בית המשפט הוא לסייע לבאים בשעריו, כמו גם לאינטרס הציבורי, היכול להיות מושפע מהחלטות בית המשפט. וכאן המדובר בשני צדדים ובציבור רחב שהמבקשת מייצגת את חלקו, אשר קטיעת בירורה של הבקשה לסעד זמני עלולה להסב להם נזק. למבקשת – פשיטא. גם אם לכאורה התקשתה לבאר עד הנה בבקשתה במועד וכדבעי את זכותה להתקנת תשתיות הביוב בחצרו של המשיב , כך לכאורה (ומבלי שיש בכך כל חיווי דעה באשר להליך העיקרי), ברור שהיעדר החיבור מסב לה נזק. ככל ששכרה צוותים הממתינים אך לחיבור (ופרטים מדויקים לא באו), ברור שזו השחתת כספי המבקשת לריק. ונזקה של המבקשת אינו אלא נזקה של תושביה. אם ניזוקה הסביבה כנטען, יש לנסות ולמנוע. המבקשת מצביעה עוד על סכנה לציבור הרחב, זה החולף בלב או בצד כביש החוף הסמוך לחצרי המשיב שבור פעור בהם: יש לפתור, והדגשתי זאת בדיון שהתקיים. וגם המשיב ניזוק. איני מחווה דעה האם כטענת המבקשת הוא מנסה לקדם את הקיפאון כמנוף להשגת מטרות כלשהן, שלא נהיר די בצורך מה תהיינה. אולם ברור שאם יתברר בדיעבד ששומה היה עליו לאפשר את התקנת התשתיות בחצרו, ובמו סירובו גרם נזק כספי חריף למבקשת ולתושביה, הוא החשוף לתביעה כספית רבת היקף נגדו (ומובן שאיני מחווה כל דעה ביחס לתביעה עתידית שכזו, אלא מציין רק את היתכנותה, המיותרת). אם יתברר בדיעבד שהמשיב לא תיקן ולא איפשר למבקשת לתקן מפגע שבחצרו, ופלוני יינזק (וטוענת המבקשת: סכנת חיים של ממש), הרי שהמשיב הוא הראשון החשוף להליכים נגדו, אזרחיים ואחרים (ושוב, איני מחווה דעה או מתריע, אלא מביע את החשש מפני אירועים והליכים מיותרים שכאלה בעתיד). המתנה אינה מועילה אפוא לאיש.

19. נפעל אפוא כך: אציע – אף שאין בידי לחייב – כי הצדדים יחזרו ל מגעים שהודיעו לפרוטוקול בתום הדיון ביום 20.5.2019 כי בדעתם לקיימם, ולא קיימו.

אשר למבקשת, תיטיב להדגים גישה עניינית ומכילה, בזוכרה כי אין כל ודאות שחרף הדחיפות המתוארת בידה, יהיה בידה לקבל סעד משפטי בתוך פרק זמן קצר, וכן כי כל פעולה שהיא מבקשת לבצע חייבת להיעשות לפי דין. העובדה שתושב נרתע מכך שהרשות המקומית חפצה להעביר צינור ביוב רב חלקים בחצרו אף היא צריכה להיות מובנת, גם אם יתברר לבסוף שכדין העבירה .

המשיב, מצדו, ראוי כי יזכור שבלא קשר לתוצאות בירור הבקשה לסעד זמני, חשיפתו לסיכונים הולכת וגדלה מדי יום, וכי "גרירת רגליים" עלולה שלא להועיל לו כלל ועיקר. ניתן לחסוך גם בהיקף דרישת המסמכים שהחיוניות בקבלת חלקם לעת הזו מוטלת בספק, כפי שעשה בפנייתו מיום 20.5.2019, ולהתמקד בעיקר. פניו אינם אמורים להיות לקרב, אלא לבחון האם יש בסיס כלשהו להתנגדותו להעברת התשתית בחצרו. כן על המשיב להשית לבו לכך שהמבקשת עתה בחנה חלופות, לא מצאה אותן מתאימות, וקשה לראות לעת הזו את העיגון לסברה שכבר העלה המשיב כי מומחה מטעם בית המשפט הוא שיכריע, שעה שההליכים כאן הם בעלי מאפיינים של הדין המנהלי, גם אם באופן חריג המבקשת היא שפנתה לבית המשפט האזרחי לכפות על המשיב את התקנת התשתיות במקום שהמשיב יפנה לבית המשפט לעניינים מינהליים למונעה. אם אין טעמים הנחזים טובים דיים להתנגד בידו לחדול מן ההתנגדות, ולהותיר את טענותיו לעת מצוא.

20. ובמנותק מן השאלה של חיבור התשתיות: הסרת הסכנה הנטענת. אכן, היא בעינה קרוב לשנה, ואת הבהילות יוצאת הדופן של המבקשת כיום ניתן היה להדגים גם לאחר שנחפר הבור והמשיב ביקש להפסיק את העבודות בחודש ספטמבר הקודם. אולם אין צורך להמתין ולראות האם הסכנה תתממש לבסוף. בידי המשיב לאפשר למבקשת לתקן את המפגע מיידית, תוך שמירת כל טענותיו בקשר עם ההליך או ככלל.

21. יודיעו הצדדים במשותף עד יום 4.6.2019 שעה 15:00 היכן עומדים הדברים במגעיהם . כן ייערכו כבר עתה לאפשרות של קיום דיון תזכורת, שאשקול לעורכו ביום 5.6.2019 שעה 09:30, בהתאם לתכני ההודעה המשותפת שתוגש.

תז"פ ליום 4.6.19.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ט, 31 מאי 2019, בהעדר הצדדים.