הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 42425-11-20

מספר בקשה: 1
לפני כבוד השופט אריאל צימרמן

המבקשת:
מ.ג.ע.ר בע"מ

נגד

המשיבה:
חברת פרטנר תקשורת בע"מ

בשם המבקשת: עו"ד עודד מהצרי

החלטה

לבקשה לסעדים זמניים, במעמד צד אחד תחילה, ובלא שהוגש הליך עיקרי:

במעמד צד אחד תחילה ודאי שאי אפשר שיינתן כאן צו, לא זמני, לא "מסוג quia timet" כמבוקש (וניתן בשלב זה לעבור לעשות שימוש בעברית-המשפטית חלף הלטינית: צו מניעה). המבקשת ערה לכך שהסכם ההתקשרות שלה עם המשיבה אמור להסתיים ביום 25.11.2020 (כך הבקשה, אף שבמכתבה מיום 3.11.20, נספח ד', טענה לתאריך הבלתי קיים 31.11.20). אם לא זכתה למענה למכתב, ולא ברור שכלל עמדה עליו, יכולה הייתה לשוב ולבקש. ואם הגיעה עד ליום 17.11.20 להגשת הבקשה, אין הצדקה שבית המשפט ימהר ויסייע בידה במתן סעדים במעמד צד אחד. קל וחומר כאשר המדובר בסעדים כה אמורפיים: איסור על המשיבה "לבצע כל מהלך שמשמעותו שינוי של המצב הקיים" (סעד (א) הנזכר בראש הבקשה) או סעד שאין לו כל תוכן משל עצמו זולת "החשש שהמשיבה לא תעמוד בהתחייבותה בהמשך אספקת השירותים נשוא ההסכם" (סעד (ב)). ודאי גם שיש לשמוע את המשיבה תחילה.

לקשיים אלה נוסיף אחדים, המונעים אפילו העברה של הבקשה לצד שכנגד. הליך עיקרי אין; אף שהייתה למבקשת שהות די והותר להגישו, שהרי מועד סיום ההתקשרות עם המשיבה, בסוף חודש זה, ידוע לה מזה זמן. גם הקשיים שהמבקשת גילתה שעלולים להיגרם מכך שאם תבקש לעבור לספק אחר ולמערכת חלופית בתום תקופת ההתקשרות בסוף חודש זה, תזדקק עדיין לסיועה של המשיבה לפרק זמן של מספר חודשים, לא נתגלו אך בימים אלה. בלא הליך עיקרי, כזה שאם סכומו ניתן להערכה ואינו עולה על 2.5 מיליון ₪ יש לנקוב בו ולשלם אגרה בהתאם (וניכר כי אין מדובר בסעד הצהרתי בלבד אלא עתירה לצווי עשה), ורק לחלופין, אם אינו בסמכותו של בית משפט זה – יוגש לבית המשפט המוסמך . לא למצב שלפנינו נועדה אפוא תקנה 363 לתקנות.

ולגוף הדברים, טעמים נוספים לכך שאין כל הצדקה להעברת הבקשה לתשובה כבר עתה: המבקשת חפצה בכך שהמשיבה תיאות לסייע בידה עוד חודשים אחדים. אין ראיה שהמשיבה סירבה. המבקשת חשה אי נוחות מכך שאין בידה "אישור רשמי בכתב" מן המשיבה בדבר ההמשך. לא זהו הבסיס לפניה לבית המשפט. המדובר בשני גופים עסקיים, יתכבדו ויבררו ביניהם האם פניהם להסכמה או למחלוקת, ורק במקרה השני תשקול המבקשת אם יש הצדקה לפנות לבית המשפט. גם במקרה של מחלוקת, יוער מראש, טענותיה אינן נהירות. היא טוענת לכך שתקופת הביניים של המשך השירותים היא בבחינת זכות מוקנית לה, שמא מימוש ה"אופציה שיש בידה לקבלת שירותי תחזוקה מחברת פרטנר" (סעיף 3 למכתבה נספח ד'). מנין הזכות, או שמא ה"אופציה" – אין לדעת, שהרי שהדבר אינו מבואר מפורשות בהסכם והמבקשת אינה מצביעה על מקור זכות נטענת זו. יתרה מכך, החלטה של המבקשת בשל המצוקה שנקלעה אליה כי עדיף לה להיעזר במשיבה עוד חודשים אחדים אינה נחזית כ מימוש אופציה (ככל שזו הייתה קיימת), אלא כתחינה למשיבה שתסייע בידה. לכאורה, ההחלטה בידי המשיבה אם לסייע אם לאו; ההסכם בא לקצו בסוף חודש זה כאמור (הודתה המבקשת), וזאת בטונים צורמים שעה שהמבקשת שפכה את מררתה על המשיבה וכשליה הנטענים לעת קיום ההסכם תוך דרישה ממנה של 1.2 מיליון ₪ (ממש כסכום ששילמה המבקשת למשיבה בכל ימי ההסכם, דומה), כפיצוי על כל עוולותיה הנטענות (מכתבם של ב"כ המבקשת מיום 19.10.2020, נספח ג' לבקשה). והנה עתה המבקשת, שגילתה כי מערכת חלופית אצל ספק אחר לא תוקם ביום אחד, חפצה שהמשיבה תיטיב עמה ותסייע בידה לביצוע מעבר חלק לספק החלופי בדרך של המשך השירותים לפרק זמן בלתי ידוע של חודשים אחדים. לכאורה, למשיבה להחליט.

סיכום האמור הוא זה: צו במעמד צד אחד אין כל מקום לתתו, ונדבך זה בבקשה נדחה. דחיה זו אינה סותמת כמובן את הגולל על בירור הבקשה לסעד זמני, אולם שעה שנדחתה הבקשה במעמד צד אחד, ראוי לה למבקשת להגיש תחילה הליך עיקרי לבית המשפט שיימצא כמוסמך, תוך נשיאה באגרה מתאימה, ולאחר מכן תוכל לעתור לסעד במעמד הצדדים, שהרי לא חרצתי דעה. מובן גם בגדרי בקשה כזו, בנוסף לציון בקשתה זו והחלטתי זו, תידרש לבאר את הטעון ביאור, כאמור לעיל. ואפשר שתחליט שניתן לוותר על כל אלה. לא מן הנמנע שהמשיבה – אם לא הוטרדה יתר על המידה מן המכתב מיום 19.10.2020 – תבקש להמשיך ולעשות את הדבר המביא לה הכנסה, והוא מתן שירותים בתחום עיסוקה. לא מן הנמנע כי הצדדים ישכילו להגיע לעמק השווה ולהנחת דעתם של כל הצדדים, זאת במגעים ישירים ונעימים להבדיל מאשר בדרך של חילופי מכתבי עורכי דין מרובי טענות, התראות ודרישות, כפי שארע עד הנה. אולם זה עניין לצדדים לענות בו.

המזכירות תודיע לב"כ המבקשת, הלה יודיע לצד שכנגד.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.