הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 41469-07-15

בפני
כבוד ה שופטת נאוה ברוורמן

מבקשות

1.תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ
2.קו מוצרי דלק בעמ

נגד

משיבים

1.אבי חורמרו – ניתן פס"ד בהסכמה
2.ליאור גבאי – ניתן פס"ד בהסכמה
3.ויקטור מסיקה
4.זהבית קריסטל אלבז-אוחיון – ניתן פס"ד

פסק דין

עסקינן בתובענה שעניינה במחלוקת בין הצדדים , בנוגע ל פעולות שבוצעו בשטח רצועת קווי הדלק, המצוי במתחם המסילה בהרצליה.

רקע:

המבקשת 1 , חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ, הינה חברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה, והמבקשת 2 חברת קו מוצרי דלק בע"מ, הינה חברת בת של המבקשת 1, שבבעלותה המלאה (להלן: " תש"ן", "קמ"ד", המבקשות" בהתאמה ).

המבקשות הגישו את המרצת הפתיחה שבפניי, כנגד ארבעת המשיבים שבכותרת, עוד בחודש יולי 2015.

המקרקעין מושא התובענה מצויים בגוש 6523, חלקה 161, במתחם הידוע בשם "מתחם המסילה" בהרצליה, בו מצויה רצועת קווי הדלק (להלן: "רצועת קווי הדלק").

ברצועת קווי הדלק טמונים שני קווי דלק של המבקשות, קווים "6 ו- 10", ולשיטתן, קווי הדלק טמונים באדמה באופן "חופשי" , בעומק של כ- 1.5 מטר.

רצועת קווי הדלק הינה ברוחב 17 מטר, וגבולה המערבי הוא 7 מטר מצינור קו הדלק הקיצוני ביותר הטמון במקרקעין. חלק מרצועה זו מצוי בחצרות הבתים של משיבים 1-3.

המשיבים 1, 2 ו- 3 הינם בעלי זכויות בחלקה 161, בגוש 6523. כתובת הבתים במגרשים אלה היא רחוב הזמיר העברי 2, 4 ו- 6.

במגרשים מושא התובענה עוברת רצועת קווי דלק, וחלק מקרקע זו הופקע לטובת תשתית דלק לאומית.

המשיבים, בעלי הזכויות, היו מודעים לרצועת קווי הדלק ולמגבלות הקיימות בשטח. ובענייננו, ביום 23.10.2012 נחתם על ידי המשיב 3 כתב התחייבות כלפי תש"ן (להלן: "כתב ההתחייבות", "המשיב" בהתאמה). במסגרת כתב ההתחייבות, התחייב המשיב , בין היתר שלא לבצע כל בינוי ברצועת קווי הדלק.

במסגרת ההליך התקיימו מספר קדמי משפט, בהם ניסה בית המשפט לסייע לצדדים להגיע להסכמות. ואכן, בסופו של יום, ההידברות צלחה בכל הנוגע למשיבים 1,2 ו- 4, ואלה הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של פסקי-דין. ברם, המשיב שבפניי, עמד על ניהול ההליך, עד תום.

המחלוקת בין המבקשות לבין המשיב נסובה סביב התוספות ו/או הבניה, שנטען כי ביצע המשיב: האחת , עניינה בהגבהת הקרקע – בחצר האחורית של ביתו, לפיה ערם ערימות קרקע גדולות במטרה להגביה את חצר הבית. השנייה – בנה מסלעה. השלישית – הציב אדניות גדולות , כגדר לחצר. רביעית- התקין עמודי תאורה קבועים. חמישית – העמיד מנגל, המופעל בגז עם מיכל גז הצמוד אליו.

למעשה, הצדדים שמים יהבם בכל הנוגע להגבהת הקרקע, ולמסלעה.

לשיטת המבקשות, כתב ההתחייבות עליו חתם המשיב נועד לשמור על שלמות קווי הדלק ובטיחות הסביבה. הפעולות שבוצעו על ידי המשיב, בוצעו תוך הפרת כתב ההתחייבות, ותוך הפרת היתר הבניה, באופן המונע את קו הראייה לרצועת הדלק, מונע אפשרות גישה ופיקוח, ואת היכולת של סיירי המבקשת להמשיך בסיורים הממונעים בשטח זה. לפיכך, פעולותיו של המשיב מהוות סיכון, ויש להורות למשיב להחזיר את המצב לקדמותו.

ועוד, המשיב ביצע עבודות שהינן שונות מהותית גם מהיתר הבניה המתוקן , שהגיש. הגם, שעניין רצועת קווי הדל ק היה ידוע היטב לרוכשי הקרקעות, ומהווה חלק מתנאי היתר הבניה של המשיבים 1-3.

מנגד, המשיב מגולל את גרסתו במסגרת תצהירו, ו עדותו, וטוען כי הוא מודע למגבלות על פי החוק, בכל הנוגע לקו הדלק, ומשכך פועל הוא על פיהן ובהתאם להנחיות.
בכל הנוגע להגבת הקרקע – לשיטתו, המדובר בקרקע טבעית, המותרת לפריסה לפי ההתחייבות לקו הדלק, ואשר אושרה בבקשה החדשה להיתר על ידי מבקשת 1. לעניין המסלעה - המדובר במספר אבנים בודדות שהונחו כדי לתמוך בקרקע. בנוגע לאדניות – מדובר באדניות זמניות שאינן קבועות, הניתנות להזזה בכל עת. באשר לעמודי התאורה – אלה אינם קבועים, ה ונחו בין האדניות, וניתן להזיזם במידת הצורך. לעניין המנגל – המנגל הינו בקו ה- 7 מטר, במידה ומיקומו מהווה בעיה כלשהי המשיב ידאג להזיזו.

בפני בית המשפט עומדת השאלה המרכזית – האם המשיב הפר את כתב ההתחייבות, ופעל בניגוד להיתר הבנייה. קרי – האם המשיב הציב ו/או בנה ברצועת קווי הדלק, כמפורט בהמרצת הפתיחה .

במסגרת ההליך, העיד מר רפי רגב (להלן: "רגב"), שהינו מנהל אגף נכסים אצל המבקשות, ומטעם המשיב העיד הוא עצמו. כמו כן הוגשו תצהירי העדים, ו הוגשו הראיות.

בתמצית טענות המבקשות:

לשיטת המבקשות, התביעה כנגד המשיב מבוססת על שני אדנים, האחד – יש עילה חוזית, שמגולמת בכתב ההתחייבות ע ליה חתם המשיב, ויש הערת אזהרה קניינית. השני – בניה שלא כדין.

כמו כן, המשיב ביצע עוולה של הפרת חובה חקוקה.

העילות הוכחו במלואן, ולא נסתרו.

טענת המשיב, לפיה לא הגביהה את הקרקע, אלא מדובר בקרקע טבעית שהייתה שם, נסתרה מאליה. שהרי אין זה סביר שדווקא בתחום מגרשו של המשיב תיווצר הגבהה מלאכותית של שני מטרים. ועוד, טענה זו נסתרה מהבקשה להיתר בנייה שהוגשה על ידי המשיב בשנת 2011.

הטענה כי הערמת הקרקע אינה בניה, הינה טענה המנוגדת לחוק התכנון והבניה.

התמונות שהציג המשיב אינן תומכות בטענתו כי פני הקרקע הטבעיים בצד רצועת הדלק היו בגובה של 26 מטרים.

טענות המשיב, כי קיבל היתר להגבהת הקרקע, לא הוכחה, נהפוך הוא. מה גם, ש אם המשיב היה מקבל היתר בניה, הרי עדיין הייתה עומדת טענת ההתחייבות החוזית.

יתרה מכך, המשיב הודה כי הציב בקרקע אבנים כדי לתמוך בקרקע. כמו כן, טענות המשיב כי שאר הדברים שהונחו, הינם דברים ארעיים הניתנים להזזה, אינם מהווים הגנה לאור התחייבות המשיב.

סכומם של דברים, ברצועת קווי הדלק מונחים קווי דלק ארציים, הפועלים 24 שעות בלחץ גבוה, וכל שינוי על פני הקרקע מסכן אותם, ועלול להביא לאסון סביבתי חמור. לפיכך, יש להורות על הריסת כל הבניה, כמפורט בבקשה.

בתמצית טענות המשיב:

המשיב מדגיש כי כתב ההתחייבות נוסח על ידי המבקשות, שם לא נזכר ולא נאמר דבר על "ערימת קרקע". לפיכך, לאור הכלל הפרשני שנקבע בהלכה סדורה, יש לפרש מסמך לרעת מנסחו, ויש להחיל כלל זה בעניינו.

הסעד הנדרש בתובענה זו הינו סעד ערטילאי, מבלי שקובע למשל איזה גובה נדרש.

יש להדגיש, שהמוציא מחברו עליו הראיה, והמבקשות לא הוכיחו ברמה הנדרשת במשפט האזרחי את התובענה דנן.

ניתן היה לצפות שהמבקשות היו מציגות לבית המשפט את מצב תוואי הקרקע לפני ביצוע ההפרה, ותכנית מדידה, או חוות דעת שמציגה את המצב לאחר ההפרה.

המשיב סתר את טענת המשיבות, מאחר והוא לא הגביהה את הקרקע. הואיל ומדובר בקרקע טבעית שלא הוספה.

המשיב העיד כי הוא הסיר את כל שהתבקש, שהרי אין במקום מנגל, אין במקום תאורה, אין צמחייה, וניתן לראות זאת בתמונה שהוגשה וסומנה מש/1.

בכל הנוגע למסלעה, על פני הקרקע לא נחזתה כל מסלעה. מה גם, שניצול אבנים שקיימות בשטח באופן טבעי, אינן יכולות להוות הפרת התחייבות, מאחר ולא יצרו משהו חדש, ומדובר במשהו מינורי.

לאור האמור, הנטל המוטל על כתפי המבקשות לא הורם.

בתמצית תשובת המבקשות:

הפרשנות של כתב ההתחייבות ברורה, וכאשר מפרשים את כתב ההתחייבות יש לבחון את כלל הנסיבות, לרבות תכנית המתאר שבמקום.

אין המדובר בסעד ערטילאי, אלא מדובר בהשבת המצב לקדמותו.

מעיון במש/1 ניתן לראות עץ שתול בקרקע, וערמת רהיטים. כמו כן, המשיב עצמו העיד כי מוצבת בקרקע תאורה, הניתנת להזזה.

ביחס לפרשנות המילה "מסלעה", משמצבים אבנים שיתמכו בקרקע, המדובר במסלעה, ומקור האבנים לא רלוונטי.

דיון והכרעה:

בית המשפט ביושבו על המדוכה צריך לבחון האם בענייננו המשיב ביצע פעולות/בנייה ברצועת קווי הדלק, שיש בהן כדי להוות הפרת כתב ההתחייבות, הפרה של חובה חקוקה, הגם שלעבודות אלה לא ניתן היתר בניה.

כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, ועיינתי בכל אשר הוא בפניי, נחה דעתי כי לקבל את טענות המבקשות, ולהלן נימוקיי.

נטל ההוכחה:

ראשית, בקליפת אגוז, במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו. על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד.
באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו. ובת"א (תל אביב) 3056/86 לויזדה נ' ההסתדרות העובדים הכללית של העובדים בא"י, בעמ' 1198 נאמר:
"הקריטריון לעקרון הוא מאזן ההסתברויות ונטייתה. שמות נרדפים משקפים את הרעיון: מהימנות גרסה מול גרסה, שהיא צריכה להיות ברורה, מוצקת משכנעת ועולה על האחרת; הגיונם של דברים; התרשמות; שכל ישר וסבירות; כמות הראיות ודיותן; האיזון הראוי; עודף ראייתי; הקרבה לאמת; אפשרות קרובה; וכדומה; וכל זה בשים לב ובשקלול מכלול הראיות שבאו בפני בית המשפט, שיש בהן להשליך אור לגבי גרסה זו או אחרת. בנוסף לאבני הבוחן האמורים שישומם לא תמיד קל, הייתי מוסיף נדבך נוסף בשקלול הכולל המחייב זהירות נוספת והוא כי יש אינטרס הן לתובע והן לנתבע בתוצאות המשפט...".

בענייננו, תחילה יש לבחון את כתב ההתחייבות עליה חתם המשיב.

כתב ההתחייבות:

לטענת המבקשות, המשיב הפר את התחייבותו החוזית כלפי המבקשות, בכך שעשה ברצועת קווי הדלק פעולות שהתחייב לא לעשות.

מנגד, טוען המשיב שבנוגע להגבהת הקרקע מדובר בקרקע טבעית, שלא הובאה על ידו, הגם שיש ליישם את הכלל המורה על העדפת הפרשנות שהינה כנגד המנסח. בכל הנוגע למסלעה, המדובר במספר אבנים בודדות שהונחו בגינה כדי לתמוך בקרקע, ובסיכומיו הרחיב חזיתו וטען כי מדובר בניצול אבנים שהיו בשטח. באשר לאדניות, לתאורה ולמנגל, אלה ניתנים להזזה.

בכתב ההתחייבות נאמר בזו הלשון:

"ב. בשטח מגבלות הבניה הנ"ל אנו מתחייבים שלא לבצע כל בינוי שהוא כולל מבנים, מבנים יבילים, גדרות, מחסנים, מסלעות, חניות וכו'...(הדגשה שלי נ.ב).
ג. אנו מודעים לכך, שסיירי החברה מבצעים סיורים ממונעים שוטפים לאורך רצועת הדלק, 24 ש. ביממה, אנו מתחייבים לא להפריע בכל צורה שהיא לביצוע הסיורים הנדרשים עפ"י צרכי החברה ולא נציב גדרות, מחסומים וכו' כך שרצועת הדלק תישאר פנויה ופתוחה (הדגשה שלי נ.ב) למעבר סיירי החברה.
ד. אנו יודעים שהחברה פועלת בתחום רצועת הדלק באמצעים הנדרשים והמקובלים כדי לשמור על תקינות ובטיחות קווי הדלק ואף מבצעים פעולות אחזקה שונות הנדרשות עבור קווי הדלק, עפ"י צרכי החברה והתקנים המקובלים ולא ניצור כל הפרעה (הדגשה שלי נ.ב) ו/או עיכוב מצידנו".
ביני לביני, מדובר בהסכם ברור, שמדגיש ב"רחל בתך הקטנה" כי ברצועת קווי הדלק יש מגבלות בניה, והמשיב בעצמו התחייב שלא ליצור כל הפרעה. הדברים מצאו ביטויים בלשון סעיפי ההסכם. יודגש, אין מדובר אך בבניה, אלא בכל פעולה שמהווה הפרעה.

למעלה מכך, אם המשיב סבור שלא די בלשון החוזה, הרי יש לפרש חוזה, פרשנות תכליתית, בהתאם לנסיבותיו.

בענייננו, תכלית כתב ההתחייבות הינ ו לאפשר למבקשות לתחזק את רצועת קווי הדלק, על פי צרכיה. המשיב התחייב שרצועת הדלק תישאר פנויה. לפיכך, גם אם המילה "קרקע" לא נכללה בכתב ההתחייבות , לטעמי, לאור הפרשנות התכליתית, אין בטענת המשיב כדי לסייע לו.

דומני, שיש ליתן את הפרשנות הראויה לכ תב ההתחייבות בראי ההליך הכולל, לאור נסיבות העניין, לרבות תכנית המתאר המחוזית ותכנית המתאר המקומית.

רוצה לומר, על פי כתב ההתחייבות, לאור הפרשנות התכליתית, יש לראות בהגבהת הקרקע פעולה שנוגדת את התחייבות המשיב. כמו כן, יש להכליל את המסלעה, ה אדניות, עמודי התאורה והמנגל. יודגש, בהמשך אתייחס ביתר פירוט לכל רכיב ורכיב .

למעלה מכך, גם בהערת האזהרה הקניינית שנחתמה ביום 07.08.2012 (נספח 5 לתצהיר רגב), התחייב המשיב שלא לבצע כל שינוי בקרקע, והייתה התחייבות כי " רצועת הדלק המסומנת בתשריט תישאר שטח כורכר...".

היתר בניה:

לטענת המבקשות, הבניה אותה ביצע המשיב הינה בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה, הואיל ולא ניתן היתר, ויש בכך הפרת חובה חקוקה .

מנגד, טוען המשיב כי הוא מודע למגבלות על פי חוק בכל הנוגע לקו הדלק, ומשכך פועל הוא על פיהן ובהתאם להנחיות (סעיף 14 לכתב תשובתו).

בכל הנוגע לטענות המשיב, סבורה אני כי אין בהן ממש. המשיב אומנם מגולל באריכות את השתלשלות האירועים מול הרשות בכל הנוגע להיתרים, ובקשות שהוגשו על ידו לרשות.
טענות המשיב מצאו ביטוין, הן בכתב תשובתו, הן בתצהירו והן בעדותו. המשיב שב ומדגיש, שעל פי תכנית היתר הבניה מיום 16.01.2013 התחייב לבנות קיר בטון בצד המזרחי של הבית (להלן: " הקיר"), אך הדבר לא יצא אל הפועל, בשל רשלנות העירייה, לשיטתו.

עיננו הרואות, כי המשיב לא הציג היתר בניה בכל הנוגע לרכיבים שפורטו במסגרת התובענה שבפניי , נהפוך הוא.

לא זו אף זו, ב"כ המשיב עצמו ציין במסגרת סיכומיו כי השתלשלות האירועים מול העירייה, בנוגע לקיר תומך אותו ביקש המשיב לבנות, שלא יצא בסופו של יום לפועל, אינו קשור לעניין שלפניי, ובכך צודק הוא.

סכומם של דברים, לא הוצג בפניי היתר בניה המאשר את הרכיבים שפורטו בהמרצת הפתיחה, ועתה אבחן רכיב רכיב.

הרכיבים שפורטו בהמרצת הפתיחה:

הגבהת קרקע – כפי שכבר ציינתי , לטענת המבקשות מדובר בהגבהה שבוצעה על ידי המשיב בניגוד לכתב ההתחייבות, וללא היתר בניה. מנגד , טוען המשיב שלא נעשתה על ידו הגבהת קרקע , וטענותיו נדחות על ידי, הן בעניין פרשנות כתב ההתחייבות, כפי שהובהר לעיל, והן לעניין הפרשנות לפיה המדובר בקרקע טבעית שאין לראות בה "בניה" . כמו כן, הנני מקבלת את טענת המבקשות, לפיה אין זה סביר שדווקא בתחום מגרשו של המשיב תיווצר הגבהה מלאכותית של שני מטרים, לעומת הסביבה.

בהמשך לדברים שנאמרו עלי ידי לעיל, העיד רגב כי המשיב ביצע הגבהה, וסימן על גבי מש/1 את ההגבהה (עמ' 11 לפרוטוקול). כמו כן, עת שנשאל לגבי הפרשי הגבהים שהיו עוד בתהליך בניית ביתו של המשיב 1 (מש/3), הפנה לתמונה האמצעית והסביר שממנה עולה, שרצפת המרתף מצויה מתחת לפני הקרקע הטבעית. הגם, שהעיד כי אינו יכול לאשר שהקרקע הגובלת עם הבית היא קרקע טבעית (עמ' 17 , שם).

מעיון ב- מש/3 והשוואתו לתמונות שצורפו לתצהיר רגב (עמ' 13, 14 לתצהיר), הנני סבורה, כי נכון לאמץ את הסברו של רגב ולקבוע, כי בעת בניית ביתו של המשיב, גובה תקרת המרתף הייתה מעל לגובה פני הקרקע, ורצפת המרתף הייתה מתחת לפני הקרקע, כך שפני הקרקע הטבעיים לא היו גבוה ים יותר מהבית. מהתמונות המצורפות לבקשה ניתן לראות בבירור את הגבהת הקרקע שביצע המשיב באמצעות מתלול העפר.

ועוד, העיד רגב כי הוא הסתובב בשטח, ושהוא מכירו היטב.

מנגד, ניסה המשיב לטעון כי לא ביצע הגבהה. ברם, שהופנה לגבהים המוצגים בתשריט מב/2, השיב כי הגבהים אינם נכונים. כשנשאל על ידי בית המשפט האם יש לו תשריט מאושר שיאשש את טענתו, השיב שלא (עמ' 20 לפרוטוקול).

ללמדך, התכנית שצורפה על ידי המשיב אינה יכולה להוכיח לעניין גובה פני הקרקע, לפני התחלת הבניה.

לדידי, עיון ב- מב/2 מביא אף הוא למסקנה כי המשיב ה גביה את הקרקע מיוזמתו ובאופן מלאכותי, ואין המדובר בהגבהה טבעית. זאת משום שע ל פי תכנית המדידה, פני הקרקע הטבעיים היו אמורים להישאר בגובה של כ – 24 מטר ולא בגובה הסלון המצוי בגובה של 26 מטר.

מכאן, טענתו של המשיב, שבשטחו קיימת הגבהה טבעית של 2 מטר לעומת גובה הקומה התחתונה, איננה מתיישבת עם התמונות וההסברים שהוצגו בפניי, ועם עדותו של המשיב .

להשלמת התמונה, בדיון ועדת משנה מיום 29.6.2016 (מב/1), בבקשה להיתר שהגיש המשיב הוחלט, כך:

"שאר דרישות הועדה מיום 25.6.2014 תקפות כמפורט:
(8) יש לרשום ע"ג התכנית ששטח שמעל רצועת הדלק והנפט יישאר כורכר ללא שתילת עצים, בניה או כל שימוש אחר.
...
(10) לא ניתן לשנות את מפלסי הקרקע הטבעית הנמצאת מחוץ לקו מגבלות הבניה."

מסמך זה סותר את טענת המשיב, לפיה הגבהת הקרקע תואמה ואושרה בבקשה החדשה להיתר על ידי מבקשת 1, וממילא לא הוצג בפניי היתר המתיר את שינוי גובה פני הקרקע.

מן האמור לעיל עולה, כי הגבהת הקרקע נעשתה על ידי המשיב באופן מלאכותי, בניגוד לכתב ההתחייבות ובניגוד להיתר הבניה. עדותו של רגב הייתה עקבית וברורה, היה לה על מה לסמוך, ולא עלה בידי המשיב לסתור את עדותו של רגב באופן ממשי. אשר על כן, הנני קובעת, כי המשיב הגביהה את הקרקע בניגוד לכתב ההתחייבות, וללא היתר.

מסלעה – לטענת המבקשות, המשיב בנה מסלעה, באופן המפר את כתב ההתחייבות עליו חתם.
לטענת המשיב, אין המדובר במסלעה, אלא במספר אבנים בודדות שקיימות בשטח באופן טבעי , ואשר הונחו בגינה כדי לתמוך בקרקע. לשיטתו, אבנים אלה ניתנות להזזה בכל זמן נתון ואינן בגדר מסלעה.

המשיב הודה בתצהירו (סעיף 15.2 לתצהיר), כי הציב בקרקע אבנים כדי לתמוך בגינה, ואף חזר על כך בעדותו, אך עמד על כך שאין המדובר במסלעה, אלא במספר בודד של אבנים (עמ' 22 לפרוטוקול).

יצוין, במילון ספיר, הגדרת המילה מסלעה הינה: " חלק מוגבה בגינה הבנוי מסלעים ומאדמה, שמשולבים בו צמחי נוי".

הנני סבורה, כי על מנת שהערמת סלעים תיחשב כמסלעה, אין נפקות למספרן של הסלעים, למקורן או לשאלה אם הם היו קיימים בשטח באופן טבעי, אם לאו, אלא יש לבדוק את הפונקציה שהן ממלאות. ברור מהתמונות שצורפו לבקשה, והמשיב אף הודה בכך בתצהירו, הסלעים נועדו כדי לתמוך בקרקע, ולכן אני קובעת כי אכן מדובר במסלעה.

המשיב טוען, כי מאז שצולמו התמונות, הוצאו אבנים מהמסלעה, אך לא תמך עדותו זו בתמונות עדכניות או בכל ראיה אחרת, ואמר: "אני לא פוטו צילומים" (עמ' 22 לפרוטוקול).

אדניות ועמודי תאורה – לטענת המבקשות, המשיב הציב אדניות ועמודי תאורה, באופן המונע את קו הראייה לרצועת הדלק, מונע אפשרות גישה ואת היכולת של סיירי המבקשות לבצע סיורים ובדיקות הנדרשות לשלמות קווי הדלק, והדבר נתמך בתמונות שצורפו לבקשה (עמ' 15, והתמונות בעמ' 12 13 ו- 14 לתצהירו של רגב) .

לטענת המשיב, מדובר בהצבה של מתקנים שאינם קבועים, וניתן להזיזם בכל עת. לעניין האדניות, טוען המשיב כי הם נועדו למען בטחון נכדיו, כדי ליצור הפרדה בין חצר ביתו לבין פסי הרכבת הממוקמים בסמוך.

עוד טוען המשיב, כי מאז הוגשה התובענה, האדניות ועמודי התאורה הוסרו והם אינם קיימים עוד במקום, כך שהתמונות המצורפות לבקשה אינן משקפות את המצב הנוכחי. יחד עם זאת, המשיב לא הביא בפניי תמונה עדכנית של המצב בשטח, וסבורה אני שלא ניתן להסתפק בתמונה מש/1, שהרי לא ברור מתי צולמה, ולא ניתן ללמוד ממנה בבירור לגבי האדניות ועמודי התאורה. הגם, שהמשיב בעדותו העיד כי אין תמונה להציג לעניין התאורה, למשל (עמ' 22 לפרוטוקול).

כלל ידוע הוא, כי צד שלא הביא ראיה רלוונטית שבהישג ידו להוכחת טענותיו, נזקף הדבר לחובתו. משכך, הגעתי למסקנה שגם לגבי האדניות ועמודי התאורה, המשיב הפר את כתב ההתחייבות עליו חתם, ועל כן הנני מקבלת את התובענה גם לגבי רכיבים אלה.

מנגל - לטענת המבקשות, המשיב 3 הציב בחצר הבית מנגל המופעל בגז עם מיכל גז צמוד אליו, על קווי דלק פעילים, בניגוד להיתר הבניה ותוך יצירת סיכון ברור. לטענת המשיב, המנגל הינו בקו 7 המטר, בהתאם להוראות החוק. ואולם, חרף מיקומו התקין, ובמידה ומיקומו מהווה בעיה, המשיב ידאג להזזת המנגל ממיקומו הנוכחי.

בעדותו של רגב, אישר כי נכון להיום לא קיים בשטח מנגל (עמ' 16 לפרוטוקול ). לפיכך, הנני קובעת, כי לגבי רכיב זה יש לדחות את התובענה.

סוף דבר:

לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי המשיב ביצע פעולות ברצועת קווי הדלק, בניגוד לכתב ההתחייבות, והיתר בניה.

אשר על כן, בכל הנוגע לרכיבי הגבהת הקרקע, המסלעה, האדניות והתאורה הנני קובעת כי דין הת ובענה להתקבל, אין מדובר בסעד ערטילאי, ועל המשיב להשיב את המצב לקדמותו בחצר המגרש ועל תחום רצועת קווי הדלק, וזאת תוך 60 יום.

בנוסף לאמור, הנני מורה למשיב להימנע מכל פעולה הנוגדת את כתב ההתחייבות והיתר הבניה.

המשיב יישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, שישולמו למבקשות תוך 30 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ב' שבט תשע"ז, 29 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.