הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 37853-08-18

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

המבקשים

1.דרור גולדשטיין
2.אורית גולדשטיין
ע"י עו"ד יעקב בלטר

נגד

המשיבה

עזרה ובצרון חברה לשכון בע"מ
ע"י עו"ד לילך דוד טימור

פסק דין

ביום 16.8.2018 הגישו המבקשים המרצת פתיחה בתיק דנן. באותה עת הייתה תלויה ועומדת המרצת פתיחה נוספת אותה הגיש המבקש נגד נציגות הבית המשותף (ה.פ 48980-12-16 - להלן "התיק האחר"). הרקע לשתי התובענות היה חיובם של המבקשים בהוצאות השיפוץ שבוצע בשנים 2005-2006 בבניין בו הם מתגוררים כאשר השיפוץ בוצע בין היתר באמצעות הלוואה אותה העמידה המשיבה. במסגרת התיק האחר אף נוהל שלב הוכחות וניתן צו לסיכומים.

ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 20.8.18,ימים ספורים לפני המועד שנקבע להגשת סיכומי המבקש בתיק האחר, חתמו המבקשים ונציגות הבית המשותף במסגרת התיק האחר על הסכם פשרה לו נתתי תוקף פסק דין (פסק הדין הוחל גם על המבקשת שצורפה בהסכמה להליכים). להסכם הפשרה צורפה הודעתו של ב"כ המבקשים עו"ד בלטר לפיה חדל לייצג את המבקשים בכל התיקים שבמחלוקת. לאור זאת מי שאישר את חתימתם של המבקשים הייתה בתם , עו"ד מורן גולדשטיין.

התיק דנן הועבר לטיפולי בסמוך לאחר שנתתי כאמור תוקף פסק דין להסכם הפשרה בתיק האחר. בהחלטתי מיום 16.9.18 קבעתי כדלקמן: "התיק דנן נפתח ביום 16.8.2018. ביום 20.8.2018 הגיעו המבקשים להסכם פשרה עם נציגות הבית המשותף שיוצגה על ידי עו"ד גלעד ישעיהו במסגרת תיק ה.פ. 48980-12-16 (המוזכרת בתובענה כאן) ממנו לכאורה עולה כי אין עוד מקום להמשך ההליכים בתיק. אשר על כן יודיעו המבקשים בתוך 7 ימים האם יש צורך בהמשך ההליכים בתיק זה". המבקשים הודיעו כי הם עומדים על המשך ההליכים, שכן, לטענתם, אין המדובר בתביעה אלא בבק שה לקבלת עותק ממסמכים הקשורים אליהם.

בתגובתה להודעת המבקשים טענה המשיבה כי הגשתה של המרצת הפתיחה עומדת בניגוד להתחייבויות המב קשים בהסכם הפשרה בתיק האחר, אשר קיבל תוקף פסק דין, ולפיכך יש להורות על דחייתה על הסף. בתשובתם טענו המבקשים בין היתר כי אין מקום לבקשה לסילוק על הסף במסגרת תגובה. לטענתם אם ברצונה של המשיבה להביא לסילוק התובענה על הסף עליה להגיש בקשה מפורטת נפרדת לסילוקה אליה יש לצרף תצהיר וכי יש ליתן להם אפשרות להגיב על בקשה שכזו.

בהחלטת שניתנה ביום 14.11.2018 קבעתי כי "אף שהמשיבה העלתה טענותיה במסגרת כתב טענות שכותרתו "תגובה להודעה מטעם המבקשים", הרי שמהותית מדובר בבקשה לסילוק תביעה על הסף" למבקשים ניתנה זכות להשיב לדברים וזו הוגשה. לפיכך המשיבה תגיש תגובתה תוך 10 ימים".

בתגובה שהגישו המבקשים להחלטתי הם טענו כי מאחר שלא התייחסו לתגובת המשיבה כבקשה לסילוק תביעה על הסף , הם מבקשים לאפשר להם להגיש תגובה מפורטת. בה חלטתי שניתנה ביום 26.11.2018 ניתנה להם זכות תגובה כפי שביקשו וזו הוגשה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך ביום 21.1.2019 , החלטתי לדחות את התובענה על הסף לאחר ש שוכנעתי כי לאור הסכם הפשרה המבקשים מנועים מלהמשיך בהליכים במסגרת התיק דנן.

בסעיף 7 להסכם הפשרה לו ניתן תוקף פסק דין נקבע כי "בכפוף לביצוע הסכם זה מוותרים הצדדים על כל טענה ותביעה שיש להם האחד כלפי רעהו, כלפי חברת עזרה וביצרון בע"מ ובאי כוחה, כלפי מי מחברי נציגות הבית אשר ייצגו את המשיבים בהליכים השונים החל משנת 2006 ואילך וכלפי באי כוחם של הצדדים" (הדגשות הח"מ) . מכאן, שהמבקשים ויתרו על כל טענה ותביעה שיש להם כלפי המשיבה.

בניגוד להסכמה מפורשת זו, המבקשים עומדים במסגרת ההליכים כאן על קבלת שלושה סעדים: האחד, להכריז ולהצהיר כי המבקשים אינם חייבים דבר למשיבה בגין השיפוץ שבוצע בשנים 2005-2006. השני, ליתן צו עשה למשיבה המחייב אותה להציג את ספרי הנהלת החשבונות שלה המתייחסים לשיפוץ הבניין ככל שיש למשיבה טענה לחוב של המבקשים כלפיה. השלישי לחייב את המשיבה בהוצאות ושכר טרחת עורכי דין. מדובר בסעדים המהווים טענות ותביעות המופנ ות למשיבה. המבקשים עצמם במסגרת תשובתם משתמשים במילה תביעה ולא בכדי. כך למשל, הם כותבים כי "המבקשים שילמו אגרה והם מבקשים כי תביעתם תידון" וכי "מדובר בסעד חוקי ולגיטימי ואין כול מניעה לבירור תביעתם בהקדם" (סעיף 3 לתשובה) ובהמשך: "המבקשים תובעים את החברה העירונית במטרה לקבל עותק מכרטסת הנהלת החשבונות..." (סעיף 26 לתשובה) וכך לכל אורך תשובתם.

זאת ועוד, בקשתם להכריז ולהצהיר כי אינם חייבים דבר למשיבה, נ ובעת מקיומה של טענה מצדם בדבר התנהלות המשיבה שלא על פי הדין. כך עולה בבירור מהתגו בה שהגיש ב"כ המבקשים ביום 14.11.2018 בה טען בין היתר כי המשיבה אינה נוהגת בשקיפות, מתחמקת בחוסר תום לב ממסירת מידע ומפרה זכות חוקתית של המבקשים (ראו סעיפים 5-14).

יתרה מכך, בסעיף 7 להודעת המבקשים מיום 3.10.2018 מבהירים אלו "שזכותם למידע המבוקש, אף נובעת מאסיפת בעלי הדירות שהתקיימה בחודש מאי האחרון, שם הוחלט – כך טוענים המבקשים, כי באם לא יתקבל אישור בכתב לחוב הנטען של המבקשים לעזרה ובצרון בסך של כ-30,000 ש", יעבור סכום זה לקופת הנציגות". בסעיף 2 להסכם הפשרה נכתב כי "התשלומים כוללים את חובה של המשיבה (קרי הנציגות – הערת הח"מ) לחב' עזרה ובצרון בע"מ עבור חלקם של המבקשים בשיפוץ הרכוש המשותף" . מהאמור עולה שהמבקשים עומדים על הליכים אלה במטרה שהמשיבה תחזיר את סכום ה כסף שהועבר אליה בעקבות הסכם הפשרה אל הנציגות. ב"כ המבקשים העלה טענות רבות בעניין זה גם בדיון שנערך ביום 21.1.2019 (ראו בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 3-15) . דבר זה מנוגד לחלוטין להסכם הפשרה.

זאת ועוד, בעקבות הסכם הפשרה אין עוד מקום לסעדים המבוקשים .

אשר לסעד הראשון בדבר ההצהרה על העדר חוב בגין השיפוץ, הרי שזה אינו רלוונטי עוד לאחר חתימת הסכם הפשרה בו נקבע מפורשות בסעיפים 2-3 כי המבקשים שילמו לנציגות סך של 55,000 ₪ וכי תשלום זה כולל את חובה של הנציגות למשיבה עבור חלקם של המבקשים בשיפוץ הנ"ל.

אשר לסעד השני, לנוכח הקביעה בהסכם הפשרה כי למבקשים אין עוד חוב כלפי המשיבה, ממילא מתייתר גם הסעד השני של מתן צו עשה.

לו חפצו המבקשים כי ההליך דנן יעמוד בתוקפו גם לאחר חתימת הסכם הפשרה, היה עליהם לציין זאת במפורש בהסכם עצמו. המבקשים לא עשו כן.

יש לציין כי בגין השיפוץ האמור נוהלו משך שנים רבות בין המבקשים לבין נציגות הבית המשותף ו /או המשיבה הליכים משפטיים מרובים בפני ערכאות שונות לרבות המפקחת על המקרקעין, לשכת ההוצאה לפועל, בית משפט השלום בתל אביב בתיק האחר , בית המשפט השלום בהרצליה ובית המשפט המחוזי בתל אביב ויש לשים סוף לכך.

לא מצאתי כי באי צירוף תצהיר לטענות המשיבה, יש כדי לשנות מהחלטתי, שכן הכרעתי זו מתבססת על תכנו של הסכם הפשרה אשר אין מחלוקת כי נחתם על ידי המבקשים וכי ניתן לו תוקף פסק דין וכן על טענות המבקשים עצמם.

סוף דבר, לאור הסכם הפשרה אני מורה כמבוקש על דחיית התביעה על הסף. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בסך של 4,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ט, 01 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.