הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 33661-12-19

לפני כב' השופטת טל לוי-מיכאלי, סגנית נשיא

מבקשת

בוריס טורס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד קוגן

נגד

משיב

בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ
ע"י ב"כ עו"ד תמר גיבור ועו"ד שי גיבור

פסק דין

לפני המרצת פתיחה במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי ההמחאות נשוא ההליך לא יימנו במניין ההמחאות המסורבות.

ההליך המשפטי

הליך זה ראשיתו בבקשה למתן צו מניעה זמני במסגרתו עתרה המבקשת – בוריס טורס בע"מ (להלן: המבקשת) לצו אשר יורה למשיב – בנק מרכנתיל בע"מ (להלן: המשיב), שלא למנות במניין השיקים המסורבים בחשבונה של המבקשת 7 המחאות שפורטו בבקשה. הבקשה הוגשה בצוותא חדא עם המרצת פתיחה, כאמור ברישא. הבקשה נתמכה בתצהירו של מר ארקדי קייזמן (להלן: תצהירו של מר קייזמן).

התיק נקבע לדיון בסעד הזמני ליום 14.1.2020, במסגרת הדיון הסכימה המבקשת להשהות את בקשתה לסעד זמני. בהמשך לדיון הנ"ל הגישה המבקשת תצהירים של רו"ח בהא בלעום ושל מר חמדאן דלהום וכן הגישה בקשה לזימון עדים.

דיון נוסף נקבע להיום (3.2.2020) בגדרו הסכימו הצדדים לוותר על חקירות מצהירים או עדים ועל יסוד החומרים הקיימים בתיק השאירו ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
טענות הצדדים

המבקשת היא חברת הסעות אשר נדרשת מעת לעת ובמסגרת עבודתה לרכישת כלי תחבורה לרבות אוטובוסים (צי האוטובוסים של המבקשת מונה 22 אוטובוסים); המבקשת טענה ביחס ל-4 המחאות כי מדובר בעסקה עם חב' דלהום סוכנויות בע"מ לרכישת 5 אוטובוסים שבוטלה באופן חלקי. משבוטלה העסקה (בסך של כ- 3,000,000 ₪) לא נערכה המבקשת לפירעון ההמחאות (מספרי המחאות: 2002 ,2008, 2013, 2014). ביחס להמחאה נוספת טענה המבקשת כי מדובר בעסקה לרכישת אוטובוס זעיר שבוטלה עם חב' אל-מרנה, אשר הפקידה את ההמחאה לפירעון עקב טעות אנוש (מספר ההמחאה: 2006). ביחס להמחאה נוספת טענה המבקשת כי רו"ח בהא בלעום הפקיד המחאת שכר טרחה למרות שהוסכם כי זה לא יוצג לפירעון (מספר המחאה: 2016). ביחס להמחאה נוספת טענה המבקשת כי למרות שיתרת המבקשת הספיקה לכיסוי ההמחאה, זו הוחזרה מסיבת א.כ.מ ללא הצדקה (מספר המחאה: 2058) - בדיון היום חזרה בה המבקשת מטענותיה ביחס להמחאה האחרונה (2058). המבקשת עמדה על כך שאי גריעת ההמחאות הנ"ל מסבה לה נזקים משמעותיים שעה שההמחאות הרשומות ככאלו שאין להן כיסוי מספיק מדווחות לחברות הדירוג ולגופים פיננסיים שונים, מה שמשפיע על עבודתה השוטפת של המבקשת.

המשיבה טענה כי למבקשת מסגרת אשראי בחשבון ע"ס 100,000 ש"ח וכי ההמחאות שסורבו, סורבו כדין בהעדר יתרה מספקת. ביחס להמחאות שנמסרו לחב' דלהום טענה המשיבה בין היתר כי היא אינה צד למערכת היחסים בין המבקשת לחב' דלהום ולכן לא ידעה על ביטול העסקה כמו כן ציינה המשיבה בין היתר כי 3 מתוך 4 ההמחאות האמורות הוסבו לאחרים כך שממילא לא חב' דלהום היא שהציגה אותם לפירעון. טענות דומות העלתה המשיבה גם ביחס להמחאה לטובת חב' אל מרנה. ביחס להמחאה לטובת רואה החשבון טענה המשיבה כי גם זו הוסבה לצד שלישי. לבסוף וביחס להמחאה האחרונה טענה המשיבה כי אמנם המבקשת הפקידה את סכום ההמחאה אך זאת נעשה ביום שישי לאחר שכבר נעשה הסירוב של ההמחאה, כשעה וחצי קודם.
דיון והכרעה

כדי להכריע בתובענה זו יש לבחון בשלב הראשון האם ניתן לעתור לגריעת המחאות מרשימת ההמחאות המסורבות, גם שלא בהתאם לחוק השיקים? כפי שנראה להלן סבורני כי תשובה זו בחיוב, ורק משכך ניתן יהיה לעבור לשלב השני – הוא בחינת השאלה האם ישנה הצדקה לגריעת ההמחאות שנתבקשה גריעתן? וכך –

סעיף 10 לחוק השיקים קובע כי: "לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה...". לקוח מוגבל הוגדר בסעיף 2 לחוק השיקים כמי שסורבו בחשבונו "...במשך שנים עשר חדשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו על החשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון".

השאלה היא מה מעמדו של מי שאינו לקוח מוגבל, קרי מה מעמדו של מי שלא סורבו בחשבונו 10 שיקים בתקופה שהוגדרה בחוק. בשנת 1999 הביע כב' השופט (כתאורו אז) עמית עמדתו בסוגיה זו כדלקמן:
"סעיף 10 בנוסחו לפני תיקון מס' 2 קבע כלהלן: "מי שקיבל הודעה לפי סעיפים 2(ג) או 3(ב) והוא טוען כי הובא במניין השיקים שסורבו שיק שמחמת טעות... רשאי לבקש מבית משפט השלום שיבטל את הבאת השיק במניין השיקים שסורבו". על פי הנוסח הקודם היה ברור, כי הפנייה לבית המשפט היא אך ורק בעקבות הודעה, שקיבל הלקוח על הגבלת חשבונו. מכאן, שבעל החשבון אינו רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לגרוע שיק שסורב, טרם סורבו עשרה שיקים. התיקון בחוק לא שינה מצב דברים זה. רק מי שכבר נכנס לקטיגוריה של לקוח מוגבל או מוגבל חמור, רשאי לפנות לבית המשפט.
מקום שבו ניתן לקבל את הסעד המהותי, אין ליתן לתובע את הסעד הצהרתי. לכן אין לדעתנו לעקוף את מסגרת סעיף 10 לחוק בדרך של פנייה לקבלת סעד הצהרתי, כי שיק סורב שלא כדין."
[ראו: יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מד(ג) 449, 459 (1999); ט.ל – ההדגשות לעיל ולהלן אינן במקור, אלא אם נאמר אחרת].

מאז פרסום המאמר התקבל בכנסת חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב-2002 (להלן: חוק שירות נתוני אשראי), אשר, בין היתר, מתיר לבעלי רישיון לאסוף, לנהל ולהחזיק מידע על לקוח לצורך מסירה לאחר. המידע שמותר לאסוף אותו הוא הן מידע עסקי והן מידע לצורך קבלת אשראי (ראו למשל סעיף 16(א)(6) לחוק שירות נתוני אשראי).

איסוף הנתונים בהתאם לחוק שירות נתוני אשראי מקרין על ענייננו במובן זה שבעקבות כניסתו לתוקף של חוק שירות נתוני אשראי, גם סירוב של המחאות בודדות עשוי להקרין על ההתנהלות העסקית של לקוחות בנקים. כאשר הסירוב מוצדק – אין בכך קושי; אך מה עם אותם מצבים בהם הסירוב לא מוצדק? במצבים כאלו, יש לאפשר ללקוחות הבנק לברר טענותיהם, גם אם לא הוגדרו כלקוחות מוגבלים. ואדגיש – מאחר שבתקופה שקדמה לתיקון מדובר היה בבקשה תיאורטית, עתה ועם חקיקת החוק מדובר בעניין בעל נפקות ממשית, כך שכל שיק שמסורב מקרין על המבקשת.
על כן, לטעמי יש לאפשר ללקוחות בנקים לעתור לגריעת המחאות ממניין ההמחאות המסורבות, גם אם לא הוגדרו כלקוחות מוגבלים.

עתה, יש לעבור לשלב השני ולבחון האם במקרה דנן ישנה הצדקה לגריעת ההמחאות שהוזכרו בבקשה;

ביחס ל-4 ההמחאות שנתנה המבקשת לחב' דלהום (מספרי המחאות: 2002 ,2008, 2013, 2014) – מקובלת עלי טענת המבקשת שנתמכה גם בתצהירו של מר קייזמן, תצהירו של מר דלהום, במכתב של חב' דלהום מיום 9.12.19 (שצורף כנספח 3 להמרצת הפתיחה), כי העסקה בין המבקשת לחב' דלהום בוטלה באופן חלקי וכי מנכ"ל החברה הורה לפעול למשיכת ההמחאות המעותדות שדלהום קיבלה מהמבקשת. חרף ההנחיה, בעקבות חוסר תשומת לב, חילופי כוח אדם וסיחור חלק מההמחאות ההמחאות הוצגו לפירעון. עולה מן האמור כי הלכה למעשה טעות של צד שלישי היא שהובילה לסיחור ההמחאות ובהמשך להצגתן לפירעון. אותה טעות בנסיבות העניין מצדיקה גריעת 4 ההמחאות הנ"ל ממנין ההמחאות המסורבות. הבאתי בחשבון בהקשר זה את הצהרתה של המבקשת בישיבת היום לפיה בעת הזו אין טענות של צדדים שלישיים כלפי המבקשת בגין ההמחאות הנ"ל, ובכל מקרה וככל שיהיו אין בהליך זה כדי להקרין על זכותם של צדדים אלו לטעון לכספם.

ביחס להמחאה שנתנה המבקשת לחב' אל-מרנה (מספר ההמחאה: 2006) – מקובלת עלי גרסתו של מר קייזמן בתצהירו שנתמכה גם במכתב חב' אל-מרנה בע"מ מיום 9.12.19 (שצורף כנספח 5 להמרצת הפתיחה) כי העסקה בוטלה וכי על חב' אל-מרנה היה להחזיר את השיק, שנמסר כשיק ביטחון. חרף האמור ועקב טעות אנוש ההמחאה הוצגה לפירעון. נוכח האמור אני מורה גם על גריעת המחאה זו ממנין ההמחאות המסורבות.

גם ביחס להמחאה שנתנה המבקשת לרו"ח בהא בלעום (מספר המחאה: 2016) – מקובלת עלי גרסת מר קייזמן בתצהירו שנתמכה בתצהירו של רו"ח בלעום וכן במכתבו מיום 28.10.19 לפיה החיוב בגינו נמסר השיק הוסדר וכי ההמחאה הוצגה לפירעון בשל טעות אנוש. יש להורות אם כן גם על גריעת ההמחאה זו ממנין ההמחאות המסורבות.

ביחס להמחאה מספר 2058 – חזרה בה המבקשת, כאמור, מטענותיה.

מהאמור לעיל עולה כי המשיב לא שגה בהתנהלותו ופעל כדין, כפי שהצהירה אף המבקשת בישיבת היום, עם זאת ועל יסוד הצהרות המבקשת שנתמכו בראיות נוספות שנסקרו לעיל ומשיקולי צדק שבבסיסם הרצון לאפשר למבקשת להמשיך לעבוד ולפרנס את 40 עובדיה, לקיים את חוזיה עם ספקיה ולקוחותיה - מצאתי כי יש מקום להורות על גריעת 6 המחאות ממנין ההמחאות המסורבות.
סוף דבר

על כן אני מורה על גריעת 6 ההמחאות שמספריהם להלן: 2002 ,2008, 2013, 2014, 2006, 2016 - ממניין ההמחאות המסורבות של המבקשת.
כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ח' שבט תש"פ, 03 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.