הדפסה

בית משפט השלום ברמלה 29

בפני
כב' הרשם הבכיר נועם רף

תובעת

זהבה חדד

נגד

נתבעים

1.דביר טיאנו/שולח ההודעה
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

צד ג' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

כללי:

1. תיק זה עניינו תאונת דרכים נטענת מיום 18.3.15 בין רכב התובעת לבין רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1.
הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבע 1.

2. המחלוקת אשר בפני הינה טענת הנתבעת 2 לכך שקיים חשד לביום, מרמה והגדלת נזקים מאת התובע ו/או הנתבע 1.
ככל שטענתה של הנתבעת 2 תדחה וכפי שיפורט להלן , האחריות לתאונה נופלת לפתחו של הנתבע 1.

3. בתיק זה התנהלו 3 ישיבות הוכחות ונשמעו העדים הבאים:
מטעם התובעת העידו מר טל חן – נהג, מר ערן חדד (אחיו של טל) ו השמאי, התובעת, מר ויקטור חדד (בעלה של התובעת) ומר סמי אשקר ("גרריסט").
הנתבע 1.
מטעם הנתבעת 2 העיד החוקר מר צביקה לופוביץ (להלן: " החוקר").

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות התובעת:

4. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 18.3.15 נסע רכב התובעת בדרך איילון מכיוון דרום לצפון לכיוון נתניה. באותה עת נסע מאחוריו רכב הנתבע. לפתע, חש נהג רכב התובעת במכה בחלק האחורי בצד שמאל. כתוצאה מכך איבד נהג רכב התובעת שליטה על הרכב ופגע עם חזית הרכב במעקה הבטיחות.

5. הנהגים עצרו רכבם מיד לאחר התאונה, החליפו פרטים ונסעו כל אחד לדרכו.

6. לאור שעת הלילה המאוחרת, נהג רכב התובעת לא הודיע על התאונה לאף אחד מבני משפחתו אלא חזר במונית לבית הוריו והלך לישון. אך למחרת בבוקר הודיע על כך לאביו. לאחר מכן התקשר לאחיו, עדכן אותו על התאונה, הרכב נגרר למוסך ולאחר בדיקה הוחלט על מכירתו.

כתב הגנה מטעם הנתבע 1:

7. הנתבע 1 מאשר בכתב ההגנה את נסיבות התאונה, כפי שתוארו בכתב התביעה.

כתב הגנה מטעם הנתבעת 2:

8. לטענת הנתבעת 2, שלא נתנה כיסוי ביטוחי לנתבע 1, קיים חשד לביום תביעת מרמה והגדלת נזקים אשר אינם מהווים תוצאה של אירוע התאונה נשוא התביעה.

הודעת צד ג':

9. הנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2 כמי שהיתה בזמנים הרלבנטיים המבטחת של רכבו. הנתבעת 2 חזרה בכתב ההגנה להודעת צד ג' על טענותיה המפורטות בכתב ההגנה מטעמה.

נסיבות התאונה הנטענת והאחריות לתאונה :

10. שני הנהגים המעורבים מסרו גרסה דומה לעניין נסיבות קרות התאונה, כאשר רכב התובעת נפגע בחלקו האחורי שמאלי ורכב הנתבע נפגע בחלקו הימני קדמי.
שני הנהגים תיארו מצב בו רכב התובעת נפגע גם בחזית רכבו וגם בצד לאחר שפגע במעקה בטיחות שהיה בצד ימין שלו.

11. לאור האופן בו תיארו שני נהגים את אירוע התאונה וככל שטענת הנתבעת 2 למרמה תידחה, האחריות לתאונה נופלת לפתחו של הנתבע 1 בלבד.

טענת המרמה:

12. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" קובע:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."

13. בת.א. (ת"א) 35874-08 פלונית ואח' נ' חמוי ואח' (פורסם בנבו), סיכם בית המשפט את ההלכות בעניין נטל השכנוע הנדרש במסגרת טענה זו, בדברים הבאים:

"לא זו אף זו, שמדובר בטענה העולה כדי האשמה במרמה, שהיא טענה הדורשת מהטוען לה רמת הוכחה גבוהה מן הנדרש בהליך אזרחי רגיל. "טענת תרמית הנטענת נגד בעל דין היא טענה חמורה; היא "טענה רצינית בעלת גוון הפוגע בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור " (ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט (1) 414, (1965) 416); עוד נאמר כי גם בהליך אזרחי, חובה עלינו לדרוש " הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מרמה..." (ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253 (1984), 257), וראו ת.א. 7084/05 עזבון המנוח אמנון מור נ' כפר הנופש האון [פורסם בנבו] (18.8.08).

הנטל להוכיח מרמה בתביעת תגמולים נופל לפתחה של הנתבעת 2.

14. לצורך ביסוס טענות הנתבעת 2, הזמינה זו חקירה באמצעות חוקר מטעמה, מר צביקה לופוביץ.
לשיטתה של הנתבעת 2 ישנן סתירות ותהיות בין עדויות המעורבים, כפי שפורטו בדו"ח החוקר, אשר יש בהן כדי לבסס טענה של מרמה וביום.

15. במסגרת מסקנותיו של החוקר בפרק "ניתוח ממצאים" עלו הדברים הבאים:

א. שני הנהגים מעורבים ילידי אותה השנה ומתגוררים בישוב באר יעקב ולכן סביר שתהיה ביניהם הכרות מוקדמת.

ב. נהג רכב התובעת אמר שברכב הנתבע היה רק אדם אחד בעוד שברכב הנתבע ולפי דברי הנתבע ומבוטח הנתבעת 2, היו שני אנשים.

ג. הנתבע העיד כי לאחר התאונה, כל נהג נסע לדרכו מבלי שהיה צורך לזמן גרר לאחד מהרכבים, בעוד שבחקירתו של נהג רכב התובעת, הנ"ל אמר שהזמין גרר אך אינו זוכר את שמו, כאשר את פרטיו קיבל מאחיו.
בבדיקה של שיחות הטלפון של נהג רכב התובעת לא נמצאה כל שיחה ממקום התאונה ומזמן אמת לגרר או לאחיו של נהג רכב התובעת.

ד. הנתבע והמבוטח של הנתבעת 2 נסעו לכיוון נתניה על מנת להיפגש עם לקוח פוטנציאל וליתן לו הצעת מחיר. הפגישה היתה אמורה להתקיים קרוב לחצות, על כן סביר שמדובר בגרסה בלתי אמינה.

ה. המבוטח של הנתבעת 2 ציין שהתאונה היתה בשעת הצהריים ואף בשעה 20:00.

ו. רכב התובעת לא עבר כל תיקון מאז האירוע ונמצא בו נזק קל שספק אם נגרם באירוע הנדון.

לאור כל האמור לעיל, קבע החוקר:

"ממצאי החקירה העלו חשד ברור לתביעה כוזבת לנוכח הסתירות הבאות".

16. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת היקף הטענות שיש לנתבעת 2 בכל הנוגע לטענת המרמה, הנני דוחה את טענתה של הנתבעת 2 בעניין זה.

17. אתייחס להלן לניתוח ולממצאים של החוקר מטעם הנתבעת 2.

18. למרות הסברה מטעמו של החוקר לפיה יכול והיתה היכרות מוקדמת בין מר טל חן לנתבע, סברה זו הופרכה בעדויותיהם של העדים.

19. מר טל חן העיד:

"אני לא מכיר את הבן אדם שבא אלי, אין לנו היכרות מוקדמת " (ר' עמ' 6 ש' 14 לפרוטוקול).

20. הנתבע 1 העיד בעניין זה:

"ש. מכיר את טל חן.
ת. לא.
אין שום הכרות איתו.
ת. מעולם.
שאלת בימ"ש: את ערן אתה מכיר. הוא שמאי.
ת. מי זה ערן." (ר' עמ' 34 ש' 11-14 לפרוטוקול).

עדויות שני העדים נחזו בעיני אמינות. עדויות אלו לא נסתרו ועדויות אלו סותרות את הסברה של החוקר להיכרות מוקדמת בין השניים.

21. התרשמתי כי התייחסותו של החוקר במסקנותיו לסברה זו נעשתה ללא כל בדיקה מקיפה ואך מהטעם כי שניהם (מר טל חן והנתבע 1) מתגוררים בבאר יעקב ונולדו באותה השנה.

22. כך גם לא מצאתי כל קשר מוקדם בין מר סמי אשקר, "הגרריסט", לבין מי מהצדדים ואך שנשאל אם הינו מכיר את השמאי מר ערן חן, השיב "יכול להיות" אך משהפנה ב"כ הנתבעת 2 את מר אשקר לכתובתו של מר ערן חן, הדבר לא סייע למר אשקר להשיב אם הינו מכיר את מר ערן חן אם לאו.
גם בעניינו של מר אשקר, גם אם מר אשקר מכיר את מר ערן חן, אין המדובר בהיכרות עמוקה אשר יש בה כדי ללמדנו ולו על חשש קל שבקלים שמר אשקר עשה יד אחת עם מי מהצדדים לביום אירוע התאונה.

23. בשלב זה ולצורך בחינת עדויות העדים בפני החוקר והסתירות הנטענות אתייחס לאופן בו נרשמו ההודעות בכתב יד מטעם נהג רכב התובעת, מר טל חן, ומטעמו של הנתבע "והתמליל המודפס" של הודעות אלו בדו"ח החוקר.

24. בהתייחס להודעות שנרשמו בכתב יד ועליהם חתומים נהג רכב התובעת והנתבע 1 , אין באפשרותו של בימ"ש לקרוא הודעות אלו ולא ניתן להבין את הכתוב בהן.

25. לא זו אף זו, החוקר עצמו מתקשה בקריאה של ההודעות שנרשמו בכתב ידו. במסגרת חקירתו הנגדית ושהתבקש החוקר להקריא את ההודעות נמצא כי ישנן מילים אשר הוא עצמו אינו מבין והתרשמתי שאף הוא התקשה בקריאה ובפענוח הכתוב. החוקר נשאל על כך והשיב בדברים הבאים:

"ת. ממשיך להקריא
אחרי "ועוד טיפולים" יש מילה שאני לא מבין.
סוף הקראה.
ש. אם ישנם מילים שאינך מצליח לזהות שהם בכתב ידך, איך בדיוק כתבת את זה בדו"ח החקירה שלך שאתה אומר מילה במילה.
ת. פה ושם נכון לעכשיו וזה צילום וזה לא המקור, יכול להיות שלא מצליח לזהות אות אחת, זה לא אומר כלום". (ראה עמ' 53, שורות 11-17 לפרוטוקול ).

26. מקום שבו החוקר עצמו מתקשה עד מאוד בקריאה של טפסי ההודעה ואין באפ שרות בית המשפט לעשות כן, ספק גדול בעיני אם שני נהגים אשר חתמו על טופס ההודעה אכן הבינו וידעו בדיוק על מה הם חותמים.

27. ולראיה, במסגרת דו"ח החוקר צירף החוקר הקלטות של שתי שיחות עם הנתבע 1 ומבוטח הנתבעת 2 – מר אורן פיומי. כחלק מ דו"ח החוקר צירף החוקר תמליל של אותן השיחות בינו לבין מבוטח הנתבעת 2 והנתבע 1.
אין הקלטה של שיחה בינו לבין נהג רכב התובעת.

28. לא מצאתי התאמה ישירה בין השיחה שהתנהלה בין החוקר לבין הנתבע 1 לבין הודעתו של הנתבע 1 בפני החוקר. לא נרשם בכל דרך וצורה כי ההודעה הוקראה לנתבע 1 טרם חתם עליה ובעדותו השיב הנתבע 1 :

"ש. לאחר שהחוקר כתב את ההודעה שלך, בסוף בסוף ההודעה, הקריא לך את מה שכתב.
ת. הקריא לי.
ש. הקריא במילה במילה.
ת. לא יודע מילה במילה, כי הכתב שלו לא היה הכי קריא, הקריא, שאל אם אני מאשר ואמרתי שכן וחתמתי". (ראה עמ' 33, שורות 9-13 לפרוטוקול).

29. בחקירתו הנגדית חזר החוקר וציין שאין פרט מהותי שחסר בעדות שקיים בהקלטה ולהיפך
(ר' לדוג' עמ' 54 ש' 7-8 לפרוטוקול).

30. מהאמור עולה כי השיחה עם הנתבע 1 תומצתה ע"י החוקר להודעה אשר לשיטתו של החוקר מיצתה את כל הנושאים המהותיים בחקירתו. דא עקא, הודעה זו אינה ניתנת לקריאה. הנתבע 1 העיד בעניין זה כי ההודעה נקראה לו אך הוא לא יודע מה נרשם בהודעה מאחר והכתב של החוקר לא היה קריא והוא הסתמך אך על דבריו של החוקר כי במסמך עליו הוא חותם נרשמו בו דברים כאמור בדברי החוקר מבלי שיש לא היכולת והאפשרות לאשר או להכחיש את הרשום (ר' עמ' 33 ש' 9-13 לפרוטוקול).

31. בכל הנוגע לנהג רכב התובעת, לגביו אין הקלטה של שיחה בינו לבין החוקר . החוקר נשאל בעניין זה והשיב:

"ש. גבית הודעה מטל, זה הרכב שתובע.
היכן ההקלטה שלו.
ת. אם לא צירפתי, כנראה שאין.
ש. לא הקלטת.
ת. יכול להיות שלא". (ראה עמ' 45, שורות 9-13 לפרוטוקול).

מכאן התייחסותו של החוקר לעדותו של נהג רכב התובעת מתבססת אך על טופס ההודעה מטעמו של נהג רכב התובעת.
נהג רכב התובעת נשאל בעניין זה והשיב:

"ש. ראית על מה אתה חותם?
ת. ראיתי שכל מה שאמרתי זה מה שהוא כתב. אם הוא הוסיף משהו אני לא יודע. (ראה עמ' 14, שורות 1-2 לפרוטוקול).

גם בעניינו של נהג רכב התובעת, אין ספק בעיני שנהג רכב התובע לא ידע ולא היה ער לדברים אשר נרשמו בפועל בהודעה מטעמו למרות שהוא חתום עליה והוא אך הסתמך על דברים אשר נאמרו לו שנרשמו על ידי החוקר בהודעה.

32. לפיכך, ספק בעיני אם האמור בהודעה מטעמו של נהג רכב התובעת לכך שברכב הנתבע 1 היה רק אדם אחד, אם דברים אלו אכן נאמרו על ידו בהודעה.
בעדותו בפני העיד נהג רכב התובעת באופן ברור ומפורט כי ביחד עם הנתבע היה אדם נוסף אשר נשאר ברכב הנתבע וכן שהינו זוכר שני אנשים ברכב הנתבע ואדם נוסף שהיה לאחר מכן ליד רכב הנתבע 1 שלא יצר עמו כל קשר. (ראה לדוגמא עמ' 10 שורה 12 לפרוטוקול).

שנשאל נהג רכב התובעת מדוע נרשם בטופס ההודעה כי היה רק אדם אחד ורק את הנהג השיב, כי החוקר רשם את מה שהוא רוצה. (ראה עמ' 10, שורה 16 לפרוטוקול).

33. לאור האמור לעיל, עדיפה בעיני עדותו של נהג רכב התובעת שנחזתה בעיני כאמינה לפיה ברכב הנתבע 1 היו שני אנשים, אחד מהם יצא לעברו והשני נשאר ברכב ולאחר מכן יצא ועמד ליד הרכב מבלי לבוא עמו במגע.
אי לכך ובהתאם לזאת, יש לדחות את הסתירה הנטענת הנ"ל בממצאיו של החוקר.

34. בכל הנוגע לכך שנהג רכב התובעת לא הזמין גרר מיד לאחר התאונה, טענה זו לא נטענה בשום שלב על ידי נהג רכב התובעת שחזר וציין כי רק למחרת בבוקר קיבל את הפרטים של הגרר מאחיו ואז יצר עימו קשר.

החוקר אישר בחקירתו הנגדית כי נהג רכב התובעת לא אמר לו שהזמין גרר מיד לאחר התאונה בשעה 23:00 ואילך אלא אך הבין והסיק זאת מדבריו של נהג רכב התובעת שאמר לו שהזמין גרר לאחר התאונה. שנשאל החוקר אם יכול והכוונה היתה שהזמין גרר למחרת בבוקר, השיב החוקר לא, כי אחרת נהג רכב התובעת היה אומר זאת, אך "כמובן שכך יכול להיות" (ר' עמ' 51 ש' 21-28 לפרוטוקול).

לאחר שהחוקר קיבל תשובות מנהג רכב התובעת כי אינו זוכר את שם הגרר שהוזמן, בחר החוקר שלא להמשיך ולהשלים חקירה בכיוון זה.

דא עקא, התובעת הציגה וצירפה קבלה מהגרר מיום 19.3.15 (ר' ת' 5) ממנה עולה כי הגרירה נערכה למחרת יום התאונה, בדיוק כפי שטוענת התובעת.

שנשאל החוקר מה היה קורה מבחינת הדו"ח אם היה רואה חשבונית גרירה השיב:

"הייתי שם סימן שאלה, כחוקר" (ר' עמ' 56 ש' 16 לפרוטוקול).

התרשמתי כי החוקר לא העמיק את חקירתו כפי שהיה מצופה ממנו בקשר לשלב הגרירה בתאונה. החוקר לא פנה לאחיו של נהג רכב התובעת והחוקר לא המשיך לנסות ולקבל את פרטי הגרר, למרות שיצר קשר פעם נוספת עם נהג רכב התובעת על מנת לקבל פירוט שיחות.

החוקר הגיע למסקנותיו על בסיס הבנתו שלו, שאינה מתיישבת עם עדויות העדים והקבלה מהגרר מתאריך 19.3.15 (יום לאחר התאונה).
לפיכך, דינה של טענה זו מצד החוקר להידחות.

35. אף לעניין טענת החוקר כי אין זה סביר שהנתבע 1 ומבוטח הנתבעת 2 ייסעו לפגישה עסקית שאמורה להתקיים בשעת חצות , מדובר בהשערה בלבד שאין לה כל תימוכין בראיות ובעדויות . הנתבע 1 העיד כי מדובר בדרך עב ודה מקובלת מצידו והינו נוהג לעבוד עד שעות מאוחרות (ראה לדוגמא עמ' 35, שורה 2 לפרוטוקול).

הנתבעת 2 לא טרחה לזמן את המבוטח מטעמה למתן עדות והלכה היא שאי התייצבותו של עד תעמוד לרעת הצד אשר נמנע מלהביאו.

למרות האמור אתייחס בקצרה לתמליל השיחה בין החוקר לבין מר אורן פיומי – מבוטח הנתבעת 2 . למרות ניסיונות הנתבעת 2 לשייך לאירוע התאונה שעה שאינה השעה שנטענה על ידי שני הנהגים המעורבים באמצעות עדותו של מר אורן פיומי, חזר מר אורן פיומי וציין בפני החוקר כי אינו זוכר את השעה בה ארעה התאונה ועליו לשאול את הנתבע בעניין זה .

36. במסגרת סיכומיה של הנתבעת 2 מעלה זו טענה כי לא היה ניתן לנסוע עם רכב התובעת לאחור לאחר התאונה וכפי שנטען בעדותו של נהג רכב התובעת.
ראשית, מדובר בהשערה בלבד שאינה נתמכת בחוות דעת או בראיה כלשהי מצד הנתבעת 2.
בנוסף, טענה זו נסתרה בעדותו של נהג רכב התובעת באומרו:

"ש. תסביר לי, לפי מה שאני רואה הגלגל הימני נתלש? איך הצלחת לנסוע איתו?
ת. אני במקצועי מהנדס רכב, אני לומד הנדסת רכב, זה רכב 4 על 4 עם הנעה אחורית, מה שהתנתק זה הגלגל הקדמי, לכן לא הפריע לנוע אחורה ללא גלגל קדמי" (ר' עמ' 12 ש' 3-5 לפרוטוקול).

עדות זו לא נסתרה.

37. במסגרת סיכומיה מעלה הנתבעת 2 הטענה כי לא הוכח שהנתבע 1 הוא זה אשר נהג ברכב ולא מבוטח הנתבעת 2 שלו אין רישיון נהיגה. ראשית, טענה זו כלל לא נטענה על ידה במסגרת כתבי ההגנה שהוגשו על ידה בתיק. לפיכך, מדובר בהרחבת חזית אסורה.
נוסף בזאת, עסקינן בטענה שבעלמא שאינה מתיישבת עם עדויות הצדדים והנתבעת 2 נמנעה מלזמן את המבוטח מטעמה למתן עדות.
אי לכך ובהתאם לזאת, דין טענה זו להידחות ומוטב היה ולו טענה זה כלל לא היתה נטענת בשלב הסיכומים.

38. עסקינן באירוע בו היו מעורבים שני נהגים, מבוטח הנתבעת 1, נהג גרר, אחיו של נהג רכב התובעת והוריו.
מדובר באירוע בו היו מעורבים מספר רב של אנשים. למעט הקשר של משפחת התובעת ובין הנתבע 1 ומבוטח הנתבעת 2, לא מצאתי כל קשר או זיקה בין אותם המעורבים שיש בו כדי להעלות ולו חשש קל לביום אירוע התאונה וניסיון להוציא תגמולים במרמה מהנתבעת 2.

39. במאמר מוסגר אציין כי גם אם ישנן סתירות מסוימות או תהיות בין עדויות הצדדים בנוגע לשעה מדויקת או לשאלה מי התקשר ומתי, ראשית, קיים קושי באופן שבו נגבו העדויות מאת העדים ע"י החוקר והאופן שבו נרשמו עדויות אלו ונחתמו על ידי העדים.
במסגרת ההליך בבית המשפט לא מצאתי סתירות מהותיות בין העדים.
לא ניתן לצפות שכל העדויות תהיינה זהות אחת לשנייה מילה במילה.
גם אם ישנן סתירות כאלו או אחרות, לרובן או כולן ניתנו הסברים מפורטים על ידי העדים שנתנו להן מענה וגם אם נותרה סוגיה כלשהי שלא באה לכדי פתרון, מדובר בזוטי דברים אשר אין בהם כדי לעמוד בנטל שנופל לפתחה של הנתבעת 2 בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

נזקי התובעת:

40. מטעמה של התובעת הוגשה חוות דעת של מר ערן חן. מר חן הינו בנה של התובעת ואחיו של נהג רכב התובעת.
מנגד, לא הוצגה כל חוות דעת נגדית.

41. במסגרת סיכומיה הנתבעת 2 נמנעה מלהתייחס לסוגיית הנזק ועל כן ניתן לראות בה כמי שזנחה את טענותיה בעניין זה.

42. לטענת התובעת שווי הרכב היה 52,805 ₪. הרכב נמכר במצבו תמורת הסך של 23,000 ₪ כך שלתובעת נגרם הפסד בסך של 29,805 ₪.

43. כמו כן, התובעת נשאה בהוצאות שמאי בסך של 2,041 ₪. הנתבעת לא חלקה על רכיב שכר הטרחה.

44. לאור האמור לעיל, סך נזקיה של התובעת מגיעים לסך של 31,846 ₪.

סוף דבר:

45. לאור המפורט לעיל ומשנדחתה טענת הנתבעת 2 למרמה וביום תאונה, יש לראות בנתבעת 2 כמבטחת של הנתבע 1.

46. לסיכומם של דברים, הנתבעים, ביחד ולחוד, יישאו בנזקיה של התובעת בסך של 31,846 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

47. איני סבור כי יש למקום להורות על חיוב בריבית מיוחדת בהתאם להוראות סע' 28א. לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981. איני סבור כי סירובה של הנתבעת 2 לתשלום נעשה בחוסר תום לב והסכומים הנתבעים היו שנויים במחלוקת.

48. בהתחשב בהיקף ההליך אשר התנהל בפני (ישיבה מקדמית, 3 דיוני הוכחות, חקירתם של שבעה עדים וסיכומים בכתב) על הנתבעת 2 לשאת בהוצאות ההליך הן כלפי התובעת והן כלפי הנתבע 1 אשר הגיש כנגדה הודעת צד ג'.

לפיכך, הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובעת (שכ"ט עו"ד) בסך של 9,000 ₪ וכן בהוצאות הנתבע 1 (שכ"ט עו"ד) בסך של 9,000 ₪.
הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום. במידה והסכומים לא ישולמו במועד הנקוב לעיל, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנתבעת 2 תישא בהוצאות האגרה של התובעת והנתבע 1 בגין הגשת הודעת צד ג' ובהוצאות העדים מטעם התובעת בסך של 1,550 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה מיום התשלום ועד ליום התשלום המלא בפועל

המזכירות תשלח עותק פסק לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.

ניתן היום, ד' סיוון תשע"ז, 29 מאי 2017, בהעדר הצדדים.