הדפסה

בית משפט השלום ברמלה 29

בפני
כב' הרשם הבכיר נועם רף

תובעת

איילון חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים

1.יוסי עמר
2.פרץ השכרת רכב בע"מ ח.פ. 514122829

פסק דין כנגד הנתבעת 2

1. לטענת התובעת ביום 15.5.14 נפגע רכבה מרכב שהיה בבעלות הנתבעת 2, שהיה נהוג על ידי הנתבע 1.
ביום 15.1.17 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 1.
לנתבעת 2 שתי טענות:
הראשונה, שרכבה כלל לא היה מעורב בתאונה.
הטענה השנייה, אם וככל ימצא כי רכבה אכן היה מעורב בתאונה, לא חלה עליה כל חובה לפצות את התובעת נוכח זאת שסכום התביעה נמוך מסכום ההשתתפות העצמית בהתאם להסכם השכירות.

2. לטענת התובעת ביום 15.5.14 נפגע רכבה מרכב הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי הנתבע 1, עת רכב התובעת עמד ברמזור אדום ורכב הנתבעת 2 פגע בו מאחור.

3. מטעם התובעת העיד הנהג, מר יהונתן אליהו.
מעדותו עולה כי ביום התאונה נסע ברחוב המסגר לכיוון דרום. עת עבר צומת ברמזור ירוק שהתחלף לכתום, בלם אחרי כלי רכב שנסעו לפניו ואז נפגע הרכב בחלקו האחורי מרכב הנתבעת 2. לטענתו, התאונה ארעה בשעה 16:00.

4. נהג רכב התובעת הוסיף והעיד כי ירד מהרכב ורשם פרטיו של הרכב שפגע בו ( מספר רכב, טלפון ושם נהג-הנתבע 1).
כמו כן ציין נהג רכב התובעת שברכב הנתבעת 2 היתה נוסעת בשם חן (ראה עמ' 4, שורות 15-17 לפרוטוקול).

5. כשנשאל נהג רכב הנתבעת בחקירתו הנגדית אם יכול להיות שהתבלבל ולא רשם מספר 1 ברכב הנתבעת 2, השיב על כך נחרצות בשלילה ואף ציין כי מדובר היה ברכב מסוג שברולט בצבע שחור (ראה עמ' 5, שורה 14 לפרוטוקול).

6. לטענת הנתבעת 2 לא יתכן שרכבה פגע ברכב התובעת מאחר והרכב יצא מידיה בשעה 16:00. אציין כי הנתבעת 2 הינה חברה להשכרת רכבים. הנתבעת 2 מסתמכת בטענתה זו על הסכם שכירות שמספרו 4825 מיום 15.5.14 ועד ליום 22.5.14 בינה לבין מר סקרה אוריאל ( ההסכם סומן נ/1).

7. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי ב ראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי למסקנה כי רכב התובעת אכן נפגע מרכב הנתבעת 2.

8. ראשית, תיאורו של נהג רכב התובעת את רכב הנתבעת 2 מתיישב עם סוג הרכב וצבע הרכב. נהג רכב התובעת הפנה למספר הרישוי של רכב הנתבעת 2. עדותו של נהג רכב התובעת נחזתה בעיני כאמינה ומדובר היה בעדות עקבית שלא נסתרה, גם כאשר נשאל נהג רכב התובעת אם קיימת אפשרות ששגה ברישום מספר כלשהו בפרטי רכב הנתבעת 2.

9. הנתבעת 2 טוענת כי לרכבה סימנים ומדבקות מהם ניתן ללמוד בנקל שמדובר ברכב השכרה ונהג רכב התובעת לא ראה סימנים אלו (ראה עמ' 5, שורות 22-23 לפרוטוקול).

דא עקא, הנתבעת 2 לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי ללמדנו שעל רכבה מודעות פרסום גדולות. הלכה היא כי הימנעות מהבאת ראיה תעמוד לרעת הצד אשר נמנע מלהביאה.

10. זאת ועוד, למרות שפרטיו של שוכר הרכב ממנה ידועים לה, הנתבעת 2 נמנעה מלזמן את מר סקרה (השוכר) למתן עדות. עדותו של השוכר/מר סקרה יכלה לשפוך אור, בין היתר, על השעה בה קיבל את הרכב לידיו מאת הנתבעת 2 והקשר שלו לנתבע 1.
הלכה היא שהימנעות מהבאת עד תעמוד לרעת הצד אשר נמנע מלהביאו.

11. טוענת הנתבעת 2 כי שעת התאונה היתה 16:00 וכך גם השעה בה נמסר הרכב על ידי הנתבעת 2 למר סקרה. מוסיפה וטוענת הנתבעת 2 כי המרחק בין משרדיה של הנתבעת 2 למקום התאונה הוא כשלושת רבעי שעה (ראה עמ' 7 שורות 17-18 לפרוטוקול). מכאן, לא ייתכן שרכב הנתבעת 2 היה במקום התאונה בשעה 16:00.

12. לאור התרשמותי מעדותו של נהג רכב התובעת, הפרטים שמסר שמתיישבים במדויק עם פרטי רכב הנתבעת 2 ואי הצגת ראיה והבאת עד מטעמה של הנתבעת 2, סביר יותר בעיני כי השעה הרשומה בהסכם ההשכרה אינה תואמת במדויק את השעה בה נמסר הרכב למר סקרה.

13. משקבעתי כי רכב הנתבעת 2 הוא זה אשר פגע ברכב התובעת, יש לבחון אם חלה חובה על חברת ההשכרה/הנתבעת 2 לשאת בנזקיו של רכב התובעת.

14. טוענת הנתבעת 2 בעניין זה כי יש להחיל לגביה את אותן הוראות שבדין ובפסיקה שחלות לגבי חברות ביטוח, כך שמקום שבו ההשתתפות העצמית גבוהה מסך הנזק, דין התביעה כנגד חברת הביטוח להידחות ומכאן גם התביעה כנגדה.

15. הנתבעת 2 מסתמכת בסיכומיה על שורה של פסקי דין שקובעים כי מקום שבו ההשתתפות העצמית נמוכה מסך הנזק פטורה חברת הביטוח מתשלום והלכה זו חלה גם לגבי חברות השכרה.

16. מנגד, מפנה התובעת בסיכומיה לחוזר המפקח הארצי על התעבורה שכותרתו "נוהל בנושא בטיחות (השתתפות עצמית) של כלי רכב המיועדים להשכרה והחכר" מיום 6.5.09 (להלן: "הנוהל") שקובע סכום השתתפות עצמית מרבי וכן לפסיקת בית משפט לתביעות קטנות בת"ק (י-ם) 9703-10-14 צונה נ' בסט השכרת רכב (פורסם בנבו), שם דחה בית המשפט את טענת חברת ההשכרה לפיה יש לדחות את התביעה מאחר וסכום ההשתתפות העצמית גבוה מהנזק. אציין כי בפסק דין "צונה" (אוזכר לעיל), הפנה בית המשפט לפסיקה דומה נוספת ואף לפסק דינן של בימ"ש מחוזי בבר"ע (ת"א) 3057/05 בסט קאר נ' דגן ואח' (פורסם בנבו).

17. בנסיבותיו של התיק דנא עדיפה בעיני הגישה אשר הוצגה ע"י התובעת לפיה אין לאפשר לנתבעת 2 למלט עצמה מתביעת צד ג'/התובעת.

18. התובעת שילמה בגין הנזקים לרכב מבוטחה סך של 7,016 ₪. הנתבעת 2 טוענת להשתתפות עצמית בהסכם ההשכרה בסך של 2,200 $ בצירוף מע"מ (סכום של כ 9,8 00 ₪ כולל מע"מ).
סכום ההשתתפות העצמית בהסכם ההשכרה עולה על הסכום ששילמה התובעת למבוטחה.

19. דא עקא, נציג הנתבעת 2 העיד בדיון כי לנתבעת 2 ביטוח צד ג' (ר' עמ' 7 ש' 28-32 לפרוטוקול). נציג הנתבעת 2 הוסיף והעיד כי במסגרת ביטוח צד ג' שיש לנתבעת 2 סכום ההשתתפות העצמית שלה כלפי מבטחה עומד על סך של 6,000 ₪ בצירוף מדד בלבד (ר' עמ' 8 ש' 2 לפרוטוקול).
דהיינו, מקום בו היתה נקבעת, בין הנתבעת 2 לש וכר הרכב, השתתפות עצמית כאמור בפוליסת ביטוח צד ג' של הנתבעת 2, סכום הנזק של התובעת בעניינו אנו עולה על סכום ההשתתפות העצמית בהתאם לפוליסת ביטוח צד ג' של הנתבעת 2 והאחרונה לא היתה יכולה לנסות ולפטור את עצמה מתשלום נזקיה של התובעת בטענה זו.

20. אוסיף ואציין כי במקרה של תאונה ברכב הנתבעת 2 בה הנזק עולה על סך של כ 9,800 ₪, גובה הנתבעת 2 מהשוכר השתתפות עצמית שעולה על 60% מסכום ההשתתפות העצמית שהיא נושאת כלפי המבטחת שלה מקום בו מופעלת הפוליסה.

21. משכך פני הדברים וכאמור בפסקי הדין אליהם הפנתה התובעת בסיכומיה, אין הדעת נותנת למלט את הנתבעת 2 מתשלום נזקיה של התובעת, אך בשל זאת שהנתבעת 2 קבעה באופן שרירותי השתתפות עצמית גבוהה במיוחד במערכת היחסים שבינה לבין השוכר.

22. לא זו אף זו, הנתבעת 2 לא עשתה דבר על מנת לנסות ולאתר את השוכר מטעמה ועל כן אין זה מן הראוי שתעלה טענה כי סכום הנזקים נמוך מסכום ההשתתפות העצמית.
בבר"ע (ת"א) 3057/05 בסט קאר נ' דגן ואח' (פורסם בנבו) קבע בימ"ש בעניין זה:

"מצב בו לא תוטל אחריות על בעליו של רכב, כאשר נגרמו באמצעות רכבו נזקים לאדם אחר, מנוגד לכל הגיון. אי הטלת אחריות על בעל הרכב רק משום שהנוהג ברכב בפועל לא אותר, עלול ליצור מצב בו כל מי שנפגע מרכב בו נהג אדם שאיננו בעל הרכב, יישאר ללא תרופה כאשר לא אותר הנהג.
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברת השכרה; חברות השכרה שעיסוקן בהשכרת רכב מודעות לכך שלעתים השוכר שגרם נזק לרכב השכור או לצד שלישי אינו ניתן לאיתור. לפיכך, מחובתן לבטח עצמן מפני מקרים מסוג זה, שהרי כבעלים של הרכב הן אחראיות לכל נזק שנגרם באמצעותו"

כמפורט לעיל, הביטוח של הנתבעת 2 אינו עולה על סך נזקיה של התובעת.

23. במאמר מוסגר אוסיף ואתייחס לטענת התובעת בעניין הנוהל מטעמו של המפקח הארצי על התעבורה במשרד התחבורה.
אפנה בעניין זה לפסק דינו המקיף של כב' הש' אייל דורון בת"ק (חי') 44392-10-12 יפרח ואח' נ' סאן קאר השקעות (פורסם בנבו), שם בחן בית המשפט את נפקותו ומעמדו של ה נוהל וקבע כי למר ות שהנוהל נחזה כאותנטי לחלוטין, בהיעדר פרסום רשמי לא קיים בפני בית המשפט נוהל שעליו ניתן להסתמך בפסק הדין.

24. בעננינו אנו, ביקש בית המשפט מהתובעת להפנותו למקום פרסום רשמי של הנוהל, אך זו לא עשתה כן. לפיכך, למרות שדעתי כדעת כב' הש' דורון לעניין חשיבות הנוהל, איני יכול להסתמך עליו לצורך מסקנותיי בפסק הדין.
יחד עם זאת, בהתחשב במסקנה אליה הגעתי בפסק הדין וטעמיה, אין בנוהל ומעמדו כדי להוסיף ולגרוע ממסקנה זו.

25. לסיכומם של דברים, התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת בזאת.
הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 7,016 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

26.. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת 2 בהוצאות התובעת בגין אגרת בימ"ש כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ביצוע התשלום על ידי התובעת ועד לתשלום המלא בפועל, החזר הוצאות העד בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. הסכומים ישול מו תוך 30 יום מהיום. במידה והסכו מים לא ישולמו במועד הנקוב לעיל, יישא ו הסכו מים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ז, 29 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.