הדפסה

בית משפט השלום ברמלה 29

בפני
כב' הרשם הבכיר נועם רף

המבקש

יהושע שוקי אטדגי

נגד

משיבה

גלידת שטראוס בעמ

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר.

הצדדים זומנו לדיון בבקשה ביום 19.3.17. המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

אין מחלוקת שבין המשיבה ל מבקש היו קשרים עסקיים ו המשיבה סיפקה למבקש מקרר וסחורה.

כאמור בעדותו, המבקש הפסיק לרכוש סחורה מהמשיבה בתחילת שנת 2015.

המבקש מאשר חתימתו על השטר ועל חוזה השאלה – למקרר גלידה מול המשיבה (להלן" השטר" ו"החוזה" בהתאמה).

טענת ההגנה היחידה שעלתה בתצהירו של המבקש היא כי מעולם לא קיבל כל דרישה להחזרת המקרר מאת ה משיבה (סע' 1 לתצהיר).

הלכה היא כי במסגרת בקשת רשות להתגונן חייב הנתבע להיכנס לפרטי הגנתו והוא אינו רשאי להעלות טענות כלליות (ראה לעניין זה- ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה (מהדורה שביעית,2004) עמ' 127; וכן ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי, פ"ד מה(3) 188, 199).

בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' WARNER (פורסם בנבו) וע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו)) נקבע:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה".

הלכה זו חלה גם בהתנגדות לביצוע שטר.

הזכות להתגונן הוכרה כזכות מהותית הנובעת מההכרה בזכות הגישה לערכאות. בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו) נקבע:

"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להתגונן. המימד החוקתי הנילווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות לפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו."

ר' בנוסף ע"א 7644/07 נ.פ.ג. יזום ושיווק בע"מ נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו).

ולעניינו אנו, בסעיף 8 לחוזה נקבע:

"במקרה בו יפסיק השואל לרכוש את מוצרי החברה, יחזיר השואל את המקרר לחברה כשהוא במצב תקין וטוב למעט בלאי סביר הנובע משימוש רגיל. וזאת מיד עם הפסקת רכישת מוצרי החברה על ידו. למרות האמור לעיל, מיד עם דרישת החברה לפי שיקולה הבלעדי, יחזיר השואל את המקרר לחברה" (הדגשות אינן במקור).

בסע' 10 לחוזה נקבע:

"החובה להחזיר את המקרר לחברה היא של השואל בלבד, אשר מתחייב להחזירו על חשבונו ובאמצעים שלו למפעל החברה וזאת בכל מקרה בו יהיה עליו להחזירו על פי חוזה זה. אי החזרתו מידית תחייב את השואל לפצות את החברה בגין כל נזקיה, לרבות אובדן מכירות, ולא פחות מסכום הפיצוי המוסכם הקבוע להלן"

בסע' 12 לחוזה נקבע פיצוי מסוכם בסך של 15,000 ₪.

בבש"א (ראשל"צ) 5358/03 ד"ר מוחמד אמין בוחארי נ' בכשי רונן (פורסם בנבו), נקבע:

"דא עקא, במסגרת בקשת רשות להתגונן חייב המבקש להתכבד ולהיכנס לפרטי טענותיו, להביא ראיות ולו לכאורה לטענותיו, לכמת אותן וליתן פירוט כיוצא בזה, על מנת שבית המשפט יתרשם שיש ממש בטענותיו. תצהיר כוללני איננו יוצר בסיס למתן רשות להתגונן. ראה: ע"א 431/86 נאות מרינה בת – ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד מ"ג (2) 362, וכן ע"א 732/79 גיכנר רמים בע"מ נ' אדרס - חומרי בניין בע"מ, פ"ד ל"ד (4) 341. "

לאור המפורט לעיל, אין למבקש ולו הגנה בדוחק ואין צורך לדון לגופם של דברים בבקשה להארכת מועד.

המבקש הפסיק לרכוש סחורה מהמשיבה ולא השיב את המקרר למשיבה במעמד זה. המבקש המשיך למכור סחורה ישנה לפרק זמן של שנה וכל זאת למרות התחייבויותיו עפ"י החוזה.

כאמור בחוזה, החובה להחזיר את המקרר למשיבה נופלת לפתחו של המבקש בלבד ועל חשבונו ואין כל חובה לשלוח לו מכתב דרישה שיחזיר את המקרר לידי המשיבה.

לסיכומם של דברים, התנגדות נדחית בזאת. הליכי ההוצל"פ משופעלים בזאת.

המבקש י ישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ₪. הסכום יתווסף לגובה החוב שבתיק ההוצל"פ ויישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום המלא הפועל.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית משפט המחוזי מרכז – לוד.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ז, 29 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.