הדפסה

בית משפט השלום ברמלה 23

בפני
כב' הרשם הבכיר נועם רף

תובעת

שלמה חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים

1.אמיר תשאי
2.אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ

פסק דין

האם אשם תורם בשיעור 15% מקים עילת תביעה עצמאית?

בפני תובענה בגין נזק רכוש לרכב.

בין הצדדים התנהל הליך בתא"מ 27267-04-17 בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "ההליך המקביל").

ביום 5.12.17 ולאחר שנשמעו עדויות הנהגים, ניתן פסק דין בהליך המקביל בדרך של פסיקה על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בפסק דין זה קבע בימ"ש כי לנהג רכב התובעת בהליך שבפני אחריות לתאונה בשיעור של 85% ולנתבע "אשם תורם" בשיעור של 15%.

במסגרת ההליך שבפני הסכימו הצדדים כי לא ישמעו עדויות נוספות והצדדים יגישו סיכומים קצרים בכתב.

לטענת התובעת בסיכומיה גם מקום שבו נפסק "אשם תורם", האמור מקים עילת תביעה עצמאית. הנתבעים מתנגדים לנטען.

יששכר רוזן-צבי כתב בספרו ההליך האזרחי (2015) בעמ' 485 על דוקטרינת "מעשה בית דין":

"למערכת השיפוט אינטרס מובהק למנוע התדיינויות חוזרות ונשנות בעילות ובפלוגתות שהוכרעו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת. לכך סיבות מספר: ראשית, הגנה על סופיות ההחלטות השיפוטיות ועל הוודאות המשפטית; שנית, מניעה, או לכל הפחות צמצום, של הכרעות סותרות; שלישית, קידום היעילות ומניעת בזבוז משאבים; רביעית, עשיית צדק עם בעלי הדין ומניעת הטרדת בעניין שכבר נדון והוכרע. מנגד עומד הצורך לחתור לגילוי האמת, כמו גם האוטונומיה של הפרט וזכותו לקבל את יומו בבית המשפט, ואלה עלולים להיפגע אם תיחסם כליל האפשרות לחזור ולדון בעניינים או בשאלות שכבר הוכרעו. אחד הכלים המרכזיים, אם כי לא היחיד, שבאמצעותו מונעת מערכת השיפוטית התדיינויות חוזרות ונשנות בנושאים או בפלוגתות שהוכרעו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת הוא הדוקטרינה של מעשה בית דין. דוקטרינה זו קובעת כי פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו מקים מחסום דיוני המונע התדיינות נוספת, בין אותם בעלי דין או חליפיהם, בכל עניין או שאלה שהוכרעו בפסק הדין."

בתא"ק 1506-06-17 ערן גוש חלב נ' ניר שחר (פורסם בנבו, 18.10.2017) בית המשפט דן בשאלה האם פסק דין שניתן לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט יוצר מעשה בית דין. בית המשפט התייחס לפסק הדין המנחה ברע"א 682/07 לב לבייב נ' שמעון גילר (פורסם בנבו, 20.06.2007) וקבע:

"בית המשפט בעניין לבייב לעיל קובע כי באופן עקרוני פסק דין שניתן על דרך הפשרה, לרבות פסק דין מכוח סעיף 79א', יכול ליצור השתק פלוגתא.
עם זאת, בית המשפט בעניין לבייב לעיל קובע כי לא בכל מקרה פסק דין לפי סעיף 79א' ייצור מעשה בית דין, ועל מנת להכריע האם פסק הדין שניתן על דרך הפשרה אכן יצר השתק פלוגתא יש לבחון את הרכיב ההסכמי שהוביל לפסק הדין ובפרט - האם הצדדים התכוונו ליצירת השתק פלוגתא בסוגיה מסוימת, ואצטט:
"כאשר עסקינן בפסק דין הניתן בהסכמה נוצר ספק מובנה באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא... על כן יש לבחון בקפידה את טיב ההסכמה שהוצגה לבית המשפט ושעל פיה ניתן פסק הדין – בטרם יוחל השתק פלוגתא. לעניין זה יש לשאול "אם הסכמתו של בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות המאוחרת למתן פסק הדין בהסכמה, כוללת בחובה גם הסכמה לקביעה מסוימת בפלוגתא כלשהי שהועלתה למחלוקת על ידי הצדדים...".

בעניינו אנו, למרות שבמסגרת הדיון בהליך המקביל הנתבעת (התובעת בהליך שבפני) התייחסה להליך שבפני, לא ניתנה הסכמה של הצדדים כי כל פסיקה של בימ"ש בהליך המקביל תחייב גם במסגרת ההליך שבפני.

דהיינו, הצדדים לא הביעו את הסכמתם לכך שפסיקתו של בית המשפט בהליך המקביל תהווה השתק פלוגתא בהליך שבפני.

יחד עם זאת, הצדדים הסכימו כי בית המשפט לא ישמע פעם נוספת את עדויות הנהגים והצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב.
אי לכך, הצדדים השליכו את יהבם על פסיקתו של בית המשפט בהליך המקביל, לרבות האופן בו התנהל הליך זה.

ס' 68 לפקודת הנזיקין (להלן: "הפקודה") שדן באשם תורם קובע:
"(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור.
(ב) הופחתו הפיצויים לפי סעיף קטן (א), יקבע בית המשפט וירשום את סך כל הפיצויים שהתובע היה יכול להיפרע אילולא אשמו."

בתא"מ 26660-06-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' רועי רחמים ואי, די. אי. חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), דנתי בגישות השונות של בתי המשפט בשאלה אימתי אשם תורם מקים עילת
תביעה עצמאית.

כאמור בפסק הדין, זרם אחד שולל באופן עקרוני הקמת עילת תביעה עצמאית כאשר האחריות לתאונה נמוכה מ 51%. זרם שני נוקט בגישה לפיה כל קביעה של אשם תורם, יהיה שיעורו אשר יהיה, מקימה עילת תביעה עצמאית. הזרם השלישי נוקט בגישה לפיה יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ולעיתים גם אשם תורם שנמוך מ 50% מקים עילת תביעה עצמאית.
בתא"מ 26660-06-15 בחרתי בזרם השלישי.

ומן הכלל אל הפרט, בהיעדר הסכמה בין הצדדים בהליך המקביל לכך שכל פסיקה תחייב גם בתיק שבפני, לאור שיעורו הנמוך של "האשם התורם" שנפסק בהליך המקביל ובהיעדר קביעה בהליך המקביל לפיה "האשם התורם" מקים עילת תביעה עצמאית, יש לדחות את טענת התובעת כי "האשם התורם" שנפסק מקים עילת תביעה עצמאית.

לסיכומם של דברים, התביעה נדחית.

בהתחשב באופן בו הסתיים ההליך, התובעת תישא בהוצאות הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך של 1,000 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 ימים.
במידה והסכום לא ישולם בפרק הזמן האמור, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי – לוד תוך 45 ימים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.