הדפסה

בית משפט השלום ברמלה 23

בפני
כב' השופט הבכיר זכריה ימיני

תובעים
נסים אברהם אלירם

נגד

נתבעים
תמ"ן תעשיות מערכות נהיגה בע"מ

נ ג ד

צד ג': המוסד לביטוח לאומי

נגד

צד ד': תמ"ן תעשיות מערכות נהיגה בע"מ

פסק-דין

תביעה כספית בגין התקנת מערכת נהיגה לנכים.

כללי:
בעלי הדין:
התובע הינו נכה בשיעור 100%, הזכאי לקבל קצבת ניידות מאת המוסד לביטוח לאומי.

הנתבעת 1 ( להלן-"תמ"ן") היא חברה העוסקת בהתאמת כלי רכב לנכים.

הנתבע 2 ( להלן-"המל"ל") הינו מוסד שהוקם על ידי המדינה, ובין היתר מאשר לנכים גימלת ניידות.

מערכת היחסים בין הצדדים:
התובע מטופל במסגרת הביטוח הלאומי. במסגרת זכויותיו כנכה של המל"ל רכש התובע ביום 7.9.06 לשימושו ולצרכיו רכב מסוג דיימלר קרייזלר – מרצדס, ויטו שנת ייצור 2007, טורבו דיזל, 2,148 סמ"ק מ.ר. 80-072-60 (להלן-"הרכב").

בחודש 11/06, לאחר רכישת הרכב, העביר אותו התובע לתמ"ן לצורך התקנת מערכות נהיגה לנכה לפי דרישות המל"ל.

תביעת התובע
:
בכתב התביעה טוען התובע כנגד תמ"ן כדלקמן:
כי בסמוך לאחר קבלת הרכב מתמ"ן הבחין במספר רב של תקלות ברכב, אשר נבעו מהתקנה לקויה ורשלנית של מערכות הנהיגה לנכה ברכב ( להלן-"המערכת"). הוא פנה לתמ"ן על מנת שתתקן את הליקויים בפיקוח מומחה מטעמו, אך תמ"ן סירבה שהמומחה מטעמו יפקח את תיקון הרכב אלא יבדוק אותו בסוף התיקונים, ולכן לא בדקה את הרכב ולא תיקנה את הליקויים. כתוצאה מהליקויים האמורים וחוסר נכונות תמ"ן לאבחן ולתקן את הליקויים בפיקוח המומחה מטעמו, לא יכול היה לעשות כל שימוש סביר ברכב, ולפיכך העמיד את הרכב בחזית ביתו, ולא עשה בו שימוש לחלוטין.
עילות התביעה שלו נגד תמ"ן הינן הפרת חוזה להספקת המערכת כשהיא תקינה וכן רשלנות בהתקנת המערכת.

כנגד המל"ל טוען התובע בכתב התביעה כדלקמן:
החל מחודש 1.7.07 הופסקה קצבת הניידות של התובע בסך 4,700 ₪ לחודש. הביטוח הלאומי טען ביום 27.1.11 כי הקצבה הופסקה לצרכי בירור, ומאז לא חודשה;
בסוף הליך התקנת המערכת, היה על הרכב לעבור בדיקה במכון לבטיחות בדרכים, על מנת לאשר את התקנת המערכת, ולאחר מכן לרשום אותם ברישיון הרכב. לאור כל התקלות שנמצאו בהתקנת המערכת, הרכב עמד, ולא ניתן היה לסיים את תהליך סוף האיבזור, ולאור זאת הפסיק המל"ל את קצבת הניידות;
המל"ל לא שילם את הסך 35,000 ₪ בגין חלק מהאביזרים במסגרת הזכאות של התובע, וכן התובע נאלץ לשלם מכיסו את הסך 10,000 ₪ בגין אגרת רישוי, עת נאלץ לשחרר את הרכב על פי הוראות הביטוח הלאומי;
ללא כל קשר לרכב, החזיק המבקש נכון ליום 1.7.07 את רכבו הישן, מסוג מרצדס ויטו, אשר היה מאובזר כראוי, מבוטח ומשועבד לטובת הביטוח הלאומי, ולפיכך הייתה חובה על הביטוח הלאומי להמשיך ולשלם לתובע את הקצבה;
הוא לא קבל מהמל"ל מכתב רשמי כלשהו עם הפנייה להוראות כל שהן לביצוע;
הוא פנה מיוזמתו למל"ל מספר רב של פעמים על מנת שישלחו נציג שיבחן את האביזרים שהותקנו ברכב. המל"ל שלח חוקר/נציג שבחן את הרכב, אך לאחר הביקור החוקר נעלם, והמל"ל לא יצר קשר עם התובע בכתב, על מנת להבהיר לתובע את מצב הדברים או ליתן הנחיות כלשהן לתובע;
למיטב ידיעתו, כשנה וחצי לפני הגשת התביעה, בוטלה אותה תקנה הדורשת את הבאת הרכב למכון לבטיחות;
הוא עמד בכל הוראות חוק הביטוח הלאומי לצורך קבלת הזכאות לקצבת הניידות, אשר משולמת בהתאם להסכם שנחתם בין משרד האוצר לבין המל"ל;
כתוצאה מהפסקת קצבת הניידות, נאלץ ליטול הלוואות למחייתו, בגינן שילם רבית בסך של כ- 30,000 ₪.

התובעת תובע מאת הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו את הסך 557,000 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

עלות התיקונים במערכת הנהיגה ברכב 153,183 ₪;
שכ"ט שמאי הרכב מטעמו שבדק את הרכב 6,858 ₪;
עלות האביזרים שהתובע נאלץ לשלם בעצמו 35,000 ₪;
עלות ביטוח חובה + מקיף שנאלץ לשלם בעצמו 30,000 ₪;
אגרת רישוי ( שלא על פי תעריף נכה) 10,000 ₪;
קצבה שלא שולמה 242,152 ₪;
ירידת ערך הרכב הישן 50,000 ₪;
רבית בגין הלוואות 30,000 ₪.

תמן טענה בכתב הגנתה שיש לדחות את תביעתו של התובע כנגדה מהסיבות כדלקמן:
התובע סירב לאפשר לה לבדוק את הרכב ולבצע בו תיקונים;
התובע קיבל לידיו את הרכב לאחר שההתקנה עברה בדיקת תקינות;
היא הודיעה לתובע שהיא מוכנה לבצע את כל התיקונים ברכב, אם אכן יתברר שיש צורך בתיקונים;
התובע טרם שילם לתמ"ן את כל התשלומים, והוא נותר חייב לה את הסך 34,930 ₪ נכון ליום 17.12.06;
התובע סירב שמומחה מטעמה יבדוק את הרכב, ובכך גרם לה לנזק ראייתי;
אין כל קשר סיבתי בין מעשיה הנטענים של תמ"ן לבין הנזקים להם טוען התובע.

המל"ל טען בכתב הגנתו שיש לדחות את התביעה כנגדו מהסיבות כדלקמן:
אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה כנגדו, והסמכות נתונה לבית הדין לעבודה;
גם אם היה התובע מגיש תביעה לבית הדין לעבודה, הייתה חלה התיישנות על תביעה זו;
המל"ל לא הפר כל חובה כלפי התובע ולא ביצע כל עוולה כלפי התובע;
המל"ל נהג בהתאם להוראות הסכם הניידות;
הגימלה הופסקה ביום 1.7.07 כדין, על פי הסכם הניידות והוראות חוזר ניידות מס' 1872 מיום 8.12.08;
המל"ל לא ערך חישוב התשלום הסופי עבור מימון אביזרים, משום שלא נערכה בדיקה לאחר האבזור, כמתחייב מההוראות הרלוונטיות לאותה עת;
הרכב הישן של התובע ניזוק טוטאלית והורד מהכביש ביום 8.8.10;
המל"ל אינו הגוף המוסמך לבדיקת האבזור;
אין יריבות בין המל"ל לבין התובע.

בישיבת יום 4.12.11 הסכימו הצדדים למחוק את התביעה נגד המל"ל ולהגישה לבית הדין האזורי לעבודה, תוך הסכמה שאם התובע יגיש תביעתו נגד המל"ל לבית הדין האיזורי לעבודה לא יעמוד המל"ל על טענת ההתיישנות ככל שהיא מתייחסת לתקופה שמיום הגשת התביעה בבית משפט זה ואילך, אך תעמוד על טענת ההתיישנות ככל שהיא נוגעת לתקופה שעד הגשת התביעה.

התביעה שכנגד:
תמ"ן הגישה נגד התובע כתב תביעה שכנגד בו חזרה על טענותיה בשכתה ההגנה, ותבע מאת התובע את הסך 46,347.98 ₪, שהוא סכום יתרת החוב של התובע בסך 34,930 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית עד להגשת התביעה שכנגד (1.11.11).

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען התובע שיש לדחות את תביעת תמ"ן כנגדו מהסיבות הנקובות בכתב התביעה שהגיש נגד תמ"ן.

הפסקת ההליכים בתביעה:
בחודש ינואר 2013 הגיש התובע לבית הדין האיזורי לעבודה את תביעתו נגד המל"ל, ולאחריה הגישו התובע ותמ"ן בקשה משותפת להפסקת ההליכים בתביעה זו, על מנת שתחילה תתברר התביעה של התובעת בבית הדין לעבודה. ביום 9.1.13 הוריתי על הפסקת ההליכים בתביעה זו.

ביום 12.2.14 הוריתי על חידוש ההליכים בתביעה שבפני.

כתב ההגנה המתוקן מטעם תמ"ן:
תמ"ן הגישה כתב הגנה מתוקן, בו חזרה על טענותיה שבכתב ההגנה המקורי והוסיפה שאין לחייב אותה בפיצויים בגין הפסקת תגמולי המל"ל, שכן התובע לא הגיש את כתב התביעה נגד המל"ל בהתאם לתקופה המוסכמת עם המל"ל שהושגה בפני, אלא לאחר מועד זה, כך שתביעתו התיישנה.

ההודעה לצד ג' ששלחה תמ"ן למל"ל:
ביום 27.10.14 שלחה תמ"ן למל"ל הודעה לצד ג' על הסך 310,000 ₪ וטענה שאם היא תחוייב לשלם לתובע פיצויים בגין אי תשלום גמלת הניידות, על המל"ל לפצות אותה או לשפות אותה בגין חיוב זה מהסיבות כדלקמן:
הפסקת גימלת הניידות של התובע החלה ביום 1.7.07 לצורך בירור, ומאז לא נעשה כל בירור;
עילת התביעה של התובע לגימלת ניידות לא התיישנה, שכן היא מתחדשת מידי חודש בחודשו, כך שטענת ההתיישנות שטען המל"ל היא טענה שנטענה בחוסר תום לב;
התקנה לעניין סיום הליכי האבזור בוטלה כשנה וחצי לפני הגשת התביעה;
בעת הפסקת הגימלה היה בחזקת התובע רכב מאובזר כנדרש ומשועבד לטובת המל"ל, כך שלא הייתה כל סיבה להפסיק את תשלום הגימלה לתובע;
לאחר ביקור החוקר מטעם המל"ל, נעלם החוקר, והמל"ל לא יצר קשר בכתב עם התובע על מנת להבהיר את הדברים או למתן הוראות לביצוע.

בכתב ההגנה להודעה לצד ג' טען המל"ל שיש לדחות את ההודעה לצד ג' מהסיבות כדלקמן:
אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בהודעה לצד ג', שכן הסמכות העניינית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. כבר עתה אציין שטענה זו אינה במקומה, שכן הסמכות העניינית נתונה לבית הדין האיזורי לעבודה בתביעת התובע כנגדה, אך לא בתביעת תמ"ן נגדה, שכן חוק בית הדין לעבודה לא חל במערכת היחסים שבין תמ"ן לבין המל"ל;
אין כל יריבות בין תמ"ן לבין המל"ל;
התביעה התיישנה, שכן אילו סברה תמ"ן שזכאית היא להגיש הודעה לצד ג', היה עליה לעשות זאת עם הגשת כתב ההגנה המקורי. סבור אני שיש לדחות טענה זו, שכן ביום ישיבת יום 10.9.14 התרתי לתמ"ן להגיש כתב הגנה מתוקן ולשלוח למל"ל הודעה לצד ג';
על בית הדין לעבודה לדון בכל הטענות לעניין זכאות התובע לקצבת ניידות. סבור אני שטוב היה שטענה זו לא תיטען על ידי המל"ל לאור הוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], תשמ"ד-1984;
התובע במחדליו גרם להפסקת הגימלה;
אין למל"ל כל ידיעה על מערכת היחסים שבין התובע לבין תמ"ן;
החובה של המל"ל לשלם גמלאות למבוטחים היא מכוח חוק ולא מכוח כל מקור אחר;
המל"ל מפעיל את הסכם הניידות משנת תשל"ז-1977 מול המבוטח המוגבל ולא מול תמ"ן;
עבור רכישת הרכב שילם המל"ל לתובע את הסך 280,000 ₪, ונתן לו הלוואה עומדת ביום 7.9.06 לצורך רכישת אביזרים מיוחדים. התובע לא עמד בתנאי בדיקת הרכב בסוף הליך האבזור והמצאת רשיון הרכב שם עודכן המעלון שהותקן בו, כמפורט בהוראות חוזר ניידות מיום 8.12.08, אשר הינו חלק בלתי נפרד מהסכם הניידות. לכן הופסק תשלום הקצבה לתובע ביום 1.7.07. כבר עתה אציין שלא מצאתי כל הסבר לטענת המל"ל מדוע הופסקה הקצבה מיום 1.7.07, כאשר חוזר הניידות הינו מיום 8.12.08;
התובע טען כי המשיך להשתמש ברכבו הקודם, אך התברר כי רכב הקודם נהרס ביום 8.8.10;
סעיף 20( א)(3) להסכם הניידות מחייב את המל"ל להפסיק את תשלום הקצבה לאחר 3 חודשי אי שימוש ברכב;
לא ברור מדוע התובע לא העביר את הרכב לתמ"ן על מנת שיבצעו בו את התיקונים;
המחלוקת היא בין התובע לבין תמ"ן ולא בין תמ"ן לבין המל"ל.

ההודעה לצד ד':
המל"ל שלח כנגד תמ"ן הודעה לצד ד' בה טען שאם בית המשפט יחייב אותו לשלם סכום כלשהו לתמ"ן, על תמ"ן לשפות אות או לפצות אותו בגין כל סכום שבית המשפט יחייב אותו, שכן הוא פעל במרמה וברשלנות כלפי התובע, תוך הצגת מצגי שווא לתובע.

בכתב ההגנה להודעה לצד ד' טענה תמ"ן שיש לדחות את ההודעה לצד ד', וכי ההודעה לצד ד' מוכיחה את טענות הסרק של המל"ל. כן טענה תמ"ן שההודעה לצד ג' לא התיישנה, שכן תקופת ההתיישנות לתביעתה נגד המל"ל מתחילה בעת הגשת תביעת התובע כנגדה.

העדויות:
מטעם התובע העידו העדים כדלקמן:
התובע בעצמו, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על האמור בכתב התביעה, ופירט את התלאות שעבר מאז רכישת הרכב. לתצהירו צירף התובע מסמכים רבים, אשר מצויים בתיק הניידות של המל"ל. אציין, כי המסמכים שצירף המל"ל לבית המשפט עולה כי הוא היה מודע היטב לכל התלאות שעבר התובע עם הרכב, שכן התובע דאג לעדכן את המל"ל בכל שלב של התלאות שעבר מאז רכישת הרכב.
התובע נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי את גודל הרכב קבעה וועדה של המל"ל לגודל הרכב. בתחילה אישור רכב סוונה, שהוא רכב יותר יקר, אך לאחר שהתברר לו שיש הגבלה בשדה הראייה בסוונה, אישרו לו לקנות את הרכב; יומיים לפני הוצאת הרכב אמרו לו שיש בעיית " סחיבה" ברכב, אך חברת מרצדס טענה שהבעיה היא בגלל עבודות תמ"ן, ואילו חב' תמ"ן טענה שהבעיה היא בפגם שברכב שבאחריות חב' מרצדס; הוא פנה למרצדס להחליף את הרכב, אך לא נענה; נכון למועד העדות אינו מקבל קצבת ניידות; לא הלך לבדיקת איבזור בחודש דצמבר 2006 מאחר והרכב עמד עקב התקלות שהיו בו, הן מבחינת ה"סחיבה" והן מבחינת התקנת המערכת; לא ידע שאם לא ילך לבדיקת האבזור לא יקבל קצבה מהמל"ל; לא הכניס את הרכב תיקונים בתמ"ן מכיוון שעקב התקלות הרבות איבד את האמון בתמ"ן, וביקש שהתיקונים יבוצעו בפיקוח מומחה מטעמו; עד שנת 2010 הוא נסע עם הרכב הישן, ולאחר שהרכב הישן נהרס בתאונה, הוא נסע ברכב החדש; הוא תיאר את התקלות שהיו ברכב, ואת המצבים המסוכנים בהם נתקל בדרך עקב התקלות שיש ברכב; על פי ההסכם עם תמ"ן, התשלום יבוצע על פי השלבים השונים, אך השלבים טרם הסתיימו; מנכ"ל תמ"ן לא הסכים לבצע את התיקונים בפיקוח מומחה מטעמו.
בחקירה החוזרת העיד התובע כי לא קיבל ממל"ל כל מכתב רשמי לכל פניותיו לביטוח הלאומי; הוא לא הביא את הרכב לתמ"ן לתיקונים כי תמ"ן לא שעו לפניותיו פעמים רבות, וכל מכתביהם היו מן השפה ולחוץ, והיו פעמים שהם הבטיחו להגיע לקחת את הרכב, אך לא הגיעו; תמ"ן הסכימו רק לפיקוח של בדיקה, אך לא הסכימו לפיקוח על ההרכבה.

שמאי הרכב דורון עד אשר הגיש חוות דעת בה פירט את הליקויים שמצא ברכב, וכן חיווה דעתו שעלות התיקון של הליקויים ברכב עומדים על הסך 155,183 ₪, וזאת בהתאם להצעת המחיר של חב' א.צ.מ., שגם היא עוסקת בהתקנת אביזרים למערכות נהיגה למוגבלים בניידות.
שמאי הרכב נחקר חקירה נגדית על חוות דעתו בה העיד כי בדק את הרכב פעמיים, האחת בביתו של התובע והשנייה במוסך מרצדס בירושלים. הוא בדק את הרכב במוסך, מכיוון שרצה לראות את החיבורים בתחתית הרכב; אינו מכונאי ואינו מהנדס רכב; רכב של נכה צריך לעבור אישור " שינוי מבנה" מאחר והמבנה המקורי של הרכב אינו כולל את המערכות שמכניסים לרכבים של נכים, ואז הטכניון צריך לתת את האישור לשינוי המבנה, וברישיון הרכב מציינים את שינוי המבנה; הטכניון נותן אישור שלו לשינוי מבנה לגבי אב-טיפוס של הרכב, וכל רכב מסוג זה חייב להיות מותקן לפי אב-הטיפוס, והטכניון מאשר אם האביזרים ברכב הותקנו לפי אב הטיפוס או לא; עצם העובדה שניתן אישור הטכניון, אין בה כדי להעיד שהאביזרים הותקנו כמו שצריך; הרכב צריך את אישורו הסופי של מכון התקנים; הבדיקה הסופית אינה של מכון התקנים, אלא של הטכניון, וטסט מחדש; כשפנה לחברת א.צ.מ. אמרו לו שהם לא מתכוונים להתעסק עם התיקונים, אלא צריך להחליף הכל, כי אי אפשר להחליף או לתקן רק חלק, ולכן זו הייתה בעצם הצעת המחיר; חתכו חלק מהמעלון, והשאירו אותו ללא ברגים, ולכן לא ניתן לחבר אותו בצורה ראויה לרכב, ולכן אין אפשרות אלא להתקין מחדש ולא לתקן; הוא לא כתב את חוות דעתו לפני שקיבל את הצעת המחיר; לפני שא.צ.מ נתנו את הצעת המחיר הם בדקו את הרכב; מאחר ומדובר ברכב של נכה, שהוא רכב מיוחד, לא הייתה לו ברירה אלא להיעזר בהצעת מחיר של בית מלאכה העוסק באיבזור רכבי נכים; את ידית התאוצה לא ניתן לתקן, שכן יש לייצר ידית חדשה, ידית זו שולטת גם על הבלם, וחלק זה הוא חלק בטיחותי; לגבי ההגה, הגביהו את ההגה יותר מדי, ולא דאגו לצופר, מאחר ומדובר בחלק בטיחותי, יש לתכנן את היחידה מחדש ולהרכיב אותה בצורה ראויה; הגובה הנכון של ידית התאוצה הוא כזה שתוך כדי סיבוב הידית היא לא פוגעת בכדור; כשמשחררים את הרכב לאחר איבזור, מכניסים את הנכה לרכב ומלמדים אותו כיצד לנהוג ברכב, שכן לא מדובר ברכב רגיל; את החלקים שמפרקים מהרכב לצורך תיקונו, זורקים אותם לפח, מכיוון שאף אחד לא מאשר להרכיב חלקים משומשים ברכב נכים; לא עשה בדיקה לצבע אם הוא צבע מונע חלודה כי אין בדיקה לדבר הזה, אלא בדק זאת ויזואלית; הוא בדק את הרכב כאשר התובע נמצא בתוכו, וגם צילם אותו יושב בתוך הרכב, וגם " עשו" סיבוב ברכב, ותוך כדי נסיעה הוא הראה לו את הליקויים ברכב; התובע הסביר לו שמחוסר ברירה הוא נסע ברכב למרות הליקויים ברכב; הוא ראה את הרכב חונה בחניית נכים; מונה הקילומטרים שהראה בתחילה על 3,300 ק"מ מצביע על כך שהתובע פחד ליסוע ברכב; לא פנה לתמ"ן כי התובע אמר לו שפנה פעמים רבות לתמ"ן אך לא נענה.
בחקירה החוזרת העיד שמאי הרכב כי המושב המיטלטל הוא מושב הנהג, שבמקור הוא מושב קבוע, על מנת שאדם אחר יוכל לנהוג ברכב. כמו כן קיים מושב אחר, בו הנכה נח בעת שהוא עייף או מתעייף.

מטעם הנתבעת העידו העדים כדלקמן:
מר מרטין אלנבוגן, שהוא אחד מבעליה ומנהליה. מר אלנבוגן הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על טענות הנתבעת בכתבי הטענות שהגישה. מעיון בכל המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה שכל הטיפול ברכב היה של מר דב שטקלר ז"ל שנפטר בחודש אוגוסט 2015, ואילו הוא לא טיפל ברכב, וכל עדותו הינה על פי מסמכים ועדות מפי השמועה.
בחקירה הנגדית העיד מר אלנבוגן כי מת"ן לא היו אחראים על הגימלה; הרכב בסדר גמור, ואין בו תקלות; מטרת האיבזור הייתה לאפשר לנכה ליסוע בביטחה ולא על מנת שיקבל גימלה; ידוע לכולם האיבזור ורישום האיבזור ברישיון הרכב הוא גם לצורך קבלת גימלה ניידות; האישור של האבזור ניתן על ידי הטכניון ולא בחוות הדעת של המומחה מטעמם; מסכים שלצורך הרישום במשרד הרישוי צריך מכתב של תמ"ן שהרכב אובזר כדת וכדין, ויש מכתב כזה; הוא ודב שטקלר ז"ל מכרו את הפעילות של החברה ביום 30.5.2013; ההסכם בינם לבין התובע לאבזור הרכב היא רשימת האבזור; לעתים יש צורך בביצוע התאמות גם כשהרכב תקין; הם התנגדו שהתיקון יהיה בפיקוח חברת א.צ.מ. כי היא גוף מתחרה; מה שהם נותנים לצורך רישום האבזור לרישיון הרכב הם ההחלטה של המכון לבטיחות בדרכים, רשימת האבזור, החשבונית שלהם ואישור הטכניון; מסכים שאם בחלק מהאביזרים יש בעיה הוא לא יקבל רישיון רכב.
הרושם שהותיר עד זה הוא של מי שמתחמק ממתן תשובות ישירות וברורות לעניין, תוך הסטת תשומת הלב לעניינים שהוא חשב שצריך לשים אליהם לב. דברים אלו פוגעים במשקלה של העדות.

מהנדס הרכב מר דוד נמרי, אשר בדק את הרכב ביום 24.1.12. בעת הבדיקה לא נהג מר נמרי ברכב, ונתן את חוות דעתו כשהרכב עומד ולא במצב נסיעה. במצב בדיקה זה מצא שהאבזור הותקן ברכב כמקובל וכראוי, אם כי יש לבצע התאמות אישיות במערכת מנגנון היד, גלגל ההגה ניתן לכיוון ולהתאמה סופית לנכה, המעלית חוברה לעמוד B בעזרת ברגי פח ללא אומים, מכיוון שאי אפשר אחרת, מנגנון היד מיוצר ומותקן בהתאם למגבלות הנכה, וייתכן שצריך לעשות התאמות לנכה, מודה בתקלה שכפתור ההגנה, מודה שלא ניתן לפתוח המושב האחורי כאשר כסא הנהג מותקן, עקב מידות הרכב, ראה חיווט שמחובר לצינורות ההידראוליים, אך לדעתו אינם יכולים להשפיע ולגרום נזק לצינורות ההידראוליים, אם חלק פלסטי נשבר, ניתן להחליפו, לגבי חבור חגורות הבטיחות אין כל משמעות, ייתכן שיש צורך של התאמות אישיות לנכה, אך התאמות אלו נעשות במספר שעות ולא נדרש תשלום עבור התאמות אלו.
מר נמרי נחקר חקירה שכנגד על חוות דעתו בה העיד כי ראה את הצעת המחיר של א.צ.מ., וכהצעת מחיר של פירוק והרכבה היא נראית לו בסדר; ההתקנה של האביזרים לנכה ברכב הייתה בסדר גמור, אך צריך לעשות כיוונים של האביזרים, אך לפי מספר הקילומטרים במד הקילומטרים, הרכב נוסע; הוא לא הביא תמונות של הרכב שצילם, למרות שהוא נותן חוות דעת לבית המשפט כבר 20 שנה; לא פנו אל התובע לפני הבדיקה שלו ואמרו לו שיתקינו את הרכב ויעשו בו נסיעת מבחן; אם יש תלונה על נסיעת הרכב, יש להפנות אותה אל היבואן; החיתוכים ברצפת הרכב נעשו באופן ידני בשיטה המקובלת, אך הוא לא ראה כיצד עשו את החיתוכים; לא בוצעו חיתוכים בקורות חיזוק של הרכב; לא ראה שמערכת הנהיגה בחלקה התחתון לא הותקנה במקומה הנכון, ולכן פוגעות זרועות המערכת ברגלי הנכה, מכיוון שהנכה ישן. אך את התאמות אלו עושים בהתאמות הסופיות; במכוניות מרצדס ויטו עקב הגודל המצומצם, יש בעיה להכניס את כסא הגלגלים לעמדת הנהיגה כאשר מושב כסא הנהיגה של הנכה נמצא במקום; למרות שא.צ.מ. אמרו שיש לפרק הכל ולהתקין מחדש יותר טוב, אינו יודע אם א.צ.מ. ראו את הרכב; החלפת מנגנון הנהיגה עולה בסך 5,000 ₪; מודה שהבלם לא היה בגובה הנכון, ויש לתקן זאת; מודה שהתפוח בהגה לא במקום הנכון.
החקירה הנגדית של מר נמרי הותירה רושם שיכול להיות שההתקנה הייתה לפי אב הטיפוס של הטכניון, אך ההתקנה הייתה לקויה. מפליא הדבר שמר נמרי לא ציין את עלות התיקון של ליקוי וליקוי, לאור העובדה שהוא ידע שקיים חוסר אמון בין התובע והנתבעת.

מטעם המל"ל העיד מר עוזיאל ימיני, מנהל מחלקת ניידות בסניף רחובות, אשר הגיש תעודת עובד ציבור, בה כתב כדלקמן:
"1. התובע קיבל קצבת ניידות מיום 1.9.1988.
2. ביום 12.1.06 הגיש התובע תביעה להטבות עפ"י הסכם ניידות לסניף רחובות בגין מימון אביזרים מיוחדים לרכב מס' 80-072-60 מדגם מרצדס ויטו.
3 ביום 2.5.06 נשלח לתובע מכתב מצד ג' לאישור ההטבות מכוח הסכם הניידות בגין רכב מדגם מרצדס ויטו, לאחר התקיימות ועדה לגודל רכב בה אושר סוג הרכב ביום 27.3.06.
4. בגין הרכב קיבל התובע הלוואות כמפורט להלן:
- הלוואה עומדת לכיסוי מסים לרכישת הרכב בסך 99,580 ₪;
- הלוואה מקרן הלוואות לרכישת הרכב בסך 69,105 ₪;
- הלוואה לרכישה והתקנת אביזרים לנכה ברכב בסך 93,061
₪;
5. ביום 27.6.07 שוחחה נציגת המוסד לביטוח לאומי הגב' אתי יפה עם אשתו של התובע ועדכנה אותה כי הואיל ולא נרשמו ברישיון הרכב האבזרים לנכה אשר הותקנו ברכב, אין מנוס מלהפסיק את הקצבה בתום חצי שנה מועד רכישת הרכב. אציין שהגב' אתי יפה פרשה לגמלאות לפני כ- 5 שנים.
מצ"ב תרשומת השיחה של הגב' יפה עם אשתו של התובע.
6. ביום 1.7.07 ומשהתובע לא עמד בתנאי הסכם הניידות, הופסקה הקצבה.
7. בהתאם להסכם הניידות, על התובע להמציא אישור רשות הרישוי על אבזור הרכב, דהיינו, להראות האבזרים רשומים ברישיון הרכב.
8. על פי יעוץ משפטי שקבלתי כל פניותיו של התובע, אשר קדמו למועד הפסקת הקצבה אינן רלוונטיות להליך זה. בכל מקרה אציין כי הנתבע ענה במהלך השנים לפניות התובע.
9. גם לאחר ביטול הקצבה, התקיימה ביום 28.11.07 שיחה טלפונית בין התובע לבין הגב' אתי יפה לעניין השימוש ברכב החדש.
10. ביום 3.6.08 נשלחה בקשה לתובע לברר האם חל שינוי כלשהו בפרטי הרכב והתובע נתבקש להמציא מסמכים מתאימים .
11. מעיון בתיק המבוטח עולה כי אף ממכתביו של התובע ניתן ללמוד שנציגי המוסד חזרו אליו והוא מתייחס אליו במכתביו לדוגמא מכתבו מיום 3.6.08 ומכתב מיום 3.7.08.
12. אבהיר כי באותה העת וגם כיום מקובל מאד במחלקתנו לשוחח טלפונית עם המבוטחים.
13. ביום 11.6.11 הוגשה ע"י התובע תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי ומאז הועבר תיקו ללשכה המשפטית להמשך טיפולה המשפטי.
14. המוסד לביטוח לאומי אינו מפנה את מבוטחיו – וביניהם התובע – לאף חברת אבזור.
15. התובע פנה עצמאית לחברת ת.מ.ן, הנתבעת, וההתקשרות עמה הייתה ביוזמתו ולפי שיקול דעתו.
16. המוסד מפעיל את הסכם הניידות מול המוגבל בניידות ולא מול חברה מאבזרת או כל גוף חיצוני אחר. אם המוגבל בניידות אינו עומד בתנאי הזכאות – קצבתו מופסקת בהתאם להוראות, ללא כל קשר לגורם חיצוני הנמצא ברקע. במקרה דנן, לא עמד הנתבע בתנאי הזכאות לפי הסכם הניידות.
18. אין קשר בין המוסד לביטוח לאומי לבין הנתבעת, חברת ת.מ.ן.
19. הואיל ואין כל קשר בין המוסד לביטוח לאומי לנתבעת, אזי המוסד לביטוח לאומי לא נדרש, לא צריך, לא אמור ולא יכול ליידע אותה אודות החלטותיו לעניין קצבאות הניידות של מבוטחיו – ובהם התובע.
19. התקשורת היחידה שיש למוסד לביטוח לאומי עם חברות האבזור הוא ברמת תשלום בלבד אל מול הקבלות אשר ממציאות חברות האבזור – וכך גם עם הנתבעת.
20. העובדה שהתובע לא עמד בתנאי הזכאות לפי הסכם הניידות, גררה את הפסקת קצבת הניידות החל מיום 1.7.07. ההחלטה בדין יסודה.
21. אציין כי מאז ועד היום טרם העביר התובע אישור על רישום האבזור הסופי ברישיון הרכב ובכל מקרה המוסד לביטוח לאומי פעל עפ"י דין ובהתאם לנהליו"
אציין כבר עתה שאין כל קשר ביני לבין מר עוזיאל ימיני, לא קשר משפחתי ולא קשר חברי, והפעם הראשונה בה ראיתי את מר עוזיאל ימיני הייתה בעת עדותו בפני.
מר ימיני נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי התובע לא קיבל מכתב מסודר על הסיבה להפסקת קצבת הניידות כי לא רצו לפגוע בתובע; למעשה לא היו למר ימיני הסברים של ממש מדוע המל"ל לא השיב בכתב לכל מכתביו של התובע; אין הסבר מדוע גב' יפה שטיפלה בתיק לא הגישה תצהיר, למרות שפרשה לגימלאות; לדבריו, לגבי כל שיחה עם מבוטח מתנהלת תרשומת, אך אין לו הסבר מדוע לא צורפו תרשומות השיחות עם התובע; ברשיון הרכב צריכים להיות האבזרים המותקנים ברכב, שזה למעשה המעלון; איננו יודע על השינוי שנעשה בסוף 2008, וכי אין צורך באישור אבזור, אלא במכתב של ת.מ.ן בלבד, אך לאחר מכן התברר שהוא בקי גם בנוהל זה; הוא מצוי בנהלים של הביטוח הלאומי, אך לא בנהלים חיצוניים; אם היה מקבל רישיון רכב שבו היה כתוב שהאבזרים מותקנים והם תקינים, ובשפה פשוטה, מעלון, התובע היה מקבל את קצבת הניידות החל מרישום המעלון ורישיון הרכב; לא התבקש לצרף את המסמך מסוף שנת 2008 לתעודת עובד הציבור; ההיכרות שלו עם התיק היא יותר ממה שקרא מהניירת, וגב' אתי יפה הייתה המנהלת שלו; הדרישה של רישום האבזרים ברישיון הרכב אינם דרישה הרשומה בהסכם הניידות אלא נוהל פנימי של המל"ל; לא צרפו דו"ח חקירה על כך שהרכב עומד בביתו של התובע.
מקריאת תעודת עובד הציבור ומחקירתו של מר ימיני עולה אטימות של הביטוח הלאומי כלפי התובע, פעל שלא על כללי מינהל תקין ואי קריאת מסמכים שהתובע הגיש להם. מר ימיני העיד שאם התובע היה מציג להם רישיון רכב עם הערה על התקנת אביזרים, היו משלמים לו את קצבת הניידות. מעיון בנספחים לתעודת עובד הציבור עולה כי ברישיון הרכב שהוצא לראשונה נרשם כי ברכב מורכב מנגנון לנכה, כי הרכב משועבד לביטוח לאומי וכי מורכבת גולה בגלגל ההגה. בכך התמלאו כל דרישות הביטוח הלאומי לגבי רישום האביזרים. החל מרישיון הרכב שחודש בשנת 2011 נרשם שהרכב נסע 3,049 ק"מ, וכך מידי שנה בשנה עלה מספר הקילומטרים שנסע הרכב עד שבשנת 2014 הגיע ל- 45,773 ק"מ. מה היה צריך יותר מזה הביטוח הלאומי כדי לחדש את תשלום קצבת הניידות לתובע?

לאחר סיום הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
התביעה הראשית:
רישום אבזור הרכב:
משנרשם ברישיון הרכב שהוצא לראשונה עבור הרכב כי מורכב ברכב מנגנון לנכה וכי הרכב משועבד לביטוח הלאומי וכי מורכבת גולה בגלגל ההגה, סיימה הנתבעת את ההליכים לרישום האבזור במשרד הרישוי, כך שאין לתובע טענה של ממש נגד הנתבעת בעניין אי קבלת קצבת הניידות מאת הביטוח הלאומי.

הליקויים ברכב ובהתקנת האביזרים:
התובע התלונן רבות על חוסר ה"סחיבה" של הרכב ועל הליקויים שהיו בהתקנת האביזרים.

על התובע היה להביא לבית המשפט חוות דעת של מהנדס רכב או של מכונאי רכב על התקלות ב"סחיבה" של הרכב, בה יחווה דעתו האם התקלה היא באחריות חב' מרצדס או באחריות הנתבעת. חוות דעת זו הייתה נחוצה לאור טענות חב' מרצדס והנתבעת אשר הטילו את האחריות לתקלה זו האחת על השנייה. התובע לא הביא חוות דעת זו ולא צירף את חב' מרצדס כנתבעת בתיק, ולכן כשל בהוכחת טענה זו ומי האחראי לתקלה זו.

להוכחת טענת הליקויים הגיש התובע את חוות דעתו של שמאי הרכב דורון עד. שמאי הרכב יכול להעריך את עלות ביצוע התיקונים, אך אינו יכול לחוות דעתו בדבר טיב הליקויים. לצורך הוכחת הליקויים באופן ביצוע האבזור, היה על התובעת להגיש חוות דעת של מהנדס רכב, במיוחד כאשר בביצוע עבודות מיוחדות שאינן רגילות בכלי רכב. רק לאחר קבלת חוות הדעת של מהנדס רכב, היה מגיע תור חוות דעתו של מר דורון עד. לאור זאת סבור אני שהתובע לא יכול להסתמך על חוות דעתו של מר דורון עד להוכחת הליקויים בביצוע האבזור.

התובע אכן יכול להיבנות מחוות דעתו של מר נמרי אודות הליקויים באבזור, שכן מר נמרי מציין זאת בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית. לאור חוות דעתו של מר נמרי, הרכב היה במצב נסיעה והתובע יכול היה ליסוע עליו ללא הגבלות. בהתאם לחוות הדעת של מר נמרי, יכול היה התובע ליסוע ברכב, גם אם בחוסר נוחות מסוימת עקב הצורך בהתאמת חלק מהאבזור.

מר נמרי לא ציין בחוות דעתו מה עלות ההתאמות שלא על ידי הנתבעת. היה צורך בהערכת עלות ההתאמות, לאור העובדה שהנתבעת העבירה את פעילותה לאחרים במחצית שנת 2013. יחד עם זאת, על דרך האומדן, סבור אני שעלות תיקון האבזור ברכב הינה בגובה יתרת החוב של התובע לנתבעת.
ההודעה לצד ג' וההודעה לצד ד':
משנדחתה התביעה בקשר לקצבאות הניידות, יש לדחות גם את ההודעה לצד ג' ואת ההודעה לצד ד'.

התביעה שכנגד:
מחומר הראיות עולה שהתובע אכן לא שילם לנתבעת את מלוא התמורה עבור האבזור, שכן המל"ל לא העביר לו את מלוא הסכום לתשלום מלוא התמורה. מאחר וסכום החוב הוא בגובה עלות תיקון הליקויים בהתקנת האבזרים, אזי יש לקזז את סכום יתרת החוב מול עלות תיקון הליקויים.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה, את התביעה שכנגד, את ההודעה לצד ג' ואת ההודעה לצד ד'.
בנסיבות המיוחדות של העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ח, 23 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.