הדפסה

בית משפט השלום ברמלה 21

בפני
כב' השופט הבכיר זכריה ימיני

תובעים
נתן לוי

נגד

נתבעים
גלי השרון בע"מ

פסק-דין

צביעה בגין הוצאת לשון הרע ורשלנות.

כללי:
בעלי הדין:
התובע, מהנדס במקצועו, עובד בתעשייה האווירית מאז שנת 2005.

הנתבעת היא חברה המפעילה מרכז בילוי, הכולל בתוכו בריכה.

מערכת היחסים בין הצדדים:
במסגרת קידום מכירות, הגיעה הנתבעת להסכמה עם וועד העובדים של התעשייה האווירית שכל עובד בתעשייה האווירית יהיה זכאי לרכוש בכל שנה 1 כרטיסיות כניסה למרכז הבילוי במחיר מוזל.

בחודש אוגוסט 2014 רכש התובע שתי כרטיסיות כניסה למתחם הבילוי גלי השרון ( להלן: "גלי השרון") וזאת באופן פיזי על ידי הגעה למתחם, את הרכישה ביצע התובע במסגרת עבודתו כאשר שווי הכרטיסיות נוכו ממשכורתו בשלושה תשלומים, ואחר התשלומים היה בחודש ספטמבר 2014. רכישת הכרטיסיות הינה פרקטיקה מעשית מקובלת ושגרתית במסגרת יחסיה העסקיים של הנתבעת מול מעסיקתו של התובע ואין הוראה מפורשת האוסרת פרקטיקה נהוגה זו.

ביום 31.7.15 ביקש חברו של התובע, עד התביעה מר מרדכי פרידמן ( להלן-"מר פרידמן"), לבוא בשערי הנתבעת יחד עם שלושת ילדיו וזאת באמצעות כרטיסיית הכניסה שנרכשה על ידי התובע.

לפי מיטב ידיעתו של התובע לא הייתה מניעה להעברת זכות הכניסה לעובד אחר כמקרה דנן.

במעמד הכניסה נטען בפני מר פרידמן כי הכרטיסייה אותה הציג הינה מזויפת וזאת בשל צבעה הדהוי ומשכך אינה ברת מימוש ( להלן: "האירוע" או "המקרה").

באותו מעמד הוחרמה הכרטיסייה על ידי הנהלת המתחם, ללא התראה מוקדמת.

את עובדות המקרה שמע התובע ממר פרידמן בעצמו שהתקשר אליו באותו היום בו אירע המקרה וסיפר לו את פרטי האירוע.

בעקבות האירוע נאלץ מר פרידמן לרכוש כרטיסי כניסה חלופיים.

התובע מצהיר כי לא ביצע שום שינוי בכרטיסיה אותה רכש במתחם הנתבעת בעצמו ואשר אותה העביר בהמשך לחברו מר פרידמן.

התובע מצהיר כי לא זייף את כרטיסיית הכניסה וכי הייתה בחזקתו עד להעברתה לעמיתו בשלמותה כפי שהייתה מצויה אצלו.

ביום 5.8.2015 שלחה הנתבעת מכתב באמצעות דוא"ל ( להלן: "המכתב") למעסיקתו של התובע, תעשייה אווירית ( להלן: "מעסיקתו של התובע"), אשר הגיע למנהלו הישיר של התובע ובו מציינת הנתבעת כי הגיעה לידה כרטיסייה מזויפת על ידי אחד העובדים ( מר פרידמן) בתעשייה אווירית שלא ידע כי בידו כרטיסייה מזויפת וציינה כי הכרטיסייה רשומה על שמו של התובע, מר לוי נתן.

בעת הגשת התביעה המקורית שבנושא לא היה בידי התובע מכתב הדוא"ל ששלחה הנתבעת.

מספר ימים לאחר קבלת המכתב הנ"ל במשרדו של התובע, זומן התובע למשרדו של מנהלו הישיר אז התבשר כי בשל קבלת מכתב התלונה הוחלט לפתוח בהליך בירור של הנושא.

טענות הצדדים:
בחודש נובמבר 2016 התברר לתובע בהמשך להגשת מועמדות לתפקיד בכיר במסגרת מכרז פנימי, כי מועמדותו לתפקיד הבכיר נדחתה. עקב אילוצי סיווג ביטחוניים התובע מנוע מלהציג אסמכתא כתובה באשר לנטען לעיל. ובכך טוען התובע, חסומה דרכו לקידום במקום עבודתו.

התובע טוען כי מעמדו ושכרו נפגעו וייפגעו בשל עצירת קידומו הוורטיקלי, כמו גם פגיעה בשמו הטוב.

העילות עליהן מבסס התובע את תביעתו הינן כדלקמן;
עוולת רשלנות
לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] ו- סעיף 36 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש]
א.1. הנתבעת עשתה דין לעצמה והאשימה את התובע בעבירה פלילית התואמת את הגדרת סעיף 418 לחוק העונשין תשל"ז-1977 המתייחס לעבירת הזיוף וזאת מבלי שטרחה התובעת לבדוק את אמיתות הכרטיסייה אשר הציג חברו של התובע בכניסה לגלי השרון. בנוסף לכך, פנתה התובעת למעסיקתו של התובע בהצהרה הקובעת כי התובע הוא העומד מאחורי מעשה זיוף של כרטיסייה.
א.2. באשר לעוולת הרשלנות טוען התובע כי הנתבעת התרשלה התרשלות רבתי מעצם הקביעה כי התובע זייף את כרטיסיית הכניסה, שלחה מכתב למעסיקתו של התובע ביודעין כי השלכותיו של המכתב והאשמה במעשה זיוף חמורים ויפגעו במעמדו של התובע וזאת מבלי שיש לנתבעת מיומנות או מומחיות לבדיקת האשמותיה, וידעה והיה עליה לדעת ולצפות כי במעשייה יוכתם שמו של התובע ומעסיקתו של התובע עשויה לנקוט הליכים משמעתיים כנגדו והליך זה אכן התקיים.
א.3. לאור חלוף הזמן מקרות האירוע ועד למועד שליחת המכתב למעסיקתו של התובע, היה ביכולתה של הנתבעת לבדוק את טענותיה. התובע סבור כי על טענה כזו להיות מגובית באסמכתא מקצועית, חוות דעת משפטית או כל מסמך עליו תוכל לבסס את טענת הזיוף.

חוק איסור לשון ופגיעה בשמו הטוב של התובע
ב.1. הנתבעת עשתה דין עצמי, הכפישה את התובע הן בכתב על ידי שליחת מכתב למעסיקתו והן בעל פה למול חברו, שבאלו קבעה הנתבעת כי התובע ביצע מעשה זיוף ובכך הפרה את חוק איסור לשון הרע.
ב.2. המכתב ששלחה הנתבעת למעסיקתו של התובע הינו מעשה בעל השלכות כבדות אשר יש בהן כדי לפגוע במעמדו, קידומו ובמערכת יחסי העבודה והמרקם החברתי של התובע כלפי מנהליו הישירים וכל שכן כלפי עמיתיו לעבודה, (במקום עבודתו של התובע ממצאי הליכי בירור מתפרסמים וגלויים לעובדי החברה).

לאור האמור טוען התובע כי הנתבעת הפרה בהתנהלותה את חוק איסור לשון הרע ונהגה שלא תום לב, עת ידעה במבחן האדם הסביר כי פנייה למקום עבודתו של התובע בקביעה לפיה עסקינן בזיוף גרידא תביא לנקיטת הלכים כנגד התובע הן במישור המשמעתי המיידי והן במישור אופציונאלי עתידי בקידומו ובמעמדו.

טרם הגשת התביעה שלח התובע, ביום 1.9.15, מכתב טרם נקיטת הליכים משפטיים בו ביקש את התנצלותה של הנתבעת ויישור ההדורים מחוץ לכותלי בית המשפט. התובע לא נענה בחיוב למכתבו.

בכתב התביעה תובע מאת הנתבעת לפצות אותו בסך 80,000 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: 50,000 ₪ בגין פגיעת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב של התובע ו-30,000 ₪ בגין רשלנות הנתבעת אשר קבעה כי הכרטיסייה שהוצגה ע"י חברו של התובע, הינה מזויפת וזאת מבלי שטרחה לבדוק כלל את מהימנותה ומקוריותה של הכרטיסייה.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה שיש לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן:
לגבי הפן העובדתי טענה הנתבעת כי במסגרת הסדר בין גלי השרון לבין וועד העובדים של התעשייה האווירית באפשרותם של עובדי התעשייה האווירית לרכוש עד 2 כרטיסיות לעובד לכניסה למתחם במחיר מופחת על סך 195 ₪ במקום 260 ₪.
מר יוסי הירש ( להלן-"מר הירש") הינו איש הקשר מטעם התעשייה האווירית המשמש גם כנציג ועד העובדים ורכז הספורט בתעשייה האווירית.
הכרטיסיות אותן מנפיקה הנתבעת הינן מנייר עבה, צבען צהוב, והן מודפסות בבית דפוס בצורה של פנקס. לכל כרטיסייה ישנו מספר סידורי והיא מורכבת משני חלקים, כאשר הלקוח רוכש כרטיסייה נתלש החלק התחתון מהפנקס ומועבר לידיו בעוד שבידי הנתבעת נותר הספח העליון המציין את פרטי הרוכש ואת מספר הכרטיסייה שנרכשה.
התובע, רכש שתי כרטיסיות מאת הנתבעת המקנות לו 12 כניסות למתחם הנתבעת ( להלן: " הכרטיסיות הנרכשות") מספרן הסידורי של הכרטיסיות הנרכשות, כפי המצוין בפנקס המצוי אצל הנתבעת: 0929 ו- 0930.
בכניסה לגלי השרון כל אורח מציג את הכרטיסייה שברשותו בפני השומר בכניסה לצורך ניקובה.
ביום 31.7.15 הגיע מר פרידמן, לכניסת המתחם " גלי השרון" והציג בפני השומר כרטיסייה שמספרה 0929, עליה מצוין שמו של התובע. השומר חשד כי לא מדובר בכרטיסייה מקורית וביקש מאותו אדם להתלוות אליו למשרדו של מנכ"ל הנתבעת, מר חנן שפגט ( להלן-"מר שפגט"). מר פרידמן ציין בפני מר שפגט כי הכרטיסייה שהציג בפני השומר נרכשה על ידו מאת התובע במחיר מלא של 260 ₪. מר שפגט בדק את הכרטיסייה שהוצגה ומצא כי אינה מקורית ולא תואמת את כרטיסיות גלי השרון ולכן השאירה בידו על מנת שלא יעשה בה כל שימוש.
מאחר ומדובר בכרטיסייה שנרכשה במסגרת הסדר של הנתבעת מול התעשייה אווירית, ביום 5.8.15 נציגת " גלי השרון", הגב' ורדה רייך, יצרה קשר טלפוני עם מר הירש איש וסיפרה לו על המקרה וזאת על מנת לבררו וללבנו. במסגרת שיחתם ביקש מר הירש מהגב' רייך לשלוח לו הודעת דואר אלקטרוני קצרה עם פרטי העובד וצילום הכרטיסייה, והיא ההודעה שצורפה לתביעה. הודעת הדואר האלקטרוני אינה עומדת בפני עצמה, היא חלק מתקשורת טלפונית שהתקיימה בין הגב' רייך לבין מר הירש קודם למשלוחה ועל רקע זה יש לקרוא אותה.
מכאן והלאה לא הייתה לנתבעת כל ידיעה באשר להמשך הטיפול שנעשה על ידי מר הירש או על ידי גורמים אחרים מול התובע בעקבות האירוע דנן, וממילא הדבר אינו מעניינה.
ביום 9.9.15 התקבל מכתב מאת התובע אצל הנתבעת, לפיו מתבקשת הנתבעת להתנצל בפני התובע ופני התעשייה האווירית וכן לשלוח לתובע סכום השווה לערך הכרטיסייה נשוא התביעה שנשארה אצל גלי השרון.
בעקבות המכתב הנ"ל שוחח מר שפגט עם מר הירש אשר העלה אדם נוסף על הקו בשם מרדכי שהזדהה בתור האחראי הישיר של התובע והתבקש על ידי האחרונים שלא להשיב למכתב בטענה כי הדבר נמצא בבדיקה וטיפול וכי התובע לא אמור להיפגע מכך.
לתובעת לא הייתה כל ידיעה על השתלשלות האירועים והבירורים הפנימיים בתעשייה האווירית ולא הייתה בקשר עם מי ממעסיקיו או מנהליו של התובע.

ובאשר לטענותיו המשפטיות של התובע טענה הנתבעת כי אין בסיס לתביעת התובע לפי עילת לשון הרע, ההודעה האלקטרונית שנשלחה על ידי הנתבעת הינה לנציג המתאים בתעשייה אווירית ואינה מכילה לשון הרע.
המידע המסופק בגוף המייל אינו עולה בקנה אחד עם הגדרת לשון הרע לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, הודעת הדוא"ל הגיע לתיבתו של מר הירש בלבד ואליה קדמה שיחה טלפונית במסגרתה הובהרו הדברים. הודעת הדוא"ל נכתבה בקיצור נמרץ, לפי הפרטים שנתבקשו על ידי מר הירש בשיחה. לא ניתן לקרוא את הודעת הדוא"ל שלא על רקע השיחה.
הצהרתו של מר אייל שוורץ, מנהלו הישיר של התובע, מלמדת כאלף עדים שלא הוטחה בתובע כל טענת זיוף, כי אם נבחנה השאלה עמו, האם רכש את הכרטיסייה כחוק ומשהוצגה אסמכתא לרכישה, מוצה הבירור.
לעניין רכיב הפרסום, התובעת לא פרסמה דבר אלא הגישה תלונה לבירור, באופן לגיטימי.
אם התעשייה האווירית נוהגת לפרסם תלונות המועברות אליה לבדיקתה, אין הנתבעת יכולה להיות אחראית לכך ובנסיבות אלה לא קמה יריבות בין התובע לנתבעת כי אם אולי בין התובע למי שפרסם את התלונות.
בהקשר לפרסום במובנו הרחב, טענת התובע לגבי פרסום התלונות על ידי התעשייה האווירית הן טענות בעלמא בשים לב לכך שהתובע צירף לכתב התביעה תלונה שפורסמה כנגד מישהו אחר ולא הביא את תלונתו.
לנתבעת עומדת הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, בהתאם לסעיף זה הרי שדי בכך ש"הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין לציבור". משעסקינן בכרטיסיה מזויפת עליה מופיע שמו של התובע הרי שעומדת לנתבעת הגנת " אמת דיברתי".
בנוסף, קיים אינטרס ציבורי ממשי בהגשת תלונות לגופים המתאימים לבירור מעשי זיוף.
התלונה שהוגשה הופנתה למי שממונה על התובע ומטעמים אלו טוענת הנתבעת להגנת תום לב בהתאם לסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. לטענת הנתבעת המחוקק ראה באינטרס הציבורי של בירור תלונות בפני גוף מתאים, לפי דין או חוזה, כאינטרס חשוב הגובר על האינטרס הפרטי נשוא התלונה. אם כל מתלונן בתום לב היה חשוף לתביעת לשון הרע , הרי שהדבר היה מכשיר את העבריינות עד אובדן הסדר הציבורי.
בענייננו קיימת מערכת יחסים חוזית בין הנתבעת לבין התעשייה האווירית שהגורם הממונה על יישומה, על פיקוחה והוצאתה אל הפועל הוא מר הירש. לפיכך הפניית התלונה למר הירש הינה מהלך טבעי של הפניית תלונות לגורם הממונה על בירור התלונות הן מכוח דין ופרט מכוח חוזה.
הנתבעת לא התרשלה והתובע לא הראה כי בנסיבות העניין מתקיימים יסודות עילת הרשלנות;
לא הצביע על מקור חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, החלה לשיטתו על הנתבעת בנסיבות העניין.
הסברו של התובע באשר ליסוד ההתרשלות מתמצה בכך שהתובעת קבעה כי מדובר בכרטיסיה מזויפת ושלחה מכתב למעסיקתו של התובע וזאת מבלי לבדוק את מהימנות הכרטיסייה. אלא, שהנתבעת פעלה כפי שמנהלת בריכת שחייה סבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין.
את היות הכרטיסייה מזויפת יכול היה כל אחד לזהות ולא צריך להיות מומחה כדי לדעת שאם הכרטיסייה נתלשת מהפנקס הרי שלכל הפחות אמורים להופיע על הכרטיסייה סימני התלישה ( וזאת לצד סימנים מובהקים אחרים). אף על פי כן הועבר העניין במקום לטיפולו של מר שפגט מנכ"ל הנתבעת הגורם הבכיר והמוסמך לטפל בעניינם מסוג זה.
מר שפגט לא קיבל מידע מהאדם שהגיע עם הכרטיסייה ובמקום לטפל בעניין באופן עצמאי, שאז ודאי היה נחשב רשלן, בחר לפנות בתלונה מתאימה לתעשייה האווירית על מנת שזו תערוך את הבדיקות והברור הנחוץ כמתחייב.
השתלשלות הבירור שנערך אם נערך אינה עניינה של הנתבעת ובוודאי שאם ארע באופן רשלני הרי שלא ניתן לגלגל זו לפתחה של הנתבעת.
התובע לא הצביע על נזק שנגרם לו למעט חששות וחשדות. התובע נקב במספר סתמי ושרירותי לחלוטין המאפיין את נזקו בעטיה של עוולת הרשלנות . אם לא די בכך שמדובר בדרישת כפל פיצויים , הרי היה מוטל על התובע לפרט מה משקף הנזק ומדוע מכל המספרים האקראיים בחר דווקא במספר זה.
התובע לא הצביע על קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק ואם כבר הצביע על כך שקשר סיבתי מסוג זה נותק לחלוטין. אי בחירת התובע במכרז פנימי מסוים אינה יכול להוות ולו ראשית של ראייה נסיבתית לקשר הסיבתי הנטען.
יודגש כי אם פרסום לשון הרע מוגן על ידי ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע לא תתקבל תביעת הנפגע בעילה חלופית המבוססת על עוולת רשלנות. טעם זה לבדו שומט את הקרקע תחת עילת הרשלנות המופרכת בכתב התביעה המתוקן.
הנתבעת מציינת למעלה מן הצורך כי הפרקטיקה שנוצרה המאפשרת העברת כרטיסיות מיד ליד בקרב עובדי התעשייה האווירית אינה ראויה. הפרקטיקה עליה מעיד התובע הינה גזל, ספסרות והתעשרות.
הנתבעת טוענת כי אינה צריכה להודיע מבעוד מועד על לקיחת כרטיסיות מזויפות לרשותה.
התובע לא סיפק שום מכתב או אסמכתא על כך שלא זכה במכרז, הסיווג הביטחוני אינו מפחית מנטל השכנוע והראייה המוטל על התובע.

העדויות:
מטעם התובע העידו העדים כדלקמן:
התובעת בעצמו אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו התצהיר כי הינו מהנדס המועסק בתעשייה האווירית ועוסק בפיתוחים טכנולוגיים מסווגים. במהלך העסקתו בתעשייה אווירית זכה להערכה רבה על תרומתו לפיתוחים טכנולוגיים מסווגים. במהלך חודש אוגוסט 2014 רכש באופן אישי ממשרדי הנתבעת שתי כרטיסיות כניסה למרכז הבילוי וזאת במסגרת עבודתו כאשר התשלום נוכה ממשכורתו בחודש ספטמבר 2014, ניכוי עלות הרכישה הינו בסך 390 ₪. התובע מצהיר כי שתי הכרטיסיות שרכש כאמור היו בחזקתו ונשמרו אצלו כמו שהם והוא לא ביצע בהם כל שינוי ובוודאי שלא זייף אותן. ביום 31.7.15 ביקש מר פרידמן, לרכוש ממנו בתשלום את הכרטיסייה שרכש בעצמו ולבוא בשערי הנתבעת באמצעותה. מר פרידמן סיפר לתובע כי אכן הגיע לשערי הנתבעת עם הכרטיסיות שהעביר לו. מבדיקה שערך התובע מול הגורמים הרלוונטיים במקום עבודתו נמסר לי כי אין מניעה להעברת זכות הכניסה לעובד אחר, כבמקרה דנן. במעמד הכניסה למתחם הנתבעת נטען בפני מר פרידמן כי לא מדובר בכרטיסייה מקורית של הנתבעת. עובדה זו נמסרה לתובע על ידי מר פרידמן.
ביום 5.8.2015 שלחה הנתבעת מכתב למעסיקתו הישירה ובו כתבה הנתבעת כדלקמן:
"מצ"ב צילום הכרטיסייה שזוייפה ע"י עובד של התעשייה האווירית.
שם העובד לוי נתן...
לדברי האדם שהגיע עם הכרטיסייה היא נמכרה לו ע"י לוי נתן במחיר 260 ₪.
הוא כמובן לא ידע שהיא מזוייפת לדבריו.."
התובע ממשיך ומצהיר כי בעת הגשת התביעה המקורית ( תביעה קטנה מיום 31.5.15) לא היה ברשותו המכתב אשר נשלח על ידי התובעת למעסיקתו הישירה.
מספר ימים לאחר שליחת המכתב הנ"ל למעסיקתו של התובע זומן התובע באופן רשמי למשרדו של מנהלו הישיר והתבשר כי בשל קבלת מכתב התלונה בגין מעשה הזיוף הנטען, הוחלט לפתוח בהליך בירור הנושא. התובע צירף לתצהירו דוגמאות מהחלטות בוועדות בירור, אך לא את החלטת הוועדה בעניינו. התובע הצהיר כי בחלוף זמן קצר מקרות האירוע והבירור שנערך לו במקום עבודתו, מסלול קידומו הואט ואף הגשת מועמדותו במסגרת מכרז פנימי נדחתה ולדבריו עובד אחר בעל ניסיון פחותים משלו נבחר לתפקיד.
התובע נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי עובד 14 שנים בתעשייה האווירית; מאשר כי הצהיר שעלות רכישת כרטיסייה הינה בסך 390 ₪ וכי מתלוש ספטמבר שצירף עולה כי נוכו רק 130 ₪ ומוסיף כי נהוג לשלם על כרטיסיות במספר תשלומים אך לאורך הזמן שילם מחיר מלא בעבור הכרטיסייה; רכש 2 כרטיסיות בגלי השרון ונתבקש להציג תעודת עובד; אינו זוכר אם על גבי הכרטיסייה נרשם שמו עקב הזמן שחלף; עובדים יכולים לרכוש בשנה רק שתי כרטיסיות ובמידה ועובד מעוניין לרכוש כרטיסייה שלישית הוא אינו יכול ולכן ישנם גורמים בתעשייה האווירית המאפשרים לעקוף מחסום זה באמצעות העברת כרטיסיות מאחד לשני בתוך התעשייה האווירית; נציג הועדה של התעשייה האווירית מר אריה רוקח הביא לתובע תקנון שבו לא נרשם שאסור להעביר כרטיסיות מעובד אחד לשני; התובע ביקש את התקנון רק לאחר שהעביר את הכרטיסייה למר פרידמן; בינו לבין מר פרידמן נרקמו קשרים חבריים גם מחוץ לשעות העבודה; מר פרידמן התקשר לספר לו מה קרה, התובע לא קלט בחושיו מה נאמר למר פרידמן מאחר ולא נכח בעת ההיא; כאשר שמע ממר פרידמן כי גלי השרון טוענים שהכרטיסייה מזויפת ניסה להבין מה גרם לגלי השרון לחשוב כך; תכנן לפנות לגלי השרון על מנת לברר עימם למה לא כיבדו את הכרטיסייה שמכר למר פרידמן אך הקדימו אותו וקראו לו לבירור הנושא במקום עבודתו; אין לו ידיעה אישית מה נאמר עליו למר פרידמן ומה לא; התובע קנה שתי כרטיסיות שהוא בעצמו נכנס עם אחת מהכרטיסיות למתחם; לא תמיד נכנס עם כרטיסיות מכוח ההטבה לפעמים שנגמרו הכרטיסיות מההטבה היה מוסיף כסף; מר הירש אינו מנהלו הישיר; אינו יודע מי אחראי על ההתקשרות בין גלי השרון לתעשייה האווירית וכן לא יודע האם זהו מר הירש; הודעת הדוא"ל של הגב' רייך לא נשלחה אליו למייל אלא למר הירש; הוא לא שוחח עם מר הירש על הודעת המייל מאחר ולא מצא לנכון לעשות כן; לא בדק מול מר הירש האם לפני הודעת הדוא"ל של הגב' רייך קדמה שיחה טלפונית בין השניים; ראה את מנהלו הישיר מחזיק בהודעת דוא"ל מודפסת שנשלחה למר הירש; את המייל בעניינו קיבל התובע ממר רוקח שהינו איש הוועד בתעשייה האווירית; כאשר ביקש ממר רוקח שיפנה למר הירש בבקשה לקבל את המייל הייתה תלויה ועומדת תביעה שלו נגד גלי השרון; ביקש עותק נוסף ממנהלו הישיר שלא היה לו לתת מאחר שהמסמך היה בידו בעת בירור הנושא ומשהעביר את תוצאות הבירור העביר גם את המסמך; הגורם שביקש לערוך את הבירור היו משאבי אנוש; הבירור נערך לפני מנהלו מר שוורץ; מאשר שקיבל תעודת הערכה בנובמבר 2015 כאשר הבירור סביב הנושא נערך באוגוסט 2015; מר שוורץ הוא זה שערך מול התובע את הבירור בעקבות התלונה שהוגשה בדוא"ל; את תוצאת ועדת הבירור בעניינו של התובע לא פרסמו כחלק מתוצאות הועדה ולכן מעיד כי לא חלות עליו ההשלכות החמורות שמביאה עמה ועדת בירור אשר מפורסמת לציבור העובדים; ההצהרה של מר שוורץ לא חתומה על ידי עורך דין אך מר שוורץ חתם בפני התובע המעיד שזו חתימתו; בשלהי חודש נובמבר קיבל את ההודעה שמועמדותו למכרז פנימי נדחתה; אין לתובע ידיעה אישית לגבי השאלה האם המייל שנשלח על ידי הגב' רייך עלה לדיון בוועדת המכרז ואף אחד לא ציין בפני כי המייל עלול לעלות לוועדת המכרז לדיון ואינו יודע האם למייל הייתה השלכה על אי קידומו למעט תחושותיו שהוא טוב יותר בכישוריו מהעובד השני שגם הגיש מועמדותו למכרז; מאשר ששני החלקים של הכרטיסייה בגוון קצת שונה; מאשר שאין גלגל שיניים בכרטיסייה למרות שהחתימה נראית מקורית בעיניו.

מר פרידמן אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הינו עובד התעשייה האווירית וביום 31.7.15 ביקש להיכנס עם שלושת ילדיו אשר היו עמו, לבריכת " גלי השרון" בכפר סבא וזאת באמצעות כרטיסיית כניסה שהועברה לו תמורת תשלום על ידי התובע. במעמד הכניסה נטען בפניו כי הכרטיסייה בה הוא מחזיק מזויפת וזאת בשל צבעה הדהוי ומשכך אין לה תוקף. באותו מעמד החרימה הנתבעת על ידי הנהלת המתחם את הכרטיסייה לאלתר ללא הודעה מוקדמת. בעקבות כך נאלץ לרכוש כרטיסי כניסה חלופיים.
מר פרידמן נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי התובע ביקש ממנו להגיש את תצהירו והוא עומד מאחורי כל מילה שנכתבה בו; הוא עובד בתעשייה אווירית במשך 17 שנים כמהנדס מערכות; הוא והתובע חברים גם בעבודה ומחוצה לה; שילם על הכרטיסייה מחיר כפי שהיא נמכרת; השתמש בכרטיסייה בשנה בה קנה אותה מהתובע; בשנת 2014 רכש 2 כרטיסיות בעצמו במסגרת ההטבה של התעשייה האווירית; במעמד הכניסה לגלי השרון, בעת החרמת הכרטיסייה שהייתה בידו רכש כרטיסייה חדשה ולא חשב על האפשרות לרכוש כרטיסייה במסגרת ההטבה שמגיעה לו כעובד התעשייה האווירית במקום לשלם תמורה מלאה; זו הייתה הפעם הראשונה שלא אפשרו לו להיכנס עם כרטיסייה לגלי השרון; לאחר שהשומר אמר לו כי הכרטיסייה מזויפת הוא הפנה אותו פנימה ובשיחה עם מר שפגט הסביר כי רכש את הכרטיסייה מהתובע; מר פרידמן התרשם שמר שפגט לא מכיר את התובע; לאחר שהכרטיסייה הוחרמה ממנו ונכנס למתחם עם ילדיו התקשר לתובע לספר לו את המקרה שאירע; במהלך החקירה הוצגה למר פרידמן הכרטיסייה אותה הציג בעת הכניסה למתחם והוא מאשר כי היא אינה תואמת בצבעה לחלק השני של הכרטיסייה ( הספח אשר נותר אצל הנתבעת); מאשר כי הכרטיסייה והספח מתאימים בגודליהם; מאשר שאינו מבחין בשיניים בכרטיסייה הנטענת כמזויפת על ידי הנתבעת; התובע סיפר לו על וועדה הבירור שנעשתה לו בעקבות המקרה; הוא אינו נקרא לבירור אצל אחד ממנהליו של התובע.

מטעם הנתבעת העידו העדים כדלקמן:
מר חנן שפגט אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו העיד כי הוא משמש כמנכ"ל הנתבעת החל משנת 2005 ועד למועד זה ומצהיר כי כל הידיעות הינן בתחום ידיעתו האישית בין היתר מתוקף תפקידו בנתבעת ו/או נתמכות במסמכים המצורפים לתפקידו. הנתבעת מחויבת לתו אמון הציבור החל משנת 2010 וככזו היא מחויבת להטמעה מלאה של כללי אמון הציבור, המבקשים להנחיל תרבות כלכלית המבוססת על הוגנות שתועיל לציבור ולעסקים כאחד ועל כן נמצאת תחת בקרה שוטפת בהתאם לתכנית הבקשה השנתית בענף.
לאורך מספר שנים נערכים הסכמים בין הנתבעת לבין אגודת עובדי התעשייה האווירית לפיהם הנתבעת מוכרת לתעשייה האווירית כרטיסיות מנוי לכניסה למתחם הקאנטרי קלאב ושימוש במתקניו עבור עובדיה ובני משפחותיהם. כרטיסיות המנוי נמכרות לעובדים במחירים מוזלים ומסובסדים. מי שחתום על ההסכמים מטעם התעשייה האווירית הוא מר יוסי הירש, אשר משך שנים רבות הינו איש הקשר המרכזי של הנתבעת עם התעשייה האווירית בכל הנוגע להסכמים אלו ולכל בעיה המתעוררת בעקבותם. הכרטיסים נמכרים על ידי הנתבעת עצמה, המנהלת רישומים של עובדי התעשייה האווירית שרכשו כרטיסיות, לרבות מספר העובד שלהם וזאת בין היתר בשל מגבלת הכמות שניתן למכור לכל משפחה לפי הסכם. באחד מהימים האחרונים לחודש יולי, פנה אליו השומר בכניסה למתחם וציין כי בכניסה עומד אדם עם כרטיסייה הנחשדת בעיניו כמזויפת. השומר, מר סמארה ממדוח, הפנה את אותו אדם, מר פרידמן, אל מר שפגט וביחד ניגשו למשרדו. מהתבוננות בכרטיסייה, ניתן היה להבין באופן מידי כי הינה מזויפת וזאת לאור מספר סימנים מובהקים, שהם: על הכרטיסייה לא היו סימני שיניים ומשכך ניכר כי לא נתלשה מאף פנקס וכן צבעה של הכרטיסייה אינו תואם את צבע הכרטיסיות של הנתבעת מבחינת הגוון שלה.
הואיל וזיוף הכרטיסיות נעשה ברמה ירודה, לא נדרשת מומחיות כלשהיא על מנת להבין שמדובר בכרטיסייה מזויפת. הוא שאל את מר פרידמן מניין הכרטיסייה וכיצד הגיעה לרשותו והוא השיב כי רכש את הכרטיסייה מהתובע במחיר מלא של 260 ₪ ( ולא במחיר המוזל של עובדי התעשייה האווירית). בעקבות השתלשלות האירועים והעובדות המתוארות לעיל, הוא לקח את הכרטיסייה ממר פרידמן ומנע את כניסתו באמצעותה. לאחר מכן השאיר מר שפגט את הכרטיסייה לגב' רייך, שעובדת עימו, עם תרשומת פנימית במסגרתה ביקש כי תיידע בעניין זה את התעשייה האווירית באמצעות מר הירש וזאת על מנת שהעניין ייבדק. התרשומת כללה פרטים " יבשים" ובמסגרתה לא נאמר וגם לא במרומז כי התובע זייף את הכרטיסייה. וכך מרשם בפתק: "כרטיסייה מזויפת. חנן ביקש לבדוק מול תעשייה אווירית. לוי נתן- מס' עובד..."
ביום 5.8.15 עדכנה הגב' רייך את מר שפגט כי שוחחה עם מר הירש אשר ביקש ממנה לשלוח דוא"ל עם מספר פרטים הרלוונטיים למקרה והיא עשתה כן.
למעט פנייתה של הנתבעת לאיש הקשר של התעשייה האווירית, הנתבעת לא הלינה בפני איש. לנתבעת אין ידיעה לאופן בו טופל העניין או לאופן בו מטופלות פניות ותלונות מסוג זה על ידי התעשייה האווירית. ביום 1.9.15 התקבל אצל הנתבעת מכתב התראה מהתובע, מר לוי. ממכתבו עלה מצג לפיו לכאורה הנתבעת השמיצה את התובע אשר עמד במכתבו על קבלת פיצוי. הנתבעת אינה מכירה אישית את מר לוי ואין לה שום עניין להשמיצו וכל שעשתה הוא לדווח באופן " יבש" על פרטי המקרה על מנת שייבדקו בתעשייה האווירית. מתכתובת המייל שבין גב' רייך לבין מר הירש עולה בבירור כי כותבת המייל, הגב' רייך, ביצעה הפרדה ברורה בין נושא הזיוף לבין ציון שמו של העובד שאליו משויכת הכרטיסייה עם המספר הסידורי הספציפי. עם קבלת מכתב ההתראה של התובע הוא פנה למר הירש וביקש להבין במה מדובר וכיצד עליו לנהוג לאור הנסיבות. בשיחה בינו לבין מר הירש שהתקיימה ביום 9.9.15, העלה מר הירש את מי שלשיטתו הינו מנהלו הישיר של התובע ששמו מרדכי והשניים ביקשו ממר שפגט באופן מפורש שלא לענות למכתב ולא לעשות עמו דבר וכך היה. הנתבעת לא לקחה חלק בבדיקת המקרה שנעשתה בתוך התעשייה האווירית והתעשייה האווירית פעלה לפי שיקול דעתה הבלעדי.
מר שפגט נחקר חקירה שכנגד על תצהירו בה העיד כי הוא עובד 12 שנים במתחם גלי השרון; מאשר כי מר הירש הינו עובד התעשייה האווירית; שאל את מר הירש מה כותרת תפקידו וזה ענה לו כי הוא נציג ועד העובדים בתעשייה אווירית; רצה להזמין את מר הירש למתן עדות אך משיחה טלפונית עמו הבין שהדבר לא נוח למר הירש שלא רוצה להתעמת עם עובד בתעשייה האווירית; מר שפגט מעיד כי רצה להגן על התובע ולכן לא הגיש תלונה במשטרה ביום שהכרטיסייה הייתה בידו; אין לו השכלה בעניין זיהוי וזיוף מסמכים; מציג את עצמו כבעל ידע גדול לכרטיסיות של גלי השרון בלבד; טוען כי מר פרידמן אישר כי הכרטיסייה מזויפת מאחר שבמצב בו אין שיניים לכרטיסייה וצבעה שונה היא מעידה על עצמה כעל כרטיסייה מזויפת; בעיניו מי שמזייף כרטיסייה זו עבירה חמורה שמצריכה תלונה במשטרה; לא חשב באותו הרגע שזיוף מסמך זו עבירה פלילית ומשגילה כך בחקירה נגדית שמח עוד יותר שלא התלונן במשטרה; התובע מציג לו כרטיסייה של קאנטרי קלאב שאין עליה סימני שיניים ומר שפגט מאשר זאת; מאשר שמנע את כניסתו של מר פרידמן עקב החלטתו שהכרטיסייה מזויפת; השומר קרא לו ומסר לו כי הוא חושב שמדובר בכרטיסייה מזויפת. הוא קם ממקום מושבו וביקש בשקט ממר פרידמן להתלוות אליו למשרד על מנת לבדוק הכרטיסייה. המזכירה נכחה עימם בחדר ומיד נראתה לו הכרטיסייה מזויפת. לטענתו ניכר כי הכרטיסייה צולמה והוא מעולם לא השתמש במילה דהה, מר פרידמן אמר מפורשות שאינו התובע; מר פרידמן אמר ששילם 260 ₪ על הכרטיסייה ומר שפגט מצדו אמר כי הוא נאלץ לקחת אותה; מר שפגט הורה מיוזמתו לפנות למקום עבודתו של התובע ומסר את פרטי המקרה; לטענתו הפתקית שרשם כתרשומת פנימית אינה קביעה כי מדובר בזיוף ואלו פרטים יבשים; כשנשאל מה עשה על מנת לבדוק האם הכרטיסייה אכן מזויפת לפני שפנה לתעשייה האווירית השיב כי ציפה שהתובע יתקשר אליו; כאשר התובע לא יצר קשר התעוררו לו שאלות ולכן ביקש מהמזכירה, גב' רייך, שתשלח מייל; המייל נשלח ישירות למר הירש ולא לתובע כמתחייב מהחובה ביניהם; העד חוזר ומציין מספר פעמים כי הכרטיסייה מזויפת; אין בידו מסמך שאוסר על העברת כרטיסיות בין עובדים בתעשייה האווירית; פנה לתעשייה האווירית בעניין מאחר ויש ביניהם הסכם לגבי תקינותן של הכרטיסיות והכמות אותה יכול לרכוש כל עובד; בחקירה החוזרת העיד כי ברגע שתולשים כרטיסייה מפנקס הכרטיסיות של גלי השרון חייב להיות סימני תלישה על הכרטיסייה ; פנה למר הירש בנושא כי הוא איש הקשר היחידי של תעשיה אווירית מול גלי השרון.

גב' ורדה רייך, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי היא עובדת אצל הנתבעת החל משנת 1993 כמזכירה. במסגרת תפקידה היא יוצרת קשרי עבודה מול מר הירש אשר להבנתה הינו נציג ועד העובדים ורכז הספורט בתעשייה האווירית והוא הגורם המשמש כאיש קשר של הנתבעת בכל הנוגע להתקשרות של הנתבעת עם התעשייה האווירית. בראשית חודש אוגוסט 2015 או בסמוך לכך, השאיר מר שפגט על שולחנה את הכרטיסייה של עובד התעשייה האווירית. מעיון בכרטיסיה ניתן לראות בבירור שמדובר בכרטיסייה מזויפת וזאת בשים לב לסימנים שמנה מר שפגט בתצהירו עליהם היא מצהירה. מר שפגט שיתף אותה כי הגיע אדם עם הכרטיסייה הנ"ל וכניסתו למתחם נמנעה בשל העובדה כי מדובר בכרטיסייה מזויפת. מר שפגט השאיר על שולחנה פתק במסגרתו ביקש לבדוק את העניין עם תעשייה אווירית. הפתק כולל את העובדה שמדובר בכרטיסייה מזויפת, בקשה לברר את העניין מול התעשייה האווירית ואת שם העובד אליו משויכת הכרטיסייה לפי מספרה. לדבריה מדובר במידע " יבש" ללא כל האשמה כלפי איש אם כי דרישה לבחון את הפרטים שברשותם וברוח זו הועברו הדברים גם לתעשייה האווירית. הואיל והכרטיסייה משויכת לעובד התעשייה האווירית הורה מר שפגט לגב' רייך לשוחח עם מר הירש, כמי שאמון על בדיקת מקרים מסוג זה. ביום 5.8.15 קיימה הגב' רייך שיחה עם מר הירש ויידעה אותו על הניסיון להיכנס למתחם הנתבעת באמצעות כרטיסייה מזויפת השייכת לעובד התעשייה האווירית. מר הירש ביקש מהגב' רייך לשלוח לו דוא"ל קצר לאחר השיחה, אליו תצרף את תצלום הכרטיסייה ותציין את שם העובד לו משויכת הכרטיסייה כולל מספר עובד, כמו כן גם מה אמר אותו אדם שהגיע עם הכרטיסייה למתחם וביקש להיכנס באמצעותה וכך עשתה. את הודעת הדוא"ל שלחה אך ורק למר הירש ולא לאף אחד אחר מהתעשייה האווירית. מר הירש השיב לה כי יידע אותה מה נעשה בנידון, ומכאן הותירה את העניין לבדיקתו המלאה. בתכתובת הדוא"ל מול מר הירש היא אינה ציינה כי התובע זייף את הכרטיסייה אלא רק מספרה פרטים " יבשים", לפיהם: זויפה כרטיסייה, שם העובד לו משויכת הכרטיסייה לפי המספר הסידורי המופיעה עלייה והוא התובע, מר לוי. היא הפרידה בין שני הדברים באופן ברור גם בשיחה עם מר הירש לא טענה כי מישהו מסוים זייף את הכרטיסייה, אלא רק מסרה את כל הפרטים שיש לה ביחס לאותה כרטיסייה, לרבות היותה מזויפת וזאת על מנת שניתן יהיה לברר את תלונת הנתבעת. הגב' רייך סבורה כי כל מה שכתבה בהודעת המייל היה ונותר נכון. בהמשך נודע לה כי הנתבעת קיבלה מכתב התראה ממר לוי וכי מר הירש ביקש שלא להשיב למכתב זה שכן העניין בטיפול.
גב' רייך נחקרה חקירה שכנגד בה העידה כי הינה מזכירה בגלי השרון משנת 1993 תפקידה כולל רישום מינויים, קבלת קהל, עובדת מול בית הדפוס, מזמינה ומדפיסה כרטיסי כניסה וכרטיסיות, עובדת מול ועדי העובדים שגלי השרון עובדים איתם; ישנה עוד מזכירה אחת מלבדה; מציינת כי היא עובדת מול מר הירש בתעשייה האווירית ויודעת כי הוא אחראי על תחום הספורט בוועד העובדים, את תפקידו היא מסיקה לבד מתוך חתימתו על מסמכים שם מצוין תפקידו; לא נכחה באירוע, הגיעה מאוחר יותר לעבודה והשאירו לה פתק על השולחן יחד עם הכרטיסייה שהגיעה לידם; אין לה השכלה פורמלית בזיהוי וזיוף מסמכים, אך כששמים את הכרטיסייה והספח אחת ממול השנייה זה ברור כי לא מדובר בכרטיסייה שהודפסה בבית הדפוס העובד מול גלי השרון; קביעתה היא על בסיס מראה עיניים וניסיון בעבודתה; לא ערכה בדיקות נוספות לאימות אוטנטיות הכרטיסייה; בפתקית הפנימית אין כל האשמה אלא רק ציון עובדות שהכרטיסייה מזויפת; מאשרת שהמייל נשלח על ידה למר הירש ולא לתובע; בגוף המייל ציינה את שמו של העובד שרכש את הכרטיסייה מאחר ומר הירש ביקש ממנה לרשום מי קנה את הכרטיסייה ולא מי זייף את הכרטיסייה ולכן המייל נכתב בשתי שורות נפרדות; מציינת כי לא רשמה שהעובד הוא זה שזייף את הכרטיסייה אלא שהכרטיסייה מזויפת; מאשרת שהתקבל בגלי השרון מכתב התראה מצד התובע וכי לא עשתה איזה שהם פעולות כדי ליצור קשר עם התובע מרגע שקיבלו את המכתב; מציינת כי אף אחד לא ראה את הכרטיסייה נשוא ההליך עד לעת הזו מלבד בית הדפוס על מנת לקבל את חוות דעתם.

מר סמארה ממדוח אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא עובד כשומר בגלי השרון במשך 8 שנים. במהלך קיץ 2015 באחד מימי סוף השבוע הגיע למתחם הנתבעת אדם עם כרטיסייה אשר חשד בה כי הינה מזויפת וזאת לאור העובדה שלא ראה סימני תלישה על גביה, סימן שהוא בודק בכל כרטיסייה. מהסתכלות על הכרטיסייה הבין מר ממדוח כי הינה מזויפת. לאור כך הזעיק מר ממדוח את מנהל הקאנטרי מר חנן שפגט על מנת שזה יטפל בעניין במשרדו ולא מול אנשים אחרים. אינו יודע את שמו של האדם אשר הציג בפניו את הכרטיסייה.
מר ממדוח נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי על השאלה שנשאל מה השכלתו לגבי זיהוי וזיוף מסמכים ענה כי יש לו ניסיון בזיהוי כרטיסיות לאורך שנות עבודתו בגלי השרון; ברגע שהוא לוקח כרטיסייה מלקוח הוא מעביר את האצבע למעלה ובודק אם יש בכרטיסייה שיניים, ברגע שלקח את הכרטיסייה ולא הרגיש בהן התעמק במבטו בכרטיסייה וזיהה את צבעה, הדפסתה הייתה מטושטשת. הוא חשד שהכרטיסייה מזויפת ולכן אמר ללקוח להמתין והראה למנהלו את הכרטיסייה ופירט את הסיבות לחשדותיו; זוכר את הכרטיסייה שהוצגה בפניו אז ומעיד שהכרטיסייה שמוצגת לפניו בעת החקירה היא אותה כרטיסייה, הוא מזהה זאת על ידי הצבעים, השיניים שאינם מצויים, ההדפסה עצמה; מר ממדוח מעיד כי גם סוג החומר מעיד על שוני הכרטיסייה; בודק המון כרטיסיות ביום; לא זוכר בוודאות האם המספר הסידורי המופיע על גבי הכרטיסייה הינו המספר הסידורי שראה בזמן קרות האירוע בקיץ 2015.

מר יוסי הררי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בה העיד כי בית הדפוס " דפוס השרון בע"מ" מדפיס בעבור גלי השרון פנקסים לצורך מכירת כרטיסיות כניסה למועדון. הפנקס מורכב משני חלקים- ספח עליון שנותר בידה של גלי השרון וחלק תחתון – הכרטיסייה עצמה הנמסרת לרוכש. החלק התחתון נתלש מן הספח העליון באופן מדויק בשיטת פרופורציה המאפשרת תלישה מדויקת ע"י קו מקווקו המסומן על גבי הנייר. לאחר תלישת החלק התחתון נותרים סימני תלישה הן בספח העליון והן על גבי הכרטיסייה עצמה המצויה בידי הרוכש המעידים על תלישת הנייר. מבדיקת הכרטיסייה עולים הממצאים הבאים: הכרטיסייה אינה כוללת סימני פרופורציה מהם ניתן להסיק כי היא נתלשה מפנקס כלשהו, משטח הכרטיסייה נושא נקודות אדומות/כחולות ( ההדגשה שלי – י.ז.) שאינן מופיעות על גבי ההדפסה המקורית של פנקס הכרטיסיות המונפק על ידי בית הדפוס, בגב הכרטיסייה ניתן להבחין בשוליים בצבע בהיר כתוצאה מהצילום, סוג וגוון הנייר הצהוב של הכרטיסייה אינו תואם את הנייר עליו הודפסו הכרטיסיות על ידי בית הדפוס. מהממצאים הנ"ל ניתן לקבוע חד משמעית כי הכרטיסייה אינה חלק מהכרטיסיות המקוריות אשר הודפסו על ידי בית הדפוס בעבור גלי השרון וכי היא יוצרה בתצלום או הדפסה דיגיטלית שנעשתה מהכרטיסייה המקורית.
מר הררי נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי עובד בדפוס השרון שבבעלותו מזה 40 שנים; אין לו השכלה פורמלית בתחום זיהוי וזיוף מסמכים וכרטיסיות; מציין כי הוא חתם על תצהיר ולא על חוות דעת מומחה; מגדיר את עצמו כמומחה לכרטיסיות על אף שאין לו הסמכה לכך; ביום 13.10.15 הועברה אליו הכרטיסייה הנטענת כמזויפת על ידי התובע ולאחר בחינתה קבע שהינה מזויפת; מציין כי הכרטיסייה לא הודפסה בבית הדפוס שלו; לא יודע מה עבר על הכרטיסייה לפני שהגיעה לידו; לדבריו עמידה ממושכת בשמש גורמת לדהיית צבע אך במקרה דנן הצבע הוכהה; מעיד כי גם שחיקה ושפשוף של צבע גורמים לדהיית צבע; עומד מאחורי הקביעה כי הכרטיסייה לא הודפסה אצלו וגם לא בטכניקה שהוא מדפיס כרטיסיות וזאת מעבר לעובדה שהגוון שונה. הוא לא מדפיס כרטיסיות ללא הטכניקה שזה הוא מדפיס במשך שנים; מאשר שהכרטיסייה הגיעה אליו לבירור ב13.10.15 אך לא מאשר שזו הכרטיסייה נשוא התביעה; לא יודע אם יש עוד בתי דפוס המדפיסים לגלי השרון אך יודע כי למעלה מעשר שנים גלי השרון עובדים עמו; את הפנקס עם הספחים נשוא התביעה הוא הדפיס; לעולם לא הדפיס כרטיסיות לבד ופנקסי ספחים לבד; הוא מדפיס את הכרטיסיות בצורה כזו שהכרטיסייה הינה חלק מהנספח , הכרטיסייה הזו לא הודפסה אצלו מאחר והגוון לא אותו גוון של הכרטיסייה, לא מכיר מצב בו צבע נהפך כהה עם הזמן.

לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
האם הכרטיסייה שהוגשה לבית המשפט היא הכרטיסייה המדוברת?
הנתבעת הגישה את תצהירי העדות הראשית מטעמה בחודש ינואר 2017. לתצהירים אלו לא צירפה את הכרטיסייה, שלטענתה הייתה מזויפת, אלא צירפה לכל תצהיר בגוף התצהיר צילום שחור לבן ובהקטנה של הכרטיסייה. בתצהירים גם לא נכתב מאומה היכן נשמרה הכרטיסייה ואילו תחנות עברה בדרך מאז שמר שפגט נטל אותה ממר פרידמן.

רק בחודש אוקטובר 2017, כ-9 חודשים לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמה, הגישה הנתבעת בקשה לתוספת ראיה, והראיה הנוספת היא הפנקס ממנו נתלשה הכרטיסייה וכן דוגמה לכרטיסייה מקורית שאינה מזויפת. ב"כ התובע הביע פליאה מדוע נזכרה הנתבעת בשלב כה מאוחר להגיש את הראיה החשובה ביותר בתיק זה, מבחינתה. למרות זאת הסכים ב"כ התובע להגשת הראיה הנוספת.

לאור תגובת ב"כ התובעת נעתרתי לבקשה, אם כי הנתבעת הגישה לבית המשפט אך ורק את הפנקס ממנו הייתה אמורה להיתלש הכרטיסייה המקורית, אך לא המציאה לבית המשפט דוגמה לכרטיסייה מקורית שאינה מזויפת.

ספק רב בעיני אם הכרטיסייה הצבעונית אותה הגישה הנתבעת היא אכן אותה הכרטיסייה שנלקחה ממר פרידמן, וזאת מהסיבות כדלקמן:
מר פרידמן העיד כי בעת שנלקחה ממנו הכרטיסייה נאמר לו שהצבע שלה דהה, ואינו הצבע המקורי של הכרטיסייה, ואילו הכרטיסייה שהוצגה בפני היא בצבע צהוב כהה יותר;
מר הררי העיד כי הכרטיסייה שהוצגה בפניו היו נקודות כחולות/אדומות אשר מעידים על כך שמדובר בצילום. בכרטיסייה שהציגה הנתבעת ואשר טוענת שהיא הכרטיסייה המזויפת אמנם יש נקודות קטנות מאד, אך אינן כחולות/אדומות אלא בצבע כהה אחיד;
מר הררי אמר בחקירתו הנגדית כי הכרטיסייה הובאה לבדיקתו, אך אינו מאשר כי הכרטיסייה שהוצגה בבית המשפט היא הכרטיסייה המדוברת;
בעדויות הנתבעת אין כל עדות היכן נשמרה הכרטיסייה הנ"ל, ומה היו התחנות שעברה כרטיסייה זו במהלך השנים. דהיינו, אין את שרשרת ההחזקה והשמירה על אותה כרטיסייה. סבור אני שאת שרשרת ההחזקה היה על הנתבעת להוכיח, שכן מדובר בהאשמה פלילית בה מאשימה הנתבעת את התובע, ומן הראוי להחיל על טענתה זו את דרישות הדין הפלילי, אם כי בצורה מרוככת יותר;
כאשר מעיינים בכתב היד של שם התובעת על גבי הספח שנוצר בידי הנתבעת עם הכתב שעל גבי הכרטיסייה עולה שמודבר באותו כתב יד. על גבי הכרטיסייה יש כיתוב כי התוקף של הכרטיסייה הוא עד לחודש ספטמבר 2015, עם חתימה ליד תיקון זה. נראה שמדובר באותו כתב יד, שכן הנתבעת לא טענה נגד כיתוב זה מאומה. הנתבעת מכירה את החתימות של העובדים שלה, אך לא מצאה לנכון להביא את העובד/ת אשר רשמה כיתוב זה. דבר זה פועל לרעת הנתבעת.

מאחר ויש בלבי ספק רב באם הכרטיסייה היא אותה כרטיסייה שהוחרמה ממר פרידמן, סבור אני שהנתבעת לא הוכיחה את טענתה שמדובר בכרטיסייה מזויפת. לאור זאת יש לדחות את הגנות הנתבעת לעניין אמת בפרסום ולעניין תום הלב.

המייל שנשלח למר הירש:
ביום 5.8.15 כתבה גב' רייך הודעת מייל למר הירש שכותרו כדלקמן:
"יוסי שלום.
מצ"ב תצלום הכרטיסייה שזויפה ע"י עובד של התעשייה האווירית.
שם העובד לוי נתן מס' ...
לדברי האדם שהגיע עם הכרטיסייה היא נמכרה לו ע"י לוי נתן במחיר 260 ₪.
הוא כמובן לא ידע שהיא מזויפת, לדבריו."
(ההדגשה לי – י.ז.)
טוענת הנתבעת שבהודעת המייל יש פרטים יבשים בלבד. סבור אני שהמייל במדבר בעד עצמו, והבנת הנקרא הפשוטה של מייל זה היא שהתובע הוא זה שזייף את הכרטיסייה. אילו הייתה הנתבעת סבורה שמדובר במסירת פרטים יבשים, הייתה צריכה לכתוב במייל שהכרטיסייה על שם מר לוי זויפה על ידי מאן דהוא. אך במייל כתבה גב' רייך במפורש שהכרטיסייה זויפה על ידי עובד של התעשייה האווירית, תוך שהיא נוקבת בשמו של התובע, ומשמיטה את שמו של פרידמן. הנתבעת לא ראתה שהתובע זייף את הכרטיסייה ולא היה כל עדות שהתובע הוא זה שזייף את הכרטיסייה.

אשר על כן אני מקבל את טענתו של התובע שמדובר בקביעה של הנתבעת שהתובע הוא זה שזייף את הכרטיסייה.

הנתבעת טוענת שלפני משלוח המייל דיברה גב' רייך עם מר הירש, ולא אמרה למר הירש שהתובעת זייף את הכרטיסייה. הנתבעת לא הזמינה לעדות את מר הירש, ודבר זה פועל כנגדה, שכן חזקה על בעל שלא ימנע מבית המשפט עדות שהיא לטובתו, ואם לא הביא עדות זו, משמע שהעדות היא כנגדו. ראה לענין זה את ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מט(1), 450; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח' פ"ד מז(2), 605, 614; ע"א 369/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ ואח' פ"ד נח(2), 385. על כן, יש לצאת מנקודת מוצא שבחוזה הראשון לא הייתה כל הגבלה שהיא לגבי שימוש התובעת בקרקע או הפקת רווחים מפעילותה.

הוצאת שם רע:
מאחר ולנתבעת לא הייתה כל ראיה שהתובע הוא שזה שזייף את הכרטיסייה, לכן הודעת המייל של גב' רייך למר הירש הינה הוצאת שם רע.

טוענת הנתבעת כי שלחה את המייל רק למר הירש. סבור אני שיש לדחות טענה זו, שכן על הנתבעת היה לצפות שכאשר מאשימים עובד בזיוף מסמך, במיוחד במקום בו הסיווג הביטחוני והיושר האישי הוא חשוב ביותר, שעניין זה יובא לבירור בדרגים הגבוהים ביותר של מקום עבודתו של התובע. ולראיה, בשיחה הטלפונית של הנתבעת עם מר הירש לאחר שהתובעת שלח לה את מכתב הדרישה, השתתף אדם בשם מרדכי, האחראי על התובעת בתעשייה האווירית. ראה לעניין זה את סעיף 2( ב)(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

לאור האמור לעיל, סבור אני שבמשלוח המייל היה משום הוצאת לשון הרע שהיה בו כדי לפגוע בעבודתו של התובע.

אמנם נכון הוא שעל הנתבעת להודיע למעביד של עובד שרכש ממנה כרטיסים על חשדותיה למעשים פליליים, אך עליה לעשות זאת באחריות רבה בלי לקבוע קביעות עובדתיות המטילות כתם פלילי על העובד, בלי שיש בידיה הוכחות משכנעות שאותו עובד אכן ביצע את המעשה אשר היא מייחסת לו.

חוסר בירור העובדות אודות זהות מבצע הזיוף לו טוענת הנתבעת וניסוח ההודעה למר הירש יש בהם משום רשלנות הנתבעת, שכן לפני מסירת הודעה כה דרמטית למעביד, עליה לברר העובדות כדבעי או למסור פרטים למעביד בלי להאשים את העובד, אלא עובדות גרידא בלבד. במקרה שלנו היה על הנתבעת להודיע למר הירש כי לדעתה הכרטיסייה מזויפת, כי הכרטיסייה נרכשה על ידי התובע, ולא ידוע מי זייף את הכרטיסייה. הודעה כזו היא עדות ניטרלית , ואז הבירור מי זייף את הכרטיסייה היה נעשה במקום עבודתו של התובע לא רק עם התובע.

לאור האמור לעיל, סבור אני שלתובעת לא עומדת הגנת תום הלב ולא עומדת הגנת "אמת דברתי". אמנם סבורה היא שהכרטיסייה הייתה מזויפת, אך לגבי זהות המזייף לא הייתה לה כל ידיעה. שאלת זהות המזייף אינה שאלה שולית, אלא עומד במרכז העניינים.

שאלת הנזק:
התובע הוכיח רק שנקרא לבירור אצל האחרים עליו במקום עבודתו. אמנם התובע העיד שנמנע ממנו קידום במקום עבודתו, אך לא הוכיח טענותיו אלו.

גם אם אקבל את טענותיו של התובע אודות אי קידומו במקום עבודתו, התובע לא הוכיח מה הנזק הכספי שנגרם לו.

התובע תובע פיצויים הן בגין הוצאת לשון הרע והן בגין רשלנות. סבור אני שהניזוק בגין מעשה עוולה בנזיקין מפוצה על המעשה עצמו ולא על הסיווג המשפטי של אותו מעשה עוולה. לכן בין אם מדובר בהוצאת שם רע ובין אם מדובר ברשלנות, מדובר על אותו מעשה עוולה ולא בשני מעשי עוולה, ולכן הפיצוי צריך להתייחס למעשה בלבד ולנזק שנגרם ממנו.

לאור כל האמור לעיל, נגרמה לתובע עגמת נפש רבה כתוצאה ממעשי הנתבעת, כך שיש לקבוע לו פיצוי גלובלי בגין עגמת נפש זו. סבור אני שפיצוי בסך 20,000 ₪ בערכים של יום הגשת התביעה מהווה פיצוי ראוי בנסיבות העניין.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:
את הסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אגרת המשפט תחושב על הסך 50,000 ₪ בלבד;
שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ח, 21 מאי 2018, בהעדר הצדדים.