הדפסה

בית משפט השלום ברמלה 16

בפני
כב' הרשם הבכיר נועם רף

תובעת

קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ

נגד

נתבעות

1.אילנית צירלין
2.שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. עסקינן בתאונת דרכים מיום 22.5.15 בחניון בעין כרם.
מחלוקת בין הצדדים לעניין אופן קרות התאונה.

2. ביום 14.6.16 התנהל דיון בתיק. נשמעו עדויות שתי הנהגות ומטעם הנתבעות העידה גם אמה של נהגת רכב הנתבעות שהיתה עמה ברכב.

3. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה לשתי הנהגות המעורבות אחריות לתאונה וזאת מהטעמים הבאים:

א. בפני בית המשפט הוצגו תמונות של מקום התאונה. מדובר בכניסה לחניון כאשר רכב התובעת בירידה ורכב הנתבעת בעליה. מדובר בכביש שמתעקל כאשר ליורדים הכביש מתעקל שמאלה ולעולים להפך. בין שני הנתיבים קו הפרדה רצוף. בהתאם לעדויות שתי הנהגות, התאונה ארעה בסוף הירידה/תחילת עלייה, דהיינו, בכניסה למבנה החנייה.

ב. בתמונות הנזק של רכב התובעת שהוצגו בפני בימ"ש ניתן לראות נזק בפגוש קדמי בצדו השמאלי לכיוון מרכז הרכב. לטענת הנתבעות לא נגרם כל נזק לרכבן.

ג. נהגת רכב התובעת העידה כי נכנסה לחניון בירידה כאשר הכביש מכיוונה מתעקל שמאלה. נהגת רכב התובעת העידה שכלל לא ראתה את רכב הנתבעות עד לתאונה ואין לה כל זווית בה יכולה היתה לראות את רכב הנתבעות מהכיוון הנגדי. נהגת רכב התובעת הוסיפה והעידה כי רכב הנתבעות סטה לתוך נתיב נסיעתה. לתובעת אין כל ראיה לטענה זו, למעט גרסת נהגת רכב התובעת.

ד. נהגת רכב התובעת הוסיפה וטענה כי נסעה לאט וכן שהיו עמה שני ילדיה. מדובר בשני ילדים שאחד בגיר ולאור גילו של השני אין כל מניעה מלהעיד גם אותו . שניהם לא התייצבו לדיון. לטענת נהגת רכב התובעת ספק אם הם ראו את התאונה וכן ספק אם יזכרו אותה. הלכה היא שאי הבאת עד תעמוד לרעת הצד אשר נמנע מלהביאה. אין די בהסבר שנתנה נהגת רכב התובעת כדי לייתר את עדותם שכן מדובר בספקולציה בלבד מטעמה לעניין יכולתם לשפוך אור על נסיבות המקרה.

ה. מצד שני, נהגת רכב הנתבעות העידה כי הגיעה מהקומה השנייה בחניון. בבואה לצאת מהחניון שמה לב לרכב התובעת שיורד במהירות . רכב התובעת לא שם לב אליה ועל כן צפרה ובלמה בחוזקה. בשלב זה "נכנסו" הרכבים אחד בשני. נהגת רכב הנתבעות שוללת את האפשרות שסטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת.

ו. מעיון בתמונות של המקום ניתן לראות שרכב הנתבעות הגיעה מהקומה השנייה בכביש מתעקל שיוצא בקומת הכניסה לחניון בסמוך לכניסה ובעיקול מתמשך ניתן להמשיך לכיוון היציאה. נהגת רכב הנתבעות ואמה שללו קיומו של תמרור כלשהו מכיוון נסיעתן וטענה זו לא נסתרה.

ז. זאת ועוד, בכניסה לחניון שער גדול שנפתח כלפי פנים ולו שתי כנפיים. דהיינו, מכיוון נסיעת רכב הנתבעות קיים שער שבולט קמעה לתוך נתיב הנסיעה של אלו שמבקשים לצאת מהחניון ובמיוחד כלפי אלו שמגיעים מהקומה השנייה שצריכים לעשות סיבוב בזווית מסוימת על מנת שלא לפגוע בו.

ח. נהגת רכב הנתבעות העידה בעניין זה:

"נסעתי מהקומה השנייה לראשונה ואז יוצאים במקום של התאונה, זה היה לקראת העליה" (ר' עמ' 6 ש' 30-31 לפרוטוקול).

נהגת רכב הנתבעות הוסיפה והעידה:

"שאלת בימ"ש: מה את עושה כדי לא לפגוע בשער.
ת. ברור שצריך לבוא בזווית. יש זווית מסוימת אך הזווית לפני המפגש בין הרכבים. יש זווית ואז נכנסים ישר כל אחד לנתיב שלו".

נהגת רכב הנתבעות אישרה כי השער בולט לתוך נתיב נסיעתה (ר' עמ' 7 ש' 4 לפרוטוקול).
ח. בהודעתה של נהגת רכב הנתבעות נרשם:

"בעת היציאה מן החניה המקורה בעין כרם אני הייתי בעליה לצאת מן החניה הנהגת נכנסה לחניה במהירות לא ראתה אותי אני צפרתי לה אך היא לא הספיקה לבלום והתנגשנו אחת בשניה בקידמת הרכבים"

אין בהודעתה של נהגת רכב הנתבעות כל התייחסות לכך שרכב התובעת סטה לכיוון נתיב נסיעתה. כך גם במסגרת עדותה הראשית, לא היתה כל התייחסות מצדה של נהגת רכב הנתבעות לכך שרכב התובעת הוא זה אשר סטה לתוך נתיב נסיעתה.

ט. בהתחשב בכך שנהגת רכב הנתבעות לא ציינה ב הודעתה ובעדותה כי נהגת רכב התובעת היא זו אשר סטתה לתוך נתיב נסיעתה, בהתחשב במיקום התאונה ובתווי הדרך כאשר רכב הנתבעות עולה מהקומה השנייה ישר לכיוון היציאה בנסיעה רצופה בזווית מסוימת וכל זאת על מנת שלא לפגוע בכנף השער שבכיוון נסיעתו שבולט לתוך נתיב ו, הגעתי למסקנה לפיה נהגת רכב הנתבעות היא זו אשר סטתה לתוך נתיב נסיעת רכב התובעת.

י. יחד עם זאת, למרות שמדובר בכביש בעל שני נתיבים עם קו הפרדה באמצע, מדובר בדרך תלולה צרה ומתעקלת. בהתאם להוראות סע' 46 לתקנות התעבורה הרכב היורד (רכב התובעת) חייב להיעצר. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר נהגת רכב התובעת מאשרת שכלל לא יכלה לראות את רכב הנתבעות וכן שנכנסה מאזור מואר לאזור חשוך. אין להתעלם גם מכך שנהגת רכב הנתבעות העידה שצפרה ובלמה ובכך הזהירה את רכב התובעת, ללא הצלחה.

יא. משכך, האחריות לתאונה תתחלק באופן שבו לנהגת רכב התובעת אחריות לתאונה בשיעור של 30% ולנהגת רכב הנתבעות אחריות לתאונה בשיעור של 70%.

4. לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,648 ש"ח.

5. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך של 378 ₪ אגרת בימ"ש, 300 ₪ הוצאות העדה ו 1,500 ₪ שכ"ט עו"ד. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ו, 16 יוני 2016, בהעדר הצדדים.