הדפסה

בית משפט השלום ברמלה תא"מ 57791-06-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובעת

ש. שלמה רכב בע"מ

נגד

נתבעים

1.מיכאל בוטיאר
2.גדי שוורץ

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.12.17. בתאונה היו מעורבים רכב בבעלות התובעת וכן מונית בבעלות הנתבע 2 שהיתה נהוגה ע"י הנתבע 1. התובעת התבקשה לצרף התמונות שהוצגו במהלך הדיון לתיק ביהמ"ש אולם לא עשתה כן, ולפיכך יינתן פסק הדין על בסיס הנתונים שבפני ביהמ"ש במועד מתן פסק הדין.

הנהגים שהיו מעורבים בתאונה העידו ונחקרו על גירסאותיהם.
לטענת נהג התובעת, כשהיה ביציאה מטרמינל 3 בנמל התעופה בן גוריון, ונהג רכבו במסלול הימני, בזמן שהרכבים היו בעיקול לכיוון שמאל, פגע ברכבו רכב הנתבעים אשר נסע בנתיב השמאלי וסטה מנתיבו. רכב התובעת נפגע בחלקו הקדמי, ולטענתו פגע בו רכב הנתבעים עם חלקו הקדמי ימני של רכב הנתבעים. לטענת נהג התובעת היה הנתבע 1 מנומנם כשיצא מרכבו בעוד הוא היה עירני.

הנתבע 1 טען כי התאונה ארעה בשל סטיית רכב התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעים. עוד טען הנתבע 1 כי רכב התובעת פגע ברכבו בחלק האחורי של הרכב ולפיכך לא ראה את סטיית רכב התובעת טרם אירוע התאונה. עם זאת טען הנתבע כי רכבו הוסע בנתיבו והוא כלל לא סטה לנתיב הימני. הנתבע טען עוד כי לרכבו לא נגרם נזק וגם לרכב התובעת נגרם נזק מזערי בלבד.

בדיון הוצגו תמונות שצולמו ע"י נהג התובעת לאחר האירוע. התמונות לא צולמו במיקום התאונה עצמה אלא לאחר שהנהגים פינו את רכבם לצידו הימני של הכביש כמתחייב ע"פ כללי הזהירות המתבקשים. נהג התובעת צילם את הנזק לרכבו וכן את רכב הנתבעים הן מחזית הרכב והן מחלקו האחורי. יוער כי אכן קשה להבחין בנזק ברכב הנתבעים, לא בחלקו הקדמי ולא בחלקו האחורי.

כלל נקוט במשפט האזרחי, כי "המוציא מחברו – עליו הראיה", כלומר: על התובעת להוכיח את תביעת ה באמצעות ראיה ממשית, כדי שתוכל לקבל סעד בבית המשפט.
בענייננו, כאשר הובאו לפני גרסאות סותרות, המכחישות זו את זו, בלא שהובאה כל ראיה חיצונית נוספת שיש בה כדי לתמוך ולחזק את גרסת התובעת, ומבלי שהתובעת הצליח ה לטעת ספק בגרסת הנתבעים, המשמעות היא שהתובעת לא הרי מה את נטל הראיה המוטל עלי ה להוכיח את תביעתה.

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות והאם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.
כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד תתקבל התביעה [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].
פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות.

במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.
בענייננו לא מצאתי כי גירסת מי מהצדדים קיבלה חיזוק כזה או אחר ולא הוצגה לפני כל ראיה נוספת מעבר לעדויות הצדדים אשר יש בה כדי ללמד מי מהרכבים סטה לכיוון מסלולו של האחר. התמונות שהוצגו ע"י התובעת במהלך הדיון היו של רכב הנתבעים בחזית ומאחור ולפיכך אין חיזוק בעובדה כי נהג התובעת בחר לצלם חלק זה או אחר של הרכב על מנת להרים נטל ראייתי כלשהו. משכך, לאור נטל הראיה המוטל על התובעת, אין לי אלא לדחות את התביעה.

משלא מצאתי כי יש להעדיף גירסה אחת על פני חברתה אני קובעת כי כל אחד מן הצדדים יישא בהוצאותיו בגין ניהול ההליך.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.