הדפסה

בית משפט השלום ברמלה תא"מ 52653-03-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובע

ארטיום קומליק

נגד

נתבע

אברהם חור

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 6.7.17 בתחנת הדלק בכביש 6 לכיוון צפון, בין רכב התובע לרכב הנתבע.
התביעה הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות ולאחר דיון במעמד הצדדים ניתנה החלטתו של כבוד השופט פת להעבירה לדיון בסדר דין מהיר בבימ"ש השלום; זאת לאור קבלת עמדת הנתבע אשר טען כי דין התביעה להתברר בבימ"ש השלום.

לדיון שנערך לפני התייצבו התובע והנתבע וכן שמאי הנתבע. התובע בחר שלא לזמן את השמאי מטעמו לדיון ולפיכך לא יכול היה להיחקר על חוות דעתו ועובדה זו תילקח בחשבון במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים בפסק הדין.

למעשה, עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בביהמ"ש לתביעות קטנות ואף בדיון שנערך לפני מעלה כי אין מחלוקת ביחס לעובדות המקרה. כך אין חולק כי במהלך נסיעה לאחור במתחם תחנת הדלק, נגע רכב הנתבע בפגוש הקדמי ברכב התובע. בנוסף אין מחלוקת כי רכב הנתבע לא עבר דרך ארוכה בנסיעה זו ובהתאמה, מהירות הנסיעה שפיתח הרכב לא הייתה גבוהה באופן יחסי.

בדיון בפני הוברר כי התובע מייחס לנתבע נזק ספציפי במרכז פגוש הרכב, באזור לוחית הרישוי ומעליה. על נזק זה הצביע במוסך אליו נשלח הרכב והוא אף מצולם בתמונת תקריב בדו"ח השמאי מטעמו (וכאמור בעמ' 7 שורות 19-21, זהו הנזק היחיד המצולם בתקריב במסגרת השמאות); עם זאת גם התובע מודה כי בפגוש הרכב נזקים נוספים אשר אינם קשורים לתאונה.

הנתבע בהגינותו מאשר כי אינו יכול לשלול כי הנגיעה בין הרכבים גרמה למס' שריטות ע"ג פגוש הרכב אולם טוען כי אין עליו לשאת במלוא עלות התיקון אשר כללה גם תיקון נזקים אשר אין הוא אחראי להם.

שמאי הנתבע הבהיר בחקירתו כי עמדתו המקצועית היא כי הנזקים המרובים שצולמו ע"י התובע אינם תוצאה של התאונה עם רכב הנתבע שכן אין אפשרות כי הוא זה אשר גרם לכלל הנזקים. אולם כאמור לעיל, לאחר הדיון עולה כי אכן אין מחלוקת וכי התובע אף לא טוען כי מכלול הנזקים הינו תוצאה של התאונה לה אחראי הנתבע.

משכך, יש להכריע האם אחראי הנתבע לשפות התובע בגין נזקיו ואם כן- מהו אותו היקף שיפוי?

לאחר שעיינתי בתמונות הנזק, בחוות דעת הצדדים ובעדויות שנשמעו לפני ביהמ"ש אני בעמדה כי התובע הרים הנטל המוטל עליו במשפט האזרחי להוכיח כי הנתבע גרם לרכבו נזק. מעדותו של הנתבע עצמו עולה כי הוא חש בפגיעת רכבו ברכב התובע (עמ' 6 שורה 18) משמעות הדברים ברורה- מקום שה ייתה תחושה היה מגע ברור בין הרכבים ומגע כאמור, סביר שיותיר נזק כלשהו ברכב התובע. הנזקים הספציפיים עליהם הצביע התובע, בשילוב זווית הנסיעה והפגיעה של רכב הנתבע תואמים אלה לאלה ומשכך, אני קובעת כי הוכחו ברף ההסתברות הנדרש. כאמור לעיל, גם הנתבע מכיר באפשרות זו ואינה מוציא אותה מגדר חשבון.

כעת יש לבחון מהו היקף הנזק בו צריך לחוב הנתבע כלפי התובע. בעניין זה אין דעתי כדעת התובע ולטעמי לא הוצגה כל ראיה מטעמו המצדיקה חיובו של הנתבע בכלל נזקי התובע. הנזקים שהוצגו בתמונות ואשר התובע הצהיר כי אינם תוצאה של תאונה זו ומהווים נזקים מוקדמים לתאונה שווים בחומרתם לנזק שגרם הנתבע ולפיכך התאונה לא היא אשר חייבה את תיקון הפגוש הקדמי.
אין חולק כי הדרך לתיקונו של פגוש המחייבת צביעה הינו בפירוקו וצביעתו, אולם מקום בו נמצאו נזקים נוספים בפגוש, להם לא היה אחראי הנתבע, יש מקום לקבוע, על דרך האומדנא את היקף הנזק לו אחראי התובע (וראו לעניין זה תא"מ 59297-06-16 צבארי נ' יולביץ' ואח' (טרם פורסם) אשר אושר בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ב ע"א 13060-03-17 יולביץ נ' צבארי (טרם פורסם)).

באשר לנזקים העקיפים, אין סבירות כי מחד יתבע התובע החזר בגין שכירות רכב ע"מ שיוכל להמשיך בעבודתו ומאידך לתבוע סכומים בגין הפסדי שכר; מה גם שלא הוצגה כל ראיה ביחס למספר ימי העבודה שנאלץ התובע להחמיץ וכאמור לעיל, מעת שהנתבע אחראי רק לחלק מהנזק, בהתאמה יש להתייחס לאחריותו גם ביחס לנזקים העקיפים.

ביחס לשכ"ט שמאי התובע- משנדרש התובע להוכיח את נזקיו, דרך המלך לעשות כן הינה ע"י חוו"ד שמאי. לפיכך, הגם שהתביעה מתקבלת בחלקה, הרי שגם ביחס לנזקים שנגרמו ע"י הנתבע היה נאלץ התובע לשאת בהוצאה זו במלואה. לפיכך בעניין זה אני פוסקת לתובע את מלוא עלותה של חוו"ד השמאי מטעמו .

באשר להוצאות הדיון- נראה כי חקירת שמאי הנתבע הבהירה את אשר לא חלק עליו התובע- כי הנזקים עליהם הצביע הנתבע לא נגרמו כולם בתאונה. ספק אם לצורך כך היה צורך לקיים דיון נוסף תוך העברת התיק להליך בסדר דין מהיר אשר חייב את התובע בתשלום אגרה גבוהה מאשר בביהמ"ש לתביעות קטנות כאשר התועלת בכך- לא הצדיקה בדיעבד את העברת התיק. משכך, יפסקו הוצאות הדיון בהתאם וזאת חרף העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך של 1,250 ש"ח בגין הנזקים הישירים והעקיפים , שכ"ט שמאי בסך 500 ₪ , אגרה בסך 374 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
כן יישא הנתבע בהוצאות השמאי מטעמו כפי שנפסקו.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.