הדפסה

בית משפט השלום ברמלה תא"מ 39218-05-17

בפני
כבוד השופט, סגן הנשיאה מנחם מזרחי

תובעת:

קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד גיא בני משה

נגד

נתבעים:

1.זגל בהאא אלד
באמצעות ב"כ עוה"ד אלישי לוי
2.דן גלטשטיין
באמצעות ב"כ עוה"ד עידו רביד
3.בר יגל
באמצעות ב"כ עוה"ד מוש חוג'ה
4. מנורה חברה לביטוח בע"מ – מבטחת נתבע 2
באמצעות ב"כ עוה"ד עידו רביד

פסק דין

תביעת נזיקין שהובילה לנזק לרכבה של התובעת.

בתאריך 15.8.16 ארעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים ארבעה כלי רכב, אשר נסעו זה אחר זה, בסדר הנסיעה שלהלן:

מיצובישי
נהגת התובעת
שרה מלסה
מיצובישי
נהגת התובעת
שרה מלסה
סיטרואן
נתבע 1
נהג – סלאח השאב
סיטרואן
נתבע 1
נהג – סלאח השאב
פולו
נתבע 2
פולו
נתבע 2
GMC
נתבע 3
GMC
נתבע 3

שרה מלסה, נהגת התובעת, ברכב המיצובישי, נסעה ראשונה.

לפי עדותה, במהלך "נסיעה" עצר לפניה רכב, היא עצרה את רכבה "ואז בדיוק הוא נכנס בי" (עמוד 1 שורה 19).

גרסה דומה מסרה בהודעתה לחברת הביטוח: "רכב לפני בלם ואז אני בלמתי, עקב זאת ששמרתי מרחק לא פגעתי בו. ואז רכב צד ג' ועוד שלושה רכבים מאחורי לא הספיקו לבלום והרכב שהיה מאחורי פגע ברכבי בחלקו האחורי"

היא נשאלה: "ש: את זוכרת מכה אחת ? ת: מכה אחת ואז שמעתי רעש. שמעתי שתיים לפחות. ש: קודם שמעת או קודם הרגשת ? ת: אני חושבת ששמעתי את הפגיעה של הרכב מאחורי, פגיעה. ש: ואז מכה ברכב שלך ? ת: פגיעה ישירה ואחר כך שמעתי עוד מכה של הרכב מאחוריו" (עמוד 1 שורה 20 והלאה).

כלומר, לפי עדותה, שהייתה מהימנה ואמינה באופן המאפשר לקבוע ממצא כנדרש בהליך זה, היא הרגישה תחילה חבטה בחלק האחורי של רכבה, ורק לאחר מכן שמעה קולות תאונתיים נוספים שהגיעו מאחור.

עיון בתצלומי הנזק לרכב התובעת, המיצובישי, ובחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה מלמד ים, על קיומו של נזק רכוש לחלק האחורי בלבד, באופן המתיישב עם עדותה.

אזכיר, כי מדובר בעדה, שמסרה עדות אובייקטיבית , ככל שהיא נוגעת למחלוקת שנפלה בין הנתבעים, כשאין לה כל עניין אישי בחלוקת הפיצוי ביניהם.

לפיכך, אני קובע שיש לקבוע עוגן מרכזי, עובדתי לפי עדותה של נהגת זו.

סאלח השאב, נהג הסיטרואן, הרכב של נתבע 1, העיד כי נהג ברכב "עמדתי ברמזור, שמעתי משהו, הסתכלתי במראה והג'י. אמ . סי . מאחורי נכנס בי ואז אני דחפתי את האוטו שלפני, מיצובישי (עמוד 2 שורה 33 והלאה).

הוא עמד על כך שבעת התאונה "הייתי עומד, אולי 10 שניות" (עמוד 3 שורה 5).

בעדותו הנוספת חזר על גרסתו (עמוד 9 שורה 13 והלאה). הדגיש: "לא, הייתי עומד ברמזור" (עמוד 9 שורה 20). וכן: "ש: אתה אמרת שאתה הייתה בעצירה, כמה זמן היית בעצירה ? ת: 10, 15 שניות " (עמוד 10 שורה 26 והלאה).

עיון בתמונות הנזק לרכב הנתבעת 1, הסיטרואן, מלמד על נזק קל לחזית ונזק משמעותי יותר לחלק האחורי. ועדיין, אין חולק כי בין חזית רכב הסיטרואן לחלק האחורי של רכב המיצובישי היה מגע שהסב נזק פח.

מעבר לרושם הישיר הבלתי אמצעי, שאינו מאפשר לקבוע ממצא כנדרש בהליך זה בהסתמך על עדותו של נהג הנתבע 1, הרי שעדותו אינה מתיישבת עם התרחיש העובדתי שמסרה נהגת התובעת , שלפיו רכבה היה במצב תנועה בעת התאונה, ובוודאי ש לא בעמידה מוחלטת משך מספר שניות ברמזור כפי גרסתו של נהג הנתבע 1.

בנוסף, עדותה של נהגת התובעת סותרת את עדותו של נהג הנתבע 1 במובן זה, ש תחילה היא חשה חבטה בחלק האחורי של רכב ה ורק לאחר מכן שמעה קולות תאונתיים אחרים. כלומר, עדותה אינה עולה בקנה אחד עם עדות נהג הנתבע 1, שהוא נהדף עם רכבו קדימה. אילו כך היה, הייתה התובעת שומעת תחילה קול תאונה (קול הפגיעה ברכבו של הנתבע 1) ומיד לאחריו חשה חבטה אחת בלבד, ולא כך מסרה.

על כן, כבר בשלב זה ניתן לקבוע כממצא עובדתי , כי התאונה לרכב התובעת נגרמה בשל נהיגתו הרשלנית של נהג הנתבע 1, אשר לא שמר מרחק מן הרכב שלפניו, רכב התובעת, המיצובישי, פגע בחלקו האחורי והסב לו נזק.

בהערת אגב, אציין, כי אבו חלף עיסא, נוסע שישב לימינו של נהג הנתבע 1, ברכב הסיטרואן העיד: "עמדנו ברמזור, היינו מדברים על עבודה...פתאום שמענו שיש נגיעה אחרינו ואחר כך ראינו שפגע בנו ופגענו באוטו שלפני..." (עמוד 11 שורה 18 והלאה).

בכל הכבוד, איני מעניק משקל לעדותו של עד זה שלא היה הנהג ברכב ומן הנימוקים לדחיית עדות נהג הנתבע 1 כפי שפורטו לעיל.

על כן, זהו התרחיש העובדתי, וכאשר מדובר בתביעתה של התובעת, בהעדר תביעות נגדיות, די בכך כדי לקבל את התביעה נגד הנתבע 1 כלפיה לאור הקביעה כי רכבו של הנתבע 1לא נדחף אל רכבה על-ידי הרכבים שהיו מאחוריו.

ואולם מעבר לכך:

נתבע 3, בר יגל, אשר נהג ברכב הג'י אמ סי, העיד: "...נתתי ברקס, ראיתי רכב לפני שנתן ברקס, קיבלתי מכה מאחורה שדחפה אותי לרכב שמקדימה, זה מה שאני זוכר....אני לא נגעתי בו. בסופו של דבר פגעתי בו. אני זוכר שהבאתי ברקס . אני לא ראיתי מה קרה ברכבים שלפני" (עמוד 12 שורה 15 והלאה).

העיד שרכבו נחבל בחלקו האחורי ובחלקו הקדמי (עמוד 13 שורה 7 והלאה).

בגרסתו לחברת הביטוח מסר: "רכב...פגע בי מאחור ודחף אותי על רכב נוסף".

עיון בתצלומי הנזק לרכב הג'י אמ סי מלמדים כי בחזית ובאחור הרכב קיים נזק שולי ביותר.

הנתבע 2, דן גלדשטיין, אשר נהג ברכב הפולו, העיד: "נהגתי ברכב מסוג פולו...שמתי לב שקצב התנועה התגבר, ראיתי הרכב לפני מתרחק ממני, רציתי להתאים עצמי לקצב התנועה ולא לעכב את התנועה...התחלתי להאיץ, כנראה האצתי בצורה חדה מדי, הוא התחיל לבלום, ראיתי את אורות הבלימה שלו, בלמתי אך לא הצלחתי להימנע מהפגיעה ברכב שלפני. ש: יש טענה שאתה דחפת איזה 4 רכבים, כל אחד ברכב שלפניו. ת: אני לא יכול להגיד, אני יודע רק על הרכב שלפני" (עמוד 5 שורה 4 והלאה).

מסר כי מהירותו הייתה "אולי 50, 45 ההאצה הייתה חדה מדי, אך לא הגעתי ל – 90...לא לחצתי את הדוושה עד הסוף" (עמוד 5 שורה 19 והלאה).

גרסה דומה מסר בעדות הנוספת: "אני הייתי נהג הפולו...התקדמנו, עצירה, התקדמות, עצירה, הייתי בנתיב השמאלי ואז פתאום ראיתי שהרכב שלפני פותח מרחק, מתקדם, רציתי להתאים את עצמי לקצב התנועה, התחלתי גם להאיץ, אולי האצתי קצת בצורה מהירה מדי, או בצורה אגרסיבית, זה לא היה יותר מ – 40 קמ"ש, פתאום הוא בלם בלימה פתאומית בגלל שהייתי בהאצה לא הספקתי לבלום ונכנסתי בו. לא קרה לרכב שלו כלום" (עמוד 14 שורה 8 והלאה).

בהודעתו לחברת הביטוח מסר: "עקב עצירה פתאומית של רכב שלפני כנראה בגלל תאונת שרשרת פגעתי ברכב שלפני"

עיון בתצלומי הנזק לרכבו מלמד כי רכבו ספג פגיעה חזיתית הנחזית להיות קשה ונמסר כי רכב זה הוכרז "אובדן גמור".

לאחר ששמעתי את הנהגים הנ"ל, אני סבור בהחלט כי יתכן, שבמקביל לתרחיש העובדתי הראשון, שבמסגרתו פגע רכב הנתבע 1, הסיטרואן, ברכב התובעת, המיצובישי, שלפניו, בלא שנדחף קדימה בידי רכב הנתבע 3, הג'י. אמ. סי. התרחש אירוע תאונתי נוסף, נפרד, מאוחר יותר, שבמסגרתו נתבע 2, אשר נהג ברכב הפולו, האיץ את רכבו בצורה חדה מדי, פגע ברכב הנתבע 3, הג'י. אמ. סי, א שר הוטח קדימה אל רכב הנתבע 1, הסיטרואן, שכבר פגע קודם לכן, ברכב התובעת, המיצובישי ולא נדחף אליו.

למרות שהנתבע 2 האיץ את רכבו בצורה חריפה, אני סבור שנוכח תנאי הדרך, הוא לא הספיק לפתח מהירות גבוהה מאוד, ולמרות הנזק הקשה לחזית רכבו, איני מקבל את התרחיש שלפיו רכבו של הנתבע 2 , הפולו, פגע ברכב הנתבע 3, הג'י. אמ. סי, שהינו רכב כבד יחסית, הטיח אותו קדימה כלפי רכב הנתבע 1, הסיטרואן, שהוטח עקב כך אל עבר רכב התובעת, המיצובישי, שהיה בנסיעה.

אין הדעת נותנת, כי בנסיבות הנסיעה המתוארת על-ידי כל הנהגים (למעט נהג הנתבע 1) התרחשה תגובה שרשרתית כה חריפה ודרמטית עד אשר הובילה לפגיעה ברכב התובעת, הכל בשל גלגל אירועים שבו החל נהג הנתבע 2 בהאיצו את רכב הפולו.

לכל היותר אני מוכן להניח, כי הנתבע 2 (רכב הפולו) שאין חולק כי פגע ברכב שלפניו (נתבע 3 - ג'י אמ. סי) הטיחו אל הרכב שלפניו (נתבע 1 – סיטרואן), אך נוכח עדותה של נהגת התובעת, רחוקה הדרך להטחה נוספת של זה האחרון אל רכבה.

הנתבע 1 לא הצליח להוכיח כי זהו התרחיש המסתבר יותר המעוגן בראיות אמינות כנדרש בהליך זה.

תרחיש עובדתי זה, אשר אירע בנפרד מן התרחיש של שני הרכבים שקדמו לו (סיטרואן-מיצובישי) , אינו משפיע על אחריותו הבלעדית של הנתבע 1 כלפי רכב התובעת והוא מצוי במישור היחסים שבין הנתבעים ביחס לנזקיהם.

על כן, אני פוסק כי הנתבע 1 י שלם לתובעת סך של 10,837 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום התאונה 15.8.16.

בנוסף, ישלם הנתבע 1 לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 1,901 ₪ וכן את אגרת בית-המשפט כפי ששולמה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

בנוסף, י שלם הנתבע 1 את כל שכר טרחתם של העדים, כפי שנפסק בהחלטות בית-המשפט מתאריכים 29.1.18 ו – 10.12.18.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי – מרכז בתוך 45 ימים.

התיק סגור.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.