הדפסה

בית משפט השלום ברמלה תא"מ 18502-01-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובעת

וריטס לוגיסטיקה בע"מ

נגד

נתבעות

1.גלית פאלאס
2.פרומוטקס בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית שהוגשה ע"י התובעת בגין חובות שנצברו אצלה של הנתבעת 2- חברה אשר בעלת המניות בה הינה הנתבעת 1.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נתנה במשך תקופה שרותי עמילות מכס ויבוא לנתבעת 2 וכי בשלב שאינו ידוע לביהמ"ש חדלה הנתבעת 2 מלעמוד בהתחייבויותיה לתובעת (במאמר מוסגר יוער כי הגם שע"פ כתב התביעה המתוקן כוללת התביעה כרטסת הנה"ח של הנתבעת 2, כנספח צורף מסמך "תדפיס קרנות חוב בתיק"- אשר לכל הדעות אינו מהווה כרטסת ממנה ניתן לשאוב נתונים עובדתיים כלשהם.) התובעת הגישה לפיכך שטר חוב החתום ע"י החברה, ובסיפא לו ערבות אוואל ע"י הנתבעת 1 וכן מר שמעון פרץ- בעלה לשעבר של הנתבעת 1, לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל. לאחר דיון בהתנגדות הנתבעת 1 קיבלה התובעת רשות ביהמ"ש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף לו עילת תביעה כנגד הנתבעת 1 שעניינה הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 2 ל נתבעת 1.

במסגרת הדיונים שנערכו במעמד הצדדים הבהירו הצדדים כי המחלוקת בין הנתבעת 1 לתובעת מתמצה בשאלת הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות, כך שהנתבעת 1 תחויב בחובותיה של הנתבעת 2. משכך איני נדרשת לדיון בסוגית הערבות שהוצגה ע"י התובעת אשר למעשה זנחה את עילתה השטרית.

התובעת טענה כי הנתבעת 1 ידעה או שהיה עליה לדעת מהו מצבה הכלכלי של החברה וכי הדברים עולים מן העובדה כי הנתבעת 1 היתה בעלת מניות יחידה ודירקטורית יחידה בחברה. משכך, ולאור העובדה כי הנתבעת הייתה קרוב לוודאי חותמת על מסמכים שונים מטעמה של החברה, ידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת מאזן פעולותיה ולפיכך משבחרה להמשיך ולתת חסותה לחברה, פעלה כנגד התובעת. כך גם נטען כי הנתבעת עשתה יד אחת עם בעלה לשעבר בהקמת החברה ובהפעלתה מתוך מטרה להשתמש במסך ההתאגדות לרעה.

הנתבעת 1 טוענת מאידך כי אין כל מקום להרמת מסך בנסיבות התביעה, כי לא פעלה בכוונת תרמית או בזדון כנגד התובעת וכי תפקידה בחברה התבטא בחתימה על מסמכים עליהם נתבקשה לחתום ע"י מי שהיה בעלה. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת בדבר ידיעתה על מצבה הכספי של החברה או היחס לפעולותיו של בעלה לשעבר במסגרת עסקיו, וכן הכחישה טענת התובעת כי חתמה על שטר החוב שהוגש לביצוע.

לאור גדרי המחלוקת בין הצדדים הסכימו הם בדיון שנערך ביום 7.1.19 להגיש סיכומים בכתב ביחס לסוגיה שבמחלוקת ולאפשר הכרעה של ביהמ"ש לגופה.

דיון והכרעה-
האפשרות להרים את מסך ההתאגדות ולראות בבעל מניות בחברה כאחראי באופן ישיר לחובותיה של החברה קבועה בהוראת ס' 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999. סעיף זה תוקן בשנת 2005 והוא קובע-
"6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

מלשונו של הסעיף כפשוטו מבהיר החוק כי הרמת מסך תתקיים "במקרים חריגים" ולא כדבר שבשגרה. זאת לאור הכוונה לאפשר חיי מסחר המפרידים בין החברה- שהינה אישיות משפטית עצמאית- לבין בעלי מניותיה- שלהם אישיות משפטית עצמאית ונפרדת. עובדה זו, ביחס להפרדה המשפטית הברורה בין חברה לבין מחזיקי המניות בה, ברורה וידועה וכל גורם המתקשר עם חברה בע"מ במערכת יחסים עסקית וכלכלית לוקח אותה בחשבון במסגרת שיקוליו העיסקיים.

עיון בכתב התביעה מעלה כי טענות התובעת ביחס למעמדה של הנתבעת 1 אצל הנתבעת 2 אינן מבוססות על ראיה כלשהיא אלא על הנחה לפיה ממעמדה כבעלת מניות יחידה נגזרת אחריותה המאפשרת הרמת מסך. טענה זו אין בידי לקבל. הדברים אינם עולים מפרשנות הסעיף ומנסיבות תביעה זו.
ראשית, כאמור לעיל, מבהיר החוק עצמו כי הרמת מסך הינו יוצא מן הכלל שלא יתבצע על נקלה. החוק מחייב למעשה הוכחה כי עצם הקמתה של החברה היתה באופן שיש בו כדי להונות אחר. החוק דורש כוונת הונאה לא רק ביצירת חובות החברה אלא אף בעצם הקמתה והפעלתה .

וכך קובע כבוד השופט הנדל ברע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ (פורסם בנבו, 31 .8.17 )

"סעיף 6 לחוק החברות מסדיר את האפשרות להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין חברה לבין בעלי מניותיה. ככלל, אמצעי זה מהווה חריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, המוסדר בסעיף 4 לחוק החברות. קולה של הפסיקה, וכן רוחו של חוק החברות – וביתר שאת לאחר תיקון מס' 3 לחוק – מורינו להשתמש באמצעי זה במשׂורה ובאופן זהיר, תוך הגנה על גבולותיו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (להרחבה ראו ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548, פסקאות 70-67 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (2009); ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ''ד סד(1) 398, פסקה 8 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין ופסקאות 78-76 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (בדעת מיעוט) (1.8.2010); בג"ץ 132/15 ר-צ פלסטק בע"מ נ' איפראימוב פאולינה, [פורסם בנבו] פסקה 8 לפסק דינה של השופטת א' חיות וההפניות שם (5.4.2017); כן ראו דברי הסבר להצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב – 2002; לסקירת הנושא בהרחבה, ראו אירית חביב-סגל דיני חברות – כרך א' 325-318, 341-339 (2)"

בענייננו, התובעת לא הצביעה על המועדים בהם נוצר החוב נושא התביעה אולם בהינתן העובדה כי כתב הערבות נחתם על פניו בשנת 2009 ואילו התביעה מתייחסת לחוב שנצבר עד לשנת 2017, סביר להניח כי הצדדים היו בקשרי עסקים משך אותה תקופה ובמהלכה פרעה נתבעת 2 את חובותיה כלפי התובעת באופן שוטף . שאם לא כן, חזקה על התובעת שהייתה פועלת למיצוי זכויותיה בסמוך לאחר גילוי ההפרה. כאמור, התובעת לא צירפה לכתב התביעה את כרטסת הנה"ח ממנה ניתן היה ללמוד את היקפי הפעילות בין הצדדים- אולם תיאור הדברים דלעיל מערער משמעותית את טענת התובעת כי החברה הוקמה ונוהלה בתרמית ועל מנת למצוא מחבוא מאחורי מסך ההתאגדות. המצב העובדתי העולה מכתב התביעה עצמו הינו של חברה- הנתבעת 2- אשר נקלעה לקשיים כלכליים עד אשר נאלצה לסיים פעילותה ובמקרה זה אין מקום להרים את מסך ההתאגדות אשר לצורך כך נועד. אם לא כן הרי כל מצב בו תגיע חברה למצב של קשיים כלכליים יאפשר הרמת מסך בטענת תרמית, ונמצאות התיבות "במקרים חריגים" ריקות וחסרות משמעות.

הקביעה ביחס להתאמת פעולות האורגנים בחברה להרמת מסך מצריכה ביסוסו של מסד עובדתי אשר יש בו כדי להוכיח פעולה ברורה ומכוונת של האורגן הרלוונטי ביחס לחברה- והתובעת עצמה אינה טוענת לקיומו של מסד עובדתי כאמור. טענתה כולה נשענת על ההנחה כי מעצם היותה של הנתבעת 1 בעלת מניות יחידה בחברה קמה לה חזקת ידיעה ואותה חזקת ידיעה מקימה חזקה כי הפעולות שפעלה במסגרת החברה היו לצורך תרמית התובעת. הבסיס העובדתי לטענות, הנחות או חזקות אלה לא הוכח, וכך גם בסיסן המשפטי.

סיכומם של דברים- אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1, והתובעת תישא בהוצאותיה, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.
משלא הוצגה לביהמ"ש אישור על מסירת התביעה לנתבעת 2 ומשלא הועלתה כל טענה בעניינה אני מוחקת את התביעה כנגדה.
לאור התנהלות ההליך באופן יעיל ובלא שמיעת הוכחות- פוטרת ממחצית שניה של אגרה.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ט, 14 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.