הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"פ 55262-07-18

בפני
כבוד ה שופט הישאם אבו שחאדה

בעניין:
המאשימה - מדינת ישראל
ע"י עוה"ד עדי בן חיים

נגד

הנאשם ליאור בן נתן
ע"י עוה"ד גל וולף

גזר דין

כתב האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז – 1977(להלן: חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום, דימיטרי ריאבצ'ין (להלן: המתלונן ) התגורר בבניין מגורים בתחומי העיר לוד (להלן: הבניין). בחצר הבניין הייתה בריכת דגים והיה חשד אצל דייר אחר בבניין בשם חיים שלטון (להלן: חיים) שאחד הדיירים סוגר את מערכת זרימת המים בבריכת הדגים.

2. ביום 17.7.18, בשעה 20:00, חיים ביקש מהנאשם סיוע בצפייה בסרטוני האבטחה שהיו בבניין וזאת על מנת לנסות לאתר מי סוגר את מערכת זרימת המים בבריכת הדגים. לאחר צפייה במצלמות, הבינו חיים והנאשם כי המתלונן הוא זה שסגר את מערכת המים.

3. בהמשך, המתלונן ואמו יצאו מהבניין ועת הבחין בו הנאשם, החל להתקרב לעברו ולצעוק "למה אתה רוצח את הדגים?". בתגובה, הדף המתלונן את הנאשם ממנו, ומיד לאחר מכן, הנאשם חבט בראשו של המתלונן אשר נפל על הרצפה. הנאשם המשיך לבעוט במתלונן בעודו על הארץ. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן המטומה מתחת לעין שמאל והמטומה בזרוע יד ימין אשר בגינם נזקק לטיפול רפואי.

4. לאחר שמיעת הראיות, הנאשם הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

מתחם העונש ההולם

5. בעת קביעת מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלימות שעניינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של בית המשפט העליון, כדלקמן:

א. רע"פ 9037/14 בן קסוס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.2.16). המבקשים הורשעו בעבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין וגרימת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיפים 380 ו-29 לחוק העונשין. בעת שיצאו שני המבקשים ממועדון פגשו במתלונן שהיה מלווה בשני חבריו. בין שתי הקבוצות התנהלו חילופי דברים שלאחריהם החלו המבקשים וחבריהם להכות את המתלונן באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות רבות שבגינן הוא נלקח לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. המבקש הראשון, היה נעדר עבר פלילי, והושתו עליו 11 חודשי מאסר בפועל. המבקש השני, היה בעל עבר פלילי והושתו עליו 15 חודשי מאסר בפועל. ערעורם לבית המשפט המחוזי נדחה וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו לבית המשפט העליון.

ב. ע"פ 2617/14 חמאד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.7.14). עקב ויכוח על השימוש בדרך בין המערער לנהג של רכב אחר (להלן: המתלונן), המערער והנוסע שהיה עמו (להלן: האחר) נסעו אחרי המתלונן עד שהגיע ליעדו. המערער יצא מרכבו עם מוט ברזל והיכה באמצעותו את המערער בפניו וביתר חלקי גופו. אביו ואחותו של המתלונן נחלצו לעזרתו, אך המערער היכה את האחות, והאחר היכה את אביו של המתלונן. כתוצאה ממעשיהם של המערער והאחר, נגרם לאחות שבר ביד ואילו למתלונן נגרמה שריטה בלחי, שבר באחת משיניו וכאבים בידו הימנית. במהלך הקטטה, המערער נחבל בראשו ונזקק לטיפול רפואי. בית המשפט המחוזי השית על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, וזאת על אף העובדה שהיה בן 19 שנים וללא עבר פלילי קודם. כמו כן, גם העובדה שעל האחר הוטלו שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שרות, לא הועילה למערער וזאת לאור חלקו הגדול יותר של המערער באירוע. ערעורו של המערער לבית המשפט העליון נדחה.

ג. רע"פ 7734/12 מגידוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.10.12). המבקש היה מעורב בקטטה בתוך מסעדה שבמהלכה היכה באגרופו שניים מהנוכחים במסעדה והיכה את אחד מהם עם בקבוק בראשו וגם היכה אותו עם חפץ כלשהו והמותקף נזקק לטיפול בבית חולים. למבקש לא היה עבר פלילי קודם, הודה במעשיו והביע בושה וחרטה על אופן התנהלותו. בית משפט השלום השית עליו 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון.

ד. רע"פ 558/17 בן עמי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.1.17). המבקש הורשע בגין ביצוע עבירה של איומים, תקיפת סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי עובדות כתב האישום, המבקש תקף באמצעות חפץ קשיח את המתלונן וכן תקף את אביו ושכנו של המתלונן שנחלצו לעזרתו. בית משפט השלום בירושלים השית עליו 8 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וביקש שעונשו יומר לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. ערעורו נדחה וזאת על אף טענתו שהוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה.

ה. רע"פ 4968/14 פייבושנקו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 17.7.14). המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות של היזק לרכוש בזדון ותקיפה הגורמת חבלה של ממש והושתו עליו 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון.

6. כמו כן, בעת קביעת מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את הנזק שנגרם למתלונן בעקבות התקיפה, כפי שהוא משתקף בסיכום של בית החולים שאליו נלקח בעקבות האירוע (ת/5). אומנם, לא נגרם למתלונן אין נזק גופני לצמיתות, אך המתלונן סבל מכאבים ונאלץ להגיע לבית חולים , ויש לתת את הדעת גם לתחושת הדכדוך הנפשי ולהשפלה מעצם אירוע התקיפה. לפיכך, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

7. לעניין מתחם הקנס ההולם, מצד אחד לקחתי בחשבון את חומרת העבירה, ומצד שני את מצבו הכלכלי של הנאשם. מצבו הכלכלי של הנאשם הוסבר במהלך הטיעונים לעונש על ידי ב א כוח הנאשם ובדברי הנאשם עצמו , כדלקמן: הנאשם אב לארבעה ילדים מאשתו הראשונה והם גרושים מזה מספר שנים; בנוסף, יש לו שני ילדים מאשתו השנייה שכיום נמצאת בהיריון מתקדם בילדם השלישי; הנאשם החליק לפני מספר חודשים ליד בריכת שחיה ונגרם לו שבר בברך וגם נקרעו רצועות הברך ומאז אינו עובד (ראו את הסיכום הרפואי שהוגש לתיק בית המשפט ביום 29.10.20) ; בעקבות זאת, הנאשם נקלע למצוקה כלכלית, ואין באפשרותו לשלם את דמי השכירות בגין הדירה שאותה שכר עבור אשתו השנייה וילדיהם המשותפים ולכן נפרד ממנה ועבר לגור בבית הוריו; בפועל, הנאשם נמצא כיום בחסרון כיס ונעדר מקורות הכנסה כלשהם .

8. על כן, הנני קובע שמתחם הקנס ההולם נע בין 2,000 ₪ ועד 10,000 ₪. מעבר לכך, לעניין הפיצוי שיהיה על הנאשם לשלם למתלונן, מדובר ברכיב ענישה העומד בפני עצמו ואשר איננו מושפע ממצבו הכלכלי של הנאשם.

העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם

9. בעת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, לקחתי בחשבון לקולא את הנתונים הבאים: עובדת היותו של הנאשם אב לשישה ילדים ועתיד להיו ולד לו ילד נוסף בקרוב; הפציעה של הנאשם בברך ואשר גרמה להוצאתו ממעגל העבודה, פרידתו מאשתו השנייה והעדר יכולת לפרנס את בני ביתו.

10. לחומרא לקחתי בחשבון את הרישום הפלילי של הנאשם כדלקמן: לנאשם ארבע הרשעות קודמות, אשר שתיים מהן בעבירות אלימות; הרשעה אחת משנת 2005 של בית משפט שלום ברמלה, בגין ביצוע של עבירות תקיפה בתנאים מחמירים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש ונדון, בין השאר, למאסר בפועל של חודשיים; הרשעה שניה בגין עבירה של תקיפת סתם בגין תיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב שלגביו הוגש ערעור לבית המשפט העליון שהתקבל באופן חלקי ונקבע שיש להרשיעו בעבירה האמורה ונדון למאסר על תנאי (ראו: גיליון רישום פלילי – ת/1, ופסק הדין של בית המשפט העליון בע"פ 6124/05, ת/2). כמובן שלא נעלם מעיני פרק הזמן המשמעותי שחלף מאז שבוצעו העבירות מושא שתי ההרשעות האמורות בעבירות אלימות.

11. לדעתי, מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם מטה את הכף ל עונש של 4 חודשי מאסר בפועל שירוצ ו בדרך של עבודות שירות ואין להסתפק במאסר על תנאי כפי שטענה ההגנה.

12. עונש של מאסר על תנאי, כפי שהציעה ההגנה, הוא עונש מקל מדי שאינו תואם את חומרת האירוע מושא כתב האישום וגם לא את העובדה שיש לנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות.

13. כמו כן, עונש של מאסר על תנאי אף סוטה לקולא ממתחם העונש ההולם מבלי שישנם טעמים מיוחדים של שיקום שמצדיקים לפעול על כך. מצבו הרפואי הנוכחי של הנאשם עקב הפציעה בברך איננו מהווה נימוק משכנע לצורך סטייה לקולא ממתחם העונש ההולם.

14. הדעה המקובלת בפסיקה היא שקיומה של מגבלה רפואית כזו או אחרת, לא תשמש חסם מפני השתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. רק במקרים מיוחדים וחריגים ניתן לסטות לקולא ממתחם העונש ההולם בשל מצב רפואי, וזאת במקרים חריגים ונדירים כאשר שהייה בתוך כותלי בית הסוהר תהווה סיכון ממשי לבריאותו של נאשם עד כדי קיצור תוחלת חייו (ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.12.15) בפסקאות 216 -222 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן; דנ"פ 623/16 פינטו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.2.16) פסקה 7 להחלטתו של כב' השופט גובראן; רע"פ 1076/16 כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.2.16) פסקה 9 לפסק דינו של כבוד השופט גובראן; רע"פ 4576/19 אבו שמאלה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.7.19) פסקאות 2, 5, 6, 9 ו-10 להחלטתו של כבוד השופט קרא). יובהר, המקרה שבפני לא נמנה על אותם מקרים חריגים ונדירים שמצדיקים סט ייה ממתחם העונש ההולם מסיבות רפואיות.

15. הדיון נדחה מעת לעת עקב הפציעה בברך שממנה סובל הנאשם ואשר מגבילה עד היום את יכולתו לעמוד על רגליו ולהתנייד באופן עצמאי. בנסיבות אלה, ברור שהנאשם לא כשיר במישור הבריאותי לבצע עבודות שירות ולכן לא מצאתי צורך במתן הוראה לממונה לקבלת חוות דעת לגבי שאלת כשירותו לבצע עבודות שירות.

16. בפסיקה נקבע שקיומו של מצב רפואי אצל הנאשם שמונע את האפשרות לבצע את המאסר שיש להשית עליו בדרך של עבודות שירות, לא יכול להוות חסם מפני השתת מאסר מאחורי סורג ובריח. עם זאת, נקבע שהוא יכול להוות שיקול לקיצור תקופת המאסר (רע"פ 3667/14 קראדי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.6.14)). וכך אעשה במקרה שבפני. לכן, לאור היעדר כשירותו של הנאשם לבצע עבודות שירות, יושתו עליו שלושה חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח במקום ארבעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

17. לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר בפועל.

ב. 5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים ממועד שחרורו, הנאשם לא יבצע עבירת אלימות.

ג. הנאשם ישלם פיצוי למתלונן בסך 4,000 ₪. הפיצוי ישולם ב- 5 תשלומים חודש יים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 1.1.21 והיתרה ב-1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הפיצוי לפ ירעון מידי.

ד. הנאשם ישלם קנס בסך 2,000 ₪, או 4 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשי ים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 1.2.21 והיתרה ב- 1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הקנס לפ ירעון מידי.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, במעמד הצדדים.