הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"ט 62527-08-20

בפני
כבוד ה רשמת בכירה אביגיל פריי

תובע- המשיב

בית חולים איכילוב

נגד

נתבע- המבקש
יוסף רכלבסקי

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע שיק שנמסר ע"י המבקש למשיב עוד בשנת 2007.

טענות הצדדים, בקליפת אגוז-

לטענת המבקש, לא היה מודע להליכים המתנהלים כנגדו ביחס לשיק ורק אגב הליכים נוספים שנוהלו כנגדו ע"י פרודתו בחודש אוגוסט 2020 התברר לו קיומו של ההליך ומיד פנה להגשת בקשה להארכת מועד ובקשת התנגדות. לטענתו האזהרה מעולם לא נמסרה לידיו כדין ואף מאישור המסירה שצורף לבקשה עולה כי נמסר לבן משפחה המתגורר ע מו אשר נחזה להיות בן למעלה מ-18. מעת שבתו היא היחידה המתגוררת עמו, והיא אינה בת 18, אין אלא להסיק כי המסירה- לאו מסירה היא.
לגופה של התנגדות טוען המבקש כי השיק המדובר נמסר על ידו אגב טיפול ניתוחי שעברה אימו המנוחה אצל המשיב, שם טופלה קודם לכן עת התגלה גידול ממאיר בראשה. המבקש הגיע עמה לביצוע הטיפול שהיה טיפול המשך והפקיד את השיק כשהוא חתום אולם הסכום בו- חסר, בידי הפקידה, לביטחון ביחס לטיפול עברה האם. לדבריו לא נתן הרשאה למילויו ביחס לטיפולים אחרים שבוצעו באם, לרבות לא ביחס לניתוח הקודם שעברה האם אצל המשיב. כך או כך, לדבריו הייתה קופ"ח כללית, בה הייתה מבוטחת האם, אמורה לשאת בהוצאות הטיפולים ולפיכך מן הדין לאפשר למבקש הרשות להגן על מנת שיוכל לפעול כנגד קופת החולים.
המשיב טען כי המבקש ידע גם ידע על ההליכים המתנהלים כנגדו ועוד בשנת 2008 קיבלה זוגתו דאז את האזהרה והיא זו המוזכרת באישור המוסר. לחיזוק טענתה זו צרף המשיב תצהירה של זוגתו לשעבר של המבקש אשר הצהירה כי היא זו שקיבלה את האזהרה, כי ידעה בזמן אמת כי המבקש מסר את השטר כשהוא מלא על סכום של 50,000 ₪ למשיב, כי המבקש היה מודע לקיומו של החוב וכי בשנת 2011 כשפנו לייצוג לצורך טיפול בחובותיהם כללו את החוב למשיב כחלק מחובות המבקש המצריכים טיפול. המשיב אף הצביע על עיקול שבוצע בחשבונו של המבקש בו עוקלו למעלה מ-7,000 ₪ וכן על פקודת מאסר שהוצאה כנגד המבקש עוד בשנת 2009 אשר המבקש שילם את סכום הפיקדון שנדרש לצורך ביטול צו המאסר שעמד על למעלה מ-3,000 ₪ . לטענת המשיב המבקש הינו מתחמק סדרתי מתשלום חובותיו וגם כעת הוגשה בקשה זו ע"מ לחמוק מהליכי פשיטת רגל המנוהלים כנגדו.
המבקש השיב כי אין מקום לתן אמון בטענותיה של המצהירה מטעם המשיב המצויה בסכסוך קשה עם המבקש ועושה כל שלאל ידה על מנת לפגוע בו ולשים ידה על נכסיו. המבקש שב ומדגיש כי המסירה שבוצעה – לא נמסרה לידיו כדין וכי לא היה מודע להליכים אלה לפני אוגוסט 2020.

בדיון שלפני נחקרו המבקש ומצהירת המשיב על תצהיריהם ולמעשה, הציגו את הגירסאות שפורטו לעיל במסגרת תשובותיהם לשאלות.
כך המבקש העיד על עצמו כ"סופר מעופף" שאינו מודע למתרחש בחשבונו, האם שילם כספים כלשהם ביחס לחוב נשוא ההליך והאם הוצאה כנגדו פקודת מאסר; סירב למסור את כתובת מגוריו לאור חששו הנטען ממצהירת המשיב; טען כי לא מילא את סכום ההליך שעברה האם וכי הפקידה במקום מסרה לו כי המדובר בסכום של 1,000-1,200 ₪ בלבד וכן ציין כי המדובר בשיק לביטחון בלבד ; עמד על דעתו כי קופ"ח כללית היא החבה בחוב למשיב והטיח בב"כ המשיב האשמות ביחס לעצם ניהול ההליך כנגדו. המבקש ציין במהלך עדותו מס' רב של פעמים את עצם קיומו של סכסוך מתמשך עם זוגתו לשעבר, את העובדה כי לטענתו היא מהלכת עליו אימים וכי היא מנסה לגרור אותו להליכים שונים ורבים תוך שהוא עושה מאמץ להסדיר את חובותיו.

מצהירת המשיב העידה כי היא מצויה בהליכי חדלות פירעון; כי לא היא הודיעה למשיב על קיומו של הליך פשיטת רגל שהיא פתחה כנגד המבקש שהביאו לדבריה לגביית חוב מזונות בן 6 שנים; העידה כי למדה מהמבקש בזמן אמת על מסירת השיק ע"ס 50,000 ש"ח למשיב וכי היה מודע לקיומם של ההליכים אולם אישרה כי בתצהיר לא ציינה כי מסרה את האזהרה מאת המשיב לידי המבקש. המצהירה לא ידעה להשיב האם פעלה בהתאם להחלטת ביהמ"ש ביחס להחזרת סכום שקיבלה לידיה אגב פס"ד כנגד המבקש שבוטל בסופו של יום אולם גם ביחס לסוגיה זו ציינה את המבקש כמי שמתחמק שוב ושוב מהליכים משפטיים המנוהלים כנגד ו, תוך שאינו מקבל לידיו מסמכים משפטיים ואינו מתייצב לדיונים. כשהוצג לפניה כי אשור המסירה מתייחס למסירת האזהרה לבן משפחה ואילו היא בת משפחה ולפיכך אחד מן המצהירים אינו דובר אמת הבהירה כי היא אינה מחוייבת למשיב או למאן דהו כי אם לאמת בלבד וכי אמת הדברים הינה כי קיבלה לידיה את האזהרה.

דיון ומסקנות-

אנו מצויים בשלב בו מבקש מושך ההמחאה להתנגד לביצועו של השטר. פסיקת ביהמ"ש הבהירה לא אחת כי בשלב זה אין ביהמ"ש בוחן את נכונות הטענות או את אמינותם של העדים. די בכך כי החייב מעלה טענת ההגנה שאם תתקבל תבטל את חיובו ע"פ השטר כדי לזכותו בכרטיס כניסה להיכל ביהמ"ש ורשות להתגונן כנגד התביעה.
דע עקא סייג ביהמ"ש הלכה זו בקביעה שככל והנתבע לא העלה בתצהירו טענה ממשית – או בלשונו של ביהמ"ש- ככל והחייב מעלה "הגנת בדים", לא יקבל רשות להתגונן והתנגדותו תידחה.
בבואו של ביהמ"ש ליצוק תוכן במושג הגנת בדים, נקבע כי העדר פירוט והעלאת טענות כלליות יכולים להצדיק סירוב ליתן רשות להגן ובפרט בהתגוננות מפני תביעה שטרית (וראה לעניין זה ע"א 507/85 פנון נ. שטראוס חברה לשיווק בע"מ פד"י מג (1) 106)

בנוסף, טרם ההכרעה בהתנגדות לגופה יש לבחון את בקשת המבקש להארכת המועד להגשת ההתנגדות שהוגשה כ-13 שנים לאחר הגשת השיק לביצוע ע"י המשיב.

בקשה זו מהווה שלב מקדמי שבמקדמי בהליכים המשפטיים לעניין התנגדות לביצוע השטר. ככזו, הטעם המיוחד הנדרש לצורך הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר הינו קל שכן ככל שלא ייעתר ביהמ"ש לבקשה, תחסם זכותו של המבקש לגישה לערכאות מטעם פרוצדורלי גרידא.
בהתאם, נפסק כי סיכויי ההגנה, יכולים, לכשעצמם, להוות טעם מיוחד להארכת המועד במקרים מתאימים, ר' לכך רע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה (פורסם בנבו).
כן ר' לכך רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרוייקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ ואח' (פורסם בנבו):
"כך נקבע בפסיקה לגבי טיבם של אותם טעמים מיוחדים:
'טעמים מיוחדים כאמור יבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו' (ההדגשה אינה במקור) (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן ([פורסם בנבו] , 23.8.2006). ראו גם: בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית ([פורסם בנבו], 20.3.2012)).'
18. הנה כי כן, הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש."

רוצה לומר, בחינת סיכויי ההגנה מצויה במאזן כוחות למול הטעם המיוחד הנדרש להארכת מועד להגשת ההתנגדות.
עמדה זו מובעת בפסיקת ביהמ"ש כבר במסגרת המר (חי') 635/72 נחום הוך נ' אברהם רוטפלד (עח 224 ) –
"מאידך, אם אראה שיש לחייב סיבה טובה להתנגד לבצוע המטרות, יהיה בזה ״טעם מיוחד״ להארכת המועד, אף אם אין הצדקה לאחור או למידת האחור, כל עוד אפשר יהיה לפצות את הצד שכנגד בהוצאות בגין ההשהיה שתחול בברור הסופי מיום מתן ההארכה."

בענייננו, לאחר שהאזנתי בקשב רב לעדויות שנשמעו לפני אני קובעת כי בבחינת מאזן ההסתברויות (הוא המאזן הראייתי הרלוונטי להליכים האזרחיים שלפני) השתכנעתי כי יש צורך בהארכת מועד על מנת לאפשר למבקש להיכנס בשעריו של ביהמ"ש. עדותה של מצהירת המשיב נמצאה אמינה בעיני וממנה אני למדה כי היא זו שקיבלה לידיה את האזהרה (ולעניין זה יוער כי ספק בעיני אם הסתמכות על לשון החוק הנוקט בלשון זכר עת הוא קובע כשרותה של מסירה לבן משפחה כפי שהוא מופיע ע"ג אישורי המסירה יש בו כדי להצביע על כך שהגורם שנמסר לו המסמך הינו גבר). גם אם הייתי סבורה כי אין די בכך כדי להרים את הנטל להצביע על כך שהמבקש קיבל לידיו את מסירת האזהרה, הרי שע"פ כלל הידיעה החל בענייננו (וראו רע”א 1415/04 סרביאן נ’ סרביאן, פ”ד נט (2) 440, רע”א 8467/07 אבו עוקסה נ’ בית הברזל ואח’, (8.7.10) ויישומו בעניין מסירות אזהרה לחייבים- 16-29387-11-4 מיום 17.7.12 וכן בש"א (ת") 176955/07 בללו נ' אליהו חורי השקעות ומימון בע"מ (28.11.07) ) השתכנעתי כי פעולותיו של המבקש מצביעות על ידיעתו ביחס להליכים שננקטו כנגדו ע"י המשיב, הן לאור העיקול שהוטל על חשבונו והן לאור פקודת המאסר ששולמה על ידו. ודוק, המבקש זוכר במפורש, לדבריו, כי הפקידה אצל המשיב נקבה בסכום של 1,000-1,200 ₪ כסכומים המהווים עלות הטיפול שהי יתה אמורה אמו המנוחה של המבקש לעבור, אולם לא זכר את התנהלותו ביחס לצו מאסר שהוצא כנגדו, צו שהינו טראומטי עבור כל אדם סביר. גם אם הייתי מקבלת את טענתו של המבקש כי הינו "סופר מעופף" נראה כי גם לתעופה מגבלות כוחות המשיכה. לעניין זה ניתן לקבוע כי עדותו של המבקש ככל שהיא נוגשת להליכים שננקטו כנגדו ולידיעתו על קיומו של ההליך הייתה מהוססת, מבולבלת לפרקים ומתחמקת.
לעניין זה יוער כי אכן, בעת דיון בבקשת רשות להגן אין ביהמ"ש נכנס למהימנות טענות ההגנה עליהם מצביע המבקש, אולם שונים הדברים מקום בו הינו נדרש להכריע בשאלת ידיעת המבקש על ההליכים כנגדן במסגרת בקשה להארכת מועד.

המבקש מעלה טענות ביחס לשטר שהוצג ע"י המשיב שעיקרן טענות ביחס למילוי השטר וההרשאה שניתנה בעניין זה וכן טענות ביחס לזהות החייב בעלויות הטיפול. המדובר בטענות הגנה ביחס לשטר, וכאמור לעיל, גם טענות הגנה לכאוריות מצדיקות מתן רשות להגן, בלא שביהמ"ש בוחן את התכנות הוכחת טענות אלה (אשר כידוע מוטלת על המבקש בהיות התביעה תביעה שטרית). יוער לענין זה כי כלל טענות המבקש נטענו בעלמא בלא שצורפה כל אסמכתא, ראיה או חוות דעת התומכת בטענתו כי לא הוא מילא את השטר וביחס לעלויות ההליך נשוא השטר.
לאור היותה של הזכות לגישה לערכאות זכות על חוקתית אני סבורה כי הגם והגנתו של הנתבע אינה נתמכת בראיות כלשהן ומבוססת בשלב זה על עדותו בלבד, לא תמנע ממנו הזכות להתגונן מפני התביעה וביחס להארכת המועד תאוזן מתן הארכה בפסיקת הוצאות לטובתו של המשיב .

במאמר מוסגר יוער כי למבקש טענה כאילו צד ג' (קופ"ח כללית) היא החבה בתשלום בגין ההליך נשוא התביעה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין הרי שיש לתת את הדעת לסמכותו של ביהמ"ש להכריע בעניין לאור הוראות ס' 54 (ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשע"ד-1994 וסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. טענות אלה גם חורגות מן העילה השטרית היא נשוא התובענה שלפ ני; וכך גם יכול המבקש לפעול ביחס לצד ג' ללא תלות בהתקדמות הליך זה.

תקנה 20 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (ולפניה תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984) מאפשרת לבית המשפט להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד המבקש וזאת כאשר טענות המבקש הינן חלשות, עד קלושות. נטיית בית המשפט הינה לעשות שימוש באפשרות כאמור כאשר המקרה שבפניו הינו מקרה גבול וקיים ספק באשר לרצינות ההגנה וביסוסה. כאשר תצהיר המבקש אינו ברור דיו ונעדר פירוט ראוי, או כאשר פרשנות המבקש לפן העובדתי נראית דחוקה, יש לעשות שימוש בתקנה. (ראה- ע"א 508/85 ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ' מירות סוכנויות בע"מ פ"ד מב (1) 393, 396 וכן ע"א 507/85 בדר פנון ואח' נ' שטראוס חברה לשווק, פ"ד מג (1) 106).
וכן ראו רע"א (ת"א) 18341-03-19 הרצל דביר נ' די.וי.טי טק מוביל סולושין בע"מ (16.4.19) באשר לשיקול הדעת הנרחב שניתן לביהמ"ש בסוגית קביעת ערובה בהתאם לתקנה. לעניין זה יש מקום לאזן בין מתן אפשרות למבקש להוכיח טענותי ו בפני ביהמ"ש לבין זכויותי ו של המשיב, האוחז בידי ו שטר החתום בידי המבקש והרצון שלא לעודד הליכי סרק. לענין זה לקחתי בחשבון את היקפו של ההליך (כאשר תיק ההוצל"פ עומד לפי דברי ב"כ המשיבה על סך של 180,000 ₪), התחמקותו של המבקש מתשובה ברורה ביחס להכנסותיו וקיומו של נכס בבעלותו ממנו הוא זכאי לתשלום דמי שכירות.

בענייננו, נראה כי יש מקום לחייב המבקש בהפקדת ערובה וזאת בשים לב לטענות שנטענו ולמשקלם.

לאור המפורט לעיל, נראה כי טענות המבקש קלושות אך איני רואה בטענותיו בשלב זה כהגנת בדים. על מנת שלא לנעול שערי בית המשפט בפני המבקש ומהטעמים המפורטים לעיל, ניתנת למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה בסך 15,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת תוך 30 ימים מהיום.

ככל ולא יופקד הסכום- תידחה ההתנגדות, תיק ההוצאה לפועל ישופעל ואליו יתווספו הוצאות הליך זה בסך 1,250 ₪.

כן יישא המבקש בהוצאות המשיב ביחס לבקשה להארכת המועד בסך 2,500 ₪ שישולמ ו בתוך 30 יום.

המזכירות תעקוב בעוד 31 יום וככל ויופקד הסכום, ינתנו הוראות באשר להמשך ההליכים בתיק.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשפ"א, 28 מאי 2021, בהעדר הצדדים.