הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"ט 36385-09-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובעת- משיבה

איילון האחים כהן (1986) חברה לייצור ושווק רהיטים ב

נגד

נתבע- מבקש
ישראל רביבו

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ביחס לשטרות שניתנו מאת המבקש לידי המשיבה.
נסיבות תיק זה חורגות מגדר הרגיל ולפיכך יפורטו להלן:

1. השטרות נשוא בקשה זו העולים לסך 54,000 ₪ מתוארכים לשנים 97-98 . לאור טענות הדדיות ביחס לעסקאות בין הצדדים נחתם ביניהם לטענת המבקש הסדר פשרה בשנת 1997. לאחר שהשטרות חוללו הוגשו הם ע"י המשיבה לביצוע בהוצאה לפועל. בשנת 2000 התקיימו מספר הליכים בין הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל. בין היתר במסגרת הליכים אלה בוטלו הגבלות שהוטלו על המבקש והוא יצא מן הארץ. הגם שע"פ פרוטוקול הדיון בנושא בפני רשמת ההוצאה לפועל נטען כי מטרת היציאה הינה לצורך השתתפות בחתונת בת משפחה, בפועל עזב המבקש את הארץ וכיום הינו מתגורר בארה"ב.

2. ביום 17.12.2000 החליט רשם ההוצאה לפועל ליתן תוקף להסכם בין הצדדים לפיו בכפוף לתשלום הוצאות מוסכמות, תידון ההתנגדות שהגיש המבקש בבימ"ש השלום ברמלה.
אין חולק כי תיק התנגדות כאמור לא נפתח וההתנגדות עצמה מעולם לא נדונה לגופה.

בשנת 2016 (!) הגיש המבקש בקשה לביטול ההגבלות מן הטעם כי לא היה מודע לקיומם של הליכים כנגדו- הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת של רשמת ההוצאה לפועל.
ביוני 2018 נדחתה בקשת המבקש לדיון בטענת פרעתי ולביטול ההגבלות בהחלטה מנומקת של רשמת ההוצאה לפועל.
ביולי 2018 נדחתה בקשת המבקש לעיכוב או ביטול הליכים תוך שכבוד רשמת ההוצאה לפועל מפנה המבקש להגשת התנגדות ובקשה להארכת מועד.
יוער כבר כעת כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור ע"י מי מהצדדים ביחס להחלטות שניתנו בתיק ההוצאה לפועל. עוד יוער כי בין לבין הוטלו על המבקש הגבלות אשר כפועל יוצא מהן לא ניתן להנפיק למבקש דרכון ולפיכך מנוע הוא מלהגיע לישראל.

3. בפני כעת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, כאשר לטענת המבקש טענות ההגנה שבידיו מחייבות מתן יומו בביהמ"ש. לטענתו עוד טרם החלו ההליכים כנגדו פרע הוא את חובו למשיבה באמצעות תשלום שביצע אביו.

המשיבה מתנגדת לכל מתן אפשרות לניהול התיק לגופו; לטענתה התיישנו טענותיו של המבקש וזאת מעבר לעובדה כי לא ניתן להגיש שתי התנגדויות ביחס לאותו שטר והמבקש מנוע לעשות כן כיום. באמרת אגב במהלך הדיון ציין ב"כ המשיבה כי הסדר הפשרה אליו מתייחס המבקש בתצהירו לא נחתם ע"י המשיבה כדין וככזה הינו נעדר משמעות חוקית.

4. ראשית יש להעיר כי יתכן והבירור העובדתי ביחס להחלטת רשם ההוצל"פ משנת 2000 היה אמור להתנהל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. כך ניתן היה לברר האם אכן התקיים התנאי שנקבע בהחלטה ביחס לתשלום ההוצאות ובהתאמה תקפותה של ההחלטה. עם זאת, משלא הוגש כל ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ מחודש יולי 2018, אין לי אלא להתייחס לסוגיות הנתונות לסמכותי וביחס אליהן ליתן ההכרעה.

5. כבר כעת ניתן לקבוע כי נטל הראיה בשלב זה של הדיון מוטל על כתפיו של המבקש. הוא אשר מבקש להיכנס בשעריו של ביהמ"ש ובהתאמה היה עליו להציג בשלב זה את כלל הנתונים העובדתיים והמשפטיים עליהם מבקש הוא להסתמך ובדרך זו להרים את נטל הראיה המוטל עליו. כבר כעת ניתן לקבוע כי לא הוצגה בפני ביהמ"ש כל התייחסות מטעמו של המבקש ביחס לתשלום ההוצאות שהיוו תנאי להעברת ההתנגדות לביהמ"ש. לא זו אלא אף זו- לא צורפה כל ראיה לתשלום, לא ניתנה כל התייחסות לסוגיה זו בתצהיר, ובהינתן העובדה כי תשלום ההוצאות היווה תנאי להסכמת המשיבה להעברת ההתנגדות לדיון הרי שהמבקש לא הצביע על כל הודעה ללשכת ההוצאה לפועל לפיה התשלום בוצע כמוסכם וכי יש להעביר ההתנגדות לדיון לאור ההסכמה. פועל יוצא הוא המסקנה לפיה ההסכמה מעולם לא הגיעה לכדי מימוש ואין לה כל תוקף כיום, כאשר המשיבה טוענת נחרצות כי אין כל מקום לדיון בהתנגדות בפני ביהמ"ש.

6. משכך, יש לבחון את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ההתנגדות המונחת בפני ביהמ"ש. ראשית יש להעיר כי הצדק עם ב"כ המשיבה- לא ניתן להגיש מספר התנגדויות שונות ביחס לשטר ולפיכך ההתנגדות שאמור ביהמ"ש לבחון בשלב זה הינה ההתנגדות שהוגשה בשנת 27.7.2000 ע"י המבקש (ואשר צורפה כנספח 3 לבקשה).

7. על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984 עסקינן במועד שנקבע בחיקוק (סעיף 81א (ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967- ותקנה 206 לתקנות) ולהארכתו נדרשת הוכחתו של טעם מיוחד.

הכלל הוא, כי ניתן להאריך מועד בשל "טעם מיוחד" כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין, להבדיל מטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו אשר לא הוכרו כמצדיקים הארכת המועד (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 890; ב"ש 1038/85 ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד מ(1), 57, 62).

כך למשל נפסק כי "אחור של יום אחד אחור הוא, הטעון תרוץ וצידוק" (בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד פ"ד מט(5) 89, 92; בר"ע (ב"ש) 1532/97 אלומנרקיס בית מסחר לפרופילי אלומיניום בע"מ נ' ארביב אשר וארביב ציון, 14.1.98 (לא פורסם).
 
8. ניתן לבחון סוגיה זו גם בהיבט נוסף. הכלל הוא שכאשר מוגשת התנגדות במועד, היא פועלת כמו בקשה לרשות להתגונן בתביעה בסדר דין מהיר. לעומת זאת, מכיוון שהשטר הינו פסק דין על תנאי, בתום המועד להגשת התנגדות, הופך פסק הדין על תנאי לפסק דין ועל כן על הבקשה ל"הארכת מועד" חלים הכללים של בקשה לביטול פסק דין. ראה: ד. בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, מהד' 4, עמודים 433-434, סעיף 187. משכך, על בקשה לביטול לעמוד בשני מבחנים. הטעם למחדל להגיש התנגדות במועד ועילת ההגנה. הטעם השני הוא העיקר והראשון טפל לו.
(ראה: ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזר חי , מהדורה 7 סעיף 575 עמוד 738; רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר ואח' נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, דינים עליון, כרך כו', 685; רע"א 2979/97 תעשיות רכב ב ע"מ נ' ראש אברהם, דינים עליון, כרך נב' 718; ע"א (ב"ש) 1068/99 רחל היבש נ' בני גבעתי ואח' 31/1/00 (לא פורסם).
יוער כי אין להתעלם מהטעם הראשון וביהמ"ש זכאי לקבל מן הנתבע הסבר מה מנע ממנו להתגונן כראוי. השאלה הינה האם יש בהסבר כדי להראות שהמבקש לא התעלם מדעת מההליך שנפתח כנגדו, וגם טעם בדוחק מספיק.

וכפי שסיכמה את הדברים כבוד הרשמת הבכירה (כתוארה אז) אלבו בת"ת ( י-ם) 29737-05-12 נתן יחיאל פדידה נ' פלאפון תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 24.5.12) –

"כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025)."

9. בבואי לבחון את הנסיבות בענייננו, לא ניתן להתעלם ממשך הזמן בה שקט המבקש על שמריו, זאת כאשר ההסכמה ביחס לדיון בהתנגדות אליה הגיע עם המשיבה נחתמה בשנת 2000 ומאז ועד שנת 2016 לא פעל ל קידום בירורה של ההתנגדות לגופה בביהמ"ש, לא הגיש בקשה לקבלת מידע לתיק ההוצאה לפועל, וכאילו כדי להדגיש הדברים, גם לאחר שבשנת 2016 לא היה למבקש כל ספק באשר לקיומם של הליכים, עדיין לא טרח לפעול ביחס לקיום דיון לגופה של התנגדות .

בכל מדד אפשרי שנבחן ע"י בתי המשפט כעולה מהאמור לעיל, מצב בו משך שנים כה רבות היה המבקש אדיש להמשך ההליכים ורק עת נזקק לביטול הגבלה כזו או אחרת טרח לפעול בעניין מעידה על זלזול בוטה בהליכים ובמועדים.

אכן, אין חולק כי פרוצדורה אינה מיטת סדום כדברי ביהמ"ש, אולם אינה היא גם מזרון אשר ניתן להשליכו ללא ערך, כדברי ביהמ"ש במקרה אחר. אין המדובר בטעות או בשגגה, אלא התעלמות בכוונת מכוון; כאילו בסופו של יום אם יוסיף המבקש להתעלם מן ההליכים בעניינו, ייעלמו מעצמם. כשלעצמי נכונה הייתי להתיר הארכת המועד לו הייתה מגיעה לפני בשנת 2016 וזאת לאור טענת המבקש ביחס להעדר מודעות מצידו ביחס להמשך ההליכים. הגם שטענה זו מפוקפקת בעיני לאור ההליכים שנוהלו בעבר בין הצדדים, עדיין היה מקום לאפשר למבקש להינות מן הספק לאור מעמדה של הזכות לפתיחת שערי ביהמ"ש בפני המבקש.
אולם גם לאחר שהיה המבקש מודע לקיומם של ההליכים בשנת 2016 לא פעל להביא הסוגיה למיצוי משפטי ובכך פעל בחוסר תום לב תוך שהוא מבקש לעשות כיום שימוש לרעה בהליכי משפט .

10. באשר לטענות ההגנה שהעלה המבקש ולאור פסיקת ביהמ"ש אשר הבהירה כי ראוי לבחון את טענות ההגנה במסגרת מקביל ית הכוחות המאזנת בין טענות ההגנה לבין ההנמקה לעיכוב בהגשת הבקשה ( רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרוייקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ ואח' (פורסם בנבו)), עיון בהסדר הפשרה משנת 1997 אשר צורף לבקשה מעלה כי אינה חתומה בחותמת החברה - המשיבה, מעמדו של החותם עליה אינו ידוע ובתחתית ההסכם אף מצוין "בעל החוב כהן יוסף" – אישיות משפטית שונה מאת המשיבה. יתכן ולמבקש טענות כנגד אותו מר כהן שקיבל לידיו לכאורה סכומים כאלה או אחרים, אולם לא ברור מה משקל טענות אלה כנגד המשיבה. בעיתיות זו עולה מפורשות מן המסמך עצמו, עליו מניח המבקש את יהבו. משכך באיזון בין טענות ההגנה הלכאוריות אותן צריך לבסס המבקש בראיות בשלב זה, לבין המחדל לו אחראי המבקש, נראה כי זה המקרה בו יש לדחות את הבקשה להארכת מועד לאור מחדל המבקש .

11. סיכומם של דברים-

אני דוחה את הבקשה להארכת מועד ומחייבת את המבקש לשאת בהוצאות המשיבה בגין הליך זה בסך 1,250 ₪.
הסכום יתווסף לתיק ההוצל"פ כחלק בלתי נפרד ממנו.

תיק ביהמ"ש ייסגר.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ט, 03 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.