הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"א 6267-03-17

בפני

כבוד ה שופט דב גוטליב

תובעת
פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד קובי שפירא ואח'

נגד

נתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד תומר זמר ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי בגין שתי תאונות דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

רקע
התובעת ילידת 11.07.1944, נפגעה במהלך שתי תאונות דרכים, הראשונה ביום 23.7.2015, השנייה ביום 16.3.2016 (להלן: " התאונה הראשונה" ו -"התאונה השנייה" בהתאמה).
המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לשיעור הנזק והפיצוי המגיע לתובעת.
בדיון שהתקיים ביום 13/02/19 העידה ונחקרה התובעת וכן המטפלת שלה , גב' לובוב פוזיילוב. בהמשך הגישו הצדדים סיכומים.
הפגיעות והנכות הרפואית
בעקבות התאונה הראשונה טופלה התובעת בבית החולים "תל השומר" ואובחנה כמי שסובלת מ קשיי נשימה ומחבלות בבית החזה ו בצלעות. בדיקתC.T (בית חזה) ה דגימה שבר בסטרנום ושברים בצלעות 2-5 משמאל ובצלעות 2-7 מימין. התובעת אושפזה בבית החולים וטופלה, בין היתר, בפיוזותרפיה נשימתית. בתאריך 27/7/2015 הועברה התובעת לאשפוז שיקומי במעונות "מכבי" בתל - השומר. לאחר טיפול שיקומי שוחררה התובעת לביתה בתאריך 12/08/2015 (המסמכים הרפואים צורפו כנספח ט' לתצהיר התובעת).
בסיכום אשפוז מעונות "מכבי" מיום 12/08/2015 נרשם כי עו בר לתאונה התובעת "עבדה בתור מטפלת, עצמאית בכל התפקודים, השתמשה במקל לפעמים כשהתחילו כאבים בברך...". אשר למצבה התפקודי של התובעת לאחר התאונה צויין: "ניכרים קשיים בתפקוד בסיסי , בין היתר בשל כאבים בעת הנעה של גפיים עליונות או גו, עצמאית בשירותים בסביבה מותאמת, תזדקק לעזרה חלקית בהתנהלות בסביבת מיטה, פעולות לבוש ורחצה. יש צורך בהכנה ובהתאמה סביבתית, הודרכה בעניין."
בהמשך, התובעת נותרה במעקב רפואי וטופלה במרפאות בית החולים תל השומר ובקופת חולים.
לאחר התאונה השנייה התובעת טופלה במסגרת קופת חולים והתלוננה, בין היתר, על כאבים והגבלות בתנועות הגב. בדיקת C.T מיום 13/01/2017 הדגימה בלטי דיסק ושינויים ניווניים. התובעת המשיכה טיפול ומעקב רפואי במסגרת קופת חולים ועברה טיפולי פיזיותרפיה (המסמכים הרפואיים צורפו לתצהיר התובעת).
התאונה הראשונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה". בשל מצבה הרפואי של התובע ת לאחר התאונה הראשונה נ קבעו לה נכויות זמניות (מעבר לתקופה עבורה קיבלה דמי פגיעה), כדלקמן: 50% נכות מיום 21/10/2015 ועד ליום 31/12/2015, 30% נכות מיום 01/01/2016 ועד ליום 29/02/2016, 15% נכות מיום 01/03/2016 ועד ליום 30/04/2016.
בתום תקופה זו קבעה הוועדה הרפואית כי התאונה הראשונה לא הותירה נכות צמיתה.
בעניין התאונה השנייה, התובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי, ד"ר משה קמחין. המומחה עיין בתיעוד הרפואי, בדק את התובעת והעריך שהתובעת סובלת מנכות בשיעור 15% בגין הגבלה בתנועות הגב, לפי סעיף 37(7) א-ב לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956, כאשר מתוך שיעור הנכות הנ"ל יש לייחס 2/3 למצבה הרפואי הקודם ו- 1/3 בלבד לתאונה (השנייה). במילים אחרות, המומחה העריך שבעקבות התאונה השנייה נותרה לתובעת נכות יציבה בשיעור 5%.
אשר לנכות הזמנית – המומחה העריך שלאחר התאונה השנייה הייתה התובעת באי כושר מלא (100%) במשך חודש אחד ובאי כושר חלקי (בשיעור 30%) במשך שלושה חודשים נוספים.
הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות

בנושא זה חלוקים הצדדים מחלוקת ממשית.
התובעת טוענת כי נכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית ויש להעמידה בשיעור 100%. לטענתה, לפני התאונות הייתה עצמאית בתפקודה; לא הייתה זקוקה לעזרת הזולת; ביצעה בעצמה את עבודות משק הבית ואף עבדה כמטפלת סיעודית בקשישים. התובעת טוענת שלאחר התאונה הראשונה לא יכולה הייתה לשוב לעבודה כמטפלת סיעודית וטרם החלימה מתאונה זו (בעת שהייתה באי כושר) אירעה התאונה השנייה. התובעת מדגישה בסיכומיה את נתוניה האישיים; גילה המבוגר יחסית; העובדה שאינה דוברת עברית והעדר כל אפשרות מבחינתה לעסוק בעבודות שאינן פיזיות.
הנתבעת טוענת כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת חסרת השפעה תפקודית, לבטח לאור הבעיות הרפואיות הרבות מהן סובלת התובעת ללא קשר לתאונה. הנתבעת מפנה למסמכי המל"ל וטוענת שהתובעת הוכרה במל"ל כבר בשנת 2001 בעקבות אסטמה, תת פעילות בלוטת התריס והשמנת יתר, מחלת לב איסכמית, יתר לחץ דם ודליות .
הנתבעת מפנה גם לטופס התביעה שהגישה התובעת למל"ל בשנת 2001 ושם נרשם, לכאורה , מפיה: " לא מסוגלת לקניות, לנקות הבית, כביסה ו כד' " (נ/2).
הנתבעת מפנה גם לתיק הסיעוד של התובעת במל"ל (נ/3) וטוענת כי גם בתיעוד זה יש כדי להעיד שמצבה התפקודי של התובעת אינו קשור בתאונות אלא לבעיות רפואיות שאינן קשורות בתאונה. כך, בהערכת התלות שניתנה ביום 01/11/2015, כשלושה חודשים לאחר התאונה הראשונה, נמצא שמגבלותיה של התובעת הן על רקע רגליים נפוחות ובצקתיות, אסטמה, השמנת יתר וכן גם בעקבות השברים בצלעות.
בהערכת התלות השנייה מיום 27/3/17 אין אזכור לבעיות בגב או לכאבים בצלעות אלא לכאבי בטן לאחר ניתוח הרניה, כאבי ברכיים, אסטמה וחוסר אוויר. באורח דומה גם בטופס התביעה לבדיקה מחדש ציינה התובעת כי סיבת השינוי במצב הרפואי נעוצה בניתוח בטן שעברה.
התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי היא סובלת מבעיות רפואיות שונות עובר לתאונה (עמ' 8 עד 11 לפרוטוקול), לרבות מכאבים בגב תחתון. עם זאת הדגישה: " עם כל הבעיות האלה עבדתי 15 שנה" (עמ' 11 ש' 1-4). בהמשך חקירתה אישרה התובעת שבשנת 2017 עברה התקף לב ואושפזה במשך 10 ימים וכי בשנת 2018 אושפזה בעקבות לחץ דם (עמ' 13 ש' 5-10 לפרוטוקול).
עדות נוספת שהובאה ביחס למגבלות התובעת ולקשיי התפקוד שלה היא עדותה של המטפלת גב' פוזיילוב לובוב (להלן: המטפלת). המטפלת מסרה בחקירתה הנגדית על קשיי התפקוד של התובעת ועל כך שהיא מתלוננת על כאבי גב ומתקשה בהליכה ממושכת . בנוסף, המטפלת ציינה בחקירתה הנגדית שהתובעת סובלת גם מאסטמה, עודף משקל ובעיות ברגליים. עדות המטפלת חיזקה את המידע הקיים בתיק ולפיו התובעת סובלת מבעיות בגב ואף מבעיות רפואיות נוספות, שכאמור אינן קשורות בתאונה.
הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995] (להלן: "עניין גירוגיסיאן"); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את גילה של התובעת, השכלתה וכישוריה, תפקודה לאחר התאונות ואת מכלול נסיבות העניין, מצאתי להעמיד את פגיעתה התפקודית בשיעור 5%, בדומה לשיעור הנכות הרפואית.
אכן, התובעת עבדה עד לתאונה הראשונה כמטפלת ולאחריה לא שבה לעבוד . עם זאת, מעבר לתקופה זמנית בה הייתה התובעת באי כושר לאחר התאונות, לא ניתן לתלות את הפסקת העבודה (לצמיתות) במצבה הרפואי של התובעת לאחר כל אחת מהתאונות. לאחר התאונה הראשונה התובעת השתקמה, חזרה לתפקוד סביר ולא נותרה לה נכות לצמיתות. בהתאם, לאחר ובעקבות התאונה השנייה נותרה לתובעת נכות בשיעור נמוך וזניח (ביחס לבעיות רפואיות רבות מהן סבלה וסובלת התובעת ללא קשר לתאונה), לפיכך, מצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונות אינו יכול להוות את הסיבה להפסקת העבודה.
עוד יש להזכיר כי במועד התאונות עברה התובעת את גיל הפרישה ובסמוך לאחר התאונה השנייה (וללא קשר אליה) עברה התקף לב. בנסיבות אלה, הגיוני בעיני שהתובעת הפסיקה לעבוד בעקבות גילה ומצבה הרפואי שאינו קשור בתאונה.
אדון כעת בנזק שנגרם לתובעת בגין כל אחת מהתאונות בנפרד.
התאונה הראשונה - גובה הנזק
פגיעות התובעת בתאונה זו לא הותירו נכות אך ברי כי גרמו לתובעת סבל וכאבים משמעותיים (כפי שניתן להתרשם גם מהתיעוד שצורף למוצגי התובעת). בעקבות התאונה הראשונה התובעת סבלה משברים רבים בצלעות (ימין ושמאל) ומשבר נוסף בעצם בית החזה (הסטרנום), אושפזה בבית חולים ובהמשך עברה לאשפוז שיקומי (סה"כ הייתה מאושפזת במשך 19 ימים). בהמשך, התובעת הייתה במעקב וטיפול רפואי משך תקופה ארוכה.
הפסד השכר בעבר:
התובעת עבדה במועד התאונה הראשונה כמטפלת סיעודית והשתכרה 1,400 ₪ לחודש (ברוטו בניכוי מס). אין חולק שהתובעת לא שבה לעבודתה לאחר התאונה . שוכנעתי שיש לפצות את התובעת בגין התקופה בה הייתה באי כושר מלא וחלקי, כדלקמן:
מיום התאונה ועד ליום 20/10/2015 התובעת הייתה באי כושר מלא וקיבלה דמי פגיעה מהמל"ל ועל כן יש לחשב בתקופה זו הפסד שכר מלא- 4,059 ₪, בצירוף ריבית מאמצע תקופה - 4,211 ₪.
החל מיום 21/10/2015 ועד ליום 31/12/2015 נקבעה לתובעת במל"ל נכות זמנית בשיעור 50%. סביר בעיני שגם בתקופה זו לא יכולה הייתה התובעת לשוב לעבודתה כמטפלת סיעודית ולכן יש לחשב גם בתקופה זו הפסד שכר מלא - 3,266 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה- 3,382 ₪.
מיום 01/01/2016 ועד ליום 29/02/2016 נקבעה לתובעת במל"ל נכות זמנית בשיעור 30% ובהתאם יחושב הפסד השכר בתקופה זו - 812 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מאמצע תקופה – 839 ₪.
מיום 01/03/2016 ועד למועד קרות התאונה השנייה (16/3/2016) נקבעה לתובעת במל"ל נכות זמנית בשיעור 15% ועל כן הפסד השכר בתקופה זו הוא סך של 110 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה – 114 ₪.
סה"כ הפסדי השכר של התובעת לעבר הוא סך בשיעור 8,546 ₪, ובצירוף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%- 9,614 ₪.
נזק לא ממוני:
בשים לב למהות הפגיעה הקשה (יחסית) ולמשך האשפוז והשיקום לו נדרשה התובעת לאחר התאונה הראשונה מצאתי לפסוק לתובעת בגין הנזק הלא ממוני, מכוח סמכותי לפי תקנה 2(ב) ל תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו 1976 (להלן:" התקנות"), סכום של 18,000 ₪.
עזרה לצד ג':
לא ניתן לחלוק שהתובעת נזקקה לעזרה מוגברת לאחר התאונה הראשונה. כעולה מן התיעוד הרפואי התובעת סבלה מקשיי נשימה ושברים רבים בצלעות ( ימין ושמאל) ומשבר נוסף בעצם בית החזה (הסטרנום). לאחר תום האשפוז התובעת שוחררה לביתה כאשר היא מתהלכת עם הליכון וצוין שהיא נזקקת לעזרה בתפקוד היום יומי. לתובעת אומנם לא נותרה נכות צמיתה בעקבות תאונה זו ואולם, ברי שהיא נזקקה לעזרה במשך תקופה לא מבוטלת ויש לפסוק לה פיצוי מתאים גם בראש נזק זה. בנסיבות המקרה אני פוסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה לתקופת העבר בסך 7,000 ₪.
הוצאות רפואיות:
התאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן התובעת זכאי ת להחזר הוצאות מהמל"ל. בנסיבות אלה ובשים לב שלא נגרמה לתובעת נכות יציבה בעקבות התאונה, איני רואה לפסוק פיצוי בראש נזק זה .
ניכויים:
התובעת קיבל ה דמי פגיעה בשיעור 2,804 (כערכם היום) אותם יש לנכות מהפיצוי .
סה"כ הפיצוי (בניכוי מל"ל) בגין התאונה הראשונה – 31,810 ₪.
התאונה השנייה- גובה הנזק:
הפסדי שכר לעבר:
התאונה השנייה אירעה בעת שהתובעת הייתה בסיום תקופת אי הכושר לאחר התאונה הראשונה. בנסיבות אלה יש לפסוק לתובעת הפסדי שכר לתקופת העבר בהתאם לתקופות אי הכושר שהוערכו על ידי המומחה מטעם בית משפט, כדלקמן:
100% נכות זמנית מיום התאונה (16/3/2016) ועד ליום 16/4/19- 1400 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה –1,444 ₪.
30% נכות זמנית למשך שלושה חודשים- 1,260 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה- 1,298 ₪.
סה"כ הפסד שכר לעבר הוא סך בשיעור 2,742 ₪, ובצירוף הפסדי פנסיה ( 12.5%) - 3,084 ₪.
הפסד שכר לעתיד:
התובעת הייתה במועד התאונה השנייה בת 71 ועשרה חודשים, לאחר גיל הפרישה. כמפורט לעיל, התובעת סבלה מבעיות רפואיות רבות וממגבלות שאינן קשורות בתאונה (לרבות התקף לב שאירע לאחר התאונה השנייה וללא קשר אליה) כך שלא ניתן לקבוע כי התובעת הפסיקה לעבוד בעקבות התאונות מושא התובענה. בנסיבות אלה איני רואה לפסוק פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד.
עזרה לצד ג':
התובעת עותרת לפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך 442,600 ₪. לטענתה, בעקבות התאונות היא קיבלה באמצעות המל"ל (בתחילה) עזרה בהיקף 9.75 שעות שבועיות ולאחרונה , נוכח החמרה במצבה , היא מקבלת עזרה בהיקף 19 שעות שבועיות. התובעת טוענת כי העזרה שהיא מקבלת אינה מספיקה והיא זקוקה לעזרה נוספת.
הנתבעת טוענת שיש לדחות את טענת התובעת לפיה היא מקבלת עזרה מהמל"ל בשל מצבה הרפואי הנובע מהתאונות. הנתבעת מפנה להערכת התלות האחרונה שניתנה בעניינה של התובעת וטוענת כי העזרה אותה מקבלת התובעת אינה קשורה לתאונות או לנכות הנמוכה שנגרמה בתאונה השנייה אלא לבעיות רפואיות שאין בינן ובין התאונות כל קשר.
לאחר שעיינתי בתיעוד שהונח לפניי ושקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי מתון לעבר ולעתיד, מעבר לעזרה שמקבלת התובעת מהמל"ל . בעניין אדגיש, כי מקובלת עליי עמדת הנתבעת ולפיה העזרה שמקבלת התובעת מהמל"ל אינה קשורה במצב הרפואי שנגרם לתובעת במהלך התאונות. עמדתה זו נתמכת בהערכת התלות האחרונה שניתנה במל"ל.
בנסיבות שהוכחו, יש לקבוע שאכן התובעת היה זקוק ה לעזרה בעבר, במובן זה שבתקופה הסמוכה לתאונה השנייה הייתה באי כושר ונזקקה לעזרה . אשר לעתיד, עיקר העזרה לה נזקקת התובע ת נובע ממצבה הרפואי שאינו קשור בתאונה והיא אכן מקבלת עזרה (שעות סיעוד) מהמל"ל. לצד האמור, הנכות האורתופדית שנגרמה לתובעת בתאונה, הגם שאינה גבוהה, עשויה אף היא להכביד על התובעת ולהגביל אותה ולכן יש לפסוק פיצוי מתון גם ביחס לתקופת העתיד.
בהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובעת (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט (1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730). על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
בנסיבות העניין אני מעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך 10,000 ₪.

נזק לא ממוני:
בשים לב לשיעור הנכות שנגרמה לתובעת בתאונה, לכאבים מהם היא סובלת ולעובדה כי נכות זו מתווספת לבעיות רפואיות נוספות, מצאתי לפסוק לתובעת בגין הנזק הלא ממוני, מכוח תקנה 2(ב) ל תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו 1976 (להלן:" התקנות"), סכום של 12,000 ₪.
הוצאות רפואיות ואח':
התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה הוצאות בגין טיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות ו/או כי היא צפויה להוצאות כאמור.
המומחה מטעם בית משפט העריך שהתובעת עשויה להזדקק לטיפולי פיזיותרפיה הכלולים בסל הבריאות. משהוכח הצורך בטיפולים הוכחו גם הוצאות נסיעה עתידיים לטיפולים אלה.
על דרך האומדנה, אני פוסק לתובעת בראש נזק זה לעבר ולעתיד סך בשיעור 2,000 ₪.
סה"כ הפיצוי בגין התאונה השנייה – 27,084 ₪.
סוף דבר-
הנתבעת תשלם לתובעת בגין שתי התאונות סך בשיעור 58,894 ₪, בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.
כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין אגרת בית משפט בסך 700 ₪ , עלות תרגום בסך 877.5 ₪ (הסכומים ישולמו בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום) ו בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% מן הסכום שנפסק.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ט, 31 מאי 2019, בהעדר הצדדים.