הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"א 57128-11-16

מספר בקשה: 4
לפני
כבוד ה רשם הבכיר יניב ירמיהו

המבקש

חסן בסימי

נגד

המשיבה
רשות מקרקעי ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקש.

1. המשיבה הינה רשות מקרקעי ישראל כמשמעה בחוק יסוד מקרקעי ישראל ובחוק רשות מקרקעי ישראל, אשר אחראית, בין היתר, על ניהול קרקעותיה של מדינת ישראל, של הקרן קיימת לישראל ושל רשות הפיתוח; המבקש הינו אזרח מדינת ישראל, אשר לטענת המשיבה במועד שאינו ידוע לה פלש אל מקרקעין המצויים בניהולה, הידועים כחלקות 31, 42, 51, 52, 54, 65, 67, ו-79 בגוש 7526, וכן חלקה 463 בגוש 6311 (להלן "המקרקעין").

2. ביום 24/11/2016 הגישה המשיבה כנגד המבקש תביעה לפינוי וסילוק יד מהמקרקעין, אשר נמסרה לידי המבקש, לטענתה, בתאריך 12/12/2016. המבקש לא הגיש כתב הגנה, וביום 01/05/2017 ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה המורה על סילוק ידו מן המקרקעין והשבתם כשהם ריקים מחפץ ואדם כפי שהיו טרם פלישתו אליהם.

3. ביום 20/06/2017 הגיש המבקש, לראשונה, בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה שהתקבלה בהסכמה, ובהמשך בקשה לביטולו של פסק הדין. בבקשה לביטול פסק הדין נטען כי אי הגשת כתב ההגנה מטעם המבקש נבעה בשל אי קבלת כתב התביעה. לעניין סיכויי ההגנה, טוען המבקש כי המקרקעין בבעלות משפחתו זמן רב, וברשותו מסמכים היכולים להעיד על רכישת המקרקעין כבר בשנת 1942.
4. המשיבה מתנגדת לבקשה וסבורה כי יש לדחותה. לטענתה, כתב התביעה נשלח למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה, באמצעות חברת דואר ישראל , ובאישור המסירה, שנחתם על ידי בתו של המבקש, צוין כי דבר הדואר נמסר "לידי מיופה כוח של הנמען הרשום". בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי המדובר בהמצאה כדין. בנוגע לסיכויי ההגנה טוענת המשיבה כי נסחי הרישום המשקפים את פנקס המקרקעין מעידים באופן חד משמעי על בעלות המדינה במקרקעין. לפנים משורת הדין, הציעה המשיבה הסדר לפיו תעכב את הליך פינוי המקרקעין, ככל שהמבקש יגיש תביעת בעלות בהתאם להליכים שנקבעו בחוק ובתוך פרק זמן קצר, ורק מקרה בו תביעת הבעלות תידחה, פסק הדין המורה על סילוק היד יבוצע. המבקש סירב להצעה זו, ומכאן הצורך בהכרעה בבקשה.

דיון והכרעה
5. פסק דין שניתן בהעדר הגנה או התייצבות ניתן לביטול מטעמי צדק או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. בקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק תתקבל מקום בו יימצא כי פסק הדין פגום, דהיינו שנפל פגם בזימון בעל הדין לדיון או שנפל פגם בהמצאת כתב הטענות. במקרה כאמור, לא ייבחנו כלל סיכויי ההגנה של מבקש הביטול (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395, 397).

ביטול מחובת הצדק - פגם בהמצאה
6. המבקש טוען כי לא קיבל את כתב התביעה לידיו, וכי ההמצאה עליה מתבססת המשיבה הינה המצאה שלא כדין הנוגדת את תקנות סדר הדין האזרחי, משכתב התביעה הומצא לידי אדם שאינו מוכר למבקש. עוד, וממילא, לא צורף תצהיר המוסר ולא ניתן ללמוד מאישור המסירה מהם המסמכים שהומצאו, ככל שהומצאו.

תקנה 475א(א)(2) ותקנה 495(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מאפשרות להמציא כתבי בי-דין באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה. בהתאם לסעיף 57ג לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971, חזקה כי מקום בו הדין מאפשר המצאה באמצעות הדואר, רואים את ההמצאה כמבוצעת אם המען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו. קל וחומר לעניין זה אם בוצעה ההמצאה בדואר רשום עם אישור מסירה (ע"א 544/93 ראש עיריית טירת הכרמל נ' כהן, פס' 8 לפסק הדין, 26/10/1993).

7. בנדוננו, המשיבה הוכיחה כי ביצעה המצאה של כתב התביעה בדואר רשום לכתובת המבקש. מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר נמסר לבתו בשם "נוף", כמורשית של המבקש. משאישר המבקש כי בתו עונה לשם נוף (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 15-16), הרי שדי בעובדות הללו כדי להקים את החזקה לפיה המסירה בוצעה כדין.
8. חזקת המסירה כאמור אינה חלוטה אלא לכאורית בלבד וניתנת לסתירה (שם, שם; וכן רע"א 6713/08 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' ישראל שיף, (19/01/2009)), ברם לא עלה בידי המבקש לסותרה וללמד כי כתב התביעה לא נמסר לידי בתו.

המבקש הודה כי יש לו בת בשם נוף וכי לא וידא עמה האם קיבלה את כתב התביעה (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 28-29). בתו לא הוזמנה למסור עדותה בנוגע לקבלת או אי קבלת כתב התביעה לידיה ו/או על היותה מורשית מטעם המבקש ו/או שלא הוסמכה לקבל את דבר הדואר. המבקש אף לא ביקש לזמן את עובד הדואר על מנת לסתור את החזקה הקמה (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-19) ולא לסתור את הכיתוב המופיע באישור המסירה לפיו דב ר הדואר נמסר למיופית כח של המבקש.

חזקה היא, כי אי הבאת עד רלבנטי פועלת כנגד אותו בעל דין שנמנע מהבאתו, שכן לו הובא העד למסירת עדות, לא היה בעדות ו כדי לתמוך בגרסת אותו בעל דין (ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, מ"ז (2) 605 (1993); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, מה (4) 651 (1991); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (1994)).

9. בהתאם לתקנה 497 לתקנות סדר הדין האזרחי , משההמצאה בוצעה בדואר רשום עם אישור מסירה, הרי שאין דרישה לצירוף תצהיר מוסר. אשר לטענת המבקש כי לא הוכח שמעטפת הדואר הכילה את כתב התביעה, סבורני שבנסיבות בהן דבר הדואר הומצא כדין ומצוי בידי מורש ית מטעם המבקש, הרי שיש להחיל אף בעניין כאמור את החזקה לפיה אי הבאת העדה שקיבלה את דבר הדואר פועלת כנגד המבקש, שכן לו הובא ה העדה היה ביכולתה להעיד על תוכן מעטפת הדואר.

כן לא ברורה טענת ב"כ המבקש לפיה היה על המשיבה להמציא את כתב התביעה לידיו וכי הדבר נוגד את כללי האתיקה, משבוצעה המצאה בדרך האפשרית בתקנות, בהתאם לתקנה 477 לתקנות .

נוכח האמור, משנקבע כי לא נפל פגם בהמצאה, ביטול פסק הדין יכול שיהא בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט בלבד.

ביטול פסק דין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט
10. בביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, יבחן בית המשפט 2 שאלות. הראשונה, סיבת המחדל לאי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות לדיון – על מבקש הביטול להראות כי לא פעל תוך זלזול כלפי חובותיו כבעל דין (ע"א 625/68 מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721, 723). השאלה השנייה - והיא העיקרית - מהם סיכויי ההגנה אותם מציג מבקש הביטול. שאלת סיכויי ההצלחה של בעל הדין מבקש הביטול בהליך העיקרי היא המהותית, שהרי אין הצדקה לבטל פסק דין שניתן כהלכה ככל שאין המבקש מצליח להראות כי תצמח לו תועלת מביטול פסק הדין, כלומר שיש לו סיכויים לזכות במשפט, ולו לכאוריים.

11. ההתייחסות לסיבת אי הגשת כתב ההגנה הובאה בחלק הרלבנטי לביטול פסק הדין מטעמי הצדק. לא שוכנעתי, כי המבקש נהג כבעל דין סביר בנסיבות העניין משבחר להתעלם מתוכן אישור המסירה ולכך שהמסירה בוצעה לבתו.

בעניין זה יש להוסיף כי בסעיפים 12-13 לתצהירו בבקשה לביטול פסק הדין טען המבקש כי "קיבלתי להפתעתי ביום 31/08/2016 מכתב התראה ממשרד עו"ד קפלן, המורה לי לפנות 9 חלקות..." ו-"כי מיד עם קבלת המכתב פניתי למשרדו של עו"ד בצלאל גרוס...", אולם בעדותו כשנשאל "אתה בשעתו אני מציג לך, קיבלת מכתב מעו"ד 31/08/2016 בדואר רשום, מה עשית בעקבות זה שקיבלת את זה?" ענה המבקש כי "לא קיבלתי שום דבר", כך שגרסתו בנוגע להמצאה לא היתה אחידה.

12. התנאי העיקרי לביטול פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט הינו סיכויי ההגנה, אולם הללו הובאו באופן כללי בלבד וכלל לא ניתן להם דגש בסיכומים כך שניתן להניח שנזנח ו. עם זאת, ולמען השלמת התמונה, המבקש העלה מספר טענות הגנה: ראשית, טען כי הוא ואחיו קיבלו את המקרקעין כירושה מאביו וכי בידיו מסמכים המלמדים כי הם בחזקתו החוקית כבר משנת 1942; שנית, טוען המבקש כי בעתיד יועלו טענות לגביי התיישנות התביעה ו/או שיהוי בהגשתה; לבסוף, טוען המבקש כי פסק הדין ניתן בהעדר סמכות עניינית של בית המשפט. נדון בטענות אחת לאחת.

בעלות במקרקעין
13. המשיבה הוכיחה את זכותה במקרקעין באמצעות נסחי רישום המעידים על כך שהמקרקעין רשומים על שם המדינה או גופיה (נספח 1 לכתב התביעה) . בהתאם לסעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 הרישום מהווה ראיה חותכת לתוכנו, כך שניתן, על סמך רישום זה , לבסס תביעה לסילוק יד מן המקרקעין. משהוגשה תביעה על סמך זכות זו, הנטל להוכיח קיומה של זכות המונעת סילוק יד מהמקרקעין עוברת לכתפי הטוען לזכות סותרת הרישום (ע"א 127/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי ואח', לא (3) 455 (26/07/1977)).

אלא, ש המבקש לא הביא כל מסמך ו/או ראיה מהם ניתן ללמוד על זכותו במקרקעין, למעט קושאן בריטי משנת 1943 אשר אין בו כדי ללמד על זכותו במקרקעין. זאת , משנרכשו הקרקעות לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג–1953, חוק שמטרתו הסדרת מקרקעין והעברתן לבעלות המדינה, באמצעות רשות הפיתוח אשר הוקמה לשם כך (חיים זנדבר ג, חוק-יסוד: מקרקעי ישראל 172 (יצחק זמיר עורך, 2016) . לפיכך, סיכויי ההגנה בטענה זו קלושים, באופן שאינו מצדיק הארכת המועד לביטול פסק הדין.

התיישנות ושיהוי
14. טענת ההתיישנות אינה מובנת נוכח הוראות סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט–1969, הקובע שחוק ההתיישנות לא חל על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים. כאמור, עניין התביעה בסילוק יד במקרקעין מוסדרים שרשומים בפנקס הזכויות, ועל כן המבקש לא מציג סיכויי הגנה בטענה זו.

15. טענת השיהוי תוכל להתקבל מקום בו נוצר חשש לשימוש לא נאות בזכות התביעה, וכשנפגעה ציפיית הצד שנתבע שלא להיתבע בשל שימוש לרעה בהליך השיפוטי (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, נז (5) 433 (02/07/2003). הנטל להוכחת התנאים לטענת השיהוי מוטל לפתחו של הטוען לכך, אולם חרף חובת המבקש לפרט את התנאים הדרושים לקבלת הטענה, המבקש כלל לא התייחס לכך במסגרת תצהירו, ולו בפירוט מינימלי בנוגע לתנאים הנדרשים.

16. למעלה מכך, נדמה כי על המבקש היה לצפות תביעה זו. בע"א 1560/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' עזבון עסאף ז"ל (20/01/2010) נקבע, שתביעת הבעלות הוגשה בשיהוי רב לאחר שהקרקע הוסדרה. כך, קובע בית-המשפט שיש להעניק משקל לעקרון סופיות הדיון ולאינטרסים שנגזרים ממנו, כמו אינטרס ההסתמכות של בעלי-הדין שכנגד ושל צדדים שלישיים. עוד נקבע באותו עניין, כי העובדה שבעל הדין טוען לבעלותו בקרקע בחלוף 30 שנה מפסק-הדין שקבע את עניין הבעלות, מצביעה על חוסר צדק. מעבר לכך, עמד בית המשפט על כך שלא ייתכן שבמשך 30 שנה לא נודע לאיש מהגורמים הרלוונטיים שהתקיים הליך הסדרת הקרקע.

בעניינינו, וכפי שהציגה המשיבה, הקרקע (על כל חלקותיה) הוסדרה ונרשמה בפנקס הזכויות מספר פעמים, בשנים 1934, 1994, 1995 ו-2003. אין זה סביר להניח שהקרקע הוסדרה לאורך כל השנים האלה מבלי שהמבקש או אחיו הבחינו בכך, כפי קביעת כב' בית המשפט העליון, ובכל מקרה המבקש אינו מציג סיכויי הגנה בטענה זו.
סמכות
17. טענת המבקש לפיה פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ניתן בחוסר סמכות עניינית שגויה מיסודה, שכן הסעד המבוקש בתובענה אינו הפקעת המקרקעין – סעד הנתון לסמכות בית המשפט המחוזי, אלא סילוק יד במקרקעין, שבהתאם לסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ולפסיקה, נתון לבית משפט זה (רע"א 2159/94 אלבשארה לעידוד תיירות נ' קסטודיה דה טרה, (16/08/1994); ע"א 27/77 יהודה טובי נ' שמעון רפאלי, לא (3) 561 (16/08/1977)).

18. בנסיבות כאמור, המבקש לא מציג סיכויי הגנה לכאוריים, בוודאי לא כאלה המצדיקים התעלמות ממחדל אי הגשת כתב הגנה ללא כל סיבה שנמצאה כראויה. בהתאם לכך, צירוף הדברים הביאני למסקנה לפיה אין מקום לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקש.

בקשת ביטול פסק הדין, אפוא, נדחית. המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך של 4,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ח, 25 יוני 2018, בהעדר הצדדים.