הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"א 38164-05-18

בפני
כבוד ה שופט אייל כהן

תובע
פלוני

נגד

נתבעת
איי. אי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשת נתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מכוח סע' 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

רקע ותמצית טיעוני הצדדים
התובע (להלן: "המשיב") הגיש תביעה מכוח החוק נגד המבקשת, בגין תאונת דרכים שנגרמה לו, לטענתו, ביום 31.3.17 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

ביום 6.5.18 קבעה וועדה רפואית במל"ל כי כתוצאה מן התאונה נותרה למשיב נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ונכות זהה בגין הגבלה כאמור בעמוד שדרה מותני ובסה"כ נכות משוקללת בשיעור 19%.

בבקשתה מפנה המבקשת לכך כי תיעוד רפואי רלבנטי בדבר אירועי עבר- לרבות באשר לשתי תאונות דרכים - לא עמד בפני הוועדה, ואילו עמד אפשר וקביעותיה היו משתנות. עוד נטען כי למצער פעמיים נמנע המשיב מלציין בפני המל"ל על אודות עברו הרפואי ובכך הסתיר מידע רלבנטי.

המשיב, מנגד, מפנה לכך כי המבקשת אינה טוענת כי קיימת נכות קודמת אשר לא הובאה בחשבון ע"י המל"ל. לטענתו, מלוא התיעוד הרפואי עמד בפני הוועדות וטענות המבקשת באות בגדר ספקולציות. לשיטת המשיב, התיעוד אליו מפנה המבקשת מלמד על כי הוא דל בהיקפו ואין בו אלא כדי ללמד על אפיזודות חולפות בעברו, שלא הותירו כל מגבלה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, כמו גם בחנתי את התיעוד הרפואי, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

מבלי להרחיב על אודות מושכלות ראשונים, אציין כי על אף ברירת המחדל לפיה הבאת ראיות לסתור תותר במקרים חריגים, הלכה היא כי יוצדק מתן היתר, מקום בו הבירור הרפואי של וועדת המל"ל לא היה מלא ו/או כי הוא אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' טלבינסקי, מיום 28.8.94; והשוו: רע"א 6023/14 פקיה נ' אספיר ואח', מיום 30.12.14, סע' 10). משקם ספק ממשי באשר לקביעות הוועדה, תיטה הכף לבירור, בשים לב לתכלית ההגעה לחקר האמת (ראו למשל: רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, מיום 11.9.14).

על נפגע חלה חובת תום לב לגלות למל"ל מידע רלבנטי, בעוד הסתרתו אפשר ותחזק מסקנה לחובתו [רע"א 9018/12 סונול בע"מ נ' בוטרשווילי, מיום 8.4.13; וליישום כלל זה ראו למשל רע"א (מרכז) 42199-06-19 מ.כ. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מיום 20.6.19].

אין די בכך שתיעוד רפואי כלשהו לא עמד בפני הוועדה, אלא יש להראות במצטבר כי אותו תיעוד יכול היה "להביא להחלטה שונה" (רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פלוני, מיום 24.1.16). אמת המידה לבחינה זו זהה לאופן בחינת קיומה של ראשית ראיה למינוי מומחה [רע"א (מרכז) 28574-02-18 י.א. נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, מיום 21.3.18, סע' 16].

בנסיבות, פעמיים נמנע המשיב מלציין בפני המל"ל, בכתובים, דבר מה על אודות עברו הרפואי. יתרה מכך, המשיב אף ציין פוזיטיבית בפני המל"ל, בנוכחות בא כוחו, כי אין לו עבר רפואי רלבנטי:

עת מילא המשיב את טופס התביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה, ביום 10.4.17, נשאל הוא מפורשות (סע' 4) האם סבל בעבר ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבו כיום- ונמנע מלהשיב דבר. בהמשך חתם, בין היתר, כי הוא מצהיר כי כל הפרטים שמסר נכונים ומלאים (סע' 11).

עת מילא המשיב טופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ביום 25.6.17, נשאל מפורשות (סע' 5) האם סבר בעבר מהגבלות או כאבים דומים לאלה שציין לעיל (שם)- ונמנע מלהשיב דבר. בהמשך חתם, בין היתר, כי הוא מצהיר כי כל הפרטים שמסר נכונים ומלאים (סע' 11). ראוי לציין כי מסמך זה נערך בסיוע בא כוחו של המשיב, כפי העולה מחתימתו שם בסע' 6- הוא בא כוחו המייצגו בהליך שלפניי.

המשיב נמנע מלציין בתשובתו לבקשה שלפניי, כי אכן יידע גורם כלשהו במל"ל, בזמן כלשהו, על אודות עברו הרפואי.
גם במכתבו של ד"ר קימחין מיום 29.4.18 אשר הוצג בפני הוועדה לא צוין דבר על אודות עברו הרפואי.

בפרוטוקול הוועדה מיום 6.5.18, אשר קבעה את נכותו, בה נכח כאמור יחד עם בא כוחו, צוין מפורשות: "לטענת התובע אין עבר רפואי" (עמ' 2).

הלכה ולמעשה, טענתה זו של המבקשת בדבר הסתרת מידע לא זכתה מפי המשיב למענה כלשהו וממילא לא הוכחשה. לא נותר אלא לקבוע כי המשיב הסתיר מן המל"ל, ביודעין, מידע רפואי.

הסתרת המידע מן המל"ל- תהא אשר תהא סיבתה- פועלת כאמור לחובת המשיב, הן על פי הפסיקה והן על פי השכל הישר. משכך, בחינת הטיעון בדבר העדר קיומו של מידע רפואי רלבנטי תיעשה מבעד לפריזמה זו.

הצדדים חלוקים בשאלה האם וועדות המל"ל ראו אם לאו, את מלוא התיעוד הרפואי. לחובת המבקשת עומדת חזקה עובדתית הניתנת לסתירה, לפיה מלוא התיעוד עמד בפני הוועדה. מנגד, צוין ע"י המל"ל כי המשיב הכחיש קיומו של עבר כזה וממילא לא זכה התיעוד להתייחסות בפרוטוקול הוועדה. נתון אחרון זה, בצירוף הסתרת המידע ע"י המשיב גם יחד, סותר את החזקה האמורה. אך סביר כי ציון העובדה לפיה המשיב טוען להעדר עבר רפואי אינה מתיישבת עם ידיעה על קיומו ואף התייחסות עניינית לה, והכל מבלי שהדבר ישוקף בפרוטוקול הוועדה.

משכך, אני קובע כי התיעוד לא עמד במלואו בפני המל"ל.

אלא שכאמור אין די בכך ועל המבקשת להצביע על כי לו עמד התיעוד במלואו, אפשר והייתה וועדת המל"ל מגיעה למסקנה אחרת.

כאן המקום לציין, כי בניגוד לטענת המשיב, המבחן הרלבנטי אינו האם נקבעה נכות שהוסתרה או שלא הובאה במניין השיקולים, כי אם במאפייניו של התיעוד החסר ומשקלו.

מן התיעוד אליו הפניתה המבקשת עולים כל אלה:

פניית המשיב לטיפולי פיזיותרפיה משנת 1997 בה צוינה אבחנה "טורטיקוליס" (- פיתול צווארי) בד בבד עם תלונות המשיב בדבר כאבי צוואר בסיבוב במיטה, קימה מישיבה לעמידה ושינוי תנוחה וזאת עקב הרמת משא ולאחר פנייה למיון- קיבל צווארון ותרופות; באוקטובר 2003- נפל בעבודה על יד שמאל. הופנה לפיזיותרפיה. האבחנה- טורטיקוליס, רגישות צווארית, נוקשות ושינויים ניווניים; בשנת 2005 התלונן על כאב בכתף ימין וצוין "אמל"- קרי אין מה לדווח, באשר לצוואר. אובחן קרע במסובבי הכתף; תיעוד המלמד על שתי תאונות דרכים- במועדים 8.11.07 ו- 19.2.08. בגין אלה התלונן על כאבי ראש וצוואר וסחרחורות. בין היתר תועדה הגבלה בתנועות הצוואר וכאב בגב עליון מימין ועוד; בתיעוד משנת 2011 צוין כי המשיב סובל מכאב גב תחתון.

אמנם המבקשת הפניתה לרישום שנערך ע"י פיזיותרפיסטית משנת 2008 המלמד לכאורה על אנומליה בחוליות הצוואר ועוד, אך לא מצאתי ליתן משקל לאמור, הואיל ואין מדובר בקביעה של רופא מוסמך.

עולה מן המקובץ, כי הגם שאין מדובר בתיעוד המלמד על נכות או רצף טיפולים, עדיין מלמד הוא על פגימות חוזרות במהלך השנים, באותם איברים מושא קביעת המל"ל בדבר נכויות. בשולי הדברים אעיר, מבלי לקבוע מסמרות, כי אפשר וקיימת זיקה כלשהי בין כאבי הגב/צוואר, אשר חלקם מתועדים גם כגב עליון מימין, לבין הקרע שאובחן בכתף ימין. ראוי כי האמור ייבחן ע"י רופא- מומחה.

מסקנתי היא כי התיעוד החסר שלא עמד בפני הוועדה רלבנטי, וכי אפשר ולו עמד בפניה, היו מסקנותיה שונות. על רקע הסתרת אותו תיעוד מן המל"ל, מקל וחומר כי שורות הדין והצדק גם יחד מחייבות את קבלת הבקשה שלפניי.

יוער כי בנסיבות דומות ביותר למקרה דנן, אישר בית המשפט המחוזי- מרכז את החלטת בית משפט השלום להתיר הבאת ראיות לסתור [- רע"א (מרכז) 42199-06-19 המאוזכר לעיל].

אשר על כן, אני נעתר לבקשה. החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן בנפרד.
לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ט, 14 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.